א

אב ובן

עיי"ע אבדה ומציאה (איבה). כבוד אב ואם. פדיון הבן. קטנים (הגיע לחנוך). תלמוד תורה (בנים ותלמידים).

א: מז, א (בכלל צאצאינו גם בני ב.). נג, לג-ד (באיזה מינויים ב. קודם לאחר). קנו, ב (חייב ללמדו מלאכה). סדר ברה"נ יב, ח (כשמת אביו מברך דיין האמת, אם השאיר ירושה מברך שהחיינו, אם יש לו שותפים הטוב והמטיב). יג, א (ברכת שעשה לי נס על נס שנעשה לאביו).

ג: תעב, יא (בן צריך הסיבה אצל אביו, שמהסתם מוחל על כבודו).

ה: ת"ת ג, קו"א ד"ה והנה (ללמדו אומנות לאחר שלימדו תורה). ת"ת א, ו (ידריכו בדרך מוסר מבן ט"ז עד בן כ"ד).

ו: נזקי גו"נ ד (מותר להכות בניו הקטנים להדריכם בד"א, או כדי שישמעו בקולו, וכן ביתום שברשותו).

אבדה ומציאה

עיי"ע קנינים (המגביה מציאה לחברו). שטרות (שטר שאבד).

ו: מציאה א (התעלם עובר בל"ת. לקח לעצמו עבר על ב' לאוין. חזר והשיב תיקן הכל. נתייאשו בינתיים הבעלים מעוות לא יוכל לתקון, וי"א שחייב להחזיר). ב (הגביה קודם יאוש ואין בה סימן, אם מותר להשתמש ולמכרה, ב' דעות). כב (הכריז ולא באו בעלים, יהא מונח עד שיבא אליהו).

אבודה מכל אדם

ג: תלג, ל (אינו שלו).

ו: מציאה יט (מציל מארי ודוב ונהר שוטף. אווזים ותרנגולים שמרדו. מדינא אינו חייב להחזיר, אלא לפנים משורת הדין).

דרך הינוח

ו: מציאה יב (במקום המשתמר לא יגע, אפי' אין בו סימן. מעות שהעלו חלודה הן של מוצאן אפי' יש בו סימן בכיס. בחצר חברו לא יגע אפי' העלו חלודה). יג (ספק הינוח לא יגע, ולא יכריז אפי' יש בו סימן. עבר ונטל והוליכם לביתו, אם יש בו סימן יכריז, אין בו סימן יהא מונח עד שיבוא אליהו). יד-טז (מקום שמשתמר קצת ויש לו סימן נוטל ומכריז, אין בו סימן לא יטול. אינו משתמר ואין לו סימן ה"ה שלו, ואם אפשר שלא נודע לבעליו שכחתו, יהא מונח עד שיבא אליהו, ואם ודאי הניחוהו מדעת הוא כמאבד לדעת וה"ה של מוצאו).

השבת אבדה

ב: שו, כה (ה"א מצוה, ומותרת הכרזה בשבת. א. נכרי).

ג: תמג, ח (חמץ ישראל המופקד אצלו, אין חייב למכרו קודם זמן איסורו מחמת שקיבל לשמרו, כ"א מחמת מצות ה"א).

ו: מציאה א (לקח לעצמו ואח"כ השיב תיקן הכל). יח-כ (נתייאש, יחזיר לו לפנים משורת הדין). כא (הכרזה בבהכ"נ ובהמ"ד. במקום אנשים רעים – מודיע לשכניו ומיודעיו). כד (והשבות לו, ראה שתשיב לו בשלמות. כך אמרו גם בפקדון. חילוק בינם). לג (חיוב הצלת ממון חברו). לג-ד (אם יש לו מזה הפסד ריוח אינו חייב, אלא לפנים משורת הדין). לה (וכן נדחית מפני כבודו, ואומד דעתו אם היה מחזיר לעצמו. היה דרכו לישא בשדה ולא בעיר, ב' דעות. חכם שרוצה לעשות לפנים משורת הדין, ב' דעות). לו (גם איש נכבד בעיני הבריות אינו חייב, אבל לא מי שמגביה עצמו). לז (אינה נדחית מפני טורח הגוף. פחות משו"פ אינה ממון לחיוב השבה). מ (אינה נדחית מפני כבוד או"א, אבל נדחית מפני כבוד המקום, אפי' איסור של דבריהם). נזקי ממון ה (מצוה לטרוח בגופו להציל ממון חברו). י (אינו חייב להציל ממון חברו בממונו).

עיי"ע לא תעמוד על דם רעך. פריקה וטעינה.

טביעות עין

ו: מציאה ט (מחזירין לת"ח בטב"ע. יש להסתפק בת"ח בזה"ז).

יאוש

ו: מציאה א-ב (אם מועיל אחר שהגביה לעצמו, ב' דעות. כנטלו להחזיר או בסתם, הוא כפקדון ואין י. מועיל). ב-ג (שלא מדעת בעלים אין מועיל). ו (תאנים ותמרים שנפלו על הדרך מותר לאכלן, אבל זיתים וחרובים שאין נמאסים אסור. גילה בעה"ב דעתו שאינו מתייאש אסור). ז (יתומים אין יאושם כלום). ח (ספק אם בא לידו קודם י. אסור, אבל מצא מעות, אדם ממשמש בכיסו ומסתמא כבר נודע לו ומותר). ט (כל דבר חשוב או כבד מסתמא כבר נודע לו מיד שנפל, ונתייאש כשאין סימנים). י-יא (אפי' נפל בביתו שרבים נכנסים ויוצאים הוי י. אבל אין רבים מצויין שם, או בחנות מהתיבה ולפנים, ושולחני מהשלחן ולפנים, אינו מתייאש). יז (במקום שהרוב נכרים מתייאש אפי' יש לו סימן, חוץ מספרים שבודאי יבאו ליד ישראל). יח (אינו כהפקר, שאינו מרצונו). מציאה קו"א א (אם יש חילוק בין י. להפקר ומתנה לענין שלא מדעת).

עיי"ע גזלה (יאוש).

מומר

ו: מציאה לט (מ. לע"ז או שבת או כל התורה או להכעיס, אינו בכלל אחיך, להחזיר אבדתו, אבל מצוה להחזיר למומר לתיאבון). עוברי דרכים ט (עבר עבירה והתרה בו ולא חזר ומצוה לשנאתו עד שישוב, מ"מ מצוה להחזיר אבדתו). נזקי ממון ח (מסור א"צ להגביה א. הגיעה לידו, ב' דעות אם יחזיר לו).

נכרי

ו: מדות ב (אבדת נ. מותרת). מציאה יז (במקום שרוב העוברים, או רוב היושבים בקביעות, הם נ. א"צ להחזיר). לח (אבדת נ. מותרת, ואסור להחזירה אא"כ הוא לקדש השם. משכון של ישראל ביד נכרי שאבד יחזירו לישראל ולא לנכרי).

סימנים

ו: מציאה ח (אין ס. במטבע, אפי' שמו כתוב עליו. נסדק, או בכיס הוי ס. דרך הינוח הוי מנין או מקום ס.). ט (מנין או מקום. קשר. מדה ומשקל). יד (גוזלות מקושרות, הקשר והמקום לא הוי ס.). כא (ס. מובהקים, מדה משקל מנין או מקום. רמאי. ת"ח. ע"פ שאלת חכם).

עיי"ע סימנים. ראה גם לעיל אצל טביעות עין.

שומר אבדה

א: לח, ז (השומר א. מקיים מצוה ואינו נקרא עוסק במצוה).

ג: תמב קו"א ב (יכול לומר קים לי כמ"ד ש"א כשומר חנם. הרואה א. ונתעלם ונגנבה, אינו ש"א להתחייב).

ו: מציאה כב-ה (מכירתה טובת בעלים, ימכרנה בב"ד. משתמש בה לתקנתה. כלי עץ, נחשת, כסף, קרדומות, זכוכית, זהב, פשתן, כסות, ספרים). כט (חיוב לשמרה במקום המשתמר, כמו בפקדון, לפי סוג הפקדון). לב (רשאי למסרה לאחר לשמור). נזקי ממון קו"א ב ד"ה עיין (דומה לפקדון).

עיי"ע שואל שלא מדעת. שומרים.

אבוקה

א: צ, ה (להכנס לחורבה בא.).

ב: רחצ, ד (להבדלה).

ג: תלג, ח-י (לבדיקת חמץ).

אבות

עיי"ע אנשים (אברהם אבינו; יעקב אבינו; יצחק אבינו). מלאכות שבת (אבות ותולדות).

א: א, מהדו"ב ט (אמירת פרשת העקידה לזכור זכות אבות). פט, א (התפללו ג' תפלות).

ד: תרנא, יא (ג' אגודות בד' מינים כנגד ג' א.).

אבלות

עיי"ע הלוית המת. הספד. צדוק הדין. תנחומין.

א: נג, כו (מתי נדחה מפני מוהל ויאצ"ט בתפלה לפני הצבור). סט, ד (פורסין על שמע). קכח, נה (נשיאת כפים. שבעה. י"ב חדש לאב ואם ול' יום לשאר קרובים).

ג: תעב, ג (מיסב בסדר של פסח). תצג, ג (לא קיים פו"ר או אין לו מי שישמשנו מותר לו לישא אפי' בתוך ל' לא. או"א). תצג, ה (יום אחרון שבו, מקצת היום ככולו, אבל לא הלילה).

אונן

א: עא, א (כשאינו מוטל עליו לקוברו אם קורא ק"ש ותפלה. עבר זמנה עד הקבורה לא יתפלל תשלומין ולא יאמר ברכות השחר). עא, ב (אינה נוהגת בשבת וחייב בכל המצות, ויקרא ק"ש וערבית של מוצ"ש מפלג המנחה ולמע'). עא, ג (יו"ט שני דינו כחול, אם רוצה לקברו בו ביום. כשא"א לקברו מחמת אונס). עב, ג (כשהעם קוראין ק"ש ומתפללין הוא יושב דומם). קכח, נה (ביו"ט חייב בכל המצוות, אלא שאינו שרוי בשמחה). קצט, ה (אין מזמנים עליו).

ד: תקכו, יב (כשמת לו מת ביו"ט ראשון או שני).

ביום טוב

א: קכח, נה, (אינו שרוי בשמחה. אף הקובר מתו ברגל, אף שלא חלה עליו א.).

מלאכה

ב: רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע (אסור לומר לחברו לעשות לו מ.). שם ד"ה והשתא (מטעם שליחות). מהדו"ב תתסג (שיטת הרמב"ם. שכיר יום, אפי' שכרו האבל קודם א. לימים רבים אסור אפי' בעיר אחרת. קבלן שהוא שכיר שנה, שכרו בימי א. אסור, שכרו קודם ימי א. מותר. חמרים וגמלים וספנים, שכרם או חכרם קודם ימי א. מותר, אינם מושכרים אצלו אלא שבכל עת שמשכיר חמורו או ספינתו נשכרים לו להנהיג אסור. אם לא יתירו להם לעבוד יוכל לנכות משכרם, ולכן התירו כדי שלא יפסידו שכרם). תתסד (שיטת מהר"ם, כששכרו קודם ימי א. למשך זמן, מותר רק כשיכלה הזמן כמה ימים אחרי ימי א. ויפסידו שכרם שלאחר הא. ואם השכירם לאחרים מותר אפילו כשיכלה הזמן באמצע ימי א. ולהרמב"ם אין חילוק בינם). שם ד"ה והראב"ד (שיטת הראב"ד, כלה זמנו קודם ימי הא. מותר בשדהו ואסור בבהמתו. כלה זמנו באמצע ימי הא. מותר כרמב"ם. שכיר יום מותר בתלוש ואסור במחובר. שכיר שנה מותר בשדה, דבשדה הוא קבלן). תתסה-ו (טעמי החילוק בין שכיר שנה למלאכה מיוחדת שהמלאכה קנויה לו, לבין שכיר שנה לכל המלאכות שאין המלאכה קנויה לו).

עיי"ע אמירה לנכרי (שכיר שנה). שכירות (אדם).

סעודת הבראה

ו: אונאה יד.

קריעה

ד: תקכו, כא (אין קורעים ביו"ט שני).

שביתת בהמתו

ב: מהדו"ב תתסד (התירו חכמים משום פסידא דאחרים).

עיי"ע מלאכות שבת (שביתת בהמתו).

שבעה

א: לח, ה (ביום א' לא יניח תפילין, רק ביום ב' אחר נה"ח). מ קו"א ב (חיישינן למזיד, משום דאקילו ביה). נ, ג (פרק איזהו בבית הא. ת"ת שהוא סדר תפלת היום). קכח, נה (נשיאת כפים). קלא, ה (ז' ימי א. הוקשו לחג למלאכה ונפ"א והוא רחום. בבית הא. אומרים הלל של חנוכה ולא של ר"ח. הא. אינו עובר לפני התיבה בעת הלל). קסז, כא (הבוצע יתן הפרוסה לאבל בידו, חוץ משבת). קפט, ח (בבהמ"ז בברכה ד' מוסיפים מעין המאורע).

ב: רסח, טו (שעושים מנין בביתם). רצב, ו (חכם שמת בית מדרשו בטל מלימוד בחבורה, רק שנים שנים בבתיהם).

ג: תעב, ג-ד (נהג שעה א' בע"פ בטלה ממנו א. וחייב בהסיבה בליל הסדר. לא נהג לא בטלה א. וחייב בכפיית המטה, ואסור בהסיבה שהיא דבר שבצנעה. ילבש הקיטל שהוא בגד מתים להכניע הלב). תעב, ה (חייב בהלל שהיא חובה).

ד: תרו, יד (יוה"כ מבטל גזירת שבעה כרגלים. בערב יוה"כ יאחר הרחיצה וטבילה סמוך לחשיכה. ישיבה ע"ג הקרקע עד הלילה). תרי, ט (יכול ללבוש קיטל ביוה"כ). תרמ, יג (א. חייב בסוכה, אם יכול להסיר הצער).

ה: קפד, ו (ביאה אסורה מדברי קבלה. אסרו אף חיבוק ונישוק ולישן במטה א'). קפד קו"א א (מדינא לא אסרו אלא תשמיש, ומטעם לך לך כו' מחמירים הוא בבגדו כו', ויש מחמירים אף בחיבוק ונישוק. והיינו הן בא. דקילא ליה שמת קודם החופה, והן בא. דחמירא ליה). קפד קו"א ב (בא. דקילא ליה אסר הרא"ש היחוד גם ביום, וי"א גם שאר הרחקות).

תנחומין

א: לח, ה (כשבאו פנים חדשות לנחם, אינו חולץ תפילין ולא יניח בפניהם) עב, ד-ה (מתי העומדים בשורה לא יתחילו לקרות ק"ש).

ב: רפז, ב-ג (בשבת).

אבנט

עיי"ע ערוה.

א: מו, ב (החגורה בישראל אינה כמו באוה"ע אלא להפסיק בין לבו לערוה).

ה: א, נב (לא יברך על השחיטה אא"כ חגור ואין לבו רואה הערוה).

אבר מן החי

ה: א, ב (בהמה בחזקת איסור אמ"ה). כד, לח (בחלב וביצים). כד, מ ד"ה ולפרש"י (בהמה בחזקת איסור). כד, מא (כנ"ל).

אדם בהול על ממונו

עיי"ע שבת (שבות ודרבנן).

ב: רמד, יג (מטעם זה התירו אמירה לנכרי בשבת). רמד קו"א ז (כנ"ל). רסו, א-ד (בא בדרך וקדש עליו היום ועמו מעות שלו, התירו טלטול המעות ואמירה לנכרי, או יניח על חמור אחרי עקירה. נכרי קודם לחמורו. חמור שאינו שלו קודם לנכרי). רסו, ב (במציאה אין אומרים אבע"מ אלא כשכבר הגביה ובא לידו מבעוד יום). רסו, ו (רכיבה לא התירו). רסו, ט-י (חמור ונכרי קודמים לשוטה, שוטה קודם לחרש וקטן אחרי עקירה, אפי' הגיע לחנוך). רסו, יא-ב (אין לו כל אלו יטלטל פחות פחות מד"א, וכשיגיע לביתו יזרקנו כלאחר יד). רסו, יג-טו (אינו יכול כל הנ"ל, ירוץ עם כיסו מלפני כניסת השבת עד שיגיע לביתו ויזרוק כלאחר יד, ובזה"ז שאין לנו רה"ר אף כשמתחיל לרוץ משחשיכה). רסו, טז-יז (בפושע לא התירו. שכחו והוציאו התירו). רסו, כא (כשמגיע עם בהמתו לחצר החיצונה יטול ממנה קודם שעמדה). רסו קו"א ב ד"ה שם (לא התירו איסור מד"ס מפני איסור מד"ס. רכיבה ומוקצה מפני כרמלית). שם ד"ה אבל בלא (מ"מ התירו כדי שלא ירבה באיסורי דרבנן, וכדי שלא יעבור על מלאכה שאצל"ג). שם ד"ה והא (הטעם שחוששים שמא יחפור בקרקע ויטמינם. חילוק בין חשש שלא ישנה מדרך חול לבין חשש שתזדמן לו הצלה ע"י מלאכה). שם ד"ה וחילוק (אם אדם בהול בהחשיך עליו). שם ד"ה אבל באמת (חילוק בין מיני מאכל למעות). רסו קו"א ג-ד (כנ"ל – רסו, יג). רסו קו"א ט (אם יכול ליכנס עם בהמתו לעיר עד ביתו או רק עד חצר חיצונה של העיר). רסו קו"א י (כשמגיע עם בהמתו לחצר אם צריך ליטול ממנה קודם שעמדה). שא, מ (כשהוא בהול התירו מוקצה, ויש מתירין אף הוצאה לכרמלית). שה, לז (אינו בהול על בהמתו כ"כ). שיא, א (מת במקום דליקה התירו טלטולו). שלב, ג (על בהמה). שלד, ב (כנ"ל שא, מ). שלד, יח (כנ"ל).

