סימן רנז

(א)

(א) חזר והחזירו כו'. מה שכתב המג"אא דאפשר להתיר כשנתקרר בכלי ראשון, באמת שכן משמע לשון הרמב"םב. אבל צ"ע דבהדיא מבואר בש"ע סי' רנ"ג ס"הג דאסור להחם תחת הבגדים, והטעם מבואר בר"ןד דאסור להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל וצ"ע (עיין שם במקור הדין ברשב"א דלא קשיא מידי ודו"קה). ומיהו אם פינהו לכלי שני והחזירו לכלי ראשון אפשר דלכולי עלמא שרי, דכל שהיה בכלי שני לא גזרו חכמים כמו שלא גזרו בכלי שני עצמו, ולא משום שנתקררו:

(ב)

(ב) למעלה כו' היא כטמונה. ומיהוז היינו דוקא בדבר המוסיף הבלח, שכיון שהתחתון מעלה הבל למעלה ומוסיפו בקדרה גזרינן דילמא אתי לאטמוני ברמץ, משא"כ כשאינה נוגעת כלל בדבר המוסיףט כולי עלמא מודוי דלא דמי כלל לרמץ ולא גזרינן. אבל כשדבר המוסיף נוגע בה בין מלמעלה כגון הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהםיא בין מלמטה שנוגעת בגחלים שהגחלים מעלים הבל למעלהיב דמי לרמץ. שאף שברמץ יש אפר וגחלים גם מלמעלה, מכל מקום כיון שהגחלים שלמטה מעלים הבל למעלה יבאו לטעות להטמין אף ברמץיג, שעיקר הטעות להטמין ברמץ שחששו לו חכמים הוא בא מחמת הוספת ההבל ולא מחמת ההטמנה שמכסה כולו מלמעלה ומלמטה, שהרי בדבר המעמידיד מותר להטמין כולו לפי שלא יטעו ממנו לרמץ.

אבל בשבת בדבר שאינו מוסיף לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין כולוטו*). דאף שמפך של רביטז אינו ראיה כל כך דרבי התיר להטמין הצונן. מכל מקום בפירוש שנינויז מניחים מיחם על גבי מיחם כו', וכמו שכתב הטור בסי' רנ"חיח ושי"חיט. ומכאן למדו הרמב"ם ומגיד משנה סוף פ"[ד] דלא מיקרי הטמנה בכהאי גוונא. ואף הרא"ש וטור וש"עכ מודים בזה, דדוקא בדבר המוסיף החמירו משום שמא יטמין ברמץ כמו שנתבאר.

*)

*) הגהת הרב עצמו. עיין רשב"אכא דזה אינו, ומיהו הרב רבינו יונה על כרחך סבירא ליה הכי עיין רשב"א בשמו פ"גכב גבי תברינהו.

