סימן תקיב

(א)

(א) (א) ותיקן כל כו'. כןא משמע ברמב"םב, וכן כתב הט"זג. ומילתא דפשיטא שאין לסמוך על התניאד כנגד הרמב"ם וט"זה, והמג"או אינו בא אלא לפרש דבריו ולא לקבוע הלכה כמותוז:

(ב)

(ב) לאחר שנתן כו'. זהוח פשוט ומבואר בסי' תק"גט דכשנותן בשר בקדרה זה אחר זה אחר שכבר היא אצל האש דינו כאפיית הפת, שהרי אין כאן חד טירחא, ואין היתר אלא מחמת שהתבשיל מיתתקן יותר, והיתר זה הוא ג"כ בפת כמבואר בגמראי, ואפילו הכי החמירויא רש"ליב וב"ייג ומג"איד. וכן הוא בירושלמיטו, לפי שאינו חד טירחא. וא"כ הוא הדין והוא הטעם לנותן בשר בקדרה זו אחר זו אחר שכבר היא אצל האש, דמאי שנא זה מזה שהרי ג"כ אינו חד טירחא, וזה פשוט וברור. ועיין בים של שלמה שם מבואר הטעם באריכות כמ"ש בפנים:

(ג)

(ג) ישראל האופה כו'. כןטז כתב רמ"איז בשם הכל בויח. ובאמתיט היה נראה דרמ"א לשיטתיה אזיל, דבדרכי משהכ אינו מחלק בין פת לקדרה ובכל ענין שריכא להוסיף בשביל נכרי היכא דליכא למיחש שמא יאפה בשבילו בתנור אחר כגון שאינו מזמינו (עיין מג"אכב). אבל לשיטת בית יוסףכג ורש"לכד ומג"אכה דפסקו כהירושלמיכו שאף בתנור אחד לא שרי אלא אם כן יש לו במה לפייסו, וא"כ ישראל זה שאופה בתנור של נכרי בעל כרחך צריך ליתן לו מפת זה פת אחד בעד תנורו כדרך שהוא עושה בחולכז. ודוחק לומר דמיירי בכהאי גוונא שיתרצה הנכרי אם יתן לו פת אחר בשכרו, שהרי המג"א סתם כרמ"א ולא פירש כלום.

וצריך לומר, דכיון שאם לא היה אופה פת המגיע להנכרי בשכרו אלא היה נותן לו בצק בשכרו לא היה הנכרי מניחו לאפות בתנורו, שכן דרך העולם ליתן בעד שכר התנור דוקא פת אפוי, וא"כ כל האפייה היא צורך יו"ט, כמו שכתבו הרמב"םכח ושו"ע בס"[ב]כט. ואף שהט"ז שםל פירש דאין היתר אלא במקום שאם לא יעשה כן יהיה לו מניעה משמחת יו"ט. מלבד שיש לומר דהכא נמי אם לא יתן לו פת אפוי לא יניחנו לאפות וימנע משמחת יו"ט, דמסתמא אין לו תנור אחר כשאופה אצל נכרי. אלא דבלאו הכי לא קשה מידי, דעל כרחך לא החמיר הט"ז שם אלא כשכל האפייה היא לצורך הנכרי ואין בה צורך כלל לישראל אלא שהוא מערים ונותן פת אחד לתינוק, אבל כשכל האפייה היא לצורך הישראל ואינו מערים כלל אף הט"ז מודה דשרי בכל ענין כדמשמע מדבריו בהדיא ע"ש. וזהו כוונת הבית יוסף שכתב על דברי ארחות חייםלא שהעתיק רמ"א וז"ל, ואע"פ שיש לדקדק בדבריו טוב לחוש ולהזהר עכ"ל, והיינו מטעמא דפרישיתלב.

