מ

מאכלים

אגוזים

א: רב, יז-ח. רב, כג (מושקאט נוס). רג, ב (הקטנים הגדלים ביער). רה, ב (שתוקן בדבש). רו, ג (ישברנו לפני ברכה). לוח ברה"נ ט, טו (שתוקן בדבש). י, כד. סדר ברה"נ ו, יד-טו. ו, כ (מושקאט נוס). ז, כב.

ב: שיט, כז. שלח, ו. שפו, ז.

ג: תסא, כה (א. לוז. האזיל נוס). תעב, לא. תעג, לב.

ד: תקח, ג. תקכט, ז. תקפג, ו. תריא, ה. תריא, י.

ה: ת"ת א, י.

ו: מכירה י. מדות ח. הפקר יג.

אגסים

א: רב, יב. רג, ב (הקטנים הגדלים ביער). לוח ברה"נ ט, ה. יא, ד (גדאויליין; בארין). סדר ברה"נ ו, ה. יא, יד (גדאויליין; בארין).

ב: שכ, א.

אובלייאש

קסח קו"א ג. קסח קו"א ה.

אורז

א: לוח ברה"נ א, ט-י. סדר ברה"נ א, י-יא.

ג: תמב קו"א ח. תנג, א (אינו בא לידי חימוץ). תנג, ג. תנג, ז (נגרר אחר חטים).

אינפנאדה

ב: מהדו"ב תתפה.

אפרסקים

ב: שפו, ז.

אקלייזא

ג: תנג, ד.

אתרוג

ב: שלו, טז. שפו, ז.

עיי"ע ארבעה מינים (אתרוג).

בארשט

א: קפב, ג. רב, טו.

בוריקעס, סילקא

א: לוח ברה"נ יא, ה. סדר ברה"נ יא, טו.

ד: תקפג, א (סילקא הם תרדין).

עיי"ע תרדין.

ביצה

עיי"ע טרפות (חלב וביצים). לידה (ביצה שנולדה). מאכלים (ביצה). מוקצה (ביצה שנולדה). סדר של פסח (ביצה). שיעורי תורה (כביצה).

א: קסח, יא (מי ב.). קסח, כג (כנ"ל). קסח קו"א ג (כנ"ל).

ב: רנד קו"א ג. שכח, מג (להנעים הקול). שפו, ז (חיין).

ג: תסב, ב (מי ב.). תעו, ו (זכר לאבלות).

ד: תרח, ח.

ו: מדות יז (אם דינם כאוכל נפש). גזלה כד. שמירת גו"נ ז (ב. קלופה שעבר עליה הלילה). ט (דורך על קליפי ב.).

בלינעס

א: קסח, יג. לוח ברה"נ ח, ו. ח, ח. סדר ברה"נ ב, ו.

בלינצעס

א: לוח ברה"נ ח, ז. סדר ברה"נ ב, ו.

בצל

א: רה, א-ב. לוח ברה"נ ט, יד. ט, יז. סדר ברה"נ ו, יב.

ב: שפו, ד (עלי ב. שלא גדלו אורך זרת).

ברומברין

א: רג, ב.

גאנצי גריץ

א: לוח ברה"נ א, ז.

גבינה

א: קסח, י. קסח, יז. קעז, א. קצו, ז. רד, א. סדר ברה"נ ב, ח. ב, יב. ג, ז. ד, א. ז, א. ט, ה.

ב: רנד, ו. שיט, כו. שכא, ח. שכא, יב.

ג: תמב, י. תמז, כז. תמז, לו. תס, יא. תעא, ב.

ד: תקד, ה. תקט, יא. תקי, יא.

ה: א קו"א ב.

ו: גזלה כ.

גודגדניות

א: לוח ברה"נ יא, ד (ויינקשיל, קארשין. אדומות ושחורות). סדר ברה"נ ז, כג (מטוגנים, פאווידלא). יא, יד (ויינקשיל, קארשין. אדומות ושחורות).

ב: שפו, ד (שהוקשו לזרע).

גרוגרות

ב: שיד, יח. שכא, י-יא. שפו, ז.

ג: תסז, יז.

עיי"ע מוקצה (גרוגרות וצמוקים). שיעורי תורה (גרוגרת).

גרעינים

א: רב, ח (ג. מתוקים או מרים שמיתקן). רב קו"א ג. לוח ברה"נ ב, י (אכילת פרי כברייתו לברכה אחרונה, כשאוכל גם ג. שדרך לאוכלה). ט, ג (ג. מתוקים או מרים שמיתקן). סדר ברה"נ ו, ג (ג. מתוקים או מרים שמיתקן). ח, ט (כנ"ל לוח ברה"נ ב, י).

דבילה

ב: שלד, ו. שמ, טו. שפו, ז.

דבש

א: קנח, ג (אם צריך נט"י). קנח, ד (נק' משקה). קנח, ז (ד. שנקפה אם יש לו דין משקה. חישב עליו לאוכלין). קנח, ח (כשנתערב במרקחת שאינו ניכר בפ"ע). קסח קו"א ב (דרכו ללפת בו הפת). רב, יח (שהכל). רד, טז (בא לקיים דבר המרוקח בו). סדר נט"י לסעודה כ (ז' משקים. אין לאכלו בידים). סדר ברה"נ ז, א (שהכל). ז, י (תבשיל שמעורב בו ד.).

ב: ערב, ט (פסול למזבח). שכא, יד-טו (אסור לרדותו בשבת).

ג: תסז, יד-טז (סתם ד. חוששים שעירבו בו קמח. מחזיר דבר הנופל בו לד. י"א שבזה נפקע איסורו).

ד: תקפג, א (תפוח בד. בר"ה). תקפג, ד (פרוסה בדבש בר"ה).

ראה גם לקמן אצל מעד.

דבש תמרים

א: קנח, ט (אינו מז' משקין). רב, י (שהכל). סדר ברה"נ ו, ט (שהכל). י, ט (ד. האמור בתורה פירושו תמרים).

דג מלוח

א: ריב, א.

ב: שח, סט. שיח, יא. שפו, ו.

ד: תקכז, יב (דגים קטנים מלוחים).

דגים

עיי"ע בעלי חיים (דגים). לקמן אצל קולייס האספנין.

דוחן

א: לוח ברה"נ א, ט-י. סדר ברה"נ א, י-יא.

ג: תנג, ג.

דייסה

א: פא, א. קעז, א. רב, יב. רב, יז. לוח ברה"נ א, ג. א, ז. סדר ברה"נ א, ג. א, ח. א, יח. ד, א. ז, יז. ז, כד.

ד: תקיז, ג.

דלעת

א: רה, ג.

הדס

א: רג, ב (ענבי הה.).

עיי"ע הדסים.

הריפות

א: לוח ברה"נ א, ז. יא, ה. סדר ברה"נ א, ח. יא, טו.

ג: תמד, ח. תנג, ה.

ד: תצט, יב. תקד, ז (שכותשין חטים ושעורים להסיר קליפתן). תקכז, יא (אין מערבין בהם עירובי תבשילין).

ו: נזקי ממון יז.

ווינשיק

א: לוח ברה"נ י, יא. סדר ברה"נ ז, יא.

ורדים

רב, יז. לוח ברה"נ ט, טו (רויזין). י, כד. סדר ברה"נ ו, יד. ז, כב. יא, ד.

ורימזליך

ראה לקמן אצל לאקשין.

ותיקא

ג: תסג, ד.

זיתים

א: רב, ג. רב, י-יא. לוח ברה"נ ט, א. יא, ג. סדר ברה"נ ו, א.

ב: רנב, יד. שכ, א-ד.

ג: תמז, ס. תפו, א (אגורי, ששמנו אגור בתוכו).

ו: מציאה ו. גזלה כא. שמירת גו"נ טז (אילן ז. שעושה רובע הקב).

זנגביל

א: רב, כב. רג, ד (שרש שתחת הקרקע). רג, ה-ו (יבש שעשו ממנו מרקחת). לוח ברה"נ ט, ח-ט. י, כד. סדר ברה"נ ו, יט (אינגבר). ו, כא-ב. יא, ט.

ב: רצז, ד (כתוש, לברכת הריח).

ג: תנה, לב. תעב, כט (מי ז.). תעג, לג. תפא, א.

ד: תריב, יא.

זערזוך

ג: תעג, כז.

חביצא

א: קסח קו"א ט-י.

חומץ

רב, י (מעורב במי שלקות). רד, ב (חזק שמשליכים לארץ ומפעפע). לוח ברה"נ י, ב (כשמשליכים אותו לארץ מפעפע). סדר ברה"נ ז, ב (כשמשליכים אותו לארץ מפעפע).

ב: ערב, ג. שיא, יב. שיט, יד. שכ, יא. שכא, טז. שכח, לח. שפו, ו.

ג: תמב, י. תמב, יב. תמז, יט. תמז, נ-נא. תמז, סב. תסד, א. תעג, יד. תעג, לב.

ד: תקפג, ב. תריב, יד (חי, שאינו מזוג, כשמשליכין לארץ מפעפע).

חזרת

ג: תעג, כז (סאלאט). תעג, כט-לא. תעה, כג. פסקי הסדור תסה. תסח.

חלב

ראה ערכו.

חמאה

ד: תרח, ח.

חצב

ב: שח, סג (מאכל צביים).

חרדל

ב: רה, ג. שח, סג (מאכל יונים). שיט, כא. שכא, טז.

ג: תנג, ד (דומה לקטניות). תסד, א (חד יותר מפלפל). תסד, ב (אין אוכלים בפסח).

ד: תקד, ד. תקי, ז-ח. תקי, ז-ח.

עיי"ע שיעורי תורה (חרדל).

חרובים

א: רב, ג (קטנים). רב קו"א ב. לוח ברה"נ ט, א. יא, ג. סדר ברה"נ ו, א.

ב: שכא, י-יא. שכד, ה.

ו: מציאה ו.

חרחבינא

ג: תעג, כז (אלקרצינא). תעג, לא.

חרימזיל

א: לוח ברה"נ ח, טז. סדר ברה"נ ב, טו.

טאבק

ג: תסז, כד.

טארט

א: לוח ברה"נ ד, ד. ח, י.

טחול

ב: שכח, מג.

טייא

א: רב, יב (ברכתן שהכל). סדר ברה"נ ז, יד (שהכל). ח, ו (שיעור שתיית רביעית בכא"פ).

טרוקנין

א: קסח, יג. לוח ברה"נ ח, ט. סדר ברה"נ ב, ו.

ג: תסא, ז.

טריתא

א: קסח, יג. קסח קו"א יא. לוח ברה"נ ח, ז. סדר ברה"נ ב, ו.

יין

ראה ערכו.

יי"ש

א: קסח, כא (השורה פת מזונות בי.). קעד, ג (ששותה בתחלת הסעודה לעורר התאוה). קעד, ו. קעו, א. ריב, ב-ה. סדר נט"י יח. סדר ברה"נ ג, ט-יא. ד, י-יא. ח, א. ט, ה.

ג: תמב, ט-י. תמז, מו-ח. תמח, ל. תנא, סא-ג. תנא, עג. תפט, ל. תצד, סדר מכירת חמץ.

כותח

ג: תכט, הקדמה. תמב קו"א ה. תמב קו"א יב. תמב קו"א טו.

כמהים

א: רד, א. לוח ברה"נ י, א. סדר ברה"נ ז, א.

ב: שפו, ד.

כמון

א: רד, ד. רה, א. לוח ברה"נ ט, יג (קימל). סדר ברה"נ ו, כב.

ג: תנג, ד (קראם קימל, פעלד קימל).

ו: מדות כ.

כסבר

א: רד, ד.

ג: תנג, ד (אליינדר).

כרוב

א: קעז, א. לוח ברה"נ ה, א (קרויט). רה, ג. ט, טז.

כרישים

א: רה, ב. לוח ברה"נ ט, יד.

ד: תקפג, א (כרתי).

כרכום

ב: שכ, כו.

ג: תנה, לב. תסז, כא-ד (זאפרין).

ד: תקד, א. תרח, ח. תרמח, ל (ירוק, געל).

ו: מדות א.

כרפס

ג: תעג, טז (איפ"ך בל"א).

כרשינים

ב: שיט, יא. שכח, מג. שלב, ג.

לאטקעס

א: לוח ברה"נ ח, ח.

לאקס

ג: תמז, נח.

לאקריץ

א: צ, יד. רג, ד. לוח ברה"נ ט, ח.

ד: תעב, כט (מי ל.). תפא, א.

לאקשין; וורימזלין

א: קסח, יז. קסח קו"א ז. לוח ברה"נ ח, יב.

ד: תצה, ו (ישנים טובים יותר).

לבונה

א: סדר ברה"נ יא, ו.

לולבי גפנים

א: רב, ב. רד, ג.

לחם

ראה ערכו.

לחמניות

א: קסח, יג. לוח ברה"נ ח, ו. סדר ברה"נ ב, ה.

לימונים

ב: שכ, י-יא.

ד: תרמח, לא (סימנים להכיר בינו לאתרוג).

לעקאח

א: לוח ברה"נ ד, ד. סדר ברה"נ ג, ד.

לפת

ב: שפו, ד (ל. שלנו).

ד: תקיח, כב (שטומנים בחורף בבור סתום, ומוציאים משם בימי הפסח).

מאגן פולווער

א: רג, ה. לוח ברה"נ ט, ח. סדר ברה"נ ו, כא.

מאליניק

א: לוח ברה"נ י, יא. סדר ברה"נ ז, יא.

מארציפאנעס

א: לוח ברה"נ ד, ד.

מורייס

ב: שכ, יג (חשוב אוכל). שכא, ג.

ג: תמב, ו.

ד: תריב, יד.

מושקט נוס

עיי"ע אגוזים.

מיצטיכי

א: סדר ברה"נ יא, ו.

ב: שכח, מב.

מלח

ג: תנה, כט-ל (לא ליתן בעיסת מצה). תסב, יח (לחלוחית היוצא מהמ. שחופרין דינו כמי פירות, ומ. שמבשלים, ב' דעות). תסג, ד (כנ"ל).

עיי"ע חמץ (תערובת, סתם מלח). מליחה. סעודה (מלח). תערובת (מלוח).

מלילות

ב: רנב, יד (שריסקן). רנב קו"א יב (כנ"ל).

מעד; מי דבש

א: קס, טו. קעד, ב. קפב, ג. ריג, א (רגילים לקבוע עליהם). סדר נט"י לסעודה ח (נט"י בהם).

ג: תמב, י-יא. תמב קו"א ט. תמז, א. תמז, כה. תמז, מו. תמז, מח. תמז, ס. תמז, סב-ג. תנא, סא-ד. תסב, יג. תסז, יד. תעב, כח-ט. תפט, ל.

ד: תרלט, יב.

מערין (גזר)

א: רה, ג. לוח ברה"נ ט, יז. סדר ברה"נ ו, יא.

מרור

ג: תעג, כז (ווערמט. לענה). תעג, לא.

עיי"ע סדר של פסח (מרור).

מרנצין

א: רב, ט (קליפות). לוח ברה"נ ט, ד (קליפות). סדר ברה"נ ו, ד (קליפות).

מרק

א: רב, יב-ד.

נובלות

א: רב, ו. רב קו"א ג (שנפלו מהעץ ע"י שנבלו מהחום).

סימלק

א: סדר ברה"נ יא, ב (רוסמארין).

עדשים

ב: שכא, ד. שסו, יא. שפו, ד (ע. חיין).

ג: תנג, ג.

ד: תקכז, יג.

ה: קצ, יג.

עולשין

ג: תעג, כז (אנדיבי). תעג, לא.

ענבים

א: רב, ג (בוסר). רב, ו-ז (סופי ע.). רב, י-יב. לוח ברה"נ ט, א. יא, ג. סדר ברה"נ ו, א. ו, ט (המוצצם).

ב: רנב, יד (בוסר). שכ, א-ח. שכ, ט (בוסר).

ג: תסב, יב.

ו: שאלה ושכירות כד. כז.

עססיות

ב: רנד, יג.

עפיל פלאדין

א: לוח ברה"נ ח, ג. ח, י.

ערפורט

א: רג, ב.

עשבים

א: רד, ה. לוח ברה"נ ט, ו. סדר ברה"נ ו, ה.

פאווידלא

א: סדר ברה"נ ז, כג (מגודגדניות מטוגנים).

פאווידלא פלאדין

א: לוח ברה"נ ח, ג. ח, י.

פאנדש

ג: תס, יא.

פולין

ב: שכא, ד. שפו, ד. שפו, ז.

ג: תנג, ג.

פטריות

א: רד, א. לוח ברה"נ י, א (שוועמליך). סדר ברה"נ ז, א (שוועמליך).

ב: שפו, ד.

פיין קוכן

א: לוח ברה"נ יב.

פינוגי

ד: תרכט, יח (מאכל בהמה שבנ"א אוכלין לרפואה, שומר בערבית).

פלאדין

א: קסח, ט. קסח, יז. לוח ברה"נ ח, יא. סדר ברה"נ ב, יב.

ג: תס, יא.

פלפלין

א: רב, כא-ב. רג, ה-ו (יבשים, שנעשו ראוים לאכילה ע"י הדבש). רד, ח. לוח ברה"נ ט, ח. סדר ברה"נ ו, יח-ט. ו, כא-ב. ז, ה. יא, ט.

ב: רצז, ד (כתושים, לברכת הריח). שכא, ז.

ג: תנה, לב-ד. תסד, א. תעב, כז.

ד: תקד, א. תקד, ד. תקו קו"א א. תריב, יא.

ה: קפד, מד.

ו: מדות יז. מדות כא.

פנאדש

ב: מהדו"ב תתעו-ח.

פעניאץ

א: לוח ברה"נ ח, יד. סדר ברה"נ ב, יד.

פרפרת

א: לוח ברה"נ ה, יב (מיני מזונות). ה, טו (מיני מתיקה). ר, ג (מחמשת המינים).

ב: רמט קו"א ג (מיני פירות ובשר, או גם מיני דגן. חילוק בין פת הבאה בכסנין שנאכלת לתענוג לסתם מזון מה' מינים).

פשטידא

א: קסח, יז. קסח קו"א ב (מצוי בימי רש"י ותוס'). לוח ברה"נ ח, יא.

פת

ראה ערכו.

פת הבאה בכסנין

א: קסח, ט-יב.

צוקר

א: קנח, ט. רב, כ (מקנים). רג, ה. לוח ברה"נ ט, כ. סדר ברה"נ ו, טז.

ב: שכ, ב.

ג: תסז, יט (הוט צ.). תסז, כ (צ. קאנדיל).

ציטוואר

א: רג, ו. לוח ברה"נ ט, ט. סדר ברה"נ ו, כב.

צלף

א: רב, ב-ג. רב, ט (אביונות, קפריסין).

צמוקים

א: רב, יב. לוח ברה"נ א, יד. ג, ח. ג, יג. סדר ברה"נ א, יד. א. טז. ז, יז. י, ח. י, יג.

ג: תסז, יז.

עיי"ע יין. מוקצה (גרוגרות וצמוקים).

צנון

א: רג, ז. לוח ברה"נ ט, יט. י, כד (רעטיך אייגעמאכץ). יא, ה (רעטאך). סדר ברה"נ ו, יז. יא, טו (רעטאך).

צפורן

א: רב, כב (נעגליך). רג, ו. סדר ברה"נ ו, יט (נעגליך). יא, ג. יא, ט.

ג: תנה, לב. תסז, כא-ג.

קאווי

סדר ברה"נ ז, יד (שהכל). ח, ו (שיעור שתיית רביעית בכא"פ).

קוואש

א: קפב, ג.

קוואשע

א: לוח ברה"נ א, ח.

קולייס האספנין

ב: שיח, יא.

ד: תקכז, יב.

קונדיטון

ג: תעב, כז (יין שמערבין בו דבש ופלפלין).

קור של דקל

א: רב, ב. רד, ג.

קטניות

א: קסח, יא (פת מקמח תערובת ק.). רב, יב (שדרך לאכלם מבושלים). רב, יז (שנתמעכו בבישול). רה, א (שטובים חיים ומבושלים). רה, ד (של גנות ושל שדות כשנאכלים חיים רטובים). לוח ברה"נ ט, י (שטובים חיים ומבושלים). ט, יח (של גנות ושל שדות כשנאכלים חיים רטובים). י, כד-ה (פת, דייסא, גריקע, גרויפן). סדר ברה"נ ו, יג. ז, כב (גרויפן של מלך). ז, כד (פת, דייסא, גרויפן).

ב: רנד, יג.

ד: תקטז, ד (דרך לבשלן שלמים בלא טחינה).

עיי"ע חמץ (קטניות). מצות (קטניות).

קיכלעך

א: לוח ברה"נ ח, י. ח, טז.

קלאהע

א: לוח ברה"נ א, ח.

קליות

ג: תעב, לא.

ד: תקיז, ג. תקכט, ז.

ו: הפקר יג.

קניידליך

א: לוח ברה"נ ח, יב. סדר ברה"נ ב, יב. ב, טו.

קנמון

רב, כב (צמרינד). לוח ברה"נ ט, ח. סדר ברה"נ ו, יט. יא, ג. יא, ט.

ג: תעג, לג.

קצח

ג: תנה, לב-ג.

קרעפליך

א: קסח, יז. לוח ברה"נ ח, יא-ב סדר ברה"נ ב, יב.

קש

ב: שח, סג (למאכל בהמה).

ריבן (לפת)

א: רה, ג. לוח ברה"נ ט, יז. סדר ברה"נ ו, יא.

רמונים

א: רב, ט (קליפות).

ב: שכ, א-ג. שכ, ז. שפו, ז.

ג: תסב, ב. תעג, לב.

ד: תקפג, ד.

