סימן רצז

(א)

(א) אין ליטלם כו'. עיין ב"יא, דהרשב"א לא פסיקא ליה איסורא אלא שטוב ליזהר, משום דאפשר דנקטינן בעיא דריש לקישב לקולא, ואף דאנן קיי"ל בסי' י"אג לחומרא, מכל מקום הא קיימא לן דבעיא דריש לקיש אינה אלא לכתחלה, כמ"ש המג"א סי' תקפ"ו סק"ו ע"ש:

(ב)

(ב) אבל ברכת כו'. הן אמת שמהמג"אד אין ראיה לחלק בין נר לבשמיםה. אלא לפי שלא מלאו לבו לסתור דברי הש"עו לגמרי, לכן סיים דעכ"פ מי שהבדיל כו', כיון שיכול לצאת לדברי הכל לחזור ולהריח יחזור ויריח ויוצא בזה ידי ספק. אבל לפי דעת רבינו אפריםז שתלה האיסור משום דאינו אלא מנהג, ועל כרחך היינו משום דאין מחזרין עליהם, פשיטא דהוא הדין לנר כמ"ש האליה זוטאח. אלא דלפי מ"ש המג"א לסתור מברכת ירקותט משום דאינה אלא להנאתו, א"כ בנר דאינו משום הנאתו כמ"ש הרא"שי, לא נסתרו דברי ב"ייא. אבל לפי מ"ש הט"זיב לסתור מברכת ירקות משום דהכא אין מחזרין כו', א"כ הוא הדין לנר. אלא די"ל דבנר לא קשה מידי מברכת הלחם של סעודת שבת, ע"ש בט"ז. והדבר שקול, לכן טוב לחוש לדברי אליה זוטא המיקל בספק ברכות כדעת רבינו אפרים:


א) ד"ה כתב הרשב"א.

ב) ע"ז מז, א: המשתחוה לדקל מהו לולבו למצוה.

ג) לעיל שם סי"ג.

ד) ס"ק ה, שבבשמים אינו יכול להוציא אינו בקי כיון שהוא בשביל הנאת האדם (וטעם זה אינו שייך בנר).

ה) שאפשר דס"ל גם הטעם שכתב רבינו אפרים, שאינו אלא מנהג, וטעם זה שייך גם בנר.

ו) סעיף ה, שיכול להוציא מי שאינו יודע גם בבשמים.

ז) תשובתו שהועתקה בטור ובמרדכי ברכות רמז קפח.

ח) סי' רחצ ס"ק יג.

ט) דלקמן סי' תפד ס"ב, שיכול להוציא את מי שאינו בקי בברכת ירקות בסדר של פסח, דהתם תקנתא דרבנן הוא ולא משום הנאתו.

י) ברכות פ"ח סוף ס"ג.

יא) ד"ה וכתב עוד ה"ר אפרים, שיכול להוציא מי שאינו בקי אפילו בדבר שהוא מנהג בלבד.

יב) ס"ק ח (שאכילת ירקות הוא יותר חיוב מבשמים).