סימן תלא

(א)

(א) ושיעור אותו זמן כו' אפילו פרק אחד כו'. כן כתב הט"זא, וכן דעת הרמב"םב וסמ"גג ומגיד משנה וכסף משנה* והלחם משנה ומ"אד ופר"חה דאפילו קודם זמן הבדיקה אסור ללמוד, ועיין באלי' זוטאו.

[* והחק יעקבז כתב שדעת הרמב"ם וסמ"ג אפשר לפרש גם כן דאינו אסור קודם הזמן, ואישתמיטתיה דברי המגיד משנה וכסף משנה.]

וכן היא על כרחך דעת הראב"דח ור"ןט ורבינו ירוחםי דסבירא להו זמן בדיקה הוא כשיש אור היום קצת* והב"חיא והמ"איב פסקו כדבריהם, וא"כ הא דאמרינן בגמראיג דילמא מימשכא ליה שמעתתא ואתי לאימנועי ממצוה, היינו לומר דאפילו קודם שהגיע זמנה אסור להתחיל דילמא מימשכא ליה ואתי למנועי ממצוה, דהיינו שימנע בתחילת זמנה כמ"ש הרמב"ם ופרי חדשיד, דאי משהגיע זמנה אף אם לא מימשכא ליה הרי הוא עושה איסור במה שלומד בתחילת זמנה ומדחה את המצוה לאחר כך לפי דעת הראב"ד וסייעתו.

[* והיינו מיד אחר צאת הכוכבים, כמשמעות הגמראטו ופירש"יטז ורמב"םיז וטור וש"עיח ושאר כל הפוסקים, וכן הוא בהדיא בט"זיט ופרי חדש וחק יעקבכ, דלא כב"ח ומגן אברהםכא.]

ומהאי טעמא בדיקת החמץ קודמת לק"ש ותפלה של ערבית, לפי דעת הראב"ד וסייעתו כמ"ש העולת שבתכב, וכן הוא בפרי חדש, והוא פשוט. וכן הוא דעת הרמב"ם וסמ"ג ומ"מ וכ"מ ולחם משנה דאסור ללמוד קודם צאת הכוכבים, וקודם זמן קריאת שמע מותר ללמוד לכל הפוסקים כדאיתא ריש פרק קמא דברכותכג, ונתבאר בסימן רל"הכד, מכלל דהבדיקה קודמת לקריאת שמע ודו"ק.

ומהכה שכתב החק יעקבכו דתדיר קודםכז, זה אינו, דלא אמרינן הכי אלא כששתי המצות אינן עוברות דמצוה להקדים התדיר, וכן אם שתיהן עוברות שאינו תדיר נדחהכח, אבל אם שאינו תדיר מצוה עוברת והתדירה אינה עוברת פשיטא דחייב לקיים שתיהן, ואין מצות הקדמת התדיר דוחה את שאינו תדיר לגמריכט. וכהאי גוונא כתב המ"א סי' תרפ"זל לענין מת מצוה, דאף שהוא קודם לכל המצות אפילו של תורה מכל מקום אם אפשר לקברו אחר כך לא דחינן את המגילה לגמרי בשביל מצות הקדמתו. ואף האחרונים לא חלקו עליו שם אלא משום דמת מצוה לא מיקרי מצוה שאינה עוברת דאדהכי והכי הוא מוטל בבזיון וגדול כבוד הבריות כו', ע"ש במג"א ס"ק ו', אבל כאן אם אינו בודק בתחילת הלילה ראוי לקרותו עבריין שעבר על תקנת חז"ל לפי דעת הפוסקים הנ"ל, וכמ"ש הט"זלא והפרי חדשלב (ועיין מה שכתבתי לקמן), והרי זו כמצוה עוברת כמ"ש הפר"ח.

ואף שלא תיקנו חז"ל תחלת הלילה אלא כדי שלא יתרשללג כמ"ש הראב"ד, מ"מ ה"ז דומה לקורא ק"ש אחר חצי הלילה שנקרא עבריין ואף שאינו אלא משום סייג, עיין בעולת תמיד סי' רל"הלד. וכן משמע בגמראלה דאמרינן וכי תימא זריזין מקדימין כו', וקשה למה תקנו חז"ל לכל ישראל שיבדקו אור לי"ד ועשו את כולם זריזים מה שלא עשו כן בכל המצות שיתקנו שכולם יהיו זריזים לקיימן בתחילת זמנן, אלא ודאי דכל המצות הקבועים להם זמן על פי התורה או על פי חכמים כגון תפלה כנגד תמידיןלו כיון שיש לסוף זמן עשייתה זמן קבוע כגון חצות לתפלת השחר צאת הכוכבים לתפלת המנחהלז אין צריך לקבוע זמן לתחלת עשייתן שיעשו אותן דוקא בתחלת זמנן, דכיון שיש לסוף עשייתן זמן קבוע לא אתו למיפשע, אבל בדיקת חמץ שאי אפשר לקבוע זמן לסופה שהרי עד סוף הפסח חייב לבדוק כמו שיתבאר בסי' תל"הלח, לכך הוצרכו לתקן זמן קבוע לתחילתן דהיינו שחייבים כל ישראל להתחיל הבדיקה בזמן ידועלט, וכיון שאין לבדיקה זמן מצד עצמה כמו בתפלה וקריאת שמע תקנו לה חכמים זמן, והיינו הקדמת זמן זריזין לפי הס"ד. וכיון שקבעו זמן אם כן מי שאינו בודק בתחלת זה הזמן אינו נקרא עצל אלא נקרא עבריין שעבר על גזירת חכמים והוא הדין והוא הטעם לפי המסקנא.