שבולת נרד

א: סדר ברה"נ יא, ב (אושפיג; השמן ממנו נק' שפיגנארדי).

שבת

א: רב, יב (עניש). רד, ד. רה, א. לוח ברה"נ ט, י (אניס). סדר ברה"נ ו, כב.

ג: תנג, ד.

שום

א: רה, א-ב. לוח ברה"נ ט, יד. ט, יז.

ג: תנא, מה.

ד: תרח, ט.

שומשומין

א: קסח, ט. רב, יז. לוח ברה"נ י, כד. סדר ברה"נ ז, כב.

ב: שיט, כז. שמ, טז.

ג: תנג, ג. תנה, לב-ג.

ד: תרח, י.

שחת של תבואה

א: רד, ד.

שכר

א: קס, טו (לנט"י). קעד, ב. קפב, ג. רב, יב (ש. תמרים). רב, כג. רד, ד (ש. תאנים ותמרים ושעורים). רד, ח. ריב, ד (פירורי לחם שנותנים לש. חם). ריג, א (רגילים לקבוע עליו). סדר נט"י לסעודה ח (נט"י בהם). לוח ברה"נ י, ג (ש. שעורים). סדר ברה"נ ז, ג (ש. שעורים).

ג: תמב ט-יב. תפט, ל.

שמאלץ קיכן

א: קסח, יא.

שמן

עיי"ע ברכת הנהנין (בפה"ע; תערובת). שבת (נרות שבת).

א: קפא, א (ש. ערב על הידים). רב, י (שתייתו מזיק לגוף. ש. מעורב במשקה). לוח ברה"נ י, יא (שתייתו מזיק לגוף). סדר ברה"נ ז, יא (שתייתו מזיק לגוף). יא, ב (ברכת ריח הש.). יא, ו (ש. שפטמו בבשמים).

ב: שכח, לט (שתייתו מזיק לגוף).

ג: תנג, ה (ש. קטניות ושאר מינים). תסב, ב (הם מי פירות שאין מחמיצין).

ו: מדות יז. כ. גזלה כא.

שקדים

א: קסח, ט. רב, ג (קטנים). רב, ה (המרים). רד, ג (הרכים). לוח ברה"נ ט, ב (המרים). סדר ברה"נ ו, א (המרים).

ב: שי, ב. שיט, יד.

ג: תעג, לב.

ו: הפקר יג.

שתיתא

ב: שכא, טז.

תאנים

א: רב, יב. רד, יב. סדר ברה"נ ז, יג. י, ח.

ב: שט, ה. שלו, יט. שמ, טו.

ג: תעג, לב.

ד: תצה, יד.

ו: מציאה ו.

תורמסים

ב: רנד, יג.

תותים (יאגידעס)

א: רג, א (הגדלים בסנה). רג, ב-ג (השחורים, האדומים). רד, ה (יאגידעס ומאלינש הגדלים בלא זריעה). לוח ברה"נ ט, ז (דורניצעס הדומין למראה כרתי בלוא, שוניצעס ומאלינש האדומים, זוראווינש וברושניצעס, ריבינש וקאלינש). סדר ברה"נ ו, ז (מאלינעס. יאגידעס). ו, ח (שמוצצים).

ב: שכ, א-ג. שכ, ז. שכ, י. שכ, כז.

ג: תסב, ב.

תלתן

ד: תקפג, א (רוביא).

תמכא (חריין)

ג: תנא, נד. תעג, כז-לא. תעה, כג.

ד: תקד, ד.

תמרים

א: קעז, ד-ו. קצז, ה. רב, ו. רב, יז (שמיעכם). רב קו"א ג (תמרי דזיקא, נגמר בישולן ונפלו מהרוח). לוח ברה"נ א, טו (סועד הלב). סדר ברה"נ א, יז (סועד הלב). ו, ט (דבש).

ב: שפו, ד (כפניות). שפו, ז.

ג: תעג, לב.

ד: תקפג, א-ג.

ו: מציאה ו-ז. שמירת גו"נ טז (דקל שעושה קב ת.).

ראה גם לעיל אצל דבש תמרים.

תפוחים

א: רג, ב (הקטנים הגדלים ביער). לוח ברה"נ ט, ה. יא, ד (שבשדות ושבעצי היער). סדר ברה"נ ו, ה. יא, יד (שבשדות ושבעצי היער).

ב: רנד, ד-ה. שכ, י. שכ, טו. שלח, ו. שפו, ז.

ג: תסב, ב (מי ת. חמוצים). תעב, כט (מי ת.). תעג, לב. תפא, א.

ד: תקכז, יא (אין מערבין עירובי תבשילין בת. מבושלים). תקפג, א. תקפג, ג.

תרדין

א: קעז, א. רה, ג. לוח ברה"נ ה, א (בורקיס). ט, טז.

ד: תקפג, א (סילקא).

עיי"ע בוריקעס.

תריאקה

ג: תמב, כב. תמב קו"א ה. תמב קו"א יא.

מגלת איכה

ג: תצ, יז (בלי, ברכה).

מגלת אסתר

עיי"ע פורים.

א: סה, א (שהה באונס כדי לגמור כולה). קפה, ב (וכלשונם, למעט שאר לשונות שאין מכירים. בלה"ק מצות קריאה אף שאינו מבין). קפה, ב בשוה"ג (מצות קריאה משום פרסומי ניסא). קפו, ג (אין הקטן מוציא הגדול). ריג, ו (אחד מברך לכולם).

ב: שלד, יב (אין בה אזכרות מפני שנשתלחה ליכתב בדתי פרס ומדי).

ג: תלא קו"א א ד"ה ומ"ש הח"י (אם נדחית מפני מת מצוה). תצ, יז (כשאינה כתובה על קלף כדינה – בלי ברכה).

ד: פסקי הסדור שעג-ד (סדר קריאת המ. והברכות).

מגלת קהלת

ג: תצ, יז (בסכות, בלי ברכה).

מגלת רות

ג: תצ, יז (בשבועות, בלי ברכה). תצד, יג (כנ"ל).

מגלת שיר השירים

ג: תצ, יז (בשבת חוהמ"פ בלי ברכה). תצ, יח (כשאי שבת בחוהמ"פ – בשבת שבימים האחרונים).

מדות

עיי"ע חסידות, מדת. יוהרא. כופין על מדת סדום. צניעות.

א: נג, כא (לבישת לבנים דרך ענוה). קנה, א (ינהג בדרך הממוצע, ואם נוטה לקצה א' יטנו לקצה הב'. יתרחק מכעס וגאוה עד קצה האחרון). קנו, ג (והלכת בדרכיו מה הוא חנון כו'. ירגיל עצמו במ. טובות. דרך המיצוע, חוץ משפלות וכעס עד קצה האחרון. כשצריך – יראה עצמו כאילו כועס). קסז, יט (מ. ענוה).

ה: ת"ת ד, יח-ט (הרב לא יכעוס על התל', ואם מתרשלים יראה רוגז לזרזם).

מדות ומשקלות

עיי"ע מטבעות. שיעורי תורה.

ב: שכג, א (כשלוקח מיני מאכל בשבת, ידוע לבעלים שאין רגילים לצמצם המדה. נהגו להטיל טבעת במדה).

ו: אונאה י (אסור לקיים בביתו מ. החסרה). מדות א-ב (השוקל או מודד במדה חסרה עובר בל"ת, במדה במשקל ובמשורה, אפי' פחות משו"פ, ואפי' לנכרי, וחייב להחזיר). ג (כנ"ל – אונאה י). ד (עושה אדם מדותיו סאה וחצי סאה כו' ובמדת הלח הין וחצי ההין כו'. ברביעית המדה אדם יכול לטעות, ולכן אסור להשהות מדה חסרה רביעית. שלישית ורביעית ההין התירו הואיל והיו במקדש). ה (בעה"ב שמוכר ישהה המדה הפוכה עד שיטיפו ג' טיפין). ו (למדוד במדה יפה, בלח א' מק', ביבש א' מת'). ז (למדוד כמנהג המדינה, במדה גסה או דקה, לגדוש או למחוק). ח (לעשות המחק מעץ אגוז וכיו"ב, מב' צדדיו עבים או דקים, וימחוק בפ"א מתון). ט (הסיטון מקנח מדת הלח א' לל' יום, החנוני פעמים בשבוע, ובעה"ב א' לי"ב חדש). י (המשקלות ליטרא וחצי ליטרא כו'). יא (משקלות מצחיח סלע או זכוכית, ולא מתכות. ביבש נהגו של מתכת). יב (לקנח המשקלות של דבר לח כל פעם, והמאזנים פעם בשבוע). יג (המאזנים יהיו מיושרים במדתם, כ"א לפי מה שהוא, הקנה והחוטין וגובה הכפות מהארץ). יד-טו (מדת הכרעת המאזנים). טז (קשה עונשים של מדות ומשקל משל עריות. להעמיד ממונים ולקנוס).

מדות שהתורה נדרשת בהן

עיי"ע אסמכתא מהתורה. הלכה למשה מסיני.

ג: תעה, לב (דבר שהי' בכלל ויצא מהכלל, על הכלל יצא).

ה: ת"ת א, א. א, ה.

גזרה שוה

א: לב, ד (תפילין ופרשת סוטה). לב, י (כתיבה כתיבה מזוזה מס"ת). נה, ב (תוך תוך, עדה עדה). קפו, ו (לה לה מאשה לעבד).

ג: תנד, א (לחם לחם מחלה למצות, שאינו יוצא בסובין ומורסן). תנד, ט (כנ"ל, שאינו יוצא אלא בשלו)

ד: תרלט, יז-ט (בחמשה עשר יום לחדש. חיוב אכילה בסוכה בליל ראשון, כמו אכילת מצה בליל ראשון). תרלט, כ (כמו בפסח לא יאכל בערב סוכות מהמנחה ולמע', ויאכל בסוכה אחר צאה"כ וקודם חצות).

ו: הפקר קו"א א ד"ה ומיהו (לה לה עבד מאשה).

היקש

א: יא, ב (תכלת ללבן). יז, א (הוקשה כל התורה לתפילין). לב, י (תפילין למזוזה). לז, א (כל התורה לתפילין). קכח, מד (נשיאת כפים לעבודה). קכח, נא (כנ"ל). קלא, ה (ז' ימי אבלות לחג).

ג: תנח, א-ב (אכילת מצה לקרבן פסח). תעב, ב (כנ"ל). תעב, ב (אכילת מצה לאכילת פסח). תעב, כה (אכילת מצה לאיסור אכילת חמץ).

ד: תרח, א (ב' הערבים של יוה"כ). תרכג, ח (נשיאת כפים לעבודה). תרמה, ב (ד' מינים זל"ז).

ו: מציאה (כבוד אב ואם לכבוד המקום).

הלכה למשה מסיני

ראה ערכו.

קל וחומר

א: א, מהדו"ב ד. א, מהדו"ק א. כח, א. נו, ה. סו, ד. סו, ו. צז, ג. צז, ה. צח, א. קיד, יא. קסח, ח.

ב: רמג, א. רמט, קו"א. שח, א.

ג: תצ, יז.

ד: תקכז, ב.

ה: כד, ט. לב, א. קפז קו"א ה. ת"ת ד, ו. ת"ת ד, יד.

ו: נזקי גו"נ א. שמירת גו"נ יד. שאלה כב.

מהיות טוב אל תקרא רע

עיי"ע לפנים משורת הדין.

א: לח, ז. קי, ד. קנט, טז. פסקי הסידור תרטו ד"ה השואל.

מוגמר

א: ריג, ה (פוטר את חברו בעמידה). סדר ברה"נ יא, ח (ברכה על הריח שלו. מגמרים בו הבגדים, הבית).

ב: רנב, א.

מודעה

ו: עדות יב (ביטול מ. בשטר מכירה). כג (שטר מ. שכתוב בו הכרנו באנסו).

מוטב שיהיו שוגגים

עיי"ע תוכחה (מוטב).

מולד הלבנה

ב: פסקי הסדור תתקד (לידע המ. כשמברכים החדש).

מומים

א: קכח, מד (מ. שבסתר פוסלין לעבודה במקדש ולא לנ"כ).

ג: תצד, הל' מכירת בהמה המבכרת ד"ה ומדי (אין להתיר בכור ע"י חיתוך באזן, כ"א בתנוך שהוא סחוס אצל הנקב).

מומר

עיי"ע אבדה ומציאה (מומר). חשוד. מורידין ולא מעלין. נאמנות (מומר). עירובי חצרות (דירת מומר). צדוקים. קראים. שוחט ובודק (מומר).

א: לט, א (כנכרי מה"ת). נג, ג (המיר באונס ושב). קכח, נא (כהן שהמיר דתו לדת הישמעאלים ושב). קפט, ד (בן ברית).

ב: שכו, ז (טבילת מומר ששב בתשובה). שלא (אם מלין בניהם). שפה, ג-ד (דין מ. לעירובי חצרות).

ה: ב, ד (שמועד ורגיל לעבור. ואם עבר רק פ"א פסול לעדות ואינו מ.). רבית עז (אסור ללוות ממנו ברבית).

אינו חושש עליה כלל

א: לט, א (פסול לכתיבת תפילין, מה"ת או מד"ס). לט קו"א א (כתיבת תפילין גרע בזה משחיטה).

ה: ב קו"א ח ד"ה אבל (כמ. לדבר אחד ולא כמין. ואם אינו חושש בשחיטה י"א דלא מקרי בר זביחה). ב קו"א יב (קיי"ל כסוברים דלא מקרי בר זביחה).

אעפ"י שחטא ישראל הוא

א: נה, יד. קפט, ד.

ג: תמח, כו.

ה: רבית עז.

אפיקורוס

א: נג, כא (חשש א.). פט, א (ברכת המינים). קיח, ב (שאין מאמינים בדת משה שהיתה מהשמים). פט, א (ברכת המינים).

ב: רנז, יג (מי שאוסר אכילת חמין בשבת).

ה: ב קו"א ח ד"ה להכעיס (שביק התירא ואכיל איסורא שאינו מאמין במצוה זו, דינו כמ. להכעיס). שם ד"ה וכל (אינו מאמין במצוה א' מתשבע"פ, או בכל תשבע"פ. גרע מנכרי. מורידין. שחיטתו כשרה כמ. לתיאבון, אם נזהר בשחיטה כהלכתה שבע"פ). שם ד"ה וכן (המנוים בפ' חלק, מבזה ת"ח וכיו"ב, ב' דעות אם מורידין. שחיטתן כשרה לד"ה, וא"צ בדיקת סכינו. ואם הוא צורבא מרבנן שיודע האיסור, שחיטתו אסורה). רבית ב (המלוה ברבית כאילו כופר). רבית עח (כופר בתורה ונבואה).

ו: מציאה לט (כופר בתורה ונבואה. אינו בכלל אחיך, להחזיר אבדתו). נזקי גו"נ (מצוה להרגו אם יש בידו, ואף בזה"ז). נזקי גו"נ קו"א ד (המבזה ת"ח נק' א. אבל לא לענין להחיותם, וכשרין לשחיטה).

עיי"ע פילוסופיה.

יצא מהכלל; נטמע בין הנכרים

ה: עו-ח (מ. שמורידין, אם יצא מהכלל גם ממונו מופקר, ומותר ליקח ממנו רבית).

להכעיס

א: לט, א (אפי' לדבר אחד, כנכרי לכל דבר). לט קו"א ב (מורידין, ולשחיטה הוא כנכרי ולא כמין).

ד: תרכא, יג.

ה: ב קו"א ח ד"ה להכעיס (למרוד בקונו, גרע ממ. לכל התורה. בין מ"ע בין מל"ת. אפי' בפ"א). רבית עח.

ו: מציאה לט (אינו בכלל אחיך, להחזיר אבדתו). נזקי גו"נ (מצוה להרגם אם יש בידו, ואף בזה"ז).

לכל התורה

א: לט, א (אפי' לתיאבון הוא כנכרי לכל דבר).

ה: ב קו"א יא (רובה ככולה). רבית עח (אינו מהמורידין).

ו: מציאה לט (אינו בכלל אחיך, להחזיר אבדתו. רובה ככולה).

לעבודה זרה

א: לט, א (כנכרי לכל דבריו). לט קו"א ב (מורידין, אף שאינו אדוק. אין שחיטתו אסורה בהנאה ולשרוף אלא באדוק).

ה: ב קו"א ט (אפי' רק פ"א ובצנעה ולתיאבון. כנכרי לכל התורה, חוץ מקידושין. אנוסים שיכולים להמלט כמ. אין יכולים להמלט כשרים).

ו: מציאה לט (אינו בכלל אחיך, להחזיר אבדתו). נזקי גו"נ (מצוה להרגם אם יש בידו, ואף בזה"ז).

ראה גם לקמן אצל מין.

לשבת בפרהסיא

א: לט, א (כנכרי לכל דבריו). קכח, נב (כנ"ל).

ה: ב: קו"א י (בפני י', או שמפורסם. אפי' רק פ"א ולתיאבון. בדאורייתא. כנכרי לכל התורה, חוץ מקידושין. שחט בשבת שחיטתו כשרה, ומכאן ואילך פסולה. יוה"כ כשבת). רבית עח (אינו מהמורידין).

ו: מציאה לט (אינו בכלל אחיך, להחזיר אבדתו).

לתיאבון

א: לט, א (לדבר אחד, או כשאינו חושש עליה. הטעם שפסולין לכתיבת תפלין).

ה: ב, ד (למלאות תאותו כשאינו מוצא בשר כשר בזול כ"כ). ב, ה-ט (דינו לשחיטה). ב, י (חשוד על השבועה לאותו דבר). ב קו"א יב (אפי' כשאינו טרחה זוטא להוליך למומחה לשחוט).

ו: מציאה לט (חיוב להחזיר אבדתו). נזקי גו"נ ח (כנ"ל. אם נכלל בלא תעמוד על דם רעך, וחי אחיך, וצריך להוציא מעות לפרנסו ולהצילו, ב' דעות). ט (רועה בהמה דקה שעומד ברשעו, אסור להצילם ואסור לסבב להם המיתה). נזקי גו"נ קו"א ג (לכל הדעות אסור להלוותו ברבית).

מין

א: לט, ד (האדוק לע"ז סתם מחשבתו לע"ז. תפילין שכתב ישרפו). לט, ה (ספק אם כתבו, יגנזו). לט קו"א ב (לענין אסוה"נ בשחיטתו ולענין לשרוף, רק באדוק). רטו, ב (סתם מחשבתו בהזכרת השם לע"ז).

ב: שלד, כא (האדוק בע"ז כתבי קודש שכתבו נשרפים עם האזכרות שבודאי כתבום לע"ז. מטבעות זהב עם שם בן ד').

ה: ב, א (אדוק בע"ז. בזה"ז אף הכומרים מעשה אבותיהם בידיהם. בשחיטת מין חוששים למחשבת ע"ז ואסורה בהנאה, ולא בהריגה). ב, ב (קטן אין מחשבתו לע"ז). רבית עו (כשאינו אדוק אם מורידין, ב' דעות).

מסור

א: לט, א (פסול לכתיבת תפילין). לט קו"א א (כשר לשחוט לדעת השו"ע).

ו: מציאה לט (אם צריך להחזיר אבדתו). נזקי ממון א (כשגורם שישלם מה שחייב אינו נק' מ.). ג (כשמשתדל אצל השר לפטרו ממסים כשעי"ז יכביד על אחרים). ו (אסור למסור ביד נכרי, אפי' ממון הקל לגלות מצפוניו, אפי' רשע, אפי' מיצר לו תמיד בדברים. אם מסרו, או רגיל להכות הבריות, מותר למסרו. הכה אותו באקראי ומסרו, אין אדם נתפס על צערו). ז-ח (אמר הריני מוסר, אפי' ממון הקל, מתרין בו, אמר אמסרנו הורגין אותו אפי' בזה"ז. עשה אשר זמם אסור להרגו, אא"כ הוחזק במסירות. אסור לאבד ממונו, ומותר לגרום לו הפסד ממון, וא"צ להגביה אבדתו. הגיעה אבדה לידו, ב' דעות אם יחזיר לו). ט (מותר לאבד ממונו כדי להציל ממסירותיו). נזקי ממון קו"א ב (ביאור דעת הסוברים שצריך להחזיר אבדתו, ואסור למסור ממונו ולאבדו בגרמי, ונקרא אחיך, ושחיטתו כשרה). נזקי גו"נ יא (הוחזק במ. ג"פ מיתתו בכל אדם, שהוא כרודף). נזקי גו"נ קו"א ג (שנק' אחיך).

עיי"ע רודף.

תינוק שנשבה

ה: רבית עט.

מוציא שם רע

עיי"ע לשון הרע.

א: קנו, י (האומר שקר על חברו).

ד: תרו, ד (אם צריך למחול כשמפייסו). תרו, ט (תקנת קדמונים לא להוציא ש"ר על המתים).

ו: עדות א (ע"א שמעיד שעשה איסור, שאין עונשים על פיו).

מוקצה

עיי"ע אמירה לנכרי (כשיש צד היתר).

