סימן תקי

(א)

(א) טוב להחמיר כו'. כןא משמע ממה שכתב רמ"א סי' שי"ט סעיף ו' בהג"ה מאחר דאפשר לאכלן כו'ב ע"ש, משמע דאם אי אפשר לאכלן כך אין צריך להחמיר, לפי שהעיקר כסברא הראשונה (והא בהא תליאג כמבואר בראשונים עיין ברז"הד ורמב"ןה), שהיא דעת הרי"ףו ורמב"םז ורמב"ןח ורשב"אט ורא"שי וטוריא ור"ןיב ומגיד משנהיג ושו"עיד ורש"לטו.

ומה שתמהו האחרוניםטז שם על מנהג העולם שאוכלים שרביטי קטניות בשבת, היינו לפי שנוטלים הקטניות מתוך השרביטים ביד בלי שום שינוי ובזה יש חיוב חטאת בשבת, כדמשמע מפירוש רש"ייז שפירש מולל מלילות הוא דש כלאחר יד, משמע משום דמולל השבולת והזרע נופל מאליו הוי דש כלאחר יד, אבל אם היה מפרק הזרע בידו הוי דש גמוריח. וכן משמע ממה שכתב רש"ייט ולהוציא הזרע כו' דתולדת דישה הוא עכ"ל (וכוונתו שהוא שאל ממנוכ אם מותר להוציא הזרע ביד, והשיב לו ממוללין מלילות, פירוש שכלאחר יד מותר לדוש ביו"ט, ומפרכין קטניות, פירוש שמפרך השרביטים והזרע נופל מאליוכא). וכן משמע ברמב"ם פ"חכב שכתב סתם המפרק הוא תולדת הדש והחולב חייב משום מפרק עכ"ל, משמע דמפרק ביד חייב משום שהוא תולדת הדש בכלי כמו שהתולש ביד הוא תולדת הקוצר בכלי כמבואר ברמב"ם שםכג. וכן משמע עוד ממה שכתב הרמב"ם שםכד הסוחט חייב משום מפרק, וסוחט היינו ביד, ובגמראכה אינו חייב אלא על דריכתכו כו', ודריכת היינו בכליכז, אלא על כרחך אין חילוק בין יד לכלי אלא שהדש בכלי הוא אב והמפרק ביד הוא תולדהכח.

ומה שכתב רמ"א שם ולכן אסור לפרךכט כו'ל, היינו אפילו על ידי שינוילא, אבל בלא שינוי לכולי עלמא אסור בשבת כמבואר בראשונים:

(ב)

(ב) בין הערבים כו'. הנהלב הט"ז בס"ק ג' כתב דברירה אסורה ביו"ט לפי שאפשר לעשותן מערב יו"ט, ומה שהתירו לברור כאן היינו לאכול מיד, עיין שם היטבלג. וזה אינולד אלא לפי שיטת הטור סי' שי"ט דאף בשבת מותר לברור פסולת מהאוכל (היינו לאכול מידלה) כדי לאכול לאלתר, וכן הוא שיטת התוס' סוף פרק נוטללו כמ"ש בים של שלמה פרק קמא דביצה סי' מ"ב. אבל לשיטת הרמב"םלז ורשב"אלח ושו"ע סי' שי"ט דבפסולת מתוך האוכל אסור אפילו לאכול לאלתר, א"כ ביו"ט דשרי לברור כדרכו אפילו פסולת מהאוכללט על כרחך צריך לומר כמו שכתב המגיד משנהמ דברירת קטניות הותרה לגמרי אפילו במקום שכיוצא בו בשבת חייב, ודלא כט"ז. אלאמא דלענין דינא קיי"ל כהט"ז, שאם היה אפשר לברור מערב יו"ט אסור לברור ביו"ט כי אם מה שצריך לאכול לאלתר, שהרי בסי' תצ"המב סתם רמ"א וכתב כלל לכל הלכות יו"ט דיש אומריםמג שכל מלאכות אוכל נפש שהיה אפשר לעשותה מערב יו"ט אסור לעשותה ביו"ט, ומשום הכי לא הוצרך לחשוב כרוכלא בכל (המקומות) היתר שנזכר בשו"ע דיש אומרים דהיינו כשאי אפשר לעשותה בערב יו"ט. ולכן סתם רמ"א בכאןמד וכתב אפילו לבו ביום, וכמו שכתב המג"אמה.

