סימן תקט

(א)

(א) זו למעשה כו'. כןא משמע בגמראב, דלמה כיחש לו, הוי ליה למימרג הלכה ואין מורין כן. אלא כיון שראה אותו עושה מעשה אף אם היה אומר לו הלכה ואין מורין כן הרי הורה שמותר לעשות מעשה, והוא הדין בנידון דידן. ודו"ק:

(ב)

(ב) מכל מקום בסכין כו'ד. האחרוניםה פירשו הטעם דהוה ליה מתקן מנא, אבל לפי מה שכתב רמ"א בהג"הו אי אפשר לומר כן, שהרי פסק שם בהג"ה דאם אי אפשר לתקן השפוד מערב יום טוב מותר לתקנו ביום טוב אף על פי שנשבר לגמרי, ואין לך תיקון גדול מתיקון שפוד שנשבר ואף על פי כן מותר לצורך אכילה, וכל שכן חידוד הסכין שיכולה לחתוך אלא שנפגמה. והשו"עז אוסר אפילו לא אפשר להשחיזו מערב יום טוב כמבואר בבית יוסףח בביאורו להרמב"םט שהעתיק לשונו בשו"ע ע"ש, וכן כתב המגיד משנהי.

ובאמת לפום ריהטא דברי רמ"א תמוהין מאד למעיין במקור הדין, דהרמב"םיא דהיינו לשון השו"ע שבס"[א] מפרש שנרצףיב היינו מעט ואף על פי כן אין מתקנין אותו, וכל שכן הרבה, וכל שכן נשבר לגמרי, ולכן גם להשחיז הסכין במשחזת אסור מטעם זהיג. או מטעמו של הר"ןיד שהעתיק הט"זטו דבתיקון כלי אף רבי יהודה מודה מטעם המבואר בר"ןטז, ולפי טעמו של הר"ן נרצף היינו שנשבר לגמרייז ולפיכך אסור אפילו לרבי יהודה, אבל אם נכפף מותר והלכה ואין מורין כן כמבואר שם. ובין לפי טעמו של המגיד משנה ובית יוסף ובין לפי טעמו של הר"ן יש לאסור במשחזת, אפילו לדידן דקיי"ל כרבי יהודהיח. אבל שיטת רש"ייט ותוס'כ ורא"שכא דאף בתיקון כלי פליג רבי יהודה כדמוכח גבי שפוד שנרצםכב דהיינו שנשבר לגמרי וקשרי רבי יהודה, ובין בגריפת תנורכג. ולפי זה גם במשחזת פליג רבי יהודה כמבואר ברא"שכד וטור, והלכה ואין מורין כן. ורמ"א פסקכה בשפוד כדעת רש"י ורא"ש וגבי סכין סתםכו כשו"ע כשיטת רמב"ם או ר"ן. דוק היטב בר"ן וברא"ש ובב"י ותשכח דהכי הוא כמה דאמינא.

ועל כרחך צריך לומר שדעת רמ"א לפסוק כשיטת רש"י ותוס' ורא"ש וטור דאינהו בתראיכז. ולא חשש לסברת הר"ן דבתיקון כלי אף רבי יהודה מודה, שהרי כל הפוסקים חולקים על זהכח, וגם הרמב"ם מכללם, דלפי פירוש הר"ן דנרצם היינו מעט א"כ למה לא הביא הרמב"ם דין דנרצם, אלא על כרחך צריך לומר דהרמב"ם לא סבירא ליה כר"ן אלא סבירא ליה אין הלכה כרבי יהודהכט, כדמשמע מלשונו בפירוש המשנה פרק קמא דמגילהל עיין שם בגמראלא, א"כלב הרמב"ם יחידאי הוא נגד כל הפוסקים. וגם הרי"ףלג ורז"הלד ורמב"ןלה כולם פסקו כרבי יהודה גבי נרצם עיין שם היטב. אלאלו שגבי השחזת הסכין יש לחוש לסברת הרמב"ם ור"ן, ולאו מטעמייהו, אלא משום דפשט לשון הרי"ףלז מורה כן (ולא כמו שכתב הרא"שלח). ופירש הרמב"ן בפרק ב'לט גבי כיבוי (וכן כתב הר"ן שםמ) שדעת הרי"ף ור"חמא לחלק בין המכשירין בין השחזת סכין דאפשר בשאלה לשאר מכשירין. וכיון שדעת ר"ח ורי"ף ורמב"ם ורז"ה ורמב"ן ור"ן ומגיד משנה להחמיר במשחזתמב, חשש רמ"א לדבריהם ולא הגיה כלום על השו"ע, שהעתיק לשון הרמב"ם, וטעם האיסור הוא כמו שכתב הרמב"ן, וכמ"ש בפנים:

