סימן תקיג

(א)

(א) ג"כ בטלטול כו'א. המג"אב בשם רש"לג כתב כאן טעם אחר על זהד. והנה רש"ל הולך לשיטתוה שהוא חולק על רי"ףו ורא"שז ריש פרק אין צדין, עיין מג"א סי' תקט"ו ס"ק ב', אבל לדידן דקיי"ל כרי"ף ורא"שח, כמ"ש המג"א שם והט"ז סי' (תק"ה) [ת"ה] ס"ק ו'ט, אין צריך לטעמו של מהרש"ל, אלא הטעם הוא כמו שכתבו הרי"ף והרא"ש, וכמ"ש בפנים:

(ב)

(ב) יש להתיר כו'. אףי שאין זה מפורש בהדיא באחרונים, מכל מקום מסתברא להקל בזה. שהרי אנן קיי"ל דספק ספיקא מותר אף בדבר שיש לו מתירין אם הוא לצורךיא כמו שכתב רמ"א ביו"ד סי' ק"י ס"ח בהג"ה, עיין שם בש"ך סקנ"ו. ומשמע שם אפילו אין שם הפסד מרובהיב, עיין שם בש"ך ס"ק נ"ח. ואף בלא תערובת היה אפשר להקל לצורך, אלא דמכל מקום יש להחמיריג מטעם שכתב המג"א בסי' תצ"ז ס"ק ד' דיו"ט שני אין לו דין ספק לפי שלא רצו חכמים לחלק בין ראשון לשנייד ע"ש. ואף שהש"ך בסי' ק"י ס"ק נ"ו נראה כחולק על זהטו, הרי כבר השיג עליו הפרי חדש שםטז ודעתו כהמג"א.

אבל ע"י תערובת כיון דהרבה מן הראשוניםיז מקילין אפילו ביו"ט א'יח פשיטא דיש לסמוך עליהם ביו"ט שני. ואפשר דאף החולקים ביו"ט א' מודים ביו"ט ב'. ועוד דהרי הב"ח והט"ז ביו"ד סי' ק"ביט מקילין אף ביו"ט א' בב' תערובותכ. ואף שהש"ךכא ומנחת יעקבכב חולקין עליהםכג, מכל מקום כיון שהש"ךכד והמנחת יעקב (כלל ע"ד ס"ק כ"א) עצמן סבירא להו דיו"ט ב' קיל מספיקאכה פשיטא דאין להחמיר כלל. ואף לדידן דקיי"ל דיו"ט ב' אין לו דין ספקכו, מכל מקום ע"י תערובות יש להקל, דכיון שלא מצינו בשום פוסק שיחמיר בזה בפירוש אין עלינו לתפוס כל החומרותכז, ודי לנו להחמיר ביו"ט א' אפילו בב' תערובות כדעת הש"ך ומנחת יעקבכח, אבל ביו"ט ב' יש להקל אפילו בתערובות אחת כהסכמת הב"ח וט"זכט וש"ך ומנחת יעקבל.

ועייןלא באחרונים ביו"דלב שכתבו דיש לחלק בין ב' ספיקות ע"י תערובות ובין ב' ספיקות בגופו, וכל שכן בנידון דידן דיש ב' ספיקות בגופו, דאף דמחמרינן דיו"ט ב' אין לו דין ספק, היינו בלא תערובות, אבל ע"י תערובות יש להקל, כיון שהספק הראשון אינו אסור אלא מדברי סופריםלג, עיין ש"ך סי' ק"י ס"ק ס"בלד. ואף שהוא דבר שיש לו מתיריןלה, הרי פסק רמ"א דלצורך יש להקל אף בדבר שיש לו מתיריןלו:

(ג)