ומהאי טעמא אם התחיל בהיתר נמי פוסק כמ"ש הפרי חדש. ואין חילוק בין לימוד לשאר דברים, וכן הוא דעת הב"חמ והמג"אמא והעולת שבת שלא לחלק ביניהם, וכן הוא בט"זמב בהדיא, דלא כחק יעקבמג. ולפי דבריו לא היה ראוי לאסור למי שיש לו שיעור וקצבה ללמוד פרק אחד דדמי למלאכה ושאר דברים שיש להן קץ ולא אטרחוהו להפסיק באמצע דאולי יגמור ואח"כ יבדוק כמבואר בדבריו ע"ש, ודעת יחיד היא זו, והפך מזה מבואר בכל האחרונים, ובגמרא דאמרינן דילמא מימשכא ליה כו' משמע שיש לו שיעור קבוע וחיישינן דילמא כו' כדפרש"ימד. ואין לומר דוקא בלימוד חיישינן לאימשוכא, א"כ היאך כתבו המ"ממה והב"ימו דאיסור אכילה אתי במכל שכן מלימוד ע"שמז. ומ"ש עוד החק יעקב ובזה יתורץ גם כן קושית בעל המאור פ"ק דשבת כו', לפי דבריו אין לנו לפסוק כמותו, שכבר פסק לנו רמ"א בסי' ק"ו סעיף ג' בהג"ה (ע"ש במג"אמח) דאם התחיל אינו פוסק דלא כסברת החק יעקב וכן עיקר.

ועיין במג"אמט שמחלק בין קודם חצי שעה כו', והחק יעקבנ חולק עליו, וכן משמע לשון הטור וש"ע* ורמ"א ולבוש וב"ח ועולת שבת והפרי חדש והט"ז, עי' היטב בדבריהם ותמצא מבואר כמ"ש החק יעקב, וכן הוא בהדיא בט"ז בסוף סי' תרנ"ב ע"ש (ועוד דבסי' רל"ה סעיף ב'נא משמע דתוך חצי שעה נקרא התחיל בהיתר, דלא כמשמעות הר"ן שםנב) וכן עיקר:

[* והן אמת שיש להטור שיטה אחרת, דלא סבירא ליה כהראב"ד וסיעתו, אלא ס"ל דמותר לאכול וללמוד קודם זמנהנג, כמו בקריאת שמע לשיטתו בסימן רל"הנד, ואף משהגיע זמנה אינו אסור אלא משום דילמא אתי לאימשוכאנה אבל עיקר זמנה הוא כל הלילה כמו בקריאת שמענו. אלא גבי קריאת שמע שרי ללמוד קודםנז משום דבלימוד לא גזרינן שמא יפשע (ולהכי הרב רבינו יונהנח לא הצריך להפסיק, דלא דמינט לאכילה קודם לתפלת ערבית דכיון דכולה ליליה זמניה הוא אתי למיפשעס מה שאין כן כשלומד לא חיישינן לפשיעה) כמו באכילה, וכדאמרינן בפ"ק דשבתסא. אלא חיישינן שמא ישכח, ולהכי אפילו התחילו מפסיקין כמ"ש הטור שמא ישכחסב, מה שאין כן באכילה ודומיה שעשייתן אינה על ידי עיון השכל והזכרון כמו בלמוד לא חיישינן לשכחה כמ"ש הלחם משנה בפ"בסג מהלכות קריאת שמע, ולהכי אם התחיל כבר לא אטרחוהו להפסיק, דחשש פשיעה הוא חשש רחוק ולא חששו לו אלא לכתחלהסד. וגבי קריאת שמע לא חיישינן לשכחהסה כיון שהוא רגיל כמ"ש הב"ח. וגבי לולבסו מיירי באכילה ולא בלימוד, אבל גבי בדיקה אפילו התחיל ללמוד כמה שעות קודם צאת הכוכבים מפסיק, דלהטור אין חילוק בין תוך חצי שעה לקודם חצי שעה דהכל נקרא התחיל בהיתר לפי שיטתוסז ואפילו הכי צריך להפסיק, דלא כמג"אסח. אבל הרמב"םסט וסמ"גע דס"ל דאף בק"ש אסור ללמוד משיגיע זמנה כמ"ש הב"י בסי' רל"העא, א"כ הא דהוצרך אביי להזהיר בליל י"ד, להאומרים דהבדיקה היא קודם ק"ש, היינו לאסור בסוף יום י"ג, כמ"ש המ"מ והכ"מעב. ואנן קיימא לן בסי' רל"העג כהרמב"ם וסמ"ג, א"כ בדין זה נמי קיימא לן כוותייהו, והטעם הוא שמא ימנע כו' בתחלת זמנה כמ"ש הרמב"ם וסמ"ג, ועל דרך שפירש האלי' זוטא והפרי חדש, ומטעם שכתב הט"ז, וא"כ אף אם התחיל בהיתר מפסיק כמ"ש הפרי חדש.]

