סימן שמה

(א)

(א) (א) ד' טפחים כו'. הנה רמ"א כאןא נתכוין לדעת ר"תב ולא לדעת רשב"םג כמבואר ממה שכתב כמ"ש בסי' שמ"ט ושם פסקו בש"עד דלא כרשב"ם. והנה כר"ת נמי לא קיי"ל כמבואר גבי תחומין בסוף סי' שצ"ט ע"ש בטורה והא דבסי' שמ"ט קיי"ל כוותיה ע"ש בב"י היינו כדפרש"יו דגבי העברה ליכא למיתב פיאות כו' משא"כ בתחומין וא"כ ה"ה למקום ד' על ד' כדפרש"יז בהדיא. עי' בתוס'ח ורא"שט וכן דעת הרמב"םי ורשב"איא ורבינו ירוחםיב ומגיד משנהיג וטור וש"עיד כמ"ש האליה זוטאטו וכן דעת הלבוש שהשמיט הג"ה זו:

(ב)

(ב) מד"סטז אינה כו'. מ"ש המג"א סוף ס"ק י"ד כמו קרפף ותליז אפשר דלדוגמא בעלמא נקטינהו דיש רשות היחיד שהיא כרמלית אבל אין כוונתו דוקא כי התם ביותר מבית סאתים דהא בס"ק י"א כתב בשם הרמב"םיח דאפילו ברחבה ד' הויא כרמלית אם עמוקה י' וכ"כ רש"ייט.

וע"כ צ"ל דהא דמשמע מפירוש רש"י בעירובין דף פ"זכ גבי ימה של טבריה שיש לה אוגנים דמשום שהוא יותר מבית סאתים הוא דהויא כרמלית היינו משום שעל האוגנים שהן שפה גבוה כדפרש"י שם אין עוברים עליהם כלל משא"כ ברקק.

ולא תימא דוקא רקק שרשות הרבים מהלכת בוכא דהא אפילו אמת המים העוברת בבקעה אם עמוקה י' היא כרמלית כדתנן בעירובין שם ע"ש בפרש"יכב במתניתין ואין לומר משום דאין מחיצות מועילות כלל לאמה דהא מחיצות החצר מועילות לה אם הנקבים אין רחבים ג' כמ"ש בסי' שנ"ו ס"א בהג"הכג ומחיצות עצמן שבבקעה חוץ לחצר אין מועילות ע"ש בט"זכד ואע"פ שאין רבים עוברים עליהם אלא ודאי כיון שהן פרוצות לכל עובר שם לעבור עליהן (כדאמרינןכה כהילוכך של חול כו' היה הולך ופגע באמת המים לא יעבור כו' אלא ידלג כו' ע"ש ובטור ש"ע סי' ש"א סעיף ג' ד' דבחול נמי לאו אורחה להקיף אלא לדלג או לעבור במים) אינן כלום מדברי סופרים משום דדמיא קצת לרשות הרבים שהיא גם כן פרוצה לכל עובר כמו חצר שנפרצה מרוח אחת במילואה שאסורה מדברי סופרים מהאי טעמא אף על גב דהויא רשות היחיד מדאורייתא וגם לא בקעי בה רביםכו.

והא דהים נדון משום מחיצהכז וכן תל המתלקט גבי מבויכח אף על גב דדרסי ביה אלא דלא הוו ששים ריבוא כמ"ש המ"א סוף סי' שס"גכט היינו ברוח רביעית למבויל דבלאה"נ לא הוה המבוי רשות הרבים אף אם כאן בהתל ושפת הים היו ס' ריבוא בוקעים והוה ניחא תשמישתיה וכיון שיש לו למבוי ג' מחיצות גמורות דסגי מדאורייתא לכולי עלמא לאפוקי מרשות הרבים הלכך כשאין שם ששים ריבוא ולא ניחא תשמישתיה לא גזרו כלל אבל הכא כיון דאי הוה ניחא תשמישתיה דהילוך זה שמהלכין קצת במקום זה והוו בקעי בהו ששים ריבוא הוו רשות הרבים לכן עכשיו נמי הוה כרמליתלא דמאי שנא משאר כרמלית דאף על גב דלא ניחא תשמישתיה ולא דרסי עליה רבים אלא מעטים גזרו עליה כרמלית אטו רשות הרבים דניחא תשמישה ובקעי בה רבים כגון אצטבא מג' ועד ט' דלא דרסי עלה רבים (עי' דף ז' וח'לב).