ב: רנב קו"א יד (חמיר מכרמלית. גזרינן בה גזרה). רסו, כ (מותר לשמור מ.). רסו קו"א ו (קילא מהעברה פחות פחות מד"א. מותר בביה"ש). רסו קו"א ז ד"ה ומיהו (מותר לשמור מ.). רעו, ט-י (ע"י נכרי מותר כשאינו לצורך המוקצה עצמו). רעז, ו (ע"י נכרי מותר). שא, מ (יש מתירין טלטול מ. כשאדם בהול על ממונו). שה, כו (במקום צעב"ח אם התירו מ. ב' דעות). שח, א (הטעמים שאסרו טלטול מ. ק"ו מודבר דבר, ומפני גדר הוצאה, ושתהי' שביתה הניכרת לכולם). שח, יד (מותר להשתמש בו בלא טלטול ובלא שריפתו ביו"ט). שח, יז (נאסר בימי דוד ושלמה). שח, כח (במקום היזק רבים לא גזרו על המ.). שח, מט (כנ"ל). שט, ב (לא ילך עם בנו עם אבן שבידו, שמא יפול ויגביהנו אביו). שיא, א (התירו טלטול המת מפני הדליקה כשא"א באופן אחר). שיא, יב (אבל לא לצורך אחר של המת). שיא, יג (היה פיו נפתח קושר שלא יוסיף אבל לא לסגור שאסור להזיז אבר ולא להעצים עיניו. ועכשיו נהגו להתיר מפני חשש סכנה). שלד, ב (אם התירו לטלטל מפני הפ"מ כשא"א להציל באופן אחר, ב' דעות. ויש מתירים בדליקה ולסטים שהוא בהול על ממונו).

ד: תצז, ז (דברים שאסרו באכילה נאסר אף בטלטול). תקטו, א (שכח וטעם מ. יפלוט מיד). תקטו, ד (עיקרו סייג לאיסורי תורה, שלא יעלה ויתלוש או להוצאה, לפיכך החמירו בספקו אף ביו"ט שני). תקפו, כג (אינו נדחה מפני מצות שופר).

אוכל, תורת אוכל

ב: רסב קו"א א (איסור כיבוד הבית שיטלטל קליפות שאין ראוים לאכילה, וההיתר מטעם גרף של רעי). שח, ח (קמח ועיסה של ישראל. מ. מחמת גופו). שח, ט (מאכלות האסורות בהנאה או שאסורים באכילה בו ביום ואין עומדים להאכילן לכלבים. משקין שזבו. ביצה שנולדה וחלב שנחלב בשבת). שח, יז (אוכלין ומשקין מותר לטלטל אפי' שלא לצורך כלל). שח, מד (גמי לח, אוכל בהמה). שח, ס (פירורים ועצמות וקליפות שראוים לבע"ח מותר להעבירן מהשלחן, ואם אין ראויות ינער הטבלה ויפלו). שח, סג (סתם קש להסקה ואסורים, הזמינם למאכל בהמה או במקום שאין סתמם להסקה, מותרים). שח, סד (חצב וחרדל במקום שצביים ויונים מצויים). שח, סה (עצמות במקום שכלבים מצויים). שח, סו (גרעיני תמרים במקום שדרך להאכילן לבהמות). שח, סז (בשר חי תפל ראוי לאכילת אדם, אבל לא קשה ושומן. בשר מסריח עומד לכלבים). שח, סט (דג חי אסור). שח, פט (יין של נזיר לא נעשה מ.). שיא, טו (קש שהזמין למאכל בהמה, או במקום שסתמו עומד למאכל בהמה). שיח, יד (בצק שנילוש מאתמול מותר לטוח בו פי הקדרה). שכא, א (חבילי פיאה איזוב וקורנית שהכניסן לייבשן, וסתמן למאכל בהמה ומותר להסתפק מהן). שכג, ט (מותר לטלטל כוס ששתה בו הנכרי, שהיין שנשאר בו בטל לכוס). שכד, יב (תבן שנמאס במדרס רגלי בהמה). שכה, יא (הביא נכרי מחוץ לתחום מותר לאחרים ולכן אינו מ.). תה, ט (אפילו הובאו ע"י ישראל אינם מ. כיון שאין איסורן אלא משום קנס).

ג: תמד, יג (ע"פ שחל בשבת, יכול לטלטלו עד שעה ו' שראוי להאכילו לכלבים וליתנו לנכרי). תמו, ה (חמץ האסור בהנאה). תמו, ז (כנ"ל). תנז, יח (חלה ביו"ט). תצד, יד (עשבים שאין ראוים למאכל, שחשב לשוטחן ביו"ט).

ד: תקא, טז (מטלטלין א. לכל דבר). תקו, ט (אסור לטלטל חלה טמאה ביו"ט). תקיג, ג (ביצה שנולדה בשבת או יו"ט, כיון שאסורה באכילה אסורה בטלטול). תקיג קו"א א (קיי"ל שכל דבר שלא חזי לאכילה מ. הוא). תקטו, א (כשמותר באכילה לאחרים אינו מ. אף למי שנאסר). תקטו, ד (כל דבר שאסור באכילה ולהשתמש בו אסור בטלטול). תקטו, טו (הביא נכרי מחוץ לתחום מותר לאחרים ולכן אינו מ.). תקטז, ה (תבואה המותרת בטלטול ביו"ט). תקיח קו"א ה ד"ה והנה (צואה). תרלח, ו (נוי סוכה, כיון שאסורים באכילה אסורים בטלטול). פסקי הסדור תתקג ד"ה טוב (קליפות אגוזים).

ביום טוב

ד: תצה, יג (מ. שמותר בשבת, ב' דעות ביו"ט. נולד ביו"ט, ב' דעות. לצורך אכילת דבר היתר מותר לטלטל מ.). תצז, כט (התירו לטלטל טריפה מחמה לצל, כדי שלא ימנע מלשחוט). תצז, לב (דבר שאין הטרפות מצויות בו אסור לטלטל מחמה לצל). תצח, לא (שחט ביו"ט, מצות כיסוי דם דוחה איסור מ.). תצח, לב (אם יש בזה גם קצת איסור עשיית גומא אסור. נעץ בו דקר מעיו"ט מועילה הכנתו לכמה דקירות). תצח, לג (לכתחלה אין לשחוט על סמך דקר נעוץ, שאינה הכנה גמורה). תקז, ט (התירו לטלטל מ. לצורך אוכל נפש. טיט שנפל מדפנות התנור ומחרך הפת). תקז, יא (אש ואפר חם אינם מ. ביו"ט). תקז, כ (טיט שברחוב התלוש מהקרקע, כדי לסתום פי התנור, צריך שיהי' דעתו עליו מעיו"ט. טיט שעל שפת הנהר המחובר לקרקע, צריך לנתקו מעיו"ט ולעשות בו סימן). תקט, טז (מותר לטלטל מ. לצורך אכילה, שלא יהא חמור מעשיית מלאכת לצורך או"נ. והיינו דוקא להסיר מ. מפירות, אבל אסור לאכול ולהשתמש במ. שדינם כמו מאכלות אסורות שלא הותרו ביו"ט). תקיד, יט (אפרוח שנולד ביו"ט אסור עד הערב). תקטו, ד-י (ניצוד ע"י נכרי ביו"ט). תקיח, ה (מ. מחמת מיאוס, ב' דעות. עץ חד כשפוד אחרי שצלה בו, יש לו תורת כלי לצלי' ולא לדבר אחר. כל מ. שצריך למקומו ביו"ט להעמיד או"נ מותר לסלקו). תקיח, יב-טו (להאוסרין מ. ביו"ט אסור להסיק עצים ותבן שהכניס לאוצר, אא"כ מעיו"ט אין התבן ראוי לאכילת בהמה ולגבל בו טיט רק להסקה, והוא יבש).

ביטול כלי מהיכנו

ב: רסה, ג (אסור ליתן כלי בשבת תחת הנר לקבל שמן הנוטף. דומה לסותר כלי). רסה, ד (מותר ליתן כלי קודם השבת תחת השלחן ובשבת לקחת השלחן משם). רסה, ה (מותר ליתן כלי בשבת תחת נר שעוה שאם יפול אליו הנר ינערו). רסה, ז (מותר ליתן כלי לקבל הניצוצות אבל לא הפחמין הנופלים מהפתילה. אסור לבטל מהיכנו לפי שעה). רסו, כג-ו (כשצריך לפרוק מוקצה מחמורו וחושש שישברו, אם יש הפ"מ יניח תחתיהם כרים וכסתות ויפלו עליהם ואח"כ ישמטם עד שיגיע לארץ. אם מותר להשאירם עליהם במקום הפ"מ). רסו קו"א יא (כשהתירו ביטול כלי לפי שעה, אם צריך שיהי' דעתו להסירו מיד או סגי במה שיכול להסירו אם ירצה). שם ד"ה ואפשר (חילוק בין כרים וכסתות שפורק עליהם לבין קורה שסומך בספסל). שם ד"ה ולהכי (שלא במקום הפ"מ אסור אפי' לפי שעה). שה, כו (במקום צעב"ח לא גזרו). שח, עח (לפי שעה מותר. לכפות הסל לפני האפרוחים). שי, י (לפי שעה מותר רק בהפ"מ). שיג, כג (כשסומך קורת הבית בכלי לא יהדק). שלה, ד (כשנסדקה גיגית של ענבים. לפי שעה). שלח, ט (כלי תחת הדלף).

ד: תקכא, ד (כלי תחת הדלף, ביו"ט כמו בשבת).

ביצה שנולדה

ב: שה קו"א ב ד"ה בשבת (נולדה בשבת, אי לאו משום גזירת שבת אחר יו"ט מותרת, אף שהתרנגולת מ.). שח, ט (הטעם שאין עליו תורת אוכל).

ד: תקז קו"א ד ד"ה כתב (הנאה שמאליה מותרת. לסמוך עליה כרעי המטה בלי טלטול. חזותא בלא טעמא. הנאה שע"י מעשה אסור). תקיג, א-ב (נולדה בשבת שאחר יו"ט או ביו"ט שאחר השבת אסורה באכילה מה"ת, נולדה בשבת או ביו"ט אסורה באכילה מד"ס). תקיג, ג (כיון שאסורה באכילה אסורה בטלטול). תקיג, יא-ב (בדק בקינה עיו"ט ולא מצא ביצה וקודם עלות השחר מצא ביצה, אם יש שם תרנגול זכר אינה מולידה בלילה ובודאי יצאה רובה בעיו"ט וחזרה למעי אמה ובליל יו"ט נולדה כולה, ואם אין שם תרנגול אסורה מספק). תקיג, יג (לא בדק, תולין בכל אופן שנולדה בעיו"ט). תקיג, יד (לפיכך לוקחים ביצים מנכרי בליל יו"ט, אבל לא בליל ב' דר"ה).

ראה גם לקמן אצל הכנה מיו"ט לשבת. נולד. עיי"ע לידה (ביצה שנולדה). מלאכת שבת (הכנה משבת ליו"ט).

בסיס לדבר האסור

ב: רנט, ב (כשמטמין הקדרה במ. אין כיסוי הקדרה נעשה ב. להטמנה). רנט, ג (כשהכיסוי מ. אין הקדרה נעשית ב. לכיסוי). רנט קו"א ב (כשלא נעשה ב. וצריך למקומו יכול לטלטלו עם המ. שעליו). רסה, ג (ב. לאסור ולמותר). רסה, ה (רק כשהי' עליו ביה"ש ולא הי' דעתו לנערו). רעז, ג (נר הקבוע בדלת אין הדלת בטלה לנר אלא לבית). רעז, ו (כששכח לסלק הנר מהטבלה אינה ב. הניח מדעתו שיהי' עלי' ביה"ש הוי ב. הי' דעתו לסלקו בשבת ע"י נכרי, ב' דעות. המפה אינה ב. לנר. היו מונחים עליו גם לחם ושא"ד החשובים יותר מהמ. לא הוי ב.). רעט, א (הנר בסיס לשלהבת). רעט, ב (וכן השמן והפתילה). רעט, ד (הנר עשוי בשביל השלהבת, ולא מועיל מה שמניח עליו לחם). רעט, ה (התנה לטלטלו כשיכבה, ב' דעות. לענין טלטול ע"י נכרי סומכין על המתירים). רעט, ו (נר שהודלק באמצע שבת מותר לטלטלו אחר שכבה, ולא נאסר מטעם ב.). שח, ה (נדן סכינים שהוא ב. לאיסור ולהיתר מותר). שח, ס (טבלה לא נעשית בסיס לקליפות שלא היו עליה ביה"ש). שח, סא (כשיש פת על הטבלה הקליפות בטלות לגבה). שט, ד (שכחו עליו או הניח עליו גם היתר החשוב יותר לא נעשה ב.). שט, ז (הי' בדעתו להסירם אחרי ביה"ש, ב' דעות). שט, ח (נעשה ב. וניטל האיסור, נשאר הב. באיסורו). שט, ט (הניחה באקראי לא נעשה ב. חפצים בתיבה. מנורה שעל המפה). שט, י (קינה של תרנגולים שיש בה ביצה נעשה ב.). שט, יא (הניח מ. על דבר של חברו לא נאסר. ואם הוא לטובת חברו נאסר). שי, יא (אפי' ניטלה ממנו המ. בשבת אסור לטלטלו כל השבת. הניח עליו המ. באמצע השבת לא נעשה ב.). שי, יד-טו (הניח מעות בכיס בגדו, אם הכיס תלוי לא נעשה הבגד ב. רק הכיס, ואם תפור לארכו נעשה הבגד ב. ואם הכיס קשור ותלוי בבגד נעשה הבגד ב. לכיס. וכן כשהניח מעות בתיבה שבשלחן). שי, טז (ב. לאיסור ולהיתר, תלוי אם אצל הבעלים ההיתר חשוב יותר מהאיסור). שי, יח (כשביה"ש הי' עליו איסור לבדו ומשחשיכה הונח גם היתר). שי, כ (תיבה שיש בה דברים המותרים ומעות). שיא, יד (צנון הטמון בארץ העפר משמש לצנון, שלא נעשה ב.). שלד, יח (אין הטבעת או אוכלין חשובין לגבי ארנקי של מעות). שלו, יג (עשבים שתחבן בעפר מותר לאחוז בהם ולהוציאם). שעב, יד (כפה ספל והטיט מונח על אגניו לא נעשה ב. שאין הספל משמש לטיט).

ג: תלה, ג (איסור טלטול הנר). תנז, יח (הפריש חלה והניח במים צוננים שלא יחמיצו).

בעלי חיים בשבת

ב: שח, ח (אין עליהם תורת כלי. מ. מחמת גופו). שח, עח-ט (אף שראוי לצחק בו התינוק הוא מ. מפני צעב"ח התירו לדדות בע"ח ולדחות תרנגולת). שח, פד (זרע תולעת משי). שטז, א. שטז, יב. שטז, יח (התירו טלטול פרעוש העוקצו). שטז, כד.

עיי"ע מלאכות שבת (רוכב).

בעלי חיים ביום טוב

ד: תצה קו"א י (הזמנת יוני שובך שאומר בעיו"ט אלו ואלו אני נוטל. אם חמיר או קיל מגרוגרות וצימוקים). תצז, א (דגים שלא הכינם במעשה הן מ. ביו"ט, אפי' בביבר קטן שאינו מחוסר צידה, כיון שמכוסין מהעין). תצז, ד (הזמנת דגים שאומר בעיו"ט מכאן אני נוטל, ויודע שלא יצטרך כולם, צריך ליקח ולאכול מה שיעלה בידו, והשאר מ.). תצז, ה-ו (בע"ח טהורים המ. ביו"ט אין נותנין לפניהם מזונות, אפי' מזונותן עליו, אלא ברחוק מהם קצת). תצז, יא (נכנסו לביבר קטן בעיו"ט אינן מ. אף שלא ידע בהן). תצז, יב (איל או צבי שקננו בפרדס בתוך ע' אמה לעיר אינן מ. חוץ לע' אמה צריך לזמן מעיו"ט). תצז, טו (כל שא"צ לזמן מותר להחזיר מה שלא הוטב בעיניו, ויר"ש יברר מעיו"ט). תצז, יז-ט (יוני שובך שא"י לפרוח צריך לזמן, שיסמן ויאמר אלו אני נוטל למחר. אמר מכאן אני נוטל, או כולם אני נוטל ואינו צריך כולם, אינו מועיל אפי' ליקח א', שמא יברור ונמצא מטלטל מ.). תצז, כה (של נכרי אינו מ.). תצז קו"א א (ביאור דעת הרמב"ם, שדגים בביבר קטן א"צ הזמנה, ובביבר גדול אין הזמנה מועלת, ורק ביוני שובך שבאין לכלובן בערב מועלת הזמנה). תצז קו"א ב (הזמנת דגים מועלת רק לאלו שיצטרך ביו"ט, ואין חוששין שיברר ויחזיר המותר למים). תצז קו"א ג (כל שאסור לאכלו משום מ. אפי' אין צידה, אסור לתת לו מזונות). תצח, ה (בהמות הרועות כל הקיץ חוץ לתחום ובאו ביו"ט לעיר הן מ.). תצח, ו (בהמות נכרי אין בהם מ.). תצח, ח-ט (עגל שנולד ביו"ט, אם האם עומדת לאכילה, אפי' היא טריפה אינה מ. ואם עומדת לולדות, היא מ. ולא נולד. ותלוי בדין מ. ביו"ט). תצח, כ (אף שאין נותנין לפניהם מזונות, התירו לעשות פרנסה לבכור שנפל לבור, כדי שלא ימות). תצח קו"א א (התירו לעשות פרנסה לבכור שנפל לבור מפני צעב"ח).

ראה גם לקמן אצל הוקצה מלהשתמש (לענין עומדת לביצים או לולדות). מחוסר צידה.

גרוגרות וצימוקים

ב: רסג קו"א ז (מותר ליגע בהם). שי, א (הראוי לאכילה אינו מ. אפי' עומד לסחורה ודחה בידים, חוץ מגו"צ שהניחן לייבשן וידע שיסריחו עד שיתייבשו לגמרי). שי, ב (גו"צ של נכרי מותרים). שי, ה (אפי' יבשו ונעשו ראוים בשבת הוקצו לכל השבת). שי, ח (יבשו ונעשו ראוים קודם השבת מותרים, אף שלא ידעו הבעלים). שי, ט (יבשו קצת והם ראוים ואינן ראוים, אם הזמינם מבעו"י יצאו מתורת מ.).

ד: תצה, יג (אסור אף בשבת). תצה, יד (דוקא מעשה מוציאן מידי מעשה, ליחד לו מקום ויעשה סימן שמכאן ועד כאן אני אוכל). תצה קו"א י (אם יכול להזמין יותר ממה שצריך לו).

גרף של רעי

ב: רסב קו"א א (אין עושין גש"ר לכתחלה. מטעם זה מותר לכבד הבית ואסור לכתחלה לזרוק על הארץ). רעט, ג (אסטניס שהנר שהדליקו בו מאוס עליו). שח, סו (לא יזרוק קליפות וגרעינים לפניו, שאין עושין גש"ר לכתחלה). שח, עב (במקום שמקפידים עליו מותר לטלטלו להוציאו). שח, עג (באיזה אופן מותר להחזירו לבית). שח, עו (במקום הפסד יקבע ישיבתו אצלו ויוציאנו משם ויסתלק ההפסד). שכג, ט (מותר להדיח כוס ששתה בו הנכרי יין, שהיין שבו הוא גש"ר שמסיר בהדחה). שלה, ד (משום הפסד התירו לעשות גש"ר לכתחלה. נסדקה גיגית של ענבים). שלז, ב (עפרורית וקליפי אגוזים על הקרקע בבית). שלח, ט (אסור לעשות גש"ר לכתחלה, אלא במקום הפסד).

ד: תקיח, י (ביו"ט כמו בשבת).

הוקצה לבין השמשות

ב: רעא קו"א ג ד"ה ואף (אתקצאי לכולא יומא). שה קו"א ב ד"ה בשבת (בהמה שנשחטה לחולה, כיון שלא דחיא בידים לא הוי מ. וכמו"כ החלב והביצה לא נאסרו מטעם זה). שח, י. שח, כז (כלי שהוקצה בביה"ש מחסרון כיס, ונשבר בשבת, הוקצה לכל היום). שח, ע (בשר של נכרי שנשחט או נתנבל בשבת מותר). שח, עח (סל שהיו עליו אפרוחים בביה"ש). שי, ד-ו (דוקא בדחי' בידים, כמו נר שהדליקו וכבה, או גרוגרות וצמוקים שנעשו ראוין בשבת, משא"כ בע"ח שנשחטו בשבת לחולה). שי, ז (דוקא כשהוקצה לכל ביה"ש). שיח, ה (נשחט לחולה בשבת אינו מ.). שיח, ו (פרי שלא נגמר בישולו אסור מטעם שהולך וגדל בש. ואפי' קצצו לצורך חולה). שכד, ה (נתנבלה בש. אינה מ.). שכה, ו (גמרו בידי אדם אין בו משום מ. קמח או עיסה של נכרי שאפה בשבת, ב' דעות. פת שהתחיל נכרי לאפות קודם השבת, ותבואה שטחנה ואפאה בשבת אינה מ.). שכה, ז (דוקא בדחי' בידים, משא"כ פירות שאין נאכלין חיין שבישל הנכרי לעצמו בשבת). שעב, כב (גדיש שהוקצה למחיצה בין ב' חצרות, או ב' חלקי הבית, וי"א שאינו מ. מה שלמע' משיעור מחיצה, בחצר גזרו ולא בבית). תצח, יח (בכור שעברו וראו מומו ביו"ט והתירוהו, כולם מודים במ. גדול כזה). תקא, א (קורה העומדת לבנין שנשברה ביו"ט, כולם מודים במ. גדול כזה). תקיג, יט (אפרוח שנולד ביו"ט, כולם מודים במ. כזה). תקטו, א (נכרי שהביא מהמחובר, שאסור באכילה במוצאי יו"ט בכדי שיעשו, אם הוא יו"ט שני או שבת, אסור בטלטול עד בכדי שיעשו). תקיח, יג (תבן שבאוצר שנרקב ביו"ט ואינו ראוי אלא להסקה, אין לך מ. גדול מזה).

ד: תקיז, ה (פת שאפאה הנכרי בשבת).

ראה גם לעיל אצל בסיס.