(ג) אפילו נימוחה כו'. כןלז כתב המג"אלח, והוא פשוט, דכיון שהוא שלא במינו אף שיש שם ממשות האיסור בטל אם אינו בא לתקן את הקדרהלט. אבל מין במינו אם יש שם ממשות האיסור אינו בטל, כמ"ש הש"ך סי' ק"במ סק"ט ופרי חדש שםמא ומנחת יעקב (כלל ע"ד ס"ק ח'). ומכל מקום מה שכתב המג"א כאןמב בשם רמ"א ביו"דמג הוא ג"כ נכון לפסק הלכה, כמו שהכריע שם המנחת יעקב, עיין שם שהליץ בעד רמ"אמד וחילק בין טעמו לממשו, וחילוק זה מוזכר ג"כ בש"ך שםמה:

(ד)

(ד) במה דברים אמורים כשלא כו'. הנהמו המג"אמז כתב אם אינו ניכר במראה בטל בס' אע"פ שבא לתקן הקדירה כמו מים ומלח בעיסה עכ"ל. והנה אף אם נודה להמג"א שזהו כוונת השו"ע, מכל מקום כאן אינו עיקר מקום ביאור דיני דבר שיש לו מתירין, וביו"ד סי' ק"ב ששם עיקר מקומם וגם דבתרא הוא חזרו בהם הרב בית יוסף ורמ"אמח. וז"ל הבית יוסף שםמט, בפרק בתרא דביצהנ משמע כי כל דבר שצריך זה לזה כגון מים ומלח בעיסה חשוב מין במינו ואפילו באלף לא בטיל, וכן כתב רבינו ירוחםנא בשם המפרשים עכ"ל, ולא הביא שום חולק על זה. וכתב על זה רמ"א בדרכי משהנב וכן כתב הר"ןנג והיא סברת התוס'נד וכן כתב מהרא"ינה עכ"ל. וכן כתב שם בהגהותיונו. וכן כתבו הב"חנז וט"זנח וש"ךנט לפסק הלכה. וכן כתב הפרי חדשס. וכן כתב הרשב"א בתשובהסא הביאה הכסף משנה בפרק ט"וסב מהלכות מאכלות אסורות. וכן כתב הרמב"ן בפסחיםסג. וכן כתב המג"א עצמו סי' שצ"ז סק"טסד. וכן כתב בחידושי רשב"א פ"[ו] דנדריםסה. וכן כתב השבלי הלקטסו בשם רבינו שמחה, הביאו ב"י או"ח סי' שי"חסז. וכן כתבו המג"אסח וט"ז שםסט, ואם כן פשיטא דהכי נקטינן. ואף שהר"ן בנדרים דף נ"בע תירץ קושית תוס' פרק בתרא דביצהעא בענין אחר, מכל מקום אנן לא קיי"ל כתירוצו כמו שכתב התורת חטאת כלל ע"ד דין ז'. וכן כתבו הט"ז וש"ך בסי' ס"טעב וסי' ק"בעג, וכן הוא הסכמת שאר כל האחרונים ז"ל. ומה שכתב המג"אעד וכן משמע ביו"דעה דדוקא כשמלאו בתרנגולת דניכר במראה כו'עו עכ"ל, הנה הט"ז כתב שםעז בהדיא דמילוי התרנגולת אינו ניכר במראה ואפילו הכי כיון דבא לתקן נקרא מין במינו, וכן הוא הסכמת רוב הראשונים וכל האחרונים.

