הלכות ת"ת פרק רביעי

(א)

(א) עיין רמב"ם פ"ג הל' ה'א לפיכך כו'. ולכאורה צ"ע הא גם בשאר מעשים נמי אמרינןב הכי לעולם יעסוק בתורה ובמצות כו' שבשכר מ"ב קרבנות כו'. וגם הרמב"ם כתב כן סוף הלכות תשובהג, גם בנשים שפטורות מתלמוד תורהד. אלא ודאי דבמצות אתי שפיר, שהמצוה נעשית כתקנה עכ"פ אלא שמחשבתו אינה לשם מצוה, אבל בתלמוד תורה כשלומד ואינו מקיים מה שלומד הרי עליו נאמרה ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי, וסלקא דעתך אמינא שראוי לו שלא ילמוד קמ"לו דאפילו הכי התלמוד מביא לידי מעשה לבסוף עכ"פ, שהמאור שבה מחזירו למוטב, וסופו ללמוד ולקיים לשמה. והא דאין מלמדין לתלמיד שאינו הגוןז, יש לומר דהרב אינו צריך להכניס את עצמו לבית הספק, שמא לא יחזור בו נמצא זורק אבן למרקוליסח, אבל הוא עצמו חייב להכניס את עצמו, דמה יפסיד. ואף ששגגות נעשים כזדונותט אין הפסדו שקול כנגד שכרוי, אם יזכה ויסור למוטב. ואם לא יזכה דמו בראשויא והלעיטהו כו'יב. וגם הרב יש לומר דצריך להכניס את עצמו לבית הספק אם אי אפשר בענין אחר, אלא אם אפשר להחזירו תחלה למוטב, עי"ז שלא יכניסוהו לבית המדרש, מדחים אותו תחלהיג. ותדע דתניאיד לעולם תהא שמאל דוחה כו' ולא כיהושע בן פרחיה כו':

(ב)

(ב) מ"ש המג"אטו סימן ר"ץ בשם מדרש משליטז, זה אינו לגירסת הילקוט שם דמתו בשביל שהיו עוסקים באכילה ושתיה בזמן בית המדרשיז. וגם במה שכתב בשם הרוקח, ע"ש באליה רבהיח דזה אינו. ועיין אליה רבה סימן ק"ויט בשם פסקי תוס', דפליג בהדיא על הרא"ש פ"ב דברכותכ, וכן דעת הרב רבנו יונה בפרק קמאכא גבי תפלתי סמוכה כו' התחלת זמן התפלה ולא חיישינן כו' דרך הוא להתפלל כו', מכלל דאפילו [תפילה] לא דחיכב. ואזיל לשיטתיהכג גבי לק"ש כותיקין, דסבירא ליה דבלאו סמיכה גאולה לתפלה הקורא אחר נץ החמה עבר זמנה דרבנן, והיינו דאמר ליה רב לרבי חייא, בהתחלת זמן התפלהכד שהוא אחר נץ החמהכה, לא חזינה ליה כו'כו. ולהחולקיםכז, יש לומר דרביכח אזיל לטעמיה דס"ל סוף פ"ב דבבא מציעאכט, כרבי שמעון בן יוחאי בירושלמי פרק קמא דברכות דעוסק במקרא מדה ואינה מדה, ומשום האי טעמא לא הפסיק רשב"י אפילו לק"של, ואנן קיימא לן כרבנן שם בירושלמי ע"שלא:

(ג)

(ג) הנה המג"א בסימן ק"ןלב, ודאי לא סבירא ליה כמו שכתוב הסמ"ע בסימן קס"גלג, לחלק בין זמנם לזמן הזה. ואין לומר דסמ"ע מיירי דוקא בנביאים וכתובים, חדא דמאי שנא, ותו דמסיק ומכל מקום משום ביטול תורה כו'לד כמ"ש הרא"ש כו'לה, והתם מיירי בכל הספרים ולא בבעלי מקרא לחוד.

ומיהו היינו דוקא במאי דמפורש בתוספתאלו לכפות כל בני העיר כמו בית הכנסת דנגבה מכל בני העיר לפי ממוןלז, אבל לכוף היחידים להשאיל לא מסתברא לכופם כשמצוי לקנות ואין קונה, מי שידו משגת וסומך על ספרים [של] היחידים שישאילום. ולזה נתכוין רמ"א סוף סי' רצ"ב, ששינה לשון הרא"ש בתשובה שכתב סתם חסרון ספרים, ורמ"א פירש וכתב שאין ספרים נמצאים, רצה לומר מלשון מצוייםלח:


א) תחלת דינו של אדם אינו נידון אלא על התלמוד ואחר כך על שאר מעשיו, לפיכך אמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה בין לשמה בין שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה (הרי מפרש את לעולם יעסוק כו' רק על התורה).

ב) סוטה מז, רע"א וש"נ.

ג) פ"י ה"ה (לעולם כו' לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר). וראה יגדיל תורה (נ.י.) לה ע' רנו. לו ע' דש. לז ע' שע.

ד) כדלעיל פ"א הי"ד וש"נ.

ה) תהלים נ, טז. חגיגה טו, ב. וכ"ה כאן בפנים.

ו) הרמב"ם, שהיא הדעה הב' שבפנים. וראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים עמ' תקסט.

