סימן תקטו

(א)

(א) צריך לו לכבוד השבת כו'. הנהא הט"זב מיקל בכל ענין, לפיכך כשהוא צריך להם לכבוד השבת יש לסמוך על הט"ז, כמו שסמך בתרומת הדשןג ורמ"אד על רש"יה או על הרא"שו לכבוד אורחין עיין מג"א סק"וז. אבל בלאו הכי פשיטא דאין להקל כלל נגד רמ"אח ומג"אט בדבר שאין בו הפסד כלל ולא ביטול מצוה אם נחוש לדבריהם ז"ל:

(ב)

(ב) (ב) נמלך והביאן לישראל צריך כו'. הנהי בסי' שכ"היא הביא בטור ושו"ע ב' דעות בזה ולא הכריע, אבל כאן הכריע ט"ז בסק"ד כהמחמירין. וכן הוא דעת השו"ע בסעיף ז' שפסק להחמיר אפילו בספק תחומיןיב, והמקילין בסי' שכ"ה טעמם הוא משום דפוסקים כרש"ייג המיקל בספק תחומין. וכן כתב בהדיא במג"א בסי' שכ"ה ס"ק י"דיד. ומה שכתב שם דבמת החמיר טפיטו, היינו בהלכות שבת, אבל כאן בהלכות יו"טטז פסק להחמיר בכל ענין בספק תחומין, וכל שכן בשאר ספקיז, כמבואר בר"ן סוף פרק כ"ג דשבתיח ובט"ז ס"ק י"ג. וכן משמע דעת השו"ע סי' שכ"ה סעיף ז' שהביא דעת המחמירין בסתם ודעת המקילין בלשון יש אומרים, משמע שדעתו לפסוק כהמחמיריןיט:

(ג)

(ג) סייג כו'כ. המרדכיכא כתב כן לפי שיטתו שפוסק כרש"יכב בספק תחומין, ואנן דקיי"ל כהגאוניםכג צריכים אנו לטעם זה לענין יו"ט ב' של גליות, דבספק מוכן אסור כמו שכתב המג"א סי' תצ"ז סק"דכד, ובספק תחומין מותר כמו שכתב המג"א סי' תצ"ח סק"זכה וסי' זה סקכ"דכו:

(ד)

(ד) שנס ליחן כו'. הנהכז ברש"יכח איתא דאף אם לא נס ליחן ואדמומיתן שרי, דהיינו כוורי דאדימי דמקילינן בהו, אבל התוס'כט חלקו על זה וסוברים דכוורי דאדימי נקרא ספק מוכן שאסור לדידן דלא קיי"ל כרבן גמליאלל, אבל אם נס ליחן ואדמומיתן גם התוס' מודים דתו אין להסתפק שמא ניצודו היום:

(ה)

(ה) ספק אם נתלש כו'. וכן ספק שנתלש כו'לא. כללב זה פשוט כיון שהוא דבר שיש לו מתירין, וכך מבואר בהדיא בסי' תקי"ג סעיף ו' בהג"הלג דנכרי מסיח לפי תומו נאמן בכל זה, מכלל דספק אסור:

(ו)

(ו) העיר שחציה כו' לצורך שניהם כו'. עייןלד ברש"י שבת דף קנ"[א] ע"אלה שדעת רש"י ורבותיו דמחצה על מחצה אינו כספק. וכן כתב הרא"ש שםלו, וכן כתבו סמ"גלז וספר התרומהלח. וכן הוא מוכרח לכל העומדים בשיטת רש"ילט שמיקל בספק תחומין, וכן פסק רש"למ. ועל כרחך צריך לומר שמה שכתב רש"י בסוף פרק י"ו דשבתמא דמחצה על מחצה הוא ספק, היינו לפי גירסא ראשונה שברש"י סוף פרק שואלמב. ואף הגאוניםמג ורי"ףמד ורמב"םמה הפוסקים לחומרא בספק תחומין סבירא להו דמחצה על מחצה אינו ספקמו. ותניא כוותיה הוא מדפליג תנא קמא על רבי יהודהמז, כמו שכתבו הרמב"ן במלחמותמח והרשב"א בחידושיומט והר"ן שםנ. עיין שם היטב ותמצא שכן הוא:


א) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ב) סק"ח (שכיון שמותר לאורחים אין כאן מוקצה).

ג) סי' עח.

ד) ס"א וס"ד.

ה) כד, ב ד"ה ולערב (שמותר ביו"ט שני).

ו) פ"ג סי' ב (שגם לדעת ר"ת מותר ביו"ט שני לאחרים).

