דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים

(א)

(א) עיין רשב"םא וסמ"עב ומהרש"אג במתני'. ומסתימת הרמב"םד וטוש"עה לא משמע הכי, אלא לעולם אין צריך הכרעה יותר מטפח. וכ"מ בהדיא ברמב"םו ושו"עז שאין הטעם בחוטין משום הכרעה דהא אפילו בשוקל בידו בעינן הכי. וכ"מ מלשון הטורח צריכין להיות מיושרין כו' כדי שיהיה כו' משמע שזהו יושר המאזנים עצמן ולא משום הכרעה שלא הזכירה עדיין. וכ"מ ממ"ש הרמב"ם וטור ושו"ע דין זה בסתם, וההכרעה אינה אלא במקום שנהגוט. ונימוקם עמהם, מדלא תנא מקום שנהגו במשנה כלים פכ"טי אלא סתמא, והכא תנןיא היה שוקל לו כו'. וכ"מ מפשט הסוגיא בגמראיב. ולהרשב"ם צריך עיון, שדבריו סותרים זה את זהיג, שדחה דברי המפרש משום הכרעות כפולות, משום דחד שיעורא הוא למשקל גדול וקטן, כמ"ש בסמ"ע ס"ק כ"ה. ויש ליישב בדוחק וצריך עיון:

(ב)

(ב) עיין גמראיד זיל אצור לי כו', מכלל דבשנים אחרות אסורטו גם לו לבד. ועוד דמ"ש רשב"םטז למכור לעולםיז, רוצה לומר שלא בריוח, דלמה ליה למישרי בריוח להפקיע שערים. ושלא בריוח שרי מדינא כמ"ש רשב"םיח. ודקתני שביעית בברייתא, על כרחך משום דכהאי גוונא אסור לאצור משנה לחברתה:


א) ב"ב פח, רע"ב (דלפחות מליטרא לא בעינן הכרע טפח). פט, א ד"ה שלש אצבעות (שטעם ההרחקה מהגג ומהארץ הוא בשביל ההכרעה, אשר שיעורה תלוי בכובד דבר הנשקל).

ב) סי' רלא ס"ק יט.

ג) פח, רע"ב (שבמשקל גדול בעי הכרעה יותר).

ד) הל' גנבה פ"ח הי"ד.

ה) סי' רלא סי"ד.

ו) שם ה"ח (שאוחז חוט המאזנים בידו. והרי גם בחוט קצר יש מקום להכרעה גדולה).

ז) שם סי"ג.

ח) סעיף יז (ודיני ההכרעה בסי"ט).

ט) כדלקמן סי"ד, וש"נ.

י) משנה ג-ו (שיעורי אורך חוטי המאזנים).

יא) פח, רע"ב (היה שוקל לו עין בעין כו', הרי שיש מקומות שאין נוהגים בהכרעה).

יב) פח, ב (שהכרעה תלויה במנהג המקום).

יג) שדבריו דלעיל (ששיעור ההכרעה תלויה במשקל) סותרים את מ"ש בדף פט, א ד"ה לא יאמר, שדחה כו'.

יד) ב"ב צ, סע"ב: פוק אצר לי פירי שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית (שדוקא בשביעית מותר לאצור לג' שנים).

טו) לאצור משנה לחברתה.

טז) שם ד"ה לאצור פירות.

יז) שמותר בשביעית (ולא רק לצורך עצמו).

יח) ד"ה כגון שבתי וד"ה שמואל.