אהבה ויראה

א: א מהדו"ב, ה (להגיע לי. בקומו משנתו). צח, א (אין א. כא. המקום).

ה: ת"ת ד, ו (תכלית י. להתבושש מגדולתו לעבור על מצותיו, ותכלית א. לעבדו בא. ושמחה. א. בתענוגים מעין עוה"ב).

אהבת ישראל

א: מו, יא (הריני מקבל כו'). קנו, ה (כמוך). פסקי הסדור תרכא ד"ה נכון (הריני מקבל כו').

אהל

עיי"ע טומאה (אהלות). מלאכות שבת (אהל ארעי).

ב: שטו, א (שיעור א. טפח). שטו, יט (כל א. שאין לו חלל טפח אינו א.).

ד: תרכז, א-ג (לענין סוכה, שיהי' גבוה י"ט ורחבו טפח).

אומן

ב: מהדו"ב תתסה ד"ה וגם (אם קונה בשבח כלי. אם הוא כשכיר. לענין אמירה לנכרי כדידיה דמי. יכול לחזור בו וידו על התחתונה).

ו: הלואה כג (אסור למשכנו, ובעה"ב יכול להוציאו מידי המלוה. ואם אמר שבעה"ב נתן רשות, נאמן). גזלה כב (חייט ששייר מחוט יותר מכמלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט, או בגד ג' על ג' אצבעות, חייב להחזיר. וכן נגר שהוציא שפאין גסין, ובבית בעה"ב יחזיר אף הנסורת). כג (המוכר דברים שחייב להחזיר, אסור ליקח ממנו).

עיי"ע אמירה לנכרי (קבלן). חייט. כובס.

אונאה

עיי"ע גזלה. מדות ומשקלות.

ג: תלז, ז (המשכיר בית בחזקת בדוק מחמץ ונמצא שאינו בדוק אינו יכול לחזור בו. ב' דעות אם צריך המשכיר לשלם הוצאות הבדיקה).

ה: רבית כא (אין א. לקרקעות).

ו: אונאה א (אסור להונות אפי' פרוטה ועובר בל"ת). ב (שתות במקח או במעות מחזיר א. עד שתות דרך העולם למחול ואינו מחזיר). ג (אפי' המתאנה תגר ובקי צריך להודיעו טעותו אפי' פרוטה). ד (כשמודיעו שאינו חפץ למכור אלא בכך מותר אפי' יותר משתות. יותר מכדי שהדעת טועה א"צ לפרש. בעה"ב שמוכר והא. יותר על שתות, ב' דעות). ה (טעות במדה ומשקל ומנין אפי' פרוטה מחזיר לעולם, אא"כ אין הדעת טועה בו במנין מקום זה, הוי מתנה). ו-ח (הנו"נ באמונה, לקחתיו בכך ומשתכר בו כך, אינו חושש לא. ולא יחשוב הרע באמונה והיפה בשוויו ביחד, ויעלה שכר הכתף והגמל והפונדק, אבל שכר טרחה נכלל בדמי מקח). ט (גם בשכירות, קבלנות, חילוף מטבע. כשהמטבע חסר ממשקלו, י"א עד חצי שתות). טז (לא ימכור עור נבלה בחזקת שחוטה). יז (לא ימכור דבר שיש לו עסק ודין, עד שיודיע ללוקח). יח (לא יפרכס עבד ובהמה וכלים). יט (לא ינפח קרבים, ולא ישרה בשר במים). כ-כא (לא יערב פירות וימכור בחזקת הכל יפים, או חדש בישן. אבל התגר לוקח מכ"מ ונותן למגורה אחת למכור). כב-ג (מותר לערב מים ביין תוסס, או במקום שנהגו לטעום תחלה. רך בקשה). כד (שמרים ביין אסור, אא"כ הוא מאותה חבית). כה (מותר לברור פסולת מהגריסין, אבל לא מהעליונים בלבד). כו (אין צריך לברר הפסולת מפירות ותבואה, ולהחזיר אסור).

עיי"ע גנבה (גנבת דעת).

אונאת דברים

ד: תרו, א (הקניטו בדברים צריך לפייסו). תרו, י (קרא לו ממזר, לא פגם בכבוד אבותיו).

ו: אונאה כז (גדולה מא. ממון, שלא ניתנה להישבון והיא בגופו). כח (לא יאמר לחמרים לכו אצל פלוני ויודע שאין לו, ולא יאמר בכמה תמכור חפץ זה ואינו חפץ לקנותו, ולא יאמר לבע"ת זכור מעשיך הראשונים, באו עליו יסורים לא יאמר לו יראתך כסלתך, ולא יחרפו אפי' ברמז וכיו"ב). כט (מכנה ש"ר לחברו. ליזהר שלא לבייש אפי' כשעושה מעשה טוב. יפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים). ל (דוקא עמיתו שאתך בתומ"צ). לא (המאנה את הגר עובר בג' לוין). לב (א. אשתו).

עיי"ע לשון הרע.

מקח טעות

ג: תסז, ד (כשנכרי מוכר לישראל בפסח קמח שאינו ניכר שהוא חמוץ).

נכרי

 ו: מכירה יב (אין א. לנ.). אונאה יא (נכרי שטועה א"צ להודיעו, אבל אסור להטעותו בשיווי, בחשבון, במום). מדות ב (א. וטעותו מותרת כאבדתו, אבל כשמטעהו גונב ממש). נזקי ממון א (מותרת).

אונס

עיי"ע נדה (וסת שע"י אונס).

א: נה, כד (כשאינו יכול לחזור לביתו. חילוק בין א. ממש לא. ממון או פשיעה). נח, א. נח, ט. סב, ג. סג, ו. סה, א (לענין שהה בא. כדי לגמור כולו, חילוק בין א. לסטים לא. באיש או במקום). פ, א. צ, י-יא. קח, יב (הטרוד בעסקו והשיכור נק' א. לענין תשלומין בתפלה, ולא מזיד). קיד, א. קכח, ג. קפה, ג.

ב: רצג, ב. תה, ו.

ג: תלג, יב. תלג קו"א ג (כשבדק החמץ ולא מצא). שם ד"ה מיהו (א. בתקנת חכמים). תמג, ח. תמו, ה (כשחכמים מנעוהו מלבער חמץ שמצא ביו"ט). תמח, א.

ד: תצה, ד (חילוק בין לא הי' לו פנאי לעשות שפוד חדש בעיו"ט לבין נשבר בעיו"ט והי' א. מלתקנו בו ביום). תצה קו"א ה (כנ"ל). תקצא, ב.

ה: קפה, יג (שימשה טהורה ונטמאה). ת"ת ב, ז. ג, ח (ת"ח שנכנס לבה"כ או מרחץ ובא לו הרהור או דבור בתורה שלא ברצונו).

ו: הלואה ה (כשאין לו לשלם חובו). לב (נתן לו הלוה המעות לפרוע ואמר הולך כזכה, ואח"כ מאיים עליו שיחזיר לו. חילוק בין מאיים בצער הגוף למאיים בממון אחר שיגזול ממנו). נזקי ממון א. נזקי גו"נ י.

אנוסים

ה: ב קו"א ט (אם יכולים להמלט ונשארים בשביל ממונם, הם כמומרים, אין יכולים להמלט כשרים).

אוצר

עיי"ע חמץ (ביעורו).

ב: רנט קו"א א (גיזי צמר שנתנן לא.). שז, לז (לפנות לא.). שח, ג (הכניסן לא. לסחורה). שלג, א (לפנות א. תבואה). שע, א (בית האוצר). שצח, ח (מתי נק' בית לענין עיבור עיר בתחומין).

ג: תלו, יב (פירות או עצים או שא"ד).

ד: תצה קו"א ט (הכניס לא. ל"ח אקציה בידים). תקיח, יב (עצים או תבן שהכניס לא.). תקיח קו"א ב (הכניס לא. ל"ח דחי' בידים).

ו: שמירת גו"נ א (בית הא. אינו חייב במעקה).

אור

א: נט, ו (המתחדש בכל יום, שברא הקב"ה בו' ימי בראשית וגנזו לע"ל).

ב: רחץ, ד (הרבה גוונים, שלהבת אדומה לבנה וירקרקת).

אורחים

עיי"ע איסור והיתר (לצורך אורחים). מלאכת יו"ט (שמא יזדמנו אורחים). עירובי חצרות (ביטול רשות). צדקה (הכנסת אורחים). קנינים (אורחים).

א: קנו, יג (לא ישבח בעה"ב שהוא טוב עין). רא, ד (א. מברך).

ב: שצז, כ (לא יוליכו המנות ביו"ט חוץ מתחום בעלים, אא"כ זיכה להם בעיו"ט).

ו: מציאה כג.

אות

א: לא, א (שבת ויו"ט. תפילין). לא, ב (חוה"מ). לח, ט (הלומד תורה).

אותיות

עיי"ע כתיבה. שיעורי תורה (אותיות). מלאכות שבת (כותב). תגין. תפלין (כתיבתן).

רשימת האותיות וכתיבתן שבסי' לו ס"ב, לא נסמנה לקמן, מלבד האותיות שנתבארו שלא במקומן.

א: לב, כ (כשנפסקה אות ו או ז או ן בודקים בקריאת התינוק אם מכיר האות. כשנכתבה מתחלה קצרה). לב, כא (כשהאות אינה כהלכתה מועלת קריאת התינוק רק לענין לתקנן ונחשב כסדרן). לב, כז (כשהאות אינה כתיקונה אין קריאת התינוק מועלת). לו, א (דקדוק כתיבתן). לו, ב (תמונת הא.). לו, ב [ג] (שעטנ"ז ג"ץ, אם יהיו כמו ו או ז. להסמיך ראשי האותיות). לו, ב [ט] (שעטנ"ז ג"ץ, ראש שמאל כמו ו או ז. ראש ימין עגול או פניו למע', שלא יהי' ראוי להושיב עליו תג). לו, ב [ך] (כל הפשוטות ארוכות כשיעור שאם נכפלו יהיו כפופות). לו, ג (כשאין נוגעות ומדובקות אין קריאת התינוק מועלת). לו, ד (כשיש ספק אם צורת הא. עליה מראין לתינוק).

א

א: לב, כו (יו"ד עליונה נוגעת רק בעוקצה הימני).

ד

א: לב, ב (כתיבת ד של אחד). לב, י (שיעור אורך הרגל).

ה

א: לב, יט (שיעור אורך רגל ימנית ושמאלית). לב, לז (אם המשיכה ורגלה אינה בסופה).

י

א: לו, ב [א] (ג' עוקצים).

ך

א: לב, כה (ארוכה כפלים כגגה).

נ

א: לב, לו (כשהאריך האות למטה, ולא מילא למעלה באות י, ספק אם חשוב כב' תיבות. כשהוארך למטה יותר מדאי יש להראות לתינוק. וכן באות צ).

צ

א: לב, לו (כנ"ל – באות נ). לו, ב [ג] (כשסמוכה לכ"ף פשוטה יעקם צואר הצ' לקרב הראשים).

ר

א: לב, יט (שיעור אורך הרגל).

שעטנ"ז ג"ץ

א: לו, ב [ט]. לו, ה.

ב: שמ, ח.

אחריות

עיי"ע חמץ (שלו). משכון. שבת (שביתת בהמתו). שעבוד (הקדש חמץ ושחרור). תרומה.

ב: רמו קו"א ג ד"ה ולפי (א. יוקרא וזולא עדיף מא. גניבה ואבידה). רמו קו"א ו (הוכחות דלא סגי בא. הפסד אלא דוקא כשהשבח שלו. אם דין חמץ ושבת ובכורות שוה לענין זה).

ו: עדות לט-מ (שטר מתנה ומכירה עם ובלי א.).

אי אפשר לצמצם

א: צ, יח. קסב, ו. פסקי הסדור תרכא ד"ה ולפי.

ג: תנה, ה. תעג, יט.

ד: תקפז, ג. תרלא, יא.

ה: כג, יד.

ו: עדות כט. עדות לב. עדות לז. אונאה ה. מדות ז.

איבה

עיי"ע דרכי שלום. קנינים (איבה; דרכי שלום).

א: קסח, ג (פת שלמה בעירובי חצרות).

ב: של, ב (לילד נכרית).

ו: עוברי דרכים ח (טעינה בבהמת נכרי).

איטר

א: ג מהדו"ב, ט (קינוח בימין). ג מהדו"ק, יד (כנ"ל. כשכל מעשיו בימין וכותב בשמאל). כז, ט-י (לענין תפילין אזלינן בתר כתיבה. כשכותב בשניהם. כשהרגיל עצמו כו'). לב, ז (כותב תפילין בימין שלו). לד, א. קכג, ה (א. רגל). קפג, ז (אחיזת הכוס של ברכה).

ג: תעב, ט (הסיבה בשמאל).

ד: תרנא, יד (יטול לולב בימינו שהוא שמאל כל אדם).

אילן

עיי"ע ברכה הנהנין (בורא פרי העץ). מלאכות שבת (עולה באילן).

א: צ, ג (חילוק בין א. זית ותאנה לשאר א.). סדר ברה"נ ו, ז (אף אם לא נק' א. לענין בפה"ע, נק' אי. לענין בורא עצי בשמים ולענין כלאי הכרם). יא, ב (לענין בורא עצי בשמים – כשהגבעולין קשים קצת).

אין אדם אוסר דבר שאינו שלו

א: מב, ד.

ב: שט, יא.

ג: תסט, ב.

אין אדם חוטא ולא לו

ב: שיח, א.

ד: תקג קו"א ב. תקטו, א. תקטו, כב.

ה: ב קו"א ה.

אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך

ב: רנד,

יב (דוקא כשחברו פשע). שו, כט (כנ"ל. כשלא פשע יחלל שבת כדי שישמור חברו שבתות הרבה, ויעבור על איסור מד"ס כדי שלא יעבור הוא או חברו על מל"ת, אבל לא יעבור על איסור תורה של שבת כדי להנצל מאיסור ע"ז).

אין לדבר סוף

א: נה, כג.

ג: תלג קו"א ד. תלד, ה. תלד קו"א ב.

ו: עדות כו.

אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה

א: מב, א (מתש"ר לתש"י). מב, ג (לא להפוך הרצועה). מב, ו (תש"ר חדשים מותר לכתוב עליו תש"י, וכן מס"ת לתפילין).

ג: תנח, יב-ד (בג' המצות).

אין מסרבים לגדול

א: נג, יט (אלא בדבר שיש בו גסות ושררה).

אין סומכין על הנס

א: קנו, יט.

ג: תלג, לב. תפ, ה.

עיי"ע נסים.

אינו מתכוין

עיי"ע פסיק רישיה.

ב: רנג, יא (כשאינו פסיק רישיה מותר). רעז, ה (כשמנער הטבלה והנר נופל). שב, ד (כשמפריד בגד שנסתבך בקוצים). שו, יט (מדידה כמתעסק מותרת). שח, לח (כשמוציא קוץ ונזהר שלא יוציא דם בודאי). שיב, ו (המקנח בצרור שעלו בו עשבים). שיד, ג (מוציא סכין התחובה בחבית, באופן שאין פ"ר שיוסיף בזה על הנקב). שכ, יז (כששובר חתיכת קרח וקצת מים זב). שכד, א (נוטל התבן בכברה ונותנו לתוך האבוס, שאינו מתכוין לברור). שכו, יב (כשעובר במרחץ במקום שיכול להזיע). שלד, כד (פושט ומתכסה בבגד וס"ת שאחז בהם האור כדי שלא יתפשט יותר, ואינו מכוין לכבות ואינו פס"ר). שלו, ח (מותר לילך יחף ע"ג עשבים, שאינו מתכוין לתלוש). שלו, יז (הנותן שעורים למים לבהמתו, שמא לא תאכל כולם ויצמחו). שלז, א (גורר מטה כסא וספסל. אפי' אפשר בלעדו). שלז, ב (כשמרבץ או מכבד הבית). שלח, א (לבוש שקבוע בו זוג ואינו מתכוין להשמיע קול שיר).

ד: תצח, כג (כשמושך הצמר או הנוצה במקום השחיטה). תצח קו"א ג (כנ"ל). תקב, ד (כשמכסה האש ביו"ט כדי שישתמר). תקב, ז (כשנוטל עץ מצד א' של המדורה להניחה בצד הב'). תקח, ג (פציעת אגוז במטלית שמא יקרע). תקיח, ז (עליה בסולם מוקצה). תקכג, א (הסרת זבובים הנתלים בבהמה, אף שאפשר יעשה עי"ז חבורה).

ו: שאלה ופקדון ל (באיסור לא תחסום).

איסור והיתר

עיי"ע תערובת.

הפסד מרובה

ב: רסו, כ (במציאה שירא שיקדמנו אחר אין מתירין מטעם הפ"מ). רסו קו"א ב ד"ה אבל באמת (כמה מיני ה.). שז, יב (צורך גדול שלא שייך בו ה.).

