דיני אונאה וגניבת דעת

(א)

(א) עיין תוס' דף צ"ד סוף ע"בא. ולהסמ"עב צע"ג. אלא ודאי דכוונת הטור הפתוחות, רוצה לומר הנפתחות עתה, שהוא פותחן לחנוני שמכרן לו כבר. וכ"מ ברא"שג ע"ש. וכ"מ מלשון הטור שאינו פותחן בשבילו כו' אדעתיה שמכרן כו', ולא שפתחןד. וכן הוא בהדיא ברא"ש. וכן ברמזים ע"שה:

(ב)

(ב) עי' תוס' דף צ"ד ע"בו ודו"ק. אבל מה שכתב הסמ"עז צריך עיון, דבהדיא קתני בסיפא דבשביל כבודו מותרח. ולחלק בין כבוד שבסמ"ע סק"ח לכבוד שבברייתאט, ובכבוד שבסמ"ע בין מלא לריקן, הוא דוחק גדול, וצריך עיוןי:


א) ד"ה והא (דליכא פסידא כ"כ במה שפותחן כיון שהיו מכורות לחנוני).

ב) סי' רכח ס"ק ט (שפירש שהן כבר פתוחות).

ג) שם פ"ז סי' יח.

ד) שכתב הטור דלא איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שמכרם, ולא כתב: לאסוקי אדעתיה שפתחן (כיון דמיירי שפתחם עתה לפניו).

ה) בקיצור פסקי הרא"ש שם: המכורות לחנוני.

ו) ד"ה והא (שגם במקום שהוא חביב עליהם והיו באים לכבודו, מ"מ אם לא באו כלל בעבורו אסור).

ז) סי' רכח ס"ק י (דמיירי שעושה כן בשביל כבודו ומ"מ אסור בכלי ריקן).

ח) וכדלקמן בפנים בסוף הסעיף.

ט) שהכבוד שבס"ק י (שמחלק בו בין מלא לריקן) הוא רק ע"ד הכבוד שבסמ"ע ס"ק ח (שלא יתבזה כשרואים שאינו מכבדו), מה שאין כן הכבוד שבברייתא מותר אף בכלי ריקן.

י) ראה דרכי החיים, אמת ואמונה, חלקי בחיים ס"ק ג.