סימן רצט

(א)

(א) (כשמגיע בין השמשות כו' אבל העיקר כו'. עיין במ"ש בסי' רע"אא):

(ב)

(ב) שכח והתחיל כו'. מהב שכתב המג"אג דסבירא ליהד הבדלה דאורייתא, בודאי לא פסיקא ליה לרמ"א הכי, מדאסר לנשים להבדיל לעצמן בסוף סי' רצ"ו, עיין מגיד משנה ריש פרק כ"טה, ולמה פסק בפשיטות להפסיק בלי שום חילוקו. אף שיש לדחות שכ"כ ג"כ בסוף סימן רצ"טז, מכל מקום למה לא התנה דוקא אם לא התפלל ערבית, ואדרבה כשישב לאכול מסתמא התפלל כבר וא"כ לכ"ע גם בקידוש אינו אלא מדרבנןח. ועוד קשה דרבנן דבי רב הוו סברי דאף להבדלה קובעתט אף בהתחיל בהיתר, אף למ"ד דהבדלה דרבנן, ולא נדחו דבריהם אלא בהתחיל בהיתר אבל לא כשהתחיל באיסור.

ולא דמי לשאר מצות דרבנןי, משום דקידוש והבדלה איתקין דוקא בתחלת הלילה בכניסתו ויציאתו כמ"ש המג"א בסי' רל"ה סק"[ד]יא לענין טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף ט' ע"ב, דפריך אהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה (עיין בהרב רבינו יונה פ"ד דברכותיב שפירש כמשמעות פשט הסוגיא שם דמיירי בטעימה דומיא דתפלת המוספיםיג). והא דאצטריך הר"ןיד לפרושי טעמא דצריך להפסיק לקידוש בהתחיל בהיתר משום דמקמי סעודה איתקן, ע"ש בב"י סי' רל"ה, ולא סגי ליה בטעמא דהמג"א, היינו משום דבהבדלה א"צ להפסיק בהתחיל בהיתר, אע"ג דאיתקן בתחלת הלילהטו. והמקשה דפריך מטעימה להפסקה, היינו משום דמשמע ליה דמתניתין מיירי אף בהתחיל באיסור, כמ"ש התוספות שםטז ע"ש:

(ג)

(ג) לכן טוב כו'. מהיז שכתב המג"איח גרע טפי כו', ע"כ לא סגי ליה בהאי טעמא לחוד, שהרי כתב בית יוסףיט בשם מהרי"קכ דלהרי"ף וסמ"גכא פשיטא שצריך לברך משום שנאסר בשתיה ע"ש. וצ"ל דס"ל צירוף ב' טעמים. ואם כן כיון שהזהיר המגן אברהם שלא להפסיק ולהבדילכב, ואינו חושש כלל לדעת הרי"ף וסמ"גכג, מה ספק יש כאן בברכה זו, פשיטא דא"צ, ואם כן אם ירצה להבדיל למה ימנע מחשש שמא צריך ברכה שספיקה להקל, ויאכל עוד שהוא ספק איסורא לחומרא, אם חוששים להרי"ף וסמ"ג. ואדרבה יותר טוב להבדיל בלא ברכה לצאת לדברי הכל, שברכות אינן מעכבות, כמו שאנו עושין בכל הספיקות. גם מה שכתב המגן אברהםכד מברכת המוציא מסימן רע"א זה אינו, דהתם איתסר ליה למיכל אבל הכא דשרי ליה בלא הבדלה מה ספק יש אחר ההבדלה, וצ"עכה:

(ד)

(ד) מי שאסור כו' אם אין לו כו'. כןכו משמע בהדיא בסוגיא ריש פ"ח דברכותכז, דאף אי סברי ב"ש א"צ כוס אפ"ה אמרי נר בשמים מזון והבדלה, עכ"פ כשאין לוכח, וכן כתב הרשב"א שםכט בהדיא, אלא שכתב לשון רשות, למאי דסבירא ליה למ"ד אינה צריכה כוס, ולדידן דיש מצוה מן המובחר לכו"ע כמ"ש רמ"א ריש סי' קפ"בל, והוא הדין לענין טעימת הכוס שהיא חובה למ"ד טעונה ומצוה מן המובחר לכ"ע, ולהכי כשאין לו אלא כוס א' התירו לומר עליו ב' קדושות משום דאי אפשר בענין אחר.

אע"ג דאפשר שיאחר ההבדלה לאחר זמן מרובה ולא ליהוו מצות חבילות חבילות, כדמוכח מהאי דהקשו התוס'לא והרא"שלב על פירוש רבינו נסיםלג מהא דש"מ טעם מבדיללד, ולא הקשו מקמייתא ש"מ ברכה טעונהלה, דלמא משום דמצוה מן המובחר לדברי הכל כמ"ש הרשב"אלו בשם הראב"ד בריש פרק אלו דברים. ועוד מהא ש"מ טעמו פגמו, דילמא משום מצוה בכוס מלא. אלא ודאי דמשום הכי לא הוה שרינן ב' קדושות על כוס אחד, משא"כ אם יבדיל עליו מיד ויניחנו ג"כ לברכת המזון אין כאן חבילותלז ודו"ק. ואפילו הכי התירולח להבדיל מידלט אף למ"ד אינה צריכה כוס, וע"כ היינו משום טעימת הכוסמ.