ולא נעלם ממני דאפשר לומר שכוונת הט"ז לאסור ברירת קטניות לבו ביום אפילו כשאי אפשר לו לברור מערב יו"ט מחמת ב' טעמים. הא', לפי שעל הרוב אפשר לברור בערב יו"ט לכן אסרו מלאכה זו לגמרי (אפילו אם יקרה פעם שאי אפשר לו לעשותה מערב יו"ט, אלא א"כ עושה בענין שבשבת אין בו חיוב חטאת כמו שכתב הרשב"א שהסכים עמו הט"ז), וכהאי גוונא כתב המגיד משנה ריש פ"אמו לשיטת הרמב"ם ע"ש. הב', שאין אנו הולכים כלל אחר העושה שלא היה אפשר לו לעשות מערב יו"ט, אלא כיון שהמלאכה עצמה אפשר לה להעשות מערב יו"ט אסור לעשותה ביו"ט, כמו לענין מילה בשבתמז, וכמו לענין מכשירין להר"ןמח שאוסר אע"פ שלא ידע כלל מערב יו"ט שיצטרך למלאכה זו ביו"ט, כמ"ש בבית יוסף סי' תק"זמט גבי גריפת התנור ע"ש. אבל כיון שסברות אלו אינן מבוארים בהדיא בט"זנ, ובמג"א מבואר בהדיא להפך, שהרי במסננת של חרדל שהוזכר בגמראנא בפירוש לאיסור והמג"אנב התיר אם לא היה אפשר לו לסנן מערב יו"ט, אלמא דלא סבירא ליה כיון שמלאכה זו בעצמה אפשר לעשותה מערב יו"ט וגם העושה עצמו רוב הפעמים אפשר לו לעשותה מערב יו"ט יהא אסור לעשותה ביו"ט, אלא אזלינן בתר העושה זה עצמו במלאכה זו בשעה זו, ואם לא היה לו שהות לעשותה מערב יו"ט מחמת אונס או מחמת טרדאנג מותר לעשותה ביו"ט אפילו הוא מכשירי אוכל נפש (שיש בהם איסורא דאורייתאנד), כמו שכתב המג"א בסי' תק"ט סק"בנה וסק"דנו וסקי"דנז. וכן דעת רמ"אנח והגהות אשר"ינט כמו שכתב המג"א בס"ק י"א. וכן הוא דעת רש"י דף כ"ח ע"בס ודף ל"ב ע"בסא.

