סימן ערה

(א)

(א) שצריך עיון הרבה כו'. כן הוא בהדיא ברמב"םא וטור ושו"ע סוף סי' זה, דלא ס"ל כמ"ש הר"ןב הביאו המג"אג שהתירו מפני הנקיותד, דהא בהדיא כתב הטורה הילכך כו' וצריך עיון רב כו', וכן הוא בהדיא ברמב"ם אלא בעיון הרבה כו' לפיכך כו', וכ"ד הש"ע דהא לא ס"ל כמ"ש הר"ן שבודק הכוס אם הוא נקי וכמ"ש המג"א שםו, וא"כ לא שייך לומר מפני הנקיות. והירושלמיז מסייע להו, דהא בקניבת ירק לא שייך לפלוגי בין שמש קבוע לאינו קבוע ואפילו הכי שרי, מכלל דהכא לא מיירי בגוונא דאית ביה משום נקיות. ובלא"ה כיון שרמב"ם וטור וש"ע מקילין הכי נקטינן להקל בדברי סופרים:

(ב)

(ב) הכרוך כו'. מ"ש הט"זח משום מלאכה שאינה צריכה לגופה דרבנן צע"ג, הלא משנה שלימה שנינוט לא יקוב אדם כו' ופרש"יי ורא"ש פ"ב דביצהיא וטוש"ע סי' רס"היב וט"ז עצמו סי' תקי"דיג משום גזרת כיבוי, אף שאינו עוסק כלל בכיבוי, ופשיטא דגם התם הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כחס על השמן דר' יוסי פוטריד משום דס"ל כרבי שמעוןטו, וכ"כ בהדיא במגיד משנה פי"בטז הביאו המג"א סי' רס"היז. וכ"ש לפי מה שכתב הט"ז סימן תקי"דיח הוה אפילו גזירה לגזירה ע"ש ובמ"ש סימן רס"היט. ועוד קשה דכולי פרקין דכל כתבי איירי בהא דאי שרית ליה אתי לכבויי, אף על פי שאינו עוסק כלל בכיבוי. ואפילו לדידןכ קיי"ל הכי כמבואר בסי' של"דכא, ע"ש בב"יכב בשם המרדכי פ"ב דביצהכג והר"ן בפ' חביתכד, וע"ש בר"ן דאפילו על ידי נכרי אסור להצילכה, ואם כן הוא הדין כאן אם היה מקום לגזרת כיבוי לא היה לנו להתיר משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, והטעם מבואר בר"ן שם ובסוף פ"יכו ע"ש. וכ"מ בסי' שי"אכז דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא דמי לשאר איסור דרבנן, ע"ש בב"יכח בשם ר"חכט (ובר"ן ספ"י ודו"ק), וכן סתם בתחלה בש"ע שםל (ע"ש), וכ"כ בט"ז שםלא.

והנה הרמב"ן במלחמות פי"ולב ס"ל כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה, וכ"כ גם להרי"ף, ובריש פ"ב אסר של שעוה שמא ימחוט, וכ"כ גם להרי"ף ג"כ ע"שלג. אלא דלמ"ד בסוף סי' תקי"ד דיש איסור דאורייתא במחיטת הנר אף ביו"ט משום כיבוי (ע"ש במג"אלד ובמ"ש שם בסי' תצ"הלה), א"כ צריך לומר הא דלא אסרו לקרות לאור הנר ביו"ט, וכן להדליק בשמנים הפסולים, חוץ משמן שריפהלו, ע"כ היינו משום דלא גזרו כלל שמא ימחוט אלא שמא יטה בלבד, שההטיה קלה יותר מהמחיטה ולא גזרו אלא על דבר שקל לעשותו, כמ"ש התוס'לז (וספר התרומהלח) ספי"ו וריש ביצהלט. ולזה נתכוין ג"כ הט"זמ בתחלת קושייתו על הב"י. וכן למ"ד בסוף סי' תקי"דמא דע"י כלי יש איסור דאורייתא ואפילו הכי שלא בכלי שרי מדינא (אלא שנהגו להחמירמב) ולא גזרינן אטו כלי, כ"ש שאין לגזור על הקריאה בלבדה שמא ימחוט אפילו שלא בכלי. ועוד דאם היה מקום לגזרה זו היה ראוי לגזור ג"כ שמא ימחוט בכלי המיוחד לכך כדרכו בחול, ומחיטה זו קלה יותר מבידיו, וליתסר מהאי טעמא לקרות לאורו ביו"ט ולהדליק בשמנים הפסולים, אלא ודאי דלא גזרינן גזרה זו כלל לדעתם. וזהו ג"כ דעת רש"ל וב"חמג, ועל זה יש לסמוך במקום הצורך להקל בדברי סופרים:

