סימן תקו

(א)

(א) ומלאכת הברירה כו'. הנהא הט"זב פירש טעמו של הראב"דג לפי שאפשר לשנותוד שאין שם מלאכה כמו שכתב רש"יה. ולפי זה מה שכתב במהרי"לו לאסור לברור פירורי מצות הנטחנין ביו"ט, אין הטעם משום דאפשר לרקדו, דודאי איסור גמור הוא לרקדו אפילו ע"י שינוי, דלא עדיף מקטניות שאסור ע"י נפה וכברהז. ובפרט לפי מה שכתב המג"א בסי' תק"דח דהדקים הן כקמח ונחשבין כמין אחר ע"ש, דלפי זה יש לאסור ההרקדה כהרקדה ראשונה של קמח. אלא הטעםט הוא משום דאפשר לטחנו ולברור מערב יו"ט, וכ"מ בהדיא בט"ז סי' תק"י סק"[ג] ע"שי.

אבל אין כן דעת המג"א, שהרי פירשיא טעמו של מהרי"ל דסבירא ליה כהאוסרין ליטול הצרור מהקמח, והכא מיירי שנפל ביו"ט כמבואר ברש"ייב ור"ןיג עיין בית יוסףיד וט"זטו, אלא על כרחך צריך לומר דטעמם של הראב"ד ומהרי"ל הוא דסבירא להו דברירה היא ממלאכות האסורות ביו"ט כהרקדה. וכן כתב בשיטה מקובצת ריש פרק אין צדין. וכן כתב הר"ן שםטז בשם הירושלמייז, והביאו התוס'יח מקצת לשונו מלישה ואילך כו'יט ע"ש.

ומה שהתירו ברירת הקטניותכ, תירץ בשיטה מקובצתכא בשם הרמב"ן לפי שאין דרך לבררם לימים הרבה ע"ש (ודוחק לומרכב דמשום טבלא פירשו הכי). ובאמת שכן הוא מוכרח ממה שכתבו רש"יכג ור"ןכד ומגיד משנהכה ושאר פוסקים דטעם איסור ברירת הקטניותכו בנפה וכברה הוא משום עובדין דחולכז, ולא פירשו משום דההרקדה היא ממלאכות האסורות ביו"טכח (אלא על כרחך צריך לחלק בין קטניות לקמח ומיני תבואה ומטעם הנ"לכט). ובזה אפשר לתרץ מה שכתב הרמב"ם בפרק א'ל ולא בוררים ולא טוחנים את החטים עכ"ל, ובפרק ג'לא כתב משנתנולב הבורר קטניות כו', דאפשר דגם הרמב"ם סבירא ליה לאסור דבר שדרך לעשותו לימים הרבהלג כדמוכח במגיד משנה גבי נפה וכברה ע"שלד. וכן משמע גבי שחיקת פלפלין ברחיים שלהםלה, עיין מג"א סי' תק"ד סק"ז מה שכתב בשם הריב"שלו. אלאלז דסבירא ליה דיש קצת מלאכות שאין דרך לעשותן לימים הרבהלח ואעפ"כ אסרוהו חכמים, לפי שעל הרוב אפשר לעשותם מערב יו"ט.

ואיך שיהיה טעמו של הרמב"ם, מכל מקום כיון שדעת הרמב"ם והראב"ד והרמב"ן ומהרי"ל ומג"א לחלק בין ברירת קטניות לשאר ברירות מאיזה טעם שיהיה הכי נקטינן:

(ב)

(ב) להחמיר ולחוש כו'. עיין במ"ש בסי' תנ"זלט בעזרת ה':

(ג)

(ג) בכלי אחד כו'. הנהמ המג"אמא כתב דאין צריך כלי אחד. ומיירי כשיש בעיסה הב' שיעור חלה, אבל כשאין בה שיעור חלה פשיטא דצריך צירוף כלי כמ"ש ביו"ד סי' שכ"המב. עיין שם בש"ך סק"ו משמע שם דדוקא כשמפריש מהגדולה שיש בה שיעור חלה אין צריך צירוף כלי אבל כשמפריש מהקטנה צריך צירוף כלימג. וכן משמע בהדיא בש"ך סי' שכ"ד ס"ק י"טמד ויש בעיסה ב' שיעור שחייבת בחלה כו', משמע דאם אין בה שיעור צריך צירוף כלי. דליכא למימר דאם אין בה שיעור אין תקנתו מועיל כלוםמה, זה אינו, דהא בהדיא מבואר בר"שמו ורא"שמז וטורמח והביאו רמ"אמט דמועילנ. וכן משמע בהדיא בטור שם דאם אין בה כשיעור צריך צירוף כלי, עיין שם שכתב ויערבנו עם זאת העיסהנא, ולא כתב כן קודם דין זהנב. ומה שכתב הט"זנג בשם רש"ל, מיירי כשיש בעיסה הב' כשיעור. ועיין שם בדרכי משהנד בשם תרומת הדשןנה.

