סימן רנח

(א)

(א) להטמין כו'. עיין במה שנתבאר בסימן רנ"זא דהטור ושו"ע לשיטתייהו אזלי, שאף שהקדרה מגולה מיקרי הטמנה, ולכן הוצרך הב"יב לפרש שאין הקדרה מוספת הבל. ומכל מקום הדין דין אמת אף לדידן דקיימא לןג דכשהקדרה מגולה למעלה לא מיקרי הטמנה, כמ"ש רמ"א סי' רנ"גד והט"ז כאןה, וכן דעת הרמב"ם ומגיד משנה סוף פ"ד, וכגון שהיא טמונה למעלהו. ולאפוקי מדברי הרב רבינו יונה שהביא הר"ןז שפירש ההיא דכוזא כו'ח בכהאי גוונא ולאיסור, אלא ס"ל בהדיא כפירוש התוס'ט ורא"שי וטור ושו"ע בסי' שי"חיא (ובהא אתי שפיר מה שנוהגין להטמין מבעוד יום מיני עיסה בקדרה קטנה תוך גדולה אע"ג דהוה ליה הטמנה ממשיב עיין סי' שכ"ויג).

ולא העתקתי מה שכתב המג"א כאןיד, משום דבהדיא מבואר בש"ע סי' שי"ח ס"ח שהכריע להקל דלא דמי לכירה כמו שכתב המג"א עצמו שם עיין שם בס"ק כ"ו, דאף במיחם על גבי מיחם שיש תבשיל ורוטב בהעליון דבכהאי גוונא מיירי הכא והתם בס"ז נקטינן נמי כדברי המיקל, עיין במה שנתבאר בסי' רנ"גטו ודו"ק:


א) קו"א סק"ב וסק"ג.

ב) סוף סי' רנח.

ג) כדלעיל סי' רנג סוף ס"י וסי' רנז סוף ס"י. וראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות י ד"ה והנה בפוסקים.

ד) סוף ס"א.

ה) בסופו. וראה לעיל סי' רנז קו"א סק"ג.

ו) כלומר שכאן מדובר שהיא טמונה מלמעלה, וגם אז מותר משום שחום הקדרה הולך ומתמעט.

ז) רפ"ד (כב, א) ד"ה ומקשו. ורשב"א מח, א ד"ה א"ל (הב'): בהנחת כוזא אפומא דקומקומא כדי להטמין שניהם ... אסור שתוספת חם המיחם ניכר בו והוה ליה כמטמין ע"ג דבר המוסיף הבל. אמנם ראה מהדו"ב לסי' רנט (ד"ה וכן משמע, ואילך) שגם רבינו יונה סובר שאין לזה דין של מוסיף הבל, ולכן לא אסר אלא בשבת. וראה לעיל סי' רנז קו"א ס"ק א. לקמן סי' שיח סוף סי"ד. העו"ב תתלב ע' 59. שבת כהלכה פי"א בביאורים אות יח.

ח) מח, א.

ט) שם ד"ה מאי שנא ממיחם (דמיירי בחשש בישול).

י) שם פ"ד סי' ג.

יא) סי"ז ובשוע"ר סכ"ט.

יב) מטעם שחומה הולך ומתמעט, ונקרא הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל. וראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות יב, ד"ה אלא, ואות יד. וראה עוד שם, הערה נה.

יג) ס"ג, שבחמי טבריה (שנקראת דבר המוסיף הבל, כדלעיל סי' רנז קו"א סוף ס"ק ג) אסור בכה"ג.

יד) שאם הקדרה התחתונה עומדת על גבי האש יש לה דין שיהוי.

טו) סכ"ו וקו"א סק"י.