הוקצה לחצי שבת

ב: רעט, ו (נר שהודלק באמצע שבת מותר לטלטלו אחר שכבה, ולא נאסר מטעם בסיס לדבר האסור). שי, ז (אין מ. לחצי שבת). תצח, יח (בכור שנולד ביו"ט ועברו וראו מומו והתירוהו, אין מ. לחצי יו"ט).

ד: תקיד, כד-ה (נר שהודלק אחר כניסת ליל יו"ט ונכבה, מותר להסתפק ממנו, אבל בשעה שדולק לא יסתפק משמן שנטף ממנו, אבל יכול לטלטלו. ונר שהודלק שלא למצוה מותר בכל אופן).

הוקצה מלהשתמש

ב: שח, ג (כלים העומדים לסחורה, אם אינו מקפיד מלהשתמש מותרים). שח, ז (מותרים). שי, א (ראוין למאכל אפי' עומד לסחורה, או זרען בקרקע ולא השרישו, או ביצים שנתן תחת התרנגול, או תמרים שכונסין בסלים לגמר בישולן, מותרין).

ד: תצה, יג (בשבת מותר, ביו"ט ב' דעות. בהמה העומדת לחלבה, תרנגולת לביצים, שור לחרישה). תצה, יד (אף להאוסרים ביו"ט, מחשבה מוציא מידי מחשבה, ומעשה מוציא מידי מעשה בגרוגרות וצמוקים). תצה קו"א ז (טבל מוכן הוא). תצה קו"א ט (הכניס לאוצר של פירות לא חשיב אקציה בידים, וביו"ט מועלת מחשבה). תצז, יד (חי' ועוף בית שדעתו לגדלן לולדות או ביצים, ב' דעות ביו"ט). תקיח, יב-טו (עצים ותבן שהכניס לאוצר, להאוסרים מ. ביו"ט). תקיח קו"א ב (הכניס לאוצר ל"ח דחי' בידים).

ראה גם לעיל אצל בעלי חיים ביו"ט. גרוגרות וצימוקים. לקמן אצל מחוסרי צידה.

הנאה מהמוקצה

ד: תקא, יא (אסור לשורפו ביו"ט במקומו, שאסור להשתמש בו וליהנות ממנו). תקא, יג (מסיקים בכלים שלמים, אף שנהנה כשנעשו שברי כלים והוו נולד, הנאה מאליה מותר). תקז, ד (הנאה הבאה מאליה). תקז קו"א ד (הוכחות לחילוק בין הנאה מאליה להנאה ע"י שריפה במקומו). שם ד"ה מכל מקום (גם פירות ועצים הנושרים מותרת הנאה שמאליה. אתרוג שנתלש מותר להריח בו). שם ד"ה כתב (גם הנאסר משום הכנה מותרת הנאה שמאליה. לסמוך כרעי המטה על ביצה שנולדה בשבת, בלי טלטול. חזותא בלא טעמא). תקט, טז (הנאה ממילא שלא ע"י מעשה מותרת, אבל להסיק עצי מ. ביו"ט אסור). תקט קו"א ג (גם לסמוך בכרעי המטה בלי להזיזו, קיי"ל שמותר).

רק גם לקמן אצל נגיעה ונענוע.

טלטול ע"י גופו; כלאחר יד

ב: רנט קו"א ג ד"ה משא"כ (טעם היתר ט. הקש ע"י גופו, לדעת הר"ן שאוסר ט ע"י גופו כשצריך למ.). רסו יט (אין איסור כלל). רעו, ט (באחורי ידיו או בין אצילי ידיו, מותר). רעו, י (י"א שט. לצורך המ. עצמו אסור). רעו קו"א ג (לרא"ש מותר בכל אופן, ולר"ת ותוס' מותר רק כשאינו לצורך המ. עצמו). שא, לט (כשלובש בגד שמעות בכיסו. כלאחר יד). שא קו"א י (קיי"ל כרא"ש שמותר אף לצורך המ.). שה, כד (פריקת המשא מהבהמה ע"י ראשו). שו, ג (אין צד היתר להביא המ.). שז, טו (אין צד היתר להתיר כשצריך לגוף המ.). שח, יד (ישיבה על המוקצה, אף שמתנענע עי"ז). שח, טו (ע"י רגלו דרך הילוכו או ע"י ניפוח, אפי' לצורך המ.). שח, נב (ישיבה על אבנים, אף שמתנענע עי"ז). שיא, טו (מותר אפי' לצורך האיסור).

עיי"ע מלאכות שבת (שלא כדרכה).

טלטול ע"י דבר אחר; מהצד

ב: רנג, יא (כשמטמין הקדרה במ. ונוטל הקדרה והמ. נופלת). רנט, ב (כנ"ל). רנט, ד (כשמחזיר הקדרה לקופה עם מוכין מ. ונתקלקלה הגומא, לא ירחיב הגומא ע"י הקדרה). רנט קו"א ג (חילוק בין ט. מהצד שמותר, לבין ט. ע"י ד"א דאסור). רסה, ג (כשיש בכלי היתר ואיסור ומטלטל בשביל ההיתר). רסה, ה (כשמנער המ. מהכלי). רסה, ו (מותר להוריד היתר ממ. התלוי אף שיתנדנד). רסו, כב-ג (כשצריך לפרקם מהחמור יתיר החבלים ויפלו). רעז קו"א ג (בנר הקבוע בדלת, תלוי אם פתיחת הדלת לכניסה ויציאה או לצורך הנר). רעז, ה (כשצריך ההיתר במקום אחר ואין חשש הפסד ינער המ. ומטלטל ההיתר. כשצריך למקומו יכול לטלטלו עם המ. לאיזה מקום שירצה). שח, ה (יש בו היתר ואיסור וא"א לנער האיסור או שצריך למקומו מותר). שח, ס (ניעור הטבלה שעליה קליפות ועצמות מוקצים. חילוק בין ט. מהצד שמותר, לבין ט. ע"י ד"א דאסור). שח, סא-ב (לא יטלטל הטבלה למקום אחר אא"כ צריך להשתמש במקומו). שט, א (נוטל את בנו ואבן בידו, אם יש לו געגועים ואם ישליך האבן יבכה). שט, ד-ה (מ. המונח על דבר המותר ולא נעשה בסיס, אם אינו יכול לנערו או שצריך להשתמש במקומו, מותר לטלטלו עם האיסור למקום שצריך. כלכלת פירות ואבן בתוכה. אבל על חבית יין. מעות על הכר). שי, י (לצורך המ. אסור). שי, יא (בצריך למקומה מטלטלה והיא עליה). שי, יד-טו (בגד שבכיסו מעות). שי, יז (מחתה שבה אפר מותר ופחמים אסורים, אם אינו יכול לנערה במקומה יטלטלה כמות שהיא). שיא, א (מת במקום שריפה התירו ממטה למטה או ע"י מטה). שיא, ג (מחמה לצל לא התירו מהצד לצורך המת האסור בטלטול). שיא, ט (לצורך הכהנים מותר, כי הוא לצורך דבר המותר). שיא, יד (לצורך האיסור אסור אפי' כשצריך האיסור להשתמש בו, ומותר רק לצורך ההיתר או לפנות מקומו).

ג: תמד, יג (לצורך מקומו מותר). תמו, ז (ע"י קנה אסור).

טלטול ע"י ככר או תינוק

ב: שח, כב (כלי שמלאכתו לאיסור אם מותר לטלטלה ע"י כא"ת, ב' דעות). שח, סו (גרעיני תמרים ע"י פת). שח, עג (החזרת גרף של רעי לבית לפנות עליו, ע"י מים הראויים). שיא, א (מת במקום שריפה התירו ע"י כא"ת או כלי שמלאכתו להיתר). שיא, ג-ד (וכן מת מחמה לצל שלא יסריח או שאר בזיון). שיא, ז-ח (לא התירו אלא במת משום כבודו, ולא לצורך הכהנים). שיא, י (בגד המת שהי' לבוש בו מחיים הוא כמו ככר). שיא, יד (כשאוחז האיסור בידו לא התירו אלא במת). שלד, יח (וי"א שהתירו אף בדליקה להציל ארנקי של מעות).

ד: תקכו, י (מת ביו"ט, שקוברים למחר, מותר אף לצורך החיים).

כלי, תורת כלי

א: ג מהדו"ב, ח (טלטול אבנים לקינוח). קסח, ג. פסקי הסדור תרח ד"ה הקינוה (טלטול אבנים לקינוח).

ב: רנט, א (מוכין עומדים לעשות לבדים. הטמין בהם קדרה דרך מקרה. יחדם לכך. גיזי צמר). רנט, ה (אבנים שסביב הכירה ועצים שסותמים בהם פי התנור צריך ליחדם לעולם). רנט קו"א א (גיזי צמר שנתנן לאוצר לסחורה אין להם ת"כ אא"כ יחדן לכך. הטעם והמקור לדעת המ"א, דהיינו דוקא כשמקפיד מלהשתמש בהן והוי מ. מחמת חסרון כיס). שם ד"ה אלא (אין דרך ליחד אבנים לישיבה, והוי מ. אף שישב עליהם בחול וחישב לישב עליהם בשבת, רק כשעשה מעשה גדול וסידרם לישיבה. גיזי צמר שנתנן לאוצר לסחורה הוי מ. אף שהטמין בהם בשבת, שאין בה ת"כ, וגם הוי מ. מחמת כיס, וגם אתעביד בהו מעשה של הקצאה). רעט, ז (לא מועיל מה שראוי לכסות בו כלים). שא, יח (פשתן סרוק שנותנין על המכה). שא, לט (מעות מנוקבים, אם הם של כסף וזהב לתלות לתכשיט מותר). שא קו"א ו (מקל בעלמא). שב, ג (נוצות שנפלו מכר וכסת אינן מ. שראויות להחזירן להן. נוצות שלימות עם קנים שלהם אסור לטלטלן). שה, ד (אפסר מוכן הוא לבהמה). שח, ג (כשאינו מיוחד אלא הוא כ. מחמת שראוי להשתמש בו, אם הכניסן לאוצר לסחורה ביטל תורת כ.). שח, ו (נייר העומד לכתיבה). שח, ח (אבנים ומעות ועצים וקנים וקורות ועפר וחול ומת. מ. מחמת גופו). שח, יא (כשיש עליו תורת כ. מותר אפי' הוא משא י' בנ"א). שח, יז (ספרים מותר לטלטל אפי' שלא לצורך כלל). שח, כו (שברי כלים שאין ראוים לשום מלאכה). שח, ל (זרקה לאשפה קודם שבת ביטלה מת"כ, זרקה בשבת לא פקע ממנה ת"כ). שח, לב (צרורות ואבנים וחתיכת עץ לא ירד עליהם ת"כ במה שראוי לכסות בה כלי). שח, לו-ז (עשה בו תיקון המוכיח שהוא כיסוי כלי, או שהשתמש בו מבעו"י ודרכו לכך, נעשה ת"כ. עשאו כיסוי קרקע או כלי הקבור בקרקע או בנוי ע"ג קרקע צריך שיהי' לו בית אחיזה). שח, לט (מחט שניטל חודה, לא מועיל מה שראוי לנטילת קוץ. יחוד מועיל. מחט שעדיין לא ניקבה סגי במה שלפעמים מייחדה לנטילת קוץ). שח, מו (קנה שבחלוק שכבסו אינו כלי, אא"כ יחדו לכך). שח, מח (לבנים שנשארו מהבנין עומדים לישב עליהם). שח, נ (חריות דקל שקצצם לשריפה ונמלך לישב עליהם, מחשבה מוציאה מידי מחשבה). שח, נא (ישב עליהם במקרה נעשה עליהם ת"כ). שח, נב (בשאר עצים ואבנים אין מועלת מחשבה או ישיבה עליהם, אא"כ עשה בהם מעשה גדול). שח, נג (דבר שדרכו לייחד סגי במחשבה להשתמש בה בשבת או שנשתמש בהם פ"א, ודבר שאין דרכו לייחד צריך לייחדו לכך לעולם או מעשה תיקון). שח, נה (ענף שיחדו להבריח זבובים או לאיים על התינוקות). שח, נו-ז (פשתן סרוק סגי במחשבה או השתמשות פ"א לתת על המכה או על הקרחה). שח, נח (עורות שאינן עבודין יבשים מותרים, לחים של בהמה גסה, ב' דעות). שח, נט (נסרים של בעה"ב, או אפי' של אומן אלא שחשב מבעו"י שום תשמיש, מותרים). שח, סג (במקום שסתם קש לשכב עליו מותר). שח, עא (קמיע שאינו מומחה אינו מ.). שח, עז (עפר שהכניס לביתו מותר אם יחד לו קרן זוית, וכן פירות הטמונים בחול). שח, פג (כדור לשחק בו, ב' דעות). שח, פה (בגד שעטנז, ב' דעות. חילוק בינו לבין כלי שמלאכתו לאיסור). שח, פו (מניפה להבריח זבובים). שח, פט (בגד של עשירים שגרוע ומ. בעיניהם, אסור אף לעניים). שט, ג (סתם כלכלה באבן או תלה בדלעת, אם יחדו או קשרו מבעו"י נעשה אף האבן כ.). שיא, א (מת). שיא, יד (עפר או קש שיחד להטמין הצנון). שיא, טו (קש שהניח עליו סדין מבעו"י או ישב עליו או חשב לישב עליו או הזמינו למאכל בהמה). שיב, א-ג (משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לבה"כ, לקבוע כמלא היד, ולשאינו קבוע כשיעור ראש בוכנא, ובביתו שרק הוא נפנה אסור. רישומן ניכר או יחדן לעולם מותרים). שיב, ח (חרס שראוי לכסות כלים). שיג, א-ב (לוח לסגירת החלון או ארובה סגי במה שחשב עליו מבעו"י או שפקק בו פ"א. קנה לנעול הדלת צריך לעשות בו מעשה להכינו). שיד, כא (שעוה שהכין לתשמיש). של, ח (אם מותר לטלטל ולד ספק בן ח', ב' דעות). של, ט (בן ח' אסור לטלטל, אמו שוחה עליו ומניקתו). שלד, יב (כתבי קדש שנכתבו בכתב ולשון אחר). שלד, יג (מותר לטלטל קמיע שאינו מומחה). מהדו"ב תתצה (מחט שניטל חודה, לדעת סה"ת אם מועיל יחוד לשים בצעיף). שם הגהה ח (תלוי עם בלעדי המחט יפול הצעיף לגמרי).

ד: תצה קו"א ח (שעוה. הטעם שמחשבה אינה מועלת באבנים). תצח, כד (אפר שהוסק מעיו"ט מוכן לכל). תצח, כז (הכניס עפר הרבה לגינתו וצבור במקום א', או קופתו עפר לחצרו ויחד לו קרן זוית, הוי הזמנה ואינו מ.). תצח, כח (הזמינו לכסות דם שחיטה, אינו מועיל לכסות צואת תינוק, שס' לו בשעת הכנה). תצט, ג (עור מבהמה שנשחטה ביו"ט). תצט, ז (נוצות מעוף שנשחט ביו"ט). תצט, ח (עור לח שאינו ראוי לישיבה). תצט קו"א ב (חֵלב שהקצה לסחורה אסור אפי' למתירים מ. ביו"ט). תקא, יז (עץ שמחתין בו האש הוא כ.). תקא, יח (שיורי לפידים שאסור להדליק בהם ביו"ט אינם כ. כלל). תקיח, ה (עץ חד כשפוד אחרי שצלה בו ביו"ט, יש לו תורת כ. לצלי' ולא לדבר אחר). תקיח, ו (סולם של עליה, אסור לטלטלו ומותר לעלות ולירד בו. של בית, מותר לטלטלו ואסור להוציאו לחוץ כשיש מראית העין. ושל שובך מותר).

ראה גם לעיל אצל בעלי חיים. לקמן אצל שברי כלים.

כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל בשבת

ב: רסו קו"א יא ד"ה ולהכי (הכי קיי"ל). רעז, ח (מותר לכפות קערה על הנר שלא יאחוז בקורה האסורה בטלטול). שח, עב. שח, עח. שי, י (מותר לכפות כלי על ביצה שנולדה בשבת, ובלבד שלא יגע). שלח, ח.

ג: תמו קו"א ג (הכי קיי"ל).

ד: תקיג, ג (מותר לכפות כלי על ביצה שנולדה ביו"ט, ובלבד שלא יגע).

כלי שמלאכתו לאיסור

ב: רעט, א (מותר לצורך גופו או מקומו. נר ומנורה שלא דלקו בתחלת השבת). שח, ב (מותר כשראוי לכסות בו כלים). שח, יב (לצורך גופו ומקומו מותר ולצורך עצמו אסור, אא"כ מחשב להשתמש בו איזה תשמיש). שח, יט-כ (תפילין, שופר וחצוצרות). שח, כא (מלאכתו לאיסור ולהיתר מותר). שח, כב (מדוכה טפלה לשום שבתוכה לטלטלה אפי' שלא לצורך. אם מותר לטלטלה ע"י ככר או תינוק, ב' דעות). שח, לג (פתילה או נר שעוה וחֵלב. רק לצורך תשמיש המותר). שח, לח (מחט שלם). שח, מב (דפוס שבמנעל, מטלטלו לצורך מקומו, חלל שבמנעל). שח, מו (כלי שבחלוק שכבסו, מטלטלו לצורך חלל שבחלוק). שח, פה (חילוק בינו לבגד שעטנז שאינו ראוי גם בחול). שח, פז (מכבדת מלאכתה לאיסור ולהיתר ומותר, ולדברי האוסרים לכבד אף בקרקע מרוצף אסור). שח, פח (מורה שעות). שי, יב (כיס המיוחד למעות אם מלאכתו לאיסור או מ. מחמת חסרון כיס, ב' דעות). שיג, ב (לוח לנעול הדלת בחול שאסור לנעול בו בשבת, מותר רק לצורך גופו או מקומו). שכא, ח (לצורך גופו מותר).

ד: תצט, יב (עלי). תקא, יח (פתילה שאסור להדליק בה ביו"ט, משא"כ לפיד שאסור להדליק בו אינו כלי כלל). תקפח, ה (שופר בר"ה שחל בשבת).

כלי שמלאכתו להיתר

ב: שא קו"א ז (שלא לצורך כלל אסור). שח, טז-יז (בימי נחמי' גזרו חוץ מכ. הצריכים לסעודה שהתירו לצורך תשמישן בלבד. חזרו והתירו את כולן אף לצורך גופו ומקומו, חזרו והתירום אף לצורך הכ. אבל שלא לצורך עומד באיסורו. ואוכלין וספרים הותרו מתחלה אף שלא לצורך כלל). שח, יח (אם יצטרך לו במשך היום נק' לצורך).

ד: תקא טז (מטלטלין אותן לכל דבר, ולא רק לתשמישן).

מחובר

ב: שיב, ט. שלו, ד. שלו, כב (מותר ליגע באילן ואסור להנידו).

עיי"ע מלאכות שבת (עולה באילן).

מחוסר צידה

ב: שי, ג (אסור אף שהי' בדעת הנכרי לצודו בשבת). שכה, ח (אסורים ביו"ט).

ד: תצז, ח (מצודה פרושה מעיו"ט ולמחר מצא בהם אסור מספק). תצז, יג (מ"צ אין מועיל בו זימון). תצז, טז (כנ"ל. יוני שובך ועליה שבאין לכלובן בערב, אפי' נוח לתפסן). תצז, כה (מ"צ אסור אפי' של נכרי).

ראה גם לעיל אצל בעלי חיים.

מחמת איסור

ב: רסה, ג (שמן שבנר). רסה קו"א ב ד"ה ועיין (כ"ז שאין בהם איסור אינם מ. שמן שהקצה לנר. חטים שזרען). רעט, ב (שמן נר הדולק בביה"ש שאסור להסתפק ממנו). שי, ד (דוקא בדחי' בידים, כמו נר שהדליקו וכבה).

ד: תצה, יג (כשלא נדחה בידים בשבת מותר, ביו"ט ב' דעות). תצה קו"א ז (לדידן לא משכחת מ. מחמת איסור שלא נדחה בידים בלא נולד). תקיח, כ (נדחה בידים, עצים שהוסיף לדפנות או סכך הסוכה). תקיח, כא (בית סתום מלא פירות ונפחת ביו"ט אינו מ. מ"א. וכן בפירות שהובאו מחוץ לתחום).

מחמת גופו

ב: שח, ח-י (כשאין עליו תורת כלי או תורת אוכל).

ראה גם לעיל אצל אוכל. כלי.

מחמת חסרון כיס

ב: רנט, א (גיזי צמר שמיוחדים לסחורה. הטמין בהם קדרה דרך מקרה). רנט קו"א א ד"ה ואף את"ל דמוקצה (מחשבה אינה מועלת, ושאני נסרים של אומן כיון דלא אתעביד בהו מעשה הקצאה וכיון דבעה"ב לא קפיד). שם ד"ה ומיהו (גם אם נאמר דמחשבה מועלת, בסכין של מילה אין מחשבה להחזירו לבית מועלת, שלא חשב להשתמש בו). רסו, כג (מוקצה מחמת מיאוס שמקפיד מלכסות בו כלים). שז, כו-ח (אגרת שאסור לקרות בשבת ואינו מקפיד לצור ע"פ צלוחיתו אינה מ. אבל כתב שמקפיד עליו, כמו גט כשר, אסור לטלטלו). שח, ג-ז (הקצה לסחורה אסור אם מקפיד מלהשתמש בהם, וכלים יקרים שמקפיד כמו סכין שחיטה ומילה וסופרים או קורנס שמקפיד או נייר חלק העומד לכתיבה, אסור אף לצורך גופו ומקומו. מחשבה מבעו"י מועלת). שח, י. שי, יב (כיס המיוחד למעות אם הוא דומה למח"כ, ב' דעות). שי, יג (כיס התפור בבגד מותר). שלא, י (איזמל של מילה).