וא"כ כשיש לו ב' דלא התירומא, ע"כ היינו משום דאפשר לשתות מהראשון אחר ההבדלה על השני, כמ"ש התוספותמב גבי ברכת נשואין, והמג"א בסי' רע"א ס"ק ט"[ז]מג, וכמ"ש בפניםמד, ועיין במ"ש בסי' רצ"ומה:


א) קו"א ס"ק ג. ושם נתבאר הטעם שכאן הביא ב' הדיעות ושאין למחות ביד המקילין, ושם לענין קידוש פסק בפשיטות לאסור.

ב) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' קלה ואילך.

ג) ס"ק ב.

ד) לרמ"א סי' רעא ס"ה, ולכן צריך להפסיק בהתחיל באיסור.

ה) שלדברי האומר הבדלה מה"ת חייבות בה גם הנשים, כדלעיל שם סי"ט.

ו) אם כבר הבדיל בתפלה (שאז ההבדלה על הכוס היא מדרבנן).

ז) לחלק בין הבדיל בתפלה או לא.

ח) כדלעיל סי' רעא ס"ב.

ט) פסחים קה, א: תלמידי דרב כו' סבור מינה כו'.

י) שאפילו התחיל באיסור אין צריך להפסיק. ראה שו"ע סי' רלה ס"ב. בהבא לקמן ראה גם לעיל סי' רעא ס"ט.

יא) ולעיל סי' רעא ס"ט.

יב) כח, ב ד"ה ולית הלכתא.

יג) א"כ מוכח מגמ' שבת שם שטעימה דמיא להפסקה.

יד) שבת ט, ב ד"ה ומיהו. ובסוכה לח, א ד"ה הלכך. וכדלעיל שם.

טו) וכן נתבאר לעיל שם.

טז) שבת ט, ב ד"ה ואם.

יז) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' קמב ואילך.

יח) ס"ק ו: דכוס של הבדלה גרע טפי [מקידוש דלעיל סי' רעא סי"א] שאין שייך לסעודה.

יט) ד"ה ואם צריך.

כ) שורש צו.

כא) הרי"ף פסחים קה, א - לפירוש הסמ"ג מ"ע סי' כט ומהרי"ק שם, שבודאי חשיכה פורס מפה ומבדיל אפילו באמצע אכילה (וראה לעיל סי' רעא קו"א ס"ק ג בדעת הרי"ף לפירוש הרא"ש ושאר פוסקים).

כב) כלומר אלא ימשיך הסעודה ויבדיל אח"כ.

כג) שצריך להפסיק, אלא כדקיי"ל בפשיטות לעיל ס"ב שאין צריך להפסיק.

כד) שם: גם יש מחלוקת אם יברך אחר כך המוציא [כדלעיל סי' רעא סי"א].

כה) לכן כתב בפנים רק "טוב ליזהר לכתחלה" (ראה לעיל סי' רמו קו"א ס"ק ג. וראה כללי הפוסקים וההוראה כללים קכט-קלב).

כו) לכללות קו"א זה ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' קמט ואילך.

כז) נב, א.

כח) כמבואר ברש"י במשנה ד"ה נר ומזון: מי שאין לו אלא כוס אחד.

כט) ד"ה תרי תנאי: שאלו בא לשלשלן כולן על אותו כוס הרשות בידו כיון שאין לו אלא אותו כוס ... ואפילו למ"ד ברכה אינה טעונה כוס מ"מ יפה לאומרו על הכוס.

ל) ולעיל שם ס"א (בג' או בעשרה).

לא) קב, ב ד"ה מניחו.

לב) ברכות פ"ח ס"ב.

לג) שפירש הברייתא דמיירי כשאכל מבעוד יום עד שחשכה לו.

לד) פסחים קה, ב (ולפירוש רבינו נסים שאכל מבעוד יום אין להוכיח כלום).

לה) כוס, בשלמא לפירוש התוס' ורא"ש לומדים זאת מזה שהתירו לאכול קודם הבדלה כדי שיברך על הכוס, משא"כ לרבינו נסים שהאכילה מותרת, ומעצם הברכה על הכוס אין הוכחה שדלמא משום כו'.

לו) ברכות שם.

לז) ומזה שהתירו להבדיל יחד עם בהמ"ז, ולא הצריכו להבדיל מיד (באמצע הסעודה) ולהניח (הכוס) לבהמ"ז אח"כ, מוכיחה הגמרא (לדעת רבינו נסים) שברכה טעונה כוס וטעמו פגמו.

לח) במשנה ברכות נא, ב.

לט) אחר בהמ"ז, וכמ"ש בפנים.

מ) שגם משום מצוה מן המובחר של טעימת הכוס התירו ב' קדושות על כוס אחד (כשאין לו ב' כוסות), כמ"ש בפנים.

מא) כשיש לו ב' כוסות דלא התירו לברך על כוס אחד, וגם לא התירו לטעום מכוס בהמ"ז קודם הבדלה.

מב) פסחים קב, ב ד"ה שאין.

מג) ולעיל שם סי"ב (לדעה הב').

מד) סעיף ז (במוסגר).

מה) קו"א ס"ק ב.