סימן תלב

(א)

(א) ויש מי שאומר כו'. כך כתב הט"זא. ואף המג"אב כתב כן, אלא דיש לומר דהמג"א מיירי מעיקר הדין דשורפין בתחלת ששג, ושייך לברך וצונו שיש כאן מצוה מדבריהם, אבל למנהגנו ששורפין בסוף חמש כמו ש[י]תבאר בסי' תל"דד, איך יברך על ביעור כיון שאינו מצווה עדיין לבער, והרי זה כמברך באמצע השנה. וכן כתב הרא"שה בהדיא, אלא דסבירא ליהו דמשהגיע שבע עובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה ומשהגיע שש עובר בבל יראה מדרבנן, וא"כ מן הדין צריך לבערו בסוף ה' כדי שלא יעבור כשתגיע שעה ו'ז, ואפילו הכי כתב דאין לברך על זה, וכל שכן לדידן דאינו עובר בבל יראה עד הלילהח, ומשתגיע ז' הוא מצווה להתעסק בביעור מן התורה, ומדברי סופרים משתגיע ששית, אבל קודם לכן אינו מצווה כלל ואיך יברך. שהרי המפרש בים תוך ל' יום שהוא חייב לבדוק, ואף על פי כן אינו מברך, לפי שאינו זמן ביעור לרוב העולם כמו שיתבאר בסי' תל"וט, וכל שכן המבער קודם שש, שאף לו בעצמו אינו זמן ביעור אלא מנהג בעלמא. ודוחק לחלק בין שעה מועטת לשעות הרבה, דאם כן נתת דבריך לשיעוריןי. ועוד כל שיעורי חכמים כך הוא ברגע שקודם זמן הברכה אם מברך הוה ליה ברכה לבטלה כיון שעדיין לא הגיע זמן המצוה איך יברך וצונו. והפרי חדשיא לשיטתו אזיל דבסי' תל"ויב סבירא ליה דכולי שתא זמניה הוא ומברך אבל לרמ"א שםיג צ"ע. ואף הט"ז לא כ"כ אלא לפי מה שכתב הרא"שיד דמשהגיע ז' איכא בל יראה דאורייתא*, ואם כן קודם ו' צריך לבער שלא יעבור בבל יראה דרבנן, אבל למ"שטו הרמב"ם וראב"ד ומגיד משנה וכ"מ ומ"א וחק יעקב דאינו עובר בבל יראה עד הלילה, צ"ע האיך יברך. ובפרט למ"ש הרמב"םטז וכל בויז דאם רצה לבער בלילה הרשות בידו וא"צ להמתין למחר עד סמוך לזמן איסורו, א"כ שמע מינה דלא סבירא ליה כהרא"ש.

[* ודוק היטב בלשונו בסימן ט'יח ובסימן י'יט ותשכח דהכי הוא ועיין בכסף משנה ספ"[א].]

וכל זה למנהגנו שמבערין בסוף ה'כ, אבל אם מבער משש ואילך פשיטא דמברך כדעת הט"ז ומ"א. ומ"ש החק יעקבכא קצת ראיה שלא לברך מהא דאינו חוזר ומברך על הביעור למאן דאמר דשיחה מפסקת באמצע הבדיקה ע"ש, הנה עיין מ"ש הט"ז סק"ב האיך יברך ברכה אחת ב' פעמים במצוה אחת כו' ובסק"ג כתב כל שלא גמר עדיין אותו חלק נקרא התחלה אצלו כו' ע"ש היטבכב ויתברר לך ביטול דברי החק יעקב ופשוט הוא למבין ודו"ק. ועיין בחק יעקב סי' תל"ה סק"ה כנראה שחזר בו ממה שכתב כאן והסכים שם לדעת הט"ז והמ"א שבכאן. ואף שבשיורי כנסת הגדולהכג לא סבירא ליה הכי, מכל מקום אנן נמשכים אחרי פסקי הט"ז ומ"א, ובפרט שטעמם ונימוקם עמם. ובר מן כל דין כיון דאנן קיימא לן בסי' תמ"וכד המוצא חמץ בפסח ומבערו מברך על ביעורו אף על פי שבירך על הבדיקה, א"כ כל שכן כשלא בירך על הבדיקה שמברך על הביעור כשמבער משש ואילך. ובפנים סתמתי הדברים ולא חילקתי בביאור בין קודם שש לאחר שש, מאחר שחילוק זה אינו מבואר בהדיא באחרונים אף על פי שהוא מוכרחכה לדעת רמ"א סי' תל"וכו וכל שאר האחרונים הנמשכים אחריו כמ"שכז. ועיין במה שכתבתי בסי' תמ"ו בפניםכח:

(ב)

(ב) וכיון שבעה"ב בעצמו אם היה בודק כו'. כן מתבאר ממ"ש העולת שבת סימן תקפ"ה סעיף ב' וכ"כ האלי' זוטא שםכט*. וכן משמע לכאורה ברא"של וטור שהביאו ראיה מתוספתאלא דעשרה שעושין מצוה אחד מברך לכולן, והתם אם רצו כל אחד מברך לעצמו כמבואר בש"ע סי' ח'לב, ולמה הצריכו הרא"ש וטוש"ע להעמידם אצלו יעשו כמו שירצו, אלא על כרחך צריך לומר כמ"ש העולת שבת ואלי' זוטא וחק יעקבלג דאין לברך ב' פעמים וגם לפטור בלא כלום אינו נכון כמ"ש החק יעקב** ולכן צריכין לצאת בברכת בעל הבית, וע"ז הביא הרא"ש ראיה דיוצאים בברכתו ולא תימא מאי מהני ברכת בעה"ב לבני ביתו.

