סימן ערב

(א)

(א) מן הסתם כו'. אףא אם כוונת המג"א שםב כרמ"א שםג, דאי אפשר ליקנות יין בכל סעודה,ד מכל מקום הטור כתב כןה בקידוש. ואף שטעם זה אינו מפורש בדבריו, מכל מקום כיון שהדבר מבואר מלשון הרמב"םו ומדעת סמ"גז ובית יוסף שםח שהכל תלוי ברוב אנשי העיר שמשתמשים את השכר במקום תשמישו של יין, ולפי דעתםט אף שהיין מצוי בחנות אין בכך כלום אם הרוב משתמשים בשכר במקום יין, וכן הוא גם כן לפי דעת הטור בשם יש מפרשים, העתקתי דעתם ביחד לסמוך עליהם המנהג, וכן בדעת המרדכיי.

אבל דעת ראבי"ה שהובא בהגהות מיימוניותיא שהביא המג"א,יב היא כרשב"םיג, דלא מיקרי חמר מדינה אא"כ אין יין מצוי כלל בעיר, ובברכת המזון דוקא סבירא ליהיד להקל כשרוב העיר קובעים עליו סעודתם, ולא משום דמיקרי חמר מדינה אלא משום דהכי גרסינן בהדיא בגמראטו ולא אמרן כו'. עיין בהגהות מיימוניות פרק ז' מהלכות ברכותטז.

ומסתימת רמ"א בסימן רצ"ויז, ובסימן תפ"ג כתביח אין לו יין כו', משמע אפילו יש יין בעיריט, מדלא כתב שם כמו הכאכ ואם יין בעיר כו', אלא ודאי דמ"ש בסי' קפ"[ב] ואי אפשר לקנות כו'כא, לרווחא דמילתא כתב כן, לצאת אף להרשב"םכב. או כיון דלא אפשר לברכת המזון גם להבדלה אין צריך, דמאי שנא מברכת המזון, שהרי בברכת המזון אין צריך אפילו פעם אחת בשבוע, אע"ג דאפשר, וע"כ משום דמאי שנא פעם זה משאר הפעמים, אם כן הוא הדין להבדלה. וכל זה לקיים המנהג אבל לדינא צ"ע. ועיין במ"ש בסי' תפ"גכג:

(ב)

(ב) וישתו אחרים כו'כד. המג"אכה יחיד הוא בדבר זה, וכל האחרוניםכו מסכימים לדעת רמ"אכז. ואף המג"א עצמו חזר והודה לרמ"א בסי' רצ"ט סק"ח, שכתב עיין סי' ער"ב ס"ט כו'כח, וכן כתב ג"כ בסוף סי' תקנ"וכט ע"ש. ומה שהביא כאן ראיה מסי' רע"גל אינה כלום, דבטור שם מבואר בהדיא דאקידוש קאי שאינן יודעים לקדשלא, אבל כיון שיכול לומר הקידוש בשבילם יכול גם כן לברך בורא פרי הגפןלב.

ואין לומר דשאני התםלג שאי אפשר שהם יאחזו הכוס ויברכו בורא פרי הגפן ויחזירוהו לקדש עליו, לפי שכל דבר הטעון כוס היינו שטעון לברך עליו בורא פרי הגפן, כדמשמע בשו"ת חכם צבי סי' קס"ח, דזה אינולד, דאין כוס של ברכה תלוי כלל בברכת בורא פרי הגפן, שהרי המקדש באמצע סעודתו אינו מברך בורא פרי הגפן כמ"ש סי' רע"אלה, וגם ברכת המזון לא היה רב אשי מברך בורא פרי הגפן על הכוס כדאיתא בפרק ערבי פסחיםלו. ושאני זמןלז, שאין שם טעימה כלל, ואם לא יברך על היין אין כאן היכר כלל שמברך על היין. ועוד יש לומר בענין אחר. ואיך שיהיה עכ"פ סברת המג"א סתורה מכל צד, דאם תמצי לומר כמ"ש החכם צבי, א"כ הא דבברכת המזון סגי בטעימת אחר כמבואר בסי' ק"צלח היינו שהמברך יברך בורא פרי הגפן וישתו האחרים אף על פי שיודעים בעצמם לברךלט.