הנה

הנה המג"אנו העתיק דברי התוס'נז דאפילו לכתחלה מותר לאפות פת הדראה ואח"כ פת נקיה. וצריך עיון, דאם הוא צריך לשתיהן פשיטא דשרי, ואם הוא מערים הרי המג"א בעצמו פסק בסי' תק"זנח דאסור להערים בפת, וכן כתב רש"לנט, וכן כתבו ב"ח וט"ז סוף סי' תק"ג בשם הגהות מיימוניותס ור"חסא. ומהתוס' אין ראיה, דאפשר דסבירא ליה כהמרדכיסב ורבינו יואל דמתירין להערים. וכן כתב הפרי חדש כאןסג ובלבד שלא יערים ע"ש. וצ"ע:


א) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ב) סק"ג.

ג) פ"ג הי"ד.

ד) להוציא הצרור ע"י הרקדה פעם שנית.

ה) כט, ב ד"ה כל שכן.

ו) הל' יו"ט (ע' קע). הובא לעיל סי' תקד ס"ו.

ז) משנה יד, ב. וכדלקמן סי' תקי ס"ו. ומכל שכן שאסור לרקד פירורי המצות בנפה וכברה.

ח) סק"ט. לעיל שם.

ט) לפי דעת הט"ז הנ"ל, שאין איסור מדינא לברר ביו"ט, עכצ"ל זה שמהרי"ל אסר לברר פירורי המצות שנטחנו ביו"ט, כי היה יכול לטחנו וגם לבררו הכל מערב יו"ט.

י) שביאר בדעת מהרי"ל שסובר כרשב"א, וברשב"א ביאר טעם איסור ברירה ביו"ט שהיה אפשר מאתמול.

יא) בסי' תקד ס"ק ט.

יב) כט, ב ראה ד"ה אין שונין (שרק בהרקדה שניה הצריכו שינוי, מטעם דאפשר לו מאתמול; משא"כ בנפל צרור).

יג) שם (טז, א) ד"ה תנו רבנן (שפירש כן בדברי רש"י).

יד) ד"ה וכתב הר"ן.

טו) סי' תקי סוסק"ג.

טז) (יב, ב) ד"ה אין צדין.

יז) פ"א ה"י (אין בוררין כו').

יח) ג, א סוד"ה גזרה.

יט) מותרות (משא"כ מלאכות שקודם לישה).

כ) משנה יד, ב לבית הלל. לקמן סי' תקי ס"ג.

כא) שם. וכ"ה לעיל סי' תצה סוס"ט. לקמן סי' תקי סוס"ג.

כב) מה שנתבאר לקמן, שרש"י אסר משום עובדין דחול ולא מטעם מלאכה האסורה ביו"ט, היה אפשר לומר דקאי רק על מה דאמרינן שם: אבל לא בטבלא (משא"כ נפה וכברה אסור מדינא). אבל דוחק הוא.

כג) יב, סוע"ב ד"ה אבל לא בטבלא, דמחזי כמאן דעביד לצורך מחר שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה.

כד) (ו, א) ד"ה אושפיזכניה.

כה) פ"ג הט"ז (דמחזי כבורר לימים מרובים).

כו) ראה רש"י שם שאף ברירת מלילות (של חטים) בנפה וכברה לא נאסרו אלא מטעם זה. וכ"ה לקמן סי' תקי ס"ב (לענין מלילות) וס"ו (לענין קטניות).

כז) כשנראה שבורר לימים רבים נאסר משום עובדין דחול (כדלעיל סי' תקד ס"ד).

כח) ואף אם סבירא להו להתיר בורר ביו"ט, עדיין צריך להאסר בנפה וכברה מטעם הרקדה. וראה שביתת השבת מלאכת בורר אות נד.