וכן משמע בהדיא בב"יכג גבי בגדים המוסיפים הבל מחמת האש שנלמדו לאיסור מקופה שעל גבי גפת. ואין סברא כלל לומר דגם שםכד הטעם משום גזרה שמא יטמין בתוך הגחלים, דאם כן למה ליה להב"י להוסיף מלבו שהבגדים מוסיפים הבל מחמת האש שלא הוזכר כלל בדברי הפוסקים שהביא שם, ולא סגי ליה כדפרש"יכה גבי גפת שתחת הקופה (שמשם למדו הפוסקים לענין גחלים) שהגפת מעלה הבל ומרתיח את הקדרה. אלא ודאי דסבירא ליה להב"י, דמכיון שאין איסור אלא כשהיא טמונה למעלהכו כמו שכתבו הטור והר"ןכז וכמשמעות לשון הפוסקים שהביא, אם כן על כרחך צריך לומר שהבגדים הם המוסיפים הבל ואסור משום שמטמין ממש בדבר המוסיף הבלכח. דאי לא תימא הכי אלא הטעם הוא משום גזרהכט, אין סברא כלל לחלק בין טמונה בבגדים לאינה טמונה, סוף סוף הגחלים מעלים הבל בהקדרה ויש לגזור שמא יטמין בתוכם ממש. ועוד שכיון שאינה נוגעת בגחלים כמ"ש הרא"של ור"ןלא וטור סימן רנ"ג (אבל בספר התרומהלב וסמ"גלג ותוס'לד יש לומר דמיירי בנוגעתלה, וכן משמע מסיום לשון סמ"ג שהובא במרדכי ריש פ"דלו. ולא הביא הב"ילז בסי' רנ"ג דברי הגהות מיימוניותלח בשם ספר התרומה וסמ"ג אלא לאפוקי דעת רש"ילט ואור זרועמ. ולכן בסיום דבריו שם כתב כמ"ש הרא"ש ור"ןמא עיין שם) אין סברא כלל לגזור שמא יטמין בתוכםמב, דהא אית ליה הכירא, דאסרינן ליה אפילו על גבה ממשמג. ובפרט אם תימצי לומר דאיסור הנגיעה בגחלים הוא גם כן משום גזירהמד, שבמאור פ"גמה למד איסור זה (אבל ברשב"א (סוף) [ריש] פ"דמו לא כתב כן עיין שם) מדין הקופה שעל גבי הגפת, אם כן על כרחך צריך לומר דכשאינה נוגעת לא גזרינן משום דאית ליה הכירא, אם כן אף שהיא טמונה למעלה אין לגזור, שהרי אין גזירה זו תלויה בטמונה, דהא על גבי גחלים ממש אף במגולה גזרינןמז.

ובר מן כל דין משמע עוד בבית יוסף בהדיא כמ"ש, שהרי כתבמח על מה שכתב הטור על הטמנה של אדוני אבי יש לפקפק כו', שאף על פי שלא היו גחלים בכירה מכל מקום מחמת חום הכירה כו'מט, עיין שם דמבואר בהדיא דכשהיא טמונה למעלה אסור אף על פי שאין שם גחלים, הפך מה שכתבו התוס'נ ורא"שנא דשרי בכהאי גוונא משום דליכא למיגזר שמא יטמין בתוך קרקע הכירה. ועוד שמלשונו משמע שהאיסור הוא משום שהחום שבחלל הכירה הוא מוסיף הבל, ולא שייך בו הטמנה כלל. אלא ודאי דסבירא ליה שהתוס' ורא"ש לא כתבו כן אלא ליישב מנהג יש מקומות, אבל הטור לא סבירא ליה הכי (ומשום הכי לא העתיק זה) דהטעם משום גזרהנב, מדמחלק בין טמונה למעלה לאינה טמונה אף על פי שאינה נוגעת בגחליםנג. וגם מדאסרנד בנוגעת בגחלים אף בשאינה טמונה, ואי סבירא ליה טעם האיסור גבי קופה שעל גבי גפת הוא משום גזרה ומשם למד לאסור בטמונה למעלה אף על פי שאינה נוגעת דומיא דקופה שהיא מפסקת (עיין ר"ןנה) ואפילו הכי אסור משום שטמונה למעלה, אם כןנו מנא לן לגזור באינה טמונה אף על פי שהיא נוגעת הלא קיימא לן דאין לגזור גזירה לגזירה מדעתנונז (ובר"ן שלא הזכיר כלל גזירה זו. באמת הדבר תלוינח במחלוקת שבריש פ"דנט, דלמ"דס דהיכא דמיפסקא אוירא שרי והקופה אינה מפסקת מפני ששולי הקדרה טמונים בתוך הגפת אם כן הוא הדין בקדרה שעל גבי הגחליםסא. וזהו גם כן דעת הרז"ה בפרק ג'סב שלמד האיסור מקופה, ומשמע שם שאף שהיא טמונה אין איסור אלא על גבי גחלים ממש, ועיין שם בר"ן. אבל להרב רבינו יונה שבר"ן ריש פ"דסג סבירא ליה דאף שהשוליים טמונים אין זה הטמנה כיון שמגולה למעלה, שהרי שם לקמןסד גבי כוזא אפומא דקומקומאסה פירש הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל, ואפילו הכי מותר לחמם בתוך כלי שני כדאמר ליה רבי לר' יצחק טול בכלי שני ותןסו, ואפילו בכלי ראשון אין איסור משום הטמנה עיין שםסז, וע"כ צריך לומר משום שהפך היה מגולה למעלה מן המים אף ששוליו טמונים אין בכך כלוםסח. ומה שכתב הר"ן בריש פ"גסט לאסור על גבי גחלים, היינו לפי דעת המתירין היכא דמיפסקא אוירא, כדמסיים היתר זה בסתם בסוף כללי השמועהע הביאו הב"יעא. אבל הרא"שעב וטור לא סבירא להו כהרב רבינו יונה בהא דכוזא אפומא דקומקומאעג כמ"ש סוף סי' רנ"ח ושי"ח, והלכך סבירא להו דאף שמגולה למעלה מקרי הטמנה מה ששוליה נוגעים בגחלים, שהם מעלים ומוסיפים הבל למעלה כדפרש"יעד גבי גפת. ולכן הוצרך הב"י סוף סי' רנ"ח לפרש הטעםעה משום שהקדרה אינה מוספת הבלעו, ולא סגי ליה במה שמגולה למעלה[)]עז.