(ב)

(ב) ואומר לחבירו כו'. באלי' זוטאעד העתיק מותר ללמוד, משמע אבל לדבר הרשות לא מהני, וכן הוא במ"א סי' ער"העה לחד שינויא, וע"ש בט"זעו. וצריך לחלקעז בין זה להא דאמרינן בפ"ב דסוכהעח דלא מהני מוסר שינתו לאחרים משום דערבך ערבא צריך:


א) ס"ק א-ב.

ב) פ"ב ה"ג (בסוף יום שלושה עשר). הובא במ"א ס"ק ג.

ג) עשין לט.

ד) ס"ק ג.

ה) סעיף ב.

ו) ס"ק ג.

ז) ס"ק ה (במוסגר).

ח) בהשגות לבעל המאור ריש פסחים.

ט) ריש פסחים (א, סע"א).

י) נתיב ה ריש ח"א.

יא) ס"ד.

יב) ס"ק א.

יג) ד, א.

יד) סוף ס"ק ב.

טו) ב, א: לילי ממש. ג, א: תני דבי שמואל לילי ארבעה עשר, ומוכיח מכאן באליה זוטא ס"ק ג דהיינו לילה ממש.

טז) ב, א ד"ה מאן דאמר.

יז) פ"ב ה"ג, וכפי שהוכיח מדבריו באליה זוטא שם.

יח) ס"ב, ראה אליה זוטא שם.

יט) ס"ק א.

כ) ס"ק א.

כא) שפירשו בדעת הראב"ד וסיעתו דהיינו סמוך לכניסת הלילה. ובמ"א ס"ק ה דהיינו קודם צאת הכוכבים.

כב) ס"ק ב.

כג) ד, ב (שאע"פ שאסור לאכול מותר לשנות קודם התפלה).

כד) סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה ב"י שם ד"ה ומ"ש רבנו ואפילו, בשם רשב"א ברכות ט, א ד"ה ובני.

כה) כן הגיה מהרי"ל.

כו) ס"ק ז.

כז) וכ"ה בפנים ס"ו וש"נ.

כח) ראה מגילה כט, ב. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל לא.

כט) הגהת מהרי"ל עה"ג: ועי' מ"א סוס"י רפו (וראה שוע"ר שם קו"א סוף ס"ק א). וראה בית שמואל ודוד ע' ה. שו"ת בית אב חלק חיי אברהם סי' סג. תהלה לדוד ח"ג או"ח סי"ח.

ל) ס"ק ו, בדעת הרמ"א שם ס"ב. ואוצ"ל: הרמ"א. וראה סגולת אברהם ע' 204.

לא) ס"ק ב.

לב) ס"ק ב.

לג) ראה קובץ מבית חיינו ג ע' 25, שהקשה כן [הרה"ק מהרי"ל] לפני רבינו. ואפשר שקטע זה נוסף ליישב קושיית מהרי"ל. וראה העו"ב תתלז ע' 50 מה שהקשה מהרי"ל על התירוץ שלפנינו.

לד) ס"ק ג.

לה) ד, א. וראה גם קובץ מבית חיינו שם, שרצה להוכיח כן מסלקא דעתא דגמרא למסקנא.

לו) כדלעיל סי' פט ס"א וש"נ.

לז) וכ"ה לעיל סי' רנא בקו"א. והיינו בשעת הדחק. ראה שו"ע ורמ"א סי' רלג ס"א. סדר הכנסת שבת.

לח) סעיף ב. וראה סגולת אברהם ע' 204.

לט) ראה חקרי הלכות ח"ח נח, א. שלחן הפסח ע' 22.