ד: תצה, יג. תצט, יא (חלבים וחתיכות שעוה שהוקצו לסחורה). תצט, יג (לקצב עליו בשר מותר לצורך שמחת יו"ט). תצט קו"א ב (חֵלב שהקצה לסחורה אסור אפי' למתירים מ. ביו"ט). תקא, א (קורה העומדת לבנין).

מחמת מיאוס

ב: רסו, כג (אם מקפיד מלהשתמש בהם אסורים). רעט, ז (נר שלא הודלק בו באותה שבת לא נאסר מ"מ, שראוי לכסות בו כלים). שח, ב (כנ"ל). שח, ז (מותר). שח, עג (גרף של רעי ועביט מי רגלים אינו ראוי לכסות בו כלי ואסור). שי, א (מותר).

ד: תצה, יג (בשבת מותר, ביו"ט ב' דעות). תקיח, ה (כנ"ל. עץ חד כשפוד, אחרי שצלה בו אסור לד"ה).

מחמת מצוה

ב: רסג קו"א ז (אינו חמור מגרוגרות וצמוקים, שמותר ליגע בהם). רסה קו"א א ד"ה והנה (בשמן שבנר מצוה). שח, י.

ד: תקיד, כד-ה (אסור להסתפק משמן שנשתייר מנר של מצוה ביו"ט. הדליקו אחר כניסת ליל החג, אין מ. לחצי שבת. ונר שהודלק שלא למצוה מותר בכל אופן). תקפח, ה (שופר בר"ה, תוקעין בו אבל לא ישתמש בו ליהנות ממנו).

עיי"ע ארבעה מינים (הוקצה למצותו). סוכה (הוקצה למצותו).

משקין שזבו

ב: רנב, יד (אסורים גזרה שמא יסחוט. הטעין ונתרסקו מבעוד יום מותרים). רנב קו"א יב (אסורים אף בתותים ורמונים, דכולא חדא גזירה היא). שה, לב (נאסרו באכילה, וכיון שאינו ראוי לבו ביום מ. הוא. גם כשנסחט ע"י נכרי לעצמו, או חלב שחלב לעצמו). שה קו"א ב ד"ה ומשום (לא חילקו בין מאליהן לע"י נכרי. אין לאסור מטעם זה כשנחלב לתוך האוכלין). שח, ט (הטעם שאין עליו תורת אוכל). שיח, כה (פת כפולה שבתוכה שומן שנקרש ונימוח אסור עד לערב). שכ, ג (זיתים וענבים אסור אפי' עומדים לאכילה. תותים ורמונים אסור כשעומדים למשקים). שכ, ה (זבו מחרצנים וזגים מותר). שכא, יד (דבש שיצא מהחלות שבכוורת). שכה, ח (גם כשנסחטו ע"י נכרי לעצמו באו משקים אלו לישראל ממילא ואסורין). שלה, ד (לתוך הגיגית שעדיין לא נדרכו, שנאסרו, ונסדק הגיגית).

ד: תקה, ה (בהמה העומדת לאכילה שחלבוה לכלי ריקן י"א שהוא דומה למש"ז ואסור).

עיי"ע מלאכות שבת (סוחט; שמא יסחוט).

נגיעה ונענוע

ב: רנג, יא (נענוע כל שהוא אסור). רסג קו"א ז (נגיעה מותרת, אף בדבר הראוי לאכילה). רסה, ו (נגיעה בדבר התלוי אסור). רסו, כד-ו (טלטול קצת התירו מפני הפ"מ ולא מפני הפסד מועט). . רעז, ו (נגיעה מותרת). שח, יד (נגיעה מותרת ונענוע אסור). שח, נב (ישיבה על אבנים מותרת, אפי' מתנענע עי"ז). שי, י (אם מותרת נגיעה לצורך המ. ב' דעות). שיא, יב (סיכת והדחת המת).

ד: תקיג, ג (נגיעה בביצה אסורה, שקרוב שיזיזנה). תקיח, ה-ו (אפי' מקצתו אסור, אבל מותר לעלות ולירד בסולם מ.).

ראה עם לעיל אצל הנאה מהמוקצה.

נולד

ב: רנב, יב (ביו"ט יש להחמיר. כשגמרו בידי אדם אין בו נ.). רסד, טו (ביו"ט אסור, ולכן לא ידליק ביו"ט ע"ש בפתילה ג' אצבעות מצומצמות. קיפלה תחלה מותר). שה, לב (נ. שכבר הי' בעולם מותר בשבת, משא"כ דם שנעכר ונעשה חלב נ. בשבת ואסור, אף אם חלבה לתוך אוכל. ביו"ט מותר כי הבהמה ראויה לאכלה עם החלב הטפל לה). שה קו"א ב ד"ה ועיין (כנ"ל. כשהנ. אינו דבר חדש פלוגתא דר"ש ור"י). שח, כג-ד (נכרי שעשה כלי חדש, או שבר כלי שראוי למלאכה אחרת, בשבת מותר וביו"ט יש להחמיר). שח, ס (פירורים ועצמות וקליפות שראוים לבע"ח מותר להעבירן מהשלחן, וביו"ט אסור מטעם נ.). שי, יט (אפר שהוסק בשבת אסור משום נ.). שכה, ז (כלי שהתחיל נכרי לעשות קודם יו"ט וגמר ביו"ט אין בו משום נ.).

ד: תצה, יג (כשאינו ראוי היום למה שהי' ראוי אתמול אלא תשמיש אחר, בשבת וביו"ט ב' דעות. להחמיר ביו"ט). תצה קו"א ו (כשחולב ביו"ט לכלי ריקן אם אסור מטעם נולד, ב' דעות). תצז, כו-לב (שחט ונמצאה טריפה אסור לטלטלה, ובזה"ז התירו לטלטל דבר שהטרפות מצויות בו מחמה לצל. לא יבדוק ולא יורה עד שיניחוהו במקום המיוחד לו. ולפני בדיקה מותר להפשיטה). תצז קו"א ו (הוכחות שבהמה שמתה, או שנשחטה ונמצאת טרפה, או קליפות וגרעינין, הוו נ. ולא מ.). תצח, ט (עגל שנולד ביו"ט אינו חשוב נ.). תצח, יג (עור שהפשיטו ביו"ט אסור לטלטלו, אא"כ שייר בו אבר א'). תצח, כד (אפר שהוסק ביו"ט אסור לד"ה מטעם נ.). תצח, כה (אפר שהוסק ביו"ט ועדיין חם מותר). תצח, כו (גחלים עוממות אסורות). תצט, ח (עור יבש מבהמה שנשחטה ביו"ט חשוב נ.). תצט, י (חלבים מבהמה שנשחטה ביו"ט). תצט קו"א ג ד"ה הנה מהר"צ (הוכחות דקיי"ל שנולד מותר בשבת ואסור ביו"ט). תקא, א (קורה רעועה העומדת לבנין שנשברה ביו"ט). תקא, יא (כלים שנשברו ביו"ט). תקא, יב (נכרי שחקק בית קבול בבקעת). תקא, טו (כלי שנשבר מעיו"ט ונשאר עליו תאר כלי, ונשבר ביו"ט). תקא, טז (קליפי אגוזים ושקדים). תקא, יז (עץ שמחתין בו שנשבר ביו"ט). תקה, ג-ו (בהמת ישראל שהקצוה לחלבה החלב נ., אבל בהמת נכרי אינה נ. כי אינה מוקצה בהמה שעומדת לאכילה ונחלב לכלי ריקן אינו נ. וי"א שדומה למשקין שזבו ואסור). תקה, ז (בהמה העומדת לאכילה ונחלבה לתוך אוכל בשבת, הוי נ. ואסורה אף ביו"ט שלאחריה). תקה קו"א א (בהמה שהקצוה לחלבה אין עליה תורת אוכל ואינה אוכלא דאפרת והוי נ.). תקז קו"א ד ד"ה ואף (עצים הנושרים נאסרו מטעם שמא יעלה ויתלוש או מטעם נולד, ב' דעות). תקיז, ג (חטים של נכרי שטחנם ביו"ט אינם נ. שהי' אפשר לעשותן קליות ודייסא). תקיח, יא (בהמה שמתה ביו"ט היא נ. שאתמול לא היתה מוכנת לכלבים, ואם היתה מסוכנת מעיו"ט מותרת). תקיח, כ (סוכה שהתנה עליה שיטלטלה כשתפול ביו"ט, אתמול סוכה והיום שברי עצים). תקיח קו"א ה ד"ה משום (תנאי ודעתיה וגילוי דעתיה לא מועיל בנ. הן בסוכה דלעיל והן בגרעינים וקליפות). שם ד"ה והנה (במסוכנת שמתה, ובמעי דבר אווזא שנשחטה ביו"ט, מועלת דעתו. לדעת המ"א, כיון שאינה טפלה לדבר אחר, ולדעת הרמב"ם כיון שלא נשתנה גופה היא מ. ולא נ.). שם ד"ה וכן (לדעת הרמב"ן גם בחלב שאסור מטעם נולד אין דעתו מועלת). שם ד"ה ואף (גם לדידן שבהמה שמתה הוא נ. ולא מ. י"ל שנ. שנשתנה גופה אין דעתו מועלת. פתילה ושברי כלים). תקפו, כה (קרן של נכרי שעשאו שופר אינו נ. ושל ישראל הוא נ. וכשאין לו שופר אחר מותר לתקוע בו, ולסמוך על המתירין נ. ביו"ט).

ראה גם לעיל אצל ביצה שנולדה.

נכרי

ב: רעו, ט-י (באיזה אופן מותר לטלטל ע"י נ.). רעז, ו (כנ"ל). רעט, ה (טלטול נר שנכבה ע"י נ.). שה, לב (משקין שזבו אסור אפי' סחט או חלב הנ. לעצמו). שה קו"א ב ד"ה ומשום (כנ"ל). שח, ע (בשר נ. שנשחט או נתנבל בשבת אינו מ.). שי, ב (גרוגרות וצמוקים של נ. אינם מ.). שי, ג (מחוסר צידה או תלישה אסור אפי' הי' בדעת הנ. לצודו). שכג, ט (כוס יין ששתה נ.). שכד, ד (קש שתלש הנ. בשבת). שכה, ו (קמח או עיסה של נ. שאפה בשבת). שכה, ז (פירות שאינן נאכלין חיין שבישל הנ. לעצמו בשבת). שכה, ח (משקין שזבו או פירות שנתלשו אסור אפי' סחט ותלש הנ. לעצמו). שכה, יא (הביא נ. מחוץ לתחום לצורך ישראל, אינו מ.).

ד: תצז, כה (יונים שא"צ צידה שהביא נ. אינם מ.). תצח, ו (בהמות נ. אינן מ.).

ספק מוקצה

ד: תצז, ח (אסור אפי' ביו"ט שש"ג מטעם דבר שיש לו מתירין. מצודה פרושה מעיו"ט ולמחר מצא בהם). תצז קו"א ה (מחמירין רק בס' מעשה ולא בס' דפלוגתא). תצח, ז (אסור אף ביו"ט שש"ג). תקטו, א (כשנכרי הביא דורון לישראל לא הוי ס', שודאי הביא מהמשובח וליקטו וצדו היום). תקטו, ד (עיקרו סייג לאיסורי תורה, לפיכך החמירו בספקו, שאף יו"ט שני כודאי, ולא הוי ס"ס). תקטו, ה (פירות כמושין ודגים שנס ליחן, או הובאו בתחלת ליל יו"ט, ודאי לא נתלשו היום). תקטו קו"א ד (דוקא נס ליחן מותר, אבל כוורי דאדימי אסורים מספק).

עודן בידיו

ב: רסו, יט (כשהמ. כבר עליו יכול להוליכו למקום שירצה). שא קו"א י (כשהן כבר עליו מותר לטלטלו למקום שירצה אבל לא יפוש, ויש אוסרים, וטוב להחמיר אם הוא בידו). שז, לו (בעודן בידו מותר לטלטלן למקום שירצה). שח, יג (מותר אפי' שכח ונטל מ. גמור. ויש מי שאוסר). שח, עד (מותר, וטוב להחמיר). שלא, י (איזמל של מילה ע"ב יטלטלו להצניעו).

ד: תקו, ט (חלה טמאה).

עצים ניתנו להסקה ביו"ט

ג: תמו קו"א ג (ב' דעות).

ד: תצט, יא (חלב מבהמה שנשחטה בעיו"ט, וכן חתיכות שעוה, לא יטלטלן אלא לצורך). תצט קו"א ג (חלב ושעוה תלוי במחלוקת עצים להסקה). תקא, טז (מסיקין באגוזים ושקדים). תקב, ח (עצים יבשים הראוים להסקה, אם מותר לטלטלן שלא לצורך הסקה, ב' דעות. לחין אסור לטלטלן אלא להסקה עם עצים אחרים, ואסור לתקעו בצלי כשפוד).

פירות הנושרין

ב: שי, ג (נאסרו אפי' תלש הנכרי לעצמו ונגמר בישולו והי' בדעתו מקודם השבת לתלשם). שיח, ו (הקוצץ פרי לחולה אסור, ואם נגמר בישולו מועלת בו הכנה). שכד, ד (קש שתלש הנכרי בש. אסורים בטלטול). שכה, ח (גם כשנלקטו ע"י נכרי לעצמו אסורין, שפירות או עשבים אלו באו לישראל ממילא כמו פה"נ. ואף שלא הוקצו, שנגמר בישולן ואמר הנכרי למחר אלקוט פירות אלו, או שבהמות הישראל רועות בעשבים אלו).

ד: תקא, י (עצים הנושרים ביו"ט). תקז קו"א ד ד"ה ואף (עצים הנושרים נאסרו מטעם שמא יעלה ויתלוש ולא מטעם נולד, ב' דעות). שם ד"ה מכל מקום (הנאה שמאליה מותרת. אתרוג שנתלש מותר להריח בו). תקטו, ד (נאסרו אפי' תלש הנכרי לעצמו והי' בדעתו מקודם יו"ט לתלשם, ואף בדבר שאינו מאכל. עיקרו סייג לאיסורי תורה, לפיכך החמירו בספקו אף ביו"ט שני). תקטו, ו-י (ב' ימים יו"ט או ר"ה. שבת הסמוכה ליו"ט).

שברי כלים

ב: שג, כד (מחט שאינה נקובה שניטל עוקצה וחודה. ניטל קודם שבת מהני יחוד לשום בצעיפים, וכן במחט נקובה). שח, כה-ז (ראוי למעין מלאכה ראשונה מותר אפי' ביו"ט, ראוי למלאכה אחרת מותר רק בשבת, אין ראוי לשום מלאכה הוא מ. גמור. נשבר קודם יו"ט ה"ה עומדים להסקה ומותרים). שח, כז (כלי מ. בביה"ש מחסרון כיס שנשבר, הוקצה לכל היום). שח, כט (חרס סגי בראוי לכסות פי כלי קטן, ואפי' מונחת ברה"ר. שברי עריבה בראוי לכסות פי חבית). שח, ל-לא (זרקה לאשפה קודם שבת ביטלה מתורת כלי, זרקה בשבת לא פקע תורת כלי ומותר). שח, לג (שברי פתילה כצרורות ואבנים). שח, לד (דלתות כלים שנתפרקו מותר לטלטלם הואיל וראוי להחזירן, משא"כ דלתות הבית שנתפרקו). שח, לט (מחט שניטל חודה אסורה, אא"כ מייחדה לתשמיש אחר). שח, מ (שירי מחצלת מותרים שראויות לכסות טינוף, אא"כ זרקן לאשפה). שח, מא (שירי טליתות מצוה שבלו, של עניים ויש בהם ג' על ג' אצבעות, או של עשירים ויש בהם ג' על ג' טפחים, מותרים אם לא זרקן לאשפה. שירי סתם בגדים שאין בהם ג' על ג' וראוים לקינוח, ב' דעות). שח, מג (סנדלים שבימיהם, נפסקה רצועה פנימית מותר לטלטלו הואיל וראוי לתקנו, משא"כ כשנפסקה רצועה חיצונה). שח, מה (סנדלים שלנו, מותר בכל ענין).

שמא יטלטל

ב: רנב קו"א יד (גזרינן בה גזרה). שכד, י (לא יעמיד בהמתו ע"ג מ. שתאכל, שמא יטול בידו להאכילה, אלא יעמוד בפניה ותלך ותאכל בעצמה). שכה, יז (כנ"ל). שעב, כב (כנ"ל).

מור

א: סדר ברה"נ יא, ה (מוסק. פיזום. דם שנתייבש בחטורות שבצואר חיה ידוע. אם מותר לאכלו).

ב: רצז, ג (בורא מיני בשמים).

מורידין ולא מעלין

עיי"ע הצלת נפשות. וחי אחיך. מומר. רוצח.

א: לט קו"א ב (עובד ע"ז, אפילו אינו אדוק).

ה: ב קו"א ח ד"ה וכל (אפיקורוס לתושבע"פ, משא"כ נכרי שלא מעלין ולא מורידין). שם ד"ה וכן (באותן שמנו בפ' חלק שהם בכלל אפיקורוס, ב' דעות). רבית עו-פ (מומר לע"ז, ב' דעות. ולד"ה אין מורידין מומר לכל התורה, או לשבת, או נכרי, או בן מן הנכרית, או קראים, ומ"מ אסור להחיות בן המומרת והקראים).

ו: נזקי גו"נ ט (רועי בהמה דקה, אסור להצילם ואסור לסבב להם המיתה). י (מומר להכעיס והאפיקורסין מצוה להרגן אם יש בידו, אף בזה"ז). יא (וכן המסור שהוחזק ג"פ, והבא במחתרת, שהם כרודף שמצילין בנפשו).

מורסן

עיי"ע חמץ (מורסן). לחם. מלאכות שבת (לש).

ג: תסז, סג.

מושב לצים

עיי"ע דברים בטלים.

ב: שז, ב (המרבה בשיחת דברים בטלים). שז, ל (הקורא ס' מליצות ומשלים). שטז, ג (משסה כלב לצוד חי').

ה: ת"ת ג, ו (ב' שיושבים ואין ביניהם ד"ת).

מזבח

א: א מהדו"ק, יט. יא, יג. קז, ד. קכ, ב (מס"נ הצדיקים להקב"ה – על מ. של מעלה). קסז, ח (השלחן דומה למ.). קפ, ו (כנ"ל. מאריך ימי האדם. לא תניף עליהם ברזל). קפב, ה (תיקון פגימת המ.). קצ, ב (ניסוך היין, שתיית המ.).

ב: ערב, ט. שו, יד.

ג: תכט, ט (חנוכת המ.). תכט, יז (כל העושה איסור לחג כאילו בנה מ.).

ד: תרה, ה. תרכד, יג (חנוכה המ. בימי שלמה).

ה: יח קו"א ג (פגימת המ.)

מזוזה

עיי"ע סת"ם.

א: יד קו"א ג (בית חייב במ. מיד). לח, יא (אם היא קודמת לתפילין). מ, ה (מ. הקבועה בכותל, אם חולק רשות לעצמו או צריכה כלי בתוך כלי). ריג, ז (כשרבים קובעים מ. פתחיו אחד מברך לכולם).

ג: תלב, ד (ברכתו).

בית החייב במזוזה

ב: שסו, ה ובשוה"ג (דוקא שיש בו ד' על ד', ולא בארוך שיכול לרבעו).

כתיבתה

א: לב, ח (צריכה שרטוט). לב, לד (כסדרה). לב קו"א יב (הדרך לעשות פרשת והיה אם שמוע סתומה לכל הדעות).

מזונותיו עליך

ב: רמו, יח. שז, לה. שכד, ז-ט. שכה, א.

ג: תמ, ג. תנ, כא.

ד: תצז, ו. תצז, טז. תקיב, ג-ד.

ו: עוברי דרכים קו"א ג (מדרבנן).

מזיק

עיי"ע נזיקין.

ג: תמ, י בהגהה (פושע כמ. בידים).

מזיקים

עיי"ע כשפים. שדים.

א: מג, ג. צ, ה. צ, טז. קו, ט.

ב: רסח, יג-ד. שח, יט.

ג: תלד קו"א ד (לשונם ארמי). תפא, ב. תפז, ד.

ו: שמירת גו"נ ט. יב-ג. שמירת גו"נ א (גזייתא).

מזל

ב: רעא, ג (מאדים). שא, כה-ט (תולים המ. ברופא או בחולה). שה, כא (אדם יש לו מ. ולא בהמה).

ד: תקפג, ח (לא לישון ביום ר"ה שלא ישן מ.).

ו: מכירה יא (מזל המשלח או השליח).

מחילה

עיי"ע הלואה (מחילה). קנינים (מחילה). תשובה (בין אדם לחברו).

מחיצה

עיי"ע חמץ (תקלה). סוכה (דפנות). רשויות שבת (מחיצה).

א: נה, כב (אפילו מ. של ברזל אינה מפסקת). קכח, לו-ז. קלא, ג (כנ"ל). פסקי הסדור תרכב ד"ה עם (אפילו מ. של ברזל כו').

בין אנשים לנשים

ב: שטו, ג (בעת הדרשה).

בפני הספרים

א: מ, ג (י' טפחים, אע"פ שהן מגולין). מ, ה (כותל שמזוזה קבועה בו אם חולק רשות לעצמו). פסקי הסדור תריט-כ (י' טפחים בין תפילין ותפלה וספרים לצואה וחזיר).

ב: שטו, ג (כדי לשמש או לעשות צרכיו, י' טפחים קשורות טוב שלא יניד הרוח).

