סימן קפד

(א)

(א) ולפי זה כל שכן כו'. עייןא ב"י סי' שפ"גב בשם תורת האדם להרמב"ןג להחמיר אםד הוא בבגדו כו' משום לך לך כו'ה, אע"פ שהתיר בחבוק ונישוק כמ"ש ב"יו בשם הרמב"ן, וכן הוא בבעלי הנפש להראב"ד (דף ד' סוף ע"בז) להדיא. וכן כתבו הרא"שח והטור (סי' שמ"ב) בשם הראב"דט אפילו באבילות דקילא ליה (דהיינו כשמת לו מת קודם החופה שהתירו לדחות ז' ימי אבילותי), וכן דעת הטור וש"ע וכמ"ש הש"ך שם סק"היא, אף על גב דאסור לישן עמה אפילו הוא בבגדו כו' משום לך לך כו', במכל שכן מאבילות דחמירא ליה (שבסימן שפ"ג) כמ"ש בסימן שפ"גיב. ומה שכתב רמ"א בסי' שפ"ג להחמיר בחבוק ונישוקיג, היינו משום לך לך כו' ולא מדינא, ומשום הכי כתב בלשון ויש להחמיר כלשון הש"ע שם גבי הוא בבגדו כו'יד. ואתי שפיר דלא קשה מידי מ"ש הש"ך בסי' שמ"ב סק"ה לפי דעת הש"עטו, דהתם מיירי מדינאטז:

(ב)

(ב) ומשום הכי לא דמי כו'. ומשוםיז הכי נמי לא דמי ליום הכיפוריםיח וט' באביט. ומ"ש הט"זכ (ראייה לאיסורכא) מסי' שמ"בכב, צע"ג דהרא"ש (שם) לא כתבכג איפכא מסתברא, אלא לאסור היחוד ביום אבל בשאר פרישותכד מודה להראב"דכה, עיין שם בטור ובדרישהכו ובש"ך סק"ה. ואף לפי מ"ש הש"ך שם בשם הרא"ש דכתובותכז, היינו משום דהתם אפילו יחוד אסורכח, כמבואר מלשון רבינו ירוחםכט שבש"ך שם, כי מאחר (שאסור לישן עמה ביחוד כ"ש שאסור למזוג כו') עיין שםל. ועיין בהראב"ד דכתב להדיא (דף ד' ע"דלא) דחבוק ונישוק שרי סמוך לוסתה, והסכימו עמו הרמב"ןלב ורשב"אלג ושאר פוסקים ראשונים ואחרונים. אם כן הדבר ברור דליכא איסורא מדינא, אלא דהמחמיר תבא עליו ברכה כמו שכתב הב"חלד. ואם כן ביוצא לדרך אין מקום להחמיר כלל כמו שכתב הש"ךלה. ודברי הט"זלו צ"ע:

(ג)

(ג) ולא י"ב שעות כו'. מהלז שכתב הש"ךלח לחשוב שעות זמניותלט וכהאי גוונא מצינו כו' (לענין ק"ש ולענין חמץ כו' ולענין חישוב תקופות כו'), אינו מובן לכאורהמ, ואדרבה היינו כדעת הב"י דלעולם היום נחשב לי"ב שעות בין ארוך בין קצר כמו לענין ק"שמא וחמץמב, אלא דלענין חישוב תקופות אינו כן כמו שכתב הלבוש בא"ח סימן תכ"חמג. ועיין ש"ך סימן קצ"ו (סוף ס"ק ד') מבואר שהבין שעות זמניות דהכא הן כמו חישוב תקופות שהיום הוא משש שעות לפני חצות היום עד שש שעות אחר חצות וכן בלילהמד, ומשום הכי כלל כאן חמץ וק"ש עם חישוב תקופותמה, זהו דעתו בבירור, והוא פלאימו, וצ"ע:

(ד)

(ד) וכיון שההפלגה כו'. עייןמז תוס' ב"ק (דף ל"[ז] סוף ע"ב) ובתורת הבית הארוךמח (דף קס"ט ע"א) ובבדק הבית ומשמרת הבית (שם) דהפלגה דמיא לסירוגין דשוריםמט, ואם כן צריכים להיות סירוגין שויםנ. ומסתימת לשון הטור וש"ענא, אין ראיהנב, שהרי לשון הרמב"ן בהלכותנג הוא ג"כ כלשון הטור וש"ע, והרמב"ן סבירא ליהנד אפילו לענין פרישת עונה שאם המשיכה ראייתה כמה ימים חוששת לכל יום בפני עצמו, שכל יום וסת בפני עצמו הוא, ואם כן פשיטא דהוא הדין לענין מנין הפלגה שאין שאר הימים טפלים לראשון. אלא אפילו הרשב"אנה לא נחלק אלא משום שבהסתלק העיקר כו'נו ולא כשלא נסתלקנז.