(ג)

(ג) ואף כשקורא כו'. כן משמע בשבלי לקטמד שהביא בב"ימה, דהיתר זה דומה להיתר שאחד מעיין בומו דשרי בכל גוונא, דאל"כ לא שייך לומר ועוד, כיון דלא שרי מהאי טעמא אלא בעיון ראשי פרקים והשאר על פה, וגם אין המנהג כן ובדרכי משהמז כתב שכן המנהג, וכ"מ בט"זמח שלא אסר אלא ללימוד שצריך עיון ע"ש. אבל בספר התרומהמט והגהות מיימוניותנ ומרדכינא כתב ויגמור בחוץ, וכ"מ בב"י וצ"ע:


א) פ"ה ה"ב והט"ז.

ב) יב, ב ד"ה כאן בשמש קבוע.

ג) ס"ק י.

ד) ראה לחם הפנים סי' פ.

ה) וכ"ה לקמן סי"ב.

ו) ס"ק ח: שהוא בודק איזה כלים יניח על השלחן.

ז) פ"א ה"ג. וכדלקמן סי"א.

ח) ס"ק ב וסי' רעח סוף ס"ק א.

ט) כט, ב.

י) שם ד"ה שתהא.

יא) סי' יז.

יב) סעיף א. ולעיל שם ס"א.

יג) ס"ק ו.

יד) במשנה כט, ב.

טו) כרבי יוחנן לא, ב. וכדלקמן סי' רעח ס"א.

טז) הלכה ב.

יז) ס"ק א.

יח) ס"ק ו, שטעם האיסור הוא שמא יבוא להסתפק (לא רק מהשמן שבשפופרת, אלא) גם מהשמן שבנר.

יט) קו"א ריש ס"ק א.

כ) דכיבוי הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה ואסור רק מדרבנן.

כא) שגוזרין שמא יכבה.

כב) סוף הסי' ד"ה כתב הרמב"ם.

כג) רמז תרפג, בשם הראבי"ה סי' תשנז.

כד) (סא, א) ד"ה ובמקום.

כה) וכדלקמן סי' שלד סכ"ה.

כו) (לה, ב) ד"ה ודאמרינן אימר: אבל מידי דדמי למלאכה דאורייתא אלא שפטור עליה מפני שאינה צריכה לגופה בכיוצא בזה כרמלית ור"ה שוין הן. וראה תהלה לדוד סי' רעח סק"א. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 167.

כז) ראה לקמן שם ס"א: כדי שלא יבא לידי איסור חמור לכבות הדלקה. ושם ס"ה: הואיל ועיקרה מן התורה דהיינו אם היה צריך לגופה משא"כ הכרמלית עיקרה מדברי סופרים. וראה לעיל סי' רסו קו"א ס"ק ב.

כח) ד"ה וכתב עוד.

כט) שבת צו, א.

ל) סעיף ב (שבתחלה התיר רק בכרמלית, ואח"כ כתב: ויש מי שמתיר להוציאו אף לרה"ר. וראה לקמן שם ס"ה שפסק כהאוסרים).

לא) ס"ק ג.

לב) ד"ה ומ"ש ומדלא. וכ"ה בחידושיו קכא, ב ד"ה ברצין. קנז, א ד"ה בכל.

לג) וא"כ בודאי סבירא להו כמרדכי ור"ן הנ"ל שמלאכה שאינה צריכה לגופה חמירה משאר איסורי דרבנן.

לד) ס"ק כ. ולקמן שם סכ"ג.

לה) קו"א ס"ק ד.

לו) שמבואר במשנה כד, ב.

לז) קכב, א ד"ה משתמש.

לח) סי' רמז.

לט) ג, א ד"ה גזירה.

מ) כאן ס"ק ב.

מא) סעיף י.

מב) ראה מ"א שם ס"ק כ. לקמן שם סכ"ג.

מג) שהם דעת היש מתירים בפנים כאן, וש"נ.

מד) סי' סד.

מה) ד"ה וכתוב בשבלי הלקט.

מו) המבואר לעיל בפנים ס"ד (משבלי הלקט שם).

מז) ס"ק ג.

מח) ס"ק ח.

מט) סי' ריט, שאסר קריאת ההגדה.

נ) פ"ה אות ס.

נא) רמז רלה.