סימן תקטז

(א)

(א) דרך כרמלית כו'. כןא משמע במג"אב שכתב דרך מקום שהוא רשות אחת לשבת, משמע בהדיא דדרך כרמלית אסור. והוא פשוט, כיון שאין כאן צורך יו"ט (דאם יש צורך יו"ט אפילו דרך רשות הרבים מותר כמבואר) למה נתיר טלטול והוצאה מרשות היחיד לכרמלית לצורך החול. ועיין סי' תקי"בג דאפילו לצורך בהמה או נכרי אסור להוציא לכרמלית אע"פ שיש קצת צורך יו"ט, כל שכן תבואה העומדת לטחינה שאין בה צורך יו"ט כלל, וגם לחול אינה ראויה בלא מעשהד. ואם נתיר לשלוחה לפי שהשליחות בעצמה שמחה היא לוו, נתיר ג"כ לשלוח לנכרי דרך כרמלית, אלא על כרחך לא שרי רק כשיגיע הנאה לישראלז מדבר המשתלח אפילו בחול בלא חסרון מעשה. ודברי הט"זח צריך עיון גדול ליישבם. וכן משמע בב"יט ורמ"אי שכתבו אפילו דרך רשות הרבים כו', משמע בהדיא דעד השתא מיירי אף בכרמלית, דאם לא כן איפכא הוי להו למימר דוקא דרך רשות הרבים אבל בכרמלית בכל ענין שרי:

(ב)

(ב) כאחד זה אחר זה כו'. כןיא הוא ברמב"םיב כמו שהעתיק לשונו בים של שלמהיג, ואף נוסחתנו כך היא מתפרשתיד. ומה שהקשה הים של שלמה על הרמב"םטו, לא קשה מידי, דלשון שורה משמע זה אחר זה כעין שורה, ובערבוביא אין נקרא שורה כלל, ועיקרטז האיסור משום הרבה מבני אדם, אם כן הוי ליה למימר שלא יעשנו בג' בני אדם, אלא ודאי עיקר האיסור משום עשיית השורה, ובפחות מג' אין ניכר עשיית השורה, ולכך שרי:

(ג)

(ג) רבים מצויים כו'יז. המג"איח כתב דאף בחצר אסור, ואי אפשר ליישבו אלא כמו שכתבתייט, שהרי בין לפי מה שכתב רש"יכ שנראה כמוליך למכור כו' בין להרמב"םכא שפירש שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכמ"ש בפנים, אין לאסור בחצר, שהרי אסרו לצאת בזוג לרשות הרביםכב משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגאכג, פירושכד למכור, ואפילו הכי מותר בחצרכה כמ"ש בסי' ש"הכו, ועיין שם במג"א סק"ו דמשמע דדוקא במבוי אסור משום דשכיחי ביה רבים (עיין מג"א סי' תקי"אכז) אבל בחצר מותר. וכן משמע גבי אין מנהיגין הבהמה במקלכח שפירשו בגמראכט דמיחזי כאזיל לחינגא, והרמב"םל פירש שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ומשמע שם מסידור לשון הרמב"םלא דבחצר שרי, שהרי כתב (בריש פ"ה) אע"פ שהותרה הוצאה כו' צריך לשנות, כיצד המביא כדי יין כו' וכן משאות כו'לב אין מנהיגין כולג', משמע דכולהו חד טעמא נינהו שלא יעשה כדרך כו' וחד דינא אית להו דבחצר שרי, כמו שכתבו התוס' ריש פרק המביאלד ורמ"א סי' תקי"אלה סעיף ח' בהג"ה:


א) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ב) סק"א.

ג) ס"א (לצורך נכרי, שלא הותר אלא ע"י נכרי) וס"ז (לצורך בהמה).

ד) כבפנים ס"ד.

ה) לישראל דרך כרמלית, כשאינה לצורך כלל.

ו) להמשלח; כבפנים ס"ג.

ז) שאז חשובה הנאת המשלח.

ח) סוף סק"א (שהתיר דרך כרמלית אף בלא צורך).

ט) סוף הסי'.

י) סעיף ג.

יא) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

יב) פ"ה ה"ח.

יג) פ"א סי' מג: ביד שלשה וארבעה בני אדם כאחד זה אחר זה. וכ"ה ברמב"ם מהדורת פרנקל.

יד) בדפוסים הנפוצים הגירסא ברמב"ם היא: ביד שלשה בני אדם כאחד או ארבעה זה אחר זה. אבל גם לפי גירסא זאת התיבות "זה אחר זה" מתייחסים גם על השלשה.

טו) מדקאמר אין שורה פחותה מג' בני אדם ולא אמר מג' בני אדם זה אחר זה, אלמא דלא קפדינן אלא אג' בני אדם.

טז) אוצ"ל: ואם עיקר.

יז) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

יח) סק"ב.

יט) דהיינו אם רבים מצויים שם.

כ) יד, ב ד"ה שלא יעשנו.

כא) פ"ה ה"ח.

כב) משנה שבת נד, ב.

כג) גמרא שם.

כד) רש"י שם ד"ה לחינגא.

כה) ברייתא שם נג, א. רש"י שם ד"ה ומטיילת. תוס' שם ד"ה מהו.

כו) סי"ד (שאין שם רואים שיחשדוהו).

כז) אוצ"ל: תקי סקט"ו. ולעיל שם סי"ז (שרק במבוי שכיחי רבים ולא בחצר).

כח) משנה לב, ב.

כט) לג, א. הובא לקמן סי' תקכב ס"ד.

ל) פ"ה ה"ג.

לא) ראה גם לעיל סי' שא קו"א סוף סק"ז.

לב) שם ה"ב.

לג) שם ה"ג.

לד) כט, ב ד"ה המביא.

לה) אוצ"ל: תקי.