דיני עדות ושטרות ושלישית

(א)

(א) ומ"ש הסמ"ע סי' ר"ז ס"ק מ"גא (וע"ש במסגרת השולחןב דלא גרסינן טובג) צע"ג. ואפשר דאזיל לשיטתו בפירוש הרמ"א סי' ס"א ס"ק י"אד. ועיין שם בש"ךה דזה אינו. ועי' ב"י סי' ע"א תשובת ריטב"או, מבואר שם היטב דמפרשי רוצה לומר דמפרשי בשטר, ולאפוקי דלא מפרשי כלל בשטרז, אבל דעת מי שקיבל עליו לא הוזכרה כלל. ואדרבה בתשובה אחרתח סבירא ליה להריטב"א דלא בעינן דעתו. עיין שם בדרכי משהט:

(ב)

(ב) עיין סי' ס"א סעיף ה' לשון הרא"שי שמקנה לכתוב כו', ורוצה לומר שסתם קנין הוא לכתוביא, דאם לא כןיב אין צריך קנין להרא"ש בטור סי' כ"ביג (ומשום הכי נמי לא היה פוסק הרא"ש שםיד על ההוצאה, דמסתמא לא פליג על רבו מהר"םטו דבאמר לכתוב מהני כתיבת בית דין חשוב, דבהכי מיירי הרא"שטז, דאם לא כן מאי רבותיה כולי עלמא נמי הכי דייני, כמ"ש הרא"ש פ"י דב"ביז דהכי נהיגייח. עיין בית יוסף סי' ר"זיט מה שכתב על זה). ותדעכ דהא אפילו לא נכתב כנכתב דמי כמ"ש בסי' מ"בכא, ע"ש בש"ךכב ובסי' ע"א ס"ק ל"ג. וזהו כוונת הש"ך סי' ל"ט ס"ק י"ד דלכתיבה עומד לכל דברכג עיין שם:


א) שמבאר מ"ש הרמ"א שם סט"ו: ואפילו לא אמר בפירוש אלא צוה לכתוב שטר טוב. עפ"י מ"ש הרמ"א בסי' סא ס"ה (מרבנו ירוחם מישרים נתיב ד ח"א, בשם תשובת רבנו האי): אבל תנאים כגון נאמנות בהלוואה או ביטול מודעה במתנה לא מחשבינן עד דמיפרשי. ומפרש הסמ"ע שהכוונה: עד שיפרוט בהדיא.

ב) ס"ק לו.

ג) אלא כבדפוסים ישנים ברמ"א: צוה לכתוב שטר חוב.

ד) שמן הסתם אינו מקבל עליו אלא בענינים המסתברים לומר שהיתה דעתו עליהן.

ה) ס"ק ח.

ו) ב"י שם סכ"ה, בשם תשובת הריטב"א סי' יב, שמעתיק בתשובת רבנו האי דלעיל: עד דמיפרשן.

ז) ראה לקמן קו"א סוף ס"ק ב.

ח) סי' עה (הובאה בב"י שם סי' עא): ואין לומר כי לשון הנאמנות שופרא דשטרא הוא שהעדים כותבים מעצמם שלא בצוואת בעל דבר.

ט) ראה רב להושיע, שאולי הכוונה לסי' סא ס"ק ג.

י) בשו"ת כלל סח סי' יב: כל מי ש[מ]קנה בסודר כדי לכתוב שטר.

יא) כדלעיל בפנים ס"י, וש"נ.

יב) שאם נאמר דמיירי שצוה לכתוב השטר.

יג) ס"ד, בשם הרא"ש סנהדרין פ"ג סי' ה, שאם אמר הלוה שיהי' המלוה נאמן שלא נפרע, אין צריך קנין (וכן כאן, כשצוה לכתוב השטר). וראה לקמן בפנים סוף סי"ג.

יד) בשו"ת כלל סח סוס"י יב (אחר שכותב שמועיל הקנין לענין נאמנות וכו' שנהגו הסופרים לכתוב בשטרות): ואם היה בא לידי מעשה לגבות ההוצאה לא הייתי פוסק לגבותה אם לא שנעשה הקנין בב"ד חשוב דלא כאסמכתא (היינו שלענין זה אין הקנין מועיל).

טו) שהובא לעיל בתחלת הסעיף בפנים. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רנח.

טז) שנכתב בשטר שקנו ממנו בב"ד חשוב.

יז) סי' יט.

יח) שאסמכתא לא קניא אלא בב"ד חשוב.

יט) סעיף טו.

כ) דסגי בקנין, אף שלא צוה לכתוב.

כא) סעיף טו. וראה לעיל קו"א סוף ס"ק א.

כב) ס"ק לו.

כג) היינו אף ללשונות של יפוי כח שנהגו לכתוב בשטר.