והכי מוכח בגמראסב דשרינן לתקן סכין שנפגמה ביו"ט ושפוד שנרצם ביו"ט, ואי סלקא דעתך דאזלינן בתר מלאכה עצמה הוי ליה למיסר, כמו גבי מילה דמכשיריה לא דחו שבת אפילו בכהאי גוונא שנפגם איזמל בשבתסג, כדמוכח גבי נתפזרו סמנין קודם המילה שהסכימו רז"הסד ורשב"אסה ומקצת האחרוניםסו דלא דחי שבת, ואי סלקא דעתך דאפילו מכשירין כהאי גוונא דחו שבת, פשיטא דלא גרעי סמנין ממכשירין כיון שאי אפשר למול זולתם הן מחמת סכנהסז הן מחמת חילול שבתסח להרשב"א וסיעתו. עיין ביו"ד סי' רס"ו סעיף ו' משמע בהדיא דסמנין נקרא מכשיריןסט, וכן משמע שם בר"ןע וב"יעא וש"ך ס"ק ו' ע"ש. ומכשירי מילה שאינן דוחין שבת היינו לפי שאפשר לעשותן מערב שבת כמבואר שם בסעיף [ב']עב, אלמא כיון דאזלינן בתר מלאכה עצמה אפילו בכהאי גוונאעג אסור. וביו"ט דשרינן כשנפגם ביו"ט מכלל דלא אזלינן בתר מלאכה עצמה אלא בתר העושה אותה, ואם לא היה אפשר לו לעשותה מערב יו"ט מותר לו לעשות ביו"ט. דלא כר"ן אלא כרש"י ואור זרוע ורמ"א ומג"אעד. וכן כתב רש"ל בפ"ד סוף סי' י"ג, וכתב שם שכן דעת הרי"ףעה ורמב"םעו ורא"שעז וטורעח ומגיד משנהעט. דאף דלפי מה שכתבו התוס' בדף כ"ח ע"ב ד"ה גריפתפ אין ראיה מרי"ף ורא"ש, מכל מקום מסתימת דבריהם משמע שאין מפרשים כפירוש התוס'. ואף שאעפ"כ יש לומר שסמכו על מה שכתבו בפרק אין צדיןפא, מכל מקום אין לזוז מדברי רוב האחרונים ז"ל שהסכימו לפסוק כרש"י ואור זרוע וטורפב. וכן משמע ברמב"ם, כמו שכתב המגיד משנהפג, אף שאין זו ראיה גמורה, דיש לומר דהרמב"ם לשיטתיה אזיל שפסק כר"יפד במכשירין.

ואין להקשות לפי מ"ש לעיל דלרמ"אפה היכא דאפשר לו לברור מערב יו"ט אסור לברור ביו"ט, א"כ ביו"ט עצמו אם אפשר בלא חילול יו"ט, דהיינו שימתין עד זמן אכילה אם אוכלם חיים ויברור אוכל מתוך הפסולת בענין שאפילו בשבת מותר, למה נתיר לו לברור לבו ביום לחלל יו"ט במה שאפשר זולתו. לא קשה מידי, דודאי מלאכת אוכל נפש הותרה לגמרי ביו"ט כמו שכתב הר"ן בפ"בפו ע"ש, ואין אומרים יו"ט דחוי אצל מלאכת אוכל נפש, שהרי האכילה אינה כל כך מצוה גדולה שתדחה עשה ולא תעשה דיו"טפז, אלא על כרחך יו"ט הותרה לגמרי לצורך אכילהפח וא"כ לא מהדרינן כלל אהתיראפט, כדאמרינן בפרק קמא דיומאצ לענין טומאה שהותרה בציבור. אלא דאם אפשר לעשותה מערב יו"ט אסור מדברי סופרים, כדי שלא יניח כל המלאכות ליו"ט שהוא יום בטל ונמצא כל היום עוסק במלאכתו ובטל משמחת יו"ט, וכמו שכתב הרמב"ם בריש פרק קמאצא. וקצת ראיה לסברא זו, מדאמרינן בגמראצב דלמאן דשרי מכשיריןצג מותר לכבות הנר מפני דבר אחרצד, ולא חלקו בין יש הרבה שמן בנר לאין שם אלא מעט דאפשר לו להמתין עד שיכבה הנר. ואע"פ שיש לדחותצה, מכל מקום הדבר ברור כמ"ש:

(ג)

(ג) הצריכו כו'. כןצו משמע בט"ז סק"ב, דאף דאיכא מלאכה גמורה בברירת הפסולתצז, אעפ"כ אם יש טורח יותר בברירת האוכל אסור לברור את האוכל משום טירחא שאינה צריכה, והטעם דמלאכת אוכל נפש הותרה ביו"ט ולא דחויה כמ"ש לעילצח, אבל טירחא שאינה צריכה לא הותרה מעולם:

(ד)

(ד) גחלת של עץ כו'צט. המג"אק פירש דברי הב"חקא דלשיטת רש"יקב יש להתיר ע"י שינוי. ולא העתקתיו דכיון שלשיטת רי"ףקג ורמב"ןקד ורא"שקה ור"ןקו אין להתיר אפילו ע"י שינוי ויחיד ורבים הלכה כרבים, וגם הרמב"ן ורא"ש ור"ן אינון בתראי נגד רש"יקז. ובשגם דאף לשיטת רש"י כתב הפרי חדש סי' תצ"הקח דאין להתיר אפילו ע"י שינוי עיין שם הטעם.

