סימן רנג

(א)

(א) ואם נתקרר כו' שם בתוכו כו'. אף שסיים המג"אא דבתוכו אסור, היינו להחזיר, אבל להשהות אין שום סברא כלל לחלק בין תוכה לגבה, כדאיתא בהדיא בסוגיא דף ל"ז ע"א עיין שםב:

(ב)

(ב) אבל בדיעבד כו'. זה פשוט לפי מ"ש הב"חג והמג"אד סי' רנ"ד להקל בדיעבד בתנור מכוסה ולא שריקה כדעת ספר התרומהו וסיעתוז, אף דרביםח פליגי עלייהו כמ"ש שםט, וגם לא הוזכר דעתםי כלל בשו"עיא. וכל שכן הכא שהשו"ע עצמו ביורה דעה סי' קי"[ג]יב כתב דהוא שליש בישולו, וכאןיג אינו אלא חומרא בעלמא משום חומרא דשבת כמו שכתב המג"איד, פשיטא דיש להקל בדיעבד כרבים החולקיםטו על הרמב"םטז, דהיינו רש"ייז ור"ןיח סוף פרק קמא והרשב"איט והטור יורה דעה שם ומהר"ם בהגהות מרדכיכ ושאר פוסקים:

(ג)

(ג) תבשיל ישן כו'. כן משמע בהדיא במג"א סוף סי' רנ"ט והוא פשוט, דכיון דאפילו באינו גרוף דלכולי עלמא אסור על גבה שרי לסמוך, כל שכן כשהניחה על גבי קרקע דלרבי יוחנן בגמראכא שרי אפילו על גבה. ואפילו להניח לכתחלהכב מתיר בהדיא בהגהות מרדכיכג בסמוך לחשכה לפי שיטתו דאסור על גבהכד, עיין שם היטב. ומשמעות רמ"א בסוף סימןכה צ"ע:

(ד)

(ד) דהיינו שאם כו'. אף שבב"יכו ובמג"אכז מיירי בצונןכח, מכל מקום אפשר הוא הדין לחם לענין חזרה בסמיכה לאינו גרוףכט. ואפשרל דשאני התםלא דמיירי באיסור בישוללב, שהרי בסמיכה לתנור שלנו שרי לגמרילג כמו שכתב רמ"א סוף סי' זה, אבל הכא מיירי בשמא יחתה ותלוי בחום התנורלד. וכן הוא משמעות לשון הגהות מרדכילה ורמ"אלו. וכן עיקרלז (וצריך למחוק זה בפניםלח):

(ה)

(ה) הגרופה כו'. כן משמע בהדיא במג"אלט שהצריך דבר המפסיק על גבה משום שאינו גרוף, ובסק"ט כתב דרך אפשר בעלמאמ וכשכתב אח"כ ומיהו כו'מא נסתר זהמב, לפי מה שכתב בסקל"המג דהיתר תוכה הוא משום שהסירו משחשכה. ומה שכתבמד כיון שלא הטמינו בו היינו כי היכי דלהוי כגרוף עיין שםמה, משמע דבלא גרוף אסור אף שאין היד סולדת בומו דבהכי מיירי רמ"א התם בהג"ה, וממילא משמע דלתוכה אף בגרוף אסור אע"פ שאין היד סולדת בו אם הסירו מבעוד יום, דאם לא כן למה לי התירא דהר"ןמז עיין שם. וזהו שכתב המג"א בסוף סק"ט ומיהו לתוכה כו'מח ודו"ק:

(ו)

(ו) ולכן טוב כו'. בודאי אין כוונת המג"אמט להזהירנו על תנורים שהיו בימיהם, שהרי אינו מחדש לנו הלכה אלא למעשה בא להזהירנונ, ותנור שלנו אף אותו שאופין בו יש עליו מעזיבהנא. אלא ודאי דסבירא ליה עיקרנב כהאומריםנג דלא מהנינד, שהמה הרבים. וכן כתב בהדיא בסי' רנ"טנה דלא נהגו היתר אלא כשלא הוסק עדיין עיין שם:

(ז)

(ז) לדברי הכל אע"פ כו'. היינו משום דהרי"ף ורמב"םנו לא סבירא להו כלל כפירוש התוס' וסייעתם בלהחזירנז כמו שכתב הב"ינח, והתוס'נט וסיעתם פסקו כחנניהס. ועיין בכללי ההוראהסא:

