סימן רנא

(א)

(א) פרקמטיא כו'. עיין מג"א סק"אא. ואף שראיה שניהב סתורה מדברי עצמו בסק"[ד]ג, ובסי' רנ"ו ג"כ דבריוד סותרין זה את זה לכאורה, מכל מקום ראיה ראשונהה קיימת. דבסוף פ"ק דשבתו פירש"י דמצור לצידון מהלך יום, וא"כ הגיעו שם קרוב ללילה והסתחרו שם עד תקיעה שניה שהיא שעה קודם צאת הכוכביםז, או אפילו עד סמוך לבין השמשות כמ"ש לקמן בסמוך. ומכל שכןח למ"ד מנחה גדולה, אי אפשר לומר כלל דהגיעו לשם קודם מנחה גדולה הרבה שהיה להם שהות להסתחר קודם מנחה גדולה, דא"כ מאי רבותא אשמעינן ברייתא דשרי להפליג כיון שאין שם מהלך חצי יום. והוא הדין למ"ד מנחה קטנה שריט, דבהא לא פליגי. ואף שראיה זו היא לפירוש רש"יי, ולא לפירוש הרמב"םיא שנתבאר בסי' רמ"[ח]יב, ורש"י ס"ל מנחה קטנהיג, מכל מקום הטור דס"ל מנחה גדולה ס"ל כפירוש רש"י ולא כפירוש הרמב"ם, מדלא הביא זה בסי' רמ"ח ודו"ק. וגם לרש"י דס"ל מנחה קטנהיד ע"כ צריך לומר דעובדא דבני בישן מיירי דוקא לאחר מנחה קטנה, לפי מ"ש הר"ן בריש פ"ד דפסחיםטו דבשאר ערב יו"ט ושבתות אף אם נהגו באיזה מקומות לאסור מלאכה קודם המנחה אינו כלום ע"שטז.

וגם ראיה שניה עולה יפה למ"ד מנחה גדולהיז. דלדידיה צריך לומר דתקיעה שניה היתה במנחה קטנהיח להבטיל העיר ממלאכות המותרות, כגון שצריך לו השכר להוצאת שבת כמ"ש הט"זיט, או מלאכה שהיא לצורך השבת אלא שהן מלאכות שיש בהן עסק רב ויש לחוש בהן דילמא אתי לאמשוכי, כמ"ש המג"א סי' רל"בכ לענין תפלת המנחה שזמנה עד צאת הכוכביםכא ואפ"ה ממנחה קטנה ואילך אסורין מלאכות אלו, והוא הדין לענין שבת. והמתירים מלאכות המותרות ע"כ מיירי בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, דאל"כ מאי שנא מתפלת המנחה. או אפשרכב דתקיעה ב' היתה חצי שעה קודם זמן קבלת שבת, דאז פשיטא דיש לאסור אפילו מלאכות המותרות אם יש לחוש בהן דלמא אתי לאמשוכי, כמו שאסרו אותן ואת האכילה חצי שעה קודם זמן תפלת המנחה וערבית. ולפי שזמן קבלת שבת חצי שעה לכל הפחות קודם צאת הכוכבים כמ"ש רמ"א סי' רנ"ו, דהיינו מעט קודם בין השמשות, שהוא כמו שליש או רביע שעה עיין סי' תנ"טכג, להוסיף מחול על הקדש, עיין מג"א סי' רס"אכד, לכן כתב המג"א בסי' רנ"ו דעכ"פ שעה קודם צאת הכוכבים ראוי לסגור החנויות, אע"פ שהיא מלאכה המותרת מכל מקום דילמא אתי לאמשוכי כי ראיתי גודל המכשלה כו', והיינו שראוי לעשות כן אפילו למי שירצה להקל בדברי סופרים כמאן דאמר מנחה גדולהכה. אבל המג"אכו ס"ל כמ"ד מנחה קטנה, לפי שדוחק בעיניו לאוקמי ברייתא במלאכות המותרות, אלא סבירא ליה דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה כמ"ש בסי' רנ"ו להבטיל מלאכות האסורות, ואפילו בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, ולסגור החנויותכז משום דילמא אתי לאמשוכי שלפעמים בא שר אחד כו'. אבלכח שאר פרקמטיא שהיא בענין שאין לחוש בה לאמשוכי מותרת כל שיכול לגומרה קודם קבלת שבת. ותקיעה ראשונה היתה קודם מנחה קטנה, כדי שיכנסו עם שבשדות לעירכט קודם מנחה קטנה ויהיה להם שהות להתעסק בצרכי שבת ב' שעות ומחצה שממנחה קטנה ואילך כמו בני העיר, דהא מהאי טעמא אסרו המלאכה ממנחה קטנה ואילך.

אבל להטור דס"ל מנחה גדולה אי אפשר לומר כן, שהרי כתב בסי' רנ"ו דתקיעה ראשונה היתה במנחהל, וגם אין סברא כלל לומר דתקיעה ראשונה היתה הרבה קודם מנחה גדולהלא. ומלשון הרמב"ם שכתב בהל' יו"ט פ"חלב שלא יעשה מלאכה בערב יו"ט מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת, ובהלכות שבת לא הזכיר כלום אלא כתב השש תקיעות בסוף פ"ה, וסיים שם דתקיעה ראשונה במנחה, משמע קצת דאיסור מלאכה אפילו בעיר נמשך מתקיעה ראשונה ואילך, שהרי לא הזכיר שדה בהל' יו"ט. וגם בברייתא ריש פרק מקום שנהגו לא הוזכר שדה, והוא תלאה בתקיעותלג. וסתם מנחה בלשונו היא מנחה קטנה כמבואר מדבריו בהל' תפלהלד, וכדמוכח מהא דסתם גבי ערב פסחלה ע"ש, ודומיא דלא יאכל מן המנחה ולמעלה שבפ"ו מהל' יו"טלו דהיינו מנחה קטנהלז. וצריך לומר דתקיעה שנייה להבטיל העיר ממקח וממכר, כדפירש הר"ןלח לפי נוסחא שלפנינו אם אין בה חסרון. ולפי זה אין בנו כח לסגור החנויות אף למ"ד מנחה קטנה, עד חצי שעה קודם זמן קבלת שבת כמ"ש בסי' רנ"ו:


א) ב' ראיות שפרקמטיא שרי בזמן איסור מלאכה.

