סימן רפד

(א)

(א) כמשפט כו'. המג"אא עצמו חזר בו בסימן של"ד סקי"ח שמסיים שם דאין קורין אפילו בזמן הזה כשכתובין בסם וסיקרא, וזהו דלא כריא"ז שבשלטי גיבורים דסבירא ליה כתחלת דברי התוס', אבל במסקנא לא קאי הכי בתוס' אלא אף בשאר ספרים בעינן ספר ודיו לקרות בו עכ"פ בזמניהם, וכן כתב המג"א עצמו שם בתחלת דבריו לענין דיו, והוא הדין לענין ספר כמבואר בתוס'. ועיין שם במג"א דלפי מה שכתב שם בתחלת דבריו לפי דעת המרדכיב ורמב"םג וטורד דמודה רב הונא כו'ה, אם כן אין ראיה כלל מהרי"ףו דסבירא ליה כריא"ז, דאף למסקנת התוספות אתי שפיר כמו להרמב"ם שכתב כהרי"ף, וכן הוא בספר התרומהז ושאר פוסקים כמו שכתב הש"ךח.

ואף דהאידנא אין נפקא מינה מזה לענין ספרים עצמםט, מכל מקום נפקא מינה לענין הפטרות, דלפי מה שכתב המג"א כאן הוא עזר כנגדוי, דכיון שהספרים בזול ליתסר להדפיס הפטרות בלבדם. ולפי מ"שיא אתי שפיר. ולא דמי לסם וסיקרא דאסור אף האידנאיב, משום דיש בהם ריעותא וזלזול לתורה שנמחקין מהר שאינן מתקיימים כדאיתא בגמראיג וכן כתב הרמב"ם פכ"גיד, אבל לענין פרשיות פרשיות אין להקפיד, דאף כשהיא כולה כתובה בקונטרסים, דכיון שכבר פקע ממנה עיקר קדושתה להיות כתובה על הספר בגלילה אלא קדושתה היא משום עת לעשות שוב אין להקפיד על פרשיות פרשיות, שלא הקפידו על זה אלא בעיקר קדושתה. והוא הדין אף בימיהם היו יכולים לכתוב ההפטרה אף על הנייר, כדמשמע בט"ז כאן דכיון שכבר פקע עיקר קדושתה להיות ספר שלם אלא משום עת לעשות שוב אין להקפיד על הקלף, שגם הנייר הוא מתקיים כדתנן פ"ב דגיטיןטו עיין תוס'טז מדלא בעי ריש גלותאיז על הנייר. ואיך שיהיה, עכ"פ בזמן הזה ההיתר ברור אפילו לכתוב מהאי טעמא, וכן משמע באליה זוטאיח בשם התוס' יו"טיט.

וכל זה לענין אם ניתן לכתוב ולהדפיס. אבל מחמת קריאת ההפטרה בלבדהכ, אין צריך לעת לעשות, אלא שאין מקפידין בה כלל על ספר, כמו שכתב הרשב"אכא. וכן משמע בגמראכב דרבה ורב יוסף איצטריכו לטעמא דלא ניתן לכתוב ולא סגי להו בטעמא דמיחסר במילתיה כדלעיל בספר תורה, ועל כרחך אינהו בצבור מיירי מדנקטו שבת, אלא ודאי שאין מקפידין בהפטרה על ספר כמו שכתב הרשב"א. ובלאו הכי נמי דוחק לומר דמשום עת לעשות יברכו עליה, דהא ברכות אינן מעכבותכג ומה גם אותן שלא הוזכרו בתלמודכד:


א) שכתב כאן בריש הסימן כדעת הרב יוסף בתוס' (קטו, ב ד"ה מגילה), ופסקי ריא"ז (פט"ז ה"א אות ז), הובא בשלטי הגבורים (מג, א לפני אות א), שבשאר ספרים (חוץ מס"ת ומגילה) לא בעינן קלף ודיו.

ב) רמז שצו.

ג) פכ"ג הכ"ז.

ד) סי' שלד.

ה) היכא דכתובים בסם ובסיקרא דמצילין כיון דעכ"פ כתובים בלשון הקדש.

ו) שם (מג, א) שכתב שמצילין אותם מפני הדליקה. והביא המ"א (בריש הסימן) ראיה מכך, שמותר לקרוא ההפטרה בנביאים שנכתבו בשאר מיני צבעים.

ז) סי' רמה ד"ה אמר.

ח) יו"ד סי' רעא סק"י.

ט) כמבואר לקמן סי' שלד סי"ב וש"נ.

י) שהרי נתבאר דקיי"ל שאין קורין נביאים שלא נכתבו בדיו על הקלף אלא מטעם עת לעשות לה', ועפ"י מ"ש במ"א שעתה הספרים הנדפסים הם בזול ואין כאן עת לעשות כו', א"כ ליתסר להדפיס הפטרות בלבדם.

יא) בפנים ס"ד.

יב) כמבואר לקמן שם, וש"נ.

יג) קטו, ב.

יד) הלכה כז.

טו) כא, ב כחכמים.

טז) שבת קטו, ב ד"ה היו.

יז) שבת שם.

יח) סק"א.

יט) מלבושי יו"ט סק"א.

כ) שהביא המ"א בתחלת הסי', קושיית הלבוש והגהת היש נוחלין, על מה שאנו קוראין ההפטרה בחומשין הנדפסים.

כא) כלבו סוף סי' כ בשם הרשב"א. מ"א שם ממשמעות שו"ת הרשב"א ח"א סי' תפז. וראה גם ח"ב סי' רפא. ח"ה סי' קיט.

כב) גיטין ס, א.

כג) ירושלמי ברכות פ"ב ה"א.

כד) וברכות ההפטרה לא הוזכרו בתלמוד אלא במסכת סופרים פי"ד ה"א.