(ח)

(ח) לדברי הכל שבחי כו'. מדברי הט"זסב מבואר דאיסור החזרה בגרוף הוא גם כן משום חיתוי. וכן משמע קצת מלשון הרא"שסג סימן יו"ד. ואפשר דהמג"אסד סבירא ליה נמי הכי, ולהכי התיר בחי. אבל לפי מ"ש (בפניםסה בשם) הר"ןסו דהטעם הוא משום דמחזי כמבשל לכתחלה אין להקל בחי סמוך לחשכה, אלא אם כן נאמר דלא גזרו כלל סמוך לחשכה בהנחה על גבי קרקע ואין דעתו להחזיר, ולא משמע הכי מדברי הפוסקים (ועיין רא"ש פ"ד סי' ב' שסותר למה שכתב בפ"ג סוף סי' ב' וצ"ע) ומלשון רמ"אסז, עיין הגהות מרדכיסח. ומיהו כיון דלהר"ן בלאו הכי שרי מתרי טעמי, חדא דלא סבירא ליה כלל לאסור מבעוד יוםסט, ותו דגם בשבת מתיר אם סילקה משחשכהע וכן המנהגעא, אם כן פשיטא דאין להחמיר בזה סמוך לחשכהעב (ולכן סתמתי בפניםעג):

(ט)

(ט) אם עבר כו'. עיין מג"א ס"ק ל"ז שלא התיר בדיעבד אלא כשעשה כן נכרי, ובסי' רנ"ד סוף ס"ק י"א משמע שאף בישראל יש להקל דומיא דהתם, אף שיש לחלק ביניהם דהתםעד קעבר אדרבנןעה והכא אדאורייתאעו כמבואר מלשונועז. וצ"ע לדינאעח:

(י)

(י) מה שמותר כו'. אף שהמג"אעט למדה לכאורה מס"ג בש"ע, והתם לא שרי אלא בתנאים המבוארים גבי חזרה שעודה בידו ושתהיה רותחת אף לרמ"אפ אם נטלה מבעוד יום, מכל מקום ממה שכתב המג"א וכן משמע בסי' שי"ח ס"ח וסט"ו מבואר דאפילו תבשיל קר שריפא דבהכי מיירי התם, ואם כן הוא הדין להניחה על גבי קרקע דלא מיתסר אלא משום שמושיב לכתחלה בשבתפב, והתםפג שרי אפילו לכתחלה. וכן כתב המג"א בהדיא סוף סי' רנ"טפד דאפילו תבשיל קר שרי בדבר המפסיקפה, ומשמע אפילו לכתחלה, מדלא הצריך שיסירו מהכירה משחשכה, וגם בלאו הכי כיון שנצטנן לגמרי הרי זה כמושיב בתחלה כמו שכתב המג"א בסקל"ו, והוא הדין לסלקא דעתך השתאפו אפילו בלא דבר המפסיק. ולהכי הזכיר כאן המג"א מגיד משנה פכ"בפז, להודיענו דדמי למה שכתב המגיד משנהפח שהעתיק המג"א בסקל"ג דאפילו לכתחלה שרי התם.

והא דהכא בס"ג בש"ע לא התיר אלא חזרה, יש לומר כמו שכתב המג"א סי' שי"ח סקכ"ו לחלק בין תבשיל חם שיש בו רוטבפט לצלי דהיינו שאין בו רוטב אע"פ שנצטנן לגמרי, דבהכי מיירי התם בס"ח והכא בס"ה (דמהכא הקשה המג"אצ, וטעות סופר נפל שם וצ"ל בסימן רנ"ג ס"ה, דעל ס"ג לא תירץ כלום, ועוד דמס"ג לא קשיא מידי שלא התיר אלא בתנאי החזרה ושם בס"ז לא מיירי כלל בחזרה עיין שם במג"א סקכ"ד. ואפשר לקיים הגירסא ולומר דראייתו מס"ג אינה אלא להוכיח דהוה כגרופה, ואם כן אמאי אסר בס"ז, דאין לומר משום דמניחו לכתחלה, דהא בס"ח הכריע להקל בזה, אבל לענין גרופה אפשר דאין ראייה מס"ח דבתבשיל קר לחממו שאינו ראוי להתבשל שם שהרי אין בו רוטב והוא קר אין לחוש לחיתוי שאף בלא חיתוי יתחמם, אבל בתבשיל חם שיש בו רוטב חיישינן שיחתה להוסיף בבישולו, ועל זה תירץ לחלק לענין לכתחלה בין ס"ח לס"ז וסי' רנ"ג ס"גצא. אלא דלפי זה לשון צלי אינו מדוקדק, דבס"ח מיירי בתבשיל אבל כאן בס"ה מיירי באפויצב ונקרא צליצג).

