סימן תמא

(א)

(א) שוה אלא כדי כו'. עי' בח"מ סי' ר"זא ותמצא שכן דעת התוספותב והרא"שג והטוש"עד, וכן הוא דעת רוב הפוסקים כמבואר שם בב"יה. ורמ"א שם לא הביא דעה הב'ו אלא משום שיש נפקא מיניה דהמוחזק יכול לומר קים ליז, אבל לענין איסור והיתר פשיטא דעיקר כהסכמת רוב הפוסקים, ומכל שכן להקל באיסור דרבנן דאף בספיקא מקילינן כמו שיתבאר בסי' תמ"חח ותמ"טט ע"ש. ואף למי שאוסר שם באכילהי, יש להתיר כאן כהסכמת רוב הפוסקים. והא דסתמי הפוסקים כאן, היינו משום דסתם משכון הוא שוה יותר מכדי חובו, וכן תירץ הש"ך בי"ד סי' רכ"א ס"ק מ"ג:

(ב)

(ב) ואם הקנה כו'. זהו פשוט ומבואר בכוונת המ"איא, שנסתפק אם הוא מחויב לפדותו אחר הפסח, ולא הזכיר כלל אם מחוייב לפדותו קודם הפסח שלא יעבור עליו בבל יראה, אם כבר הגיע הזמן ולא פרעו, דאף בהכי מיירי הש"ע, כמ"ש המ"א לעיליב, אלא ודאי דקודם הפסח א"צ לפדותו אלא שיקנה אותו לנכרי בהקנאה גמורה וכמ"ש בפנים:

(ג)

(ג) [על ידי] קנין סודריג כו'. עיין בש"ך חו"מ סי' קכ"ג ס"ק ל' בשם מהר"מ מינץיד ומהרשד"םטו, והסכים הוא ז"ל עמהם, והאריך בראיות דנכרי אינו קונה בקנין סודרטז, ויש לחוש לדבריהם לכתחלה באיסור של תורה. ולכך לא הזכרתי קנין סודר בפנים בסי' תמ"חיז, אבל הזכרתי כאן לענין דיעבדיח, מאחר דיש לסמוך בדיעבד על ר"תיט וסיעתו וטוש"ע בחושן משפטכ ואחרונים כאןכא:

(ד)

(ד) שלא משך כו'. כך כתב החק יעקבכב, וכ"כ הרמב"ן במלחמותכג שלא קנהו אלא במשיכה דמשיכת הנכרי קונה כו' ע"שכד. ואף שכך כתב לענין הנכרי, הוא הדין לענין ישראל מנכרי, דחד דינא אית להו לכל מילי כמבואר בש"ך לחושן משפט סימן קצ"ד סק"א בשם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים. ואף שביו"ד סי' ש"ככה משמע בקצת אחרונים שם דהוה ספיקא דדינא, הרי חלק על זה הט"ז שםכו בשם רמ"אכז וכתב מדפסקו כל הפוסקיםכח כו' מכלל דס"ל דבכסף לא קני כו', וכ"מ בתשובת נחלת שבעהכט הביאה החק יעקב בסי' תמ"חל. ומ"ש המ"אלא אפילו לא משכנו בידו אם אמר לו מעכשיולב כו', ר"ל שהקנהו לו בקנין גמור בקנין סודר או אגב קרקע, כמ"ש המ"א בסק"אלג, וזהו שסיים המ"א וכמ"ש לעיל, ר"ל בסעיף קטן א', דאי לא תימא הכי הרי לא נזכר בדבריו לעיל כלום מדין זה. וע"כ צ"ל כן, דאם לא כן למה הזכירו כל הפוסקים ומשכנו בידו גבי ישראל כו', כמו שהקשה הרא"שלד גבי נכרי שהלוה כו':

(ה)

