ל

לא תוסיף, תלין, תשחית, תשקצו

עיי"ע בל תוסיף, תלין, תשחית, תשקצו.

לא תחסום

ו: שאלה ושכירות כב-ג (אדם או בהמה העושים לבעה"ב אוכלים ממה שעושים בו, ואסור למנעם אפי' ע"י נכרי או בקול, אפי' בהמת נכרי. ודוקא כשעושה גמר מלאכת המחובר, וקודם שנגמרה מלאכת התלוש למעשר, ובחטים עד שיתחייב בחלה). כד (רק בשעת עשיית מלאכה. רשאי בעה"ב להאכילה פקעי עמיר ורשאי בעליה להרעיבה, וכן בפועל. כשעושה בענבים לא יאכל עמו פת, ולא ימוץ, ולא אכילה גסה). כה (השומר פירות שלא נגמרה מלאכתם, אוכל מהל' מדינה ולא מה"ת. השומר במחובר אינו אוכל). כו (החולב ומגבן אינו אוכל, ואם אוכל עובר על לא תגזול, לא תגנוב, הוליך לביתו עובר על ואל כליך לא תתן). כז (יאכל ממה שעושה ולא מדבר אחר, אילן אחר, ענבים ותירוש). כח (כשעושה בדבר שהוא רע לה מותר לחסמה). כט (אסור לומר לנכרי חסום פרתי ודוש בה דישה שלך, אבל מותר לומר לו חסום פרתך כו'. פועל העושה אצל נכרי לא יאכל).

לא ילבש

ב: שב, כה (הסתכלות במראה). שמ, א (מלקט לבנות מתוך שחורות).

לא ראינו אינה ראיה

ה: א, א (בדבר שכיח הוי ראיה).

לא תחמוד

ג: תמ קו"א יא (כשרוצה לשלם דמיו. דוקא בישראל, רעך, ובנכרי מותר).

ו: גזלה ה (ביתו או כליו של חברו שאין דעתו למכרם. משעה שנפלה בלבו עובר בלא תתאוה, שמביא לחימוד, גזל, שפיכות דמים).

לא תחנם

א: קפט, ד.

ה: רבית עה (לא להלוותו בחנם, אא"כ מכירו).

לא תעמוד על דם רעך

עיי"ע הצלת נפשות. וחי אחיך. פקוח נפש.

ב: שכט, ח.

ו: נזקי גו"נ ז (חיוב לטרוח להצילו). ח (אם גם מומר לתיאבון בכלל, ב' דעות).

לאו הניתק לעשה

ג: תמו קו"א ב (ב"י וב"י, ב' דעות. כשמבער אחר הפסח אינו מציא מידי לאו. ב' לוין ורק א' מהם ניתק לעשה דהשבתה).

ו: מציאה א (לא תראה גו' והתעלמת ניתק להשב תשיבם. לא תגזול ניתק לוהשיב את הגזלה).

לבנה

עיי"ע מולד הלבנה. קידוש לבנה.

לבנים

א: שח, מח (לענין מוקצה).

ג: תנא, יב (לענין ליבון).

ד: תקיח, יב (תבן ללבון ל.). תקכא, ג (מוקצה).

ו: נזקי ממון טו. כ.

ל"ג בעומר

ג: תצג, ה (מתו בו אחרוני כ"ד אלף תלמידי ר"ע. להרבות בשמחה, א"א בו תחנון. נוהגין אבלות בקצתו, שמתו בו מקצתן. לא יסתפר וישא בו קודם אור היום. וי"א שפסקה אבלות בתחלת לילו, וא"א תחנון במנחה שלפניו, ומותר להתספר ולישא בליל ל"ג).

לוו עלי ואני פורע

ב: רמב, ג (דוקא שיש לו חפצים למשכנם ולפרוע).

לוים

א: קכח, י (נוטל ידי הכהן לנ"כ. וישרתוך. נק' קדושים). קכח, יא. קפו, א (כהנים ול. היו להם ערי מגרש. שבט בפ"ע. חייבים בבהמ"ז מה"ת). רא, ג (במקום שאין כהן, הקדמת ל. רשות).

ב: שמז, י (עבודת הלוים במשכן).

ג: תכט, טו. תל, ג.

ד: תר, ד. תריג, ו (נט"י קודם שיוצק ע"י הכהן).

