הל' שאלה

(א)

(א) עיין שםא גבי דבוריםב, דמסתימת המשנהג ורי"ףד ורמב"םה משמע אף שאין חבירו שם לא יקוץ, דלא כסמ"עו, וצ"ע:

(ב)

(ב) רבינו ירוחםז. ב"יח. וכ"מ בגמראט דלא איצטריך טעמא דדמי לאריא ארבאי אלא בחצר דקיימא לאגרא:

(ג)

(ג) עיין ב"ייא גבי המחהויב דמהני בעל כרחו, והיינו מהאי טעמאיג. ואם תמצי לומר דהתם לא מהנייד, היינו משום דהתם לא יהיב ליה מידיטו:

(ד)

(ד) ועיין רמב"םטז דהעיקר תלוי באכילה, וכסות אין לו למכוריז:

(ה)

(ה) עיין גמראיח דלא תדוש בחסימה אמר רחמנאיט:

(ו)

(ו) נימוקי יוסףכ. ש"ךכא. וצ"ע בגמראכב, ובשיטה מקובצתכג ובמעדני מלךכד, דלא כרש"יכה:


א) במשנה ב"ק קיד, א.

ב) שנתיישבו על סוכת חבירו.

ג) לא יקוץ את סוכו על מנת ליתן דמים.

ד) שם (מא, א).

ה) הל' גזלה פ"ו הי"ד.

ו) שאם חבירו לא נמצא שם יכול לקוץ שלא מדעתו, גם לדעת היש חולקים.

ז) מישרים נתיב ל ח"א (פג, ב).

ח) סי' שיט.

ט) ב"מ קא, ב (דבאינו עשוי להשכיר מותר להשליכם לשוק כשהכניסם בחצר שלא מדעת בעה"ב).

י) כאריה אורב מאחר שבאת עלי בערמה (רש"י שם ד"ה דדמית), ולכן מותר להוציא פירותיו, כשהכניס לשם ע"י שהטעה אותו.

יא) סי' שלט ד"ה ומ"ש רבנו וקבל (וקצת משמע שאפילו לא נתרצה הפועל בהמחאה זו).

יב) משנה שם קיא, א (המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו). טור ושו"ע שם ס"י (וקבל עליו ליתן לו).

יג) שיש לחנוני עבורו כנגד שכרו.

יד) שהב"י כתב רק: וקצת משמע. וראה גם כס"מ הל' שכירות פי"א ה"ד בתחילת דבריו. ובשו"ע לא נכתב בפירוש שהוא אפילו בעל כרחו).

טו) אלא לחנוני (משא"כ באומן, שכלי בעה"ב נמצא אצלו).

טז) הל' עבדים פ"א ה"א (אא"כ צריך לאכלן בלבד כו' ואפילו כסות לא תשאר לו ואח"כ ימכור עצמו).

יז) שלא ימכור עצמו עבור כסות (ראה ש"ך סי' שלג סקט"ז), אלא כשאין לו אוכל, וגם כסות אין לו כדי למכור ולקנות בדמיו אוכל.

יח) ב"מ צ, ב.

יט) בשעת דישה לא תהיה חסומה (גמרא שם). וכן נפסק ברמב"ם הל' שכירות פי"ג ה"ב. טור ושו"ע סי' שלח ס"ג. וממילא אין נפק"מ מי חסם אותה.

כ) ב"מ (נב, א) ד"ה מתני' (מזה שלא התירה התורה לפועל ליתן לתוך כליו בכרם גוי, משמע דגזל גוי אסור, ואסור לו אף לאכול).

כא) סי' שלז סק"א (למאי דקיי"ל גזל גוי אסור, אסור לפועל לאכול בכרם גוי).

כב) שם פז, ב (שיש לפרש בב' אופנים, כדלקמן). וראה חקרי הלכות ד לב, ב.

כג) שם ד"ה הניחא (שלמ"ד גזל גוי אסור בא בכרם רעך לאסור אף לאכול בכרם גוי).

כד) פלפולא חריפתא שם פ"ז סי' ו אות ב (שנשאר בצ"ע על הנמוקי יוסף).

כה) שם ד"ה כרם רעך (שמפרש שהפסוק בא למעט ואל כליך לא תתן, אבל כרם כותי תתן).