ומשום הכי פירש הרמב"ן גבי עונה בינוניתנח, לאשמועינן דהכא דוקא מחשבים מתחלת ראייה ולא דמי לוסת ההפלגה. וטעמו ונימוקו עמונט, משום דבגמראס אמרינן (גבי עונה בינונית וכמה אמר כו' שלשים יום ורבא כו'סא) מר קחשיב ימי טהרה לבד (שהם כ"ג ימים לגירסת רבינו חננאל עיין שם בתוס'סב[)] ומר חשיב ימי טומאה וטהרהסג (ולא פליגי אהדדי). ולפ"ז משמע בהדיא דלכולי עלמא מחשבינן כל ז' ימי נדתה בטומאה אע"פ שלא ראתה בכולן, דאם לא כן פליגי אהדדיסד. וכן בדין, שהרי בין כך ובין כך טמאה היאסה, וגם מעיינה פתוח כל ז'סו, דמשום הכי לא קבעה וסתסז. ומשום הכי אינה צריכה בדיקהסח לידע וסת ההפלגה, דאין ההפלגה מתחלת בנדתה אלא מסוף ז' ימי נדתהסט ששוב אין המעיין פתוח, ומתחילין ימי טהרתה לגירסת ר"ח (ואתי שפיר דלא קשה מידי מ"ש בכרתי ופלתי סי' קפ"ט (ס"ק ט"ז)ע להב"חעא והש"ךעב ודו"ק). ואף האידנא שיש להם דין זבותעג. ועוד דאף בימי נדה קובעים וסת האידנאעד ולא מחזקינן לה במעיין פתוחעה. ולענין וסת ההפלגה מונין מראיה השניתעו (עיין כרתי ופלתי סי' קפ"ט ס"ק ט"זעז) כדלקמן סי' קפ"טעח לדעת הרמב"ן שםעט, דלא כרמ"אפ וט"ז שםפא. מכל מקום לענין עונה בינונית שהוא וסת לרוב הנשים שהן רואות משלשים לשלשים יום לא שייך לחלק בין זמנם לזמן הזהפב, שמכל מקום הן רואות בסוף ל' מתחלת ראיה כמקדם, ודו"ק:


א) לכללות הקונטרס אחרון, ראה מ"מ וציונים. ביאורים והערות בקו"א הל' נדה. קו"א עם ביאור מדרכי הקונטרס. שו"ע הל' נדה עם ביאור קו"א.

ב) ד"ה וכתב הראב"ד.

ג) שער האבל ענין האבלות ד"ה בתשמיש המטה כיצד, בשם הראב"ד בבעלי הנפש שער הפרישה.

ד) אוצ"ל: אפילו אם הוא בבגדו (והיא בבגדה במטה אחת).

ה) אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב (שבת יג, סע"א). וכ"ה בשו"ע שם ס"א.

ו) שם, בשם רבנו ירוחם נכ"ח ח"ב (רלב, א), בשם הרמב"ן שם, בשם הראב"ד שם.

ז) בהוצאת ברלין תקכב (סוף טור ד, וראה לקמן קו"א ס"ק ב), והוא בסוף שער הפרישה: מוסף עליהם הנדה שהוא חייב בכל מיני פרישה בחבוק ונשוק כו' (הרי שבאבלות מותר חיבוק ונישוק, שקיל משינה במטה אחת).

ח) מו"ק פ"ג סי' לו (וראה לקמן קו"א ס"ק ב, שכן סובר גם הרא"ש עצמו).

ט) מדיוק הנ"ל שבסוף שער הפרישה.

י) ראה כתובות ד, א-ב. ש"ך סי' שמב ס"ק ו (שלכן החמירו שהוא ישן בין האנשים כו', ומ"מ התירו חיבוק ונישוק).

יא) שדעתם להתיר חיבוק ונישוק.

יב) סעיף א (שיש להחמיר שלא ישן אתה במטה, ומכ"ש שבאבילות דקילא יש להחמיר שלא לישן במטה אחת). הרי ששינה במטה אחת חמור מחיבוק ונישוק.

יג) כדעת רבנו ירוחם שם (ומשיגרא דלישנא נראה שהוא חמור משינה במטה אחת).

יד) שאף שמותר מדינא יש להחמיר כו'. וכוונת הרמ"א להחמיר גם בחיבוק ונישוק כמו בשינה במטה אחת. וראה כללי הפוסקים וההוראה סי' קלב.

