סימן רסב

(א)

(א) וטוב ליזהר כו'. בודאי שאין איסור גמור בזה מדינא, כיון שמהרי"וא מתיר לגמרי כדמשמע מסתימת לשונו. וגם בדרכי משה כתב ואם כיונו לזה נכון לעשותו, משמע דאין איסור מדינא. וכן משמע בהדיא בגמראב (סוף פרק כ"א) דרב ששת זריק להו אל עבר השלחן כדפרש"יג ולא הזכירו שהיה מכבד אח"כ בדבר המותר, ובפרט שכיבוד בדבר המותר לא הוזכר כלל בשום מקום בגמרא, בודאי שלא סמכו כאן על סברא החיצונה וליתן מכשול לפנינוד. ועוד דהא היתר כיבוד בדבר המותר אינו אלא לפי דעת הרמב"םה וסיעתו האוסרים כיבוד משום משוה גומות בלבד, אבל לפי דעת התוספותו ורא"ש סוף פ"י והראב"ד שהביא הר"ןז דיש בכיבוד איסור משום טלטול מוקצה, א"כ גם בדבר המותר אין היתר כלל לכבד הגרעינין, שהם מוקצה אליבא דרבי יהודה לפי דעת הרא"שח, או לפי שאינן ראויין כלל לפי דעת הרמב"םט. ועוד דגם לפי דעת הרשב"אי וסיעתו דמתירין טלטול בכיבוד משום דהוה ליה כגרף של רעי, מכל מקום היכי עביד הכי רב ששת לכתחלה דהדרא קושיא לדוכתה וכי עושיןיא כו', ע"ש בגמרא ובמגיד משנהיב דמהאי טעמא צריך לזרוק אחורי המטה, א"כ לרב ששת צריך לומר שכשזרקן לעבר השלחן לא היה מקפיד עליהם כל כך שיהיו כגרף של רעי, ובפרט שהיה סגי נהוריג. ואיך שיהיה עכ"פ כיון דלכל הני רבוותא אין איסור מדינא ולא מצינו חולק עליהם בזה א"כ אין בזה אלא זהירות בעלמא כמשמעות לשון הדרכי משהיד (והמג"אטו לא דק בלישניה):

[section_break]


א) דינין והלכות שבסוף שו"ת שלו אות ט.

ב) קמג, א.

ג) ד"ה זריק.

ד) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל יג.

ה) פכ"א ה"ג. שהיא דעה הא' דלקמן סי' שלז ס"ב.

ו) צה, א ד"ה והאידנא.

ז) שם ד"ה והאידנא.

ח) פכ"א סי' ב. וראה לקמן סי' שח סס"ו.

ט) פכ"ו הט"ז. וכדלקמן סי' שח סס"ז.

י) עבודת הקדש בית מועד שער ג סי' ח. וכדלקמן סי' שלז ס"ב.

יא) גרף של רעי לכתחלה.

יב) פכ"ו הט"ז. וכדלקמן סי' שח סס"ז.

יג) ברכות נח, א.

יד) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קכא.

טו) ס"ק א, שכתב אסור.