ואפילו את"ל שלא כדעת המג"א שםלג כי דבריו שם בסק"ל וסק"מלד צע"ג דבגמרא שם מבואר בהדיא דאף שהרבים בוקעים על המחיצה עצמה לא מבטלו לה לרבנןלה דקיי"ל כוותייהו כמ"ש הרמב"םלו ואפילו אינה עשויה בידי אדם שהרי גובה מעלת בית מרון וגובה שבילי בית גלגוללז אינו עשוי בידי אדם. והמג"א דילג בהתוס' תיבות כולי האי ע"ש בתוס' שהקשו דהוא הדין אפילו לאלף כורים דמה שיעור יהיה ותירצו דכל שאינה עשויה בידי אדם לא חשיב כולי האילח ואתו רבים כו' וכוונתם שאף שבמקומה היא מחיצה גמורה והזורק עליה חייב (דהא תל אתי שם במכל שכן מפסי ביראות ע"ש) אף אם היו רבים בוקעים עליה ממש כמבואר בגמ' מ"מ לא חשיבה כולי האי לבטל בקיעת הרבים במקום שלהלאה ממנו שלא יהיה שם רשות הרבים מחמת שהים מקיפתו אלא אדרבה בקיעת הרבים שם מבטלתה שםלט.

והיינו דוקא כשנשלמו שם כל תנאי רשות הרבים אבל כשחסר אחד מתנאיה בענין דבלא"ה לא הוי שם רשות הרבים מהני מחיצה זו לעשות שם רשות היחיד מן התורה אע"ג דבקעי שם רבים כמבואר מדברי רא"ם שבמג"א כאן ס"ק י"ד דאי לאו שהים אינו נוח תשמיש הליכתו מיקרי רבים בוקעים בו ואפילו הכי אי הוה מתלקט עשרה מתוך ד' אמות הוי רשות היחיד הואיל וחסר ניחא תשמישתיה וא"כ י"ל נמי דהוא הדין אם חסר אחד משאר תנאי רשות הרבים ועוד שמבוי שיש לו ג' מחיצות מיקרי ג"כ לא ניחא תשמישתיה דהיינו קרן זוית לפירוש הרמב"םמ וטור ש"עמא עיין בגמראמב ועוד דכל שאין שם פילוש לא מיקרי בקיעת רבים דבקיעת רבים היינו כעין קפנדריא כדפרש"י בסוף פ"ק דסוכהמג עיין במ"ש בסי' שמ"ומד והכי משמע בפ"ק דעירוביןמה גבי חצר שהרבים כו' וכיון שלהלאה מהתל אין שם בקיעת רבים המבטלת מחיצה דאורייתא עכ"פ א"כ י"ל דמחיצה זו מועלת ברביעית של המבוי אע"ג דבקעי בה רבים כיון שבמקומה היא מחיצה גמורה. ולפי זה ה"ה למחיצת הרקק הגבוהות י' טפחיםמו ואף אי הוה בקעי בהו ס' רבוא לא הוי רשות הרבים.

אפילו הכי שאני הכאמז שלהלאה יש ג' מחיצות גמורות משא"כ ברקק ואמת המים שעוברים בין מחיצות אלו והן אינן מועילות מדאורייתא להמקום שביניהן אילו היו רבים בוקעים שם והוה ניחא תשמישתיהמח.

ועוד דהא קשה לכאורה על המג"א שם שלא די שדבריו הם נגד הגמ' אלא שסותרים זה את זה שכאן העתיק דברי רא"ם שמבואר להדיא מדבריו במסקנא דמה שהספינות עוברים בים מיקרי בקעי ביה רבים אלא דלא הוי רשות הרבים משום דלא ניחא תשמישתיה וא"כ הוא הדין לנמל ותל המתלקטמט דלא ניחא תשמישתיה (כמבואר בגמרא דעירובין שם) אף אם ששים ריבוא בוקעים בו לא מבטלי מחיצתא.