(ה) בדינינו זכה כו'. כ"כ המ"א בסק"ג דבדיניהם דיינינן ליה, וכוונתו מבוארת דכל היכא דאיכא זכות לישראל בדיניהם דיינינן ליה בדיניהם מדין תורה, כדאמרינן בב"ק דף קי"ג בדיני אומות העולם זכהו כו', ע"ש וברמב"ם פרק י' מהלכות מלכים הלכה י"ב. ומ"ש המ"א בסי' תמ"חלה דלא דיינינן בדיניהם, היינו שאין הנכרי קונה בדין תורה מישראל בקנין שאינו אלא בדיניהם, שהרי זכות הוא לו לישראל שיוכל לחזור בו כשירצה, וא"כ עובר עליו בבל יראה, והוא הדין גבי אסמכתא בנכרי מישראל דאינו קונה בע"כ של ישראל ולכך עובר עליו בבל יראה להרמב"םלו וסיעתו. ואף הראב"ד וסיעתו לא חלקו עליו אלא משום דהישראל גמר ומקני כיון שבדיניהם אין דנין אסמכתאלז, כמה שכתב המ"א בסי' תמ"ח:

(ו)

(ו) לענין הבאים ע"י כו'. עיין במ"ש בסי' ת"מלח:


א) סעיף ט.

ב) ב"מ סו, ב ד"ה ואי (שרק לענין קרקע כתב דחשיב גזים אפילו בכפי שויו. וראה כנסת הגדולה הגב"י ס"ק קמה).

ג) שם פ"ה סכ"ט (שכתב כמו בתוס' שם).

ד) שאף לענין קרקע פסקו כרש"י שם סו, א ד"ה אני אומר.

ה) סט"ז ד"ה והוי יודע.

ו) רמב"ן שם סו, א ד"ה ולמניומי. ב"י שם בשם תלמידי הרשב"א. נמוקי יוסף שם (לז, ב) ד"ה רב.

ז) ראה טור ורמ"א חו"מ סי' כה ס"ב וש"ך שם ס"ק יז. וראה גם לעיל סי' תלז ס"ק ד וש"נ.

ח) סעיף ל.

ט) בט"ז וח"י שם.

י) ב"ח רס"י תמט. מ"א שם ס"ק ב. דעה ב' דלקמן סי' תמח ס"ל.

יא) ס"ק ג ד"ה ודע, וכדלעיל (בפנים) סוף ס"ד ובמצויין שם.

יב) סוף ס"ק ב.

יג) בדפו"ר צוין קו"א זה על ס"ו, והכותרת שלו: בקנין סודר. ועפי"ז תיקנו בכמה דפוסים גם בפנים שם: בקנין סודר. ובקונטרס השלחן הגיה, שהקו"א שייך לכאן, והכותרת שלו: ע"י קנין סודר.

יד) סי' ה.

טו) חו"מ סי' נט.

טז) ראה גם לעיל סי' קו"א סוף ס"ק ה. וראה בפנים שם ס"ט.

יז) וכן לא נזכר בסדר מכירת חמץ. וראה תיקוני מקוואות ע' קסא.

יח) היינו בדין הא' שבתחלת הסעיף (דמן הסתם אין אחריות גניבה ואבידה באונס על הישראל, רק אחריות הפשיעה); משא"כ בדין הב' שבסוף הסעיף (כשהתנה שלא יתחייב הישראל באחריות), שמותר לכתחלה, בזה מיירי רק בקנין גמור אגב קרקע וכיו"ב.

יט) תוס' קידושין ג, סע"א.

כ) שם סי"ד.

כא) מ"א ס"ק א.

כב) ס"ק ו.

כג) ט, סע"ב.

כד) ראה לעיל בפנים ס"ז, שלכאורה נראה שאף בלא משיכה נקנה החמץ לנכרי, וש"נ.

כה) ש"ך ס"ק ח. וראה גם לקמן סי' תמח ס"ח.

כו) ס"ק ח.

כז) שו"ת סי' פז.

כח) שמעות קונות בישראל.

כט) סי' כט-לא.

ל) ס"ק יד.

לא) ס"ק ה.

לב) אסור.

לג) וכדלעיל ס"ט.

לד) פ"ב ס"י, וכדלעיל ס"ז.

לה) ס"ק ד ד"ה מ"ש המשאת בנימין.

לו) פ"ד ה"ה.

לז) ראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) לג ע' קג. אלא שבזה לא קיי"ל כהראב"ד, אלא כהרמב"ם, וכדלעיל ס"ד. וראה תהלה לדוד ח"ג סי' לד אות ז.

לח) קו"א ס"ק ו.