סימן תקיח

(א)

(א) והרי זה נולד כו'. עיין במ"ש לעיל בסוף סי' תצ"זא:

(ב)

(ב) דהיינו שיחשוב כו'. עייןב במ"ש בסי' תצ"הג דאוצר לא נקרא דחייה בידים, והטעם משום דאף פירות שמסתפקין מהם ועצים שמסתפקין מהם דרך להכניסן לאוצר להצניע, כמ"ש בפרק קמא דפסחיםד בי תמרי בי ציבי אוצרות יין ושמן כו' עיין שם ברש"יה, א"כ עיקר הקצאתן אינה אלא מחמת מחשבתו שאין דעתו להסתפק מהן עד לאחר זמן מרובה:

(ג)

(ג) לאחר שגמר כו'. כןו כתב הט"זז. וכן משמע באור זרועח והגהות אשר"יט שכתבו סתם דאם נתכוין להעבותו אסור ולא חלקו בין גמר ללא גמר. אלא שרש"לי חילק בזה מדנפשיה, ואין שומעין לו להקל נגד הט"ז דבתראה הוא. ואף המג"איא לא ראה כל דברי הט"ז רק מקצת כתבו הגיע לידו כנודע למדקדק היטב בב' חיבורים אלויב. ועוד שעיקר יסודו של רש"ל הוא על לשון הטוריג וכבר ישבו הט"ז בענין אחריד, א"כ שוב אין לנו להמציא קולא חדשה שאינה נמצאת בדברי הפוסקיםטו, מאחר דבירושלמיטז מפורש בהדיא דאם נתכוין להעבותה אסור בסתם בלי שום חילוק. והפוסקים לא הוצרכו ירושלמי זהיז כיון שכתבו אלא מן הסמוך לדופן, ואם נתכוין להעבות הדופן אין זה נקרא סמוך לדופן אלא הוא מכלל הדופן עצמו:

(ד)

(ד) כדי לחזקו כו'. כןיח כתב הט"זיט. וכן משמע באור זרועכ והגהות אשר"יכא דאין איסור אלא אם כן נתכוין להעבותו, דאם לא כן לאשמועינן רבותא טפי דאפילו לחזקו אסור. וכן משמע בטורכב, שאי אפשר ליישב דבריו אלא כמו שכתב הט"ז:

(ה)

(ה) משום נולד כו'. הנהכג במגן אברהםכד לא מצא טעם ברור להרמב"םכה ובית יוסףכו. אבל מ"שכז הוא ברור בגמרא דשבת דף כ"ט ע"א דגרעינים וקליפים מיקרו נולד אף על גב דדעתיה עליהם מערב יום טובכח, כמו שכתבו התוס' שםכט, וכן פסק בש"ע סי' תק"אל, וכן מבואר במג"א סי' ש"ח ס"ק נ"הלא, וכן משמע בכל הפוסקים דגרעינים נקרא נולד אע"פ שדעתו עליהם מערב יו"ט. ועיקר מעלת התנאי במקום שמועיל אינו אלא משום דדעתיה עליה, כמבואר בבית יוסףלב, ובתוס' שבת דף מ"ד ע"א ד"ה שבנר כו'. ואף דתנאי עדיף משום דמגלי דעתיה בהדיא, מכל מקום יש לומר דסבירא ליה להרמב"ם כמו דדעתיה לא מהני כך גילוי דעתיה לא מהני בנולד. ועיין במג"א סי' תק"א סק"בלג דאפילו רעועה שנפלה מיקרי נולד.