ג: תסז, נא (חתיכה גדולה לעני, מניעת שמחת יו"ט). תסז, סד (אם יכול להשהותן אחה"פ או למכור לנכרי ולא יהי' הפ"מ אין להקל).

חמור וקל

א: קסח, ו (פת נכרים א. קל). קעח, ו (אין עוברים על א. קל של דבריהם משום מצוה).

ב: רסא, ב (קנין בשבת חמור משאר שבותים שאיסורו מדברי קבלה). רסו, ז (העברה ד"א חמורה מנתינה לנכרי). רסו קו"א ב ד"ה והא (אין להתיר האסור מחשש שיבוא לאיסור חמור). רסו קו"א ו (העברה פחות פחות מד"א חמורה ממוקצה). ערה קו"א ב (אפי' אם משאצ"ל היא מד"ס, חמורה משאר שבותים). שו, כט (אין מלאכת שבת נדחית מפני ע"ז, רק מפני פקו"נ, או להציל שלא יחלל שבתות הרבה, או להציל רבים מעבירה). שיא, ב (מוטב להרבות באיסור א' מלדחות ב' איסורים). שכח, טז (בחולה שיב"ס, כשנידחתה השבת בהבערה ובישול ידחה בשחיטה ולא יאכל נבלה). שכח, יח (אמדוהו לב' גרוגרות, יכרות עוקץ שיש בו ג' ולא ב' עוקצים שבכ"א א', שממעט בתלישה. ואם יש ב' בעוקץ אחד יכרות אותו, שממעט בשיעור).

ג: תמב קו"א ב (חמץ שעעה"פ קיל מסתם יינם).

ד: תריח, טז-יז (אחזו בולמוס מאכילין אותו הקל תחלה. שחיטה ביוה"כ ואכילת נבלה).

ה: ב קו"א יג (החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות. מעשרות חמורים משביעית). קפה, ט (חמאה של נכרים קל משאר איסורי דרבנן).

למי שנעשה בשבילו

ב: רנג, כד (כשנאסר רק למי שהוחזר בשבילו, גם בני ביתו בכלל). שכה, יב (כשנאסר רק למי שהובא בשבילו, והובאו ב' דברים לב' אנשים, אסורים להחליף).

עיי"ע אנשי ביתו.

לצורך אורחים

ב: שז, כג (דוקא באורחים מעיר אחרת, ולא בסעודת מרעים של בני עירו). שכה, יג. שלג, א (לפנות אוצר תבואה להושיב א.). שלג, ד-ה. שלג, ו (כל מקום שהתירו לצורך מצוה התירו לצורך א. מעיר אחרת).

ד: תקי, כ (כשהאורחים מאותה עיר אין כאן מצות הכנסת אורחים). תקטו, א (דוקא אורחים מעיר אחרת. אף הוא עצמו אוכל עמהם).

עיי"ע אמירה לנכרים (במקום מצוה). מלאכת שבת (במקום מצוה). סעודה (סעודת מצוה).

איסורי אכילה

עיי"ע אכילה ושתיה.

ב: שמג, ט (חגב טמא. עוף טמא. איסור בל תשקצו).

ד: תקטו, א (שכח וטעם מאכלות אסורות, או מוקצה, יפלוט מיד).

איסורי הנאה

עיי"ע אמירה לנכרי (עושה מעצמו, איסור ההנאה). חמץ. מוקצה (הנאה). עבודה זרה.

ג: תמא, יא (משתכר מא"ה). תמג, י (כנ"ל). תמה, ז (אין טעונין שריפה, רק נותר). תמז קו"א ב (אסור להאכילו לנכרי ולבהמת הפקר). תנ, ה-טו (אסור להשתכר מא"נ של נכרי, ובדיעבד מותר).

ד: תקז קו"א ד (בישל ואפה ואבוקה כנגדו הוי איסור בעין, כ"ש להתחמם כנגדו). שם ד"ה כתב (אם חזותא מילתא לאסוה"נ).

בעלות

ג: תלה קו"א ב (בעלות. ירושה).

עיי"ע חמץ (בעלות).

חליפין

ג: תמג, ט (רק באיסור ע"ז אסור מה"ת, משא"כ ערלה כלאי הכרם בשר בחלב וחמץ). תמג, י (מד"ס אסור). תמג קו"א ג (קיי"ל שאין חילוק בין מעות לכסות וכלים, כ"א בין חליפין שאסרו לבין חליפי חליפין שמותר).

עיי"ע חמץ (חליפין).

פדיון וזריקה לים, או מכירה לנכרי חוץ מדמי איסור שבו

ג: תמב קו"א ב (מועיל בחמץ שעעה"פ אבל לא בפסח, בסתם יינם ולא ביי"נ). תמז, א-ב (מ. מועלת ביבש ביבש אף בחמץ, פ. מועלת רק בתערובת ע"ז). תמז קו"א ב-ג (לח בלח בשאינו מינו, מותר למכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו, ביי"נ ובשאר איסורים, אבל לא בחמץ).

עיי"ע חמץ (פדיון).

שור הנסקל

ג: תלה קו"א ב (כשהוזמו עדיו מועיל יאוש למפרע).

איסטניס

א: ג מהדו"ב, ט. צז, ב. קפא, ט.

ב: רמט, יב. רעט, ג (אין כ"א יכול לומר א. אני, לענין גרף של רעי). רעט קו"א א.

ג: תע, ט. תעא, א. תעא, ג. תעג, לא. תפא, א.

ד: תקיא, ב (איש מצונן או מפונק). תריג, ג.

אירוסין

עיי"ע אישות. נשואין. קידושין.

ב: רמט, ו-ח (אין לו לדחות, שמא יקדמנו אחר. סעודת מצוה בזמנה).

ג: תמד, טו (סעודת מצוה, בת ת"ח לת"ח או בת ע"ה לע"ה).

שידוכים

ב: שו, יג (מצוה, ומותר גם בשבת).

ג: תמד, טו (סעודת קנין, משלוח סבלונות).

תנאים

ה: רבית יז (שנתחייב בקנס אם לא ישלם הנדן).

ו: עדות טז (ת. ראשונים הם קנין דברים. החרם מועיל רק לסלק אסמכתא מהקנס. ולכן נהגו בת. אחרונים).

אישות

עיי"ע אירוסין. יחוד. יצר הרע. נשואין. קידושין. תשמיש המטה.

ה: קפז, נז (רמ"ת או אשה שאינה יכולה לטבול תצא, ואם אינה רוצה לקבל גט מתירין לו לישא אחרת).

ו: מציאה קו"א ח (אונס, לו תהי' לאשה, אינו דוחה ל"ת, כיון שתלוי בדעת האשה).

גילוי עריות

ו: גזלה ב (אינו נדחה מפני פקו"נ).

ליל טבילה

א: קכח, נז (בליל יו"ט).

ב: רסג, יא (בליל שבת). שכו, ז (כשאין בעלה בעיר). שמ, ב (בליל שבת).

ג: תצד, ג (בליל חה"ש).

ה: קפד, כב. קפו, ח. קפז, יג. קפז, מ-מא. קפז, מד. קפז קו"א יג.

עונה

ו: נזקי גו"נ ד (מחילת הע. יכולה לחזור בה).

עיי"ע זמני היום (עונה). נדה (עונה בינונית).

פריה ורביה

א: פח, א.

ב: שלט, ה.

ג: תמג, קו"א ג. תצג, ג.

ד: תריג, כ.

ה: קפז, נד. ת"ת א קו"א א ד"ה והנה (בן י"ח לחופה, תחלת השנה). ג, א (גדולה מכל המצות, ונדחית מפני ת"ת. ילמוד כל התורה ואח"כ ישא אשה, אם אין יצרו מתגבר עליו. ישא בן י"ח וילמוד עוד ב' או ג' שנים). ג קו"א א ד"ה ומכל מקום (נדחית מפני ידיעת התורה). שם ד"ה אבל אין (אף שאפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים. חובת הגוף כסוכה ולולב). ד, ד (נדחים מפני ידיעת התורה).

אכזריות

ד: תרו, ד (אל יהי' א. מלמחול).

ה: ת"ת א, יג (לא יכה תלמידו מכת א.).

ו: עוברי דרכים ד (מריטת נוצה מאווז חי). נזקי גו"נ ו (לא יהא הנחבל א. מלמחול).

אכילה ושתיה

עיי"ע איסורי אכילה. ברכת הנהנין. התחיל בהיתר. חצי שעה. יום הכיפורים (אכילה ושתיה). מצות (חיוב אכילה). משקים. סעודה. תענית.

א: קנה, א (פת שחרית מבטלת פ"ג מיני חלאים). קסז, ט (אסור לאכול קודם שיתן לבהמתו. שתיה. ארעי). קפד, ג (א. מועטת מתי פותחת בני המעיים ומתי משביעה קצת).

ב: רצו, טו (בישיבה).

אכילה גסה

א: קצז, ט (כשנהנה מברך וכשנפשו קצה אינו מברך, ואינה א. לענין מ"ע ומל"ת). רד, טו.

ב: רמט קו"א ד ד"ה ועיין (כשאינו קץ במזונו).

ג: תעו, ה (שלא לאכול האפיקומן א"ג. ואם נפשו קצה בא. אינו יוצא י"ח).

ד: תריב, ה-ו (ביוה"כ פטור, שאינו נהנה כלל ומזקת, או שהוא מאכל מתובל אלא שאכל כ"כ בערב יוה"כ שקץ בכל מיני מזון). תריב, ח (מאכל שאינו ראוי למאכל אדם). תריב, יד (משקה שאינו ראוי לשתיה).

ו: שאלה ושכירות כד (לא תחסום גו' שבעך, ולא א"ג).

בלע

ג: תעה, כה-ז (ב. מצה יצא, ב. מרור לא יצא. ב. מצה ומרור יצא י"ח מצה. כרך המצה בסיב וב. לא יצא).

טעם ופלט

סדר ברה"נ ח, יא (הטועם וחוזר ופולט עד רביעית א"צ לברך).

ד: תקטו, א (שכח וטעם מאכלות אסורות, או מוקצה ביו"ט, יפלוט מיד). תריב, ז (אסור לטעום ולפלוט ביוה"כ).

צירוף לכשיעור

א: פא, א (הלכה למשה מסיני שאינה מצטרפת אלא בכא"פ).

פסקי הסדור: סדר נט"י לסעודה יח (כביצה, כל כזית בכא"פ). לוח ברה"נ ב, ב (כשלא שהה באכילת כזית יותר מכא"פ. פת חטים בלפתן. ב"א אחת לב' סעודות). ב, ז (צירוף שתיית רביעית בכדי שתיית רביעית או בכא"פ). ב, ח-ט (אוכלים מצטרפין לכזית ומשקים לרביעית, לקל שבהם. אוכלים ומשקים אין מצטרפין. רוטב ואוכל שנימוח אינם מצטרפים לאוכל). סדר ברה"נ ח, א-ב (כנ"ל לוח ברה"נ ב, א-ב). ח, ו (צירוף שתיית רביעית בכדי שתיית רביעית או בכא"פ וכן עיקר). ח, ז-ח (כנ"ל לוח ברה"נ ב, ח-ט).

ג: תעב, כ (כשלא שהה מתחלת שתיה ראשונה עד סוף אחרונה כדי שתיית רביעית, וי"א כדי אכילת פרס). תעה, ח (במצה, כזית בכא"פ). תעה, יד (יד (כנ"ל במרור).

ד: תריב, ב (כל האוכלים מצטרפין. אוכלים ומשקים אין מצטרפין, אא"כ בא להכשיר האוכל, ירק עם ציר שעליו, בשר עם מלח שעליו). תריב, ג (כשלא שהה מתחלת א. ראשונה עד סוף אחרונה יותר מכא"פ). תריב, יג (כל המשקים מצטרפין להשלים לכמלא לוגמיו). תריב, טו (כשלא שהה מתחלת שתיה ראשונה עד סוף אחרונה כדי שתיית רביעית, וי"א כדי אכילת פרס).

עיי"ע שיעורי תורה (כזית בכדא"פ).

אכסדרה

א: צ, יט (לפני ביהכ"נ).

ב: שנז, ו. שסב, א (שבונים בפרדס). שסו, ה (אין מניחים בו עירובי חצרות). שע, א (הדר בא. אינה חשובה דירה אלא חצר, לעירובי חצרות). שפו, א.

ג: תלג, ב-ה (לבדיקת חמץ). תלג, לז. תלג קו"א א (קיי"ל שא. יש לה ג' או ב' מחיצות). תמב, כט.

אל יוציא אדם עצמו מן הכלל

א: נז, ג. קצב, ה.

ג: תפא, א.

אלול

עיי"ע חדשים.

א: פסקי הסדור תרכד ד"ה מן (לדוד ה' אורי).

ד: תר, ד (לעולם חסר). תרכד, י (כנ"ל).

אלמנה

א: קנו, ט (ליזהר מלהכאיב לה).

ב: שלט, ח (הכונס א. בשבת ויו"ט). שמה, יט (אינה לא בתולה ולא נשואה).

ד: תקכז, כ. תקכט, יא.

ו: הלואה י. הלואה יב. הלואה טו.

אמונה

ג: תפ, ד (פתיחת הדלת באמירת שפוך חמתך). תפ, ה (אי נעילת חדרי השינה בליל פסח).

אמירה לנכרי

עיי"ע מלאכות שבת (משקין שזבו; פירות הנושרים; שביתת עבדו). פסיק רישיה.

ב: רמג, א (בין בחנם בין בשכר, אומר לו קודם השבת. שליחות לחומרא. שלא יבואו לעשות בעצמן). רמג, ג (גם כשהמלאכה היא קבלת שכר מנכרים, אסור). רמד, יב-טו (הקונה מכס ושוכר נכרי לגבותו). רמד, טז-יח (השוכר מהמלך עשיית מטבע ומשכירו לנכרי). רמד, כ-כא (השוכר עשיית מלח מהשר). רמד, כב (השוכר מהשר חפירת ברזל או היתוך זכוכית). רמז, יב (האיסור לשלוח ע"י נכרי הוא גם כשהולך לשם מעצמו). רנג, י (באינו מתכוין ופסיק רישיה מותר, ששולחו לעשות דבר מותר). רנג, כה (החזיר הנכרי התבשיל על האש לחממו והישראל שתק). רנג, כח (כשאומר לנכרי להניח התבשיל על תנור בית החורף ואח"כ מסיקו להחם הבית, אם אומרים שכוונתו גם על התבשיל ואסור). רנג, כט (כל דבר שאסור מטעם שמא יחתה או שנראה כמבשל בתחלה אסור לאמר לנכרי לעשותו, ואם עשה הנכרי אסורים עד מוצ"ש בכדי שיעשו). רנט, ח (סתימת דלת התנור אחר קבלת שבת). רסג קו"א ח ד"ה שלחבירו (אין צד היתר מתיר האמירה לעשות בש. אלא לעשות לאחר הש.). שם ד"ה והענין (ב' איסורים, הא' מטעם שליחות לחומרא, והב' מטעם ממצוא חפצך. הא' חמורה מהב'. קבלת שבת מועיל רק על הב' ולא על הא'). רסו, א (התירו לתת מעותיו לנכרי כשקידש עליו היום). שו, ד (אסור לקנות בשבת ע"י נ.). שז, לז (אסור לפנות מעגלות לאוצר ע"י נ.). שיא, ו (לא התירו הוצאת המת בשבת לרה"ר ע"י נ.). שיד, יז (סתירת כלים ע"י נ. מותרת). שטז, יג (לא יאמר להוציא דג מחבית מים). שיז, א (קשר שמתקיים יותר מיום ופחות מז' ימים). שכח, א (איסור רפואה בשבת ע"י נ.).

אמירה קודם השבת

ב: רמג, א (אסור אף שא"צ לדבר עד אחר השבת). שו, ה. שז, ו (כנ"ל).

ראה גם לקמן אצל קבלן.

אריסות

ב: רמג, ז (הנכרי עושה לטובת עצמו ומאליו נהנה הישראל ומותר). רמד קו"א א ד"ה ועוד י"ל והוא (בא. לא איכפת לי בריוח הישראל). רמד קו"א ט (כנ"ל). רמה, א-ג (ישראל ונכרי שלקחו שדה בא. בשותפות). רמה, ט-י (נתן לנכרי תנורו שיאפה למי שרוצה ויחלקו בשכר בהבלעה מותר, וכן במרחץ ורחיים וחנות). רמה, טז (כשונתן לנכרי סחורה להתעסק ולקבל חלק מהריוח).

בחול המועד

ב: רמג, א.

ג: תסח, ה.

ביום טוב

ב: רמג, א.

ג: תסח, ה.

ד: תצה, י (כמו בשבת). תקי, יב. תקיב, א (לא גזרו על אמירה לנכרי בכרמלית ביו"ט). תקיז, ז (לא יאמר לנכרי בעיו"ט לקנות לו למחר. קנה אסור בהנאה ביו"ט אם רגיל בכך).

ו: שאלה ושכירות כט.

