סימן שנה

(א)

(א) וכן ספינות קטנות כו'. משום דרב הונא גדול מרב נחמןא ואביי דיחויי בעלמא קמדחיב ורב אשי מפרש דיחוייו אבל לדינא קיי"ל כת"ק דרב יהודהג דבעי מחיצות להתירד ולא מהני גובה י' טפחים אף לטלטל כמ"ש התוס' סוף ד"ה וזרק כו' לרב נחמן ואבייה. ולדידהו אי ס"ל כת"ק צ"ל כתירוץ הראשון ע"ש ובמהרש"או ואנן לא קיי"ל כתירוץ ההוא לחלק בין על גבה למלמטה גבי טלטול מדהוצרכו התוס'ז ורא"שח לאוקמי מתניתין כשחלון פתוח לה וע"ש שב' האוקימתות הם על פי חילוקי דיעות שבסוגיא זו בבקיעת דגים וכיון דקי"ל כאוקימתא ב'ט ש"מ דהלכה כרב הונא ודו"ק:

(ב)

(ב) לפי שמן כו'. עי' תוס' בשבת דף ק"א ד"ה וזרק כו' שכתבו ב' טעמים לפי הס"ד למה לא אמרינן גוד אחית בלי עשיית מחיצה מכלל דלפי המסקנא שם אתי שפיר דהיינו דאף דמסקינן דהקילו במים משום דבקיעת דגים לאו שמה בקיעה מ"מ לא רצו להקל בשביל כך אלא בעשיית מחיצה דוקא.

וכ"מ מדקדוק לשון הרא"ש בפ"ח דעירוביןי דכתב דלא שרי רב נחמןיא אלא משום דליכא אלא בקיעת דגים משמע דבקיעת דגים מיקרי בקיעה עכ"פ לענין דבעינן קורה ד' או מחיצה לשם מים כדמסיק הרא"ש שם.

וכ"מ בהדיא ממ"ש בפרק כל גגותיב והכי קיי"ליג דעל גבי הגזוזטרא אינה רשות היחיד אלא א"כ חלון פתוח לה ואי בקיעת דגים לא שמה בקיעה לגמרי א"צ חלון כמבואר שם בהדיא לתירוץ הראשוןיד אלא ודאי דלתירוץ הב' ס"ל דלא אמרינן בגמרא דלא שמה בקיעה אלא לענין שתתיר מחיצה תלויה אבל לא להתיר בלא מחיצה כלל.

דאין לומר דלתירוץ הב' ס"ל דבלא מחיצות לא אמרינן גוד אחית משום דלא הדרן מחיצתא כמ"ש התוס' בדף פ"ו בקושייתם דהא בדברי הרא"ש לא הוזכרה קושיא זו וסברא זו כלל וגם התוס' דשבת דף ק"אטו לא ס"ל סברא זו דאל"כ לא הקשו כלום להס"ד ואין צריך כלל לתירוץ דהא דהדרן מחיצתא תלמוד ערוך הוא בפ"ג דעירוביןטז ובודאי לא נעלמה זאת מלפניהם שם אלא ס"ל כפירש"י שם בעירוביןיז דהדרן מחיצתא היינו שיהא ד' על ד' בלי שיצטרך חקיקה להשלים דתרתי לא אמרינן גוד וחוקקין ע"ש.

ומזה מבואר דלדידן אי אפשר לומר כב' התירוצים שבתוס' דשבתיח לפי הס"ד שם דתירוץ הראשון אינו מועיל לעל גבי גזוזטרא שהוא כרמלית לדידן בלא חלון. ותירוץ השני ג"כ לא משמע הכי מלשון הטור ושו"ע סי' שמ"ה שעל גבי הזיזין יהיה רשות היחיד מן התורה אלא מדברי סופרים אסור דהא וכן קתנייט התם דומיא דגג שהוא כרמלית גמורה מדאורייתא משום דלא אמרינן התם גוד אסיק. וגם לא היה מותר לטלטל מתוכו לים ולהפך בלא חלון עיין מג"א ריש סי' זהכ.