לולב

עיי"ע ארבעה מינים.

לועג לרש

עיי"ע בית הקברות. מת. קבר.

א: כג, א-ה (ציצית בד"א של מת, קבר, בה"ק). מה, א-ב (תפילין בד"א של מת כו'). עא, ו (ק"ש בד"א של מת כו'). עב, ג (ק"ש ותפלה אצל המת). קלא, ה (הלל בבית האבל).

לחם

עיי"ע פת.

א: קסח, יג (בלילה רכה ודקה, מתי יש עליהם תורת ל.). קסח, טו (בלילה עבה שנתבשלה אם נק' ל.). קסח, יח (ל. שנתבשל או שנשרה והלך ממנה תואר ל.). קסח, כג (בצק שמושחין בשמן ואופין בשפוד אין עליו תורת ל.). סדר ברה"נ ב, ו-יב (בלילה רכה ודקה, ובלילה עבה שנתבשלה, מתי יש עליהן תורת ל.).

ג: תנד, א (פת סובין ומורסן אינו נק' ל. לענין חלה ולענין מצות). תסא, ו (הנאפה בחמה אינו נק' ל. האפוי באלפס נק' ל.). תסא, ז (טרוקנין נק' ל. עוני). תסא, ח (מצה שחוטין נמשכין ממנה אינה נק' ל.). תסא, יב (נתמסמסה במים נק' ל. נימוחה אינה נק' ל. וכן כשנשרו פחות מכזית עד שנתלבנו המים מחמתן). תעא, ח (פת שנתפררה במשקים ואין בהם כזית אינה נק' ל. נתפררה לבד נק' ל.).

לחש

ב: שא, לג (מתי יש בו משום דרכי האמורי).

עיי"ע קמיע.

ליבון

עיי"ע הכשר כלים (ליבון).

לידה

עיי"ע חולה (מעוברת ומניקה ויולדת). יולדת. נדה (דמים טהורים). פקוח נפש (יולדת).

ב: של, א (אין א' מאלף מתה מחמת ל.). של, ב (מתי מיילדין נכרית, ע"ז, ישמעאלית. קראית). שלא, ה (הוציא רוב ראשו. בין השמשות). שלב, א (אין מילדין את הבהמה בשבת, ולא מסעדין ושאר צרכי לידה, וביו"ט התירו).

טומאת לידה

ב: שלא, ו (יוצא דופן ונכרית שנתגיירה אינה ט"ל).

ה: קפג קו"א ג (לדעת הרמב"ם משיצא לפרוזדור).

ביצה שנולדה

ד: תקיג, יא-ב (ביצה שמולידה התרנגולת מתרנגול אינה יולדת אלא ביום, וכשמתחממת בעפר מולידה לפעמים גם בלילה. בדק בקינה עיו"ט ולא מצא ביצה וקודם עלות השחר מצא ביצה, אם יש שם תרנגול זכר בודאי יצאה רובה בעיו"ט וחזרה למעי אמה ובליל יו"ט נולדה כולה, ואם אין שם תרנגול אסורה מספק).

עיי"ע מוקצה (ביצה שנולדה). מלאכת יו"ט (הכנה מיו"ט לשבת). מלאכות שבת (הכנה משבת ליו"ט; מוליד).

לעז על הראשונים

א: לב, נג (בפרשה סתומה שבתפילין). סט, ח (ש"ץ ב' שמתפלל במקום ש"ץ הא'. קריאת התורה למנין הב' במקום הא').

לעתיד לבוא

עיי"ע גאולה. עולם הבא.

א: נט, ו (אור שגנזו לע"ל). קנח, א (תקנת נט"י לסעודה, כדי שיהיו רגילים כשיבנה ביהמ"ק).

ב: שא, ג (כלי מלחמה בטלין לע"ל).

ג: תעג, מט (יקדשו ע"פ הראיה).

ה: ת"ת ב, י (כשלומד ושוכח, לע"ל יזכירוהו). ב, יג (כשלומד וא"י להבין, לע"ל יזכה להבין).

לפני עור לא תתן מכשול

עיי"ע מסייע.

א: קסג, ב (בנט"י. מסייע).

ב: שמז, ג (כשלא הי' יכול ליטלו בעצמו).