והך בא לתקן אין פירושו שיש בו כדי לתקן, דא"כ בלא זה שהוא דבר שיש לו מתירין נמי לא בטיל כיון שמתקן את התבשיל דהיינו שמבש[ם] כמו שכתבו הבית יוסףעח ודרכי משה כאןעט וביו"ד סי' ק"בפ ובט"ז שם סק"ט. ולא גרע ממתבל שיש בו כדי לתבלפא. ואפילו שמן הוא בכלל זה אם מתבל בו קדירתו כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה פ"ב דערלהפב, והסכים עמו לפסק הלכה הפרי חדש סי' צ"ח ס"ק כ"ד. ואף הט"ז שםפג דמיקל אם נפל שומן לתוך התבשיל לבטלו בס', והסכים עמו המנחת יעקב כלל פ"ה ס"ק ס"א, היינו אם נפל מאליו, אבל אם נתנו כדי לבשם התבשיל פשיטא דאינו בטלפד כמו שכתבו הרמב"ם ופרי חדש, דאם לא כן היאך מתורצת קושית הט"ז מביצהפה ע"ש. אלא ודאי דאם נתן הביצה בתבשיל לתקנו ויש בה כדי לתקן אינה בטלה אפילו בדבר שאין לו מתירין, כדמשמע בהדיא במרדכי פרק קמא דביצהפו בשם ראבי"הפז (עיין בפרי חדש סי' ק"ב סק"הפח ובט"ז שם סק"טפט ובסי' צ"ח ס"ק י"אצ ובמנחת יעקב כלל ע"ד סק"הצא). ועודצב שהוא דבר שאי אפשר, כיון שיש ס' כנגדה היאך אפשר שתתן טעם, הרי כלל אמרו בכל האיסורין שהם בטלין בס'צג, ואף ביצה בכלל כמ"ש כאן סעיף ג' וביו"ד סי' פ"וצד, והטעם משום שאינה נותנת טעם אלא עד ס' כמ"ש ביו"ד סי' צ"חצה, וכיון שאינה נותנת טעם היאך אפשר שהיא בלבדה תתקן התבשיל. אלא על כרחך מיירי עם הצטרפות מינים של היתרצו. וכן משמע בהדיא בב"י סי' שי"חצז בשם שבלי לקטצח דאף שאין במלח זה לבדו כדי ליתן טעם בתבשיל אעפ"כ נקרא מין במינו לענין דבר שיש לו מתירין והעתיקוהו האחרונים שםצט.

ועיין בש"ךק סק"ב וסק"ט ובב"ח שם ובמנחת יעקב כלל ע"ד סק"ח וכן כתב הפרי חדשקא דדבר שיש לו מתירין אפילו טעמו לא בטיל, דלא כרמ"א שםקב. ועיין במנחת יעקב מה שהכריע לפסק הלכהקג ורמזתיו לעילקד:

(ה)

(ה) מאתמול בשבת כו'. הנהקה דעת מהרי"וקו ורש"לקז וט"זקח להקל במסיח לפי תומו אף ביו"ט אחר השבת, שלא כדעת תרומת הדשןקט ורמ"אקי, והמג"אקיא כתב דבמדינות אלו יש להקלקיב, ומשמע מדבריו דהיינו במסיח לפי תומו כדעת רש"ל וסיעתו. ובודאי שאין לנו להקל יותר ממה שהקילו רש"ל וט"ז שהיו ג"כ במדינות אלו ואפילו הכי לא הקילו אלא במסיח לפי תומו, והטעם כתב רש"ל משום דלא אזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין. אבל אנן לא קיי"ל הכי כמו שכתב רמ"א ביו"ד סי' רצ"גקיג בשם תוס'קיד ומהר"מקטו והגהות מיימוניותקטז ורא"שקיז דאף בחדש שהוא דבר שיש לו מתירין אזלינן בתר רובא, וכן משמע בגמראקיח כמו שכתב הר"ןקיט עיין שם גבי בדק בקינה כו'. ומכל מקום לדינא אין לנו להקל יותר ממה שהקילו האחרונים, אלא שאנו צריכים למצוא טעם למה לא נקילקכ אף כשאין הנכרי מסיח לפי תומו כיון דאזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירין. ויגעתי ומצאתי טעם נכון בשיטה מקובצתקכא וכמו שכתבתי בפנים, דודאי אין סברא כלל לומר דהרוב נולדין מכמה ימים דאיזה שיעור יש בדבר. וכיון דאין נפקא מינה לדינאקכב לא העתקתיו:

(ו)