ואיך שיהיה, מכל מקום לפי מה שהעלה המג"א שםצד להקל בין בתבשיל קר בין בתבשיל חם, אם כן הוא הדין על גבי מעזיבה המפסקת או דבר אחר המפסיק על גבי תנור, וכמשמעות דבריו בסוף סי' רנ"טצה. דאף אם תימצי לומר שאף לפי מסקנת המג"א שם בסי' שי"ח אפילו הכי בס"ג לא שרי אלא בתנאי חזרה, משום דתוך הקדרה הריקנית גרע טפי מעל גבי קדרה הטמונהצו או על גבי המיחם שעל האשצז, ולא מהני הקדירה הריקנית אלא לענין דהוה ליה כגרופה אבל לא לענין להושיב בתחלה, מכל מקום על גבי התנור ודאי דפשיטא דדמי טפי לעל גבי המיחם מדדמי לתוך הקדרה הריקנית. ואף אם תימצי לומר דהא דגרע טפי בקדירה ריקנית היינו משום שהיא ככירהצח, שהכירה הוא מקום הראוי לבישול בתחלה ואיסור הושבה בתחלה הוא משום שנראה כמבשל לכתחלהצט כמ"ש רז"הק ור"ןקא, מכל מקום על גבי תנורקב פשיטא דאינו מקום הראוי לבישול כלל בתחלה ודמי ממש למיחם שעל האשקג, אם לא משום הכירא כמו שכתב המג"אקד:

(יא)

(יא) ואפילו לכתחלה כו'. כן משמע בהדיא במג"אקה שלא אסר אלא להישראל עצמו משום פסיק רישיה, ובנכרי לא מחמרינן משום פסיק רישיה. ואף שכתב המג"א סוף סי' רנ"דקו דחיישינן שמא יחתה היכא דקבעי להו להדחת כלים, ובכל דבר דאיכא למיחש לחיתוי אף על ידי נכרי אסור כמשמעות לשון כללו של רמ"אקז, יש לומר דבסוף סי' רנ"ד מיירי אחר שהוסק, אבל קודם שהוסק אין חוששים כל כך שמא יחתה אח"כקח, שהרי נהגו להקל מהאי טעמא בעל גבי התנור וכמו שכתב המג"א סוף סי' זהקט. ואף שמלשונוקי משמע שסומכין על זה שיש לומר דהמעזיבה מפסקת, מכל מקום גם כאן יש לומר דדמי לתוך הקכלי"ןקיא שכתב המג"א סוף סי' רנ"ט דמהני דבר המפסיקקיב, אם כן קודם שהוסק שרי למנהג העולםקיג אף בלא דבר המפסיק.

ומיהו זה דוחק, דעל כרחך מדלא נתןקיד לתוך הקכלי"ן והקדירה דין סמיכהקטו מכלל דמיירי בכהאי גוונא שהם בולטין על הגחליםקטז, ואם כן כשנותן במים בקדרה הרי זה כשופת קדרה על גבי כירה ממש שאין דבר מפסיק בין גחלים לקדירה דמאי שנא קדרה זו משאר קדירותקיז, בשלמא על גבי התנור ותוך הקכלי"ן אף אם גוף התבשיל נוגע בקרקעיתה יש לומר דאין דרך בישול בכך כמו שכתב המגיד משנהקיח לענין תבשיל על גבי קדירה, שמשם למד המג"א להקל על גבי התנור עיין שם בסקל"א ול"ג ובסי' שי"ח ס"ק כ"ו ובמה שנתבאר לעילקיט, אבל במים שבקדרה זו דרך בישולם הוא כן כל השנה ולא דמי כלל לעל גבי תנור שנהגו להקל קודם שהוסקקכ. ואפשר דהכי נמי אין להקל קודם שהוסק משום גזירת חיתוי אף בלא איסור בישול, כגון בערב שבת סמוך לחשכה.