במקום מצוה או חולי או הפסד

ב: רמד, יב (התירו אמ"ל בשבות במקום מצוה). רמד, יג (התירו במקום שאדם בהול על ממונו). רנב קו"א ו ד"ה ומיהו (גם כשהותר מטעם צעב"ח או מצוה, עדיין כל מה שאפשר לתקן מתקנין). רנג, כז (מותר לומר לנכרי להסיק תנור בית החורף). רנט בסופו ד"ה אבל תבשיל (לצורך ח. או קטן שאין לו מה יאכל מותר לבשל ע"י נ.). רעו, ו (קטנים דינם כח. שאין בו סכנה). רעו, ח (המתירים אמ"ל במלאכה גמורה לצורך מצוה, מוטב שיהיו שוגגים כו'). רעו, טו (בארצות הקרות בימים הקרים הכל כחולים). רעו, יז (המקילין גם באין הקור גדול, מוטב שיהיו שוגגים). שה, כו-ז (משום צעב"ח מותר לומר לנכרי להעלות בהמה שנפלה לאמת המים, ולהמרות האווזים). שה, כט (משום צעב"ח התירו לומר לנכרי לחלוב בהמתו, ובלבד שיעשה לצורך עצמו ולא בשליחות הישראל). שו, ה (אמ"ל שבות, ואסור אף במקום מצוה). שו, ז (ש. ע"י נכרי מותר במקום מצוה). שו, כב (אסור לומר לנכרי לילך חוץ לתחום שיבואו להספיד המת. הביא חלילין אסור להספיד בהם. עבור חולה שלא תיטרף דעתו מותר). שו, כד (משום ישוב א"י התירו לומר לנכרי להעלות בערכאות ולחתום). שז, יב (אמ"ל בשבות התירו משום מקצת חולי, מצוה, הפסד גדול, צורך גדול). שיא, ח (טלטול המת ע"י נ. לצורך הכהנים או לצורך חתונה). שיג, יז (הסרת החלונות ע"י נ. כשמצטערים, תלוי אם הסרת החלונות אסור מה"ת או מד"ס, דהוי שבות דשבות במקום מצטער). שיט, יח (במקום הפסד התירו אמ"ל בשבות). שכא, ו (במקום הפסד שאינו מרובה לא התירו). שכה, ד (התירו כשהנכרי אלם, או משום דרכי שלום, או לצורך נכרי). שכה, טז (אמ"ל בשבות בדבר הצריך לשבת צורך גמור, כמו שכר). שכח, א (במיחוש בעלמא אסור לעשות רפואה ע"י נ.). שכח, ג (חלה כל גופו מותרת אמ"ל במלאכה גמורה. אינו מצטער כ"כ מותר אמ"ל בשבות). שכח, יט (כנ"ל). שכח, כ (במקצת חולי התירו אמ"ל בשבות). שכח, כב (מותר לומר לנ. לעשות תבשיל לקטן שאין לו מה יאכל). שכח, כג (לא התירו אמ"ל לצורך מוצ"ש). שכח, ל (רטיה על המכה ע"י נ. מותרת אם יש לו צער ומקצת חולי, אבל לא יאמר לנ. למרח שהיא מלאכה גמורה). שכח, לח (במיחוש בעלמא לא יעשה רפואה ע"י נ. משא"כ בנחלש כל גופו). שלא, ז (לצורך מילה אמ"ל בשבות מותר, ובמלאכה מה"ת, ב' דעות). שלב, ג (אחז דם לבהמה ושמא תמות, יאמר לנ. להקיז דם). שלד, ב (טלטול מוקצה ע"י נ. בהפסד גדול). שלד, יט (הוצאה לרה"ר ע"י נ. להצלת כתבי הקדש. אינו דומה שבות ע"י ישראל לשבות אמ"ל). שלד, כה (אסור לכבות, או להציל יותר משיעור, ע"י נ. אלא מפני הספרים). שלח, ג (ניגון בכלי שיר ע"י נ. בחופה. שלא במקום חופה. אסור לומר לו לתקן הכלי שיר). שמ, ב (נטילת הצפרנים בליל טבילה בשבת ע"י נכרית). שמג, ה (צרכי קטן דינם כחולה שהתירו אמ"ל, אפי' אם משקהו סתם יינם). שמז, ז (הבאת סכין למילה ע"י נ. מבית לבית דרך חצר שאינה מעורבת).

ג: תמד, י (בשבות התירו במקום מצוה). תמו, ו (לצורך מצות ביעור חמץ יכול לומר לנ. לעשות שבות). שם בהגהה (לצורך מילה יכול לומר לו לעשות מלאכה דאורייתא). תנט, כ (בשבות התירו במקום מצוה). תסו, ח (כנ"ל).

ד: תקז קו"א ד ד"ה כתב (אין היתר להסיק ע"י נ. אלא כשהקור גדול, ובמדינתינו אין הקור גדול כ"כ בימי פסח ושבועות). תקפו, כד (מותר לומר לנ. לעשות איסור מד"ס להביא שופר). תקצה, ב (כנ"ל, להביאו מחוץ לתחום). תרי, ו (אין לומר לנ. להדליק נר ביוה"כ).

עיי"ע מלאכות שבת (במקום מצוה; שבות; שבות דשבות).

בערב פסח

ג: תסח, ד-ה (התירו).

בשאר איסורים

ב: רמג, א. שמג, ה (בהאכלת איסור לקטן).

ה: רבית עב-ג (ברבית).

ו: שאלה ושכירות כט (באיסור חסימה).

דליקה

ב: רמד יא (רק בד. התירו שכיר שנה לכל המלאכות). רמד קו"א א ד"ה ומיהו (רק בד. התירו או ה"ה בכל המלאכות).

הביא מחוץ לתחום

ב: רסג קו"א ח ד"ה ולדינא (הביא מחוץ לתחום או דרך רה"ר). שו, כב (אסור לומר לנ. לילך חוץ לתחום שיבואו להספיד המת. הביא חלילין אסור להספידו בהם. עבור חולה שלא תיטרף דעתו מותר). שז, כו (ישראל ששיגר דורון לחברו ע"י נכרי קודם יו"ט והביאו ביו"ט אסור למי שהובא בשבילו, ובאגרת לא גזרו שמא יאמר לו להביא, שאין כאן הנאת הגוף ומותר כשעושה לעצמו לקבל שכרו). שכה, יא (באיסור תחומין לא אסרו אלא למי שהובא בשבילו). שכה, כא-ב (הביא ארון קבורה מחוץ לתחום).

ד: תצח, ו (נ. שהביא בהמות ביו"ט מחוץ לתחום במקולין לצורך נכרים מותר). תצח, ז (ס' הביא מחוץ לתחום לצורך ישראל ביו"ט שני מותר). תקז קו"א ד ד"ה מכל מקום (הנאה שמאליה מותרת). תקטו, יא-ג (אסור למי שהובא בשבילו, ולבני ביתו, ולמוצאי יו"ט בכדי שיעשו גזרה שמא יאמר לו, אבל לא למחרתו, אפי' הוא יו"ט ב' או ב' דר"ה או שבת). תקטו, יד (אפי' הביא מחוץ לג' פרסאות הקילו למי שלא הובא בשבילו). תקטו, טז (ספקו יש להקל ביו"ט שני, דהוי ס"ס). תקטו, יז (דר הנכרי בעיר מהסתם הביאו מהפירות שבעיר). תקטו, יט (הביא לעיר שחציה ישראל למכור, אסור לאנשי העיר ומותר לאנשי עיר אחרת שבאו לעיר אח"כ). תקטו, כב (ישראל ששיגר דורון לחברו ע"י נכרי שיביאו מחוץ לתחום ביו"ט אסור למי שהובא בשבילו, ואם שלחו קודם יו"ט והביאו ביו"ט מותר). תקטו קו"א ג (ספקו, ב' דעות וקיי"ל שאסור. ביו"ט שני קיי"ל שמותר). תקיח, כא (אסורים למי שהובאו בשבילו, ואינן מוקצה מחמת איסור). תקפו, כו (אסורים באכילה והנאה למי שהובא בשבילו, ותקיעת שופר אינה חשובה הנאה ומותרת).

עיי"ע עירובי תחומין (הובא מחוץ לתחום).

הנאת הגוף

ראה לקמן אצל עושה מעצמו. ריוח והנאה.

כל המכבה אינו מפסיד

ב: שז, לג (אם התירו זאת רק בדליקה או בכל הפסד). שלד, כז (בדליקה התירו).

כשיש צד היתר לישראל לעשותו

ב: רעו, ט-י (מטעם זה מותר לומר לטלטל מוקצה, כשאינו לצורך המוקצה עצמו, שהישראל יכול לטלטלו בעצמו מהצד). רעו קו"א ג (ההוכחה, שלדעת המתירים, היינו דוקא כשאינו לצורך המוקצה). שם ד"ה והנה (חילוק בין זה להיתר ר"ת, שיכול להביאו בלא נר, או דאי בעי אזיל להתם ושתי). רעט, ה (כשהתנה לטלטלו כשיכבה הנר, שיש מתירין, מותר לטלטלו ע"י נכרי אפי' להצניעו). שז, ו (דבר שאינו אלא חומרא לישראל, מותר). שז, טז (מותר רק כשיש לישראל צד היתר לעשות אותו הדבר, משא"כ כשיכול לילך בעצמו לנהר ואומר לנכרי להביא לו המים). שח, לב (לטלטל מוקצה כשאינו לצורך המוקצה).

ד: תקז קו"א ב (כשנ. מטלטל מוקצה לצורך ישראל אין לאסור). תרי, ו (אסור לומר לנ. לקבל שעוה הנוטף מהנרות, שהוא מוקצה ואין היתר לישראל).

מחזי כשליח

ב: רמג יד (לא ישכיר בע"ש כלים שעושים בהם מלאכה). רמד קו"א א ד"ה ומיהו (בהשכרת כלים בע"ש ב' דעות. בקבלנות כשיש לו ריוח ממה שנעשה בשבת, אפשר דכו"ע מודו שאסור). רמה, יב (נתן תנורו לנכרי שיאפה למי שרוצה, ויטול הנכרי שכר כמה ימים והישראל כמה ימים, נראה שהנכרי מסיק התנור בימים של ישראל תמורת מה שמסיק התנור בימים של עצמו בשליחותו, אא"כ הקנה לו הישראל חלק בגוף התנור). רמה קו"א ד ד"ה עיין (צריך שיהי' קנוי לנכרי אפי' אם לא יסיק בשבת). שם ד"ה ועוד (כשאינו מקנה בתחלה אפשר שאסור אפילו נתן לו קודם ע"ש, ודוקא שיש לישראל הנאה ממלאכתו). שם ד"ה ומיהו (ואפשר לדידן סגי כשמקנה אח"כ). רמו, ב-ג (י"א שלא ישכיר בע"ש כלים שעושים בהם מלאכה, ולהשאיל מותר). רמו קו"א ה בסופו (כשמשכיר בע"ש אסור). רמז, ג-ו (השולח אגרת בקבלנות ולא קצץ והוא כת"י ישראל ואינו יכול להגיע לעיר קודם השבת, או שאין בו בי דואר. וי"א דהיינו דוקא בשולח בע"ש). רמז, ז (שכרו בדבר קצוב לכל יום שמוליך האגרת ומוסר לו האגרת בע"ש נראה כמצוה לילך בשבת). רמז קו"א א (לכל הדעות טעם האיסור בלא קצץ הוא מטעם מחזי כשליח). רנב, ו (קבלן שלא קצץ, אם אינו יכול לגמרה קודם השבת אסור, וי"א דוקא כשנתן לו בע"ש). רנב קו"א ו ד"ה ומיהו (טעם האיסור כשיש ריוח לישראל מהמלאכה, דמחזי כשליח). מהדו"ב תתסא ד"ה ושאני (בשכיר יום, כיון שיום השבת משתלם בפ"ע). תתעא ד"ה אי (הוכחות שהאיסור בבית ישראל הוא מטעם מה"ע ולא מטעם מחזי כשלוחו, כמו במשכיר כליו לנכרי בע"ש, קבולת ולא קצץ מע"ש).

מלאכת הנכרי

א: רמה, א (מותר לומר לנכרי עשה מלאכה לצורכך). רמה קו"א ד ד"ה ועוד (כשהחפצים של נכרי מותר לומר לו אף שיש לישראל הנאה. כשהישראל נותן לו החפצים ואין לו הנאה, ב' דעות). רעו, ו (כשהדליק לעצמו, או לצורך חולה וקטנים, מותר לישראל להשתמש לאורו). רעו, יא-ב (כשאומר לנכרי לילך עמו ומדליק הנר לצורך עצמו, כיון שגוף הישראל נהנה חשיב לצורך ישראל, משא"כ כשהשפחה מדליקה נר להדיח כלים). רעו קו"א ד (כשמתכוין לצורך עצמו ולצורך הישראל אסור. כשהשפחה מדליקה להדחה וגם הוא נהנה מהנר צ"ע). שה קו"א ב ד"ה ומשום (כשעושה לעצמו לא אסרו שמא יעשה הישראל, אלא במשקין שזבו שלא לחלוק בין זבו בעצמן לע"י נ.). שז, י (כשאומר הילך מעות בהלואה וקנה בשבת לעצמך, ואחזור ואקחנו ממך אחר השבת). שז, לה (מותר לומר לו לעשות מלאכת עצמו, וא"צ למחות כשעושה בכלים של ישראל, אבל אסור לתת לו כלים שיעשה בהם מלאכה לעצמו או בשר שיבשלם לצרכו). שז, לו (וכן כשמביא מוקצה להפקידו בבית הישראל). שז, לז (וכן כשמביא תבואה להחזירם, שאינן של הישראל עד שיחשוב עמו אחר השבת). שז, לח (וכן מותר לראות חליבת וגיבון של הנכרי, שיהי' מותר לישראל לקנותן ולאכלן). שכה, ו (פת פלטר נכרי בעיר שרובה נכרים).

ג: תנ, כ (לא יאמר לו הילך דינר וקנה לך חמץ ואכול, אלא קנה לך חמץ בדינר שלך ואכול).

ו: שאלה ושכירות כט (אסור לומר לנ. חסום פרתי ודוש בה דישה שלך, הילך בשר ובשלהו היום לעצמך. אבל בפרה ובשר של נכרי מותר).

מעשה שבת ויו"ט

ב: רנב, יא (נכרי שעשה כלי בשבת בקבלנות י"א שאסור עד מוצ"ש בכדי שיעשו).

ד: תקטו, א (נכרי הביא דורון לישראל פירות שיש במינו במחובר, או בע"ח שיש במינו מחוסר צידה, אסור עד מוצאי יו"ט בכדי שיעשו, י"א טעם האיסור כדי לא ליהנות ממעשה יו"ט, ואסור אפילו למי שלא הובא בשבילו. ביו"ט שני מותר. בשבת שאחר יו"ט או יו"ט שאחר שבת אסור.). שם בהגהה (הטעם שחששו לטעם זה, אף שעיקר הטעם הוא שמא יאמר לנכרי לעשות). תקטו, יב (כשהביא הנ. מחוץ לתחום לא אסור מטעם מעשה יו"ט, כ"א מטעם שמא יאמר לו).

עיי"ע מלאכות שבת (מעשה שבת). וראה גם לקמן אצל קנס. שמא יאמר לו.

