סימן רצא

(א)

(א) אא"כ נמשך כו'. מ"ש המג"אא אם יודע כו' כמ"ש רסי' תע"א כו', את"ל שכוונתו אף בסעודת שחרית שאינו מתכוין לצאת בה ידי סעודה ג' אפילו הכי אסור, משום דהוה כמתחיל באיסור אחר מנחה כמ"ש רסי' תע"א (וכ"ש אם מתכוין ג"כ לצאת בה דאיכא תרתי לריעותא), וע"כ צ"ל דהאיסור משום תפלת מנחה, א"כ צע"ג ממ"ש בסי' רל"בב דאפילו סעודה גדולה אין איסור אלא חצי שעה קודם מנחה גדולה אבל קודם לכן שרי להתחיל אף שתמשך אחר מנחה גדולה, שכשאפשר לגמרה בחצי שעה הרי זו סעודה קטנה. וכן משמע בב"י סי' רל"הג לפי דעת התוספותד דמותר להתחיל סמוך לערב, וכ"פ הט"ז שםה, ולא הצריך שיוכל לגמור קודם צאת הכוכבים. ומסי' תע"א אין ראיה כלל, דהתם שיש איסור באכילה מחמת עצמה במה שאוכל כשהגיע הזמן, דמחמת אכילה זו לא יוכל לאכול לתיאבון בלילה, ולהכי אף שהתחיל בהיתר, דהיינו שאותה האכילה שקודם הזמן אינה מפסדת התיאבון בלילה, אפילו הכי אסור אם יודע שתמשך לאחר הזמן ויהיה הפסד להתיאבון שבלילה. ואדרבא יש הפסד יותר כשאוכל הרבה מקודם הזמן עד לאחריו משאם לא היה אוכל אלא אחר הזמן בלבד, אלא שבדיעבד לא הטריחוהו כשמגיע הזמן אבל לכתחלה צריך ליזהר שלא יבא לידי כך. אבל כאן שהאכילה אחר מנחה אינה אסורה מחמת עצמה, שהרי יש עדיין שהות הרבה ביום להתפלל אחר גמר הסעודה, כמ"ש המג"א בסי' רל"בו, ולא אסרוה חכמים אלא מחמת חשש שמא ימשך בהז, ולא רצו לאוסרה מחמת חשש זה אלא למר ממנחה קטנה ולמר ממנחה גדולה, אבל קודם חצות לא רצו לגזור מחמת חשש זה, וא"כ אף אם יודע שתמשך אחר מנחה גדולה אין איסור כלל, דכל שמתחיל קודם חצות לא גזרו כלל, וזה ברור ופשוט, וכוונת המג"א במ"ש מריש סי' תע"א צע"ג.

ועיין בעולת שבתח שהקשה על הלבושט שכתב הטעם משום דזמן סעודת שחרית נמשך עד מנחה גדולה, והלא מחצות אסור להתחיל, ותירץ דמכל מקום נמשך זמן אכילה עד מנחה גדולה, ר"ל שדרך להאריך בסעודת שחרית עד עבור הצהרים שהיא עלות המנחה. וכוונת המג"א צ"ע. אבל באמת דלא קשה מידי, שעיקר זמן סעודה ג' הוא ג"כ מחצות כמו תפלת מנחה גדולה, אלא לפי שאין בקיאין הילכך אפילו בדיעבד לא יצא, כמו בתפלת מנחה גדולה כמ"ש המג"א בריש סי' רל"[ג], ע"ש בפרי חדש, אבל לענין איסור אכילה חצי שעה קודם זמן התפלה, די באותה חצי שעה שאינו יכול להתפלל מחמת שאין אנו בקיאיןי. ומכל מקום באמת עיקר הטעם הוא משום דעד חצות נקרא שחרית אף לר' יהודה, עיין סי' פ"טיא, לכן הסעודה שסועד אז נקראת סעודת שחרית כמ"ש הלבוש:

(ב)

(ב) בבקר טוב לו כו'. עיין במ"ש ריש סי' רמ"טיב:


א) ס"ק ג: אם יודע שתמשוך סעודתו עד אחר חצות אסור.

ב) ראה שו"ע ורמ"א שם ס"ב ומ"א ס"ק ד.

ג) ד"ה ומכלל דבריו.

ד) ברכות ד, ב ד"ה וקורא.

ה) סוף ס"ק ג.

ו) ס"ק ח.

ז) שבת ט, ב.

ח) ס"ק ב.

ט) סעיף ב.

י) ראה לעיל סי' פט ס"ב.

יא) סעיף א.

יב) קו"א ס"ק ד.