ז) בתרומת הדשן ורמ"א סמכו על דעת הרא"ש, ובמ"א סמך אף על רש"י.

ח) ס"ד (שאף לטלטל אסור ביו"ט שני).

ט) סקי"ז (שהתיר רק ע"י נכרי).

י) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט. העו"ב תתסה ע' 42.

יא) ס"ז (ספק ליקטן נכרי ממחובר לצורך ישראל, ב' דעות אם נאסר במוצאי שבת בכדי שיעשו). ולעיל שם ס"י. וראה שו"ע שם ס"ט (שפסק להחמיר בסתם). מ"א שם ס"ק כ (דהיינו לענין בו ביום, משא"כ לענין בכדי שיעשו סומך על ב' הדעות שבס"ז). לעיל שם סי"ד (שתלוי זה בזה, ובשניהם העיקר כסברא הראשונה להחמיר). וכאן בא להוכיח דקיי"ל להחמיר להחמיר, לא רק לענין בו ביום אלא אף בכדי שיעשו, ואף באיסור תחומין, הן בשבת והן ביו"ט.

יב) אף לענין בכדי שיעשו (דמיירי ביה לפני זה בס"ה).

יג) שבת קנא, א ד"ה ושמואל.

יד) שהקשה ממה שפסק השו"ע שם סט"ז (ולעיל שם סכ"ב) לחומרא לענין בכדי שיעשו בהביא מחוץ לתחום (הרי שלענין בכדי שיעשו שוה דין ספק מחובר לדין ספק תחומין).

טו) מה שתירץ המ"א שם, שלא החמיר בשו"ע שם סט"ז אלא בספק הביא חלילין להספיד בהן המת.

טז) בשו"ע ס"ז אוסר מספק בספק תחומין, גם לענין בכדי שיעשו (דמיירי ביה לעיל), ולא הביא דעה לחלק ביניהם (אף שבטור כאן מבואר שזה תלוי בב' הדעות הנ"ל).

יז) בספק מחובר לענין בכדי שיעשו (כבסעיף זה).

יח) (סה, א) ד"ה ונמצא (דכל היכא דמספקא לן מילתא תלינן לחומרא).

יט) אף לענין בכדי שיעשו בשבת. וכ"ה לעיל שם ס"י וסי"ד (שהעיקר כסברא הראשונה). וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל עג.

כ) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

כא) רמז תרפה, בשם הראבי"ה סי' תשסג (לבאר הטעם שספק מוכן אסור וגם ספק פירות הנושרים, משא"כ ספק תחומין).

כב) שבת קנא, א ד"ה ושמואל, לקולא.

כג) שספק תחומין אסור, כדלקמן סט"ז וש"נ.

כד) וכדלעיל שם ס"ח, ובסי' זה ס"ד.

כה) וכדלעיל שם ס"ז.

כו) וכדלקמן סט"ז.

כז) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

כח) כד, ב ד"ה אלא בכוורי.

כט) שם ד"ה אלא.

ל) משנה כד, א.

לא) בריש ס"ז.

לב) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

לג) ולעיל שם סט"ו.

לד) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

לה) ד"ה רוחץ בה.

לו) פכ"ג סוס"י ט.

לז) לאוין סה (כ, ב).

לח) סי' רמט.

לט) שם ד"ה ושמואל. והיא הדעה הב' דלעיל סי' שכה ס"י (ומ"מ אסור במחצה על מחצה).

מ) פ"ג סי' ז. הובא במ"א ס"ק כד.

מא) קכב, ב ד"ה אדעתא.

מב) קנא, א ד"ה תניא כותיה וד"ה רוחץ (שהגמרא מוכיחה מדין מחצה על מחצה שספק אסור). וראה קובץ קול תורה (פאביאניץ) שנה א ח"ב סי' כט.

מג) הובא בטור סוף הסי'. וכדלעיל סט"ז וש"נ.

מד) שבת (סה, א).

מה) הל' שבת פ"ו ה"ו.

מו) ונפקא מינה לענין ספק ספיקא שמתירין (לעיל סט"ז), ובמחצה על מחצה אסור.

מז) מה שמוכיחה הגמרא מהברייתא שספק לחומרא, היינו מדין אדם חשוב ועשרה עבדים וקומקומים, שת"ק אוסר ורבי יהודה מתיר (שיש לתלות שמחשיכה הוחמה).

מח) שם (סה, א).

מט) ראה שם קנא, א ד"ה גמרא.

נ) (סד, סוע"ב) ד"ה גמ' מאי.