(ו) הן של הישראל כו'. כןקכג כתב המג"אקכד בשם הט"זקכה וש"ךקכו. והנה המג"א השמיט מה שכתב הש"ך דמשכחת לה כגון שמסיח לפי תומו לפני אחרים כו', משמע דלפני בעל הבית לא מהני, והט"ז כתב משכחת לה כגון שמספר איזה דבר אחר ומתוך אותו דבר נשמע כו', והמג"א השמיט כל זה. וטעמו, דעל כרחך לא הוצרכו האחרונים לזה אלא משום דיש לחוש שמא מתכוין לחבב את עצמו על הישראל, כדמשמע מסוף לשון הט"ז ע"ש, ולכן אסברה לה הש"ך שהסיח לפני אחרים, והט"ז אסברה לה שמספר איזה דבר, אבל בנידון דידן שהנכרי לא עשה שום מעשה ואין לו תועלת כלל באמירה זו, אם הוא מסיח לפי תומו שאינו יודע שסומכין על אמירתו, פשיטא דמהמנינן ליה באיסור דרבנן:


א) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ב) סק"א.

ג) יש"ש פ"א סי' ה.

ד) משום לא פלוג.

ה) יש"ש פ"ג סי' ט.

ו) (יג, ב): דמשום דלא חזי לאכילה מוקצה הוא.

ז) פ"ג סוס"י ב.

ח) כדלקמן סי' תקטו ס"ד וש"נ.

ט) וראה לעיל סי' תה סוף ס"ט.

י) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

יא) שבמקום צורך סומכים על דעת המתירים (שו"ת הרא"ש כלל ב סוס"י א. ר"ן פ"ג יג, א ד"ה גמ' אין).

יב) כן משמעות הרמ"א שם, אף שבש"ך שם ס"ק נח מסתפק בזה. וכ"ה כאן בפנים (לענין יו"ט שני בתערובות), שהתיר בזה כשהוא לצורך שמחת יו"ט.

יג) כדלעיל סי' תצז ס"ח.

יד) כדלקמן סי' תקטו ס"ח.

טו) שמפרש סברת הר"ן שם, דאנן עבדינן יו"ט ב' משום מנהג אבהתין, שהיא סברא להקל ולא להחמיר.

טז) סקמ"ג, שסברא זו היא להחמיר (כדעת המ"א) ולא להקל (אלא שהפר"ח פוסק כדעת המקילין, ואנו מחמירין בזה, כמ"א שהביא בשם הרש"ל).

יז) ר"ת בתוס' ג, ב ד"ה ואחרות. רשב"א שם ד"ה נתערבה, ובעבוה"ק שער ה  סי' ד. מ"מ פ"א ה"כ, בדעת הרמב"ם שם. שו"ע כאן ס"א-ב (ראה מ"א ס"ק ד). ב"ח יו"ד סי' קב ד"ה ומ"ש ואפילו, בשם כמה פוסקים, שמתירין ספק אחד בגופו ואחד בתערובת.

יח) אלא שאנן קיי"ל (יו"ד סי' קי ס"ט) להחמיר כדעת האוסרים ספק אחד בגופו וא' בתערובת.

יט) ס"ק ד.

כ) וא"כ בודאי יתירו ס"ס ותערובת אחת, דעדיפא מיניה. וראה העו"ב תתסה ע' 49.

כא) שם סק"ב. וסי' קי ס"ק נו.

כב) כלל עד סק"א.

כג) וסוברים שבדבר שיש לו מתירין, יש אוסרים אפילו כמה תערובות (ולא התיר בזה הש"ך ס"ק נח אלא בהפסד מרובה).

כד) כמובא לעיל מהש"ך סי' קי שם.

כה) ולדעתם מתירין ביו"ט ב' מטעם ספק ספיקא, אפילו בלא תערובת.

כו) וכמובא לעיל וש"נ.

כז) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל מ.

כח) כנפסק כאן בפנים.

כט) שהקילו אף ביו"ט א' בב' תערובות (ובודאי יקילו גם ביו"ט ב' בתערובת אחת).

ל) שהקילו ביו"ט ב' אף בלא תערובות.

לא) ואף אם נתפוס ב' החומרות (של הש"ך ומנחת יעקב לענין שני תערובות, ושל המ"א שיו"ט שני לא חשיב ספק), עדיין יש סברא להקל.