ואפילו הכי שרי לומר לנכרי אף בשבת, שהרי ליתן על גבי תנור בית החורף שאסר רמ"אקכא לישראל אפילו קודם שהוסק משום שמא יחתה כמו שכתב המג"א סקמ"ג ואפילו הכי התירקכב על ידי נכרי, אלא על כרחך צריך לומר דכשהנכרי מושיב הקדרה לא חיישינן שיחתה הישראל, אלא דכיון שאסרו לישראל להושיב מאיזה טעם שיהיה החמירו בהושבה זו לעשותה כמלאכה גמורה של המבשל ואסרוה גם ע"י נכרי כמבשל ממש, אבל בגוונא דאין לאסור משום מבשל ממש כגון על ידי נכרי קודם שהוסק גם משום חיתוי אין לאסור.

ואם תימצי לומר דאף כשהנכרי מושיבה חיישינן שמא יחתה, על כרחך צריך לומר לדעת רמ"א שאין סברא כלל לאסור בכהאי גוונא דבבישול גמור שרי. והא דהוצרך המג"א כאןקכג לאסור לישראל משום פסיק רישיה ולא משום שמא יחתהקכד, היינו למיסר אפילו בכי האי גוונא דלא בעי להו להדחה, אי נמי משום דמהאי טעמא אסור לדברי הכל, אבל בלאו הכי יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דמשום הדחה גרידא לא אתי לחתוייקכה ולתרץ בסוף סי' רנ"ד כתירוץ הראשוןקכו, אי נמי משום שיש מקום לבעל דין לחלוק מחמת המנהג שנהגו להקל להעמיד על גבי התנור קודם שהוסק ואין חוששין שמא יחתה אח"כ, ומה"ט אפשר להקל בדיעבד כמ"ש בפנים בסוף סי' רנ"דקכז. אבל לאחר שהוסק משמע במג"א סוף סי' רנ"ט שאין להקל עיין שםקכח.

הנה

הנה במג"א סקל"ב הזהיר ליתן הקטניות לבסוף לרוטב ולא לערות על הקטניות שהוציאו בכףקכט והם בכלי שני, עיין שם דעל כרחך מיירי שהקטניות נגובים קצת בענין שאי אפשר לשופכן אלא להוציאן בכף, דאם לא כןקל יערה הקטניות על הרוטב. ולכן לא העתקתי זה משום דלפי מ"ש רש"לקלא וש"ך ביורה דעה סי' צ"[ד]קלב דבדבר גוש לא שייך כלי שניקלג אם כן יש לעשות איפכא, לערות הרוטב על הקטניות שלא יחממו הקטניות את הרוטב שבכלי שני, וכן המנהג פשוטקלד.

וסעיף ד' שבשולחן ערוך לא העתקתי משום דלא קיימא לן הכי כמו שכתב המג"אקלה עיין שם:


א) ס"ק ט.

ב) ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ה.

ג) סוד"ה אע"פ.

ד) ס"ק יא.

ה) ראה גם לקמן סי' רנד ס"ג.

ו) סי' רכד.

ז) סמ"ג לאוין סה יד, א. סמ"ק סי' רפב ע' רפז. ר"ן (ו, ב) סוד"ה נמצא בשם הרז"ה שם ד"ה ומאי.

ח) רי"ף שם. תוס' יח, ב ד"ה התם. רא"ש פ"א סי' לה. רמב"ם פ"ג הי"ג.

ט) ב"ח שם.

י) של ספר התרומה וסיעתו.

יא) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל יא.

יב) סעיף ח.

יג) שכתב בשו"ע סי' רנד ס"ב ששיעור מאכל בן דרוסאי הוא חצי בישולו.

יד) סי' רנד סק"ח.

טו) וסוברים שהוא שליש בישולו.

טז) פ"ט ה"ה שפסק שהוא חצי בישולו.

יז) כ, א ד"ה בן דרוסאי.

יח) שם (ח, א) ד"ה גמ'.

יט) בתורת הבית הקצר שער שביעי. הובא בב"י יו"ד סי' קיג ד"ה ולא.