וע"כ צ"ל דעת המג"א שכיון שעכ"פ מדרבנן אתו רבים ומבטלי מחיצתא בין בים דעכ"פ הוי כרמלית דרבנן ובין בתל דלא אמרינן אלא שאין חייבים עליו כו' אבל איסורא מיהא איכא ע"ש בפרש"י ד"ה ומחתנא כו' ובתוס' ד"ה מני כו' א"כ למבוי ברביעית נמי לא מהני כיון שמקום מחיצה זו ג"כ היא עכ"פ כרמלית מדברי סופרים הואיל ודומה לרשות הרבים מחמת בקיעת הרבים בו כמו ברשות הרבים גמורה אע"פ שאינו דומה לה מחמת המחיצות עיין במה שכתבתי בסי' שס"גנ משא"כ כשלא בקעי בה רביםנא לא מיבעי בתל שהוא עצמו רשות היחיד גמורה אפילו מדברי סופרים כמשמעות הטור ושו"ענב ושאר פוסקים משום דאין לגזור מתלקט אטו אינו מתלקט שגובה התל הוא דבר הניכר לעין ולא גזרו על שיעורו שמא יטעו כמו שלא גזרו על שארי שיעורי רשויות שבת שמא יטעו בהם ויכשלו בדאורייתאנג אלא אפילו בגומא שבים שהיא כרמלית מדברי סופרים משום שאין העומק ניכר לעין שהוא עמוק עשרה ומתחלפת היא בגומא שאינה עמוקה עשרה שהיא רשות הרבים גמורה אם רשות הרבים מהלכת בה ולכן גזרו בכל גומא אפילו שבים וכן אמת המים שבבקעה אטו פחות מי' שרשות הרבים מהלכת בה כמו שגזרו בכל כרמלית דלא ניחא תשמישתיה ולא בקעי בה רבים אטו רשות הרבים גמורה אפילו אם יש לה ג' מחיצות דסגי מדאורייתא כמ"ש לעיל אפילו הכי גבי מבוי כיון שיש לו ג' מחיצות בלא זו לא גזרו לא בקעי רבים.

וצ"ע גבי מבוי שכלה לרחבהנד אטו בקעי רביםנה וכמבואר מדין פרצת מבוי מצדו בעשר בסי' שס"הנו ע"ש דלא גזרו גזרה זו במבוי כלל.

אבל כשבקעי רבים הוי כרמלית דרבנן אף במקום המחיצה עצמה אע"ג דלא ניחא תשמישתיה כמו שהתל המתלקט הוא כרמלית דרבנן אי בקעי ביה רבים אע"ג דלא ניחא תשמישתיה כמשמעות פשט לשון הגמראנז אין חייבים כו'.

ובזה סליקו כל דברי המג"א כהוגן להלכה אף אם לא נתכוין לזה:

(ג)

(ג) כלפי כרמלית כו'. עי' ברא"שנח דבמופלגין לא איצטריך לאשמועינן דהיינו שינויא דרבינא אלא בסמוכין מיירי הפוסקים.

עיין במגיד משנהנט שבב"יס וע"כ מיירי למטה מי' דלמעלה פשיטא הא לאו חורי כרמלית נינהו אלא חורי מקום פטור וא"כ לפי מה שסתם רמ"א בהג"ה סי"ח ובסי' שמ"וסא דאין מקום פטור בכרמלית הרי חורי כרמלית ככרמלית הם ואינם נדונים לפי רחבם כלל וגם לא לפי גבהם אלא גובה עשרה משום דלמעלה מי' לאו כרמלית היא כלל אבל גובה ג' ורוחב ד' אינו מעלה ומוריד כלל ולא דמי כלל לחורי רשות הרבים דלא כמגיד משנה וב"י.

