סימן רנד

(א)

(א) מודים הם כו'. ואףא שהט"זב כתב דאף אצל האש שרי להטור, מכל מקום במג"אג משמע שהסכים למה שהעתיק בשם המאורד דדוקא בתנורים שבימיהם והאידנא לא שייך זה (לכן לא העתקתיו). בשגםה כי המעיין בסיום דברי המאור גבי בישרא אגומרי יראה לעינים דמיירי קודם מאכל בן דרוסאי כפי שיטתו ריש פרק כירהו דלא כהרי"ףז. ובאמת שלפי פירושוח בקשיא ליה זיקא, דהיינו שהתנור צר לחתות בו בעוד הצלי בתוכו שלא יקטום הצלי (פירוש שלא ישבור כמו נקטם ראשו) ויצטרך להוציאו לחוץ וקשיא ליה זיקא עיין שם, אין סברא כלל לחלק בין הגיע למאכל בן דרוסאי ללא הגיע, כמו שבאמת שגם המאור לא חילק ביניהם, ואם כן אי אפשר לומר כלל שהטור וסיעתו יסברו כפירוש המאור.

והדבר ברור שהטור עומד בשיטת אביו הרא"שט שכתב בהדיא ריש פרק כירה בשם הרב רבינו יונה דמתניתיןי דאין צולין דאוקמיהיא כמאכל בן דרוסאי אתי שפיר לכולי עלמא, להמחמירים מיירי שיגרוף הגחלים ולחנניה אף בלא גריפה עיין שם. ומה שסתם הטור כאן משום דסבירא ליה כהרא"ש דפסק כחנניה כמו שנתבאר בסימן רנ"גיב.

הילכך הרוצה לחוש לדברי הרי"ף וסיעתו אין היתר אלא (כמ"ש הר"ןיג ומגיד משנהיד) על גבי הגחלים ממש, ובעטרת זקניםטו כתב שכן הוא גם דעת הטור, אבל שאר פוסקים העומדים כאן בשיטת הטור דהיינו רש"יטז תוס'יז רז"היח ספר התרומהיט סמ"גכ וסמ"קכא אין מהם ראיה כלל לשיטת הרי"ף שכולם פסקו כחנניה, אבל מהרמב"ן במלחמותכב והרב רבינו יונהכג והרא"ש והר"ןכד יש ראיה שכאן לא סבירא להו כפירוש הרמב"םכה ואפילו הכי החמירו לשיטת הרי"ף וסיעתו:

(ב)

(ב) גדי מנותח כו'כו. המג"אכז אפשר דכלל זה במה שכתב וכן כל כיוצא בזה, ועוד דאתי במכל שכן, שהמתירין בתנור מכוסה לא נזכרו כלל בש"ע, שדחאום בעלי הש"ע מהלכה, משום דהרי"ףכח והרמב"םכט ותוס'ל והרא"שלא ור"ןלב וטור פליגי עלייהו, ומהר"םלג כתב דלעולם יש לפסוק כהרי"ף לבר היכא דהתוס' פליגי עליה, והכא גם התוס' מסכימים הכי, ואפילו הכי בדיעבד סמכינן עלייהו, כל שכן דעת הרמב"ם דפסק כמותו בש"ע. ואף רמ"א לא סיים אחר המחמירים כדרכו בכל המקומות שמכריע נגד הרמב"םלד, אבל כאן סיים והכי נהוג, והיינו לכתחלה כמשמעות לשון מנהג, אבל בדיעבד אין לנו הכרעה, וממילא הלך אחר המיקל בדברי סופריםלה. והב"חלו משום שהשו"ע אינו ספוקלז בעיניו מלחלוק עליו ולסתור פסקיו כדרכולח לכן לא היקל בזה, דהרמב"ם יחידאה הוא. אבל אנן הנמשכים אחר הש"ע בכל מקום שאין רמ"א חולק עליו בפירושלט, פשיטא שיש להקל כאן בדיעבד. וגדולה מזו כתב רמ"א סימן רנ"ז ס"א בהגה"ה עיין שםמ:

(ג)

(ג) לצורך שתיהמא. מהמב שכתב המג"אמג דהכא מיירימד צ"ע היכא מיירי, שהרי כל הפוסקים לבד הרמב"םמה פירשו הכא כפרש"ימו דוק ותשכחמז, והרמב"ם לא סבירא ליה כרשב"םמח בפירות חייןמט, וכמ"ש (הב"י סוף סי' רנ"זנ ו)המג"א ס"ק י"ב דהרב ב"י בסעיף ד מיירי אליבא דהרמב"םנא בסמוך לגחליםנב אבל הכא הקדירה מפסקתנג.