והנה במג"א שנדחק בזה הולך לשיטתו, שכתב בסי' תצ"ט סק"טלד דבהמה שמתה (מאליהלה) נקרא נולד, וכן מעי דבר אווזא שנשחטה אפילו בערב יו"ט ונסרחו ביו"ט מדמי לבהמה שמתה, ובשניהם מועיל אם היה דעתו עליהם מערב יו"ט כמבואר בגמראלו, וכן פסק בש"ע סי' תקי"ח ס"ו אף על פי שהן נולד. וע"כ צריך לומר דשאני גרעין שהוא צריך לפרי וטפל אליו לכך אין מועיל מה שדעתו עליו להסקה כיון שהפרי עצמו אינו עומד להסקה, כמ"ש התוס'לז שהביא המג"א, מה שאין כן במעיים ובבהמה שמתה, דאף על פי שהן נולד מועיל מה שדעתו עליהם כיון שאינן טפלים לדבר אחר, והוא הדין גבי סוכה שנפלה, זו היא שיטת המג"א. אבל על הרמב"ם ודאי לא קשה מידי, שהולך לפי שיטתולח דסבירא ליה דבהמה שמתה נקראת מוקצה, וכן מעי דבר אווזא. והא דפריך בביצה פ"דלט מדרבא דסבירא ליה אין מסיקין בשברי כלים אדרבא דבר אווזאמ, אף על גב שזה נולדמא וזה מוקצהמב, היינו משום דסבירא ליה לגמרא אליבא דרמב"ם דהלכה כרב נחמןמג דמאן דאית ליה מוקצה כו'מד. וכהאי גוונא פריך סתמא דגמרא בשבת דף מ"ה מרב נחמן משום דהלכתא כוותיה, עיין ברא"ש סוף ביצה. ולהכי מהני מה שדעתו עליהםמה, אבל בנולד שנשתנה גופו לא מהני, כפשטא דסוגיאמו גבי גרעינין דקרו להו נולד. ומטעםמז שכתבו התוס'מח שהן צריכים כו' משא"כ במעי דאין צריך לאווזא כו'. ולחלק בין נולד לנולדמט לא סבירא ליה לרמב"ם, דכל שכן אם יש עליו נולדנ גמור שנשתנה גופו לא מהני דעתיה עלויה, כגון סוכה שנפלה אפילו היתה רעועה (ואף שבתוס' דשבת סוף פרק קמאנא לא כתבו כן, וראייתם מצואה דאמרינן בפרק ט"ז דשבתנב דמהני דעתיה עלויה אף על גב דמעיקרא מיגלי והשתא מיכסינג, ועל כרחך צריך לומר משום דאין צריך לגוף האדםנד כדאמרינן בעלמאנה דפירשא בעלמא הוא. זה אינו, דלהרמב"ם בלאו הכי ניחא דנקרא מוקצה, ודמי למעי דבר אווזא דמהני דעתיה עלויה. ובלאו הכי הרי הרי"ףנו ורמב"םנז ורא"שנח לא גרסי בגמרא כלל דצואה מהני דעתיה עלויה, כמבואר בטור ושו"ענט ובית יוסףס סימן ש"ח).

וכן משמע בהדיא ברמב"ן בפרק כ"ב דשבתסא שכתב שם בשם הרי"ף בתשובה שלא אסרו לחלוב הבהמה ביום טוב אלא משום שהחלב הוא נולד ע"ש, הרי לפניך דאף שדעתו מערב יום טוב לחלוב הבהמה ביום טוב אסור לו לחלוב משום נולד. וכן הוא בהדיא בר"ן ריש פ"ק דביצהסב גבי ביצה ע"ש. וכן משמע בהדיא ברמ"א ושאר אחרונים בסי' תק"הסג שהחלב הוא נולד, אף שדעתו מערב יו"ט לחולבה למחר על ידי נכרי כנהוג אפילו בשבתסד, עיין שם במגן אברהםסה. ואף הרשב"אסו לא התיר שם אלא משום שבידו לחולבה לתוך המאכלסז, אבל הסוכה שאין בידו לסותרה אף הרשב"א מודה.

ואף שיש לדחות כל זהסח, דהחלב צריך לבהמה לא מהני דעתיה כמו גבי גרעינים, אבל בלאו הכי מהני דעתיה, כמו שמועיל דעתו גבי מסוכנת מערב יום טוב, אפילו לדידן דקיי"ל כהמג"אסט דבהמה שמתה נקרא נולד כמ"ש בסי' תצ"זע. מכל מקום לענין הלכה יש לנו להחמיר ולחלק בין נולד שלא נשתנה גופו, כגון בהמה שמתה דלהרמב"םעא וסמ"געב וסיעתם נקרא מוקצה, לכן מהני דעתיה אף לדידן דקיי"ל דהוי נולדעג, ובין נולד שנשתנה גופו, כגון סוכה שנפלה דלכולי עלמא נקרא נולד, כמו שברי כליםעד, דלא מהני דעתיה. כדמשמע בהדיא בשבת דף כ"ח ע"בעה דהמדליק פתילה נקרא נולדעו, אף על פי שבידו להדליקה בכל עת שירצהעז, דמטעם זה התיר הרשב"א החלב שנחלב ביום טובעח, אלא ודאי דלא מהניעט אלא בחלב שאינו נולד אלא משום דמעיקרא מיכסי כו', כדאמרינן גבי גרעיניןפ, אבל לא נשתנה גופו ממה שהיה במעי הבהמה. אף על פי שאז היה עליו תורת אוכל לפי שהיה צריך לבהמה ועכשיו ירד עליו תורת משקהפא, אין זה חשוב שינוי בגופו, כמו שהגרעין היה צריך לפרי וטפל אליו ועכשיו הוא עומד להסקה ואף על פי כן לא נקרא נולד, אלא דמעיקרא מיכסי כו' כדאיתא בגמרא. ואף שיש לחלקפב, מכל מקום על כרחך צריך לומר כן לדעת הרשב"אפג, שכמה מהאחרונים הסכימו עמו, וכן משמע בהדיא ברמ"א סי' תק"הפד שכתב יש להקל (כהרשב"א) אך נהגו כו'פה, משמע שאינו אלא מנהג ומדינא שרי, הואיל ובידו לחלוב מוכן הוא מערב יו"ט שדעתו לחלבה למחר כשירצה, כמו שכתב הפרי חדש שםפו לדעת הרשב"א. ועל כרחך צריך לומר דבשברי כלים לא מהני דעתיהפז. ואין לומר דדעתיה מהני, והתם מיירי שבערב יו"ט לא היה דעתו להדליק פתילה זו, שהרי הדלקת הנר בשבת היא חובהפח. ודוחק לומר שיש לו פתילות אחרות, דא"כ היאך העתיק כן המג"א בסתם בסוף סי' רס"דפט, דסתם מדליק בבגד אין לו פתילה אחרת. ובלאו הכי נמי, כיון דבידו הוא למה לי דעתוצ אם איתא דדעתו מועיל.