או אפשר דבחורין כ"ע מודו דלא בטילי לגבי כרמלית דכמו שלפי דעת רש"יסב צריך לחלק בין קרקע חלקה דבין לחיין דאמרינן מצא מין כו' בעירובין דף ט'סג ובין דבר גבוה ג' שהוא דבר בפני עצמו ואינו בטל לכרמלית כך י"ל להר"ןסד וסיעתו שדבר הגבוה ג' שבטל היינו כשהוא כולו באויר הכרמלית לאפוקי חורין שמוקפין בכותלין מכל צד רק שמרוח אחת לבד פתוחים לכרמלית לא בטילי לגבה.

ומ"ש רמ"א בסוף סי' זהסה על מחיצות שאין ביניהם ד' וכל זה כו' אבל כו' אף על גב דמוקפות בין החלל שביניהם לאויר הכרמלית יש לומר דמיירי בענין שגם המחיצות עצמן הן מקום פטור על גבה אפילו בהצטרפותן עם החלל שביניהם. אבל לפי מ"ש המג"אסו על לשון ואין ביניהן כו' אי אפשר לומר כן דהא על גבה הוה רשות היחיד בכהאי גוונא כמו שנתבאר לעיל בפניםסז וצ"ע לדינאסח:


א) ס"ב, שכתב שצריך ד' טפחים הן ואלכסונן, וצויין לתוס' עירובין דף נא (ע"א ד"ה כזה).

ב) שבתוס' שם', שבכל צד נותנין האלכסון.

ג) שבתוס' שם, שמרבעין לריבוע העולם.

ד) וכ"ה לקמן שם ס"ב.

ה) ולקמן שם סי"ד.

ו) עירובין שם ד"ה הן ואלכסונן.

ז) שם ד"ה מי בעינן. וראה גם לקמן שם.

ח) שם, שחלק על דעת ר"ת.

ט) עירובין פ"ד סי"ג.

י) הל' שבת פי"ב הי"ח (לענין העברה) ופי"ד ה"א (לענין רה"י).

יא) עבודת הקודש שער ג ס"ד.

יב) נתיב יב ח"ד (עא, ב).

יג) הל' שבת פי"ד ה"ז.

יד) שלא הזכירו כאן אלכסון – רק לקמן בסי' שמט.

טו) ס"ק ב. ואליה רבה ס"ק ד.

טז) בדפו"ר הכותרת: בבור כו' מד"ס אינה כו'. ובדפוסים שלנו לא נזכר בור בפנים (רק גומא) ונשמט גם מלשון הכותרת.

יז) דלקמן סי' שנח ס"א וסי"א וש"נ.

יח) הל' שבת פי"ד הכ"ד. וראה דברי נחמיה סז, ב.

יט) שבת ק, ב ד"ה וכמה. וכ"ה ברבנו יהונתן עירובין פז, א ד"ה אמרו לו. וראה חי' צ"צ מט, א ד"ה רקק.

כ) ע"א ד"ה אוגנים, דמשם הוכיחו בתוספת שבת ס"ק מא ובפרי מגדים אשל אברהם ס"ק יד, דהיינו דוקא כשהיא יותר מבית סאתים.

כא) כמ"ש במ"א סי' שסג ס"ק מ דהיינו דוקא כשבקעי בה רבים.

כב) ד"ה שלא היתה כשיעור, כרמלית או בעומק י' או ברוחב ד', ומשמע שאם יש לה מחיצות י' (חוץ לחצר), הוי כרמלית. וראה מ"מ וציונים (לסוף סט"ו). פסקי אדה"ז ע' 208.

כג) ולקמן שם ס"ג.

כד) ס"ק ד, שמקשה שעפ"י הנ"ל לא יועילו לה המחיצות.

כה) שבת קיג, ב. וראה גם לעיל רס"י שא במהדורא קמא וקו"א שם ס"ק א.

כו) כשנפרצה לכרמלית, כדלעיל ס"ו וש"נ.

כז) עירובין צט, ב (לקמן סי' שסג סל"ה וסי' שנו ס"ד). וכן נהר (שם כד, ב ולקמן שם סמ"ד וסי' שסה ס"ה).

