סימן שנג

(א)

(א) ועירבו כו'. מ"ש המג"אא בזה צע"ג דא"כ אין זו רשות הרבים כלל שהרי יש לה ג' מחיצות ב' מהבתים והג' פתח מבוי הנכשר בלחי שנידון משום מחיצה.

ואפילו אם הכשירו בקורה מ"מ דופן אמצעי של המבוי נידון מחיצה גם לרשות הרבים אע"פ שרחוק ממנו כיון שמשתמר על ידו וגם אין כאן פילוש משער לשער שהוא קפנדריא עיין במ"ש בסי' שמ"וב.

ועיין ט"ז סי' שע"גג דנסר שבגזוזטראות שבתקרה מועיל גם לחצר אע"פ שגבוה עשרה מקרקע החצרד וכ"מ מפירש"י שםה שפירש שהנסר הוא מתקרת העליה ואפילו הכי מועיל לעליה. עכ"פ יתפ[ר]ש דמיירי שיש סולם לעלות בו לגזוזטראות ואורחא דמילתא הכי הוא בגזוזטראות ולא הוצרכו לפרשו וסולם נידון כפתח כמ"ש בסימן שע"בז. ומיהו סוף פרק הזורקח ובסי' שנ"הט משמע שעירוב מועיל בכהאי גוונא וצ"ע:

(ב)

(ב) זכו כו'. עין מג"אי ולא קשה מידי דדמי למ"ש בסי' שס"א ס"איא וי"ל דדוקא עשיית סולם הוה גילוי דעת ע"ש בב"י וט"זיב אבל לא פתיחת החלון דבלאו תשמיש הזיז פותחין חלונות להאיר.

ועיין אליה זוטאיג שחלק בין חורין לזיז ומוכרח הוא מסי' שס"א וממ"ש ב"ייד בשם הריטב"אטו דתשמיש הרבים אוסר על בעל הבית אלא דס"ל הכי אפילו בלמעלה מי' בב' זיזין ואנן לא קי"ל הכי.

ועיין בגמרא דף פ"ה ע"ב דס"ד דאויר רשות הרבים שלמטה אוסר למעלה למ"ד אדם אוסר על חבירו דרך אויר אלא דקיי"ל דאינו אוסר דרך אויר דהיינו בזריקה כגון למעלה מעשרה אבל למטה מעשרה אף למסקנא אסרי בני רשות הרבים כל דבר שהוא באויר רשות הרבים משא"כ חורין דבסי' שמ"הטז שאינן באויר רשות הרבים:


א) ס"ק א.

ב) קונטרס אחרון ס"ק א וש"נ.

ג) סוף ס"ק ב.

ד) ונתבאר לקמן סי' שעב ס"ה, שבאופן זה א"א לערב יחד – רק בחלון שבין ב' בתים. וכן הקשה במשבצות זהב שם ס"ק א.

ה) עירובין עח, ב ד"ה שתי גזוזטראות.

ו) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל כז.

ז) סעיף יא.

ח) שבת קא, ב (בספינות קשורות זו בזו, דמהני עירוב, אף שדופני הספינה גבוהות י' טפחים).

ט) לקמן שם ס"ח.

י) ס"ק ד, שהקשה מה בין זה לדין חורים המפולשים דלעיל סי' שמה ס"ח, שגם למטה מי' הם רה"י.

יא) בגג שאינו גבוה י' טפחים בצדו שברה"ר, שאוסרים על בעל הגג עד שיעשה סולם.

יב) ס"ק א, דגלי דעתיה דסלקיה לגג מרה"ר.

יג) ס"ק א.

יד) בסוף הסימן.

טו) עירובין צח, ב ד"ה האי זיז ה"ד.

טז) סעיף ח.