[* שאם התחיל אחד לתקוע ולא יכול להשלים ישלים אחר אף על פי שלא שמע הברכה אם כבר יצא ידי חובתו בעצמו.

** ולא דמי לשופרלד שהתוקע כבר שמע התקיעות עם הברכה, ובברכה ההיא הוא יוצא ידי חובתו גם על תקיעות אלו שהוא חייב לתוקעם מחמת ערבות, שבאמצע המצוה לא שייך הפסק, מה שאין כן בני ביתו שלא בירכו כלל על שום בדיקה ודו"ק.]

ועי' ביו"ד סי' רס"ה ס"[ג] בהג"ה דכשחוזר על ציצין המעכבין חוזר ומברךלה, אלמא דמברכין על מצוה אחת ב' פעמים ויש לישב ודו"ק. ובלאו הכי לא קשי מידי, דחיוב מילה זו היא על כל ישראל ולא מדין ערבות בלבדלו, שהרי אפילו קטן שאין לו אב חייבין ב"ד למולו מדכתיבלז המול לכם כדאיתא בפ"ק דקדושיןלח, מה שאין כן בבדיקה ושופר שזה המוציאו ידי חובתו אין עליו חיוב אלא מחמת ערבות בלבד, וכיון שהמחויב עצמו יצא ידי חובת הברכה גם המוציאו ידי חובתו לא יברך:

אבל בסי' רס"גלט נתבאר שיש חולקין על זה עיין במה שכתבתי שם בס"ד:


א) ס"ק ב.

ב) ס"ק ב.

ג) כדלקמן סי' תמה ס"א.

ד) סעיף יג.

ה) פ"א ס"י: ומה שאין מברכין על ביעור בשעה חמישית ... קודם זמן איסוריה ... שיהא מצוה לברך עליו.

ו) פ"א ס"ט וס"י, וכדלקמן בהג"ה.

ז) ראה שלחן הפסח ע' 52 ד"ה אמנם.

ח) כדלעיל סי' תלא ס"א.

ט) סעיף א.

י) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל נו.

יא) ס"ק א (במוסגר) שהביא דברי הט"ז הנ"ל, דיברך בשעה חמישית.

יב) ס"ק א.

יג) סעיף א, שכתב: ולא יברך אז על ביעור חמץ.

יד) ראה סגולת אברהם ע' 205.

טו) כדלעיל סי' תלא ס"א וש"נ.

טז) פ"ג ה"א.

יז) סי' מח (ו, ג).

יח) רצונו לומר סוף חמישית קודם שיתחיל איסוריה. וראה עדת יעקב סי' יב ד"ה וראיתי. קובץ שיעורים (פסחים) סי' יד. סגולת אברהם ע' 206.

יט) דהוצאת חמץ מן הבית קודם זמן איסוריה ... היינו שלא יעבור עליו בבל יראה.

כ) כדלקמן סי' תלד סי"ג.

כא) ס"ק ו.

כב) טעם החילוק ביניהם נתבאר לקמן סוף ס"ז, בשוה"ג מכת"י.

כג) הגב"י סוף אות ב.

כד) סעיף א.

כה) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שמא.

כו) סעיף א.

כז) שהובא (הרמ"א) לעיל.

כח) סעיף ב, גבי המוצא חמץ בפסח, שקודם שעה ששית אינו מברך; ואפשר שאינו מברך עד הלילה.

כט) ס"ק ד. ולקמן שם ס"ט.

ל) פ"א ס"י.

לא) ברכות פ"ו ה"כ.

לב) לעיל שם סי"א וש"נ.

לג) כאן ס"ק יא.

לד) לקמן שם ס"ט, שאפילו לכתחלה יכול לתקוע בלא שמיעת הברכה.

לה) אף שהמוהל הוא שלוחו של האב, וכבר יצא בברכה הראשונה. וראה חקרי הלכות ח"ג לט, א. סגולת אברהם שם.

לו) כעין זה חילק בדגול מרבבה על המ"א ס"ק ו.

לז) בראשית יז, י.

לח) כט, א.

לט) קונטרס אחרון ס"ק ה. שם כתב בתחלה כמבואר כאן, ואח"כ חוזר וכותב: "ומיהו פשטא דלישנא דרא"ש וטור משמע ודאי להיפך", ומיישב בזה המנהג שגם הסמוכות על שלחן בעל הבית מברכות על הדלקת נר שבת, אף שבעלת הבית כבר בירכה והן אינן מדליקות אלא בשליחות בעלת הבית.