סימן תק

(א)

(א) אם חושש כו'. כןא משמעות הפוסקים. עיין מג"א ס"ק י"אב, וכן משמע בהדיא בב"יג בשם הרשב"אד ומגיד משנהה. עיין שם שכתב דרב אדא בר אהבה חולק על שמואלו, ורב אדא לא התיר אלא משום הפסד כדמשמע מכל הפוסקים כרב אדא, וכמו שכתב הרשב"א משום הפסד כו', וכן כתב בהגהות אשר"יז משום פסידא כו' עיין שם, ופסקו כן האחרוניםח (עיין מג"א ס"ק י"ב), ואם שמואל מתיר אף אם ידוע שאין הפסד אם כן לא פליגי אהדדיט, אלא על כרחך צריך לומר דאף שמואל לא שרי אלא משום חשש הפסד. והדעת מכרעת כן, דלמה נתיר שבות דמליחהי וגם טרחא שלא לצורך יו"ט כמו שכתב הרא"שיא בדבר שאין בו הפסד אם לא יעשנו עד לאחר יו"ט.

והך פסידא אין צריך להיות פסידא ודאית אלא אפילו משום חשש הפסד התירו לו, דאם לא כן מאי איכא בין אחר אכילה לקודם אכילהיב, דבפסידא ודאית אף לאחר אכילה שרי כדמוכח בגמרא גבי מסוכנתיג, וכן כתב המג"איד. ולפי זה צריך לומר דמה שכתב המג"א בסוף ס"ק י"בטו יסריח הבשר כו', היינו אפילו שיש חשש שמא יסריחטז, שהרי בהגהות אשר"י נלמד דין זה מדרב אדאיז. והא דנקט לישנא דמשתמע לתרי אפי ולא פירש בהדיא שמא יסריח, היינו משום סיפא לאשמועינן רבותא דאפילו ודאי יסריח אפילו הכי אסור אם נשחטה מערב יו"טיח:

(ב)

(ב) חושש שלא יסריח כו'. נתבאר במ"ש לעיל באות א'יט:


א) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ב) שהעתיק כן מתרומת הדשן סי' פ (לענין הערמה, ומזה מוכח שכן הוא גם לענין בבת אחת, כדלקמן).

ג) ד"ה מותר.

ד) עבוה"ק בית מועד שער ב סי' ג.

ה) פ"א ה"י.

ו) יא, ב (ששמואל התיר רק בבת אחת ורב אדא בר אהבה התיר אף להערים).

ז) פ"א סי' טז (שהעתיק כן מאור זרוע ח"ב סי' שלו).

ח) כרב אדא שהתיר אף להערים.

ט) שבלא פסידא התיר שמואל רק בבת אחת, ועם פסידא התיר רב אדא אף בהערמה.

י) כמבואר בפנים סוף סי"ג, וש"נ.

יא) פ"א סי' טז. ומובא בפנים סי"ג.

יב) כמבואר בפנים סט"ו-ז (שאחר אכילה לא התירו אלא כשודאי יסריח), וש"נ.

יג) כה, א. וכדלעיל סי' תצח סי"א.

יד) סוף סקי"א.

טו) לענין ניקור דלקמן סי"ט.

טז) וכ"ה בפנים שם.

יז) שלמד דין הערמה בניקור מדין הערמה במליחה.

יח) וראה גם בפנים סוף סי"ט.

יט) דהיינו אפילו בחשש, ולא ודאי שיסריח.