מחלוקת

עיי"ע לא תתגודדו.

א: לא, ב (שלא יבוא למ.). נג, כג. נה, ח (אין להכניס עצמו למ.). טו, ו (אין לשנות המנהג מפני המ.). סט, ד (כנ"ל. בבהמ"ד אין לחוש למ.). קכג, ג.

ב: שסו, ז. שסו, י. שסח, ג.

ג: תסח, י-יג. תקפה, ג. תקצ, ט. תקצב, ד.

ו: הפקר ז.

מחשבה

עיי"ע אמת (דובר אמת בלבבו). דבור. דברים שבלב. הרהור.

א: לב, יא (לשמה). לב, לא (כנ"ל). מב, ה (חש"ו אין להם מ.). צח, א (לפני הקב"ה המ. כדבור). צח, ד (פוסלת בקדשים). קנו, ב (טוב לקיימה). קנח, ז (תורת אוכל ע"י מ.). סדר נט"י לסעודה כא (כנ"ל).

ב: רנט קו"א א (מתי מועלת מ. שיהי' עלי' תורת כלי). שח, ד (מועלת במוקצה). שח, נ (מ. מוציאה מידי מ.). שיג, א (תורת כלי ע"י מ.). שמח קו"א ב (אין לקנוס על המ.).

ג: תלד קו"א ג (בלב הוי מ. או דבור). תנז, יח (הפרשת תרו"מ ע"י מ. בלבד).

ד: תצה, יד (מ. מוציאה מידי מ.). תצה קו"א ח (וא"צ להוציא בשפתיו. אם מועילות באבנים להוציאם מדין מוקצה). תקיח קו"א ב (בהכניסן לאוצר סגי בהזמנה במ.). תקכז קו"א ב (הפרשת תרומה סגי במ. הי' דעתו לקרות לה שם אינה קדושה עד שיקרא). תרח, ז (בנדרים אינה מועלת). תרכט, יז (קצר פירות עם ידותיהן לאכילה ונמלך, אין המ. מוציאה עד שיעשה מעשה הניכר).

מטבעות

עיי"ע מדות ומשקלות. שיעורי תורה.

ג: תצד, הל' מכירת בהמה המבכרת (קטנים).

ו: אונאה ט (איסור אונאה בסלע החסרה ממשקלה, אם יוצאת במנין). י (אסור לקיימו בביתו. יתיכנו או יקבנו לתלות בצואר בתו. עמד על חציו ניכר לכל ומותר לקיימו. יוצאת במשקל מותר). מציאה ח (אין סימן למ. כל מ. להוצאה ניתנה).

מטה

עיי"ע כילה.

א: ג מהדו"ק, ט-י (מצפון לדרום או ממזרח למערב). פז, ד. צ, א. קצז, ב.

ב: שא, מו. שב, י. שח, עו. שי, יב. שיא, א. שיא, ט. שיא, יא. שיא, טו. שיג, כג. שטו, ט-י. שטו, יח.  שלז, א.

ד: תרכז, א-ה.

ה: קצ, יד. קצ, סט.

ו: מציאה כג. שמירת גו"נ ז.

מי פירות

עיי"ע מצות (מי פירות).

א: קנח, ה (אינם נק' משקה לענין טומאה ונט"י, רק לענין סחיטה בשבת). רב, י (אין חשובים כמותם לענין ברכה, רק בשמן ויין). לוח ברה"נ י, יא. סדר ברה"נ ז, יא (כנ"ל).

ב: שכ, א (איזה מ"פ נק' משקה לענין סחיטה).

ג: תמב, ט (חשובים כממשו של חמץ עצמו). תפט, ל (לענין חדש).

מי רגלים

עיי"ע נדה (מי רגלים). צואה.

א: עו, ט (ק"ש כנגד מ"ר לא אסרה תורה אלא כנגד קילוח, ורבנן אסרו בודאן). עז, א-ב (מועיל רביעית מים לבטלן. כנגד העביט. נבלעו בבגד). עח, א-ג (שתתו מ"ר בשעת ק"ש, על רגליו או בארץ או על בגדו). עח, ד (כשחולה ומטפטף תמיד יעשה כיס). עט, ט (מ"ר חמור). פב, ב (מ"ר שנבלעו בקרקע וטופח ע"מ להטפיח). צב, ח (מדת חסידות לא להשתין בתוך ד"א של תפלה).

ב: שלו, ט (בשבת על עשבים, מותר). שנ, ג (עומד ברה"י ומשתין ברה"ר חייב. הוציא אמתו והשתין ספק).

ד: תריג, ד-ה (נט"י אחר מ"ר ביוה"כ).

ו: נזקי ממון טו (כמה צריך להרחיק מכותל חברו).

מיגו

ה: א, נה (לא מהני נגד עדים).

ו: גזלה כט (תפיסה בלא עדים, במ. שיכול לכפור).

מיושב

עיי"ע ישמעאלים (ישיבת הישמעאלים). מעומד. סוכה (ישיבה בסוכה).

א: ג מהדו"ב, ח. כה, כז (הנחת תש"י ע"פ הקבלה). כח, ד (כנ"ל. חליצתן). מג, ג. נט, ב (קדושת יוצר ובא לציון, אם הי' יושב). סג, ב (ק"ש אם הי' יושב). קכח, כג. קלא, א (נפ"א ע"פ הקבלה). קפג, יב-ג (בהמ"ז. מעין ג').

ב: רעא, יט (קידוש). רצו, ט (שתיית כוס הבדלה. ת"ח באכילתו).

ג: תעג, ה (יקנה"ז). תפט, ד. תקפה, א. תרמג, ב.

מילה

עיי"ע כוס של ברכה (דברים הטעונים כוס). ערל.

א: ד, ב (תחלת כניסת נפש הקדושה). ח קו"א ד. כה, לח (לחלוץ תפלין אחר המ.). עה, ז (כיסוי ואחיזת ערות הקטן בשעת ברכת מ.). קלא, ה (קיבלו בשמחה. אין שם נפ"א). קפז, ד (ע"י ברית ניתנה הארץ בפר' מ.). קפז, ז (הנשים אומרות ועל בריתך – על ברית הזכרים). קצ, ד (ביוה"כ יטעים הכוס לתינוק). ריג, ז (כשב' מלין בניו אחד מברך לכולם, וכשהם תינוקות של ב' בנ"א רשאים ליחלק). פסקי הסדור תרכד (סדר המילה). תרכה ד"ה ונותנים (לתינוק לשתות או ישתה בעצמו).

ב: רמח קו"א א (אם עובר בכל יום שאינו מל). רמט, ו (אף כשאינה בשמיני אסור להניחו ערל אפי' יום א'). רסג קו"א ג (גמר מצוה). רסג קו"א ה ד"ה ומיהו (כשב' מלין, אם א' מברך לכולם). של, ח (אם מלין בשבת ספק בן ח', ב' דעות). שלא, א (בזמנה דוחה שבת). שלא, ג (כנ"ל – של, ח). שלא, ה (נולד ביה"ש אינו דוחה שבת). שלא, ו (אנדריגונוס ונולד מהול ויוצא דופן ונכרית שילדה ונתגיירה ומי שיש לו ב' ערלות, אין מילתן דוחה שבת. ספק אם מ. בשמיני תלוי בטומאת לידה). שלא, ז (התירו אמירה לנכרי). שלא, יג (מוטל על האב). שלא, יד (אם מלין בן מומר או קראים).

ג: תלב קו"א ב (חיובו על כל ישראל, ולא רק מטעם ערבות). תמו, ו בהגהה (כנ"ל שלא, ז). תצ, יד (באחש"פ). תצב, ד-ה. תצג, ד (בעלי הברית, המוהל סנדק ואבי הבן, יכולים להסתפר בימי ספירה).

ד: תצה קו"א ג (מ. שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט). תקיח, א (הוצאת קטן ביו"ט למולו). תקכו, יט (תינוק מת מסירים ערלתו בצרור או אבן). תרב, ד (אירע מ. בעשי"ת). תרכא, ג (ביוה"כ בין קרה"ת למוסף).

ה: ב, טז (מומר לערלות מפיר ברית ואין לו חלק לעוה"ב, אבל אינו כמומר לכל התורה). ב, יז (בכל יום עובר כרת. אא"כ מתו אחיו מחמת מילה, אחר שראו שנבלע דמן).

בבית הכנסת

ב: שלא, ח (ברב עם הדרת מלך. אם דוחה הוצאה ע"י נכרי דרך כרמלית, או שחברו נותנו לחברו בפחות מד"א). שמז, ז (באיזה דרך אפשר להביא התינוק מבית לב"ה).

ד: תקפד, ט (בר"ה, בין קרה"ת לתקיעות, לסמוך ברית אברהם לעקדת יצחק). תרכא, ג (ביוה"כ).

מוהל

א: נג, כו (דוחה אבל מלהתפלל לפני הצבור). קכח, נ (מל תינוק ומת).

ב: שלא, יג (לא מל או לא פרע מעולם לא ימול או יפרע בשבת). שלא, יד (א' מ. וא' פורע).

מכשירי מילה

ב: שלא, א (שחיקת סממנים צ"ל מע"ש או בשינוי או ידחה המ. מל ואח"כ נתפזרו שוחקן בשבת מפני הסכנה). שלא, ז (מ"מ שאפשר לעשותן מע"ש אין דוחין השבת, אפי' נאנס או נאבדו ואפי' איסור מד"ס. אם דוחה אמירה לנכרי). שלא, ט (סמרטוטין לכרוך על המילה, יביא דרך כרמלית בשינוי). שלא, יא (חימום מים לרחצו קודם מילה דינו כתיקון איזמל, ולאחריה דינו כשחיקת סממנים. עכשיו דינו ככל אדם. נהגו לרחצו קודם מילה במים שהוחמו מע"ש).

ד: תקי קו"א ב (חילוק בין מ"מ שאין דוחין אפי' נאנס או נתפזרו, לבין מכשירי או"נ ביו"ט, שבנאנס או שנפגם ביו"ט מותר).

מציצה

ב: שכח, נד (בשבת לא התירו אלא מפני הסכנה). שלא, א (כנ"ל).

נולד מהול

ב: שלא, ו (אין מילתו דוחה שבת. הטפת דם ברית).

סעודה

ב: רמט, ו (סעודת מצוה בזמנה, אף כשאינה בשמיני). רמט, ז (השייכים לסעודה – קרובים ובעלי ברית, המוהל והסנדק). רמט קו"א א (בשבוע של ט"ב. ט"ב שנדחה בעלי ברית אין משלימין, משא"כ קרובים).

ג: תמד, טו. תע, ח (בעלי הברית, מוהל וסנדק ואבי הבן, יו"ט שלהם הוא). תצב, ה (ס. מצוה. בתענית בה"ב מצוה לאכול בו).

ד: תרמ, יד (חייבים בסוכה).

פריעה

ב: שלא, יג (לא פרע מעולם לא יפרע בשבת). שלא, יד (א' מוהל וא' פ.).

ציצין

ב: שלא, ב (כ"ז שלא סילק ידו חוזר על צ. שאין מעכבין).

שלא בזמנה

ב: שלא, ד (אינה דוחה שבת).

מים

עיי"ע חמץ (חטים שנפלו עליהם מים). מצות (מים שלנו). נטילת ידים (מים). עירובי תחומין (ע"פ המים). פרה אדומה (מי חטאת). רשויות שבת (מחיצת המים).

א: עד, ג. עו, ח. עז, א. פו, א. פז, ב. קיד, א (בחג נידוים על המ.). קנה, א. קעט, ח (אחר כל שתייתך שתה מ.). רד, יג. רו, יד-טו (שפיכה קודם ששותה).

ב: רצט, כ (לדלות מים במוצ"ש).

ג: תנה, טו (בעת שנפלה התקופה). תסב, יז (מ. הבלועים בשומן שנתנגב אין שם מ. עליהם עד שיצאו לחוץ).

ו: נזקי ממון יד. שמירת גו"נ ט.

מים אחרונים

א: קסב, טז (אין נוטלין ע"ג קרקע ששורה עליהן רוח רעה). קסו, א (תיכף לנט"י ברכה. שיחת ב' או ג' תיבות). קעט, ה (אם אכל או שתה אחרי מ"א, צריך לחזור וליטול סמוך לבהמ"ז). קפ, ד (לא ליטול על הפירורים). קפא, א (מצוה וחובה. הטעם שאין מברכים עליה). קפא, ב (אין נוטלים על הקרקע שעוברים שם. רוח רעה שורה). קפא, ג (אין נוטלין בחמין). קפא, ד (פ"א עד פרק שני של אצבעות). קפא, ה (ישפיל אצבעותיו). קפא, ו (מתחילין מהקטן, ובחמשה אחרונים מתחילין מהמברך. תיכף לנט"י ברכה). קפא, ז (אם צריכים ניגוב). קפא, ח (בכל המשקין חוץ מיין. מים פסולים לראשונים). קפא, ט (אם נוהגים בהם בזמנינו).

ב: רעא, יב (לא להפסיק בין מ"א לבהמ"ז).

מים אמצעים

א: קפא, ה (בין גבינה לתבשיל).

מין במינו

עיי"ע חציצה. תערובת.

מכה

עיי"ע דם (מכה). נדה (מכה).

מכירה

עיי"ע איסורי הנאה (פדיון). חמץ (מכירת חמץ; פדיון). מודעה. מלאכות שבת (מקח וממכר). קנינים. רבית. שטרות (זכרון עדות; שטר מכירה). תנאי (במכירה).

בר מצרא

ו: מכירה ה (ואם אין א' מהם ב"מ, בן עירו קודם, ת"ח, שכנו, קרובו, חברו קודמים).

מכס

עיי"ע גזלה (הברחת מכס; מוכס).

א: יט, ג.

ב: רמד, יב-ט. רמד, כא.

ו: גזלה יב. טו-ז. יט.

מסים

ג: תכט, ה (לצורך מעות חטים).

ה: ת"ת א, ג (ת"ח פטורים).

ו: נזקי ממון ג. נזקי גו"נ טז (מ. הצבור).

מלאכות שבת

נכלל גם מה שנאסר מדרבנן. ונכללו בכל מלאכה גם הפרטים הקשורים ליו"ט, מלבד הלכות מלאכת אוכל נפש, ושאר איסורים פרטיים השייכים ליו"ט, שכל אלו נכללים בערך מלאכת יו"ט.

עיי"ע יום הכפורים (מלאכה). מומר (לשבת). שבת.

ב: שא, א (נלמדו מסמיכות פרשת שבת למלאכת המשכן, שאינה דוחה שבת. כל מ. חשובה שהיתה במשכן). שו, כט (אין נדחה מפני הצלה מעבירה חמורה כמו ע"ז, רק מפני פקו"נ, או להציל שלא יחלל שבתות הרבה, או להציל רבים מעבירה). שדמ, א-ב (ההולך במדבר וא"י מתי ש. מונה ז' ימים ומקדש שביעי. מתי מותר לו לעשות מלאכה). שמז, א (העושה את כולה חייב ולא מקצתה ולא שנים שעשאוה, ואסורים מד"ס). שנח, ג (נלמדו ממשכן).

אבות ותולדות

ב: שא, א (ל"ט א. ועוד ת. הדומות קצת למ. שהיו במשכן. הכנסה ת. הוצאה. מחתך ירק דק דק ת. טוחן). שא, נו (מכבס ת. מלבן). שב, ה (גמר כלי ת. מכה בפטיש). שב, יז (שפשוף טיט ת. טוחן). שה, כח (המפרק וחולב ת. דש). שיב, יד (משוה גומות בשדה ניר ת. חורש). שיג, יט (מחבר עץ בעץ ת. בונה). שיד, ב (תיקון כלי ת. מכה בפטיש). שיד, טז (המחתך תלוש במדה ת. מחתך). שיד, כא (ממרח ת. ממחק). שטו, א (אהל קבע ת. בונה). שטז, יג (חונק ת. שוחט). שיט, ט (מפרק ת. דש). שיט, יב (משמר ת. בורר או מרקד). שיט, כה-ח (מחבץ ת. בורר. מגבן ת. בונה). שכ, א (סוחט ת. דש). שכ, כא (כנ"ל). שכח, לב (מתקן פתח ת. מכה בפטיש). שלו, יז (השורה חטים ושעורים במים כדי שיצמחו ת. זורע). שמ, י (מצייר ת. כותב). שמ, טו (מקבץ דבילה או תאנים בחבל ת. מעמר). שמ, יז (מדבק ניירות או מפרקם ת. תופר וקורע).

ד: תצה, ט (תולש ת. קוצר. סחיטה ת. דישה). תקא, ב (מבקע חתיכות קטנות מאד ת. טוחן). תקב, ט (מבשל בקדרה חדש של חרס ת. מכה בפטיש). תקי קו"א א (תולש ביד ת. קוצר בכלי). תקיד, יא (ממרח שעוה ת. ממחק).

אהל עראי; בנין עראי

ב: שא, מח-ט (כובע המתפשט טפח מבד קשה. יש מתירין כשאין הבליטה קשה ביותר, כשעומדת בשיפוע, כשכוונתו לכסות הראש, כשנעשה דרך לבישה). שא קו"א יב (ביאור ב' הדעות כשאין הבליטה קשה וכשעומדת בשיפוע. קצתו א. וקצתו אינו א.). שיא, יא (התירו בשביל צער החי ולא בשביל המת, רק בדרך הערמה). שיב, טו (מפני כבוד הבריות התירו לצדד אבנים לישב עליהם, אבל לא לעשות כמין א.). שיג, א (סגירת הארובה בלוח העשוי להפתח תדיר הוי תוספת א"ע ומותר). שיג, כ-כא (תוקע פרקי כלי של פרקים שאינו עשוי להתקיים הרבה אסור מד"ס, ואם אינו עשוי להתקיים כלל מותר). שטו, א (א"ע אסור מד"ס). שטו, ב (תוספת על א"ע מותרת, אם יש לה טפח חוץ מהכריכה). שטו, ג-ו (מחיצת ע. מותרת. ואם היא חולקת רשות להתיר סוכה או טלטול אסורה, אא"כ הוא תוספת ע. על טפח, למע' או מהצד קבוע או ע.). שטו, ו (מותר לתלות ציורים לנוי אף שקבועין שם). שטו, ז (וילון נחשב מחיצת ע. וכן פרוכת לארון, רק שלא יכפלו כא"ע בשעה שתולה. כילה שיש לה גג אסור). שטו, ח (עץ שיש בו טפח מותר לפרוס עליהם מחצלת). שטו, ט-יב (דף שלחן או מטה או המסדר חביות, כיון שאינו מתכוין להאהיל תחתיו מותר להניחו בלי מחיצות, או בשינוי מלמע' למטה קודם הדף ואח"כ המחיצות. ובמסדר ספרים מותר בכל אופן). שטו, יג (גג נכפל מותר לפושטו. כסא מתקפל. חופה. דף קבוע בכותל להניח עליו ספרים). שטו, יד (משמרת אסור למתוח משום זלזול שבת). שטו, טו-ז (א"ע משופע שאין בג"ט העליונים טפח ביושר, אסור לנטותו ולפרקו, אא"כ יש לו חוטין למשוך כדי לפורסה לכאן ולכאן). שטו, יז (אסור להוסיף א"ע על גג טפח, כדרך נטיית א. קבוע, שמא ימלך). שטו, יח (מותר לנטות ולפרוס כילת חתנים שאין בגגה טפח, ומותר לפרוס סדין על המטה ומפה על השלחן אף שיורדות טפח מכל צדדיה, אבל כילת חתנים הנ"ל לא תהא משולשלת למטה מהמטה טפח). שטו, יט (פריסת והסרת בגד על החבית, על הגיגית, קדרה על הכירה). שסב, יד-ז (עשיית מחיצה מאנשים, דוקא כשאין יודעים ובשעת הצורך). שסג, ה (כנ"ל).

ד: תקב, ה-ו (המסדר עצים למדורה כעין אהל, או שופת קדירה על אבנים, או מסדר ביצים לצלי', יסדר מלמעל"ט בשינוי. משא"כ המסדר דף שלחן על רגליו, שא"צ לאויר שביניהם). תרמ, י (מותר לפרוש סדין בסוכה מהצד שהרוח לא יכבה הנרות, אבל לא תחת הסכך שהוא אהל עראי. ועל הסכך מותר).