כתב

כתב הבית יוסףקט דשאר דיני סינון נראה דיום טוב שוה לשבת, וכן כתב רמ"א בהג"הקי. והדבר פשוט שלא נתכוונו לכל דברים המותרים בשבת שהן מותרים ביום טוב דזהו מילתא דפשיטא, אלא ודאי נתכוונו לדברים האסורים בשבת. וחפשתי בסי' שי"ט ולא מצאתי אלא דין אחדקיא שאינו ענין להלכות סינון שאיסורו משום בורר רק איסורו משום מלבן, דהיינו מה שנתבאר שםקיב דאסור לסנן מים בסודרים משום מלבן, ופשיטא דאסור ביו"ט כיון שהמלאכה עצמה דהיינו הליבון אין בו צורך יו"ט כלל. וגדולה מזו כתב הר"ןקיג גבי השחזת סכין ע"ש. אבל שאר דברים האסורים בשבת, דהיינו שאסור לסנן בסודר אלא ע"י שינוי שלא יעשה גומאקיד וכן בכפיפה מצריתקטו, וביו"ט פשיטא שאין צריך לשנות כלל, דעיקר טעם השינוי כדי שלא יבא לידי ברירה גמורהקטז, וביו"ט מותר לשמר שמרים במשמרתקיז שהיא הגדולה שבברירותקיח. ועוד כתב שם השו"עקיט ומתחילים לירד ניצוצות יפסיק כו'קכ, ופשיטא דביו"ט מותר, שהרי אי אפשר לעשותה מערב יו"ט, שהיה שותה ממנה עד שהגיע להניצוצות ביו"טקכא. ועוד דאף בשבת מותר אם רוצה לשתות מיד שהרי בורר אוכל מתוך הפסולת כמו שכתב המג"אקכב, וכל שבשבת מותר לברור כדי לאכול יש להתיר ביו"ט לברור כדי לאכול בו ביום, כמו גבי ברירת קטניות לשיטת המגיד משנהקכג. ואף לשיטת הט"זקכד יש להתיר אם אי אפשר לעשותה מערב יו"ט כמו שהוא בנידון דידן וכמו שנתבארקכה:


א) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ב) וטוב להחמיר מאחר דיכול לאכלן כן בלא פירוק. וכ"ה לעיל שם ס"ט.

ג) שבגמרא (יג, ב; שבת קכח, א) מבואר שמותר למלול בשינוי, וא"כ דעה הב' דלעיל שם, שאוסרת למלול בשבת אפילו ע"י שינוי מתרת ביו"ט ע"י שינוי, ודעה הא' דלעיל שם, שמתרת בשבת בשינוי מתרת ביו"ט בלי שינוי.

ד) שבת (נא, א), שלא התירו מלילה בשינוי אלא ביו"ט.

ה) במלחמות שם, דבשבת הדברים אמורים, וביו"ט מותר כדרכו.

ו) שבת שם (שבשבת מועיל שינוי).

ז) הל' שבת פכ"א הי"ד (בשינוי). הל' יו"ט פ"ג הט"ו (שלא הזכיר שינוי).

ח) שם.

ט) שבת קכח, א.

י) שבת פי"ח סוס"י ב.

יא) סי' שיט וכאן.

יב) (ו, רע"ב) ד"ה ואיכא, שהוכיח כדעת הרי"ף.

יג) הל' שבת שם. הל' יו"ט שם.