כ) פ"ג (עט, ג: לשון מור"ם ז"ל כו').

כא) לח, ב.

כב) בסמיכה. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ה ע' ו-ט.

כג) פ"ג (עט, סוע"ד).

כד) אפילו בגרופה וקטומה.

כה) שגם בסמיכה צריך תנאי חזרה.

כו) סי' שיח ד"ה מותר ליתן.

כז) סוס"י רנט בכללי שהייה והטמנה בקצרה.

כח) ומנא לן להקל אף בתבשיל חם קצת מטעם שאם תבשיל זה שמחזיר היה צונן כו'.

כט) ששם החשש הוא משום חיתוי ולא משום בישול, לכן הקילו לומר שחשש חיתוי הוא רק בשיעור גדול כזה.

ל) דלא כהמבואר בפנים (במוסגר) לשער בחום התבשיל, אלא כאן יש לשער בחום התנור.

לא) בנידון הב"י ומג"א.

לב) ולכן שיעור יס"ב הוא בכדי שהתבשיל יגיע לידי חום כזה, ולא מספיק מה שהמקום חם בשיעור שהיס"ב. וראה שבת כהלכה פ"י בביאורים אות ז.

לג) אף באינה גרופה וקטומה, ולא חיישינן לחיתוי.

לד) ואין נפק"מ כלל אם התבשיל יגיע לחום שהיס"ב או לאו.

לה) פ"ג (פ, א): מיהו אם אין היד סולדת בו שאינו חם כל כך נראה דמותר להפשיר במקום שאין היד סולדת בו.

לו) סוף ס"ב: ודוקא במקום שהיס"ב אבל אם אין היד סולדת שם שרי אפילו בשבת.

לז) ראה יגדיל תורה (ירות"ו) ח"ב ע' 45.

לח) מה שכתב במוסגר.

לט) סוס"י רנט בכללי שהייה והטמנה בקצרה.

מ) ואפשר דאפילו אין גרוף וקטום שרי.

מא) ומיהו בסעיף ה' משמע דאסור לתת לתוכו ע"ש בהגהה.

מב) וסובר שגם על גבה אסור אם אינו גרוף וקטום.

מג) בדעת ויש מתירין שהובא ברמ"א ס"ה. הובא גם לעיל סי"ט.

מד) המ"א שם בדעת רמ"א שם.

מה) במ"א. וראה גם לעיל סוף סי"ט.

מו) היינו אפילו על גבה.

מז) (יז, ב) ד"ה ומיהו, שעליו סמך הרמ"א שם להתיר להחזירו לתוכו אם הסירו משחשכה.

מח) שכוונתו בזה לב' הדברים (אף באין היס"ב): א) שאם אינו גרוף וקטום אסור אפילו על גבה, ב) שבתוכה אסור אפילו בגרוף וקטום. וראה תהלה לדוד סק"ד.

מט) סקכ"ח: ואין ליטול הקדרה מהכירה וליתנו על גבי התנור שאינו גרוף וקטום סמוך לחשיכה.

נ) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שכה.

נא) כמבואר במ"א סקל"א.

נב) וכ"ה לקמן סוף סכ"ו.

נג) נסמן לקמן סוף סכ"ו.

נד) שהמעזיבה אינה חשובה הפסק. וראה שבת כהלכה עמ' שא בביאורים סוף אות ה.

נה) בכללי שהייה והטמנה בקצרה.

נו) שהם האוסרים סמיכה בשבת בכירה ותנור שאינם גרופים, כנסמן לעיל ס"כ.

נז) כדעה ב' דלעיל סכ"ב, שהיינו סמוך לחשכה.

נח) ד"ה ומ"ש לא מיבעיא.

נט) ראה תוס' לז, א ד"ה לעולם. לז, ב ד"ה אמר. לח, א ד"ה שכח.

ס) לו, ב דכל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהות על גביו מערב שבת אפילו באינה גרופה וקטומה. ולפי זה מה שפשטה הגמ' שם לז, א שמותר לסמוך היינו בחזרה. כלומר, האוסרים סמיכה בשבת אינם אוסרים חזרה בע"ש סמוך לחשכה, והאוסרים חזרה בע"ש סמוך לחשכה אינם אוסרים סמיכה בשבת. ולכן מותר לסמוך סמוך לחשכה לדברי הכל, כי אין להחמיר בשתי החומרות יחד באיסורי דרבנן.

