סימן לב

(א)

(א) מה שהקשה הפרי חדש סק"ו על הרשב"אא, לא קשה מידי. דהא מילתא דפשיטא דלא אמרינן הלכהב כתלמיד במקום רב אלא במלתא דתליא בסברא דידיה שאין סברת התלמיד ושיקול דעתו נגד סברת הרב ודעתוג, אבל הא דאמר ריש לקישד לגירסת הרי"ףה למטה מן האגפיים היא מילתא דלא תליא בסברא, שהרי בבהמה נמשך כח החוט עד הירכיים שמעמידים אותו ותשש כחו כדפירש רש"יו, ואם כן בעוף גם כן מסתברא הכי. ואם תימצי לומר שבעוף האגפיים מעמידים אותו, אם כן הוה ליה למימר עד בין האגפיים כרבי ינאי, אבל למטה מן האגפיים היא מלתא דלא תליא בסברא כלל, אלא דהכי גמירי ליה מרביה כמו רוב הטריפות שהן הלכה למשה מסיניז:

(ב)

(ב) והלכך בעי שהייה מעת לעת. הנה מה שכתב הב"יח בשם הר"ןט, ואחריו נמשכו כל האחרוניםי, דבעינן שהייה מעת לעת, לאו בפירוש אתמר בר"ן אהך דהכה במקל, אלא מכללו אתמר דכתב דכל הני דאמרינן בשמעתין כו', וסבר הב"י דגם הך דהכה במקל בכלל כל הני דשמעתין.

ומיהויא היינו דוקא היכא דחיישינן לריסוק, אבל משום פיסוק פשיטא דלא בעינן שהייה, כמבואר במקור דברי הר"ן אל[ו] בחדושי הרשב"איב, הובא בב"י סוף סי' נ"ח. עיין שם במ"ש הב"י בתחלת הסימן בד"ה ואם שהתה כו' בשם הר"ןיג לפי דעת הרמב"םיד והכי קיימא לןטו. והלכך בהלכה דאתמר בהדיא בגמראטז דאין צריך בדיקה משום ריסוק, על כל פנים אין מקום לשהייהיז.

דאף הב"חיח לא כתב להחמיר כאן בהלכה יותר מבנפלה הואיל ולא היתה המכה אלא באבר אחד, אלא לענין בדיקה משום פיסוק, וכן משום קריעה באברים הפנימים שבמקום ההכאה, אבל משום ריסוק אין לחוש כלל אפילו בעמדה לשיטת רש"ייט, וכמ"ש מהר"ם בגליון הרי"ףכ שהיא שיטה א' שבר"ןכא, והובא בב"י בסי' נ"חכב, דאין בדיקה כלל לריסוקכג, וכדעת הטור שם שפרט ומנהכד י"ח טריפות. ואם כן לפי זה ודאי דאף בהכה במקום אחד יצאה מחשש ריסוק כשעמדה, דאם לא כן אין בדיקה והכשר לעולם. ולפי דעת הב"ח סי' נ"חכה גם הרמב"םכו שבר"ן שםכז מודה דלא חיישינן לריסוק כלל כששהתה או עמדה. וגם לשון הר"ן מורה לכאורה דעל כל פנים בעמדהכח מודה הרמב"ם לרש"י. אלא שבחדושי הרשב"אכט ותורת הבית הארוךל מבואר דגם בעמדה חיישינן לריסוק. אבל בהלכה גם הרשב"א מודה לרש"י דאפילו באבר אחד אין חוששין לריסוק, דאם תימצי לומר שהילוך אינו מוציא מידי חשש ריסוק אבר אחד אם כן כשנמצא אבר אחד מרוסק אחר ההילוך אמאי שרי הרשב"א בתשובהלא המובאה בב"ילב וש"ע שםלג, דלמא שלט כח הנפילה והחבטה במקום זה יותר מאחר דחזינן ריסוק, ומנא לן לתלות הריסוק בדבר אחר. אלא ודאי משום דסבירא ליה להרשב"א שבכל ריסוק המטריף, אפילו ריסוק אבר אחד, אי אפשר שתלך כמו בשאר טריפה. עיין שם בב"י בשם הרשב"א. והא דלא חיישינן לשאר טריפות כקריעה ופיסוק כשהלכה, היינו משום שהיא בחזקת בריאה כמ"ש הר"ןלד. ומה שכתב הר"ן שם תחלהלה שמחמת החבטה נטרפה כו', היינו לשיטה הא'לו דהבדיקה אינה אלא לשאר טרפות ולא לריסוק. ומה שכתב אחר כךלז ואף על פי שאפשר שנקרעו הדקין כו' בחזקת בריאה כו'לח, היינו לשיטת הרשב"א שממנו מקור דבריו שם, דסבירא ליה כהרמב"ם דלעיל שם במשנה, עיין שם ברשב"אלט. ואם כן בודאי לא נתכוין הב"ח להחמיר באבר אחד יותר מבנפלה, אלא לענין בדיקה דקריעה ופיסוק.