מראית העין, בקבלן או אריס

ב: רמג, ו (המשכיר מרחץ לנכרי יחשדוהו שהוא שכיר יום). רמג, ז-ח (המשכיר שדה או נותן לו באריסות לא יחשדוהו. אבל אם שוכרו לשנה ואינו לוקח חלק בפירות יחשדוהו שהוא שכיר יום. חוץ לתחום אין לאסור). רמג, ט (רחיים דינו כשדה ותנור כמרחץ. והכל תלוי במנהג המדינה). רמג, י (השכירו או נתנו באריסות כמה שנים ונתפרסם אין בו מ"ע). רמג, יג (אין קונסים על מ"ע). רמג, טו (אין חוששים למ"ע כשעדיין לא נק' עליו שם הישראל). רמג, טז (המשכיר מרחץ שעומד בחצר נפרדת לרחוץ בו שכני המרחץ, אין חוששים למ"ע). רמג קו"א ב (אם קונסים על מ"ע, ב' דעות). רמד, ב-ג (קבלנות במחובר בתחום העיר אסור, אף שרק מקצת ישראל יודעים שהיא של ישראל). רמד, ד (גם במלאכה מפורסמת כספינה שנק' עליה שם הישראל). רמד, ה (תלוש שנתפרסם שהוא בשביל ישראל מותר, וטוב להחמיר). רמד, ו (גם בתלוש שלצורך מחובר צריך למחות בו). רמד, ח (במקום שנהגו לשכור בקבלנות לפנות הזבל אין מ"ע. קבלן הבונה בהכ"נ יש להתיר בשעה"ד, משא"כ כשהאומנים שתחתיו הם שכירי יום). רמד, יד (לא גזרו במקום הפסד גדול). רמד, טז (בקבלנות אין חוששין להשמעת קול). רמד, יז (כשאין הפסד גדול, לא ישב אצל הנכרי בעת קבלת המכס או עשיית המטבע). רמד, יט (בקבלנות אין חוששין להשמעת קול). רמד, כ (כשאינו נקרא ע"ש הישראל אין חוששין למ"ע, אבל לא יוציא העצים מרשות הישראל בשבת). רמד, כא (במקום הפסד מרובה התירו מ"ע, אבל לא במקום מניעת הריוח). רמד קו"א ב (כשמקצת ישראל יודעים שהמלאכה של ישראל, במחובר – אסור, בתלוש שנתפרסם שהוא בשביל ישראל – מותר, במלאכה מפורסמת כספינה תלוי בין הו"א למסקנת המ"א). רמד קו"א ג (אם חלוקים הניכרים שהן של ישראל חשיב שם ישראל נק' עליו ואסור). רמד קו"א ד (איסור תלוש לצורך מחובר, כי אח"כ כשישקעם במחובר יתפרסם למפרע). רמד קו"א ז (לא גזרו במקום הפסד גדול). רמד קו"א י (כשמוסר להם העצים בשבת אסור מדינא, ואם מסר מע"ש והוציאו מרשותו בשבת אסור משום מ"ע). רמה, ט (כשנותן לנכרי התנור שיאפה בו לכל מי שירצה ויחלקו בשכר). רמה, יג-ד (כל מקום שהתירו בשותפות אין חוששין למ"ע). רמה, טז (כשנותן לנכרי סחורה או מעות להתעסק בהן אין בו משום מ"ע). רמו קו"א ז (מתי יש מ"ע בשותפות). רנב, ה (כשהקבלן עושה ברשות ישראל יחשדוהו שנתן לו בשבת או שהוא שכיר יום). רנב, ח-ט (כשעושה בפרהסיא מלאכה שמפורסם שהיא של ישראל. כיבוס בגדי ישראל). רנב, יג (אין מביאים כלים מבית האומן). רנב, טו (כשטוחן בקבלנות לא יעמוד אצלו לשמרו, אא"כ יש חשש הפ"מ, או בשמירת קמח למצות). רנב קו"א ה ד"ה ושמא (הוכחות שקבלנות בבית ישראל אסורה מטעם מה"ע). שם ד"ה ועיין (כשמדליק בבית ישראל להנאת עצמו א"צ למחות, וכשעושה מלאכה לצורך עצמו לדעת הט"ז צריך למחות). שם ד"ה והאמת (כשעושה מעצמו בבית ישראל אין מה"ע. אומן המביא לבית ישראל מעצמו אין מה"ע. בחפצים של נכרי אין מה"ע. אין חוששים רק על מה שאמת כן). שם ד"ה ובא (דעת רבנו שמחה שקבלנות בבית ישראל אסורה לא מטעם מה"ע, אלא כיון שיכול למחות). שם ד"ה והנה (כנ"ל ד"ה ועיין). רנב קו"א י (אין מביאין כלים מבית האומן מטעם מה"ע). רנב קו"א יג (בהפ"מ אין חוששין למה"ע, ובמקום מחלוקת יש להקל אף בהפסד סתם). רעו, ג-ד (קבלן בבית הישראל בחפצי ישראל יש מה"ע). שה, לד (השפחות שעושות הגבינות בבית ישראל). מהדו"ב תתנט (בבית ישראל אסור אפי' בלא הנאת הגוף. בשכיר שנה אין טעם לאסור). תתעא (בשכיר שנה ובעושה מעצמו אין טעם לאסור בבית ישראל, רק בקבלן או כשנהנה). שם ד"ה אי (הוכחות שהאיסור בבית ישראל הוא מטעם מה"ע ולא מטעם מחזי כשלוחו). תתעב (כיבוס חלוקים ע"י נכרי בפרהסיא אסור מטעם מה"ע. איסור קבלנות במחובר).

מראית העין, בנותן לנכרי ע"מ להוציא

ב: רמו, ד (אסור להשאיל לנכרי בשבת כשמוציאו לרה"ר או כרמלית, שיחשדוהו ששולחו לצרכו). רמו, ה (במקום מעורב כשמוכר לנכרי קודם הש. ומוציא מביתו בש. יחשדוהו שמכר בש.). רמו, ו (להחזיר חפצי נכרי המופקדים מותר בכל אופן). רמו קו"א א (ישראל הדר במקום מעורב ומשאיל לנכרי הדר במקום שאינו מעורב). רמו קו"א ב בסופו. רנב, ג (כשמוכר לנכרי אסור להטעינו המקח אפי' בעיר מעורבת ואפי' יחד לו חדר, אא"כ הנכרי אלים). רנב קו"א ב (כשמוכר לנכרי אסור להטעינו המקח אפי' לצורך גדול, ובהפ"מ מותר לדידן דליכא רה"ר והוי שבות דשבות בהפ"מ). רנב קו"א ג (גם כשיחשדוהו שמוכרו י"ל דהוי שבות דשבות שמותר בהפ"מ. לא גזרו על מה"ע במקום דרכי שלום). שז, יא (כשמוסר לו בקבלנות קודם השבת ולוקח מביתו בשבת). שכה, ב-ג (כשנותן לו מזונות בחצירו וניכר שהוא ע"מ להוציאן אסור בחפצי ישראל ומותר בחפצי נכרי, ואם הנכרי פשט ידו לפנים אסור בחפצי נכרי). שכה, ד (בהחזרת משכון אסור אפילו פדאו הנכרי ויחד לו הישראל חדר מבעוד יום, אא"כ הנכרי אלם או משום דרכי שלום או לצורך מצוה, שאז התירו בשבות דשבות). שכה, ה (החלפת והחזרת משכון של מלבוש מותר). שמז, ג (פשט הנכרי ידו לפנים אסור אפי' בכרמלית).

ג: תמד, ט-י (כשחל ע"פ בשבת ונותן החמץ לנכרי, מזון סעודה א' ואינו אומר בפירוש שיוציאנו מותר אפי' לרה"ר, ולכרמלית מותר בכל אופן). תמד קו"א א-ב (הוכחות להנ"ל).

עיי"ע מראית העין. מלאכות שבת (מראית העין).

עושה על המקח

ב: רנב, יב (לצורך רוב ישראל שבעיר אסור). רנב קו"א ז ד"ה וחילוק (הטעם דגרע מהעושה בקבלנות). שכה, י (דורון לישראל או למכור בעיר שרובה ישראל אסור).

ד: תקטו, יח-כ (תלוי אם רוב ישראל בעיר או נכרים).

עושה מעצמו, איסור ההנאה

ב: רמג, ב (כשעשה בשביל ישראל). רמד קו"א א ד"ה ובכך. רנב, י (כשקבלן מבעיר כדי שגוף הישראל יהנה). רנב, יא (כשקבלן עושה כלי, ב' דעות). רסג קו"א ח ד"ה ולדינא (הביא מחוץ לתחום או דרך רה"ר). רעו, א (כשקבלן מדליק נר כדי שגוף הישראל יהנה). רעו, ב (לא הטריחוהו לצאת מהבית או מהמלון). רעו, ה (כשמיחה ולא השגיח מותר להשתמש לאורו). רעו, ו (כשהדליק לעצמו, או לצורך חולה וקטנים, מותר לישראל להשתמש לאורו). רעו, ז (רוב המסיבה ישראל או מחצה על מחצה אסור. ספקו לחומרא). רעו, יא (כנ"ל רעו, ו). שז, כו (כשמביא הפירות כדי שיאכלנו הישראל בשבת חשיב הה"ג ואסור אפי' כשישראל שולח לו ע"י נכרי בקבלנות, משא"כ כשמביא אגרת שיקרא הישראל). שכה, ו (נתן מעות לפלטר נכרי שיתן לו פת בש.). שכה, ט-יא (ליקט או צד או אפה ובישל לישראל, שמביא לו דורון או למכור, במלאכה מה"ת נאסר אף לאחרים, ובמלאכה מד"ס ואיסור תחומין מותר לאחרים). שכה, טז (מילא נכרי מים מרה"י לרה"ר לבהמת ישראל נאסר לאחרים, ובכרמלית מותר לאחרים). שכה, יט (כשמעשיו מוכיחים שהוא לצורך ישראל). שכה, כ (כשליקט עשבים והאכיל גם לבהמת ישראל, כיון שאין גופו ממש נהנה לא גזרו). שכה, כא-ב (עשה ארון או קבר בשביל ישראל, או הביאו דרך רה"ר, אסור אף לאחרים. הביאו מחוץ לתחום, או בספק, אסור רק למי שהובא בשבילו. עשה בפרהסיא אסור לאותו ישראל עולמית. נעשה בשביל ישראל חי בפרהסיא, ב' דעות. קבלנות בפרהסיא מותר מעיקר הדין). שכו, יג (חימם המרחץ, אם רובה ישראל או מחצה על מחצה צריך להמתין בכדי שיעשו). מהדו"ב תתנח ד"ה ומכל (בהה"ג אסור אפילו בבית נכרי). תתסב ד"ה אבל (הה"ג מותרת רחוק מהאש והנר, או כשכבר הי' נר ואש בבית). תתסז (אם מאכיל לבהמת ישראל חשיב הה"ג). תתע (יש להחמיר בזה דחשיב הה"ג). תתעג (כשעושה הגבינה כדי שהישראל יאכלו בשבת חשיב הה"ג ואסור אף בעושה מעצמו).

ד: תקפו, כד (אסור רק בהנאת הגוף ולא במצוה. העושה שופר מותר לתקוע בו).

ראה גם לעיל אצל מעשה שבת. לקמן אצל על דעת הרוב. קנס. שמא יאמר. עיי"ע איסורי הנאה. שבת (בכדי שיעשו).

עושה מעצמו, חובת המחאה

ב: רמג, ב (כשיגיע ריוח ממנה לישראל). רמו קו"א ב (לא פירש לו שיוציא בהמתן חוץ לתחום מותר. מסירה ביד הנכרי בסתם, ב' דיעות). רמז, ט (עושה בחנם בטובת הנאה ה"ז כאילו קצץ שכרו). רנב, י (ע"מ בשל ישראל בפניו צריך למחות). רנב קו"א ה ד"ה והאמת (דעת מהר"ם שבע"מ מותר אף בבית ישראל ובפניו). שם ד"ה ובא (דעת רבנו שמחה שבכל אופן צריך למחות בו כשיכול למחות). שם ד"ה והנה (הכרעת המ"א שבפניו צריך למחות רק כשעושה בשל ישראל בשביל ישראל). רסו, יח (אין צריך למחות בו). רסו, כ. רסו קו"א ח (כנ"ל). רעו, טז (כששכרו שיסיק כל יום והסיק גם בשבת חשיב כע"מ). שה, ל (כשנכרי חולב בהמתו בשבת א"צ למחות). שה קו"א א (הטעמים שכשנכרי חולב בהמתו בשבת א"צ למחות. יש מתירים לגמרי בע"מ, ויש שלא הצריכו למחות אלא במדורה שמבעיר כדי שגוף הישראל יהנה). שז, ז (מסיר מעצמו הפחם מהנר צריך למחות. כשפותח האגרת כדי להשלים פעולתו א"צ למחות). שז, ח (מותר רק כשאין המלאכה בחפצי ישראל ואינו שכירו). שז, לז (כנ"ל). שכה, כ (כשליקט עשבים והאכיל גם לבהמת ישראל א"צ למחות, ובעשבים של ישראל, או ברגיל בכך, צריך למחות). שלד, כו (כשמכבה דליקה א"צ למחות). שלד, כז (בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד). מהדו"ב תתנח ד"ה עיין (ב' דעות אם צריך למחות או שעושה אדעתא דנפשיה). תתסו ד"ה וספר (שיטת סה"ת שע"מ א"צ למחות, ורק במאכיל לבהמת ישראל צריך למחות דה"ל כגופו נהנה, אא"כ לוקט עשבים לבהמתו ומאכיל מוקצה לבהמת ישראל). תתסז ד"ה והכי (שיטת מהר"ם שע"מ א"צ למחות, ושגם שכיר שנה א"צ למחות מטעם ע"מ). תתסח (מותר לומר לו אח"כ למה לא עשית בשבת). תתסט ד"ה והנה (שיטת רבנו שמחה שגם עושה מעצמו צריך למחות, ולמהר"ם א"צ למחות אלא בקבלנות שהיתה שליחות לנכרי לעשות מלאכה זו). תתע (אפשר דגם שיטת סה"ת שצריך למחות, אבל נקטינן להלכה כמהר"ם ותוס' שע"מ א"צ למחות, ורק במאכיל לבהמתו יש להחמיר כסה"ת דה"ל כגופו נהנה). תתעג ד"ה עי' (י"ל שהמ"א אוסר בע"מ רק כשנהנה).

על דעת הרוב הוא עושה

ב: רנב, יב (בעושה על המקח בעיר שרובה נכרים). רעו, ז (במסיבת ישראלים ונכרים. מחצה על מחצה אסור. ספק הולכים לחומרא). שכה, ו (פלטר האופה בשבת בעיר שרובה נכרים). שכו, יג (מרחץ שהוחם ע"י נכרי, רובה ישראל או מחצה צריך להמתין במוצ"ש עד כדי שיוחם).

ד: תקטו, יח-כ (הביא לעיר למכור, רוב נכרים בעיר מותר ליקח ממנו, אם אין חשש שע"י שיקנו ממנו ירבה להביא בשביל ישראל, וכן יש להחמיר בדגים שישראל קונים לכבוד יו"ט. עיר שחציה ישראל אסור, שלצורך שניהם מביא. דר בכפר והביא לעיר של ישראל מותר, שלצורך רוב העולם נכרים עשה). תקטו קו"א ו (מחצה על מחצה אינו ספק, אלא לצורך שניהם עושה ואסור).

קבלנות

ב: רמג קו"א א (כשצוהו לעשות בשבת אסור). רמד, א (מותר אפי' יודע שיעשה בשבת, כי המלאכה שלו להשלימה וליטול שכרו. אבל לא בבית ישראל, ולא יתן ע"מ לעשות בשבת, ויקצוץ דמים קודם השבת). רמד, יב (קבלת מכס לא חשיב ק. אלא כשלוקח חלק מהריוח). רמד קו"א א ד"ה ועוד י"ל והוא (כששכרו להדליק לו נר בעת שיצטרך). רמה, יד (בשותף שמוסר לנכרי את יום השבת בקבלנות). רמה, טז (כשנותן לנכרי סחורה להתעסק וקוצץ לו שכר טרחה). רמז, א (כשאומר לו לעשות גם בשבת אסור). רמז, א-ה (השולח אגרת, קצץ שכרו מותר אפי' סמוך לחשיכה, לא קצץ מותר דוקא כשיש בי דואר ויכול להגיע לשם קודם השבת, וי"א שבכל אופן מותר לפני ע"ש). רמז, ו (חילוק בין כת"י ישראל לכת"י נכרי). רמז, ז (שכרו בדבר קצוב לכל יום שמוליך האגרת חשוב ק. ומ"מ בע"ש אסור). רמח, ו (כשגוף הישראל נהנה אסור אף בק.). רנב, ד (מותר ליתן בק. ובלבד שלא יאמר לו לעשות בש. או ראה שתיגמר המלאכה ביום א' וכיו"ב). רנב, ז-ח (ק. שלא קצץ ורואהו עושה מלאכה בחפצי ישראל צריך למחות). רנב, יא (אם מותר ליהנות מהמלאכה בשבת ובכדי שיעשו). רנב קו"א ז ד"ה ומכל (חילוק בין רואהו לבין יודע). רנב קו"א ח (בחפצים של נכרי אין צריך למחות אפילו לא קצץ). רעו, א (כשקצץ לו שכר בעד כל יום שידליק או יבעיר לו, או שכר בעד כל הדלקה והבערה, ולא ציוה להדליק בשבת). רעו, ג (רואהו עושה מלאכה בחפצי ישראל צריך למחות). רעו, ה (בחפצי נכרי א"צ ומותר למחות). רעו, יא (כנ"ל רעו, ג). שכה, כא (נעשתה המלאכה בפרהסיא, מעיקר הדין מותר ליהנות ממנו, ונכון להחמיר לא ליהנות עולמית). מהדו"ב תתסה ד"ה וגם (אף שיכול לחזור בו וידו על התחתונה כדידיה דמי. במכס כשנותן לו עשרה דינרין מכל מאה). תתסו ד"ה וגם (שכיר המיוחד להולכת אגרות ומשתלם לפי משך הזמן דינו כק. דכדידיה דמי לזמן ההולכה). תתסט ד"ה והנה (ברואהו צריך למחות, כיון שהיתה שליחות ואמירה לנכרי לעשות מלאכה זו, ובעושה מעצמו ב' דעות).

ד: תקטו, כא (קצץ דמים שיביא דגים או יעשה מנעלים או יביא מחוץ לתחום, והביא בשבת או יו"ט, אם אסרו גם במוצ"ש ויו"ט בכדי שיעשו, ובמנעלים ובחוץ לתחום אם מותר גם בו ביום, ב' דעות).

ראה גם לקמן אצל קצץ שכרו. שכיר שנה.

קנס

ב: רמג, ה (עבר והרויח ממלאכת הנכרי בשבת ק. שלא יהנה). רמג, יג (אין ק. על מ"ע). רמג קו"א ב (אם יש ק. על מ"ע, ב' דעות. כשמרויח ממלאכת הנכרי בשבת אסור מדינא ויש ק.). רמד, ז (קבלנות במחובר אין ק. בדיעבד, וכן בתלוש לצורך מחובר בדיעבד ישקיעם בבנין, ושכיר יום במחובר ק. שלא יכנס בו לעולם. ואם עשה מעצמו ונתכוין לטובת עצמו אין ק.). רמד קו"א ד (בדיעבד סמכינן על ר"ת שמתיר קבלנות במחובר). שז, יא (כשמוסר לו בקבלנות קודם השבת ולוקח מביתו בשבת, במזיד ק. ולא בשוגג). שז, לד (אמר לנכרי לעשות מלאכה, לאחר בכדי שיעשו מותר. מלבד בדבר של פרהסיא). שכה, כא (נתחלל השבת ע"י נכרי בפרהסיא, ב' דעות אם נאסר עולמית. ובקבלן מותר מעיקר הדין).