ועוד דבסי' תק"א פסק רמ"אצא ושאר כל האחרונים והוא מהגמרא דשבתצב דהא דמסיקין בכלים היינו ע"י ריבוי עצי היתרצג, ולא פירשו דאם היה דעתו מאתמול להסיק בכלים אין צריך ריבוי עצים. ואף הרשב"אצד עצמו העתיק גמרא זו, כמו שכתב בשמו המגיד משנה בפ"בצה, אע"פ שבידו להסיקםצו. וגם המגיד משנהצז תמה על הרי"ףצח ורמב"םצט שלא הזכירו ריבוי עצים, ומאי קושיא דילמא מיירי כשהיה דעתו עליהם מאתמול. שהרי על כרחך צריך לומר דאין לו עצים כל צרכו דאם לא כן עובר על בל תשחית כמו שכתב המג"א שםק, ומן הסתם כל מי שאין לו עצים ביו"ט גם בבין השמשות לא היה לו והיה דעתו על כלים הללו שמסיק בהן. אלא ודאי האמת יורה דרכו דבנולד גמור ככלים שנשברו ביו"ט לא מהני דעתו.

ומה שפירש רש"י בפרק קמא דביצהקא, היינו שרוצה לתת טעם למאי דסלקא דעתיה דמקשה בפשיטות דאף רבי שמעון מודה בנולד אע"ג דשרי בכלים שנשברו כמו שכתבו התוס' שםקב, אבל לרבי יהודה בנולד לא מהני דעתו, שהרי הוא אוסר בקורה שנשברהקג אע"פ שמסתמא היתה רעועה מערב יו"ט כמו שכתבו התוס' ריש ביצהקד דיושב ומצפה, דומיא דמסוכנת דשרי אפילו לרבי יהודהקה משום דדעתיה עליה כמו שכתבו הרמב"םקו ושו"עקז, אבל בנולד שנשתנה גופו לא מהני דעתו, ולכך אוסר בסוכה רעועה אע"ג דיושב ומצפה כדאיתא בגמראקח. ואף רש"יקט ור"ןקי ושאר פוסקים לא פירשו דלרבי יהודה מהני דעתיה אלא תנאה, דתנאה עדיפא, אבל הרמב"םקיא והרב בית יוסף בשו"עקיב סבירא להו כיון דמעלת התנאי אינו אלא משום דגלי דעתיה דדעתיה עליה, וכיון שלרבי יהודה לא מהני דעתיה אף גילוי דעתיה לא מהני, וסבירא להו דבסוכה שנפלה דאמרינן בגמרא דמהני תנאה היינו אליבא דרבי שמעון בסוכה בריאה כמו שכתב הב"יקיג. וכן דעת המג"אקיד להלכה, אלא שנתן טעם אחר:


א) סכ"ח וקו"א סק"ו, שהאיסור בזה הוא משום נולד (ולא משום מוקצה).

ב) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ג) קו"א סק"ט.

ד) ח, א. וכדלעיל סי' תלג סי"ד ואילך. וראה דברי נחמי' סי' כ אות י.

ה) ד"ה במסתפק.

ו) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

ז) ס"ק ו.