בונה וסותר

ב: רנט, ו (צידוד אבנים להטמנה. ב. ארעי ביו"ט התירו משום כבוד שבת). רנט, ז (סתירת דלת המחובר לקרקע אסרו חכמים. תנור ששרקו פיו בטיט מותר לסתרו כדי להוציא החמין. ויש מחמירים אם אפשר ע"י נכרי או קטן או בשינוי). רסב קו"א א (איסור כיבוד הבית שמא ישוה גומות, וההיתר לכבד בדבר המותר). רעח, ב (סותר ע"מ לבנות, אם חייב אף כשלא יהי' בנין האחרון טוב יותר מהראשון). שב, יא (התרת מכבש כובסים דומה לס.). שב, יד (המקנח טיט על כותל חומה נראה כמוסיף על הב.). שג, ב (אסור להתיר קליעת שערות בש.). שח, עז (עפר תיחוח אין בו משום עשיית גומא). שיא, יד (המוציא צנון הטמון לגמרי בעפר אם נראה כעושה גומא). שיב, ה (אבנים לקינוח שנטבעו בגשמים). שיג, א-ז (לוח לסגירת החלון או ארובה תדיר אינו דומה לב. וסגי במה שחשב עליו. קנה לנעול הדלת דומה קצת לב. וצריך לעשות בו מעשה להכינו. יתד שתוחבין בחור שבאסקופה לנעול הדלת דומה יותר לב. וצריך שיהי' קשור שם, אם ראשו עב סגי בחבל דק וארוך הקשור לבריח או מזוזה, ואם לאו צ"ל קשור בדלת או שיהא הקשר אמיץ. ואם החור נוקב בארץ נראה יותר כבונה ואסור, אא"כ יש חלל מיוחד בקרקע או שיש בית יד ליתד). שיג, ח-י (ואם נפתח רק לעתים רחוקים מותר לנעלו כשיש לו ציר וקשרן מבעו"י, או שקשרן ואין נגררות בארץ). שיג, יא-ג (דלת שאין לה אסקופה או שעשויה מלוח אחד). שיג, יז-ח (הסרת דלת או חלון מבית, או כלי מחובר לקרקע, או כלי המחזיק מ' סאה, הוא סותר ע"מ לבנות. אם חייב אף כשלא יהי' בנין האחרון טוב יותר מהראשון). שיג, כג (קורה שנשברה מותר לסומכה בכלי שלא תוסיף, אבל לא כדי שתעלה, ולא בדבר שאינו כלי שהוכן לטלטול, ולא יהדק). שיג, כד-ה (משוה גומות. לא ימלא בדבר שמבטלו שם רק בתבן ובשינוי. בלי גומא מותר לזרות דבר שמבטלו שם). שיד, ב (תקע יתד בכותל, או שרק קדח החור. עשה נקב בקרקע). שיד, יט (דלת הקשורה לבור בחבל ועשויה להסירה לגמרי מותר לחתוך החבל ולהתיר הקשר. אינה עשויה להסירה אלא לפתחה מותר להתיר הקשר ולא לחתוך החבל ולא לשמטה מהציר. דף התנור ששורקין בטיט מותר להסיר). שטו, טו (אהל משופע שיש בג"ט העליונים טפח ביושר, יש בו משום ב. וס.). שיט, כו (מגבן חייב משום ב.). שכ, יח (מותר לשבור קרח תלוש אבל לא מחובר לנהר או באר). שעב, כב (גדיש שהוקצה למחיצה בין ב' חצרות, אם יש בו משום סתירה, ב' דעות). שצד, ב (חופר גל שנפל על עירוב מלאכה מה"ת).

ג: תמב קו"א יד (חלון המחובר לבית דינו כבית, והנוטלו מהבית חייב).

ד: תצח, כט (עפר תלוש ונתון בכלי אסור ליטול ממנו שלא יעשה גומא. ועפר תיחוח או מראש השיפוע למע' מותר). תצח, לב (עפר תיחוח מעט אסור מד"ס, ואם יש בזה גם איסור מוקצה אסור לכסות בו דם שחיטה, ואם העפר מוכן וכבר שחט ביו"ט, מצות כיסוי דם דוחה איסור עשיית גומא מד"ס). תצח לח (השוחט ע"ג קרקע קשה ביו"ט, אסור לגרור כדי ליתנו ע"ג עפר תיחוח דאסור משום ב.). תקו, ב (אין איסור עשיית גומא בקמח ופירות, רק בבקרקע ומחובר). תקיח, טז-יט (הנוטל עצים מהסוכה, שהוסיפו קנים להעבות הדפנות, או שחברן עמו, או שהניחן על הסכך ואינן אגודין כחבילה, ה"ז כסותר). תקיח קו"א ג (כשנתכוין להעבות הדפנות, אין חילוק בין קודם או אחר גמר הדפנות). תקיח קו"א ד (כשלא נתכוין להעבותו מותר אפי' נתכוין לסמכו). תקיט, א-ד (דלת חנות שאינו מחובר לקרקע, יש בו צירים אסור לסלקם ולהחזירם, שמא יתקע. יש בו ציר א' מותר לסלק, ולהחזיר כשיש חשש שיגנבו. אין בו ציר מותר בכל אופן. מחובר לקרקע, יש בו צירים חייב, יש בו ציר א' אסור גזירה משום צירים. אין בו צירים ועשוי לפתוח ולנעול תדיר מותר בכל אופן). תקיט, ז (להתיר ולהפקיע חותמות שבכלים ושבקרקע, כמו בשבת). תקכו, ג (כיסוי עפר קבר). תרכו, כ (דלת הגג שיש לה צירים פותח וסוגר בשבת ויו"ט). תרלח, יב-ג (אסור ליקח שום דבר מדפנות סוכה, אא"כ הוסיף לה קנים זקופים כדי לחזקן).

ראה גם לעיל אצל אהל ארעי. לקמן אצל פותח פתח. שמא ישוה. שמא יתקע. תיקון כלים. עיי"ע מוקצה (ביטול כלי מהיכנו).

בורר

ב: ערה יא (אוכל מתוך פסולת). שיט, א-ג (הי' במשכן ב. פסולת מתוך הסממנים. פסולת מתוך אוכל חייב. אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה חייב, בקנון ותמחוי אסור מד"ס, בידו לאכלו לאלתר סמוך לסעודה מותר שדרך אכילה הוא, וע"מ להניחו חייב). שיט, ד (ב. אוכל מתוך אוכל שראוי לאכילה מותר. ראוי מתוך הדחק אסור מד"ס). שיט, ה (ב' מינים, זה שרוצה לאכול עתה נק' אוכל והב' פסולת). שיט, ו (ב' מינים דגים יש בהם ב. ואף בחתיכות גדולות אין להקל. מין א' מותר לברור חתיכות גדולות מקטנות אף כדי לאכלו לאח"ז). שיט, ז (פסולת התורמוסין חשובים אוכל לעומתם). שיט, ח (בב' מיני כלים, יברור זה שצריך להשתמש לאלתר). שיט, י (חטים שנמללו בע"ש לא ינפה המוץ בקנון ותמחוי אלא בידו אחת בכל כחו). שיט, יא (לא יתן במים כדי שהפסולת יפול למטה או יצוף למעלה. נותן הכרשינים בכברה). שיט, יב המסנן שמרים במשמרת תולדת ב. או מרקד. נתן במשמרת מע"ש מותר ליתן מים לצללן). שיט, יג (יין או מים צלולים מותר לסנן במשמרת. עכורים אסור. יין אדום עכור קצת לסננו בסודרין, ב' דעות). שיט, יד-טז (יין מגיתו שתוסס וחומץ ומשקה שקדים כתושים, שראוים לשתיה בלא סינון, מותר לסננם בסודר ובכפיפה מצרית, וישנה מדרך חול). שיט, יז (לא יהדק קשין בפיו בחוזק שדומה למשמרת, וביין צלול מותר). שיט, יח (אם אינו רוצה לאכול לאלתר, יערה בנחת עד שמתחילין ניצוצות לירד מהפסולת והשמרים, וכן יקלוט השומן עד סמוך לחלב). שיט, יט (שמן צף ע"ג תבשיל נק' פסולת ואסור לערותו). שיט, כ (כשמגביה החבית שיקלח היין אין זה כבורר מהשמרים. וכן כשנותן מים על שמרים שיקלטו טעם היין). שיט, כא (אין מסננים החרדל מהסובין מד"ס, אבל נותן ביצה בחרדל שבמסננת, שהחלמון יורד עם החרדל והחלבון זורק עם הסובין). שיט, כב (במין א' מותר לברור החתיכות קטנות מהגדולות ולזרקן). שיט, כג (מים שיש בהם תולעים אסור לסנן, אבל מותר לשתות ע"י מפה). שיט, כד (נפלו זבובים לכוס יקח מהמשקה קצת עמהם). שיט, כה (מחבץ חייב משום בורר קום מהחלב). שיט, כח (הנותן שמרים במשקה ה"ז תולדת בורר שעי"ז יורדים שמרי המשקה). שכ, ח (כשסוחט פרי שאין ראוי לאכילה לתוך האוכל, אפי' לאכלו לאלתר). שכא, יד (במוציא הדבש מהחלות, אפי' לאכלו לאלתר). שכד, א (נוטל התבן בכברה ונותנו לתוך האבוס, שאינו מתכוין לב.). פסקי הסדור תתקב ד"ה שלא (לא לשאוב זבוב מהכוס ע"י כף עם עוד משקה אלא לשפוך מהכוס, שבורר אוכל מתוך פסולת. לא לנפח עליו שיצא אלא לקרבו לדופן). תתקג ד"ה טוב (אין איסור בהסרת קליפה מהפרי, אבל אסור להסיר חתיכת קליפה המונחת בין חתיכות פרי).

ד: תצה, ט (הטעם שאסרוהו ביו"ט בתבואה והתירו בקטניות). תק, יח (מנקר הוא ב. אוכל מתוך אוכל במין א'. פסולת מתוך אוכל הוא כב' מינים). תקד, ו (פירורים גדולים מקטנים הנטחנים כקמח, ב' מינים). תקו, ד (אסור ביו"ט. נפל צרור לקמח שנרקד לא יטלו משם בידו, רק יחזור וירקד). תקו קו"א א (הוכחות לחילוק בין ב. תבואה שאסור ביו"ט לב. קטניות שמותר דעת הרמב"ם). תקי, ב (זרעונים שנתפרכו מהשבלים, ביד ובקנון מותר מעט מעט ואוכל, בנפה וכברה אסור אפי' לא הי' אפשר מעיו"ט, שדרך לנפות בהם לימים הרבה). תקי, ג-ו (וכן קטניות עם עפרורית או מוץ, אם לא הי' אפשר לבררו מעיו"ט מותר לברר ביו"ט, אפי' אינו אוכל לאלתר. ואם האוכל יותר מהפסולת וגם יש יותר טורח בברירתו, יברר הפסולת מתוך האוכל. ובתבואה אסור בכל אופן. וכן במים או בנפה וכברה אסור). תקי, ז (סובין של החרדל אין נק' פסולת, ומ"מ מד"ס אסור לסנן. ואם אפשר לסננו מעיו"ט אסור אף ביו"ט). תקי, ט (מותר לסנן השמרים ביו"ט במשמרת התלוי' מעיו"ט). תקי, יב (אסור להעמיד חלב בקיבה, ולעשות חמאה מהשומן שצף על החלב, שדרך לעשותו הרבה בב"א). תקי קו"א ב (קיי"ל שבשבת פסולת מתוך אוכל אסור אפי' לאכול לאלתר). תקי קו"א ד ד"ה כתב (כל סוגי סינון שבשבת אסור ביו"ט מותר, מלבד סינון שיש בו מלבן).

בכדי שיעשו

ב: רמג, ב (באמירה לנכרי). רמד קו"א א ד"ה ובכך. רנב, יא. רנג, יב (בעבר והשהה). רנג, כד. רנד, ג. רנד, ו. רנד, יג-טו. שז, לד (באמירה לנכרי). שיח, א (לא הצריכו להמתין ב"ש אלא באיסור קל בעיני הבריות, כמו בנכרי העושה מעצמו ובמלאכה שאסור להתחיל לפני הש.). שכה, ו (נתן מעות לפלטר נכרי שיתן לו פת בש.). שכה, ט (עשה נכרי מלאכה מה"ת בשביל הישראל). שכה, י (אם ספיקו להחמיר מטעם דשיל"מ, ב' דעות). שכה, יא-ב. שכה, יג (בהביא מחוץ לתחום, י"א שימתין שיעור הבאתו במוצ"ש, וי"א ביום ראשון. בעשה מלאכה בתוך התחום, הלילה עולה בחשבון). שכה, יז. שכה, כא-ב (עשה מלאכה או הביא מרה"ר או מחוץ לתחום ימתין בכ"ש, הביאו מכרמלית א"צ בכ"ש). שכו, יא (מרחץ שהוחמו מימיו ע"י נקבים פתוחים לאש שתחתיו).

ד: תצז, ט. תקה, ז. תקטו, א (באמירה לנכרי, טעם האיסור שלא ליהנות ממעשה שבת ויו"ט, או שמא יאמר לנכרי, והנפק"מ שבין הטעמים ביו"ט שני). שם בהגהה (קנס). תקטו, ב (שיעור ב"ש, שילך במוצאי יו"ט למקום שליקט ויגמור המלאכה ויחזור לכאן, ובספק – שיבוא מחוץ לתחום). תקטו, ג (ספקו להחמיר מטעם דשיל"מ, ס"ס להקל). תקטו, ד. תקטו, ט-יא. תקטו, יב-ג (כשהביא מחוץ לתחום לא אסרו אלא מטעם שמא יאמר לו). תקטו, יח-כ. תקטו, כא (קצץ דמים שיביא דגים או יעשה מנעלים או יביא מחוץ לתחום, והביא בשבת או יו"ט, אם אסרו במוצ"ש ויו"ט בכ"ש). תקטו קו"א ב (טעם החילוק בספק ב"ש בין שבת ליו"ט). תקיח, כב (נכרי שעשה לצורך ישראל).

במקום מצוה

כאן מצויין למקומות שנתבאר מהו במקום מצוה, שהתירו בכמה הלכות. ראה לקמן אצל ודבר דבר. ממצוא חפצך. שבות. שבות דשבות. שכר שבת. עיי"ע אמירה לנכרי (במקום מצוה). מצוות (דבר מצוה). שבת (בין השמשות).

ב: רסא קו"א א (צורך גמור לשבת, או צורך גדול אפי' שלא לשבת). שו, יב (צרכי רבים כמו חפצי שמים וצורך מצוה). שו, יג (שידוכים ודיבור עם מלמד בנו ספר או אומנות הוא ג"כ מצוה). שו, יד (פסיקה לצדקה). שו, כז (כל דבר שהוא תיקון המדינה המזדמן תמיד הוא צורך רבים). שז, כד (צרכי רבים כדבר מצוה). שכה, טז (דבר שיש צורך גמור לשבת כמו שכר).

גוזז

ב: שב, כד-ה (אין מסתכלין במראה מתכת חריף, שיבא להסיר הנימין המדולדלין מראשו וזקנו, ואפי' מחוברת לכותל). שיב, יב-ג (לא ימשמש בפי הטבעת בצרור ברזא אלא בשינוי, שמשיר נימין). שטז, כא (המנתק שיער). שכו, ח (לא לרחוץ בדברים המשירים שער). שכח, לז (צפורן וציצין שפירשו רובן אין בהן משום ג. ביד יש אופנים שמותר ובכלי אסור מד"ס. לא פירשו רובן, ביד אסור ובכלי חייב). שכח, נה (כששם פתילה בפי הטבעת יניחנה בנחת משום השרת נימין). שמ, א (הי' במשכן בגזיזת עורות תחשים ואילים. בין מהחי בין מהמת. בכלי חייב וביד אסור מד"ס. תולש צמר. נוטל צפרניו. ב' שערות חייב. ושערה א' חצי שיעור. מלקט שחורה מתוך לבנה חייב). שמ, ב (אם חייב כשאינו צריך לצמר או שער או צפרנים, ב' דעות. בליל טבילה תאמר לנכרית ליטלן ביד או בשיניים). שמ, ג (החותך יבלת).

ד: תצח, כג (הג. צמר ומורט נוצות שבמקום שחיטה). תק, יב (אין גוזזין שער ראש ורגלי בהמה ששחטו ביו"ט). תקכג, ב (אין מגרדין בהמה במגררת ביו"ט).

גרמא

ב: רנג, כז (מניח את הקדרה והשני או הנכרי נותן את האור אסור מד"ס). שיח, כז (כנ"ל. ובפת ממולאת בשומן יש להקל). רסה, ח-ט (ג. כיבוי מותר בשעת הדליקה. כלי מים בפני האש שיתבקע ע"י האש ויכבו. משקה על הטלית שלא ישרף. תחיבת נר לתוך החול). רסה קו"א ג (כנ"ל. תחיבת נר בחול או במים ביו"ט). רעו, ה. רעז, א-ד (פתיחת ונעילת דלת או חלון נגד הנר או המדורה, או כשנר שמן קבוע בדלת). שלד, כב-ג (ג. כיבוי בדליקה). מהדו"ב תתפד (הכניס סילון לאמה של חמין, דקמאי אזלי והני אחריני. כפתו לאדם וסוף החמה לבוא. בידקא דמיא בכח שני).

ד: תקיד, ח-ט (גרם כיבוי נר ביו"ט). תקיד, כא (גרם כיבוי לצורך מצוה, בהבערת פולווער בשמח"ת). תקיד קו"א ג (גרם כיבוי לא התירו אלא במקום הפסד או לצורך גדול או לצורך מצוה).

עיי"ע גרמא. הוצאה והכנסה (כחו).

דחויה, הותרה

ב: שכח, יג (שבת דחויה אצל פ"נ ולא הותרה).

ד: תקי קו"א ב-ג (מלאכת או"נ אצל יו"ט הותרה, ולא מהדרינן אהתירא. ומ"מ אסרו כשאפשר לעשותה מעיו"ט. טומאה שהותרה בצבור).

עיי"ע פקוח נפש.

דליקה

ב: רמד, יא. שז, לג (התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד). שיא, א-ה (טלטול מת). שכט, א. שלד, א (גזרו שלא יציל אלא הצריך לאותה שבת, שמחמת טרדת ההצלה יבוא לכבות). שלד, ב (בבתים הסמוכים לא גזרו). שלד, ג (מותר להערים. פת הדראה ונקיה. בשר ודגים. הוא ובני ביתו). שלד, ד (מצילין מיוה"כ לשבת ולמוצאי יוה"כ, אבל לא משבת ליו"ט ויוה"כ ולשבת הבאה). שלד, ה (לכולם כבינוני). שלד, ו (התירו להציל הרבה בכלי א'). שלד, ז (מותר לומר בואו והצילו לכם, לכ"א ג' סעודות. ואם רוצים יחזירו לו). שלד, ח (מותר להתיר כלי תשמישו). שלד, ט (לא התירו לחצר שאינה מעורבת). שלד, י (מותר ללבוש כל מה שיכול ולהוציא כ"פ, הוא ואחרים). שלד, יא (אם מותר להוציא לחצרו או לבית שעירב עמו, ב' דעות). שלד, יב (מצילין כתבי הקדש. גם כשאסור לקרות בהם מצילין מפני האזכרות, חוץ מאלו שצריך להניחם שיתאבדו עם האזכרות). שלד, יד (תשב"כ קודמת להצלת תשבע"פ). שלד, טו (מצילין ס"ת שבלה ויש בו ללקט פ"ה אותיות, או שיש בו אזכרה). שלד, יז (מפני קדושתו מצילין אף לחצר שאינה מעורבת, ובלבד שיהיו בה תיקוני המחיצות). שלד, יח (ואף אם יש מעות בתיק הספר והתפילין). שלד, יט (וע"י נכרי יש מתירין אף דרך רה"ר). שלד, כ (אין מצילין גליונות חלקים שנחתך מס"ת). שלד, כב-ג (התירו לפרוס עור גדי על התיבה, להעמיד כלי חרס חדשים מלאים מים, וליתן משקה על הטלית רחוק מהאש). שלד, כה (אסור לכבות, או להציל יותר משיעור, ע"י נכרי, אלא מפני הספרים). שלד, כו (נכרי שבא לכבות א"צ למחות, ובקטן צריך למחות). שלד, כז (בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד). שלד, כח (י"א שבזמנינו יש חשש סכנת נפשות ומותר לכבות).

ד: תקיד, א-ב (מתי מותר לכבותה ביו"ט). תרי, ז.

ראה גם לקמן אצל חבית שנשברה. חולב. סוחט.

דן דין

ב: שו, כז (אין דנין בש. ואין מכריזין שמי שלא יבוא ויגיד יאבד זכותו, רק להכריז סתם שיבוא ויגיד, שהתירו ודבר דבר במקום צרכי רבים). שז, ג-ד (אסור לעכב נכרי או נכסים). שלט, ג (שמא יכתבו. אין דנין, אין עונשין, אין תופסין לבית הסוהר, אין מלקין, אין מסדרין טענות. אין קובעין מקום לחליצה).

ד: תקכד, א (גם ביו"ט אסור).

ראה גם לקמן אצל התרת נדרים.

דש

ב: רנב קו"א יב (הוצאת האגוז מהקליפה הירוקה). שה, כח (מפרק אוכל מפסולת). שיט, ט (מולל בשינוי בראשי אצבעותיו לאלתר, ויש מחמירים. שבלים של תבואה. שרביטין של קטניות. קליפה עליונה ירוקה של האגוזים. דוקא בקליפה העליונה, ודוקא כשאינה ראויה לאכילה, ודוקא שמחוברות). שכא, יד (המרסק חלות להוציא הדבש). פסקי הסדור תתקב ד"ה ליזהר (פולין מהשרביט שאינו ראוי לאכילה, אף שניתן ע"י הבישול. קטניות מהשרביט שראוי לאכילה).

ד: תצה, ט (הטעם שאסרוהו ביו"ט). תקי, א (מפרק הזרעונים ביד בשבת חייב. למלול בשבת אסור מד"ס וביו"ט ב' דעות, אם צריך שינוי). תקי קו"א א (בשבת מלילה בשינוי ב' דעות, ובזה תלוי אם ביו"ט צריך שינוי, והעיקר כדעת המקיל. מפרק ביד בשבת חייב).

ראה גם לקמן אצל חולב. סוחט.

הוצאה והכנסה

ראה בערכו.

