סימן רחצ

(א)

(א) מסיבת כו'א. הט"זב שלא הסכים לזה להלכה היינו בישראל שהדליק מנכרי, דאתוספת דהתירא קמברך, אבל באמת במגיד משנהג מיירי בנכרי שהדליקד, שאחר הדלקתו נאסר במסיבתם משום עבודת אלילים ע"ש. אבל צ"ע מס"פ כל כתביה ונתבאר בסי' רע"וו, דמשמע דכ"ש אם כל המסיבה גוים שרי, וצ"ע לישב שלא בדוחק. ועיין בב"יז בשם הרא"ש דביצהח דכתב הטעם לאסור לברך משום גחלת אע"פ שמברך אשלהבת כו', וא"כ י"ל דווקא לברך אסור, דומיא דכתב הרשב"אט גבי פלפלין שמשימין בקנקנים כו', אבל להשתמש שמשתמש בשלהבת אף על פי שיש עמה גחלת שריי (וז"ש הרא"ש ואע"ג דשריא). ולא דמי למ"ש הטור בסי' תרע"זיא, דדמי לשלהבת של הקדשיב:


א) הושלמו כאן כמה קטעים מדפוס ראשון (שהושמטו ע"י הצנזורה בדפוסים הבאים).

ב) ס"ק ו.

ג) פכ"ט הכ"ו.

ד) וכ"כ באליה רבה ס"ק יא.

ה) קכב, סע"א.

ו) לעיל שם ס"ז.

ז) ד"ה אין מברכין.

ח) פ"ה ס"י. וכדלעיל ס"ח.

ט) ח"ג סי' רלד. ולעיל סי' רצז ס"ה. וראה גם לעיל סי' יא סי"ג.

י) ראה ט"ז יו"ד סי' קמב סק"ב.

יא) אוצ"ל: תרע"ד (שאסור להדליק נר של חול מנר של מצוה).

יב) ביצה לט, א: לא נהנין ולא מועלין.