לב) ראה ש"ך שם, לענין דבר שיש לו מתירין, שבב' ספיקות הקיל הרמ"א (באו"ח סי' תצז ס"ד) ובבב' תערובות החמיר הרמ"א (ביו"ד סי' קי ס"ח). וכן הובא חילוק זה (לדעת הרמ"א) במ"א סי' תצז ריש ס"ק ד (שאף המ"א יודה שבמקום דהוי ס"ס בגופו מתירין בדבר שיש לו מתירין, וכדלקמן סי' תקטו ס"ג).

לג) שאף אם נחמיר בכל הנ"ל ונאמר שאם נתערב ביו"ט ב' יש לו דין של ספק אחד בגופו ואחד בתערובת, עדיין יש סברא להקל מטעם זה.

לד) שהתיר בספק איסור דרבנן שנתערב (באיסורי דרבנן שאוסרים מספק, ואינו דבר שיש לו מתירין).

לה) ובזה יש אוסרים אפילו באיסור דרבנן, כמבואר בנקודת הכסף לט"ז שם ס"ק יא.

לו) שאף שיש אוסרים דבר שיש לו מתירים, יותר מבשאר איסורים שאין בטלים באלף, מ"מ יש להתיר לצורך.

לז) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

לח) ס"ק ה.

לט) שזה יתבאר בפנים לקמן ס"ז.

מ) שהביא הוכחות, שאיסור הנבלל ואינו ניכר אינו בטל.

מא) סק"ט.

מב) סק"ו.

מג) סי' קב ס"ד דטעמו בטל אף במין במינו.

מד) מקושיות הש"ך שם, שלא התירו במין במינו אלא כשניטל האיסור ונשאר רק הטעם.

מה) אף שמסיק, שגם טעמו לחוד אינו בטל.

מו) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

מז) סק"ז (שמלשון השו"ע כאן ס"ג: מידי דלחזותא וטעמא עביד לא בטיל; נראה כטעם הראשון שבראבי"ה סי' תשטו לאסור, ולא מטעם השני דהוי דבר שיש לו מתירין, כי השו"ע לא נקט כדעת הסוברים שכשבא לתקן המאכל חשיב מינו).

מח) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סז.

מט) רס"י קב.

נ) לט, רע"א.

נא) נט"ו ח"ה (קמ, ג).

נב) ס"ק א.

נג) (כא, א) ד"ה גמ'.

נד) לט, א ד"ה משום.

נה) בהגהת שערי דורא סי' עד סק"ג.

נו) רמ"א יו"ד סי' קב ס"א.

נז) שם ד"ה כתב הרשב"א.

נח) שם סק"ו.

נט) שם סק"ו.

ס) שם סוף סק"ה.

סא) ח"א סי' תק.

סב) הלכה יב.

סג) במלחמות (יט, א).

סד) ולעיל שם סי"ב.

סה) נא, ב ד"ה אמרו לו.

סו) סי' פו (שמלח בקדרה חשיב דבר שיש לו מתירין; אלא ששם לא נאסר מטעם אחר).

סז) ד"ה כלי ראשון.

סח) סקל"א.

סט) סקט"ו.

ע) ע"א ד"ה וקשיא (דשאני התם שיש לו היתר עכשיו לדבר אחר).

עא) לט, א ד"ה משום.

עב) ט"ז סקל"ה. ש"ך סקנ"ו (שכשהותר לצלי לא חשיב דבר שיש לו מתירין). וראה פסקי אדה"ז ע' 44.

עג) ט"ז סק"י. ש"ך סקי"א.

עד) סק"ז.

עה) סי' קב ס"א ברמ"א.

עו) אינו בטל (משא"כ מה שהמלח מתקן הקדרה אינו עושה אותו לדבר שיש לו מתירין).

עז) סק"ו.

עח) ד"ה ולפי.

עט) ס"ק א.

פ) ס"ק א.

פא) שאוסר במשנה ערלה פ"ב מ"ד. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פט"ז ה"א-ב. רמ"א יו"ד סי' צח ס"ח.