ואף גם לזאת החומראמ משמע מלשון רמ"א בהג"המא, וסתימת הט"ז וש"ך שםמב, דהלכה מהני לדידן בכל גווני, דאם לא כן היה להם לפרש דבאבר אחד לא מהני. וטעמם ונימוקם עמם כמו שכתב הר"ןמג אף על פי שאפשר שנקרעו הדקין מכל מקום כיון שהלכה כדרכה בחזקת בריאה היא. ולא דמי לחוט השדרהמד, שאינו בכלל הגוף ובהכאה קלה (אפילו בשבט כמ"ש הכלבומה ורש"ימו בספרים אחרים) חיישינן לשבירת השדרה שהמקל נוגע בה ומכה בה בכח וממילא נפסק החוט, כדפירש רש"י במשנה ריש פרק אלו טרפותמז. והא דלא חיישינן לחוט בנפילה כשהלכה, היינו שאילו נטרפה על ידי החבטה לא היתה יכולה לילך כמ"ש הר"ןמח לעיל. והיינו בחבטה דנפילה דוקא, אבל אברים שבחלל הגוף ליכא למיחש בהו לקריעה ופסוקה על ידי הכאה שמבחוץ, אלא במכה רבה עד שאינה יכולה לעמוד ולילך כדרכה מחמת הכאה זומט, אבל אם הלכה כדרכה בידוע שלא היתה מכה רבה ובחזקת בריאה היא כמו שנתבאר. וכ"מ בזבחים דף ע"דנ מדלא מוקי בהכה במקום אחדנא. וכיון דאתחזק ספק טריפות אין מכניסין בעזרה לשוחטה דהקריבהו נא לפחתך, כדפי' רש"י שםנב, דלא ככרתי ופלתי סי' נ"חנג. והא דלא מוקי בהכה בחוט השדרה, משום דאפשר לבדוק בשדרה מחיים לפי מ"ש הט"זנד. והשתא אתי שפיר דלא קשה מידי מ"ש בסי' ל"אנה לרמ"אנו וש"ךנז דאין צריך בדיקה כלל במוח בנחבסה, משום דמסתמא הלכה. ואם לא הלכה סמך רמ"א אמ"ש בסי' נ"חנח.

