סימן תקא

(א)

(א) דקים מאד כו'. כןא כתב הט"זב. ואע"פ שסיים דאף שאין דקין כל כך אסור משום טרחא שאינה צריכה, היינו בבוקע מעצים הראוים להסקה בלא ביקוע דבהכי מיירי כמבואר בדבריו, אבל המבקע מקורה, כיון שהותר לו הביקוע אין לנו לחייבו שידקדק שלא יבקע רק עצים גדולים קצת הראויין להסקה בלא ביקוע, אלא מבקע כדרכו, ואף אם מבקע מהקורה עצים דקים אין בכך כלום, כל שאינו מבקע ממנה עצים דקים מאד בענין שיש חיוב חטאת על בקיעתן בשבתג, והמחמיר עליו הראייה:

(ב)

(ב) ביו"ט ב' של ראש השנה כו'. הנהד הטור אוסר גם בזהה והעתיקו האחרונים דבריו. וכבר הקשה עליו הב"יו, ותירצו האחרוניםז. אבל על מה שהקשה הב"י על הטור לאסור ביו"ט ב' של ראש השנה דא"כ אף בו ביום ליתסר לא תירצו כלוםח. ובים של שלמהט ובדרכי משהי ובפרי חדשיא תירצו דקיי"ל בסי' תק"גיב דקדושה אחת הן להחמיר אבל לא להקליג. והנה אנן לא קיי"ל כסברא זו, שהרי בסי' תי"ויד פסק השו"ע וכל האחרונים כהרמב"םטו והרשב"אטז ומגיד משנהיז דאפילו להקל הן קדושה אחת עיין שם בבית יוסףיח. ומסי' תק"ג לא קשה מידי כמו שכתב שם המג"איט. ואדרבה לפי תירוצו שם משמע שהכל מודים לרמב"ם ורשב"א דהיכא דאיכא לומר ממה נפשך אף להקל הן קדושה אחתכ, א"כ בנידון דידן כיון דשייך לומר ממה נפשך אמרינן קדושה אחת אפילו להקל. וכיון שבנידון דידן הרב בית יוסףכא ורמ"אכב הסכימו להתיר בפשיטות, וכתב הב"י שכן דעת רוב הפוסקים, וגם האחרונים זולת רש"לכג וב"חכד לא החליטו לאיסור בזה, אלא שהט"זכה כתב ראוי לצאת לכל הדיעות, וגם כל האחרונים בסי' תי"ו לא חלקו על הרמב"ם ורשב"א ומגיד משנה ושו"ע, פשיטא דהכי נקטינן, ובפרט באיסור דרבנן דקיי"ל הלך אחר המיקלכו.

ועוד בלאו הכי אין לנו לאסור בב' ימים טובים של ראש השנה משום הכנה, דהרי קיי"לכז כסברת הרמב"ןכח והר"ןכט שכל המותר ביומו אין בו משום הכנה משום דלעצמו הכין, דלא כרש"ל סי' ג'ל שחלק על זה, כמו שכתב המג"א בסי' תקי"ג ס"ק ח' ע"ש. וא"כ בנידון דידן כיון שביו"ט א' ראויין הפתילות והלפידין הרי יום א' לעצמו הכין (ואפילו נכבה כשהאיר היום דשוב אין צריך לנר, מכל מקום ראוי לסמוך לחשכה בו ביום כמ"ש בסי' תקי"ד עיין שם בב"ילא ובמג"א ס"ק י"דלב). וכן כתב בהדיא בים של שלמה שם דלדעת הר"ן הנ"ל הדבר ברור דשרי, וסמ"גלג וספר התרומהלד ורא"שלה שאוסרים אזלי לטעמייהו דלא סבירא להו כסברת ר"ן אלא כשינוייא קמא בתוס' דף ד' ע"א ד"ה אלא כו', כמבואר בים של שלמהלו עיין שם היטב ודו"ק:


א) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ב) ס"ק ב.

ג) וראה לעיל סי' תצה קו"א סק"א.

ד) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ה) וכ"ה בס' התרומה סי' רנג (שהוא מקור הלכה זו). וכ"ה בסמ"ג ל"ת סה (כ, ב), ורא"ש פ"א סי' א (כדלקמן בסוף הקו"א).

ו) סוד"ה וכתב הרא"ש (דלפי זה הוי ליה למיסר ביו"ט ראשון של ר"ה). ועד"ז הקשה מהרי"ל בהל' ר"ה (ע' רעט).

ז) ט"ז סק"ז. מ"א סקט"ו (שכאן בפתילה אין טעם לגזור ביום ראשון).

ח) שעדיין קשה, שאם ביום ראשון מותר צריך להיות מותר גם ביום שני.

ט) פ"א סי' ג.

י) ס"ק ג.

יא) סעיף ז.

יב) ס"א. ולקמן שם ס"ג (שלכן אסור להכין בר"ה מיום ראשון לשני).

יג) ולכן אסור ביום שני של ר"ה, דהוי הכנה מיום ראשון לשני.

יד) ס"ב.

טו) הל' עירובין פ"ח ה"ח.

טז) עבודת הקדש שער ה סי' יח.

יז) שם.

יח) ד"ה ומ"ש וכן (שלכן בר"ה אפילו נאכל עירובו בראשון יצא בשני).

יט) סי' תטז סק"א. סי' תקג סק"א (שאף שהם קדושה אחת גם לקולא, כיון שראשון עיקר אסור להכין בו לשני).

כ) שגם האוסרים בנאכל עירובו בראשון, יודו כאן דאיכא למימר כו'.

כא) סוף הסי'. ובסי' תקיד ד"ה ומ"ש רבנו אבל.

כב) סעיף ז. ובסי' תקיד ס"ד.

כג) ביש"ש פ"א ס"ג-ד.

כד) סוף הסי'.

כה) סוף סק"ז.

כו) ע"ז ז, א.

כז) לקמן סי' תקיג ס"ט.

כח) במלחמות (ב, ב).

כט) (א, ב) ד"ה דרב.

ל) ביש"ש פ"א.

לא) ד"ה וכתב אדוני אבי.

לב) ולקמן שם סט"ו.

לג) לאוין סה (כ, ב).

לד) סי' רנג.

לה) פ"א סוף סי' א (בשם ס' התרומה), שכתבו להדיא לאיסור בב' ימים של ר"ה.

לו) שפירש כן בשינוייא קמא בתוס' שם (שאסור משום הכנה אף כשמותר ביומו).