ח) הל' יו"ט סי' שס.

ט) פ"ד סי' ג.

י) יש"ש פ"ד סי' ג.

יא) סקי"א (שהביא דברי היש"ש לחלק בין גמר ללא גמר).

יב) ט"ז ומ"א. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל שלג.

יג) שכתב ואם לאחר שתקנה בדפנותיה ובסככה.

יד) שכיון שנגמר כל צרכו מסתמא אינו מתכוין להעבות.

טו) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סט.

טז) פ"ד ה"ב.

יז) מה שלא העתיקו ירושלמי זה משום שלא הוצרכו לכך.

יח) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

יט) סוף ס"ק ו.

כ) הל' יו"ט סי' שס.

כא) פ"ד סי' ג.

כב) שכתב שסמך לה עוד חבילות, ומפרש הט"ז שם דהיינו אפילו עשה מהם חבילה לחזק הדופן מותר.

כג) לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.

כד) ס"ק יג.

כה) פ"ב הי"ד.

כו) ד"ה ומ"ש אבל (שתנאי לא מהני לרבי יהודה).

כז) בפנים סוס"כ (שלענין נולד אין תנאי מועיל).

כח) וכמו שדעתיה עליהם לא מועיל כך גם תנאי לא מועיל, וכדלקמן.

כט) ד"ה אכלן.

ל) ס"ז. ולעיל שם סט"ז.

לא) שגרעינים אסורים מטעם נולד.

לב) ד"ה ומ"ש ואם התנה.

לג) ולעיל שם סוס"א.

לד) וכ"ה לעיל סי"א, וסי' תצז סכ"ח. ונתבארו ב' השיטות לעיל שם קו"א ס"ק ו.

לה) ואם אינה מאליה, אלא נשחטה ונטרפה, ראה מ"א סי' תצז ס"ק יט. לעיל שם סכ"ח.

לו) דף לג, א (במעי בר אווזא). ודף כז, ב (במסוכנת). וכדלעיל סי"א.

לז) שבת כט, א ד"ה אכלן.

לח) פ"ב הט"ז. וראה לעיל סי' תצז קו"א ס"ק ו, שכ"ה גם דעת הסמ"ג ורש"ל.

לט) לג, א.

מ) שאמר לשמשו צלה לי בר אווזא והשלך בני מעיים לחתול.

מא) שברי כלים.

מב) בר אווזא.

מג) ב, א.

מד) אית ליה נולד, ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד.

מה) דבאיסור מוקצה מועיל מה שדעתו עליו.

מו) שבת כט, א.

מז) והטעם שלדעת הרמב"ם גרעינים נקראים נולד ובני מעיים נקראים מוקצה, הוא כטעם שכתבו התוס' לחלק בין נולד של גרעינים שאין מועיל בהם דעתו לבין נולד של בני מעיים שמועיל בהם דעתו.

מח) שם ד"ה אכלן (שהגרעינים צריכים לאוכל).

מט) שלהרמב"ם יש ב' סוגי נולד: א' מה שהוא צריך לפרי (כמו גרעינים), ב' מה שנשתנה גופו (כמו סוכה רעועה). וא"כ נוכל לומר לכאורה שרק בסוג הראשון לא מהני דעתו עליהם משא"כ בסוג השני.

נ) אוצ"ל: שם נולד.

נא) יט, ב ד"ה שמן (שיש נולד שמועיל בו סמיכות דעת ויש נולד שאין מועיל). וראה לעיל סי' שה קו"א סוף סק"ב.

נב) קכא, ב.

נג) דבתחילה היה המאכל גלוי וכעת הוא מכוסה במעי האדם, והוי נולד. או אולי צ"ל: דמעיקרא מיכסי והשתא מיגלי (כמו בשבת כט, א).

נד) כמו בני מעיים שאינם צריכים לאווז, ומהני דעתו.

נה) ראה רש"י תענית כב, ב ד"ה וטהרו.

נו) שבת (מה, ב).

נז) הל' שבת פכ"ו הי"ג.

נח) שם פט"ז סי' יא.

נט) סל"ד. ולעיל שם סע"ב.

ס) ד"ה צואה.

סא) במלחמות (ס, ב), בשם שו"ת הרי"ף סי' יד. הובאו גם לעיל סי' תצה קו"א ס"ק ו. סי' תקה סוף ס"ג (וראה רמב"ן שם שהוא בכלל גזירת משקין שזבו). וכן הובא בקו"א שם ובסי' תקה ס"ה, הגהות אשרי פ"א סי' א, בשם אור זרוע הל' יו"ט סי' שכט, שהחלב אסור מטעם נולד.