סא) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל לח בסוף ההערה.

סב) ס"ק יג.

סג) שבת פ"ג. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ה ע' יט-כ.

סד) ס"ק כז.

סה) סעיף יד.

סו) (יז, ב) ד"ה לא שנו.

סז) ס"ב: דינו כמו בשבת עצמו. וכן דייק בעולת שבת מלשון המג"א.

סח) פ"ג (עט, ד) שדן בזה ומסיק לאיסור.

סט) כמבואר בר"ן (טו, ב) ד"ה בית שמאי.

ע) כמבואר בר"ן (יז, ב) ד"ה ומיהו.

עא) כדלעיל סי"ט (אלא שמסיק שטוב להחמיר).

עב) שהיא עצמה חומרא, כמבואר בפנים סכ"ב.

עג) שבחי מותר להחזיר סמוך לחשכה (בכל גווני) לדברי הכל.

עד) בסי' רנד.

עה) ולכן הקיל גם ע"י ישראל. וכן כאן בדין המבואר בפנים סכ"ד באיסור חזרה דרבנן הקיל גם ע"י ישראל כשאינו אסור לדברי הכל.

עו) ולכן אוסר בישראל. וראה שבת כהלכה עמ' קלו בביאורים ד"ה מש"כ.

עז) סקל"ז: דאסור לחממו מדאורייתא. אבל ראה לקמן סכ"ה שגם באיסור דאורייתא הסתפק רבנו, להתיר בדיעבד ע"י ישראל. וראה בנסמן שם. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ה ע' ל הע' 18.

עח) כלומר, אם חילוק זה נכון הוא לדינא. ולכן תיבת "לדברי הכל" שבפנים כתבו רבנו במוסגר, כי כל ספק העמידו רבנו במוסגר. וראה לקמן סכ"ה.

עט) ס"ק לא.

פ) ס"ב וס"ג (וכאן מיירי אף בתבשיל ישן שנתבשל קודם השבת).

פא) אם הוא יבש שאין בו משום בישול. וכדלקמן שם סט"ז וסכ"ד.

פב) כדלעיל סי"ד וש"נ.

פג) בסי' שיח ס"ח וסט"ו.

פד) בכללי שהייה והטמנה בקצרה: ודבר שאין בו רוטב אפילו קר כחם דמי.

פה) והוא לפי מסקנת המ"א שגם ע"ג מעזיבה צריך דבר המפסיק.

פו) בסקל"א.

פז) סוף ה"ד.

פח) לענין להניח ע"ג קדרה שעל האש, שמבואר כאן בפנים.

פט) שאסור ליתנו לכתחילה משום "דגזרינן שמא יתן עליו כשהוא קר ואין מותר אלא חזרה".

צ) בסי' שיח סקכ"ו: וצ"ע למה לא הכריע הרב ב"י בס"ז להתיר דהוא הוא בעצמו לא כתב כן בסי' רנג ס"ג.

צא) דבסי' שיח ס"ח מיירי בצלי היינו תבשיל יבש שאין בו רוטב ולכן מותר להניחו לכתחילה, ובס"ז וכן בסי' רנג ס"ג מדובר בתבשיל לח אפילו חם ולכן צריך תנאי חזרה. וראה עוד בהעו"ב (ירות"ו) ח"ו ע' לט.

צב) בפנאדי"ש.

צג) ולכן מסתבר יותר לומר שיש ט"ס במ"א והקושיא היא מסי' רנג ס"ה. וראה שבת כהלכה עמ' קעח בביאורים.

צד) סי' שיח סקכ"ו. וראה גם לקמן סי' רנח בקו"א בסופו. וראה שבת כהלכה בביאורים עמ' תז ואילך. וראה גם שם עמ' תה ואילך, ובתוספת ביאור שם עמ' תכח.

צה) בכללי שהייה והטמנה בקצרה: דבר שאין בו רוטב אפילו קר כחם דמי.

צו) ס"ה בשו"ע.

צז) סי' שיח ס"ח בשו"ע.

צח) שיש לקדירה ריקנית דין כירה גרופה. ולכאורה הי' אפשר לומר שכן הוא גם דין המעזיבה. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ו ע' מג הע' 21.

