סימן רעא

(א)

(א) וחל יו"ט כו'. זהא פשוט דאם חל במוצאי שבת בלא"ה שבת קודם, כמ"ש בתשובת הרדב"זב לענין החבוש בבית האסורים שאין מעבירין על המצות. ואף להחולקים שם, היינו דוקא היכא דמקודש טפי, אבל לא היכא דכי הדדי נינהו, עיין שו"ת חכם צבי סי' ק"ו:

(ב)

(ב) לחם משנה. אףג שבמג"א סי' רנ"ד סקכ"ג מבואר דאינו חובה כל כךד, מכל מקום כאן יש להורות כהט"זה, הואיל ואפשר לקדש על הפת. ואפשר דאף המג"א מודה בהא, דעכ"פ לחם משנה יש לו אסמכתא מדאורייתאו, מה שאין כן ביין שלא נזכר בתורה. דהא מהאי טעמא חמירא עירובי תחומין מעירובי חצרות לפרש"י ותוס' בשבת דף ל"דז עיין סי' רס"אח:

(ג)

(ג) כשיגיע בין השמשות כו'. כןט משמע בהדיא בברייתא (דף ק"ב סוף ע"א)י לפי נוסחתנו, וכמ"ש שם הר"ןיא, וכן הוא דעת הרי"ףיב והר"ןיג והרמב"ן במלחמותיד ע"ש שכתבו כן בשם ר"חטו והגאונים שכל דבריהם דברי קבלהטז. ואף הרא"שיז לא חלק אלא על מה שהוסיף העיטור דבודאי חשכה אף בהבדלה יפסיק, דזה אינו מוזכר כלל בגמרא, אף לפי גירסת הרי"ף ופירושו, ולכן לא כתב כן על הרי"ף. ותדע דהא לפי מ"ש הכסף משנהיח לדעת הרמב"ם, דמפרש הסוגיא בספק חשיכה כפירוש הרי"ף ור"ן, ואפילו הכי לא הצריך להפסיק בהבדלה כשיצא השבת דהיינו ודאי חשכה, עיין פרק כ"ט מהל' שבתיט, אלא ודאי דזה אינו מוכרח לגירסת הרי"ף, ומסתמא הרמב"ם בשיטת הרי"ף קאיכ. וגם המגיד משנה לא הזכיר מחלוקת זו שביניהםכא. וגם הטורכב אין דרכו לעולם להשמיט לגמרי דעת הרי"ףכג. אלא שהסמ"גכד הוא דס"ל הכי כדעת הרי"ף, אבל אין זה מוכרח. ואם כן אפשר דאף הרא"ש ס"ל כהרי"ף לענין בין השמשות של קידוש, או בהבדלה לענין התחלה כמ"ש הב"חכה ומג"אכו. ומ"שכז היכ[א] אשכחן כו', היינו דלא אשכחן, אבל אינו מוכרח להפךכח. ומ"ש שם בשם הרז"הכט, היינו לאפוקי מתחלת השקיעהל, ע"ש ברז"ה מבואר כן בהדיא, אבל בין השמשות אפשר לו להיות בכלל חשכה כיון שהוא ספק ונתקדש היום מספק, ולכן סתם הטור משתחשךלא. והא דלא פירש כן בהדיא משום דאינו מפורש בגמרא בהדיאלב, כמ"ש הרא"ש דהיכא אשכחן כו' (ומ"ש הרא"ש בסי' י"ג מיירי מבעוד יוםלג, ר"ל קודם מנחהלד, כמ"ש התוס'לה, עיין הגהות מרדכילו).

ואף אם תמצי לומר כמ"ש הט"ז סי' רצ"טלז, דלהרא"ש והטור בספק חשכה שרי בהבדלהלח, משום דכיון דלדידהו זה אינו מפורש בגמרא מנא לן לאסור בבין השמשות שהוא קודם זמנה, שהרי אי אפשר לו להבדיל בין קודש לחול לגמרי בבין השמשות שהוא ספק, אבל בקידוש אדרבה זהו עיקר זמנה שהוא התחלת השבת, כדאיתא בהדיא בריש פ"ק דברכותלט שזהו נקרא קידוש היום (ומהאי טעמא כל מוקצה דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולה יומאמ, וכן בעירובי תחומין ועירובי חצרות הכל תלוי בבין השמשות מפני שהוא התחלת השבתמא). והרמב"םמב ושאר פוסקים שכתבו סתם וקדש עליהם היום, מסתמא נתכוונו גם כן ללשון הגמראמג שממנה העתיקו דבריהם.