ובגוף הדין משמע בהדיא במרדכי ריש פרק כירהנד דמים לא דמי לפירות אלא לביצה. ואין סברא כלל לדחוק ולומר דמיירינה בהדחה, דהוה ליה לפרש, ומסתמא מיירי דומיא דביצה. וגם בגמרא דף ל"ז ע"ב דאמר רב ששת דסבירא ליה כחנניה דמשהין חמין שלא הוחמו כל צרכן ומשמע בהדיא דלא הוחמו כלל לא. גם כן דוחק גדול לומר דמיירי בהדחת כלים, דאמורא הוה ליה לפרשנו, ומסתמא מיירי דומיא דתבשיל.

ובר מן כל דין מצינו מפורש במשנתנונז מעשה שעשו אנשי טבריא כו' שאסרו בשתיה, ומשמע אף אם הוחמו (ואף אם הוחמו בשביל רחיצה אין לאסור בשתיה לפי סברא זונח) בשביל שתיה ולא משום הטמנה כמפורש שם בגמראנט, ורשב"ם עצמו שהמציא היתר הפירות מתיר גם בהטמנהס וכן דעת המרדכי ריש פרק כירה, מכלל דסבירא להו לחלק בין פירות למים:


א) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ו ע' קג ואילך.

ב) ס"ק א.

ג) ס"ק ו.

ד) פ"א (ו, ב).

ה) כלומר בנוסף לכך. וראה העו"ב שם ע' קה-קו.

ו) (טו, ב) ד"ה ולענין שפוסק כחנניה (והיא הדעה הראשונה שבסי' רנג ס"ח).

ז) שם (טז, א) (והיא הדעה הב' שבסי' רנג ס"ט).

ח) של בעל המאור שם (ו, ב).

ט) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רמה.

י) יט, סוע"ב.

יא) בגמ' כ, א.

יב) סעיף ח.

יג) שם (ו, ב) ד"ה והאי בשיל.

יד) פ"ג הט"ז.

טו) ס"ק א.

טז) לז, ב ד"ה ורב ששת.

יז) שם ד"ה אמר.

יח) שם (טז, א).

יט) סי' רלא ד"ה פסק.

כ) לאוין סה (יג, ג).

כא) סי' רפב (ע' רפה).

כב) שם (טו, ב).

כג) הובא ברא"ש רפ"ג.

כד) שם (טז, א) ד"ה ומנא.

כה) פ"ג הי"ג.

כו) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ו ע' קיז ואילך.

כז) סקי"א.

כח) פ"א (ו, ב).

כט) פ"ג הי"ג.

ל) יח, ב ד"ה התם.

לא) פ"א סי' לה.

לב) שם (ו, ב) ד"ה נמצא.

לג) הובא במרדכי כתובות רמז קע. וראה גם סמ"ע חו"מ סי' כה סקי"ט. לקמן סי' שנ קו"א סק"א. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ריז.

לד) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רצד.

לה) ראה רמב"ם הל' ממרים פ"א ה"ה. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קג.

לו) ד"ה ומ"ש אבל בצלי.

לז) אוצ"ל: ספון.

לח) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שיג.

לט) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רצז.

מ) וכן כתב רבנו לקמן שם סוף ס"א.

מא) ראה בדי השלחן סי' עא ס"ק יא.

מב) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ו ע' קכ ואילך.

מג) סקכ"ו בתירוץ הב'.

מד) דקא בעי ליה להדחה, אבל לצורך שתיה מותר להשהותו משום שדינם כפירות חיים.

מה) פ"ג הי"ב, שהקטניות והמים ממהרים להתבשל. וכ"ה בפנים סי"ג וסי"ד.

מו) יח, ב ד"ה עססיות, שמיני קטניות צריכין בישול זמן רב יותר. וממילא כן יפרשו גם גבי מים אף לשתיה. וראה שם בטור ולבוש סוף הסי'.

מז) ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ו ע' קכא-ב.

מח) הובא בתוס' מח, א ד"ה דזיתים. וכ"ה לעיל ס"ד.

מט) שדינם כתבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי.

נ) ד"ה רשב"ם.

נא) שם הי"ג.

נב) ואין חשש שמא יחתה, לכן מותר בפירות חיים.

נג) ויש חשש שמא יחתה.

נד) סי' ש.

נה) המרדכי.

נו) ראה גם לקמן סי' רסו קו"א סוף סקי"א. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל כה.

נז) לח, סוע"ב. לקמן סי' שכו ס"ג.

נח) של המ"א.

נט) ראה שם לט, סוע"א לרב יוסף וראה גם תוס' לח, ב ד"ה מעשה בפירוש הא'.

ס) ראה שם בתוס'. וראה לעיל סוף ס"ד.