(ג)

(ג) שום מעשה כו'. כןמג כתב בהדיא הרשב"א בחידושיו פ"ב דשבתמד, וז"ל וכולי עלמא אית להו דעולא כו', אבל אי לית להו דעולא שפיר דמי אע"ג דממילא דולק והולך ונעשה שבר כלי ונהנה ממנו ומשתמש לאורו, שלא אסרו אלא לטלטל או לאכלו או להשתמש בו בידים אע"פ שאינו מזיזו כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה אפילו במקומו, אבל הנאה הבאה מאליה שפיר דמי עכ"ל. ומכל מקום מה שכתב דאסור לסמוך בו כרעי המטה אפילו במקומו שאינו מזיזו כלל לא קיי"ל כוותיה בהא, אלא כמו שכתב הר"ן בסוף פרק ט"ז דשבתמה בשם הרמב"ןמו. וכן פסק בדרכי משה בסי' ש"חמז ובמג"א שם ס"ק מ"אמח. וכן משמע בפרק קמא דביצהמט אין מטלטלין אותה לסמוך בה כרעי המטה, משמע דאם אינו מטלטלה שפיר דמי לסמוך בה. ועל כרחך צריכים אנו לחלק בין ישיבה על גבי האבן או לסמוך בה כרעי המטה, שאינו עושה שום מעשה בגוף האבן ואינו משתמש בגוף המוקצה ולאנ על גבי המוקצה, ובין הדלקת הפתילה שנעשה שבר כלי דמפורש בגמראנא בהדיא לאיסור (וכן העתיק המג"א סי' רס"ד ס"ק י"דנב), משום דכשמדליק עושה מעשה בגוף הפתילה שמאחיז בה האור, והרי זה משתמש בגוף המוקצהנג:


א) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ב) כח, רע"ב (בהשחזת סכין): ואמר לי להעביר שמנוניתה, וחזיתי לדעתיה דלחדדה קעביד, וקסבר הלכה ואין מורין כן.

ג) שמתכוין לחדדה, ושהיא הלכה ואין מורין כן.

ד) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ה) ט"ז סק"ב. מ"א סק"ז.

ו) סעיף א.

ז) סעיף ב.

ח) ד"ה נפגמה.

ט) פ"ד ה"ט.

י) שם (כי הרמב"ם פוסק כרבנן שמכשירין אסורין ביו"ט).

יא) פ"ד ה"ח.

יב) שבגמרא כח, ב (שאסור לתקן ביו"ט).

יג) המבואר במ"מ וב"י שם, דלא קיי"ל כרבי יהודה אף במכשירין שא"א לעשותה מעיו"ט.

יד) (טו, א) ד"ה אמר רב נחמיה.

טו) ס"ק ב.

טז) שתיקון כלי נעשה לימים הרבה, ואסור כמו במלאכות אוכל נפש הנעשה לימים הרבה.

יז) כמבואר בר"ן שם (טו, ב) ד"ה אמר, בשם בעל המאור שם (טו, סע"א).

יח) היינו לטעם המ"מ וב"י – דלא קיי"ל כרבי יהודה, ולטעם הר"ן אפילו לדידן (לעיל סי' תצה ס"ד) דקי"ל כרבי יהודה.