ואיך שיהיה כיון שדברי ר"ח והרי"ף והגאונים ורמב"ן ור"ן וסמ"ג מפורשים לאסור בבין השמשות לענין התחלה בהבדלה, ובקידוש אף להפסיק, וכן דעת מהרי"קמד כמ"ש הב"י סי' רצ"טמה, והב"ח ומג"א שם וס"ל הכי אף להרא"ש והטור, בודאי שאין לסמוך על הכסף משנהמו וט"זמז להקל נגדם. אלא שלענין התחלה בהבדלה, כיון שכבר נהגו להקל, והט"ז לימד עליהם זכות מדעת הרא"ש וטור, וכן הוא דעת הרמב"[ם] לפי דעת הכסף משנה, אין למחות בידם כיון שיש להם על מי שיסמכומח, אבל בקידוש אין להקל כיון שלא נהגו, וגם יש חילוק גדול ביניהם כמ"ש:

(ד)

(ד) ברכה שא"צ כו'. זהומט כוונת השו"ע ששינה לשון הטורנ וכתב אינו חוזר ומברך, דמשמע שיש איסור בדברנא. וזהו גם כן כוונת רמ"א שכתב מפלוגתות כו' (כן היא הגירסא בעולת שבתנב), והיינו שתי הפלוגתות, דמשום פלוגתא א'נג א"צ לנהוג כן כשהוא מיסב יחידי בלא זימון, לפי מנהגנו שאין מברכין על הכוס ביחידנד. והטור שכתב אין צריך, עיקר דינא אשמועינן, ונפקא מינה אם אינו רוצה לקדש ולאכול מיד אלא לאחר זמן, דאז אין איסור משום ברכה שאינה צריכה. עיין סי' רצ"אנה:

(ה)

(ה) שותין מבעוד יום כו'. לפינו מ"ש הכסף משנהנז דהרמב"ם מפרש הסוגיאנח דשבת קובעת על ידי אמירה, ע"כ צ"ל דהכי קאמר, כשם שהשבת קובעת למעשר, שאם אמר פירות אלו לשבת חל עליהם שם שבת מיד ואסור לאכול מהם עראי מיד, כמו בשבת עצמה, כדתנן פ"ד דמעשרות משנה ב ובפ"ד דעדיות משנה [י]נט לפי פירוש הרמב"םס, כך היא קובעת לקידוש שאם אמר באו ונקדש קידוש של שבת חל עליו שבת מיד, ואסור לטעום כלום קודם קידוש כמו בשבת עצמה. ואם כן אפילו מבעוד יום נמי כמ"ש המג"אסא, דומיא דמעשר דמיירי ודאי אפילו מבעוד יום. ועוד דבין השמשות אי אפשר לו לייחד פירות טבלים לשבת, שהרי אי אפשר לעשרן בבין השמשותסב, ואף אם מייחדן אין בדבריו כלום, ולא חל עליהם שם שבת כיון שאינן ראויין כלל לשבת ודו"ק. ועיין ברמב"םסג שסיים דבהבדלה א"צ לחזור ולברך כו', ולפי זה דמיירי באמירה קודם זמנה ע"כ ר"ל דכל שכן שמותר לשתות. וכן הוא בט"זסד ומג"אסה סי' רצ"ט לפי מ"ש שם דהרמב"ם מיירי דמסובים לאכילה ואפילו כשיגיע זמנה א"צ לפסוקסו, וכן כתב במגדול עוז ע"ש. ומדבריהם למדנוסז דגבי קידוש אף שמסובין לאכילה השבת קובעת קודם זמנה באמירה בעלמאסח, ופשוט הוא בסוגיאסט, לפי מ"ש הכסף משנהע (וכן כתבתי בפנים לטעום כלוםעא):

(ו)

(ו) בבהכ"נ כו'. כןעב הוא עיקר הגירסא במג"א, דלגירסת הבאר היטבעג למה הצריך לעיין בסי' רס"ט, ואין שם ענין לכאן. ועוד דממ"ש המג"א בסי' קפ"ב סק"[ה] משמע דדוקא קידוש חמיר מברכת המזון, אבל הבדלה סגי בשכר אפילו לכתחלה, כמו בברכת המזון:

(ז)

(ז) או שיצא כו'. הכיעד מסתברא לפי דעת המג"אעה דעקירת חדר דמי להיסח הדעת כדפירש רשב"ם (דף ק' סוף ע"ב), ונתבאר בסי' קע"חעו. והארחות חייםעז נתכוין לזה, ולמד ממנו המג"א להיסח הדעת:

(ח)

(ח) מוכן לשתות כו'. אפשרעח דאף המג"אעט מודה בזהפ, ומיירי כשהביאו לופא ואפילו הכי אין צריך לברך אם היה דעתו עליו. ומ"ש בסי' ר"ו סק"זפב, היינו לפי דעת הטור אבל לפ"ד ר"ת אינו כןפג כמבואר בהדיא בהגהות מיימוניותפד ע"ש בב"י ובט"ז ס"ק ח' וט' ודו"ק. ואף אם תמצי לומר דהמג"א חולק על זהפה קיי"ל ספק ברכות להקל:


א) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' טו ואילך.

ב) ח"ד סי' יג.

ג) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' יט ואילך.

ד) וראה גם לעיל סי' רנד סוף ס"ח.

ה) סי' תרעח סק"ב.

ו) כדלקמן סי' עדר ס"ב וש"נ.

ז) ע"א, רש"י ד"ה בעירובי תחומין ותוס' ד"ה לא קשיא.

ח) קו"א ס"ק ב, הטעם דלדידן לא סגי לן התם בטעם זה.

ט) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' כא ואילך.

י) וקדש עליהן היום.

יא) שם ד"ה כוס ראשון.

יב) קה, א: ואפילו ספק חשיכה כו' קבעתן השבת.

יג) שם ד"ה פוק חזי.

יד) ד"ה עוד רב חיננא, שמשעה שקדש היום שהיא משקיעת החמה קובעת.

טו) שם: פירוש העת שהיא ספק חשכה כו'

טז) תוס' חולין מד, א ד"ה כדי ובכ"מ. וראה כללי הפוסקים וההוראה ס' קפה.

יז) פסחים פ"י סי' יב.

יח) הל' ברכות פ"ד ה"ח.

יט) הלכה יב.

כ) וכ"ה לעיל סי' רסו קו"א סוף ס"ק יא. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קצט.

כא) שבפכ"ט הי"ב, לא כתב שהרי"ף חולק על דברי הרמב"ם וסובר שבודאי חשכה פורס מפה ומבדיל (ראה הגהות מיימוניות שם אות ר, בשם סמ"ג דלקמן).

כב) שפסק לקמן סי' רצט שאין צריך להפסיק להבדיל.

כג) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רמ.

כד) עשין כט.

כה) סי' רצט ס"ב, שמביא שיטת הרא"ש הנ"ל, ומסיים שאיסור גמור להתחיל בספק חשיכה (ואפשר שכ"ה גבי להפסיק בקידוש).

כו) סי' רצט ס"ק א-ג, שאסר אפילו בספק חשיכה (וכאן ס"ק י - לענין להפסיק בקידוש).

כז) הרא"ש שם סי' יא (על מ"ש הרי"ף שספק חשיכה קבעה לשבת): היכי אשכחן דספק חשיכה קובעת לענין איסור אכילת ארעי.

כח) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קכז.

כט) בהמאור שם ד"ה רב חיננא: אין אתם צריכין לקבעה משעה שקידש היום שהוא מתחלת שקיעת החמה.

ל) לשיטת ר"ת, וכדלעיל סי' רסא ס"ה וש"נ.

לא) הן כאן לענין קידוש והן לקמן סי' רצט לענין הבדלה.

לב) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רלט.

לג) משמע משא"כ בין השמשות האיסור הוא רק מטעם גזילת המתים (דלקמן סי' רצא ס"ב), ולא מטעם התחלה קודם הבדלה.

לד) משא"כ בין מנחה למעריב נזהרים מטעם הנ"ל, כמ"ש בתחלת דבריו שם.

לה) קה, א ד"ה והנ"מ.

לו) ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' ל.

לז) ס"ק א.

לח) מ"מ יש לומר שבקידוש יודה גם הט"ז שצריך להפסיק כשיגיע בין השמשות.