יד) שי"ט ס"ו. כאן ס"א.

טו) פ"א סי' לח (שכן עיקר).

טז) מ"א סי' שיט סק"ח. הובא לעיל שם ס"ט (אף שגם פירוק זה הוא רק בראשי אצבעותיו)

יז) יב, ב ד"ה מוללין.

יח) כדמוכח ברש"י יג, ב ד"ה וכן לשבת, שמקבצן לידו הוי מפרק תולדה דדש (חי' צמח צדק עג, ג), ושבת עג, ב ד"ה אין, שגם ביד הוי כדרכו (ציונים שעל הגליון לעיל שם). וכ"ה בסידור, הלכתא רבתא לשבתא (שהוא תולדה דדש וחייב). וראה אגלי טל דש ס"ק כח אות ז.

יט) שם ד"ה מהו.

כ) אושפזיכניה דרבא בר רב חנן שאל מרבא, בגמרא שם.

כא) ראה בפנים כאן: ויוציאם מתוכם בידיו.

כב) הל' שבת פ"ח ה"ז.

כג) הלכה ג.

כד) הלכה י.

כה) שבת קמד, סוע"א.

כו) כ"ה ברש"י שם ד"ה דבר תורה, ובגירסת הרי"ף שם סא, א.

כז) שדורך ברגליו על הכלי.

כח) ראה גם לעיל סי' שיט ס"ט.

כט) ברמ"א שם: לפרוק. ולעיל שם: לפרק.

ל) האגוזים ... מתוך קליפתן הירוקה.

לא) כלומר בראשי אצבעותיו, וכ"ה לעיל שם.

לב) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

לג) שפוסק כרשב"א (בעבודת הקדש שער א סי' ה) שכל מקום שבורר חייב בשבת ביו"ט אסור.

לד) כלל הנזכר של הרשב"א אין לפרשו במשנה (יד, ב) אלא כו'.

לה) אולי כפל לשון ומיותר.

לו) שבת קמב, ב ד"ה שאוכל.

לז) הל' שבת פ"ח הי"ג.

לח) אוצ"ל: ורמ"א ושו"ע סי' שי"ט (ס"ד). והכי קיי"ל לעיל שם סוף ס"א. וראה פס"ד להצ"צ יג, ד ואילך.

לט) כמפורש במשנה שם (לבית הלל).

מ) פ"ג הט"ו.

מא) אלא שמה שהתירו כאן מלאכת בורר, מיירי דוקא כשלא היה אפשר לברור מערב יו"ט (כדלקמן ס"ה), דלענין כו'.

מב) ס"א. ולעיל שם ס"ה.

מג) רמב"ם פ"א ה"ה וה"ח. אור זרוע הל' יו"ט סוס"י רמח. הלכות ומנהגי מהר"ש סי' ל אות ד. מהרי"ל הל' יו"ט (ע' קסט).

מד) סעיף ב.

מה) סק"ב (דמותר אפילו אינו לאלתר).

מו) הלכה ה-ח (לענין תלישת פירות שבני יומן יפים יותר. וראה לעיל סי' תצה ס"ט שבמלאכות אלו אוסרים אפילו לא היה אפשר לעשותם מערב יו"ט).

מז) שאין מכשריה דוחים שבת אפילו אם לא היה אפשר להכינם מערב שבת, כדלעיל סי' שלא ס"ז וש"נ.

מח) (טו, ב) ד"ה דרש (וראה לעיל סי' תצה קו"א ריש ס"ק ה, דלא קיי"ל כוותיה בזה). ועד"ז היה אפשר לומר לדעת הט"ז גם לענין מלאכת אוכל נפש (בורר).

מט) ד"ה גרסינן.

נ) שמדבריו (משא"כ בבורר שאפשר מערב יו"ט) לא נתברר, אם הכוונה שכ"ה תמיד בבורר או רק כשהיה אפשר.

נא) שבת קלד, א.

נב) סק"ה. וכדלקמן בפנים סוס"ז.