ז) חולין קלג, א. רמב"ם פ"ד ה"א. טור ושו"ע סי' רמו ס"ז. לקמן בפנים הי"ז.

ח) חולין שם.

ט) ב"מ לג, ב. תוס' סוטה כב, ב ד"ה לעולם.

י) ראה אבות רפ"ב.

יא) עפ"י יהושע ב, יט ובכ"מ.

יב) לרשע וימות (ב"ק סט, א).

יג) וכן נפסק לקמן בפנים הי"ז. וראה נהורא דאורייתא מאמר ז פי"ז.

יד) סוטה מז, א. הובא לקמן שם.

טו) לעיל או"ח סי' פט ס"ז, וסי' קו ס"ד, וסי' רצ ס"ד, נפסק כהרא"ש ומ"א שתלמוד תורה דרבים דוחה זמן תפלה וסעודה שלישית. וכאן בא להוכיח כאליה רבה שחולק עליו, ומסיק כאן בפנים: וכן עיקר.

טז) המ"א מביא שם מהרוקח (סי' נה), שאין להניח הדרשה בשביל סעודה שלישית, ולומד זאת ממדרש משלי (עה"פ אשת חיל לא, י), שבניו של ר"מ מתו מאותו החטא.

יז) כ"ה גם במדרש משלי שלפנינו (אלא שעדיין לא נתפרסם בתקופת רבנו).

יח) ס"ק ו (דהיינו שלא ירגיל לאכול סעודה ג' באותו זמן).

יט) סוף ס"ק ו (צריך להפסיק בדליכא שהות).

כ) סוס"י ג (שעבר זמן הקריאה קודם שגמר לימודו).

כא) (ג, א) ד"ה על תפלתי: מי שמלמד לאחרים כו' מצינו ברבינו הקדוש ז"ל (ברכות יג, ב) שהיה מלמד לתלמידיו, וכשהיה מגיע זמן ק"ש היה מעביר ידיו על גבי עיניו וקורא ק"ש וחוזר ללימודו ואח"כ היה מתפלל, ולא היה חושש אע"פ שהיה מגיע התחלת זמן התפלה, ולא חיישינן שמא ישכח ותעבור השעה, דכיון שהתפלה דרך הוא להתפלל אותה בכל יום יתן אל לבו הדבר ויזכור ויתפלל.

כב) כל שכן קריאת שמע (ראה רבנו יונה ט, א ד"ה למימרא, שמפרש שרבי קרא פרק ראשון של ק"ש בזמנו).

כג) זה שכתב דמיירי בהתחלת זמן התפלה (אחרי נץ החמה), ולכן קרא רבי ק"ש ועדיין לא התפלל, אזיל לשיטתיה ממ"ש שם (ד, ב) ד"ה תניא (שהיא דעה הב' דלעיל או"ח סי' נח ס"ד).

כד) שכן מפרש רבנו יונה שם (ג, א).

כה) כדלעיל או"ח רס"י פט, וש"נ.

כו) והשיב לו רבי חייא, שרבי כבר קרא ק"ש לפני נץ החמה.

כז) היא דעה הא' דלעיל או"ח סי' נח ס"ד (שמבואר שם שהיא עיקר, שזמן ק"ש לכתחלה הוא עד ג' שעות ביום, א"כ יצטרכו לפרש שרב אמר בסוף זמן ק"ש שלא ראה את רבי קורא ק"ש, וא"כ לא התפלל רבי בזמן תפלה). או שהיא הדעה שהובאה לעיל סי' קו ס"ד (שרבי לא קרא אלא פסוק ראשון, כי לימוד רבים דוחה אפילו ק"ש). והיינו דלא כשיטת הא"ר שהובאה לעיל.

כח) שסובר כאן שלימוד לרבים דוחה אפילו ק"ש, סובר כרשב"י בירושלמי (ברכות פ"א ה"ב), שמי שתורתו אומנתו אין מפסיקין אפילו לק"ש. ואנן לא קיי"ל כן (כדלקמן בפנים ה"ה, שאפילו רשב"י וחבריו היו מפסיקין לברכות ק"ש, ורק לתפלה לא היו מפסיקין). וא"כ אין להוכיח מרבי להלכה.

כט) לג, סע"א: העוסקים במקרא מדה ואינה מדה (שהמשנה וגמרא יפים ממנה, רש"י). ושם רע"ב: בימי רבי נשנית משנה זו.

ל) כמבואר בירושלמי שם, שק"ש בעונתה כמשנה, ותורתו אומנתו דוחה אותה.

לא) שמקרא כמשנה, וא"כ ק"ש בשעתה עדיף ממשנה, ותורתו אומנתו אינה דוחה אותה.

לב) שכתב שעכשיו מחויבים גם לקנות גמרות (כנפסק כאן בפנים).

לג) ס"ק ב (דלדידן דספרים מצויין בינינו לא נוהגין לכפות בקניות ספרים כ"א בס"ת).

לד) יכולין ב"ד לכוף לבני העיר להשאיל ספרים ללמוד מהן (כנפסק כאן בפנים).

לה) בתשובותיו כלל צג סי' ג.

לו) ב"מ פי"א הי"ב.

לז) כמבואר ברמ"א חו"מ סי' קסג סוף ס"ג. וכ"ה כאן בפנים, ולעיל פ"א ה"ג, וש"נ.

לח) משא"כ במקום שמצויים וידו משגת לקנות. וכן נפסק כאן בפנים.