צט) כדלעיל סי"ד ובהנסמן שם.

ק) המאור פ"ג (טז, ב).

קא) שם (יז, ב) ד"ה לא שנו וד"ה בעי.

קב) מעזיבה שעל תנור שלנו.

קג) ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ו ע' מג ואילך. אהלי שם ח"א ע' נז ואילך. ח"ב ע' קסב. קסד ואילך. ח"ג ע' קנא. ח"ו ע' רסא. קיצור הלכות מילואים ע' כג ואילך. שבת כהלכה ע' תכט-תל.

קד) סקל"א במסקנת דבריו. וכן בהל' שהייה והטמנה בקצרה שבסוף סי' רנט. וכ"ה בפנים סוף סכ"ו ובהל' שהייה והטמנה בקצרה ד"ה ומותר.

קה) סקמ"א.

קו) סקכ"ו. וראה גם לקמן סי' רנד סט"ו.

קז) סעיף ה: וכל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו אסור לומר לגוי לעשותו.

קח) וראה גם לקמן שם בסופו (במוסגר).

קט) ס"ק מג.

קי) שם שכתב "ועיין מה שכתבתי ס"ג", וכוונתו למה שכתב בסקל"א שיש לסמוך על האומרים שהמעזיבה נקראת הפסק.

קיא) נראה שהוא חלל בנוי בתוך דופני התנור כעין קדרה.

קיב) וכ"כ לקמן הל' שהייה והטמנה בקצרה ד"ה ואם.

קיג) שהובא בסקמ"ג.

קיד) המ"א.

קטו) שבסמיכה לא חיישינן לחיתוי ולא צריך תנאי חזרה, משא"כ בקדרה הקבועה חיישינן לחיתוי ובקכלי"ן הצריך דבר המפסיק. וראה לקמן הל' שהייה והטמנה בקצרה ד"ה וליתן: וליתן ע"ג קדרה הקבועה בתנור דינה כאצל התנור.

קטז) ראה גם לקמן סי' רנד סט"ו.

קיז) דחיישינן לחיתוי.

קיח) פכ"ב סוף ה"ד.

קיט) סכ"ו ובקו"א סוף סק"י.

קכ) כמבואר לעיל סכ"ח.

קכא) סעיף ה.

קכב) הרמ"א שם ובמ"א סקמ"א.

קכג) ס"ק מא.

קכד) כמ"ש בסקמ"ג ומטעם זה יש לאסור גם בע"ש.

קכה) כמ"ש האליה רבה סי' רנד סקכ"ב.

קכו) של המ"א שם דמים אינם טובים כ"כ כמו פירות.

קכז) סוף סט"ו.

קכח) וכן משמע לקמן הל' שהייה והטמנה בקצרה ד"ה וליתן.

קכט) ראה מ"א סי' שיח סקמ"ד. וראה בדה"ש סי' קכד סקל"ט.

קל) אוצ"ל: איך יערה כו' (בדה"ש שם). וראה הערות בשו"ע אדה"ז ח"ב ע' 97. וראה אהלי שם ח"ז ע' קע הע' 1.

קלא) באיסור והיתר סי' נא.

קלב) ס"ק ל, וסי' קה סק"ח.

קלג) וראה גם מ"א סי' שיח סקמ"ה. וראה שו"ת צ"צ יו"ד סי' סה. ודעת רבנו בדבר גוש - ראה סתימת לשון רבנו לקמן שם סל"א. וראה שם סוף ס"כ. וראה שו"ת צ"צ יו"ד שם. העו"ב חוברת תשדמ ע' 76. שבת כהלכה פ"א ביאורים סקל"א. פסקי אדה"ז באיסור והיתר ע' 153-4. פעמי יעקב כו ע' מה.

קלד) כמ"ש המ"א סקל"ב ש"מעשים בכל יום שנותנין לתוך הקערה קטניות ומערין עליהן רוטב של בשר". ביאור הקו"א - ראה בדה"ש שם. העו"ב (ירות"ו) ח"ה ע' ע-עא. קיצור הלכות מילואים ע' מב ואילך. אהלי שם ח"ז ע' קסט ואילך.

קלה) ס"ק לב. וראה בדה"ש סי' קכד סק"י. קיצור הלכות שם. שבת כהלכה עמ' קפה אות ג.