טו) שלא אסרו אלא תשמיש ולא חיבוק ונישוק. ולפי"ז יש להקשות מרמ"א סי' שפג שהחמיר בחיבוק ונישוק (אפילו באבילות דחמירא), לסי' שמב שלא חלק הרמ"א על השו"ע שהתיר (אפילו באבילות דקילא).

טז) בסי' שמב השו"ע התירו מדינא, ובסי' שפג לא אסר הרמ"א אלא מחומרא.

יז) לכללות הקונטרס אחרון, ראה מ"מ וציונים. ביאורים והערות בקו"א הל' נדה. קו"א עם ביאור מדרכי הקונטרס. שו"ע הל' נדה עם ביאור קו"א.

יח) ראה לעיל סי' תריא ס"ב (שתשמיש אסור מהתורה). סי' תרטו ס"א (שצריך לנהוג עמה כל ההרחקות כמו בנדה ממש).

יט) ראה רמב"ן בתורת האדם שער האבל ענין אבלות ישנה (שהוא מדברי קבלה ותקנת נביאים). ר"ן ר"ה ה, רע"א. טור או"ח סי' תקנ. וראה שו"ע שם סי' תקנד סי"ח (נכון הדבר). לעיל או"ח סי' מ ס"ח (מן הדין מותר לישן עם אשתו בט"ב כו' אלא שנכון הדבר להחמיר). קו"א שם ס"ק ב. כללי הפוסקים וההוראה סי' קכא.

כ) ס"ק ג.

כא) חיבוק ונישוק ביום הוסת.

כב) מדין אבילות הקלה, שהרא"ש (מו"ק פ"ג סי' לו) מחמיר בחיבוק ונישוק. ראה פרי דעה שם טורי כסף ס"ק ג.

כג) ומאד הפליג החכם [הראב"ד, בבעלי הנפש שער הפרישה] להחמיר בלילה להצריך שתי שמירות והפליג להקל ביום להתיר יחוד חיבוק ונישוק ואיפכא מסתברא.

כד) כולל חיבוק ונישוק.

כה) שמסיים שם הרא"ש: והיחוד אסור ביום כמו בלילה אבל במיני פרישות אין צריך להרחיק.

כו) ראה פרישה שם ס"ק ח.

כז) פ"א סי' ט, שבאבילות הקלה אינה מוזגת לו את הכוס ואינה מצעת לו את המטה כו', וא"כ כ"ש שאוסר חיבוק ונישוק.

כח) משא"כ בעונת הוסת שהיחוד מותר, אין איסור גם בחיבוק ונישוק.

כט) נכ"ב ח"ב (קפה, ד) בשם מורו הר"ר אברהם בן אסמעאל.

ל) וראה לעיל קו"א ס"ק א, שבשאר אבלות לא אסר רבנו ירוחם (נכ"ח ח"ב רלב, א) מדינא אלא מחומרא.

לא) בעלי הנפש הוצאת ברלין תקכב (סוף טור ד, וכדלעיל קו"א ס"ק א).

לב) הל' נדה פ"ח ה"י (שאסרו רק התשמיש).

לג) בתורת הבית הארוך שער ב (ד, ב).

לד) ד"ה ופרישה.

לה) ס"ק כז. וכדלקמן בפנים ס"ק לה.

לו) סוף ס"ק ג. וראה גם לקמן שם: דלא כט"ז.

לז) לכללות הקונטרס אחרון, ראה מ"מ וציונים. ביאורים והערות בקו"א הל' נדה. קו"א עם ביאור מדרכי הקונטרס. שו"ע הל' נדה עם ביאור קו"א.

לח) ס"ק ז, להוכיח כשיטת האביאסף (המובא בהגהות מיימוניות פ"ד ה"ט) שעונה היא בת י"ב שעות שוות, בין בימים הארוכים ובין בימים הקצרים (דלא כב"י ד"ה כתבו).

לט) שכל עונה היא בת י"ב שעות זמניות (היינו שוות).

מ) מה שמביא ראיה מק"ש וחמץ לסתור לכאורה.

מא) כדלעיל או"ח סי' נח ס"ג, וש"נ.

מב) כדלעיל שם סי' תמג ס"ד, וש"נ.

מג) סוף הסי' ד"ה עוד יש לי (שחישוב התקופות הוא לפי שעות שוות). וראה אליה זוטא שם.

מד) וכ"כ בנקודת הכסף כאן ס"ק א.

מה) שלדעתו שעות זמניות (האמור גבי ק"ש וחמץ) היינו שעות שוות וקבועות (כבחישוב תקופות).

מו) שהרי בק"ש וחמץ פשוט דחישוב השעות משתנה לפי אורך היום והלילה. וראה לקמן בפנים ס"ק לז.