כח) שבת ק, א. וכדלקמן שם סמ"ב.

כט) ס"ק מ.

ל) וכן מחלק לקמן שם.

לא) וכן במבוי המפולש משני ראשיו לנהר או לתל, גזרינן מה"ט אף אם אין רבים בוקעין במבוי, כדלקמן סי' שסג סמ"ד.

לב) וכדלעיל סי"ג ולקמן סכ"א.

לג) ר"ל, שכ"ה להלכה אף אם לא נתכוין לזה המ"א, כדלקמן בסוף הקו"א.

לד) בשם התוס' עירובין כב, ב ד"ה דילמא, דמחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה חשובה מחיצה ואתו רבים ומבטלי מחיצה.

לה) שם ע"א לגבי פסי ביראות. וראה גם לקמן סי' שנה קו"א ס"ק ג.

לו) הל' שבת פי"ז הל"ג.

לז) שבגמרא שם כב, ב.

לח) וכן דייק בשאילת יעב"ץ סי' ז.

לט) וכן חילק בשאילת יעב"ץ. לקמן סי' שסג סמ"ד. וראה שו"ת בית שלמה סי' נא. פתחא זוטא עירובין כלל ג.

מ) הל' שבת פי"ד ה"ד.

מא) סעיף יד.

מב) שבת ז, א.

מג) יח, ב ד"ה מודינא.

מד) קונטרס אחרון ס"ק א.

מה) ח, סע"א: שהרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו.

מו) היינו מקום המחיצה עצמה, אף שאינה עשויה בידי אדם.

מז) במבוי ששוה לתוכו ונעשה מדרון לרה"ר (שבמ"א שם ס"ק מ, ולקמן שם סמ"ב) ובמבוי שצדו אחד כלה לים (שבמ"א שם ס"ק ל, ולקמן שם סל"ה) שאף מד"ס מותר לטלטל בו, ולא דמי לרקק ואמת המים שמד"ס הוי כרמלית. וכן הקשה על המ"א בשאילת יעב"ץ שם, וביאר כעין זה.

מח) כיון שהמחיצות לא נעשו בידי אדם, וכנ"ל.

מט) שבגמרא שם אמרינן כן לענין תל, ומזה מובן גם לענין נמל שבמ"א שם ס"ק ל. וכן הקשה בשאילת יעב"ץ שם.

נ) שכן פסק לקמן שם סמ"ב.

נא) היינו כשמחיצה רביעית של מבוי היא תל או ים ונהר ואמת המים, דמותר לטלטל בה כדלקמן סי' שנו ס"ב וס"ד. סי' שסג סל"ה וסמ"ב וסמ"ד. סי' שסה ס"ה.

נב) סי' שמה ס"ב.

נג) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל כב.

נד) יותר מבית סאתים שלא הוקפה לדירה, שאוסרת על המבוי, כדלקמן סי' שסה ס"ה.

נה) בתמיה, הרי אין בה דיורין כדלקמן שם, וא"כ למה אוסרת.

נו) ס"א, שכשאין רבים בוקעים בפרצה זו אינה אוסרת על המבוי.

נז) עירובין כב, ב.

נח) עירובין פ"ח ס"ח.

נט) הל' שבת פי"ד ה"י.

ס) ד"ה חורי כרמלית. ובשו"ע סי"ז: אלא הם נידונים לגבי גבהם ורחבם.

סא) סעיף ג.

סב) שבת ז, א ד"ה דעד י'. ודיעה הא' דלקמן סכ"ה.

סג) ע"א, ולקמן סי' שסה ס"ו.

סד) שם ד"ה אמר רב ששת. ודיעה הב' דלקמן סכ"ה.

סה) שהביא את דעת הר"ן הנ"ל גם על מ"ש בשו"ע ואין ביניהם כו'.

סו) ס"ק טז, דמיירי שבצירוף עובי הכתלים יש לו ד' על ד'.

סז) סעיף ז וש"נ.

סח) במה שפסק לקמן סכ"ז, שגם כשאין ביניהם כו' אין שם מקום פטור.