והנהנט ממה שכתב הר"ןס אף על פי דאפשר שנקרעו הדקין כו', מבואר הטיב דרוצה לומר דחיישינן נמי לקריעות דקין וכיוצא בהן, ולא לחוט השדרה בלבד. וההיא עובדאסא דאשתכח חוט דאפסיק, אינה אלא לראיה שהילוך זה אינו מוציא מידי ספק ריסוק כמו שאינו מוציא מידי פסיקת החוט. וכן משמע גם כן בהדיא בתורת הבית הקצרסב מידי ספק. מעשה כו' מידי ספקסג כו' עיין שם. ולאיכא מאן דאמר שבר"ןסד אפילו הלכה חיישינן לחוט, אין ראיה כל כך מחוט לדחות תלמוד ערוך מהלכהסה, לפי מה שנתבארסו לחלק בין חוט לאברים הפנימים. אלא דנודע מה שכתב מהרמ"עסז דלעולם סברא ראשונה שכותב הפוסק בלשון סתם הוא עיקר בעיניוסח. וכן משמע גם כן בתורת הבית הארוךסט שהביא ראיה מאין חוששין דהכה במקל לאין חוששין דכולה שמעתין, דאפילו לחוט אין חוששין, דסבירא ליה דכולהו אין חוששין דכולה שמעתין כי הדדי נינהו לגמרי. ואם כן כולהו חוששין נמי כי הדדי נינהו לגמרי, וכמו שכתב בחדושיוע דהא לא מפלגינן בהו בגמרא ועל נפילה דמתניתין מייתי להו כו'. ואם כן לענין הלכה נמי ליכא לפלוגי בהועא. וכן משמע ממה שכתב בתורת הבית הקצרעב דין זהעג גבי נפולה ולא לגבי שבורהעד, דלא כטורעה ששינה דרכו מדרך הגמראעו והרשב"א והרמב"םעז, משום דסבירא ליהעח כאיכא מאן דאמר שבר"ןעט, כמ"ש הדרכי משהפ. ומיהו לפי זה דהרמב"ם גם כן סבירא ליה כהרשב"אפא, אם כן צריך לומר דמה שכתב בפ' י"אפב בנתרוצץ צריך בדיקה סתם, ומשמע אף שהלכהפג. היינו משום דנתרוצץ צריך בדיקת סדקין ובקעים מפולשיםפד. והשתא אתי שפיר דלא קשה מידי על רמ"א וש"ך שלא הצריכו בדיקה בנחבסהפה, נגד דעת הרמב"ם פי"אפו. עיין מ"ש סי' ל"אפז.

מ"ש הפרי חדשפח שכן דעת רש"יפט שכתב חיישינן לחוט השדרהצ. לכאורה נהפוך הוא, מדלא כתב כן רש"י תחלה אלא במחיוה אפיסקיה דוקאצא. תדע שהרי הרשב"א בתורת הבית הקצרצב כתב בהדיא בראש המקל מכה בכח ומרסק וכן במקום הקשרים, ובאפיסקיה כתבצג חוששין שמא פסק החוט, אלמא דסבירא ליה לחלק ביניהם, משום דסבירא ליה שאינה מכה בכח אלא בראש המקל או בקשרים ולא באמצע, אף על פי שמכה לרוחב השדרה. דלא כמשמעות הש"ךצד, וצריך עיון:


א) שהרשב"א עצמו כותב בכ"מ הכלל שרבי ינאי רבו של רבי יוחנן שהוא רבו של ריש לקיש והלכה כמותו.

ב) אוצ"ל: שאין הלכה.

ג) ראה חקרי הלכות ח"ב ה, א. כללי הפוסקים וההוראה כלל עב.

ד) מו, א.

ה) (י, א).

ו) מה, ב ד"ה עד בין הפרשיות, וכדלעיל בפנים ס"ק ה (ד"ה ואתמר).

ז) גמרא מב, סע"א.

ח) ד"ה בהמה שהכו (שצריך שהייה ובדיקה).

ט) (יד, ב) ד"ה וכתב הרב.

י) יש"ש פ"ג סי' סב. ט"ז ס"ק ד. תבואות שור ס"ק ו ד"ה ולענין דינא.

יא) בא להוכיח מ"ש בפנים (ד"ה מיהו הני מילי), דאף לדעה הב' שבר"ן (דלעיל בפנים ס"ק ז), שגם בהלכה חיישינן לפיסוק חוט השדרה, מ"מ פשיטא דלא בעינן שהייה (ובכה"ג מיירו הטור ושו"ע).

יב) נא, א ד"ה גמ' אמר רב הונא (דכיון דחיישינן לריסוק אברים, וריסוק אברים לא ידיע ביומיה).

יג) (יד, ב) ד"ה אבל הר"ם (שאין הריסוק ניכר לאלתר עד שתשהה מעת לעת).

יד) פ"ט ה"ח והי"ז (שהבדיקה היא אם נתרסקו אבריה ונפסדה צורתם).