לט) ב, ב: משעה שקדש היום בערבי שבתות. ופרש"י שם: היינו בין השמשות.

מ) כדלקמן סי' שי ס"ד.

מא) כדלקמן סי' שצג ס"ג.

מב) פכ"ט הי"ב.

מג) פסחים קב, סע"א (שהובא בתחלת הקו"א), ובברכות ב, ב (דהיינו כשמגיע בין השמשות).

מד) שורש צו אות ב.

מה) ד"ה וכתב סמ"ג. ולקמן שם ס"ד וקו"א ס"ק ג.

מו) הל' ברכות פ"ד ה"ח (שבספק חשיכה לא נאסר אלא כשאמרו בואו ונקדש).

מז) כאן סוף ס"ק ה (לענין להפסיק בקידוש) ובסי' רצט ס"ק א (לענין התחלה בהבדלה).

מח) וכ"ה לקמן סי' רצט ס"ב.

מט) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' לז ואילך.

נ) אינו צריך לברך ברכת המזון תחילה.

נא) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קלג.

נב) בשו"ע הנדפס עם עולת שבת (ודלא כנדפס בכמה דפוסים: מפלוגתא).

נג) אם מותר לטעום מכוס ברכת המזון לפני קידוש.

נד) כדלעיל סי' קפב ס"א.

נה) סעיף ד.

נו) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' מא ואילך.

נז) הל' ברכות פ"ד ה"ח.

נח) פסחים קה, א: כשם שהשבת קובעת למעשר כך שבת קובעת לקידוש.

נט) כלכלת שבת ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין.

ס) בפירוש המשנה שם, ובהל' מעשר פ"ה הכ"ב (שתאנה שיחדה לשבת לא יאכל אפילו ארעי שהשבת קובעת).

סא) ס"ק י (שחלק על הכסף משנה שם, שפירש דמיירי בספק חשיכה. וראה לעיל קו"א ס"ק ג, שהוכיח כדעת המ"א ודלא כהכסף משנה).

סב) ראה לעיל סי' רסא ס"ב.

סג) הל' ברכות פ"ד ה"ח.

סד) ס"ק ג.

סה) ס"ק ה-ו. וכ"ה לקמן שם ס"ג.

סו) משמעות דבריהם שם. וכ"ה לקמן שם ס"ג.

סז) כיון שפירשו דברי הרמב"ם גבי הבדלה במסובין לאכילה, ע"כ צ"ל דגם מ"ש בואו ונקדש מיירי בגמר הסעודה מבעוד יום (כאמור כאן בפנים).

סח) כמו באמירת בואו ונברך, דחשיב (לדעת הרמב"ם שם ה"ז, ולעיל סי' קעט ס"ד) הפסק אף לאכילה (ולא רק לשתיה).

סט) גבי קידוש: הוו יתבי בסעודתא. וגבי הבדלה: לא אמרן אלא באכילה אבל בשתיה לא.

ע) ונ"ל דרבינו שכתב נאסר לשתות לאו דוקא אלא לשון הגמרא הוא שהעתיק וה"ה דאסור לאכול.

עא) בדפוסים שלפנינו – רק "נאסר עליהם לשתות".

עב) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' מח.

עג) שגרס "מיהו בבה"מ עדיף טפי" (היינו בברכת המזון).

עד) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' נ ואילך.

עה) ס"ק לב.

עו) סעיף א.

עז) סוף הל' קידוש היום.

עח) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' נג ואילך.

עט) ס"ק לב, שאף שדעתו וא"צ לברך על היין יחזור ויקדש.

פ) וכ"ה באליה רבה ס"ק לד.

פא) ומ"ש יחזור ויקדש מיירי כשלא היה לפניו בשעה שקידש. וראה בדי השלחן סי' עט ס"ק כו.

פב) ולעיל שם ס"ט, דכשאינו לפניו לא מהני מה שהי' דעתו עליו. וכ"ה בסדר ברה"נ פ"ט ה"ד.

פג) ראה תהלה לדוד סי' רו סק"א. בדי השלחן סי' עט ס"ק כו.

פד) הל' ברכות פ"ד אות ז.

פה) על הט"ז ס"ק יט, וסובר דאף כשהיה לפניו בשעה שקידש צריך לחזור ולקדש.