מז) לכללות הקונטרס אחרון, ראה מ"מ וציונים. ביאורים והערות בקו"א הל' נדה. קו"א עם ביאור מדרכי הקונטרס. שו"ע הל' נדה עם ביאור קו"א. יגדיל תורה (ירות"ו) כ ע' 73 ואילך.

מח) שער ג (ט, ב).

מט) שבב"ק שם ע"א: ראה שור נגח שור לא נגח כו' נעשה מועד לסירוגין.

נ) כמו בסירוג דשורים שבין נגיחה לנגיחה (ראה שור אחד ולא נגח), כך בוסת ההפלגה שבין ראיה לראיה (ימים שוים שאינה רואה בהם).

נא) לקמן סי' קפט ס"ב (ראתה היום ולסוף כ' יום כו'), דמשמע לכאורה שהולכים בתר תחילת ראיה.

נב) דמיירי שפסקה בו ביום, וכדלקמן שם ס"ק ג.

נג) הל' נדה פ"ה הי"א.

נד) שם הכ"ג (הובא בטור כאן). וראה חידושי רמב"ן סד, א ד"ה ראתה (להפלגות שוות כו' שהן באין בהפסקות שוות). מורה בהלכה ע' שכג.

נה) בתורת הבית שם (טו, רע"א) דלענין פרישת עונה חוששים רק ליום הא', וכדלעיל ס"ו.

נו) יסתלק הטפל, כמבואר בפנים ס"ק כב.

נז) שאז מונין ההפלגה מסוף ראיה, כמבואר בפנים.

נח) שם ה"ה: כמה היא עונה [בינונית] ל' יום מתחלת ראיה לתחלת ראיה אחרת.

נט) לחלק בזה בין עונה בינונית לוסת הפלגה.

ס) ט, ב.

סא) אמר עשרים ושלש יום (כדלקמן בסמוך).

סב) ד"ה ימי (ודוחה את גירסת רש"י כ' יום).

סג) והוי ל' יום.

סד) אם ראתה פחות מז' ימי נדה.

סה) כל ז' ימי נדה, אף אם הפסיקה לראות באמצעם. וראה שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פב.

סו) נדה יא, א.

סז) כשמעיינה פתוח, אף לרבי יוחנן שאשה קובעת וסת בימי נדתה (כפירוש הא' ברש"י שם ד"ה ממעין). וכדלקמן סי' קפט ס"ק קיב (מדין התלמוד).

סח) במשנה וגמרא שם, ולכאורה יוקשה תבדוק לידע כו'.

סט) אף אם פסקה לראות באמצעם. וראה סוגה בשושנים סי' ב ס"ק לד. ביאורים והערות ע' נח.

ע) שהקשה כעין זה, שעכ"פ כשיש לה וסת הפלגה קבוע תבדוק בימי נדתה, שאם תראה בששי מימי נדתה תמנה הוסת הקבוע (שלא נעקר בהקדמת הראיה) מראיה השנית. ולפי האמור כאן, שנדה מעיינה פתוח ונחשב ראיה אחת, אתי שפיר.

עא) סי' קפט ד"ה ומ"ש כיצד (שוסת ההפלגה נעקר אם שינתה להפלגה קטנה יותר). הובא לקמן שם ס"ק מג.

עב) שם ס"ק לא (כהב"ח). וכתב לפי"ז הכרתי ופלתי שם, שאם הקדימה לראות בוסת קבוע (שלא נעקר) תמנה הוסת מראיה השנית.

עג) כדלעיל בסוף הפתיחה להל' נדה, ומיד שפסקה לראות מעיינה סתום, והיה מקום לחשב עונה בינונית מהפסק טהרה, כמו בוסת ההפלגה.

עד) כדלעיל בפנים ס"ק כא, ולקמן סי' קפט ס"ק קיב, דחוששים שמא ראשונה היתה בימי זיבה והשניה התחלת נדה.

עה) ראה לקמן סי' קפט קו"א ס"ק ד, שלדעת הד"מ והט"ז קובעים וסת גם ממעיין פתוח.

עו) דאף שההפלגה הראשונה לא נעקרה מונין אותה מראיה השנית, אף שהיא בימי נדה.

עז) דס"ל כן אף לדעת הב"ח וש"ך, בוסת קבוע, וכנ"ל.

עח) ס"ק מג.

עט) פ"ה הלכה כב.

פ) סעיף יג.

פא) ס"ק יח.

פב) אף שעיקר הטעם שבזמנם (כ"ג ימי טהרה, מסוף ימי נדה שהמעיין נסתם) לא קיי"ל בזמן הזה, מכל מקום כו'. וראה ביאורים והערות ע' סא. יגדיל תורה שם הערה 36. פרדס חב"ד יב ע' 48.