ראה לעיל אצל עושה מעצמו, איסור ההנאה.

קצץ שכרו

ב: רמז, א-ה (השולח אגרת, ק"ש מותר אפי' סמוך לחשיכה, לא ק"ש מותר דוקא כשיש בי דואר ויכול להגיע לשם קודם השבת, וי"א שבכל אופן מותר לפני ע"ש). רמז, ח (אמר לו שיתן שכרו ולא פירש כמה ה"ז כאילו ק"ש). רמז, ט (עושה בחנם מעצמו ה"ז כאילו ק"ש בטובת הנאה). רנב, ו (קבלן שלא ק"ש, אם אינו יכול לגמרה קודם השבת אסור, וי"א דוקא כשנתן לו בע"ש. עושה בטובת הנאה כאילו ק"ש). רנב, ז-ח (קבלן שלא ק"ש ורואהו עושה מלאכה בחפצי ישראל צריך למחות. עושה בטובת הנאה לענין זה הוי כאילו לא ק"ש). מהדו"ב תתנט (ק"ש נאמר באגרת, לסה"ת כיון שניכר שהוא כתב ישראל, ולדידן אף בשאר קבלנות). תתס ד"ה והשתא (לכן מקילין יותר בשאר קבלנות לסמוך בזה על סה"ת). תתסח (דעת מהר"ם כתוס' שגם בשאר מלאכות צריך ק"ש).

ריוח והנאה

ב: רמג, ג (כשמרויח ממה שהמלאכה היא בשבת, צריך למחות בנכרי גם בקבלנות). רמג, ה (עבר והרויח קנסוהו שלא יהנה). רמד, ט (אסור רק ריוח נכסים, או שתתבטל המלאכה לגמרי מחר). רמד, יא (שכיר שנה לכל המלאכות והישראל מרויח ממלאכת שבת, ב' דעות). רמד, כ (כשהנכרי מקבל חלק מהרוחים אין לחשוש ממה שמגיע מזה רוחים גם לישראל). רמד קו"א א ד"ה ובכך (רק ריוח נכסים, או שלא תוכל המלאכה להעשות כלל למחר). שם ד"ה ומיהו (והיינו דוקא כשאין לנכרי ריוח ממה שהמלאכה היא בשבת). שם ד"ה ועוד י"ל והוא (באריסות ובעושי מלח וברזל לא איכפת לי בריוח הישראל, כי גם לנכרי יש ריוח. וכן כשיש לנכרי הנאה מהקדמת השלמת מלאכתו בשבת וגם הישראל נהנה מכך). שם ד"ה ועוד י"ל בענין (חילוק בין מניעת הריוח לישראל לבין הפסד). רמד קו"א ט (כשהנכרי מקבל חלק מהרוחים אין לחשוש ממה שמגיע מזה רוחים גם לישראל, אלא שלחוש לדברי הפנים מאירות יאמר להם שאינם מוכרחים לעשות בשבת). רנב, ה (בקבלנות שאם יעשנה אחר הש. לא יוכל ליהנות ממנה, ב' דעות. חילוק בין אם יצטרך לשלם לו כשעשה אחר הש. או לא). רנב קו"א ו ד"ה אלא (חילוק בין רכושו מתרבה לבין ריוח ממלאכה זו גופה). שם ד"ה ומיהו (חילוק בין שכיר שנה לבין קבלן שאין המלאכה יכולה ליגמר אא"כ תיעשה בש.). רנב קו"א ז ד"ה ומיהו (כשיש ריוח צריך למחות בו אף שאינו רואהו). שם ד"ה ואפילו (חילוק בין ריוח לבין השולח אגרת). שז, ט (כשיום השוק בשבת לא יתן לו מעות לקנות או למכור חפץ, אא"כ נותן לו קודם ע"ש, או שאפשר לקנות גם בשאר ימים ולא אמר לו שהולך במוצ"ש מיד). מהדו"ב תתסא (בשכיר שנה לא איכפת לן בריוח הישראל).

ראה גם לעיל אצל הנאת הגוף.

רמז

ב: שז, ג (מותר לומר לשופט מדוע לא עכבת הנכרי בשבת שעברה, אף שמבין לעשות כן בפעם הבאה). שז, ז (ר. אסור. כשאומר לו שאינו יכול לפתוח האגרת ולקוראה לא חשיב ר.). שז, ח (כשאומר לו בחול מדוע לא עשית בשבת לא חשיב ר.). שז, לג (מים שוטפים נכסיו קורא נכרי לשם שבודאי יתקן בעצמו, בלי ר.).

שותפות

ב: רמה, א (קיבלו שדה בש. לא יאמר לנכרי עבוד אתה בשבת ואני אעבוד כנגד זה יום אחר בחול, שה"ז כעושה בשליחותו). רמה, ב (עשה כן מעצמו לא יבוא עמו בחשבון בשעת חלוקה, שה"ז שכר שבת שלא בהבלעה. ויש אוסרים אף בהבלעה). רמה, ג (התנו בשעה שקבלו מותר, שמעולם לא הי' לישראל חלק בעבודת שבת). רמה, ד-ה (אם הש. היא בחנות ששכר שבת ידוע, מותר כשהתנו שהנכרי יקח שכר שבת. ואם אח"כ נתרצו לחלק בשוה אין בכך כלום. אבל אם באו לחשבון ה"ז הערמה ואסור). רמה, ו-ח (לא התנו ועשה כן מעצמו וחלקו אח"כ בסתם, אם היא מלאכה האסורה בשבת והישראל פורע לו ביום עבודה בחול, י"א שזה מגלה למפרע שהנכרי עשה בשליחותו). רמה, יג-ד (בש. אין חוששים למראית העין). רמה, טו (לא התנו בתחלה יכולים לבטל הש. ויחזרו להשתתף בתנאי). רמה קו"א א (התנו בתחלה ואח"כ באו לחשבון, ג' דעות, והכרעה שבשדה מותר ובשאר מלאכות אסור). רמו, יד (כנ"ל רמה, ו).

שכיר יום

ב: רמג, ד (אסור אף שלא אמר לו שיתעסק בשבת). רמג קו"א א (כנ"ל). רמד, א (כנ"ל).

מהדו"ב תתסא ד"ה ושאני (כיון שמשתלם בעד יום הש. בפ"ע מחזי כשליחות). תתסג (ש"י לימים רבים אסור כיון שיכול לחזור בסוף כל יום).

שכיר שנה

ב: רמג, ג (מותר מטעם קבלנות, אלא שאסור כשהישראל מרויח מעבודתו בשבת). רמג, קו"א א (אף שמשלם לו בעד כל יום נק' קבלן, אם קיבל ע"ע לגמור כל המלאכה, או לעשות כל המלאכות שיצטרך לו, משא"כ כשהמלאכה אין לה גמר נק' שכיר יום). רמד, ט-י (שכרו לכתוב או לארוג בכל עת שיצטרך וכשאין צריך הוא יושב בטל ואין בעה"ב מקפיד, מותר גם בשבת). רמד, יא (מושכר לכל המלאכות, ב' דעות). רמו, יח (שכרו לכל המלאכות אסור. שכרו לנסוע בסוסים ועגלה להוליך סחורה בעת שיצטרך מותר. רק שיעשה באופן המותר משום שביתת בהמתו ומראית העין). רמז, י-יא (שכרו לשנה לשלוח אגרות כשיצטרך מותר אפי' בע"ש. שכרו לכל המלאכות ורוצה לשלוח אגרת, יש להתיר רק לפני ע"ש). רנב קו"א ה ד"ה והאמת (אם שפחות יש להן דין קבלנות). שה, לא (כשחולב בהמתו בשבת יש להתיר). שה, לד (הגבינות שעושות השפחות). מהדו"ב תתס ד"ה והשתא (לדעת סה"ת הוי כקצץ בלא קבלנות, שמותר כמו קבלנות בלא קצץ. ולדעת הרמב"ם הוי כקבלנות, ואפי' אם אינו יושב בטל כשאינו צריך). תתסא (ואפשר שלדעת הרמב"ם הוי כקבלנות רק במלאכה מיוחדת. אם לא עבד בשבתות א"צ לשלם לו עליהם, ולכן אדעתא דנפשיה עביד). שם ד"ה ושאני (טעם החילוק בין ש"ש לשכיר יום, שבש"ש השכירות יכולה להתקיים בימות החול ולא מחזי כשליחות). תתסב ד"ה אבל (סה"ת התיר לומר לו מדוע לא עשית האש והנר). שם ד"ה אלא (הטעם שלדעת הרמב"ם לא חשיב קבלנות אלא במלאכה מיוחדת). תתסג-ד (באבלות ש"ש דינו כקבלן. והטעם, כי בעה"ב אינו יכול לחזור בו שלא באונס, ובשכיר יום יכול לחזור). תתסה-ו (ג' טעמים לחלק בין ש"ש למלאכה מיוחדת שהמלאכה קנויה לו, לבין ש"ש לכל המלאכות שאין המלאכה קנויה לו. כשאירע אונס, בש"ש למלאכה מיוחדת יכול לנכות לו משכרו, ולכל המלאכות אינו יכול. ש"ש לכל המלאכות אין הקנין חל אלא על שעבוד הגוף למלאכה ושעבוד בעה"ב ליתן מעות, ובמלאכה מיוחדת עשאוהו לענין שבת כאילו קנוי לו. ש"ש למלאכה מיוחדת אין בעה"ב יכול להחליפה למלאכה אחרת וכדידיה דמי מלאכה זו). תתסו ד"ה וספר (שיטת סה"ת שגם בש"ש לכל המלאכה אדעתא דנפשיה עביד). תתסז ד"ה והכי (שיטת מהר"ם כי ש"ש א"צ למחות מטעם דאדעתא דנפשיה עביד להשלים קבלנותו). תתסח (כשאומר לו אח"כ למה לא עשית בשבת, לסה"ת מותר אף בש"ש ולמהר"ם מותר רק בעושה מעצמו). שם ד"ה וגם (שיטת סמ"ג וטור או כרמב"ם או כמהר"ם, דלא כסה"ת). תתע (נקטינן להלכה כמהר"ם). תתעב (אם י"ל ששיטת מהר"ם בש"ש במלאכה מיוחדת היא כרמב"ם, או אפי' בכל המלאכות כסה"ת. הוכחה מדין מכס בקבלנות שהוא קיל יותר מש"ש). תתעג ד"ה עי' (י"ל שהאוסרים ש"ש הוא רק כשנהנה). תתפז (דעת סה"ת דכשנהנה אסור מה"ת מטעם שביתת עבדו). שם ד"ה וקרוב (הטעם שש"ש חשיב קצץ לדעת סה"ת).

עיי"ע אבלות (מלאכה). שכירות (אדם).

שמא יאמר לו

ב: רמג, ב (מטעם זה אסור ליהנות אף כשעשה מעצמו, עד למוצ"ש בכדי שיעשה). רנב, י (כשעושה בשביל הנאת הגוף של הישראל). רעו, א (כנ"ל). רעו, ו (משא"כ כשעושה לעצמו או לחולה). שז, כו (ישראל ששיגר פירות לחברו ע"י נכרי שיביאו מחוץ לתחום קודם שבת והביאו בשבת, אסור למי שהובא בשבילו, אבל באגרת מותר). שיח, א (רק בנכרי יש חשש זה). שכה, ט (ליקט או צד או אפה ובישל הנכרי בשביל ישראל). שכה, י (כעין קנס). שכה, יא (הביא מחוץ לתחום אסור מטעם זה רק לישראל שהובא בשבילו). שכה, יד (כעין קנס).

ד: תקטו, א (נכרי הביא דורון לישראל פירות שיש במינו במחובר, או בע"ח שיש במינו מחוסר צידה, אסור עד מוצאי יו"ט בכדי שיעשו, י"א טעם האיסור הוא שמא יאמר לו, ואינו אסור אלא למי שהובא בשבילו, וגם ביו"ט שני אסור. שבת שאחר יו"ט שני מותר). תקטו, ט (נתלש או ניצוד בא' דר"ה אסור בשבת שאחרי ר"ה, ומותר במוצ"ש מיד. נתלש או ניצוד בב' דר"ה צריך להמתין במוצ"ש בכדי שיעשו). תקטו, יב-ג (הביא נכרי מחוץ לתחום ביו"ט, לא אסרו אלא מטעם שמא יאמר לו, ומ"מ לא אסרו למחרתו, אפי' הוא יו"ט ב' או ב' דר"ה או שבת). תקטו, כב (ישראל ששיגר דורון לחברו ע"י נכרי קודם יו"ט והביאו ביו"ט, אין שייך לגזור שמא המקבל יאמר לו להביא). תקיח, כא-ב (בית סתום מלא פירות שפחתו הנכרי לצורך ישראל אסורים הפירות באכילה וטלטול עד הערב בכדי שיעשו). תקפו, כד (כשעושה שופר מותר לתקוע בו, שאין חוששים אלא בהנאת הגוף, ומצות לאו ליהנות ניתנו).

ראה לעיל אצל מעשה שבת ויו"ט.

שמא ירבה

ב: רעו, יג (במדורה שעשאה הנכרי לצרכו, או לצורך חולה, אם נאסר לבריא להתחמם כנגדה, או שאפי' אם ירבה אין ההוספה אוסרת לישראל. ב' דעות). רעו, יד (כשכלו העצים או כבה הנר הראשון, אם נאסר לישראל להנות ממנו. ב' דעות). רעו קו"א ה (אם יש חילוק בין קודם או אחר שכבה הראשון, ובין מכירו לאינו מכירו). שכה, טז (מילא מים לבהמתו מרה"י לרה"ר, ומכירו). שכה, יז (ליקט עשבים לבהמתו, ומכירו). שכה, יח (צלה או בישל לעצמו, ומכירו. משא"כ בהדליק נר ועשה כבש שאחד יספיק לכולם).

ד: תרכד, יב (בישל לעצמו אסור לישראל המכירו. בישראל לישראל אין חוששין).

עיי"ע מלאכות שבת (שמא ירבה).

אמן

עיי"ע ברוך הוא וברוך שמו. ברכות (להוציא אחרים). שומע כעונה. תפלה (הפסק).

א: מו, א (אינו עולה למאה ברכות, אלא כששמע הב.). נא, ג (שבח וזמרה. העונה אחר ברכותיו והש"ץ). נד, א (הטעם שעונין א. אחר ברכת עצמו בבונה ירושלים. אחר ישתבח וברכות ק"ש ושמו"ע). נה, כב (אפילו מחיצה אינה מפסקת). נו, ד (לכוין לברכה שעונה עליה). סא, יא (אמירת א. ב"פ). סו, ט (על ברכת עצמו, בסיום ב' או ג' ברכות). פד, א (אסור לענות א. במרחץ). קכד, ט (פירושו - אמת, ועל העתיד – שיאמנו דבריו ובקשותיו, ובברכות שבתפלה – ב' הענינים). קכד, י (יחנך הבנים לענות א. מיד שעונה יש לו חלק לעוה"ב). קכד, יא (לא יענה א. חטופה בחט"ף ולא קודם שסיים המברך, וא' קטופה שמחסיר קריאת הנ', וא' יתומה שלא שמע הברכה מהמברך ורוצה לצאת, או שאינו יודע איזו ברכה, וכן אם שהה אחר שכלתה א. מרוב הצבור וי"א דהיינו ששהה אחר שסיים כל הצבור). קכד, יב (פירושו אל מלך נאמן, וזהו שיעורו, ולא יאריך יותר). קכד, יג (לא יגביה קולו יותר מדאי). קכח, כד (בנ"כ). קכח, כה (כל שלא ענו א. לא נסתיימה הברכה). קכח, כח (אין רשאים להתחיל כו' עד שיכלה א. מפי רוב או כל הצבור). קסז, ג (מכלל הברכה). קפח, א (אחר ברכת עצמו בברכת בונה ירושלים). קפט, ה (ונאמר א. – ואמרו א.). קצב, ב (לא לענות א. אחר זימון ואחר ברכו). קצה, ד (כשלא שמע ברכת הזימון רק את העונים). קצח, א (שמע העונים לזימון והוא לא אכל יענה א.). רא, ה (שומע כעונה, עונה א. כמוציא מפיו, ממהרין ליתן שכר למברך). רטו, א (העונה א. אחר ברכותיו מגונה. ובכמה ברכות אחוזות זו בזו ב' דעות. ברכה אחרונה אינה אחוזה בראשונה). רטו, ב (עונה א. אחר ברכת ישראל, אפילו לא שמעה רק יודע איזו ברכה, אחר ברכת נכרי אם שמע כל הברכה. ולא יענה אחר ברכת מין, מי ששינה מטבע הברכה, אחר תינוק המתלמד). פסקי הסדור תרכב ד"ה אין רשאין (כנ"ל קכח, כח).

אמן יהא שמיה רבא

א: נו, ב (העונה בכל כחו). נו, ג (פירושו ונוסחו). נו, ד (עניה על יתגדל ושבח בפ"ע. גם הש"ץ אומרו). נו, ז (אם צריך לענות גם יתברך). קט, א (אם קודם לתפלה בצבור). קט, ד (קודם למודים. תפלה בצבור קודמת לו).