נג) לדעת רש"י כח, ב ד"ה הלכה, וב"ח סד"ה אין מסננין (אבל במ"א ס"ק ו חלק עליו, ולא התיר בזה אלא בשינוי. ונתבאר לעיל סי' תצה קו"א ס"ק ה).

נד) אם אפשר לעשותן מערב יו"ט, וכדלעיל סי' תצה ס"ד.

נה) בשפוד שנעקב, וכדלעיל שם ס"א.

נו) בשפוד ארוך, וכדלעיל שם ס"ג.

נז) בטבילת כלים, וכדלעיל שם סט"ו.

נח) בדרכי משה סי' תקט אות ב (לענין הגעלה), וכדלעיל שם ס"י.

נט) פ"ב סי' יב. וכ"ה באור זרוע הל' יו"ט סי' שמה וסי' שנז (כדלקמן).

ס) ד"ה הלכה (לענין סכין) וד"ה ואחד (לענין גריפת תנור). וראה גם לעיל סי' תצה קו"א ס"ק ה.

סא) אוצ"ל: לד, א (ד"ה ואין מתקנין).

סב) כח, ב (שעכ"פ לענין נפגמה ביו"ט, לא דמי דין מכשירי מילה בשבת לדין מכשירי אוכל נפש ביו"ט. וא"כ מסתבר שכ"ה גם לענין אנוס או לא ידע, דלא קיי"ל כר"ן וסיעתו אלא כרש"י וסיעתו).

סג) כדלעיל סי' שלא ס"ז.

סד) שבת (נג, א).

סה) שם קלד, ב ד"ה הלכה.

סו) לבוש וב"ח יו"ד סי' רסו. ראה ש"ך שם ס"ק ו.

סז) כדלעיל שם סוס"א.

סח) שאחר המילה יתירו חילול שבת מפני הסכנה, וכדלעיל שם.

סט) כדלעיל שם ס"א וס"ז.

ע) (נג, א) ד"ה ואינו כן.

עא) יו"ד סי' רסו ד"ה אין שוחקין.

עב) ולעיל סי' שלא ס"ז.

עג) כשאי אפשר לעשותה מערב יו"ט.

עד) שצויינו לעיל. וכן הוכיח לעיל סי' תצה ס"ק ה, דקיי"ל כוותייהו, דלא כר"ן וסיעתו.

עה) (יח, א), שהתיר בסתם בגריפת התנור, כשאי אפשר לאפות אלא אם כן גורפו.

עו) פ"ג ה"י.

עז) פ"ד סי' ח.

עח) סי' תקז.

עט) שם (שדייק מלשון הרמב"ם שהתיר ולא חילק בין נפל ביו"ט לנפל בערב יו"ט). ודייק הרש"ל, שכל אלו לא חילקו, כי גם כשנפל קודם יו"ט ולא ידע מותר (דלא כהר"ן).

פ) דמיירי בתנור חדש ועדיין יש בו אבנים ועפר שלא פינו (ראה לעיל סי' תצה ס"ד וקו"א שם ס"ק ה, שבזה אסור אפילו היה אנוס בערב יו"ט. וראה רא"ש שם שפירש דמיירי לענין איסור טלטול הטיח שהוא מוקצה).

פא) רי"ף (טו, ב), ורא"ש פ"ג סי' יא, שרק מכשירין שא"א לעשותן מערב יו"ט מותר לעשותן ביו"ט לרבי יהודה (דהיינו שנפלו ביו"ט).

פב) הטור הביא מדברי הרא"ש, ובהם אנו דנים.

פג) שאין הרמב"ם מחלק בין נפל ביו"ט לבין נפל מערב יו"ט.

פד) ראה לעיל סי' תקט קו"א סק"ב (שהוכיח שהרמב"ם פוסק כרבנן). ואוצ"ל: כרבנן (שאסר מכשירין, וכאן שהתירו, אפשר דמיירי רק באיסור טלטול).