פב) משנה י.

פג) סי' צח סקי"א.

פד) ראה לעיל סי' תמב ס"ו וקו"א שם ס"ק ה (בדבר שדרך עשייתו בכך).

פה) הוא הדין שלפנינו, ביצה שנתנו לתבשיל ללבנו, שאסר הראבי"ה (בטעם הא') דלחזותא וטעמא עבידא.

פו) רמז תרמ.

פז) הל' יו"ט סי' תשטו בשם רבותיו.

פח) שאין לאסרה מטעם חזותא בלבד. וראה גם לעיל סי' תקז קו"א ס"ק ד.

פט) אוצ"ל: סק"ו (שבנתנו בקדרה לתקנה אין לאסור מטעם חזותא).

צ) שעיקר הטעם לאסור (לטעם הא' בראבי"ה) הוא דעבידא לטעמא.

צא) שאין לאסרה מטעם חזותא בלבד. וראה גם לעיל שם.

צב) אין לומר דמיירי שנתן הביצה בתבשיל שיש בו ס' כנגדה כדי לתקנו (שלכן נקרא מין במינו).

צג) חולין צח, א. טור ושו"ע יו"ד סי' צח ס"א.

צד) סעיף ה.

צה) סעיף ז.

צו) וכמבואר כאן בפנים. וראה בדי השלחן יו"ד סי' קב סקי"ח.

צז) ד"ה כלי ראשון.

צח) סי' פו, שאף כשאינו אוסר מטעם זה וזה גורם, אעפי"כ כו'.

צט) ט"ז סקט"ו ומ"א סקל"א.

ק) ואף שנתבאר לעיל בפנים ס"ה, שלא החמירו בדבר שיש לו מתירים בטעם בלבד, וכאן נתבאר שעיקר הטעם שנקרא מין במינו הוא כיון שהביצה באה לתת טעם בתבשיל. הנה עיין בש"ך יו"ד סי' קב כו'.

קא) סי' קב סק"ה.

קב) סעיף ד.

קג) שאם הוא איסור שנימוח לגמרי נאסר גם בטעם בלבד.

קד) ס"ה, ובקו"א סק"ג.

קה) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

קו) סי' קלא.

קז) ביש"ש פ"א סי' ו.

קח) ס"ק ט.

קט) סי' עט.

קי) סעיף ו.

קיא) ס"ק יג.

קיב) כיון שמצויים בשוק הרבה ביצים שנולדו מכבר.

קיג) ס"ג. וראה לעיל סי' תפט ס"ל (להתיר מטעם רוב). שו"ת רבנו סי' כ (לאסור מטעם יש לו מתירין).

קיד) קידושין לז, רע"א.

קטו) ראה מ"ש בהגהות מיימוניות ובשו"ת הרא"ש דלקמן בשמו. מרדכי קידושין רמז תקא.

קטז) הל' מאכלות אסורות פ"י אות ג.

קיז) שו"ת הרא"ש כלל ב סי' א.

קיח) ביצה ז, א-ב. הובא לעיל סי"א ואילך.

קיט) (ג, ב) ד"ה ודוקא. הובא לעיל סי"ג.

קכ) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל נב.

קכא) ז, סע"א (לא אמרינן זה כמה ימים נולד).

קכב) שלדעת רש"ל הרוב הוא מכמה ימים קודם, ומדרבנן לא אזלינן בתר רוב, ובדרבנן מהני מסיח לפי תומו. ולדעת השיטה מקובצת הרוב הוא מאתמול, וכשנולדה בשבת אסורה מדרבנן, ובדרבנן מהני מסיח לפי תומו (ולכן הקיל השיטה מקוצבת שם בשם הריטב"א ביו"ט דעלמא, אף בלא מסיח לפי תומו. אלא שאין לנו להקל יותר ממה שהקילו האחרונים).

קכג) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

קכד) סקי"א.

קכה) יו"ד סי' סט סקכ"ג.

קכו) שם סקמ"ג.