וכן משמע בהדיא מלשון הב"י בסי' רנ"געח וממ"ש עליו בדרכי משהעט ומג"א שםפ. וכן משמע מלשון הב"י סוף סי' רנ"חפא. ועוד דהתם אי אפשר לומר כלל הטעם משום גזרה שמא יטמין בתוכהפב, דהא אפילו בשבת אין איסור להטמין בתוכה משום הטמנה, כמבואר בגמראפג ובסי' שי"חפד דבכלי שני שרי, יהיה מאיזה טעם שיהיהפה על כל פנים, למה ליה להבית יוסף לפרש כאןפו הטעם, וכתב ופשוט הוא, אף שהרב רבינו יונהפז חולק, והלא אין לאסור אלא משום גזרה והכא שרי אפילו בתוכה. ואף לפי מה שכתב הט"ז בסי' רנ"ח ושי"חפח דלא שרי אלא כשקצת דופנותיה יוצאים למעלה מן המים, מכל מקום על כרחך צריך לומר דלא גזרינן שמא יטמין כולה. אלא ודאיפט כפשט לשונו כן הוא דעתו דהוה ליה כהטמנה ממש, וכמ"ש בפנים לדעתו.

ולפי זה צריך לומר הטעם דלא אסרו בטמונה למעלה אלא על גבי קטומה או שנתן בה חתיכה חיהצ ולא על גבי גרופהצא (כמבואר בהדיא בש"עצב, דאיכפל תרתי תלת זמני לאשמעינן הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג, מכלל דלא משכחת לה אלא על גבי גחלים, ועל גבי גחלים בלאו הכי אסור אף בשהוי, לכן הוצרך לומר על פי הדרכים כו') הוא, משום דהכירה אינה מוספת הבל כמ"ש התוס'צג ומרדכיצד. ובאמת שלדעת הטור הוא דוחק גדול לחלק בין קדרה חמה שבסימן רנ"ח לכירה או חפירה שהוחמה גם כן מחמת האש והולכת ומתקררת.

(ומכל הלין טעמי לא כתבתי בפנים הטעם משום גזרהצה. בשגם שאין ממנו נפקא מינא לדינא, עיין במה שיתבאר לקמן בסמוךצו ודו"ק):

(ג)

(ג) דבר המיטלטל כו'. כן הוא במרדכי ריש פ"דצז ובשלטי גיבורים שםצח בשם תוס', ובהגהות מרדכי פ"גצט, ובהגהות מיימוניות פ"גק בשם ספר התרומהקא ור"ת ורא"ם ור"י ורבנו שמשון וסמ"גקב. וכן העתיק המג"א בסי' רנ"גקג בשם התוס'קד והטורקה (והוא ג"כ לשון הרא"שקו), ומכלל דסבירא ליהקז דדיוקא דרישא עיקר בלשונםקח שהרמץ נוגע בקדרה סביב. וסביב הוא מד' רוחותיה, ודלא כט"זקט. והא דסיימוקי שיש אויר, היינו משום שהקדרה היא רחבה באמצעיתה ואי אפשר ליגע בכל דופנה, ונגיעה במקצת אינה אלא כמו שוליה שאף שהם נוגעים לגמרי אין בכך כלום. וזה החילוק שיש בין דבר המיטלטל שהוא מודבק סביב כו' לאינו מיטלטל שאי אפשר לו לידבק סביבקיא.