אמן יתומה

א: נו, ד (רק בא. משא"כ ביהא שמיה רבא). קכד, יא.

אמת

א: קכד, ט (אמן שלאחר ברכה). קנו, ב (מותר לשנות מפני השלום – רק על דברים שעברו).

ד: תקצא, יג (התורה נק' א.).

ו: הלואה כח.

דובר אמת בלבבו

א: קנו, ב (בדבר שבינו לחברו, אבל דברי עצמו שאין בהם סרך מצוה א"צ לקיים).

ו: מכירה א (כשגמר למכור או לקנות בסכום זה, או לעשות טובה לחברו, משא"כ צרכי עצמו שאין בהם סרך מצוה).

הן שלך צדק

א: קנו, ב (קיים דבריך. המחליף דבורו כאילו עע"ז).

ו: מכירה ב (לא יהא בדעתו לשנות, א' בפה וא' בלב אסור מה"ת).

מחוסר אמנה

ו: מכירה א-ג (כשאינו עומד בדבורו, במקח, או מתנה מועטת, או רבים אפי' במתנה מרובה). ו (כששולח מעות לחברו וחוזר בו).

אנדרוגינוס

א: יז, ב (חייב בציצית מספק). קצט, ח (מזמן למינו אבל לא לאנשים או לנשים).

ב: שלא, ו (אין מילתו דוחה שבת).

ד: תקפח, ט (חייב בתק"ש מספק, ואינו מוציא אחרים). תרמ, ב (חייב בסוכה מספק, וא"צ לברך).

אנשי ביתו; בני ביתו, אם דינם כבעה"ב

עיי"ע בעל ואשתו.

א: קסז, טו (נגררים אחרי בעה"ב). סדר ברה"נ יב, ב (קנה בגד לו ולב"ב).

ב: רנג, כד (החזיר תבשיל בשבת שקנסו אותו לבדו, גם א"ב בכלל). שלד, ג (ב"ב רשאים להציל מהדליקה ג' סעודות, אע"פ שיאכלו ממה שהציל הוא). שע, ו-ז (מתי יכולים ב"ב לערב משלו). שפב, יד (אפשר לשכור דירת הנכרי מב"ב).

ג: תלב, ח (אין חובת בדיקת חמץ על ב"ב, רק יכול בעה"ב לעשותם שליח). תלו, ב (בבדיקת חמץ). תלו קו"א ד. תמז, סא (המבטל חמץ שעעה"פ במזיד, אסור לו ולא"ב ומותר לאחרים).

ד: תקג, יב (כשהערים ביו"ט וקנסוהו, גם א"ב בכלל). תקג קו"א ב (הוכחה מדין חזרה הנ"ל, שגם בבישל בשבת נאסר לא"ב). תקטו, א (א"ב כמוהו). תקטו, יא. תקטו, יד. תקטו, כב (כנ"ל). תקכז, יח (כשאוכלין תבשילין של בעה"ב יכולים לסמוך על עירוב תבשילין שלו). תקכז קו"א ב (בני ביתו יכולים לברך על עירובי תבשילין).

ו: הלואה ה (כשיש לו חוב, ומשאר לעצמו מזון וכסות, לא ישאיר לבניו ואשתו. ומה שקנה להם לא יפרע מהם). ח (מחזיר משכון לבע"ח בעת שצריך לו, ולא בשביל אשתו ובניו). מציאה ל-לא (יכול למסור פקדון לב"ב, אבל לא יחזיר לב"ב של מפקיד). שאלה ושכירות ג (כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו). מציאה ה (מותר לב"ב ליתן פרוסה לעני שלא מדעת בעה"ב. מותר ליקח צדקה מהנשים דבר מועט). ל (רשאי למסור פקדון ליד אשתו וב"ב הגדולים). לא (לא יחזירו לב"ב של המפקיד או משאיל או מלוה, רק ליד אשתו). גזלה כד (לוקחים מנשים ועבדים וקטנים דברם שחזקתן שהוא מדעת בעלים, אבל לא פקדונות. קיבל מהם לא יחזיר אלא להם).

אנשים

עיי"ע כללי הפוסקים. כללי התלמוד.

אברהם אבינו

א: צ, יח (קבע מקום לתפלתו). קפז, ד (הארץ ניתנה לו ע"י ברית). קצט, ד (הארץ ניתנה לו למורשה. אב המון גוים). רא, ה (ואברכה מברכך).

ב: מהדו"ב רנב (השתקע בארץ פעם בחברון ופעם בבאר שבע).

ג: תפח, ו.

אדם הראשון

ב: רחצ, א (במוצ"ש לקח ב' אבנים והקישן ויצא אור). רחצ, יד (כנ"ל). רצט, ט (כנ"ל).

ד: תרכד, ה (כנ"ל ובירך עליו בורא מאורי האש).

אהרן

ד: תרכא, טו (מיתת בני א.).

ה: ת"ת ד, א (זכה בכתר כהונה).

איוב

ג: תצב, א.

ו: אונאה כח.

אליהו הנביא

א: נו, ז (ד' אלפים גמלים טעונים). סא, י.

ב: רצה, ה (הזכרתו במוצ"ש. אינו בא בע"ש ובשבת).

ג: תפ, ה.

עיי"ע יהא מונח עד שיבא אליהו.

אלעזר ברבי שמעון

ה: ת"ת ג, ח.

אלעזר הקליר, רבי

סח, ב (מא"י, מקרית ספר, תנא, תיקן קרוב"ץ).

אנשי כנסת הגדולה

א: נא, ב (תקנו ברוך שאמר). פט, א (תקנו ג' תפלות). קו, ב (תקנו י"ח על הסדר). קיב, א (קכ זקנים וכמה מהם נביאים). קיג, ח (תקנו בתפלה האל הגדול הגבור והנורא). קיט, ד (סדרו סדר ברכות בתפלה. כמה מהם נביאים).

ב: רפב, יג (תקנו קריאת ר"ח וד' פרשיות). רצד, א-ב (תקנו הבדלה בתפלה ועל הכוס).

ג: תפח, ה (תקנו מפטיר).

אסתר

ג: תצ, ב (סעודת א.).

עיי"ע מגלת אסתר. תענית (תענית אסתר).

אשר, רא"ש

א: כה, ט (הניח תפלין לפני ברכת עוטר ישראל).

בועז

ד: תריט, יח.

בלעם

ו: נזקי ממון יב.

בן דמא

ה: ת"ת ג קו"א א.

בן דרוסאי

ב: רנג, א (אדם לסטים).

עיי"ע שיעורי תורה (מאכל בן דרוסאי).

בן עזאי

ה: ת"ת ג קו"א א ד"ה ומכל, ואילך.

גאונים

א: כז, כ. לב, סד. לב, סו קו"א ד. עד. לב, עז. לד, ג. מו, ו. מו, י.

ב: רסט, ב. רעא, כה. רעג, ז. רפב, יג. רפג, א. שא קו"א ד. שה קו"א ב. פסקי הסדור תתקא-ב.

ג: תנג, כא. תנד, ז. תסה, ב. תסו, ה. תפח, ו.

ד: תקטו קו"א ו. תקפב, ו.

ה: א, ז. א קו"א ד. לג, ב. לג, כ. קפח, ב.

ו: נזקי גו"נ טו.

בית שמאי

ג: תצד, יט.

גמליאל, רבן

א: פט, א (הוסיף ברכת המינים).

גרשום, רבנו מאור הגולה

ב: שלט, ג.

עיי"ע חרם (חדר"ג).

דוד המלך

א: ד מהדו"ק, טז (נזהר לא לישון ס' נשימות). מו, א (תיקן מאה ברכות). סא, יא. סב, ג. קכב, א (יהיו לרצון אחר י"ח פרקי תהלים). קפז, ג (ד. ושלמה תקנו מטבע ברכת בונה ירושלים). קפז, ד (הזכרת מלכות ב"ד בברכת ירושלים. ע"י ד. נתקדשה ירושלים). קפח, ג (אין להזכיר מלכות שמים אצל מלכות ב"ד). קפט, א (כנ"ל).

ב: רצב, ג. שח, יז (בימיו נאסר המוקצה). רצב, ה (נפטר במנחה שבת). שח, יז.

ה: ת"ת ד, א (זכה לכתר מלכות).

הונא, רב

ב: רמח קו"א ב (גדול מר"נ). שנה קו"א א (כנ"ל).

הלל הזקן

ב: רמב, י.

ג: תעה, טז-יח (כורך פסח מצה ומרור).

ה: ת"ת ג, ג (מחייב עניים). ג קו"א א (כנ"ל).

המן

תצ, ב.

זבולון

ה: ת"ת ג, ד.

זבולון בן דן

ה: ת"ת א קו"א (לימדו אבי אביו תורה).

זכריה בן קבוטל

א: סג, ז.

חזקיהו

א: צ, כ.

חנה

א: קא, א.

ד: תקפד, ז.

יאשיהו

ה: א, מג (החזיר לבעליו כל מה שדן עד בן י"ח).

יהודה, רבנו הקדוש

ב: רפה, ה (ציוה לבניו).

ה: קפג הקדמה.

יהודה, רבי

ו: נזקי ממון קו"א ד (תלמיד ר"ע).

יהודה, רב

ה: ת"ת ג קו"א א (מהדר אתלמודיה כל תלתין יום).

יהודה בר אילעאי

ה: ת"ת ד, ד.

יהודה בן תימא

א: א מהדו"ב, א.

יהודה החסיד

ב: רמט קו"א א. רס, א.

יהודה ברבי אילעי, רבי

ג: תעב, כא.

יהושע

א: נה, ב. קלא, א. קפז, ג.

ו: שאלה ושכירות ו (מתנאים שהתנה כשהנחיל הארץ).

יהושע בן גמלא

ה: ת"ת א קו"א א ד"ה דהיינו. א קו"א ג.

יהושע בן פרחיה

ה: ת"ת ד, יז. ד קו"א ד.

יוחנן, רבי

ה: לב, ו (תלמיד רבי ינאי ורבו של ריש לקיש).

יוסף

ב: רצב, ה (נפטר בשבת מנחה).

ינאי המלך

א: קנו, ב.

ינאי, רבי

ה: לב, ו (רבו של רבי יוחנן).

יעקב אבינו

א: סא, יג (ביקש לגלות את הקץ כו'). קכה, ג.

ו: נזקי גו"נ קו"א ב (אכלו חורב וקרח).

יצחק אבינו

א: א מהדו"ב, ט (עקדת י. לזכור זכות אבות). א מהדו"ק, י (כנ"ל, והכנעת היצר במס"נ). א מהדו"ק, יח (עקדת י.). קכח, נה (ציוה לעשות לו מטעמים קודם שיברך).

ד: תקפג, ה (אכילת ראש איל בר"ה זכר לאיל של י.). תקפד, ט (שופר לזכור עקדת י.). תקפו, ב (שופר של איל לזכור עקדת י.). תקצא, יב (אם גם עשו נחשב זרעו). תרא, א (קריאת עקדת י. בר"ה).

יששכר

ה: ת"ת ג, ד.

כלב

א: נה, ב.

מאיר, רבי

עיי"ע רוב (רבי מאיר).

מרים

א: ס, ד. קיט, ג.

ב: רצט, כ (בארה של מ. במוצ"ש).

ג: תל, א (מתה בעשרה בניסן).

משה רבנו

א: נא, א (תחלה סידר שבחו של מקום ואח"כ התפלל). צד, י (כצאתי את העיר, כדי לא להתפלל בעיר מלאה גילולים). קלא, ב. קפז, ג. קצא, א. סדר ברה"נ ב, יב (תיקן הזן).

ב: רפב, א (תיקן לקרות ה' גברי ביו"ט, ו' ביוה"כ וז' בשבת). רפב, יג. רצ, ג (הקהיל קהלות בשבת). רצב, ה (נפטר בשעת מנחה שבת). רצה, א (ברכת ויהי נועם). שא, א. שצו, א.

ג: תכט, ד. תפח, ה. תצד, כ.

ד: תריט, ט (שמע מלאכים אומרים בשכמל"ו).

ה: א, הקדמה (נצטוה על השחיטה).

ו: מדות ד.

נחמיה

ב: שח, טז.

נחמן, רב

ב: שנה קו"א (ר"ה גדול מר"נ).

סנחריב

ג: תצ, יג.

ה: ב קו"א יד.

עוג מלך הבשן

ד: תריב, א.

עזרא

א: פח, א. קנט, כג. קפה, ג.

ב: רמב, יא. רפ, ב. רצב, ב.

ד: תריג, יט (טבילת ע.).

עקיבא

א: א, ג (מוליך תרנגול להקיצו בחצות).

ג: תצג, א (מיתת תלמידיו).

ה: ת"ת א, ה (דורש על כל קוץ כו').

ו: נזקי ממון קו"א ד (רבו של רבי יהודה).

עשו

ד: תקצא, יב (אם נחשב זרעו של יצחק).

צלפחד, בנות

א: קפו, א.

רבנן סבוראי

ב: רפב, יב.

ג: תפח, ו. תצ, יא.

ריש לקיש

ה: לב, ו (תלמידו של רבי יוחנן, שהוא תלמידו של רבי ינאי).

שלמה המלך

א: קפז, ג (דוד וש. תקנו מטבע ברכת בונה ירושלים).

ב: שח, יז.

ד: תרכד, יג.

ה: ת"ת ד, ט.

שמאי

ב: רמב, י (כל ימיו לכבוד שבת).

שמעון, רשב"י

א: קו, ד (תורתו אומנתו).

ה: ת"ת ג קו"א א ד"ה ולרבי (כדאי לסמוך עליו בשעת הדחק). ד, ה (תורתו אומנתו).

שפיץ, צבי

ד: תצט קו"א ג.

שרה אמנו

ד: תקפד, ז (נפקדה בר"ה).

ששת, רב

ב: רסב קו"א א (זריק לעבר השלחן. סגי נהור).

ה: ת"ת ג קו"א א (הדר תלמודיה כל שלשים יום).

אסטניס

א: צז, ב. פסקי הסדור תרח. סדר ברה"נ יא, ח.

ב: רעט, ג (לא כל אדם יכול לאמר א. אני).

ג: תעא, ג.

ד: תקיא, ב (איש מצונן).

אסמכתא

מהתורה

א: לד, ט (ברכה לבטלה). קסח קו"א א (ג' ברכות בבהמ"ז).

ב: רמב קו"א א (לקדשו, להרמב"ם). רמג (אמירה לנכרי). רעא קו"א ב (לחם משנה. דבר שיש לו א. חמיר טפי).

ג: תפד, ג (מי שאכל יברך). תפט, ד (ספה"ע מעומד).

ה: יח, הקדמה (להראות סכין לחכם). קפד, ה (וסתות). ת"ת ג קו"א א ד"ה ואפילו (א"ת ושננתם אלא ושלשתם. שוכח ד"ת להרמב"ם).

ו: עוב"ד וצעב"ח קו"א ג (אסור לאדם שיאכל קודם שיתן לבהמתו). גזלה קו"א ב.

קנין

ג: תמ קו"א ב (בדינינו לא קניא). תמא, ד (פירושו. במשכון, כשלא אמר מעכשיו). תמא, ה (כשהוא כדי חובו). תמא, יג (נכרי לישראל קונה בדיניהם וזכה אף בדינינו). תמא, טז (מעכשיו מועיל רק במשכון ולא במתנה). תמא קו"א א (רוב הפוסקים, שכדי חובו אין בו א.).

ה: רבית מו (בקנס. קנו בב"ד חשוב. כתבו בשטר שקנו בב"ד חשוב).

ו: הלואה כד (הלוה על המשכון ע"מ שאם לא יפדנו לזמן פלוני יהי' שלו, אמר מעכשיו קנה, לא אמר מעכשיו, ב' דעות אי הוי א.). עדות יב (קנין שיש בו א. מועיל כשקנו בב"ד חשוב, או שקבל בחרם או שבועה, או שצוה לעדים לכתוב שקנו בב"ד חשוב או בחרם או שבועה, או שצוה לעדים לכתוב סתם ונהגו במדינה לכתוב כן בכל שטרי קנין). טז (החרם שכותבים בתנאים ראשונים הוא לסלק דין א. מהקנס לד"ה). מב-ה (כשנותן לשליש ליתנו ע"פ תנאי, לפעמים יש בו א. אא"כ קנו בב"ד חשוב, משא"כ מלוה הנותן שטרו לשליש להאריך זמן הפירעון אין בו א. וזכה הלוה שמוחזק במעותיו. וצריך השליש להיות בקי בדיני א.). גזלה לא (המשחק בקוביא, אם לא השליש המעות רשאי לחזור בו, אא"כ התחייב לצדקה).

אסרו חג

ב: רפח, ג (איסור התענית).

ג: תכט, יז-ח (להרבות קצת באכילה ושתיה. מניעת תענית. באס"ח פסח וסכות – מנהג. באס"ח השבועות – מדינא). תצד, יט (כנ"ל. יום טבוח). תצד, כ.

אפוטרופוס

ב: שסו, יז (יכול לערב בשבילו).

ג: תלד, טז (צריך לבדוק ולבטל בשבילו). תמג קו"א ב (התחייב למכור קודם שיפסד, משא"כ ד' שומרים).

ה: רבית סה (שלוה מנכרי ברבית לצורך היתומים).