ב) שתקיעה שניה היא לבטל העיר וחנויותיה.

ג) שגם מלאכה מותרת עד תקיעה שניה.

ד) א) שתקיעה שניה במנחה קטנה (ומבואר בברייתא לה, ב ששניה להבטיל חנויות), ב) שסגירת חנויות כמו שעה קודם השבת (ולהלן יתבאר ישוב הסתירה).

ה) מבני ביישן (בפסחים נ, סע"ב) שלולי מנהג אבותיהם היו נוסעים מצור לצידון לסחור ביום השוק בערב שבת (אף לאחר זמן איסור מלאכה).

ו) יט, א ד"ה ומצור.

ז) לדעת הרמב"ם המבוארת לקמן, שאיסור מלאכה מתקיעה ראשונה במנחה קטנה.

ח) שיש להוכיח שפרקמטיא שרי אחר זמן איסור מלאכה, לדעה הא' דלעיל ס"ב, שאיסור מלאכה הוא ממנחה גדולה.

ט) לדעה הב' דלעיל ס"ב, שאיסור מלאכה ממנחה קטנה, צריך לומר שפרקמטיא שרי בזמן איסור מלאכה.

י) שהפליגו מצור לצידן לצורך פרקמטיה.

יא) פ"ל הי"ג: ומצור לצידן וכיוצא בהן אפילו לדבר הרשות מותר. וראה ערך שי או"ח סי' רנא.

יב) סעיף ב (וראה שם סי"ב).

יג) וא"כ יש לומר דלב' הדיעות אין זו הוכחה ברורה.

יד) שאיסור מלאכה מתחיל ממנחה קטנה (כדלעיל ס"ב).

טו) ד"ה מאי איריא. וראה ערך שי שם.

טז) שא"כ נהגו בני בישן בערבי שבתות אחר המנחה, ולכולי עלמא גם אז שרי פרקמטיא.

יז) שלדעתם תקיעה א' להבטיל ממלאכה גמורה ושניה לסגור חנויות ולבטל ממלאכות המותרות (וא"כ פרקמטיא שרי בזמן איסור מלאכה).

יח) כאופן הא' שבמ"א לקמן שם.

יט) ס"ק ב. וכדלקמן בפנים ס"ה.

כ) ס"ק ו.

כא) ראה טור ושו"ע סי' רלג ס"א. וראה גם לקמן סי' תלא קו"א ס"ק א. סדר הכנסת שבת.

כב) כאופן הב' שבמ"א לקמן שם.

כג) לקמן שם ס"י, לפי ב' הדיעות אם שיעור מהלך מיל הוא י"ח דקות או כ"ד דקות. וראה סדר הכנסת שבת וש"נ.

כד) ס"ק ט.

כה) שמלאכה אסורה ממנחה גדולה, והחנויות פתוחות עד התקיעה השניה (ואין הוכחה שהחנויות נסגרות במנחה קטנה).

כו) כאן ס"ק ד, שתקיעה ב' במנחה קטנה להבטיל ממלאכה גמורה (שזה ודאי אסור אחרי מנחה קטנה), וא"כ בודאי גם החנויות נסגרות במנחה קטנה.

כז) גם זה במנחה קטנה, שהרי תקיעה ב' לביטול מלאכה ולסגור חנויות, וסגירת חנויות לדעה זו במנחה קטנה.

כח) וכיון שביטול מלאכה וסגירת חנויות שניהם במנחה גדולה, א"כ צריך לפרש שמ"ש (כאן ס"ק א) פרקמטיא שרי, היינו שאר פרקמטיא כו'.

כט) כפירוש רש"י לה, ב ד"ה להבטיל ממלאכה שבשדות.

ל) לאסור מלאכה, ושניה להבטיל חנויות.

לא) וצריך לומר (לדעת הסוברים שמלאכה אסורה ממנחה גדולה) שתקיעה ראשונה לאסור מלאכה גמורה ושניה לאסור מלאכה המותרת ולסגור חנויות (וא"כ אין הוכחה שחנויות נסגרות במנחה קטנה, כדלעיל לדעת המ"א).

לב) הלכה יז.

לג) ממה שכתב בהל' יו"ט כמו בערב שבת וכנ"ל.

לד) ראה שם פ"ג ה"ב.

לה) הל' חמץ ומצה פ"ו הי"ב: מקודם המנחה (ומפורש בברייתא פסחים צט, ב שהכוונה למנחה קטנה, וכדלקמן סי' תעא ס"א).

לו) הלכה טז.

לז) כדמוכח מגמרא פסחים שם, וכדלעיל סי' רמט ס"ט.

לח) סוף פ"ב דשבת (על התקיעה השניה): כדי לבטל עיר ממלאכה ממקח וממכר (ולא כמו ברש"י: העיר ממלאכה והחנויות ממקח וממכר).