ואף אם תמצי לומר שגם בסי' רע"ג צריך שלא יהיו יודעים גם ברכת בורא פרי הגפן, אין משם ראיה לכאן, דיש לומר הכא כיון שהוא חייב בקידוש ואי אפשר לו לצאת ידי חובתו בלא טעימה כמ"ש האחרונים בסוף סימן רע"אמ, אם כן כשאחר טועם ומוציאו ידי חובתו למה לא יוכל הוא לברך על אותה טעימה שהיא גם כן בשבילו. דבשלמא מי שיצא כבר ידי חובתו, שאינו מחוייב בדבר אלא מדין ערבותמא, לכן כיון שהחייב בעצמו יכול לפטור חובו בעצמו אין להערב לפוטרו, מה שאין כן כאן שהוא חייב בעצמו בטעימה זו לבד מהערבות בעד חבירו הטועם. ואף שהוא אינו חייב אלא בהטעימה ולא בהברכה כשאינו טועם, מכל מקום כיון שהוא חייב לטעום אם כן כשחבירו טועם ונעשה כאלו הוא טועםמב, ואי אפשר לחבירו לטעום בלא ברכה אם כן הברכה שחבירו צריך לברך הוא מחוייב בה מחמת עצמו, כמו שמחוייב בה מדין ערבות מחמת שאי אפשר לחבירו לטעום בלא ברכה כדפרש"ימג, שהרי בהברכה עצמה אין בה דין ערבות אלא מחמת הטעימה, והוא הדין לענין חיוב מחמת עצמו גם כן, שכיון שאי אפשר לחבירו לפוטרו מחיובו בלא ברכה אם כן יכול הוא לברך אע"פ שחבירו יודע, ולא הצריכו שיברך חבירו בעצמו אלא כשאין לו שום צורך בברכת חבירו רק מחמת ערבות בלבדמד.

ואף גם זאת אינה חובה גמורהמה כי רבים חולקים עיין ב"י סי' תקצ"דמו בשם המרדכימז והר"ןמח והגהות אשר"ימט וכן כתב רמ"א שםנ וכן כתב הפרי חדשנא:


א) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' נו ואילך.

ב) סי' קפב ס"ק ב: אע"ג שמצויין יין הרבה אצל חנוני אין בכך כלום.

ג) סעיף ב, לגבי כוס ברכת המזון.

ד) משא"כ בקידוש והבדלה.

ה) בשם יש מפרשים (והוא מרא"ש פסחים פ"י סי"ז): שלא יהא יין גדל מהלך יום כל סביב העיר.

ו) הל' שבת פכ"ט הי"ז: מדינה שרוב יינה שכר.

ז) עשין כט (בשם בה"ג): והיכא דלא שכיח חמרא כלל ושיכרא הוא חמר מדינה.

ח) ריש סי' קפב.

ט) הרמב"ם וסמ"ג וב"י.

י) פסחים פ"י (לז, ג): אין יין מצוי.

יא) הל' שבת פכ"ט הי"ז אות ד: אבל נמצא יין באותה הגמוניא אלא שהוא ביוקר כו'.

יב) ס"ק ו.

יג) פסחים קז, א ד"ה חמר.

יד) לראבי"ה סי' קמט. הובא בהגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ז אות ס. רמ"א סי' קפב ס"ב.

טו) פסחים שם, לגירסת רבנו חננאל ורוב הספרים: לא אמרן אלא דלא קבע סעודתיה אשיכרא אבל קבע סעודתיה עילויה לית לן בה.

טז) אות ס.

יז) לענין הבדלה, שלא פירש שם ס"ב מתי נקרא השכר חמר מדינה.

יח) לענין ד' כוסות.

יט) שדין הבדלה וד' כוסות שוה לכוס ברכת המזון.

כ) ברמ"א ס"ט (לענין לקדש על הפת).