וכל זה כשהקדרה מכוסה למעלה כדי להחם, אבל אם היא מגולה לגמרי כמנהגינו (ואף שנותנים עליה כיסוי כדי שלא יתטנף בעפרורית אין בכך כלוםקיב) אין מקום כלל למה שכתב הט"זקיג, לפי מה שכתב רמ"א בסי' רנ"גקיד דבמגולה למעלה לא שייך הטמנה, והיינו אפילו כל דופנותיה טמונים כמבואר במרדכי ריש פ"דקטו שהביא המג"אקטז שם עם פירוש השארית יוסף. ועיין שם בשארית יוסףקיז שפירש בהדיא שכל דופנותיה טמונים עד שאי אפשר לסלקה שלא יחתה בגחלים, ופשוט הוא דבלאו הכי לא הוי פסיק רישיה. ובהג"ה שם במרדכי משמע בהדיא דאפילו כולה מוטמנת בגחלים עד שאין לו מקום לתפוס הקדרה אין איסור משום הטמנה, ועל כרחך משום שפיה פתוח, דלא כמ"ש הט"ז בסי' רנ"חקיח.

ובלאו הכי דבריו תמוהים שםקיט, דבטור ושו"ע סימן שי"חקכ משמע בהדיא דאף שנותנו בשבת כדי להתחמם בלבד, ולא לשעות הרבה, שהרי לא הוזכרו שם כלל, ואפילו הכי אין איסור אלא כשיכול להתחמם עד שהיד סולדת בו, אבל בפחות מכן אף שנתחמם יותר ממה שהיה בתחלה אין זה מוסיף הבל, שאף דבר שאינו מוסיף הבל מחמם קצת כמבואר בר"ן סוף פ"דקכא. ובודאי משום הכי הוצרך הט"ז לסיים דכוונת הטור וש"ע היא משום שהוא מגולה, אבל זה אינו, דלהטור ושו"ע אף שמגולה למעלה הוה ליה כהטמנה כמ"ש בסי' רנ"גקכב, עיין שם בב"יקכג ודרכי משהקכד וכמו שנתבאר לעילקכה. אלא ודאי דסבירא להוקכו דלעולם אין הקדרה נקראת דבר המוסיף הבל, כפשט לשון הב"י סימן רנ"חקכז (ובדבר שאינו מוסיף הבל לא הוה ליה כהטמנה כמו שנתבאר לעילקכח). ואמת החמין של טבריא שנקראת דבר המוסיף כדמוכח במשנהקכט וגמראקל, היינו כשהיא במקום הילוכה שאינה מתקררת לעולםקלא, אבל כשהם באמבטי או בכלי שני אין בהם איסור משום הטמנה כדמוכח בעובדא דרביקלב משום דמתקררים והולכיםקלג, דהא שרינן בהו כלי שני עיין שם בתוס' ד"ה וש"מ כו'קלד. ודו"ק:


א) ס"ק יד.

ב) פ"ד ה"ה: שלא אסרו להטמין בשבת אלא דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל בו.

ג) וכ"ה לקמן סי' שיח סי"ד.

ד) (יט, א) סוד"ה ת"ר מביא (שמביא הלכה זו מהרשב"א (מ, ב סד"ה מביא), שלומד הלכה זו מרבינו יונה, שמפרש עובדא דרבה ור' זירא (מח, רע"א), שאסור להטמין קדרה צוננת ע"ג קדרה חמה הטמונה בבגדים, כדי להטמין שניהם בדבר שאינו מוסיף הבל).

ה) שטעם האיסור: דכל שהוא מוליד חום בדרך הטמנה ע"ג דבר חם כמטמין את הצונן ע"ג מיחם אסור (וא"כ אין להוכיח מכאן לענין הטמנת דבר חם שנתקרר קצת בכלי ראשון). וראה ביאור הלכה זו במהדו"ב לסי' רנט ד"ה והא דהסכים, ואילך. וראה שבת כהלכה פי"א הערה עא.

