סימן תמד

(א)

(א) כיון שאינו אומר לו בפירוש כו'. כ"כ המ"אא ופרי חדשב. והוא מוכרח בדברי הש"ע כאן שפסק ליתן לו דבר מועט, ולפי מה שכתב החק יעקבג דחמץ דמי לשאר חפצים דאפילו דבר מועט אסור, ועיקר ההיתר דאמר לו בפירוש על מנת שלא יוציאנוד, דשרי אפילו בשאר חפצים לשטת החק יעקב, אע"פ שבודאי יוציאנו, א"כ אפילו הרבה נמי שרי. אלא ודאי שדעת הש"ע לפסוק כי"א הב' שבמרדכי פ"ק דשבתה, וכן פסקו רש"ל ורמ"או וט"זז ומ"אח, וכן הוא בהדיא בב"י סי' שכ"הט. ודברי החק יעקב צ"עי:

(ב)

(ב) דרך כרמלית כו'. כן הוא הסכמת רוב האחרוניםיא. והחק יעקביב רוצה לחלוק עליהם בדברים תמוהים, שמפרש מ"ש ב"י ורמ"א סימן שכ"היג להוציא חמץ בפסח היינו בפסח ממש לאחר זמן איסורו דאיכא מצוה, ודבריו סותרים זה את זה, שהוא ז"ל עצמו בסי' תמ"ויד פסק דיכפה עליו כלי ולא יבערנו אפילו על ידי נכריטו, והוצאה בלא ביעור בודאי אינה כלום לאחר זמן איסורוטז שאין בידו למכרו וליתנו במתנה ולהפקירו, דאם לא כן הוה ליה למימר תקנה זו בסי' תמ"ו, ולמה פסק לכפות עליו כלי. גם מ"ש החק יעקב דקודם זמן איסורו ליכא מצוה דבריו תמוהין, דא"כ למה התירו ליתן מתנה בשבת, שאסור אם לא לדבר מצוה כמ"ש הב"י סס"י תקכ"ז בשם המרדכייז, ופסק כן המ"א בסי' ש"ויח. וכ"כ הפרי חדשיט דהא דשרי לבטל החמץ ולהפקירו בשבת משום דהוה דבר מצוה. ודברי החק יעקב צ"ע:


א) ס"ק ז.

ב) סעיף ד.

ג) ס"ק ז.

ד) שזהו פירוש: על מנת שלא לצאת בו לרה"ר דרך הערמה (שבהגהות מיימוניות פ"ג אות ג ובשו"ע ס"ד).

ה) רמז רנב (שאף שיודע שיוליכנו לחוץ מותר להשים לפניו והוא יקח).

ו) סי' שכה ס"ב.

ז) שם ס"ק א.

ח) שם ס"ק ג.

ט) ד"ה ומ"ש מותר.

י) ראה הגהות על שו"ע הל' פסח (יגדיל תורה ירושלים ט ע' 51).

יא) שצוינו בפנים.

יב) ס"ק ז (שלפני זמן איסורו לא הוי מצוה ואסור אפילו בכרמלית).

יג) סעיף ב (שמותר לצורך מצוה כגון להוציא חמץ מביתו בפסח).

יד) ס"ק ג.

טו) ואילו מה שמפרש שיוציאו מביתו ע"י נכרי בפסח ממש, בודאי הפירוש הוא שהנכרי יוציאו וישרפנו, שהרי הוצאה כו'.

טז) כדלקמן סי' תמה ס"ג וש"נ.

יז) ביצה רמז תרעו בשם בה"ג. וכמבואר בפנים ס"ט וש"נ.

יח) ס"ק טו.

יט) ראה מ"ש בס"ב. מ"מ לקו"א. כינוס תורה ה ע' עו.