ד: תקכו, ה (כ"ד שאסור לעשותו לא יאמר לקראים לעשותו). תרכד, יב.

ה: א קו"א ב ד"ה וכתב (חנוונים שבסוריה לא קפדי אלפני עור). ב, ה. ב קו"א יד (כותים קודם שגזרו עליהם, לא קפדי אלפני עור). רבית ג (כשאיסור לא נעשה בלעדו). רבית עז.

ו: הלואה ו (כשמלוה שלא בפני עדים)..

לפנים משורת הדין

עיי"ע מצוה (הידור מצוה). מהיות טוב.

ד: תקצא, יג (הקב"ה). תרכב, ד (מבקשים מהקב"ה).

ה: א קו"א ו ד"ה ומומחה.

ו: מציאה יח-כ (להחזיר אבדה שנתייאשו הבעלים). כ (לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו על דין תורה). לד-ה. עוברי דרכים ה. שאלה ושכירות יט (פועל שנשברה חבית בפשיעתו, ימחול לו וישלם שכרו).

לקיחה ע"י דבר אחר

א: סדר ברה"נ ט, ד (לענין ברכה).

ב: רנט קו"א ג (בטלטול מוקצה, ידא אריכתא). שח, ס (יד ארוכה).

ד: תרנא, י (בד' מינים, שמה לקיחה).

לשון הקודש

עיי"ע כתבי הקודש.

א: סב, ב (ק"ש וכו' אצ"ל בלה"ק). סו, א (דיבור בלה"ק בברכות ק"ש). פה, ב (דברי חול בלה"ק מותר מדינא במקומות המטונפות). קא, ה (ביחיד יתפלל בלה"ק). קכח, כג (נ"כ).

ב: שלד, יב-ג (כתבי הקדש בלה"ק). שלד, טז (יגר שהדותא שכתוב בלה"ק).

ג: תלד, ח-ט (ע"ה אין מבינים בלה"ק. ביטול חמץ בלה"ק). תפט, ח.

ה: ת"ת א, א (בימיהם מספרים בלה"ק. משמתחיל לדבר אביו מספר עמו בלה"ק). א קו"א ב (בימיהם גם העם הי' מספר בלה"ק, ולא היו מלמדים פיה"מ. כשעלו מבבל דיברו בארמית, ות"ח היו מספרים בלה"ק). א קו"א ג (עכשיו אין התינוקות יודעים לה"ק כבימיהם).

לשון הרע

עיי"ע אונאת דברים. מוציא שם רע. רכילות.

א: ס, ד (זכירת מעשה מרים). קנו, י (המספר בגנות חברו). קנו, יא (אם נאמר כבר בפני ג'). קנו, יב (אבק לה"ר).

ו: אונאה כח-ט.

לשמה

עיי"ע כוונה.

א: ט קו"א ב (טוויה ל.). יא, ג-ד (טווי ושזור לשם ציצית). יא קו"א א (בתחלת העיבוד, כל הטוויה). יד, ג (בהטלת ציצית). יד קו"א א (אם סתם הטלת ציצית מוכח שהוא ל.). לב, יא (עיבוד קלף לסת"ם). לב, יב (בגט). לב, יג (עיבוד אחר עיבוד ל.). לב, לא-ב (בכתיבת תפילין. אזכרות. בעיבוד עורות. במחשבה או בפיו. כשמתנמנם. בגט). לב, נז (בעיבוד עור הבתים). לב, עה (טווית הגידים). מז, א (העוסק בתורה ל.). קנח, טו (נט"י לא יעשה כדי להתעשר אלא לכבוד קונו). פסקי הסדור תרטז ד"ה צריך (טווי ושזור לשם ציצית).

ג: תלג, לב בהגהה (סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני). תנג, יד (שמירה לשם מצות מצה). תנד, יח (שאיבה מים ולישת מצות). תנה, כא (יאמר בשעת שאיבה לשם מצת מצוה). תנו, ו (כשנותן הקמח והמים יאמר לשם מצה של מצוה). תעה, כח (ק"ש ושופר ולולב ושאר מצות שאין בהם הנאת הגוף צ"ל כוונה לשם מצוה).

ד: תקפט, ה (בשופר).

ה: ת"ת ד, ג (בת"ת). ד, יד. ד קו"א א (חילוק בין ת"ת שלא ל. למצוה שלא ל.).