ו) ראה שבת כהלכה פי"א הערה סה.

ז) תוכן הקו"א: טעם האיסור דקופה שטמן כו' נתבאר בתוס' (מח, א ד"ה דזיתים) ורא"ש (פ"ד ס"ב), גזירה שמא יטמין כולה בתוך פסולת הזיתים, משא"כ כשמעמידה בתוך הכירה הגרופה (דלקמן בהמשך הסעיף) לא שייך למיחש הכי. אמנם כאן בפנים לא כתב טעם זה, כ"א הטעם שהמוכין נעשים מוסיף הבל, שזה שייך גם כשמעמידה בתוך הכירה (ובהמשך הסעיף התיר שם מטעם אחר). וע"ז בא לבאר ולהוכיח כאן מהטור וב"י דלא סבירא להו הך גזירה (והיתר) שבתוס' ורא"ש, ולכן לא כתבה בפנים.

ח) שהקדרה טמונה במוכין המוסיפים הבל (שהגפת מעלה הבל בהמוכין והמוכין מוסיפין ההבל בקדרה).

ט) כשקדרה יושבת ע"ג כסא ואינה נוגעת בגחלים וגם אינה טמונה במוכין.

י) גם דיעה הא' שבהמשך הסעיף, שאוסרת כשהקדרה נוגעת בגחלים, אף שאינה טמונה במוכין.

יא) כדלקמן בהמשך הסעיף בדין יושבת על כסא כו' ומכוסה בבגדים, שאסור.

יב) כדלקמן בהמשך הסעיף בדין נוגעת בגחלים ואינה מכוסה בבגדים, שאסור לדעה הא' האוסרת.

יג) לפי דעה זו האוסרת.

יד) כדלקמן בהמשך הסעיף בדין מעמיד בכירה גרופה.

טו) ראה גם לעיל ס"ד (במוסגר) וש"נ. ראה שבת כהלכה פי"א הערה סה.

טז) מ, ב שלא אסר רבי להניח בתוך אמבטי מטעם הטמנה (וראה מהדו"ב לסי' רנט ד"ה וכן משמע, שלדעת רבינו יונה הטעם הוא כיון שהטמנה במקצת אינה הטמנה. ולדעת הרשב"א רצה ליישב בתחלה, כי הפשרת צונן אינה הטמנה. אח"כ הוכיח בדעתו שגם הפשרת צונן הוי הטמנה, והאריך ליישב שם בכמה אופנים).

יז) נא, ב (ואין חוששים בזה להטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, כיון שהוא רק במקצת).

יח) לכמה נוסחאות (ראה ב"י), שמותר להניח ע"ג קדרה חמה בשבת, כשאינו יכול להתבשל (ואין זה כטומן).

יט) גבי כלי שיש בו תבשיל קר שרוצה ליתנו על גבי קדרה הטמונה כדי להתחמם, שאין בזה משום הטמנה.

כ) דסבירא להו כדעה הא' שבהמשך הסעיף, שגם הטמנה במקצת בדבר המוסיף הבל הוי הטמנה, מודים בדבר שאינו מוסיף הבל (כדלקמן סי' רנח ובקו"א שם, שאין הקדרה רותחת נקרא מוסיף הבל), שהטמנה במקצת אינה הטמנה.

כא) מז, ב ד"ה קופה, שהוכיח שהטמנה במקצת הוי הטמנה, במוסיף הבל. וראה מה שהוכיח במהדו"ב לסי' רנט (ד"ה וכן משמע, במוסגר) לדעת הרשב"א, שהטמנה במקצת הוי הטמנה אף באינו מוסיף הבל.

כב) לט, ב ד"ה אמר ליה, שאסור להטמין קיתון של צונן באמבטי (ומזה הוכיח במהדו"ב שם, דמה שהתיר רבי בפך שמן הוא מטעם דהטמנה במקצת לא הוי הטמנה אף במוסיף הבל).

כג) ד"ה ומ"ש רבנו אבל: אע"פ שהבגדים אינם מוסיפין הבל מחמת עצמם מ"מ מחמת אש שתחתיה מוסיפין הבל.

