דיני מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס

(א)

(א) עיין גמראא דפריך מלויב שהוא למעשרו כעני למעשרו (ועוד דלא משני שהלוי הוא עני). ומגמרא זו למד המרדכי פ"ג דגיטיןג למתנות כהונהד, הובא בדרכי משה סימן ר"דה, ולא חילקו בין עשיר לעניו. אך בהגהות מיימוניות פי"א מהלכות זכייהז לא כתב כן. וכ"מ במרדכי פרק הזהבח שהביא רמ"א סימן רמ"גט. וכ"מ בהדיא ברמ"א שם סעיף א' ע"ש ובסמ"עי ובהגהות מרדכייא. וכ"מ פשט לשון הטור וש"ע סי' קכ"היב. וכ"מ בירושלמייג, דהא רב סבירא ליהיד דברים אין בהם משום מחוסר אמנה אפילו במתנה מועטת ואמאי לא הוצרכו לאמלוכי שמא יחזור בו ויתננו לאחר.

ועל כרחך צריך לומרטו דלא דמי כלל למעשר לוי עשיר שמצוה תלויה בדגן ולא בלוי בלבד, מה שאין כן בצדקה עיקר המצוה היא משום עניות העני ולא משום הממון שנתחייב בצדקה, שהרי אף מי שכבר הפריש חומש מממונו ואסור לו ליתן יותרטז, חייב לקיים מוצא שפתיו משום שהוא דבר מצוה על כלל ישראל, ומצוה זו גרמתה היא עניות העני לכן זכה בה עני זה, כיון שמצוה ליתן לו למלאות חסרונויז, ואף שזה יוכל להפטר ממנה מכל מקום כל ישראל מצווים לפרנסו, נמצא שנדר דבר מצוה. מה שאין כן במעשר, כלל ישראל יכולים שלא ליתן ללוי עשיר זהיח ודו"ק:


א) ב"מ מט, א.

ב) להוכיח שבמתנה מועטת ה"ז מחוסרי אמנה (אף שהלוי למעשרו כעני למעשרו).

ג) רמז שסג. וראה גם תוס' ב"ב קכג, ב ד"ה הכא.

ד) דהוי כמתנה מועטת.

ה) ס"ק ג.

ו) נראה לכאורה דלא חשיב כנדר אלא כשנותן בתור צדקה, ולא בתור מתנה.

ז) אות ד (באיש ואשה שהתנו לתת מתנה לקרוביהם, והם עניים).

ח) סי' שיב, בשם תשובת מהר"ם מרוטנבורג (באשה שצותה ליתן מתנה לבת אחותה, והיא עניה).

ט) סעיף ב (ראובן שנדר מתנה לשלוחו של שמעון כו').

י) ס"ק ג.

יא) קידושין רמז תקנז.

יב) סעיף ה (ואם היה המקבל עני כו').

יג) ב"מ פ"ד ה"ב (רב מפקד לשמעיה כו' אם עני הוא הב ליה מיד).

יד) ב"מ מט, א.

טו) הטעם שבישראל שאמר לבן לוי כו' יכול לחזור בו, ואין הבן לוי חשיב כעני.

טז) כתובות נ, א. וכדלעיל או"ח סי' קנו ס"ג, וש"נ. וראה לקו"ש כז ע' 221 הערה 39.

יז) כתובות סז, ב. טור ושו"ע יו"ד סי' רנ ס"א. וראה גם לעיל הל' הלואה ס"א. או"ח סי' רמב ס"ה.

יח) אלא ללוי אחר.