דלא דמי לשאר כרמלית דרבנןכא שהיא גדולה ושייך למיגזר דלמא אתי לטלטולי בכוליה יותר מד' אמות דהא שכיחא טפי מטלטול מתוכו לים כדאיתא בפרק הדרכב ונתבאר בסי' שמ"וכג משא"כ הכא בגזוזטרא מנא לן לגזור בקטנה אטו גדולה שאין מוסיפין בגזרת חכמים מדעתינו כנודע ועוד שאין טלטול בגזוזטרא גדולה כל כך יותר מד' אמות ואלכסונן שכיחא טפי מכל גזוזטראות דעלמא לכרמלית שתחתיהם בין בים בין ביבשה וגם טלטול מרשות היחיד לתוכה אינו שכיח טפי מטלטול מתוכה לכרמלית ולהכי לא הזכירו בפרק הדר אלא חששא דטלטול בתוכה בלבד ודו"ק:

(ג)

(ג) דריסת כו'. לכאורה אפשר שכל שאין המים רשות הרבים גמורה הקילו בהם במחיצה תלויהכד ורבים בוקעים בהם היינו ששים ריבוא כמ"ש המג"א סי' שס"גכה. אבל זה אינו שכל שבוקעים תחת המחיצה אף שאינם ששים ריבוא אי אפשר לומר גוד אחית דלא גרע מבקיעת גדיים שאינם ששים ריבוא ואפילו בחורבה שבכרמלית אסרו מחיצה תלויהכו ואפילו בארץ ישראל שאין מגדלין בה בהמה דקה כללכז אלא כל שהגדיים יכולים לבקוע במקום זה אלא שהמניעה היא מצד אחר ולא מחמת זה המקום אסור (וכמו שאסרו מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אפי' בבית עיין סי' תר"לכח) וכל שכן אדם שלא הזכירו גדיים אלא להחמיר אפילו בג' טפחיםכט ולא הקילו במים אלא משום שהמקום גורם שאין גדיים ואדם בוקעים שםל אבל כשבוקעים פשיטא דבקיעה מבטלת גוד אחית דאף אי הוה בעינן ששים ריבוא לבטל גוד אחית הרי אין המניעה מחמת זה המקום אלא מחמת שאין ששים ריבוא בעיר אבל באמת אין צריך ששים ריבוא אלא לרשות הרבים אבל מ"מ רשות היחיד אין כאן לפי שאין אומרים גוד אחית ואין כאן מחיצות.

דגוד אחית לא דמי לגוד אסיקלא דהתם אפילו ששים ריבוא בוקעים לא מבטלי מחיצה מדאורייתא ואפילו עשויה בידי שמים כדאיתא בעירובין דף כ"בלב הילכך גם מדרבנן לא מתסיר בפחות מששים ריבוא לפי מ"ש המג"א בסי' שס"גלג (ואין ראיה כלל לכאן עיין במ"ש בסימן שמ"הלד) מה שאין כן הכא דאפילו גדיים מעכבי מדאורייתא כדאיתא בדף ק"א.

ועיין גמרא ריש פרק ט' דעירוביןלה דאפילו גוד אסיק לא אמרינן עכ"פ מדרבנן במחיצה נדרסת בעירובין דף כ"ב ע"ב סוף ד"ה ואיזהו כו' דהיינו דוקא בדניחא תשמישתיה היינו לאפוקי כשאין העבד כו' דאפילו ששים ריבוא בוקעים לא הוה רשות הרבים משא"כ ברקק פחות מעשרהלו ודוק היטב:


א) לכן קיי"ל כרב הונא (לפרש"י שבת קא, א ד"ה ביצאתא), דספינות קטנות אלו יש להן דין כרמלית, ודלא כרב נחמן ואביי ורב אשי שם, משום דרב הונא גדול מרב נחמן (ראה עד"ז תוס' עירובין נז, ב ד"ה רב הונא. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ה. ובנספחים שם נספח 2-3). וראה גם לעיל סי' רמח קו"א ס"ק ב.

ב) רק דוחה את קושיית רב יוסף על רב נחמן שם מטעם דהכא אין גדיים בוקעים, ורב אשי מפרש דיחוייו דהיינו כיון שבקיעת דגים לא שמה בקיעה.

ג) עירובין פו, א. וכדלקמן סי' שנו ס"א.