כד) כשטמונה בבגדים בכירה ואינה נוגעת בגחלים.

כה) מח, א ד"ה אסוקי.

כו) שכשאין הקדרה נוגעת בגחלים אין איסור אלא כשהקדרה טמונה בבגדים.

כז) (כב, א) ד"ה אבל.

כח) ראה שו"ת אבני נזר חלק חו"מ סי' קו. שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ט ד"ה ויש להוסיף.

כט) שמא יטמין בתוך הגחלים שלמטה.

ל) פ"ג סוף סי' א (בשם ר"ח, שהתיר כשאינה טמונה בבגדים ואינה נוגעת בגחלים).

לא) שם ור"פ כירה (טו, ב).

לב) סי' רלא פסק דיני הטמנה: ואסור להניח מן גחלים תחת קדירה [הטמונה בבגדים] אע"פ שאינן סביבות הדפנות, דהא קופה כו' (ראה מהדו"ב לסי' רנט ד"ה ומיהו בס' התרומה, המשמעות דלא מיירי אלא בנוגעת).

לג) לאוין סה (יג, ד).

לד) מח, א ד"ה דזיתים.

לה) וגם בזה לא אסרו אלא בטמונה (דלא כרא"ש ור"ן בשם ר"ח וגאונים, שאוסרים כשהקדרה נוגעת בגחלים ומגולה למעלה). ונתבאר במהדו"ב שם.

לו) סי' שכא.

לז) ד"ה ומ"ש רבנו לחלק (שהביא דעת רא"ש ור"ן בשם הגאונים לאסור בנוגעת, והביא דעת רש"י וראבי"ה ואור זרוע שמתירים כשטמונה בגחלים ומגולה למעלה, והביא דעת הגהות מיימוניות בשם ס' התרומה וסמ"ג דלא כדעה הב'; משמע לכאורה שסבירא להו כדעה הא' הנ"ל).

לח) פ"ג אות ב .

לט) לו, ב ד"ה עד שיגרוף.

מ) ח"ב סי' ח שלא מחלקים בין שהייה להטמנה.

מא) כלומר, ודלא כמ"ש בס' התרומה וסמ"ג, שהם דעה שלישית (ונתבארה במהדו"ב שם, ובד"ה וגם ס' התרומה).

מב) אף כשטמונה בבגדים.

מג) כשנוגעת בגחלים (אפילו אינה טמונה בבגדים), לדעה זו האוסרת.

מד) שמא יטמין בתוכם.

מה) טז, סוע"ב.

מו) ד"ה קופה (שדין קופה מיירי באינה נוגעת, משא"כ בנוגעת אסור אפילו בלא קופה. הרי שהם ב' דינים נפרדים).

מז) אלא ודאי טעם האיסור הוא כנ"ל, כיון שטמונה במוכין שנעשו מוסיף הבל ע"י הגפת.

מח) ד"ה וכתב רבינו וגם.

מט) היו מתחממים הבגדים ומוסיפין הבל.

נ) מח, א ד"ה דזיתים בשם ר"י.

נא) פ"ד סי' ב.

נב) שמא יטמין בתוך הגחלים (משא"כ בכירה גרופה שאין בה גחלים).

נג) ומ"מ ביאר טעם ההיתר בהטמנה של אביו הרא"ש: כיון שאין הקדרה נוגעת בשום דבר אלא עומדת על הכירה ואויר בינה לדפנות (ולא התיר מטעם שאין שייך כאן גזירה זו).

נד) הטור בסי' רנג (כדעה הא' דלעיל שם ס"י וכאן בפנים).

נה) כב, א ד"ה אבל: הרב רבינו יונה כתב דאפילו מפסיק אוירא בין קדרה לגפת אסור.

נו) יוצא שקופה ע"ג גפת וקדרה ע"ג גחלים נאסרו מב' טעמים נפרדים, ומנא לן כו' (מכאן מוכח שטעם שניהם שוה, וכפי שנתבאר לעיל בתחלת הקו"א).

נז) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל יב.