סב) (א, א) ד"ה ואיכא (דאסור מטעם נולד, גם לולי הטעם דלעיל סי' תקיג ס"ב).

סג) ס"א. ודעה הב' דלעיל שם ס"ה.

סד) כדלעיל סי' שה סכ"ט ואילך.

סה) סק"ג.

סו) בתשובה ח"ה סי' רכו. שהיא דעה הא' דלעיל שם ס"ה.

סז) ולא משום דעתו לחולבה לקערה ע"י נכרי.

סח) הן ההוכחה הראשונה מהרמב"ם (דלא קיי"ל כוותיה), והן ההוכחה השניה מהרשב"א (דחלב שאני). וכיון דקיי"ל שבהמה מסוכנת שמתה היא נולד ומועלת דעתו, אפשר שגם בסוכה שנפלה מועיל תנאי.

סט) סי' תצט סק"ט.

ע) קו"א סק"ו.

עא) פ"ב הט"ז: בהמה שמתה ביו"ט כו' הואיל ולא היתה דעתו עליה ה"ז מוקצה. הובא לעיל שם בקו"א.

עב) ראה ל"ת עה (כה, ד) דקליפין הוו נולד ואסור ביו"ט (ולא הזכיר בהמה שמתה). וביש"ש פ"ג סי' יז כתב שלדעת הסמ"ג שמוקצה מותר גם בהמה שמתה מותרת. הובא לעיל שם.

עג) כדלעיל סי"א.

עד) כדלעיל סי' תקא סי"א.

עה) ולעיל סי' רסד סט"ו.

עו) ולכן אסור להדליקה ביו"ט ערב שבת, שאז צריך להדליק עד שיאחז ברוב היוצא מהנר (כדלעיל שם סי"ג), ואז הוא כבר נולד.

עז) שלא לצורך נר של שבת, שאז אינו צריך להדליק עד שיאחז ברוב היוצא מהנר.

עח) כיון שבידו לחלוב בהיתר (לתוך המאכל).

עט) מה שבידו להדליק בכל עת שירצה, וכמו"כ לא מהני גם מה שדעתו עליה מאתמול.

פ) שבת כט, א.

פא) כדלעיל סי' תקה דעה הב' שבס"ה.

פב) בין גרעין שלא נשתנה גופו לחלב שנשתנה גופו.

פג) שבחלב מועיל מה שבידו, ובגרעינים לא מועיל מה שבדעתו.

פד) סעיף ה.

פה) בו איסור ואין לשנות. וכ"ה לעיל שם סוף ס"ה.

פו) סעיף א.

פז) כמו שלא מהני שבידו להדליק בכל עת שירצה, וכנ"ל.

פח) שבת כה, ב.

פט) סקי"ד. וכדלעיל שם סט"ו.

צ) לדעת הרשב"א שבידו מועיל בחלב. וכיון שבידו אין מועיל כאן, בודאי גם דעתו לא מועיל כאן.

צא) ס"ו. וכדלעיל שם סי"ג.

צב) כט, א.

צג) שמיד אחר שהודלק מקצתו נעשה שבר והוי נולד, ולא הותר להפוך באש אלא ע"י ריבוי עצי היתר.

צד) בעבודת הקדש שער ה סי' ב.

צה) הלכה יב.

צו) אע"פ שלדעתו סגי במה שבידו לעשות בהיתר (כדלעיל בחלב), ואף כאן בידו להסיקם בלא להפוך באש אחר שהודלק מקצתו, או ע"י ריבוי עצים.

צז) שם.

צח) שבת (יב, ב).

צט) שם.

ק) סוסקי"ג. ושם סי"ד.

קא) ב, א ד"ה קא סלקא דעתין: אבל בנולד לא הוה ידע דנהוי דעתיה עלויה (משמע לכאורה שדעתו מועילה בנולד).

קב) ד"ה קא סלקא דעתין (שמטעם זה גרע נולד ממש שלא היה בעולם מכלים שנשברו).

קג) ביצה ב, רע"ב.

קד) שם ד"ה אין. וכדלעיל סי' תקא ס"א.

קה) ביצה כז, ב.

קו) פ"ב הט"ז.

קז) סימן זה ס"ו. ולעיל סי"א.

קח) ל, ב.

קט) שם ד"ה סיפא.

קי) טז, סוע"ב ד"ה ושוין.

קיא) פ"ב הי"ד.

קיב) ס"ח (שהשמיטו דין התנאי).

קיג) סוד"ה ומ"ש אבל.

קיד) סקי"ג.