ו: הלואה כז (יכול לטעון דבר שאינו יודע, אבל לא יטעון שקר). מכירה טו (לא ימכור לעצמו, אבל מותר לו לקבל מעות למחצה שליש ורביע, כפי שיפסקו ב"ד. ואינו רשאי למכור קרקעות אלא לפרנסתם או לתועלת היתומים). טז (ולא יכניס הסחורה בספק, ולא ישלח בים או בדרך שיש בו לסטים, אלא ביין שיכול להחמיץ).

אפיה

עיי"ע בישול. חמץ (תערובת, צליה ואפיה). טיגון. מצות (אפיה). צליה. רדיה. שבת (שהיה וחזרה). תערובת (צליה ואפיה).

ב: שיח, כד (אין א. אחר א.).

אפיה אחר בישול

ב: שיח, יג (למ"ד יש בישול אחר א. יש גם א. אחר בישול. לד"ה אין א. וצליה אחר א. וצליה).

אפיקורוס

עיי"ע מומר (אפיקורוס).

אפשר לברר

א: ח קו"א ב (בדיקת הציצית, גם כשאין לו טלית אחר).

ג: תלז, ה (בית שהוא בח. שיש בו חמץ ובח. שבדקו אין לסמוך על הח. במקום שאפשר לברר).

ה: א, ז (בדיקת השוחט שהוא בח. כשרות). א, כב (כשמתירים ע"י רוב או חזקה). קפז, כב (אם דם המכה דומה לדם ראייתה). קפז, כג ד"ה ועוד (בס"ס). קצ, נז (בספק כתמים).

עיי"ע שחיטה (בדיקה אחר שחיטה).

ארבעה מינים

א: יז, ג (נשים נהגו להחמיר ע"ע).

ב: רסג קו"א ג (אף שקיים עיקר המצוה יכול לברך על הנענוע). רצו קו"א ג (נשים מברכות אף בשאר ימי החג, דהוי תרתי לפטור).

ג: תלא קו"א א בהגהה אחרונה (כשהתחיל ללמוד או לאכול בחצי שעה קודם זמנו).

ד: תקכז קו"א ב (אף שקיים עיקר המצוה יכול לברך קודם קיום מצוה מהמובחר). תריט, ח (יברך כ"א לעצמו, ויענה אמן אחר ברכת הש"ץ). תרמד, א (אחר חזרת הש"ץ. ביום א' מברכין על נטילת לולב ושהחיינו). תרמה, ב (הוקשו זה לזה, הדר בתארם ובגידולם). תרמט, ב (מיום ב' ואילך מד"ס). תרמט, י (טבל פסול אף בשאר הימים). תרמט, יא (אשרה של ישראל עומד לישרף ואין במיניו שיעור המפורש בהם). תרמט, יב (של נכרי אפי' ביטל מאוס לגבוה, ואפי' לא ביטל שאסור בהנאה מצות לאו ליהנות ניתנו ויוצא בהם). תרמט, טו (אתרוג של טבל או ערלה פסול כל ז', שצ"ל ראוי לדרך הנאתו, ואתרוג של חו"ל יש להכשיר). תרמט, טז (מודר הנאה מלולב פסול לו רק ביום ראשון). תרמט, יז-ט (פסולים שבגופו או שחסר השיעור פסולים גם בשאר הימים, פסולים מחמת חסרון כשרים בשאר ימים. פסול שאינו הדר, ב' דעות). תרמט, כ (פסול הידור אין חתיכתו מועיל להכשירו בשאר ימים. אבל מותר לחתוך ממנו ולאכול. נקבוהו עכברים לא יטלנו משום מיאוס). תרמט, כא (הפסולים רק ביום ראשון, אם כשרים ביום שני בחו"ל, ב' דעות). תרמט, כב-ג (במקום שאין ד"מ כשרים, יטול ד"מ שפסולן ניכר בגופן מחמת חסרון או הדר, ולא יטול ד"מ שפסולן אינו ניכר. ולענין ברכה, ב' דעות). תרמט, כג-ד (מה שנהגו לברך על לולב והדס יבשים).

אגודה

ד: תרנא, ב (מצוה מהמובחר לאגד לולב והדס וערבה). תרנא, ג-ד (מותר לאגדו בחוט ומשיחה, ואינו בל תוסיף ואינו חוצץ). תרנא, ה (יסיר החוט שמביאים אותו בו, שלא יחצוץ. אבל עלים שנשרו, מין במינו אינו חוצץ). תרנא, ו (תוחב ראש הכרך בתוכו, או ב' קשרים, וביו"ט ב' עניבות). תרנא, ז-יא (יש נוהגין להגביה ההדס מהערבה, ההדס לימין והערבה משמאל, ג' הדסים בימין שמאל ואמצע וב' ערבות בימין ושמאל, להשפיל הדס וערבה בתחתית הלולב, ג' אגודות). פסקי הסדור שעא (לא יחצוץ חוט ומשיחה. סדר ההדסים והערבות).

אתרוג

א: סדר ברה"נ יא, ח (ברכה על הריח שלו).

ב: רמב קו"א ד (הידור עד שליש).

ד: תרמה, א-ב (פרי עץ, שטעם עצו ופריו שוה. הדר בתארו ובגידולו). תרמח, א (כמוש כשר, יבש שאינו מוציא ליחה פסול, שאינו הדר. אופן הבדיקה. נקב שאין בו חסרון ואינו מפולש כשר). תרמח, ב (כמוש צריך לבדקו. משנה לשנה ודאי יבש). תרמח, ג-ח (נקב שאין בו חסרון, ואינו מפולש, ולא הגיע לחדרי הזרע, ואין בשטחו כאיסר, כשר. מפולש פסול. הגיע לחדרי הזרע, ב' דעות. יש בו חסרון פסול. וי"א שאינו פסול עד שיהי' בו חסרון וגם כאיסר או מפולש). תרמח, ט-יא (נקב שנעשה בעודו באילן ע"י קוץ כשר, ואם לא נקרם ויש חסרון בגוף בשר האתרוג פסול, ומספק יש להכשיר). תרמח, יב (נימוח בשר האתרוג בפנים וחדרי הזרע קיימין, ספק בגמ', וב' דעות אם הפסול מה"ת ולחומרא או מד"ס ולהקל). תרמח, יג-ד (נסדק ע"פ כל ארכו, אפי' מצד א' ולא חסר כלום, פסול שאינו תם. נשתייר משהו למע' ולמטה כשר, אפי' מב' צדדיו. וכן בנסדק בהיקף רחבו ונשתייר משהו שלם למע' ולמטה). תרמח, טו-ז (נקלף כל קליפה החיצונה פסול, שאינו הדר. נשתייר משהו, ומקום הנקלף שוה במראיתו כשר, וי"א כסלע. נשתנה מקום הנקלף, אם הוא מיעוט ובמקום א' מחוטמו ולמטה כשר). תרמח, יז (הי' לו פטמא וניטלה כולה או מקצת עביו פסול, נשאר משהו גובה כשר. וי"א שאפי' ניטלה השושנתא שעל הפטמא פסול). תרמח, יח (ניטל העוקץ ונשאר כל שהוא כשר, ניטל כולו, ב' דעות). תרמח, יט-כ (חזזית ברוב האתרוג פסול, מחצה על מחצה ב' דעות. חזזית בב' מקומות, וביניהם שיעור חזזית, וביחד יש רוב היקף רחבו או ארכו, פסול, פחות מכאן ב' דעות). תרמח, כא (פסולי הדר, פוסלים על חוטמו במשהו). תרמח, כב (חזזית משהו היא ב' אבעבועות). תרמח, כג (חזזית ושינוי מראה שע"י קוצים או בלא"ט מו"ל כשרים). תרמח, כד (קלף מקומות הפסולים עם הקליפה החיצונה הדקה כשר. נפל במים ותפח או נסרח פסול). תרמח, כה (מבושל או כבוש מעל"ע במים או בחומץ בכדי שירתיח, פסול). תרמח, כו (מנומר בגוונים שאינם ממראה הא. אם הוא בב' מקומות או ברובו פסול). תרמח, כז (במקומות שא. ירוקים, מראה שחור פוסל אפי' במעט, ובמקומות שהן שחורין מעט, אינו פסול אלא השחור ביותר). תרמח, כח (העגול ככדור, או ששינה בדפוס מצורת הא. פסול). תרמח, כט-ל (התיום כשר, ונוטל שניהם יחד. למע' אין לו שיעור, ולמטה כביצה. בוסר שהתחיל להיות גע"ל כשר, ירוק כעשב יש לחוש שלא נגמר פרים). תרמח, לא (הרכיבו ענף אחר באילן אתרוג פסול. ד' סימנים).

הדסים

א: סדר ברה"נ יא, ז (מוקדם לברכה). יא, ח (אסור להריח בו בחג).

ב: עדר, ז (לברך בשבת על ב' אגודות ה. קודם קידוש ובסעודה ג'). רצז, ו (ה. יבש של מצוה לבשמים להבדלה, מתי אפשר לברך עליו). שלו, טז (להריחו בשבת כשהוא מחובר).

ד: תקכו, ו (הנחת ה. על מטת המת לכבודו). תרמו, א-ב (ענף עץ שעליו חופין את עצו, עבות שקלועין ג' עלין מקן א'. ה. שוטה פסול, שעלה הג' למע' או למטה). תרמו, ג (רוב קינים שבאורך שיעורו ג"ט הם עבות, כשר). תרמו, ד (נשרו עליו ונשאר ברוב הקינים רוב שיעור שהן ב' עלין, כשר). תרמו, ה (הדס המצרי שבכל קן ז' עלין, ונשרו רובן, אם נשארו ג' עלין בכל קן כשר). תרמו, ו-ז (במדינות אלו מברכים כשהן שנים על שנים. ואם נשר עלה א' מכל קן פסול). תרמו, ח-י (כמשו כשר, יבשו, אם נפרכים בצפורן וגם הלבינו פסול. נשאר קן העליון לח כשר, ואם הוא כמוש, ב' דעות). תרמו, יא (נקטם או יבש ראשו, ב' דעות). תרמו, יב-ג (ענביו שחורים או אדומים מרובים על עליו פסול שאינו הדר, ירוקים, או שמיעטם כשר, ואסור למעטן ביו"ט). תרנ, א-ב (שיעורו ג"ט, ולמע' אין לו שיעור, רק שיהא שדרו של לולב יוצא טפח. י"א שטפחים אלו הן של ג' גודלין ושליש). תרנא, א (בשעה"ד יוצא בבד א' קטום).

עיי"ע מאכלים (הדס).

הוקצה למצותו

ד: תרמט, כ (מועיל תנאי, שאינו בודל מהן ביה"ש של ליל שני).

עיי"ע מוקצה (מחמת מצוה). סוכה (הוקצה למצותו).

לולב

א: צו, א (אחיזת ל. בידיו בעת תפלת י"ח).

ד: תרמה, ג-ז (כפות תמרים, שראוי לאגדן עם השדרה, ולא נתפרדו רוב עליו ונתקשו, ואינן תלוין למטה. ומצוה מהמובחר שלא נתפרדו כלל). תרמה, ח (נתקפלה לב', שחלק העליון תלוי למטה, כשר). תרמה, ט (נחלקו רוב עליו ברוב ארכן פסול, שאינו הדר). תרמה, י-יא (נחלק עלה העליון בכל ארכו עד השדרה פסול, שאינה לקיחה תמה. ויש פוסלין אפי' נחלק מקצתו). תרמה, יב (נסדקה השדרה עד שיראו כב' פסול, שאינו תם). תרמה, יג-טו (גדלו עליו רק מצד א', או שאין לו עלין הרבה זע"ז, פסול שאינו הדר). תרמה, טז (יבשו רוב שדרתו או רוב עליו פסול, שאינו הדר. י"א משנפרך בצפורן וי"א משהלבין). תרמה, יז (נקטם עלה העליון כל שהוא פסול, וי"א עד שיקטם רוב ארכו). תרמה, יח-ט (קוצים יוצאים משדרתו, או נכווץ, או נעקם באמצעיתו לפניו או לצדדיו, או שנכפף בראשו, פסול שאינו הדר. נעקם באמצעיתו לאחוריו, זהו דרך ברייתו והדרו). תרמה, כ-כא (נכפפו רוב עליו בראשיהן, ב' דעות. נכפפו גוף עליו פסול, שאינו הדר). תרנ, א (שיעורו לפחות ד"ט, שיהא שדרו יוצא טפח מההדס וערבה כדי נענוע. י"א שטפחים אלו הן של ג' גודלין ושליש).

נטילה

ד: תרנא, א (אתרוג ביד א' וג' מינים ביד הב'. נטל כולם ביד א', ב' דעות). תרנא, יב (ליטלן דרך גדילתן. אתרוג עוקצו למטה). תרנא, יג (לולב ומיניו בימין ואתרוג בשמאל). תרנא, יד (איטר נוטל לולב בימינו שהוא שמאל כל אדם). תרנא, טו-ז (נקטעה ידו, לקיחה בזרוע שמה לקיחה. ואם א"א יקח שניהם ביד א'). תרנא, יז (יברך עובר לעשייתן על נטילת לולב). פסקי הסדור שעא-ב (בסוכה קודם התפלה. סדר נ. והנענועים בנ. ובהלל. ברכות).

ערבות

ד: תרמז, א-ג (סימנו קנה אדום ועלהו אינו עגול וחודו חלק ורובו גדל על נחלי מים. בעודו ירוק כשרה. גדל בהרים כשרה. חודו כמגל עם פגימות קטנות מאד ולא כמגירה כשרה. צפצפה פסולה). תרמז, ד (נקטם ראשו פסולה, שאינה הדר). תרמז, ה (נשרו רוב עליה פסולה). תרמז, ו (יבשו רוב עליה והלבינו פניה פסולה, שאינה הדר. נדלדלו רוב עליה, או נסדקו רוב עליה ברוב ארכן, פסולה). תרנ, א-ב (שיעורו ג"ט, ולמע' אין לו שיעור, רק שיהא שדרו של לולב יוצא טפח. י"א שטפחים אלו הן של ג' גודלין ושליש). פסקי הסדור שעב (ה' חבטות בהושע"ר).

ג: תמה, יב (יסיקו בו תנור המצות).

עיי"ע הושענא רבה (ערבות).

שלו

ב: שו, יז (קנייתם ע"מ להחזיר מותר ביו"ט דהוי כקניית מצוה, משא"כ לקנותו לגמרי).

ד: תקפו, ד (בגזול לא יצא). תרמט, א-ד (ביום א' צ"ל שלו, ולא שאול או גזול. מיום ב' ואילך יוצא בשאול אבל לא בגזול מטעם מצוה הבאה בעבירה). תרמט, ח-ט (ישראל הלוקח ד' מינים מנכרי לא יקצוץ בעצמו שמא גזולה היא, ובדיעבד אין חוששים לספק גזולה).

עיי"ע בוצע ברך. מצוה הבאה בעבירה.

ארובה

ב: שיג, א. שלח, ח.  שעב, ו.

ג: תלג, ג-ה (בדיקת חמץ לאור הא.).

ד: תקכא, א-ב.

אריסות

עיי"ע אמירה לנכרי (אריסות).

ו: גזלה כו-ז.

ארמית

א: לב, ט. לב, סו. קא, ה.

ג: תלד, ז-ט. תלד קו"א ד. תעג, כ.

ד: תקכז, ה.

ה: ת"ת א קו"א ב.

ארץ ישראל

עיי"ע חדש. יום טוב (יו"ט שש"ג). תפלה (הזכרת; הכנת גופו).

א: י, כא. מז, א (לא חרבה הארץ אלא שלא ברכו בתורה תחלה). סח, ב. צד, ב (לכוין תפלתו נגד א"י). קיז, א (ארץ הרים). קכח, נז (מנהגם בנ"כ כל יום). קסח, א (נשתבחה בז' מינים). קסח, ח (ברכת על הארץ). קפג, ג (שבח א"י שיינותיה חזקים). קפג, ו (עיטוף). קפג, יא (ברכת על הארץ). קפו, א (לא נתחלקה לנקבות). קפז, ד (ניתנה ע"י ברית ובזכות התורה. א. טובה ורחבה). קצט, ד (לאברהם למורשה). סדר ברה"נ א, יב (על הארץ ועל פירותיה).

ב: רמח, יג (כל ההולך ד"א בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב). רמח קו"א ח (לטייל בא"י יש להסתפק אי חשיב מצוה). שו, כד (משום ישוב א"י התירו לומר לנכרי להעלות בערכאות ולחתום). שנה קו"א ג (אין מגדלין בה בהמה דקה).

ד: תרמט, י (חייבת בתרו"מ).

ה: קצ, כב (בית מנוגע מטמא בא"י ולא בחו"ל).

ו: מדות יח (בא"י ומקום שרובו ישראל אסור לקנות ולהכניס לאוצר). יט (אין מוציאים מא"י). כ-כא (לא לעשות סחורה בא"י בדברים של חיי נפש). הפקר קו"א א ד"ה עיין (חלוקת השבטים). גזלה לב.

אשפה

א: עו, ט-י (חזקה שיש בה צואה). עט, י (א. שריחה רע).

ב: שח, כט-לא. שח, מא. שח, עב-ד. שלז, ב. שלח, ט. שנד, ב-ג. שסג, לה. שצב, ב.

ג: תלג, ל (מצויים בה עקרבים). תסח, כ.

ה: א, לג (נמצא שחוט בא. שבבית, שבשוק). קצ, עא-ב.

ו: מציאה יב. נזקי ממון יז.