סימן שמח

(א)

(א) שקנסוהו כו'. משמעות הש"ע שהעיקר כסברא הראשונה שהביא בסתם כנודעא. ובשגם דעכשיו שאין לנו רשות הרבים ולא שייך למיחש שיבא לידי איסור סקילה. וליכא למימר יציבא בארעאב כו' דהא מבעוד יום אסור אע"ג דמשחשכה שרי עיין תוס'ג. ובשגם שהמג"א סי' ש"נ סק"ב כתב כרש"י ורא"ש פ"י דעירוביןד ושם מבואר ברא"שה דלא שרו הכא אלא כשהוציא ידו דרך חור קטן. מכל הלין טעמי סתמתי כאן בפנים:

(ב)

(ב) עקירה כו'. אי אפשר לומר דדוקא על שחשב לעשות איסורא דאורייתא קנסוהו דהא לפירוש הרמב"םו חשב להוציא לחצר אחרת. ועוד שעל המחשבה אין לקנוס ומשום הכי לא קנסו בלמעלה מעשרה אף לפי מ"ש המג"אז דמיירי נמי שחשב להוציא לרשות הרבים וא"כ היה מתחייב אף שהוציא דרך מעלה מי' כיון שלא היתה שם הנחה מ"מ כיון שלא עשה איסור בפועל כמ"ש רש"יח ותוס'ט לא קנסינן ליה.

אבל מ"ש התוס' בתירוצםי לא משמע הכי בדברי הפוסקיםיא. ואף התוס' לא כתבו כן אלא להס"ד דככרמלית דמיא ולא משום קנס וכמ"ש ר"י בתוס' ד"ה מי כו' וכמו שסיימו כאן ולא קנסינן ליה אבל למסקנא קנסינן ליה ודו"ק:

(ג)

(ג) בדיוטא כו' (לכרמלית כו'). לפירוש המג"איב בהתוס'יג צע"ג דמ"מ אסור מדרבנן עיין טור סוף סי' זהיד ומג"א סוף סי' שנ"דטו ובב"י שםטז.

בשלמא בזה כנגד זהיז י"ל דלא אסרו רבנן אלא להוציא מזה לזה לכתחילהיח אבל כשכבר הוציא לרשות הרבים מה לי רשות היחיד זו או רשות היחיד זו. ומ"שיט הלא הרבה פעמים כו' לק"מ עיין בר"ן סוף פרק המצניעכ שחילק בין היכא דליכא סרך מלאכה למידי דדמי למלאכה והכא ליכא סרך מלאכה טפי בהכנסה מכרמלית לחצר אחרת מבהכנסה מכרמלית לאותה חצר:


א) וכ"ה לקמן סי' שנ קו"א ס"ק א. חיו"ד סי' לב קו"א ס"ק ב, בשם שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' צז. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל עג.

ב) עירובין ט, א. והכא נמי איך נאמר דברה"ר לא קנסו ובכרמלית קנסו.

ג) שבת ג, ב ד"ה ואיבעית (שגם זהו כחוכא ואטלולא).

ד) שהיא דיעה הא' דלעיל סי' שמז ס"ז וש"נ.

ה) ובתוס' שם כ, א ד"ה לא, דאזיל בשיטה זו, מבואר שלפי שיטה זו צריך לומר דלא שרו הכא כו'.

ו) הל' שבת פי"ג ה"כ. ומזה יש ללמוד גם לשיטת רש"י ומ"א, דכוותייהו פסק רבינו בסוף ס"ב.

ז) ס"ק א.

ח) שם ג, ב ד"ה למעלה מי'.

ט) שם ד"ה כאן.

י) שם, דמותר להחזירה דרך מעלה מי'.

יא) ולכן פסק בפנים ס"ב שאסור להחזירה דרך מעלה מי'.

יב) ס"ק ד.

יג) ד, א סד"ה ומאי שנא, דמיירי שיש כרמלית בין החצרות.

יד) שהזכיר דין מושיט, אף דמיירי בזה"ז שאין לנו רה"ר. וכן הוכיח לעיל סי' שמז ס"ח.

טו) אוצ"ל: סי' שנב ס"ק ד (מתי גוזרים בכרמלית שיהי' כמו רה"ר).

טז) סי' שנב סוף ד"ה הקורא (שלא אומרים דהוי גזירה לגזירה).

יז) שהתיר לקמן ס"ג בכרמלית בין החצרות.

יח) כדלעיל סי' שמז ס"ח.

יט) מ"א ס"ק ד.

כ) ד"ה ואמרינן אימר דפטר. וכדלקמן סי' שנב ס"ב.