כט) שכשם שהתירו ברירה בקטניות התירו גם הרקדת קטניות, ונאסר בנפה וכברה מטעם עובדין דחול. וכ"ה כאן בפנים ס"ג (במוסגר), שאף בהרקדה המותרת אסרו בנפה וכברה שהיא כעין עובדין דחול.

ל) הלכה ז. וכדלעיל סי' תצה ס"ט.

לא) הלכה טו.

לב) יד, ב.

לג) וכמו שכתב בפ"א ה"ז: לא בוררים את החטים, משא"כ הבורר קטניות.

לד) פ"ג הט"ז (שאסר לדעת הרמב"ם מטעם דמחזי כבורר לימים מרובים).

לה) משנה כג, א כחכמים. רמב"ם פ"ג הי"ב. לעיל סי' תקד ס"ד.

לו) סי' קפד. הובא לעיל שם (שגם בזה אסרו רק מטעם שדרך לשחוק הרבה ודמי לעובדין דחול).

לז) זה שכתב הרמב"ם בפ"א ה"ז: שכל אלו וכיוצא בהם אפשר לעשותן מערב יום טוב.

לח) ואין לאסרם מטעם עובדין דחול, כנ"ל.

לט) קונטרס אחרון להל' פסח, מאמצע סי' תמז ואילך, לא הגיעו לידינו. וראה בפנים שם סי"ח, לענין לש ביו"ט פסח, שאם יפריש ולא יאפה תחמיץ ויעבור בבל יראה ובל ימצא, התירו לו לאפות הכל ולהפריש אחר האפיה (אף ששם ליכא היתר דידן שהרי לש ביו"ט ומותר להפריש ביו"ט). וראה נימוקי יו"ט.

מ) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

מא) סקי"ב.

מב) טור ושו"ע ס"א (כשאין שיעור בכל אחת מהן). ממשנה חלה פ"ב מ"ד כרבי אליעזר. וכאן דמיירי שהראשונה יש לה כשיעור, עיין שם בש"ך ס"ק ו שדינן כב' עיסות שיש בהן שיעור. אמנם משמע שם כו'.

מג) ולכן כאן שצריך להפריש מהקטנה (שנילושה ביו"ט), בודאי צריך צירוף כלי.

מד) דמיירי כשנתן שאור מעיסה שלא הורמה לעיסה שהורמה, שצריך לצרף עיסה ב' ולהפריש ממנה על השאור, וכתב הש"ך שדוקא כשיש בעיסה כו'.

מה) שאין צירוף כלי מועיל אלא כששניהם פחות משיעור.

מו) חלה פ"ג מ"ח, מהתוספתא פ"ב ה"ב (שמצרף העיסה הב' לחמשה רבעים).

מז) הלכות קטנות חלה סי' ט (להשלים עם השאור לה' רבעים).

מח) יו"ד שם (יביא רובע הקב מקמח ויערבנו עם זו העיסה).

מט) שם סי"א (ואפילו אין בזה שיעור חלה).

נ) אלא ששם צריך צירוף כלי.

נא) ראה ב"ח שם שפירש דהיינו בנשיכה (כדלעיל סי' תנז ס"ב). וראה חלה פ"ב מ"ד, וטור ושו"ע יו"ד רס"י שכה, שצירוף כלי דומה לנשיכה.

נב) כשהביא עיסה כשיעור כותב: מפריש ממנו על זה השאור.

נג) שם סקי"א (דאין צריכין שיערבנו בעיסה).

נד) אות ג.

נה) סי' קצ (כשהחמיץ בשאור של פטור), בשם שו"ת הרא"ש כלל ב סי' ג (וישימו אותה עיסה קטנה על העיסה הגדולה).

נו) סקט"ז.

נז) שבת קיז, ב ד"ה הציל.

נח) סקי"ד. הובא לקמן שם סי"ח. וכ"ה לעיל סי' תקג ס"ו וש"נ.

נט) ביש"ש פ"ב סי' טו.

ס) פ"א אות ו.

סא) יז, א על הגליון.

סב) רמז תרעה, בשם ראבי"ה סי' תשנא, בשם אביו רבנו יואל. ראה גם לעיל סי' תקג קו"א ס"ק א ולקמן סי' תקז קו"א ס"ק ז.

סג) סעיף ז.