פה) ס"ב, שהתיר לברור לבו ביום, אפילו אינו לאלתר.

פו) (ט, ב) סוד"ה ומיהא (שמטעם זה אינו דומה לפקוח נפש בשבת שהיא דחויה ולא הותרה, כדלעיל סי' שכח סי"ג, וש"נ), לענין אוכל נפש (וראה לקמן בסמוך לענין מכשירי אוכל נפש).

פז) ראה תוס' שבת קלב, ב ד"ה האי. זבחים לג, ב ד"ה לענין. לעיל סי' תצח קו"א סק"ה.

פח) ראה גם לעיל סי' תצה סעי' ב-ג (שהתורה התירה כו' הותרו לגמרי). לקמן קו"א סק"ג.

פט) ראה ארץ צבי ח"א סי' סו. העו"ב תשפג ע' 79.

צ) ו, ב.

צא) הלכה ה. וכדלעיל סי' תצה ס"ז.

צב) כב, א (לענין מכשירין).

צג) ולדידן, ראה לעיל סי' תקט ס"א וס"ד, ולקמן סי' תקיד ס"ב (שאסרו מכשירין כשיכול לשאול מחברו בלא מלאכה).

צד) לשמש מטתו (רש"י). אלא דאנן לא קיי"ל בזה כרבי יהודה, כדלקמן סי' תקיד ס"ה.

צה) הראיה מכיבוי הנר.

צו) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

צז) כדלעיל סי' שיט סוף ס"א, שאף כשאוכל מרובה על הפסולת, איכא מלאכה גמורה בברירת הפסולת.

צח) קו"א סוסק"ב.

צט) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ק) ס"ק ו.

קא) ד"ה אין מסננין.

קב) שבת קלד, א ד"ה לא אפשר (שאסר בגחלת של עץ מטעם דאפשר מדאתמול). ולפי שיטה זו התיר הב"ח גם כשהיה טרוד. ומ"א כתב שטרוד לא דמי לאנוס (כדלעיל סי' תצה קו"א ס"ק ה), ולא התיר לפי שיטה זו אלא ע"י שינוי (כדלעיל סי' תצה ס"ה, במלאכת אוכל נפש שאפשר לעשותה מערב יו"ט).

קג) (יב, א).

קד) במלחמות שם.

קה) פ"ב סי' כג.

קו) (יב, א) ד"ה אין. שאסרו לגמרי מיתוק החרדל בגחלת של עץ, כל אחד לפי גירסתו בגמרא ולפי טעמיה (וראה גם הטעם שמבואר כאן בפנים).

קז) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סג.

קח) סעיף א.

קט) ד"ה ומ"ש ותולה.

קי) סעיף ד.

קיא) שאפשר שלזה נתכוונו.

קיב) ס"י. ולעיל שם סי"ג.

קיג) (טו, א) ד"ה אמר (שהמלאכה שנעשית לימים רבים אסורה לדברי הכל).

קיד) כדלעיל שם סט"ו.

קטו) כדלעיל שם סט"ז.

קטז) רמב"ם הל' שבת פכ"א הי"ז (וראה לעיל שם ושם: לשנות מדרך החול).

קיז) כבפנים כאן ס"ט.

קיח) וכדלעיל סי' תצה ס"ט, שלא אסרו ברירה ביו"ט אלא במיני תבואה.

קיט) סי"ד. ולעיל שם סי"ח.

קכ) שאם לא יעשה כן הניצוצות מוכחי שהוא בורר.

קכא) ראה אסוקי שמעתתא ביצה כט, ב.

קכב) שם סקט"ו. ולעיל שם סוסי"ח. וראה סידור (הלכתא רבתא לשבתא), אם זה נקרא בורר אוכל מתוך פסולת.

קכג) פ"ג הט"ו. וכדלעיל ס"ג וקו"א סק"ב.

קכד) סק"ג (שחלק על המ"מ).

קכה) לעיל קו"א ס"ק ב.