טו) בסי' נח ס"ג (שהבדיקה היא כנ"ל, וא"כ מובן שקיי"ל כביאור הרשב"א והר"ן שזהו טעם שהיית מעת לעת).

טז) נא, ב.

יז) אף להסוברים שעדיין חוששים לפיסוק חוט השדרה, עכ"פ אין מקום לשהייה.

יח) ד"ה ומ"ש ואם לא (דנקטינן כדעה הב' בר"ן, שהלכה אינו מועיל בחשש אבר אחד).

יט) נא, ב ד"ה אבל בדיקה בעיא (שבעמדה אין חוששין לריסוק, רק לפסיקת חוט השדרה ושבירת רוב צלעות ועקירת חוליא). וכ"ש בהלכה (שכ"ה לדברי הכל, כדלקמן).

כ) חדושי אנשי שם (יד, ב).

כא) שם (יד, רע"ב).

כב) בסופו, ד"ה כתב הר"ן.

כג) רק כיון שעמדה או שהתה מעת לעת יצאה מכלל ריסוק.

כד) שאם שהתה מעת לעת יצאה מכלל ריסוק אברים וניתרת ע"י בדיקה כו' מכל י"ח טריפות.

כה) ס"ו ד"ה כתב הרמב"ם, ובקונטרס אחרון שם.

כו) פ"ט הי"ז.

כז) דלא כר"ן עצמו שמפרש שם ברמב"ם, דגם בשהתה חיישינן לריסוק.

כח) ורק בשהתה אמרינן דמועלת בדיקה שאין בה ריסוק.

כט) נא, ב ד"ה גמ' אמר רב הונא (הובא בב"י סוס"י נח): וריסוק איברים לא ידיע ביומיה אא"כ עמדה.

ל) ראה שם (מח, סע"ג).

לא) ח"ג סי' רמט.

לב) ד"ה כתב הרשב"א.

לג) סעיף ה.

לד) (טו, א) ד"ה גרסינן בגמ'.

לה) ד"ה עמדה (הרי שעכ"פ חוששין שנטרפה ע"י נפילה).

לו) שם (יד, ב דיבור הראשון).

לז) (טו, א) ד"ה גרסי'.

לח) הרי שלכתחלה אין חוששין בנפולה לנקרעו הדקין, רק לריסוק.

לט) הרשב"א שמפרש במשנה (נא, א ד"ה מתני') כהרמב"ם (פ"ט הי"ז) שהבדיקה (אחר ששהתה או עמדה) היא אם האברים מרוסקים (ואין חוששין שנקרעו הדקין וכו'), הוא מקור למ"ש הר"ן שם (יד, ב ד"ה והר"מ) לפרש כן את דברי הרמב"ם.

מ) יש להוכיח דלא כחומרת הב"ח, לחשוש באבר אחד אף בהלכה.

מא) ס"ג (שאם הוכתה במקום אחד צריכה בדיקה נגד המקום שהוכתה) וס"ו (שאם הלכה מותר בכל אופן).

מב) שלא העירו עליו כלום.

מג) (טו, א) ד"ה גרסי'.

מד) שהביא הר"ן דעה החוששת לפסיקת החוט אפילו בהלכה, כדלעיל בפנים ס"ק ז.

מה) ראה שם (עג, ג): בראש השרביט (הובא בט"ז ס"ק ה).

מו) נא, א ד"ה הכה על ראשה (בספרים אחרים שעל הגליון). מהרש"ל שם. ב"ח ד"ה בהמה שהכו.

מז) מב, א ד"ה נשברה (דפסיקת החוט ע"י שבירת שדרה היא).

מח) (טו, א) ד"ה עמדה.

מט) כמובא לעיל מרמ"א סי' נח ס"ג וס"ו.

נ) ע"ב (שמטעם זה לא מוקי מתניתין בזבחים שנתערבו בטריפה, דמיירי בנפולה, שהרי הלכה אינה צריכה בדיקה, וא"כ יש לבדוק).

נא) אלא ודאי גם בזה הלכה אינה צריכה בדיקה.