נח) שהאוסרים קופה ע"ג גפת בהפסק אויר מתירים בקדרה ע"ג גחלים, והאוסרים קדרה ע"ג גחלים מתירים קופה ע"ג גפת בהפסק אויר.

נט) שהובא בר"ן (כב, א) ד"ה ויש.

ס) שם בשם רמב"ן (לח, ב ד"ה ולענין הטמנה. ובדף מז, ב).

סא) כמו שפסק הרמב"ן שם ושם בשם ר"ח.

סב) טז, סוע"ב.

סג) שם ד"ה אבל, שאוסר אף כשיש הפסק אויר בין קופה לגפת. בודאי סבירא ליה כו'.

סד) בר"ן שם סוד"ה ומקשו: דהנחת כוזא אפומא דקומקומא כדי להטמין שניהם בדבר שאינו מוסיף הוה וכגון שכסה הקומקום מבעוד יום ... ורבה אסר דלא התירו אלא במטמין בדבר שאינו מוסיף אבל על גבי מיחם אסור מפני שתוספת חום המיחם ניכר בכסוי ואע"פ שהוא מצד עצמו אינו מוסיף הוה ליה כמטמין בדבר המוסיף (ומפרש רבינו כאן, שהטמנת כוזא צונן תחת הבגדים המטמינים קומקומא חם, הוי הטמנה בדבר המוסיף הבל, ואסור כיון שהכוזא טמונה כולה בתוך הבגדים והקומקומא. וכ"ה לקמן סי' רנח בקו"א. אמנם במהדו"ב לסי' רנט ד"ה וכן משמע, ואילך, מסיק שהכוונה היא שיש לו דין אינו מוסיף הבל, ואסור רק בשבת).

סה) שבגמרא מח, א.

סו) מ, ב.

סז) וכ"ה במהדו"ב לסי' רנט ד"ה והא דהתיר: דאם כן מנא ליה למימר ש"מ דשמן יש בו משום בישול.

סח) וכ"ה במהדו"ב שם ד"ה וכן משמע (מזה מוכח שדעת רבינו יונה שגם במוסיף הבל הטמנה במקצת אינה הטמנה).

סט) בשם ר"ח והגאונים, לאסור כשקדרה נוגעת בגחלים (אף שבפ"ד מביא דעת רבינו יונה לאסור כשיש הפסק אויר בין קופה לגפת).

ע) הר"ן בפרק כירה (יז, ב) ד"ה ואנו.

עא) ד"ה וכתב הר"ן.

עב) פ"ד סי' ג.

עג) אלא מפרש שאסור מחשש בישול, כדלקמן סי' שיח סכ"ט.

עד) מח, א ד"ה אסוקי.

עה) שמניחים מיחם ע"ג מיחם (נא, ב), ואין זה כטומן בדבר המוסיף הבל (טור שם).

עו) ראה גם לקמן סי' רנח בקו"א.

עז) בדפו"ר נדפס כאן פעם נוספת קטע שבתחלת הקו"א.

עח) סד"ה ומ"ש רבנו לחלק.

עט) ס"ק ג.

פ) ס"ק יז.

פא) בהניח קדרה ע"ג קדרה רותחת, שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל, שהרי אין הקדרה הרותחת מוספת הבל אדרבא חומה מתמעט והולך.

פב) הקדרה העליונה בתוך הקדרה התחתונה.

פג) מ, ב בעובדא דרבי.

פד) סי"ג. לקמן שם סכ"ג.

פה) כדלעיל ד"ה אבל בשבת, ובהג"ה שם.

פו) סוף סי' רנח.

פז) כדלעיל, שגם זה נקרא מוסיף הבל.

פח) סקי"ט.

פט) הב"י לא סבירא האי טעמא דגזירה שמא יטמין בתוכה, ולא אסרו בקופה ע"ג גחלים אלא כפשט לשונו בסי' רנז ד"ה ומ"ש רבינו אבל: אע"פ שהבגדים אינם מוסיפין הבל מחמת עצמם מ"מ מחמת אש שתחתיה מוסיפין הבל ואסור להטמין בדבר המוסיף הבל.

צ) כמבואר בפנים סי"א.

צא) כמבואר בפנים ס"י.