ד) ולכן גם במים בעי עשיית מחיצה כדי להתיר (וכדלקמן ס"י וקו"א ס"ק ב), משא"כ בדופני הספינות, וכרב הונא.

ה) בתירוץ הב', למאי דס"ד דלא פליגי רבנן עלי' דרבי יוסי ברבי יהודה.

ו) שם ד"ה בא"ד גזוזטרא, שדופני הספינות לא נעשו לשם כך, וא"כ איך סוברים רב נחמן ואביי דמהני, אלא צ"ל דלמסקנא סבירא להו כתירוץ הראשון, לחלק בין על גבה למלמטה.

ז) עירובין פט, ב ד"ה במחיצות.

ח) עירובין פ"ט ס"ב.

ט) כדלעיל בפנים ס"א, דגזוזטרא הוי רה"י כיון שחלון פתוח לה (ולא כבאוקימתא א' שבתוס' ורא"ש שם, מטעם דבקיעת דגים לא הוי בקיעה). ועד"ז הוכיח לקמן ס"ק ב. לעיל סי' רמח ס"ק ב.

י) סימן ז.

יא) עירובין פו, א-ב, שקורה ארבעה מתרת במים.

יב) רא"ש עירובין פ"ט ס"ב.

יג) לעיל בפנים ס"א. ועד"ז הוכיח לעיל ס"ק א. סי' רמח ס"ק ב.

יד) שברא"ש שם ובתוס' שם פו, ב ד"ה גזוזטרא. פט, ב ד"ה במחיצות.

טו) ע"א ד"ה וזרק, שהקשה אמאי צריך בגזוזטרא מחיצה י'.

טז) לג, ב.

יז) לג, ב ד"ה הכא לא הדרן.

יח) קא, א ד"ה וזרק, שמתרץ לפי הס"ד (כרבי יוסי ב"ר יהודה בטרסקל, שאינו חושש לבקיעת גדיים) מה צריך מחיצה י' בגזוזטרא. ולכאורה הי' אפשר לתרץ כן גם לדידן (דבמים מודים רבנן, שבקיעת דגים לא שמיה בקיעה).

יט) שכותב הטור שם: גג .. הוי כרמלית .. וכן זיזין.

כ) שבלא חלון הוי כרמלית ומותר למלאות, ואם נאמר שע"ג הזיזין רה"י מה"ת הי' אסור לטלטל מכרמלית (מים) לרה"י (גזוזטרא). וכן הוכיח לעיל סי' רמח קו"א ס"ק ב.

כא) שהתירו לטלטל ממנה לכרמלית, כדלעיל סי' שמו ס"ו.

כב) עירובין סז, ב.

כג) סעיף ז.

כד) כמשמעות ב"ח ד"ה כתב ב"י, ומ"א ס"ק טז.

כה) ס"ק מ. לקמן שם סמ"ב.

כו) עירובין פו, סע"א.

כז) ב"ק עט, ב. טור ושו"ע חו"מ סי' תט ס"א.

כח) סעיף י, ומ"א שם ס"ק טז.

כט) כדלעיל סי' שמה ס"ד וש"נ.

ל) כדלעיל בפנים ס"י.

לא) ר"ל, אין להקשות ממה שלקמן סי' שסג סמ"ב צריך דוקא ס' רבוא לבטל גוד אסיק והכא אמרינן שגם פחות מס' רבוא מבטלין גוד אחית.

לב) במשנה וגמרא שם, לרבנן דקיי"ל כוותייהו, כמ"ש הרמב"ם הל' שבת פי"ז הל"ג.

לג) ס"ק מ. לקמן שם סמ"ב.

לד) בקו"א ס"ק ב.

לה) פט, ב. אף דהתם מיירי בגגין דלא בקעי בה רבים, ומה בין זה להא דלקמן סי' שסג ס"ב. ומתרץ עפ"י התוס' שם כב, ב דהיינו דוקא בניחא תשמישתיה. וראה העו"ב תתיח ע' 70.

לו) שאם רבים בוקעים הוה רה"ר, כדלעיל סי' שמה סט"ז, שכיון שהוא פחות מעשה אין שם גוד אסיק.