נב) ד"ה נפולה.

נג) פלתי סי' נח ס"ק ה (שהקשה כנ"ל ותירץ, שבחשש אבר אחד אין חוששים להקריבהו גו', כמו בבדיקת ריאה שאין חוששים. אמנם מרש"י שם מוכח שדוקא באיתחזק חוששים (אפילו באבר אחד, משא"כ בבדיקת ריאה דלא איתחזק). וראה חקרי הלכות ח"ב ה, ב.

נד) ס"ק ד (שבדיקת החוט היא בשבירת השדרה). וכ"ה בפנים ס"ק ח.

נה) בחלק שהגיע לידינו לא נתבארה הלכה זו. וראה לקמן (סד"ה והנה ממה). לעיל סי' ל סוף ס"ק א.

נו) סי' ל סוף ס"ב (שדוקא בניקב עצם הגולגולת צריכה בדיקה ואין בקיאין, משא"כ בנחבסה).

נז) שם ס"ק ו. וראה לקמן (סד"ה והנה ממה).

נח) ברמ"א ס"ג (שאם הוכתה באבן במקום אחד צריכה בדיקה).

נט) עתה בא להוכיח, שדעת הר"ן ורוב הפוסקים כדעה הראשונה שבר"ן (טו, רע"א), שאם הלכה אינה צריכה בדיקה כלל.

ס) (טו, א) ד"ה גרסי'.

סא) בגמרא נא, א. הובא בר"ן שם.

סב) בית ב ש"ג (מט, ב).

סג) סתם (לא רק מידי ספק פסיקת חוט השדרה).

סד) דלעיל בפנים ס"ק ז.

סה) הר"ן שם הוכיח ממעשה (שבגמרא נא, א) שהלכה ורגליה נגררים ומצאו שחוט השדרה נפסק, דלא קיי"ל כאמוראי (שם נא, ב) דסגי במה שעקרה להלך.

סו) לעיל (ד"ה ואף גם) נתבאר שלסברא האחרונה שבר"ן צריך לחלק בין חוט לאברים הפנימיים. וא"כ איך מוכיח כאן הר"ן מחוט לשאר אברים, אלא דנודע כו'.

סז) סי' צז. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל עג.

סח) וא"כ י"ל שגם הוכחה זו היא רק לפי הסברא הראשונה, שהיא עיקר.

סט) שם (מח, א).

ע) נא, א ד"ה אמר רב הונא.

עא) שבהלכה אין צריך בדיקה כלל, לא בחוט השדרה ולא בשאר אברים.

עב) שם (מח, א).

עג) של בהמה שהכו אותה על השדרה במקל.

עד) שמתחיל לבארם אח"כ שם (נ, א).

עה) שביאר דין זה בסי' לב, ולא בסי' נח שנתבארו בו דיני נפולה.

עו) שביארה דין זה (נא, א) בין דיני נפולה.

עז) פ"ט הי"ג (בין דיני נפולה).

עח) להטור.

עט) שבהמה שהכו אותה על השדרה במקל, אפילו הלכה בעי בדיקה (וא"כ דינה שונה מדיני נפולה).

פ) ס"ק ג.

פא) שהלכה אינה צריכה בדיקה אף בבהמה שהכו אותה על השדרה במקל.

פב) הלכה ד.

פג) ולמה יגרע מבהמה שהכו אותה על השדרה במקל.

פד) ראה לעיל סי' ל בפנים סוף ס"ק א.

פה) ראה לעיל סד"ה ואף גם.

פו) שהצריך בדיקה בנתרוצץ.

פז) ראה לעיל (סד"ה ואף גם), וש"נ.

פח) ס"ק ח.

פט) נא, א ד"ה אפסקיה.

צ) ולא לריסוק.

צא) הרי שאם הכה אותה בראש המקל חוששים לריסוק.

צב) שם (מח, סע"א). הובא לעיל בפנים ריש ס"ק ח.

צג) שם (מט, רע"א).

צד) ס"ק י (שכשמכה בכח חוששים שמא נפסק החוט).