צב) סעיף ח.

צג) מח, א ד"ה דזיתים בשם רבינו ברוך (ס' התרומה סי' רלא פסק דיני הטמנה). וכמבואר בפנים (טעם זה להתיר בגרופה).

צד) רמז שכ.

צה) שמא יטמין בתוכה, לא לטעם האיסור בקופה ע"ג גפת ולא בטעם ההיתר בגרופה (דלא שייך להטמין בה).

צו) סוף הסעיף ובקו"א סק"ג, שהמנהג הוא כדעת הסוברים שאין לאסור בהטמנה אלא כשכל הקדרה טמונה בדבר המיטלטל כעין רמץ ומודבק לדופני הקדרה (משא"כ בכירה גרופה).

צז) רמז שכ.

צח) אות ב.

צט) פ, א בשם מור"ם.

ק) אות ב.

קא) סי' רלא פסק דיני הטמנה (אלא שלדעתו אסור גם כשעיקר ההטמנה היא בדבר המוסיף, אף שאין פיה מכוסה, דלא כאור זרוע. ראה ראה מהדו"ב לסי' רנט ד"ה ומיהו בס' התרומה, וראה גם לעיל ס"ק ב ד"ה וכן משמע בהדיא בב"י, במוסגר).

קב) לאוין סה (יג, ד).

קג) ס"ק יז.

קד) מח, א ד"ה דזיתים.

קה) סי' רנז (אלא שלדעתם גם הטמנה במקצת הטמנה היא, כדלעיל סי' רנג ריש ס"י וש"נ).

קו) פ"ד סי' ב.

קז) למג"א.

קח) של התוס' והרא"ש והטור.

קט) סק"ו שמספיק צד אחד.

קי) התוס' והרא"ש והטור.

קיא) ראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ז.

קיב) ראה ר"ן רפ"ד (כב, א) סוד"ה אבל. וראה גם בפנים ס"ד. וראה מהדו"ב לסי' רנט ד"ה ולא דמי: גם אם מתכוין להחם יש לומר שליכא היכרא במילתא מאחר דאורחיה ג"כ לשמור.

קיג) שם דצריך ליזהר שלא להעמיד הקדירה אצל דופן התנור.

קיד) סוף ס"א. וראה גם לעיל שם ס"י. וראה מהדורא בתרא (ד"ה וגם): דרמ"א אפשר דסבירא ליה דגם בדבר המוסיף תלוי בהטמנת פיה דוקא, ומכל מקום זה אינו מוכרח בלשונו. וראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ה.

קטו) רמז שכג.

קטז) סי' רנג סקי"ח ולעיל שם ס"י.

קיז) הובא בחידושי אנשי שם (במרדכי רמז רצט אות ז): והג"ה מדבר שיש סביב הדפנות כ"כ שא"א להזיז הכירה שלא יזיז הגחלים.

קיח) שהטעם הוא משום שאינו טמון כולו בתוכו ממש. אלא כדלקמן שם (ובקו"א שם) דהיינו אפילו כשהתבשיל בקדרה העליונה טמונה ע"ג הקדרה התחתונה.

קיט) שכתב שם, שהאיסור להטמין ע"ג קדרה חמה היא לשעה מועטת כיון שמוסיפה חום, אבל לשעות הרבה מותר כיון שמתקררת. וראה גם מהדו"ב לסי' רנט בסופו.

קכ) סי"ד. וראה גם לקמן שם סכ"ג וסכ"ט.

קכא) (כג, ב) ד"ה אמר.

קכב) סוף ס"א. לעיל שם ס"י.

קכג) סוד"ה ומ"ש רבנו לחלק.

קכד) אות ג.

קכה) קו"א סק"ב.

קכו) להטור ושו"ע.

קכז) בסופו. וכדלקמן שם.

קכח) קו"א סק"ב.

קכט) לח, סוע"ב.

קל) לט, רע"ב.

קלא) ראה מהדו"ב לסי' רנט ד"ה והנה לרמב"ן.

קלב) מ, ב.

קלג) ראה גם לקמן סי' שיח סכ"ג.

קלד) דכלי שני אין דופנותיו חמין והולך ומתקרר.