סימן שנ

(א)

(א) משמעות הש"ע לפסוק כסברא הראשונה שהביא בסתםא והיא דעת רוב הפוסקים עיין ב"י ומכללם הרי"ף והתוס'. וידוע מ"ש מהר"םב שבכל מקום פוסקיםג כו' עיין סמ"ע סי' כ"הד ובשגם שעכשיו שאין לנו רשות הרבים אין נ"מ מפלוגתא זו הילכך לא העתקתיה.

והנה המג"אה העתיק דברי הרא"שו על אלא א"כ הכניס כו' וברא"ש מבואר דאראשו בלבד קאי. ואמת שהתוס' בשבת דף י"א הקשו כן על ראשו ורובו אבל לא תירצו כהרא"שז אבל תירוץ הרא"ש צ"ע אם שייך בראשו ורובו דאפשר דתו לא הוה פיו מקום פטור אלא הרגלים הוא שהן מקום פטור ולא כרשות שהן שם מפני שנגררין אחר ראשו ורובו עיין דף ג' ע"ב אבל ראשו ורובו הן לגמרי כאותה רשות שהן שם דהא לרבא דף צ"בח אפילו ידו בלבדה אינה נגררת אחר הגוף והרגלים והיא כאותה רשות לגמרי לפי שיטת רש"י שםט ואף אביי לא פליג עליה וכן לפירוש ר"י בתוס' שםי אף אליבא דרבה אלא בידו בלבדה אבל לא בראשו ורובו נגד הרגלים. ואפילו הכי לא קשה מידייא לפי דעת הרא"שיב די"ל דכשרוב גופו באותו רשות גם המים נחו באותו רשות שהאצטומכא שהם נחים בה היא למעלה בחצי העליון של האורך שמכתפו ועד עקיבו:


א) וכדלעיל קו"א סי' שמח רס"ק א וש"נ.

ב) במרדכי כתובות סי' קע. וראה גם לעיל סי' רנד ס"ק ב. כללי הפוסקים וההוראה כלל ריז.

ג) כהרי"ף, אם לא במקום שהתוס' חולקין.

ד) ס"ק יט.

ה) ס"ק ב.

ו) עירובין פ"י ס"ו.

ז) אלא כתירוץ האמור בפנים בסוף הסעיף.

ח) שבת צב, א.

ט) ד"ה התם.

י) סוף ד"ה התם.

יא) דאם פיו חשובה אז רה"ר א"כ מוציא מרה"ר לרה"י בשתייתו.

יב) שאינו סובר כתירוץ התוס' שבליעתן הוי כהנחתן לגמרי (כמבואר בפנים בסוף הסעיף).