סימן רסד

(א)

(א) כל השמנים שמדליקין כו'. כן הוא לשון הב"י וש"ע. ואפשר שכוונתו למעט אף לצרי ועטרן, שאף את"ל שאין חשש שמא יסתפק ושמא יניחנו ויצא, בתערובת כל שהוא, מכל מקום יש לגזור להפך שמא יתן הרבה. וגם י"ל שהצרי אינו נמשך אחר הפתילה כמ"ש התוס' דף כ"ו בד"ה חדא כו', וגם בעטרן י"ל כן כמ"ש התוס' שם בד"ה רבי ישמעאל כו' ע"ש:

(ב)

(ב) אפילו המהותך כו'. הוא הדין אם משכחת לה בשמן כשר לגמרי, כדמשמע בהדיא ברא"שא וס' התרומהב בשם ר"ת דפתילה פסולה אסורה בכל ענין, ואי ס"ד דבשמן כשר שרי משכחת גוונא דהתירא. והמג"אג העתיק לשון הטורד שכתב כן לרבותא להמתירים ע"ש. ועוד דבשמנים כשרים השכיחים בינינו לא משכחת שמן שיהא ראוי לכורכו כשיקרוש, ואפשר שבכל מקום לא משכחת לה, דנפטה הוא מין לח הנמדד בכלי וכדתניא ביומא דף ל"טו בא למדוד נפט כו' (לכך סתמתי בפנים):

(ג)

(ג) שמנים שאורן וכו'. משמעותז הב"יח והדרכי משהט, שהיו קרוב לזמן הב"ח, והיו מדליקים ג"כ בשעוה בלא פסולת, ואף על פי כן כתבו שנוהגין כהמתירין, מכלל דלא ס"ל לחלק. ובאמת שדבריו צ"ע אף לפי דעתו, דלמה לא גזרו על שעוה בלא פסולת אטו שעוה עם פסולת, כמו שגזרו על חלב מהותך אטו שאינו מהותךי. ואף שאין מדמין גזירות זו לזו, מ"מ בענין אחד מדמין, כמ"ש התוספות דף י"א ע"ביא. וממ"ש התוספות בדף כ[א]יב דשעוה היינו שאינה מתוקנת עדיין, אין ראיה כלל, דהתםיג מפרש בהדיא פסולתא דדובשא, והכא מפרשים בגמראיד בהדיא דהיינו קירותא, וקירותא היא שעוה קשה כמבואר בעירובין דף נ"ג ע"ש בפרש"יטו, וצ"ע בב"ח:

[section_break]


א) פ"ב סי' א.

ב) סי' רכז.

ג) ס"ק יג.

ד) יש מתירין אפילו שמן פסול ופתילה פסולה שכרכן יחד.

ה) שמותר, כמבואר בדף כו, א. וראה לקמן סי' ערה סי"ב.

ו) רע"א.

ז) בא לבאר הטעם שלא הובא בפנים מ"ש הב"ח ס"ה, שגם הגאונים לא אסרו אלא בשעוה עם פסולת.

ח) סד"ה ואם כרך.

ט) ס"ק ב.

י) כדלעיל ס"ח.

יא) ד"ה אמר אביי. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קה.

יב) ע"א ד"ה למאי.

יג) רמי בר אבין כ, סע"ב.

יד) כ, ב בביאור המשנה.

טו) נג, א ד"ה כאצבע בקירא (בשעוה קשה).