ואל יהיה בעיניך זה לדוחק דצריך לומר דהנכרי אינו מתרצה כי אם בפת אפוי, דלא היא, דממה נפשך שרי, דאם הוא מתרצה בבצק א"כ פשיטא שיתרצה בדבר אחר הטוב מבצק, כיון שאינו מקפיד על פת דוקא כדרך מסיקי תנורים, והרי זה כמו שאפשר לפייסינהו בדבר אחר, דאף רש"ל ומג"א מודים דשרי בכל ענין כמבואר בדבריהם וכדאיתא בגמראלג:

(ד)

(ד) ע"י שיתן כו'. זהולד פשוט דכיון דלא שרי ליה אלא מחמת הדחק כמו שכתב הט"זלה, וכן כתב בשיטה מקובצתלו בשם הריטב"א, אם כן כל כמה דמצי למעבד בהיתרא מחייב למעבד, וכיון שאין מקפידין אם יתן לתינוק פשיטא דצריך ליתן לו כדי שלא תהא כל האפייה בשביל נכרי, וכן משמע בט"ז שהקשה מסי' תק"[ג] ממה שכתב הטור שםלז ולא הקשה קושיא אלימתא דכל הפוסקים לא התירו שם אלא אם כן אוכל ממשלח וכאן שרי ע"י שיכול להאכיל, אלא ודאי דהכא נמי לא שרי אלא אם כן אוכל ממש מטעמא דפרישית:


א) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ב) פ"א הי"ג (לענין החילוק בין הזמינוהו לבא מאליו).

ג) סק"ד (אף לענין הפציר).

ד) פנ"ה (ענין דברים המותרים והאסורים ביו"ט).

ה) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סה.

ו) סק"ב, שהביא את דברי התניא.

ז) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שכט.

ח) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ט) סעיף ה.

י) יז, א.

יא) שלא התירו להוסיף פת בתנור עבור הנכרי (אלא כשיש לו מאכלים אחרים כו', וכדלקמן בפנים, בהמשך הסעיף). וראה לקמן קו"א ס"ק ג, שהרמ"א התיר בזה אף כשאין לו מאכלים אחרים, ולא קיי"ל כוותיה.

יב) יש"ש פ"ב סי' כא וסי' כג.

יג) סוף הסימן.

יד) סק"ג.

טו) חלה פ"א ה"ה, לפירוש היש"ש והב"י שם (שאף בתנור אחד לא התירו אלא כשאפשר לפייסה בנבלה).

טז) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

יז) סעיף א.

יח) סי' נח (יח, ג).

יט) קשה, דלפי הנ"ל ס"ד אין להתיר בזה, כיון שאינו יכול לפייסו במאכלים אחרים. והיה נראה כו'.

כ) ס"ק א וס"ק ג.

כא) לדעת המרדכי רמז תרעט שהתיר להוסיף באותו תנור ובאותה קדרה (אפילו כשאינו יכול לפייסו כו').

כב) סק"ג (שהביא דברי הד"מ).

כג) סוף הסימן.

כד) פ"ב סי' כא וסי' כג.

כה) שם.

כו) חלה פ"א ה"ה (וכדלעיל קו"א סק"ב).

כז) וא"כ אינו יכול לפייסו בדבר אחר, ולכאורה לדעתם אסור לאפות בתנור של נכרי.

כח) פ"א הי"ד.

כט) וכדלקמן בפנים ס"ו וש"נ.

ל) סק"ו (לענין אפיה עבור בני החיל).

לא) בב"י ד"ה כתב הכל בו, הביא הלכה זו (שבפנים, שלא לייחד פת לנכרי) בשם הכל בו שם, וכ"ה בארחות חיים הל' יו"ט סי' יג.

לב) שבנידון דידן צריך להיות מותר בכל ענין, אף אם מייחד פת עבור הנכרי.

לג) כא, א.

לד) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

לה) סק"ו.

לו) כא, א ד"ה כל חדא.

לז) שלאחר אכילה אי אפשר להערים ולבשל, וכאן מתירים אף לאחר אכילה.

לח) כדלעיל שם סוף ס"ד וש"נ.