מ) סעיף ד.

מא) ס"ק ה.

מב) ס"ק ב.

מג) ס"ק ח (שדוקא לענין לימוד יש מחלוקת אי מפסיקין, משא"כ במלאכה ואכילה כולם מודים שאין מפסיקין, כיון שיש לו קץ).

מד) ד"ה לא יפתח: אם קבע עת לתורה בלילות.

מה) פ"ב ה"ג.

מו) ד"ה ומ"ש ולא יאכל.

מז) הגהת מהרי"ל (כתי"ק): יש לומר [לדעת הח"י שם] דלענין לכתחלה כ"ש הוא ולא לענין דיעבד. וע"כ צ"ל כן גם לפמ"ש לקמן [בהג"ה] בדעת הטור ע"פ הלח"מ [הל' ק"ש פ"ב ה"ו, שחשש ישכח הוא רק בלימוד ולא באכילה ומלאכה], והרי הלח"מ פי' כן דעת הרמב"ם [החולק על שיטת הטור, כדלקמן שם] ע"ש.

מח) ס"ק ו. ולעיל שם ס"ד.

מט) ס"ק ח.

נ) ס"ק ח.

נא) ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה כו'.

נב) שבת פ"א (ד, א) ד"ה ומיהו, וסוכה (יח, ב) ד"ה הלכך: בדאתחיל בתר דאתא זמן חיובא או סמוך לה דהיינו חצי שעה. וראה לעיל סי' ע ס"ה: כשהתחיל באיסור דהיינו שהתחיל לאכול תוך חצי שעה. ובשוה"ג שם: ר"ן. רמ"א סוף סי' תרנ"ב. מ"א סי' תלא (דלא כמשמעות שו"ע סי' רלה). וראה תהלה לדוד שם ס"ק ב.

נג) שלא הזכיר כאן איסור הלימוד ואכילה ומלאכה אלא בזמנה.

נד) שכתב שם: כשהגיע זמן קריאת שמע אסור לקבוע סעודתו עד שיתפלל.

נה) כדאמרינן בפסחים ד, א (לענין לימוד) דלמא משכא ליה שמעתיה (ולשון דילמא אתי לאימשוכא בשבת ט, ב לענין סעודה קטנה קודם המנחה).

נו) שכתב הטור שם: ואפילו לכתחלה יכול להמתין לקרות עד שיעלה עמוד השחר.

נז) כדאמרינן בברכות ד, ב. הובא בטור שם.

נח) הובא בטור ושו"ע כאן ס"ב, שלא הצריך להפסיק הלימוד אפילו בבדיקה.

נט) בדפו"ר מתחיל כאן המוסגר, והוגה ע"י מהרי"ל כלפנינו.

ס) כדאמרינן בשבת י, א שמטעם זה אילו היה ערבית חובה היה צריך להפסיק.

סא) י, א: ערבית לא מירתת ואתי למפשע.

סב) הכא בלימוד קודם בדיקה (משא"כ קודם ק"ש שרי ללמוד, מטעם שיתבאר לקמן בסמוך). וראה מ"ש [הרה"ק מהרי"ל] (קובץ מבית חיינו ג ע' 25), ביאור נוסף בשיטת הטור ורבינו יונה.

סג) הלכה ו.

סד) לדעת הרמב"ם שם (אפילו בק"ש דאורייתא ואפילו התחיל באיסור), וכן יסבור חילוק זה גם הטור.

סה) גם בלימוד.

סו) שהקשה המ"א ס"ק ח, שלולב הוא פעם אחת בשנה, ומ"מ מבואר בסוכה לח, א וברמ"א סי' תרנ"ב ס"ב, שדינו שוה לק"ש ואין חוששין לשכחה.

סז) שמותר לאכול לפני זמן ק"ש, כדלעיל.

סח) שם, שפירש בדעתו שצריך להפסיק רק בהתחיל באיסור.

סט) הל' ק"ש פ"א ה"ט.

ע) עשין יח.

עא) ד"ה אבל הרמב"ם.

עב) פ"ב ה"ג.

עג) ראה שו"ע שם ס"ג.

עד) ס"ק ה.

עה) ס"ק ה. וראה משנה שלמה סי' ל ס"ק ג.

עו) ס"ק ג, שכן הוא גם לענין פולין. וכ"ה לעיל שם.

עז) כיון דפסקינן התם כט"ז להתיר אף לדבר הרשות, ע"כ צריך לחלק כו'. וראה שו"ת בית שלמה או"ח סי' מח בהג"ה מבן המחבר. אוצר ההלכות ס"ק כד. משנה שלמה סי' ל ס"ק ג. פעמי יעקב ד ע' יד.

עח) כו, א.