סימן רעז

(א)

(א) שמא יכבנו כו' שמא תהא כו'א. עיין בכסף משנה פכ"אב בשם הריב"שג שתמה על הרמב"ם שכתב גבי כיבוד הבית שמא ישוה גומות אם כן אינו פסיק רישיה עיין שם. אם כן גם על הטור וש"עד יש לתמוה כן. אבל באמת יש לומר גבי כיבוד דהספק הוא שמא יש גומות בבית ואי אפשר שלא ישוה והוי ליה פסיק רישיה, ואם כן כשאינו ידוע הוי ליה ספיקא דאורייתא ולחומראה. ולא דמי לשאר דבר שאינו מתכוין דספיקא הוי ושרי, דהתם הספק הוא שמא יעשה גומא והכא הספק הוא שמא יש כבר ואי אפשר שלא ישוה, ולא גרע משאר ספיקא דאורייתא. והוא הדין כאן בנידון דידן הספק הוא שמא ברגע זו שיתחיל לפתוח ינשב רוח בחזקה ואי אפשר שלא תכבה כשיפתח, ונמצא עושה איסור דאורייתא במה שפותח שע"י כן הרוח מכבה בודאי כיון שכבר יש רוח, והוא לא ידע ואשםו שסבור כשמתחיל שאין שם רוח, לפי מה שכתב המג"א בסי' תקי"דז דהכא באין שם רוח עסקינן ואפילו הכי אסור, ושייך שפיר לשון שמא כמ"ש. וכהאי גוונא יש לומר בנקישת הדלתח שמא ינקש בידים בחוזק ויהיה אז פסיק רישיה שאז אין ספק כלל, והספק הוא כשפותח כדרכו בלא זהירות שמא ינקש פעם בחוזק, לכך צריך ליזהר לעולם. וכן צריך לומר במה שכתב רש"י פ"ד דביצהט והעתיקום האחרונים סוף סי' תק"חי דאין זה על מנת לתפור, ותיפוק ליה משום שאינו מתכוין ואינו פסיק רישיה מדקתני שמא תקרע, ובאמת כן משמע ברמב"ם פכ"ביא, אבל רש"י סבירא ליה דחיישינן שמא יפצע בחוזק עד שאי אפשר שלא תקרעיב. וכן צריך לומר במה שכתב רמ"א סימן רס"היג בשם אור זרועיד פן יתנדנד כו'. ובאמת התיר שם ר"תטו מהאי טעמא עיין שם בדרכי משהטז, אבל דעת אור זרועיז משום דהנדנוד בא ע"י נגיעה בחוזק וכשנוגע ברפיון לא יתנדנד, וזהו הספק פן יגע בחוזק ואי אפשר שלא יתנדנד. וכן צריך לומר בגמ' דף קמ"איח לא ליהדק כו' דלמא כו', והיינו בפסיק רישיה כמו שכתב המרדכי שםיט. וכן צריך לומר בש"ע סי' ש"ב ס"טכ פן כו'.

ואף לפי מה שכתב הט"ז בסי' שי"ו סק"גכא דספק פסיק רישיה שרי, וכן משמע בהדיא ברמב"ן במלחמות ור"ן פרק כירהכב גבי צירוף והובא ב"י סי' שי"חכג, היינו להתיר בשעת הספק בלבד כשאין שם חשש ודאי כלל, אבל אם יש לחוש שמא יהיה ודאי ואף על פי כן יעשה מה שיעשה, הרי זה דומה לשאר חששות וגזירות שחששו חכמים ואינו בכלל ספק פסיק רישיה, כמבואר בהדיא בתוס' דסנהדרין דף פ"ה ע"א סוף ד"ה [ור"ש] עיין שם. וגבי פתיחת הדלת נמי יש לומר כהאי גוונא, דאם יהיה פתוח ברוחב טפח על דרך משל חיישינן שמא מיד כשפשט ידו לדלת לפתוח ברגע זו בתחלת הפתיחה ינשב רוח בחוזק, ונמצא שפתיחה ברחב טפח היא אחר שכבר נשב בתחלת הפתיחה רוח חזק כל כך שאי אפשר שלא יכבה כשיפתח טפח או פחות, ונמצא עושה איסור אחר שהוא ודאי פסיק רישיה:

(ב)

(ב) נגד החלל כו'. על כרחך צריך לומר כן אם מה שכתבו הב"חכד ומג"אכה נגד פתיחת הדלת ממש הוא בדוקא מכוון ממש, שהרי בטור וש"ע סי' תר"פכו כתבו באחורי הדלת צריך לחוץ כו', ונר חנוכה הוא בטפח הסמוך לפתחכז וכשהוא אחורי הדלת אינו מכווין ממש נגד הפתיחה הגדולה:

(ג)

(ג) ואין איסור כו'. עיין בטור סי' תר"פ ובהגהות מיימוניותכח שלא תירצו כלום על בסיס, משום דסגי להו בהא דהדלת חשיבא כמחוברת ואין כאן טלטול כלל. אבל התוס'כט ומרדכיל שתירצו דלא ליהוי בסיס מכלל דלא סבירא להו הכי, אלא שייך בו טלטול בו בעצמו אבל אינו חשוב טלטול לענין הנר במה שמטלטל הדלת, ואפשר דהוי ליה טלטול מן הצד דשרי כשמתכוין לדבר המותרלא, דהיינו הכניסה והיציאה. והטור והגהות מיימוניות אפשר שבאו לתרץ אם מתכוין לנעול בשביל הנר חנוכה שלא יהיה מוצנע אחורי הדלת הפתוחהלב ויהיה פרסומי ניסא, וצ"עלג:


א) לקמן ס"ב: שמא תהא הדלת נוקשת בנר שאחוריה.

ב) הלכה ג.

ג) סי' שצד.

ד) כאן ס"א שכתבו שמא יכבנו הרוח.

ה) ראה אבני נזר יו"ד סי' רכ ס"י-יא. חקרי הלכות ח"א טז, ב.

ו) ויקרא ה, יז.

ז) ס"ק י.

ח) דלקמן ס"ב.

ט) לד, א ד"ה ואין חוששין.

י) ראה שם בב"י. ב"ח. לבוש. ט"ז. מ"א. לקמן שם. וראה גם לקמן סי' שב סוף ס"ד, דמותר לפצוע את האגוז במטלית ואין חוששין שמא תקרע, דאין זה קורע ע"מ לתפור.

יא) הלכה כד.

יב) ראה אבני נזר או"ח סי' רנא ס"ב. מי טל מלאכת קורע סי' כט.

יג) ס"ג. לעיל שם סוף ס"ו, שלא ליגע בנר של של שמן תלוי פן יתנדנד הנר קצת כו'.

יד) הל' ע"ש סי' לג.

טו) הובא באור זרוע.

טז) אות ב.

יז) אוצ"ל: לאסור.

יח) ע"א (וכדלקמן סי' שכ סכ"ב): לא ליהדק אינש אודרא בפומא דשישא [מוכין בפי הפך – רש"י] דלמא אתי לידי סחיטה.

יט) רמז תכח. וראה גם לקמן שם: פסיק רישיה ולא ימות הוא כשיהדק היטב.

כ) ולקמן שם ס"כ: מקנחו בקל ולא בדוחק פן יסחוט (כלומר פן ידחוק בחוזק כ"כ עד שבודאי יסחט).

כא) ולקמן שם סוף ס"ד (שצירף סברא זו להיתר). וראה לעיל סי' רנב קו"א ס"ק יד.

כב) יט, ב ד"ה גמ' מאי קאמר.

כג) ד"ה מיחם. לקמן סי' שיח סוף סכ"א.

כד) ריש הסי'.

כה) סק"ב.

כו) ס"א (בנרות חנוכה): בליל שבת צריך לחוץ בין הנרות לפתח בשביל הרוח שלא יכבה הנרות כשפותח הדלת.

כז) שבת כב, א. טור ושו"ע סי' תרעא ס"ז.

כח) פ"ה אות צ.

כט) קכ, ב ד"ה פותח.

ל) רמז ת.

לא) כדלקמן סי' שיא סי"ד וש"נ.

לב) והיינו טלטול לצורך המוקצה שאסור אף בטלטול מן הצד, כדלקמן שם.

לג) ראה אז נדברו ח"ח ע' צב.