סימן רסה

(א)

(א) ימלך כו'. לא העתקתי מה שכתב הט"ז סי' תקי"דא, לפי שצע"ג, דהא בנר ליכא למיחש דבדיל מיניה משום איסור שבת. ואין לומר שיטעה להתיר גם מהנר שיאמר מאי שנא משפופרת, זה אינו דהא אנן לא אמרינן שיתירו לו להסתפק ממנה, אלא למה אסרו להניחה כלל על הנר, יתירו בהנחה ויאסרו להסתפק, וכיון שאסרו כן שוב לא יבא לעולם להסתפק מהנר, שהרי משום איסור שבת בדיל מיניה. ולא דמי לשאר גזירה לגזירה שיש לחוש שיעבור הכל ויבא לאיסורא דאורייתאב, מה שאין כן הכא, וצ"ע.

ועיין ברמב"ם פ"הג שנתן טעם אחר משום מוקצה מחמת איסור (עיין שם בלחם משנה שפירש דלא שייך כאן כיבוי והיינו כדעת המתירין בסימן תקי"דד, וחזר בו ממה שכתב בפירוש המשנהה). וצ"ע דמאי שנא מחטים שזרען בקרקע, שאף שהקצם לאיסור דהיינו לזריעה שישרשו שם ויאסרו משום איסור תלישה, אפילו הכי קודם שהשרישו דעדיין אין בהם איסור תלישה לא הוו מוקצהו, והכי נמי השמן שלא ירד עדיין לנר למה יאסר. ודוחק לומר דשאני הכא דכבר חל שם מוקצה על כולו מחמת איסור כיבוי שאם יטלנו כולו יתחייב משום מכבה, דמכל מקום כל מעט ומעט שנוטל אין בו איסור מוקצה עדיין, ובדרבנן אמרינן אפילו ברירהז, וכל שכן הכא דא"צ כלל לברירה, וצ"ע.

והנה אף שיש לומר כאן שהוקצה למצות נר שבתח ואף רבי שמעון מודה ביה כדאיתא בדף מ"ה, לא רצו רש"לט וט"זי לתרץ כן, לפי דמתניתיןיא סתמא קתני בכל הנרות אף אותן שאין מדליקין בשביל מצות נר שבתיב דלא אמרינן בהו מוקצה מחמת מצוה, כדמשמע במג"א סימן רע"ט סק"ב וסימן תקי"ד סק"ז:

(ב)

(ב) שאפשר לנער כו'. עיין במ"ש סימן רס"ויג:

ג)

ג) באחד משני כו'. במג"א סק"י משמע שכן הוא ג"כ דעת הסמ"גיד דבעינן הפסק כלי. וכן הוא דעת המג"א בסימן תקי"ד סק"י שלא התירו אפילו גרם כיבוי אלא למנוע שלא ישרף יותר. ועיין שם בט"זטו שתחיבת הנר למים הוה כיבוי ממש ובחול אינו אלא מונע שלא ישרף יותר. וזהו ג"כ דעת המג"אטז שהתיר שם בחול אפילו ביו"ט ואסר כאן במים אפילו מבעוד יום.

ולהט"ז שםיז צריך לומר דסבירא ליה כמו שכתבו התוס' כאןיח בתחלה דחיישינן שמא יפלו הנצוצות בשעת נתינת המים, ולהכי שרי התם. אבל לפי מה שכתבו התוס' אחר כך לגירסת ר"ח והסכים לזה המגיד משנהיט, וכל שכן לתירוץ האחרון של התוס' שהסכים לו הר"ןכ, אין היתר כלל בזה. וכל שכן לפי מה שכתב רמ"א בסימן של"דכא כר"יכב דגרם כיבוי לא שרי אלא במקום פסידא, עיין שם. הילכך אין להתיר אלא לצורך גדולכג, אבל בלאו הכי פשיטא דאין לסמוך על הט"זכד נגד ר"ח והתוס' והר"ן ומגיד משנה ורמ"א ומג"א. ובפרט שיש אוסרים אף בטלית שאחזה בו האור ליתן מים מן הצד כמו שכתב ב"י סימן של"דכה:

(ד)

(ד) לכיבוי כדי כו'. לפי מה שכתב הט"זכו הרי זה מבואר בהדיא בסמ"גכז שהעתיק המג"אכח, אבל לפי דעת המג"א שהקשה על רמ"אכט צ"ע:


א) סק"ו, שטעם האיסור הוא שמא יבוא להסתפק גם מהשמן שבנר (וראה לקמן סי' ערה קו"א ס"ק ב, שלפי"ז הוה גזירה לגזירה).

ב) ראה תוס' מז, ב ד"ה מפני.

ג) הי"ב.

ד) ס"ג ברמ"א, שמתירין לחתוך נר של שעוה הדולק ביו"ט. הובא כאן בפנים.

ה) פ"ב מ"ד.

ו) רבי יוחנן מה, א ורש"י ד"ה שזרען. וראה גם לקמן סי' שי ס"ב.

ז) ביצה לח, א. רמב"ם הל' יו"ט פ"ה ה"כ. וראה גם לקמן סי' שצז ס"י.

ח) וכ"כ לעיל סי' רסג קו"א סק"ז. וראה גם לקמן סי' שח ס"י. סי' תקיד סכ"ד.

ט) בים של שלמה ביצה סי' כח (שתירוצו הובא כאן בפנים).

י) סי' תקיד ס"ק ו (שתירוצו הובא לעיל בתחלת הקו"א).

יא) כט, ב.

יב) היינו נרות שבירך עליו (ראה לקמן סי' תקיד סט"ו).

יג) קו"א סקי"א.

יד) לאוין סה (טז, ג).

טו) סוף סק"ו.

טז) סק"ח.

יז) שהתיר להניח הנר במים כשיש צורך קצת.

יח) מז, ב ד"ה מפני.

יט) פי"ב ה"ו: והאחרון נראה עיקר.

כ) סוף פ"ג.

כא) סעיף כב.

כב) כרבנו יואל במרדכי רמז שצט. וראה גם לקמן סי' תקיד קו"א סק"ג.

כג) וכ"כ לקמן שם, ושם (במוסגר): או לצורך מצוה.

כד) ולקמן שם: ועל רמ"א בסוס"י רסה ע"ש במ"א.

כה) ד"ה וטלית.

כו) סק"ג.

כז) לאוין סה (טז, ג).

כח) סק"י.

כט) ס"ד.