הל' נזקי גו"נ

(א)

(א) עיין תוס'א ורש"יב בבא מציעא דף ע"א שחזר בו ממ"ש בקידושיןג. ומה שכתב מהר"מ מריזבורקד דמותר להכותוה, רוצה לומר לבית דין, כדמסיקו אין בהם דיןז, משמע דבבית דין מייריח. והרי המכה עובר בלאו חמור, ואפילו הכי אוסר מהר"ם במרדכי סוף בבא קמאט, וכן הרא"שי וטור ושלחן ערוךיא לא סבירא להו להתיריב אלא כשאי אפשר להציל בענין אחר, וזה יכול לילך מאצלו ולא ישמע חרופיויג. מה שאין כן באשה רעה השרויה בביתו והכאתה זו היא הצלתויד:

(ב)

(ב) גמרא צ"אטו, ותוס' שם ד"ה אלא תנאי וכו', וים של שלמה שםטז (אבל מה שכתב שם דאפילו לצורך ממון אסור לביישו, צע"ג מדאמר רב לרב כהנאיז פשוט נבלה כו'. וגם מה שאוסר לצער גופויח, צע"ג מיעקב אבינויט שאכלו חורב וקרחכ):

(ג)

(ג) רא"ש פרק ה' דבבא מציעאכא טור יו"ד סי' קנ"טכב (עיין שם שתלה איסור ריבית בלהחיותוכג), ונימוקי יוסף בפרק ה' דבבא מציעאכד בשם הרמב"ןכה (עיין שםכו שתלה האיסור במי שנקרא אחיך. ואפילו מסור מיקרי אחיךכז, כל שכן מומר לתיאבוןכח, מדאסור לכולי עלמא להלוות לוכט. ולרא"םל סבירא ליה כמו שכתב המרדכי פרק איזהו נשךלא בשם ר"י שההיתר הוא במכל שכן מגופולב, וכן כתב בפרק ג' מעבודה זרהלג, וכן דעת הט"ז בי"ד סי' רנ"אלד, ודו"ק):

(ד)

(ד) עיין ש"ך סי' קנ"ח סק"ולה. ועיין תשובת מהרי"ל סי' קצ"ד שהקיל בהם אפילו בשחיטהלו, כל שכן להחמיר לענין להחיותם, דלא דמי לאפיקורס דהכא:


א) ד"ה אדם (שמ"ש בגמרא שם: אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו, שאין הפירוש כדברי רב צדוק גאון שרשאי לשרוף שליש תבואתו).

ב) ד"ה יורד (שאין לפרש רשאי לירד לתוך אומנתו).

ג) ממ"ש רש"י בקידושין כח, א ד"ה רשע, למעט פרנסתו ולירד לאומנתו. וראה גם יומא עה, א ד"ה יורד.

ד) בנימוקיו (שבסוף שו"ת מהר"י ווייל) ד"ה ודין מי שקרא (בשם ר"י).

ה) לחבירו שקראו רשע.

ו) ד"ה דין ראובן קרא.

ז) הקורא לחבירו טמא או שאר חירופים, אלא מוטל עליו לפייס חבירו.

ח) וראה לקמן בפנים הט"ז.

ט) רמז קצו, כמובא כאן בפנים (כל שכן שאסור להכות מי שקראו רשע).

י) ב"ק פ"ג סי' יג.

יא) סי' תכא סי"ג, הובאו כאן בפנים.

יב) להכות המכה.

יג) ולכן אסור להכותו.

יד) ראה שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קב. רמ"א אהע"ז סי' קנד ס"ג. אמרי יעקב ביאורים ד"ה אם.

טו) בבא קמא צא, ב.

טז) פ"ח סי' נט. וראה נעם אליעזר סי' כ.

יז) פסחים קיג, א: פשוט נבלה בשוק ושקיל אגרא, ולא תימא כהנא אנא וגברא רבא אנא וסניא בי מילתא.

יח) ביש"ש שם (לחבול בעצמו לצורך ממון).

יט) בראשית לא, מ. ב"מ צג, ב (נטירותא יתירתא). וראה לקמן הל' שאלה ס"כ.

כ) בשביל שכר. וראה אג"ק ח"ד ע' קעט-קפ.

כא) סי' נב.

כב) וט"ז שם ס"ק ג. הובאה דעה זו לעיל יו"ד הל' רבית ס"פ.

כג) שלכן מותר להלוות ברבית לכופרים בתורה וקראים (ומזה מובן שמומר לתיאבון מצוה להחיותו מפסוק וחי אחיך עמך, ולכן אסור להלוותו ברבית).

כד) (מב, רע"ב).

כה) ב"מ עא, ב ד"ה ועוד בענין ריבית. הובא לעיל הל' נזקי ממון קו"א ס"ק ב, וביו"ד הל' ריבית סע"ז.

כו) כל מי שמורידין אותו לא נקרא אחיך, והכי [ברבית] נמי כתיב אחיך (ומזה מובן שמומר לתיאבון שאין מורידין אותו נקרא אחיך, ולכן אסור להלוותו ברבית).

כז) ויתירה מזו, שהרמב"ן כותב שם שאפילו מסור כו' (שהיא דעה הא' דלעיל הל' נזקי ממון ס"ח, והובאו דברי הרמב"ן שם בקו"א סוף ס"ק ב).

כח) שהוא עדיף ממסור לכמה דעות (ראה לעיל שם, ובקו"א שם ס"ק ב. או"ח סי' לט ס"א. יו"ד סי' ב ס"ט), ובודאי נקרא אחיך.

כט) משא"כ להלות ברבית למסור, שנתבארו לעיל הל' נזקי ממון ס"ח, ב' דעות אם הוא נקרא אחיך.

ל) סי' קנו (שהיא דעה הא' דלעיל בפנים), שגם מומר לתיאבון אינו נקרא אחיך, וא"כ מהו הטעם שאסור להלוותו ברבית. ויש לומר דסבירא ליה כו'

לא) רמז שלה. הובא טעם זה לעיל הל' ריבית סעיף עו, וש"נ.

לב) משא"כ מומר לתיאבון אסור להלוותו ברבית כיון שאינו מן המורידין (אף שאינו נקרא אחיך).

לג) רמז תתיד.

לד) ס"ק א.

לה) שגם המבזה ת"ח או המבזה את חבירו בפני ת"ח נקרא אפיקורס.

לו) הובא לעיל יו"ד סי' קו"א סק"ח ד"ה וכן.