כא) יין בכל סעודה לברך עליו, שטעם זה אינו שייך בהבדלה וד' כוסות.

כב) פסחים שם, שאין מבדילין עליו אא"כ אין יין אחר בעיר הזאת.

כג) לפנינו שם לא נתבארו הפרטים, רק בסי' תעב סכ"ח.

כד) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' סז ואילך.

כה) ס"ק ט, שכשאינו טועם אינו יכול להוציאם בברכת היין, רק כשאינם יודעים לברך בעצמם.

כו) ראה לבוש ס"ט. אליה רבה ס"ק יז. ובסי' רעא ס"ק כח.

כז) סעיף ט.

כח) דמותר ליתן לאחרים לשתות.

כט) ואי ליכא אחר אצלו יתן לתינוק לטעום. וראה הערות ובאורים שם ע' סח.

ל) סעיף ד: והוא שאינם יודעים, ומפרש המ"א דהיינו שאינם יודעים ברכת היין.

לא) וכ"ה לקמן שם ס"ו.

לב) וכ"ה לעיל סי' קצ ס"ד: שכיון שצריך ברכת קידוש והבדלה בשביל עצמו יכול לומר גם ברכת היין. וראה גם סידור (ברכת אירוסין ונשואין) שמברך גם ברכת היין וישתה החתן והכלה (אף שהם יודעים).

לג) בסי' רעג, שאינם יודעים לקדש ויודעים לברך.

לד) וראה לעיל סי' קצ ס"ד שהביא גם דעת החכם צבי. ושם, שגם לפי סברה זו אינו יכול להוציא בברכתו את מי שיודע לברך בעצמו. וראה תהלה לדוד ס"ק ו, ולעיל שם ס"ק א. אמרי יושר ח"ב סי' קעג.

לה) סעיף ד. לעיל שם סי"א.

לו) קג, ב.

לז) שבעירובין מ, ב ובפרש"י שם ד"ה ליתביה לינוקא, שאם היה אומר זמן ביוהכ"פ על הכוס הי' צריך לברך ברכת הגפן, וכיון שא"א לשתותו גנאי הוא לברכת היין שיאמרו שלא לצורך. ומשם הוכיח החכם צבי את שיטתו שכוס צריך ברכת היין.

לח) סעיף ד. ולענין קידוש ראה סי' רעא סי"ד. ולעיל שם סכ"ה.

לט) דלא כמ"ש לעיל שם ס"ד, לענין ברכת המזון, שלדעת החכם צבי (וכ"ה בחכם צבי שם) היינו דוקא בקטן שהגיע לחנוך (או בגדולים שלא יודעים, להאומרים שברכת המזון טעונה כוס).

מ) וכדלעיל שם סכ"ה.

מא) שאילתות דרב אחאי שאילתא נד. רש"י ר"ה כט, א ד"ה אע"פ שיצא מוציא. וכדלעיל סי' ח סי"א וסי' קסז סכ"ג וש"נ. וראה גם לעיל סי' רסג ס"ק ה.

מב) ראה חקרי הלכות ח"ג ע' כז, א. שיח השדה שער ברכת ה' סו"ס ג. סי' ד ס"ק טו. וראה דברי נחמיה השלמה לסי' תרנא קו"א ס"ק א.

מג) ר"ה כט, א ד"ה אע"פ.

מד) כהא דלקמן סי' רעג ס"ו.

מה) שרק לכתחלה אין לו לקדש לאחרים שיודעים לקדש בעצמם, כדלקמן סי' רעג ס"ו.

מו) שאפילו יחיד יכול להוציא בתפלה את מי שאינו בקי.

מז) ר"ה סוף רמז תשכא.

מח) ר"ה לד, ב ד"ה יחיד.

מט) ר"ה פ"ג סי"ג.

נ) סעיף א.

נא) סי' תפט ס"ק ח וסי' תקפה ס"ק ב, שחלק על המחבר סי' רעג ס"ד ופסק שמוציא אפילו הבקי. וראה חקרי הלכות ח"ג כו, ב.