יט) כח, ב  ד"ה הלכה (שדוקא כשאפשר לעשותו מבעוד יום אסור), וד"ה אחד סכין, וד"ה שפוד שנרצף (שבנשבר מותר).

כ) שם ד"ה גריפת (שגריפת תנור הוא כמו שפוד וסכין שנאסר מטעם תיקון כלי).

כא) פ"ג סי' יג (שדוקא כשאפשר לצלות בלא תיקון אסור).

כב) גמרא כח, ב.

כג) גמרא ותוס' שם.

כד) פ"ג סי' י.

כה) סעיף א.

כו) ס"ב, שלא הגיה שם כלום.

כז) שהתוס' ורא"ש בתראי לגבי הרמב"ם.

כח) מלבד הרז"ה (טו, סע"א), שבשמו מביא הר"ן סברה זו. וראה גם לעיל סי' תצה קו"א ס"ק ד (ד"ה והנה לפי וד"ה וזהו דלא), וסוף ס"ק ה, דלא קיי"ל בזה כר"ן ורז"ה.

כט) וראה לקמן סי' תקי קו"א סק"ב.

ל) משנה ה (אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד).

לא) ז, ב (שלרבי יהודה יש ביניהם גם מכשירי אוכל נפש). ובפירוש המשניות שם, שלבית הלל יש ביניהם עוד חילוקים, ואינו מזכיר מכשירי אוכל נפש (דלא קיי"ל כרבי יהודה).

לב) כיון שהרמב"ם לא סובר כהר"ן, א"כ הרמב"ם יחידאי (להא דלא קיי"ל כרבי יהודה) והר"ן יחידאי (להא שבתיקון כלי גם רבי יהודה אוסר).

לג) (טו, א-ב). שמשם הוכיח הב"י ד"ה וגריפת, שהרי"ף אינו סובר בזה כרמב"ם.

לד) (טו, א) שבשמו מביא הר"ן סברה הנ"ל.

לה) במלחמות (יא, א) ד"ה ועוד (שלא אסר אלא בסכין, כדלקמן).

לו) אלא ודאי זה שהרמ"א הסכים לשו"ע ס"ב, לאסור השחזת הסכין, שגבי כו'.

לז) (טו, רע"ב): אבל במשחזת לא.

לח) פ"ג סי' י (שפירש דברי הרי"ף הנ"ל, דהיינו שאין להורות כן). וכמבואר בב"י ד"ה ולענין הלכה (שדברי הרי"ף מורין שאסור מדינא).

לט) מלחמות שם.

מ) (יא, ב) ד"ה כי (שהביא דברי הרמב"ן שם).

מא) כח, א-ב (שכתב כלשון הרי"ף שם, ופירש כן הרמב"ן שם בדבריו).

מב) מג' טעמים: א) ר"ח ורי"ף ורמב"ן, שאפשר בשאלה. ב) רמב"ם ומ"מ, דלא קיי"ל כרבי יהודה. ג) רז"ה ור"ן, שבתיקון כלי מודה רבי יהודה.

מג) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

מד) כט, ב ד"ה כי.

מה) (מו, ב) ד"ה עשה. וראה גם לעיל סי' תקז קו"א ס"ק ד ד"ה כתב.

מו) בחידושיו שבת קכב, א (שלכן מותר לירד על כבש שעשאו נכרי בשבת מעצים מוקצים).

מז) אות ח.

מח) ולעיל שם סנ"ב (שמותר לישב על המוקצה כשאינו מטלטלו).

מט) ג, ב.

נ) ראה חדושי שאול בן הלוי סי' מו (אוצ"ל: אלא).

נא) שבת כט, ב.

נב) וכ"ה לעיל שם סט"ו.

נג) ראה גם לעיל סי' תקז קו"א שם. אסוקי שמעעתא ביצה ד, ב. חדושי שאול בן הלוי סוס"י מה.