הטמנה בדבר המוסיף הבל

ב: רנג, י (אוכל בקדרה שעומדת על גחלים, או דוקא כשהקדרה טמונה בדבר המיטלטל ופיה סתום ועומדת על גחלים). רנז, א (הטעם שאסרו ה. אפי' מצטמק ורע לו, בכל דבר המוסיף הבל, ואף בדיעבד אסור במצטמק ויפה לו. ויש מתירים בכמאכל בן דרוסאי או חי ויש מתירים במסיח דעתו עד למחר). רנז, ה (דברים המוסיפים הבל). רנז, ז (דבר שאינו מצוי לא גזרו). רנז, י (קופה שטמן בה על פסולת זיתים או גחלים קטומות המעלים הבל, אפי' אינה נוגעת בגחלים. ה. כלי הרחב שעל הקדרה, או שהכניס הקדרה בתנור מכוסה אין זו ה. קדרה הנוגעת בגחלים, ב' דעות). רנז, יב (מותר להטמין בתנור טוח בטיט). רנז קו"א ב ד"ה וכן משמע בהדיא בב"י (זה שאסרו קופה ע"ג פסולת זיתים, כי הבגדים מוסיפים הבל מחמת חום שתחתיה, ולא מגזירה שיטמינו כולה בפסולת הזיתים. דעת סה"ת דלא אסרינן אלא בנוגעת הקופה בפסולת הזיתים). שם ד"ה ובר (האוסרים קדרה ע"ג גחלים, מתירים קופה שאינה נוגעת בפסולת הזיתים). שם ד"ה וכן משמע בהדיא מלשון (ה. בכלי שני שרי). שם ד"ה ולפי (כירה גרופה אינה מוסיפה הבל). רנז קו"א ג ד"ה דבר (ה. היא דוקא בדבר המיטלטל ולא בדפנים). שם ד"ה וכל (ה. היא דוקא כשגם כיסוי הקדרה מלמע' מכוסה). שם ד"ה ובלאו (כשהולכת ומתקררת מותר אפי' כשמחממת לשעה מועטת. חמי טבריה במקום הילוכה דבר המוסיף הבל). רנח, א (מותר להטמין ע"ג קדרה רותחת, שאינה נקראת מוסיף הבל). רנח קו"א א (והיינו אפי' קדרה העליונה טמונה. וכן כשמטמינים קדרה קטנה תוך גדולה. קיי"ל כשמגולה למע' אינה ה.). רנט בסופו (הל' ה. בקצרה. קדרה מגולה בתנור אין בה ה.). שיח, ח (בחמי טבריה אסור). שיח, יד (אסור להטמין תחת הבגדים שטמונה בהם קדרה חמה). שיח, כג (ה. במים חמין שבכ"ש נק' דבר שאין מוסיף הבל). שכו, ג (המשיך סילון מבעו"י בחמי טבריא, המים היוצאים ממנה אסורים בין ברחיצה ובין בשתיה). מהדו"ב תתעג (ביאור דעת הסוברים שה. במקצת ה. היא, כשנוגעת בגחלים). תתעד (כשטמונה בבגדים ויש תחתה אש). שם ד"ה ומיהו (דעת הסוברים שה. במקצת אינה ה.). שם ד"ה וכן (בזה חולק רשב"א על רבנו יונה). תתעו ד"ה ומיהו (לדעת הרשב"א שה. במקצת ובחם ע"י דבר אחר ה. היא, מיחם ע"ג לא הוי ה. כמו קרקע הכירה, דלא מיחלף ברמץ). תתעו-תתפו (כמה אופנים לבאר לדעת הרשב"א וסיעתו, שה. במקצת הוי ה. ומ"מ התיר רבי להניח הפח בכלי שני, וחררה שטמנה בגחלים ובישרא אגומרי לא חשיב ה.). תתעו-ז (דבר צונן להפשיר). תתעט (דעת סה"ת שהעיקר שרוב הדפנות מכוסות). תתפא ד"ה אבל (ה. ביצה בחול). שם ד"ה על (חילוק בין ה. בחמין לבתוך סילון). תתפה (אם נאמר ששמן אין בו בישול אין בו גם דין ה.).

ראה גם לקמן אצל שמא יחתה בגחלים.

הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל

ב: רנג, יד (אסור להטמין בתחלה בשבת בדבר המעמיד הבל, אם גם פיה מכוסה, ואפי' נוטלה מהכירה). רנז, ב-ג (הטעם שאסרו ה. בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, אפי' מצטמק ורע לו. בין השמשות מותר). רנז, ד (אסור לכפות על קדרה רותחת בשבת כלי שדפנותיו נוגעים בצדי הקדרה, לשמור חומה). רנז, ה-ו (דברים שאין מוסיפים הבל). רנז, ח (יכול לגלותו בשבת ולחזור ולכסותו בדבר אחר או להוסיף כיסוי). רנז, ט (פינהו לקדרה אחרת או נצטנן מותר להטמינו). רנז קו"א א ד"ה אבל (ה. במקצת באינו מוסיף הבל אינה ה.). רנט בסופו ד"ה ואסור. רסא, ב (מותר להטמין ביה"ש). רסא קו"א ג (ביה"ש מותר אפי' שלא לצורך שבת). מהדו"ב תתעה (דעת רבנו יונה שה. במקצת אינה ה. הן במוסיף הבל והן באינו מוסיף הבל, ובשבת אסור להטמין בבגדים כוזא צוננת ע"ג כלי שני). תתעח-ט (ה. במקצת הוי ה. כשהיא מכוסה על פיה מלמע').

ד: תרט, א (מערב יוה"כ למוצאי יוה"כ, ב' דעות).

הכנה משבת לחול

ב: רמח, י (יכול לקנות שביתה בשבת עיו"ט). רנד, י (אסור אפי' טלטול יין להבדלה במוצ"ש). שב, ח-ט (קיפול בגדים או טלית בסדר קיפולו הראשון). שב, י (הצעת המטה כשאינו לצורך השבת). שיט, יח (קליטת השומן מהחלב. במקום הפסד התירו ע"י נכרי, דהוה שבות דשבות). שכא, ו (אסור להדיח בשר חי שלא נמלח ביום הג', שטורח לחול, ואפי' ע"י נכרי). שכג, ו-ז (מדיחים כלים לצורך היום, כלי אכילה עד סעודה ג' וכלי שתי' כל היום, ואפי' י' כוסות שמא יצטרך א' מהם). שלא, י (לא ידיח איזמל של מילה). שלד, ד (בדליקה לא יציל מש. ליו"ט וליוה"כ ולש. הבאה).

ג: תמד, ח (כשחל ע"פ בשבת אם א"א לקנחם ידיחם).

ד: תצה, טו (לומר בשבת על מאכל שיאכל למחר אין בו משום ה.). תריא, ה-ח (ביוה"כ התירו לקנוב ירק ולפצוע אגוזים לצורך הערב, אבל לא כשחל בשבת).

עיי"ע מלאכת יו"ט (הכנה מיו"ט לחול).

הכנה משבת ליו"ט

ב: שיח, ג (בישל בשבת אם מותר ביו"ט שלאחריו). תד, ד (הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך ביו"ט חוץ לד"א, שקנה שביתה ואינה הכנה).

ג: תנה, יא (לא לשאוב מים שלנו לאפות ביו"ט). תצד, יד (לא לשטוח בו עשבים לצורך חה"ש שאחריו).

ד: תצח, י (עגל שנולד בשבת אינו אסור ביו"ט). תקא, יח (שיורי לפידים ופתילות שנדלקו וכבו בשבת, אם מותר להדליקם ביו"ט שלאחריו, ב' דעות. וביו"ט א' גזרו להדליק הפתילה אף בצד השני). תקז, ו (עצים שנתלשו בש. אסור מה"ת להסיק בהן ביו"ט שלאחריו). תקא קו"א ב ד"ה ועוד (קיי"ל שכל המותר ביומו אין בו משום ה.). תקז קו"א ד ד"ה כתב (הנאה שמאליה מותרת, ושע"י מעשה אסור). תקיג, א (הכנת שמים משבת ליו"ט אסורה מה"ת. ביצה שנולדה ביו"ט שאחר שבת, נגמרה במעי אמה מאתמול ואסורה ביו"ט). תקיג, ב (מד"ס שכל ביצה שנולדה בשבת אסורה, משום נולדה בשבת שאחר היו"ט). תקיג, ט (ביצה שנולדה בשבת אסורה מד"ס ביו"ט, ומה"ת הוכנה לאכילה בו ביום). תקיג, י (וכן יו"ט ב' הסמוך לשבת, אבל יו"ט ב' חל ביום ב' מותר, ובר"ה אסור). תקיג, יח (תרנגולת שנשחטה ביו"ט ומצא בה ביצים, אף אם נגמרו בשבת אין זו חשובה הכנה אא"כ נולדה ע"י גמר זה). תקיג, יט (אפרוח שנולד בשבת אסור ביו"ט שלאחריו). תקטו, ח (נתלש וניצוד לצורך נכרי בשבת. פירות שאין נאכלין חיין אסורין בשבת מה"ת, והנאכלין חיין או הדגים אסורים בשבת מד"ס). תקטו, ט (נתלש וניצוד בראשון דר"ה אסורים בשבת שלאחריו). תקיז, ה (פת פלטר נכרי שאפה בשבת, רוב העיר ישראל לא יקחום ביו"ט שלאחריו, רוב העיר נכרים לא יקחום בשבת).

עיי"ע מלאכת יו"ט (הכנה מיו"ט לשבת). שבת (הכנה לשבת).

הלואה

ב: רמו, ה (מכירה אסורה. שאלה לזמן מותר, אבל לא הלואה ליותר מל' יום. נתינת משכון אסור). שז, יח-כ (ה. ופריעה אסורה, וכן במשכון. שאלה מותרת, וכן ה. ע"מ להחזיר לאלתר. השואל מיני מאכל לצורך השבת יכול להניח משכון בסתם).

הליכה

א: צ, יג (לא ילך פסיעה גסה. ריצה לדבר מצוה).

ב: שא (השלמה), א-ב (ה. בש. לא כה. בחול. אסור לרוץ, לקפץ, לדלג, פסיעה גסה, אא"כ במקום רפש וטיט או אמת המים, או במקום מצוה). שא קו"א א (כמו שהתירו ריצה לענג, כך התירו קפיצה למנוע צער ברפש וטיט. י"א שלא אסרו פסיעה גסה). שא קו"א ב (התירו ריצה לראות דבר שמתענג בו). שח, א. שכג, ה (לא להרבות בה.). שלג, ג (כנ"ל).

התרת נדרים

ב: שמא, א-ד (מתירים נדרים לצורך השבת. מפירים נדרים ביום שמעו. מתירים שבועה שא"א להתירו למחר. נהגו להתיר חרמים. אין מחרימין אלא לצורך השבת, או לתיקון המדינה או שנוגע לכלל. מתירים מי שנדוהו בחלום).

ד: תריט, ד (אין מתירין נדרים בשבת ויו"ט).

ודבר דבר

ב: רסג קו"א ח ד"ה שלחבירו וד"ה והשתא (כשיש צד היתר מותר לומר לו לעשות למחר, שהאיסור אינו מחמת עצמו). שא קו"א ב (להרהר מותר בדברים חיצונים, רק שלא ירבה בהם, או כשיש לו טרדה או דאגה. מצוה לא להרהר בעסקיו אף שאין איסור מהדין). שו, א. שו, טו (כשפוסק לצדקה מותר, להתחייב לתת לחתן אסור). שו, כא (דיבור אסור הרהור מותר). שו, כז (הכרזה שמי שיש לו זכות על קרקע הנמכרת יבוא ויגיד). שו, כח (הכרזה אצל מי יש יין למכור מותר רק לצורך מצות קידוש ובלא הזכרת סכום מעות, או קודם ברכו). שז, א (כשאין הדבור מועיל – רק וד"ד, כשמועיל – ממצוא חפצך וד"ד. כשאינו מועיל אסור גם לדבר מצוה). שז, ב (לא להרבות בדברים בטלים, רק כשהדבור הוא ענג לו). שז, ז (רמז מותר). שז, יג (לא להרבות בשיחה בטלה). שז, יד (הרהור מותר. לומר לפועל תעמוד עמי לערב מותר, היה נכון עמי לערב אסור). שז, טו (כשיש צד היתר מותר לומר לו לעשות למחר, שהאיסור אינו מחמת עצמו. צד היתר של הליכה חוץ לתחום ע"י בורגנין, אבל לא בלשון נסיעה). שז, יז (מותר לומר לחברו שמור לי פירותי שבתחומך). שז, לב (לשאול מהשד, ולצורך רפואה מותר, וכן כל מיני לחשים). שח, א. שמ, ו (מותר לראות אומנות אע"פ שלומדה).

זורה

ב: שיט, כט (הרוקק ברוח והרוח מפזר, והוי משאצ"ל ופס"ר).

ג: תמו, ה (כשז. תבואה להפריש המוץ, משא"כ כשזורה חמץ לרוח). תמו, ו בהגהה (י"א שבכל אופן אסור). תמו קו"א ג ד"ה ועיין (דוקא כשז. היינו בורר אסור).

ד: תצה, ט (הטעם שאסרוהו ביו"ט).

זורע

ב: רנב, יד (המשקה חייב). שלו, ט (כנ"ל. ליזהר מליטול ידיו בגינה. מי רגלים מותר. יין ושאר משקים). שלו, י (לא ישליך זרעים במקום ירידת גשמים). שלו, יז (השורה חטים ושעורים במים כדי שיצמחו חייב). שלו, יח (הנותן ענפים לכלי לא יהיו בו פרחים שנפתחים מלחלוחית). שלח, ז (השואב מים בגלגל, מתי גזרו שמא ישאוב לגנתו ולחורבתו).

זלזול שבת

ראה לקמן אצל עובדין דחול.

חבית שנשברה

ב: שלה, א (חבית יין או שמן שנשברה, גזרו שלא יציל אלא הצריך לאותה שבת, מכמה חששות, ודינו כמו בדליקה. ובאותה חצר מותר). שלה, ב-ג (נשברה בראש גגו, יציל רק בכלי א', ולצורך אורחים מציל בכלי אחר).

ראה גם לעיל אצל דליקה.

חובל

ב: רפ, ג (בעילת בתולה אין בה משום ח. שדם הבתולים כנוס שם). שח, לח (מוציא דם בנטילת קוץ). שטז, יד-טו (מוציא דם חייב משום נוטל נשמה. ח. עד שנצרר הדם תחת העור חייב באדם ובהמה חי' ועוף וח' שרצים, משא"כ בשאר שרצים). שכח, לג (אסור לחוך שחין שמוציא דם, משא"כ ליחה שהיא כמופקדת בתוך כלי). שכח, לד (לא יקנח מכה שמוציאה דם, ולא יחליף הבגד שמושך ליחה מהמכה). שכח, נד (מציצת דם בפיו מהמכה ומבין השיניים. במילה. הנחת דבר המושך דם על המכה).

ראה גם לקמן אצל נוטל נשמה.

חולב

ב: שה, כח (תולדה דדש. ח. לתוך כלי ריקן. ח. לאוכל כמפריד אוכל מאוכל ומותר ביו"ט, ומחמת איסור שחיטה בשבת הוי הבהמה כפסולת, ואסור מד"ס). שכח, מ (יניקה מהבהמה הוי מפרק כלאחר יד, בשבת התירו לגונח, וביו"ט אף למצטער מרעב). שכח, מא (אשה המקילה חלב מדדיה לכוס מפרק גמור. לקלח על התינוק שיאחז הדד והחלב הולך לאיבוד מותר מה"ת. לצורך התינוק לא גזרו, ומשום רוח רעה לא התירו). של, ט (יכולה להוציא חלב המצערה, שהולך לאיבוד, ומשום צער התירו).

ד: תצה, ט (הטעם שאסרוהו ביו"ט). תצה, קו"א ו (כשחולב לכלי ריקן ביו"ט, י"א שהוא נולד ולכן אסור לחלוב, וי"א שאינו נולד ואסרו לחלוב מטעם שרגילים לחלוב כל הצאן יחד). תקה, א-ב (לכלי ריקן ביו"ט אסור. ולתוך מאכל לתקנו או שנבלע בפירורין הוי כמפריד אוכל מאוכל ומותר). תקה, ג-ד (בהמת ישראל שהקצוה לחלבה, החלב נולד, ואסור לחלוב שלא לצורך). תקה, ח (המצטער מרעב, ביו"ט התירו לינק מהבהמה, ולא בשבת).

עיי"ע מוקצה (משקין שזבו; נולד).

חולה

עיי"ע חולה.

חורש

ב: שיב, יד (משוה גומות בשדה). שלו, ט (משקה עשבים).

טוחן

ב: שא, א (היתה במשכן בשחיקת סממנים. מחתך ירק דק דק – תולדת ט.). שב, יז-ח (שפשוף טיט יבש מהבגד. מה"ת אינו חייב אלא כשצריך לגוף דבר המתפרר). שיב, ה (אבנים לקינוח שנטבעו בגשמים). שיב, יא (לא ימשמש בצרור הקינוח להחליקו). שיד, טז (מבקע עצים לחתיכות דקות מאד). שכא, ז-יב (ט. בדבר שאין דרך לאכלו אלא ע"י תערובת או בגדולי קרקע. מותר לדוך פלפלין בשינוי גדול ואסור לחתכם בסכין דק דק. מותר לחתוך מאכל ואסור לגוררה במורג חרוץ. אסור לחתוך בשר חי שאינו עומד לכלבים. חתיכת אוכל גדולי קרקע לאלתר, ב' דעות. אבל לא לדוך אלא בשינוי גדול. כותתין מלח בשינוי גדול, ואין חותכים כמו בתבלין. אין ט. אחר ט. בלחם ובמלח שהי' דק בתחלה). שכא, יג (לעיסה בשיניים, כשאינו חפץ לאכלו או להאכיל לתינוק).

ד: תצה, ד (מבקע קורה לעצים דקים מאד). תצה, ט (הטעם שאסרוהו ביו"ט, והתירו שחיקת מלח ותבלין). תצה קו"א א (מבקע קורה לעצים דקים). תצח, לד (לא יכתוש גוש עפר לכסות בו דם שחיטה). תקא, ב (מבקע קורה לעצים דקים). תקד, א-ב (דיכת תבלין ביו"ט). תקד, ד-ה (שחיקה בריחיים וגרירה במורג חרוץ ביו"ט). תקד, ו (אין ט. אחר ט.). תקטז, ד (אסור ביו"ט).

ראה גם לקמן אצל רפואה (שחיקת סממנים).

טרחא יתירה

ב: רסו, כא (יכול לפרוק מבהמתו אפי' יותר מט"ו סאין, מפני צעב"ח). שה, יא-ב (התירו מפני צעב"ח ולא בשביל תענוג הבהמה). שה, כז (אסרו המראה בש. ומשום צעב"ח התירו). שז, לז (אסור לפנות מעגלות לאוצר ע"י נכרי). שכד, ד-ו (הראוי לאכילת הבהמה אסור לטרוח ולתקנו לתענוג, ואם אינו ראוי עדיין מותר לטרוח. שפשוף קש ועצים ודלועים. חתיכת בשר שחת וחרובין. אביסה ודריסה והלעטה). שכד, ז-ט (התירו ט. ליתן מזונות לעופות וחיות בית שמזונותן עליך, ולפני כלב אפי' של הפקר, אבל לא לפני חזיר, ולא לפני עופות, ולתולעת משי מותר). שכד, יא (מתי נוטלים מאכל ממין בהמה אחד ליתן לפני מין אחר). שכה, א (לנכרי חשוב כמזונותיו עליו מפני דרכי שלום). שלב, א (אין מילדין ולא מסעדין ושאר צרכי לידה, וביו"ט התירו). שלב, ב (אין מפרכסין ולא סכין לבהמה בגמר מכה). שלג, א-ד (לא יפנה אוצר, ולא יוריד חביות יין מהעגלה, אלא לאורחים או סעודת מצוה או לקבוע בהמ"ד, ה' קופות של ג' סאין לכל א'). שלו, יח (הנותן ענפים לכלי מים, לא יוסיף עליהם מים בשבת. ביו"ט). שלח, ח (לא ישלשל פירות דרך ארובה שבגג).

ד: תצז, ו (לא יתן לפניהם מזונות אא"כ מזונותן עליך). תצז, טז (יוני שובך ועליה שבאין לכלובן בערב אין מזונותן עליך). תצח, ד (מותר להוליך ביו"ט הסכין לבהמה, ואין חוששין שימלך ונמצא טרח שלא לצורך). תצח, כא (בהמות שנפלו לבור מעלה אותן אע"פ שאינו שוחטם. אותו ואת בנו שנפלו, מעלה הראשון לשחטו וחוזר ומערים ומעלה השני לשחטו). תצח קו"א ב ד"ה הנה (כנ"ל). תצח, ל (הי' לו עפר מוכן לכיסוי דם, מותר ליתנו למטה קודם שחיטה). תצח, לו (שחט חי' ועוף עם בהמה או כוי ביו"ט, ונתערבו הדמים בענין שחייב בכ. אם צריך להוסיף דקירות בעפר כדי לכסות הכל אסור לכסות כלום). תצט, א (אין מרגילין להפשיט מרגליה להוציא העור שלם). תקא, ד (בביקוע עצים הראוים להסקה). תקא קו"א א (כנ"ל). תקד, ג (מותר להוליך תבלין ומדוך ומדוכה ואין חוששים שימלך). תקז, א (מותר לאפות בפורני גדולה כשצריך להרבה פת, אבל לא בחדשה שמא תיפחת ויפסד. ובקטנה או בשלנו אין חוששים). תקז, ב (מותר להחם מים ביורה גדולה). תקי, טו (אם מותר למלוח הרבה צנון יחד ביו"ט, ב' דעות). תקי קו"א ג (הטעם שט. שא"צ דוחה מלאכת או"נ ביו"ט, בברירת פסולת מתוך אוכל). תקכא, א (שלשול פירות שעל הגג מפני הגשמים, התירו דרך ארובה אבל לא בסולם או דרך גג אחר או דרך מעקה). תקכא, ג (מותר לכסות פירות מפני הדלף, ואפי' לבנים מוקצים). תקכג, ג (אין מילדין בהמה ביו"ט, אבל מסעדין, ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד). תקכג, ד (בהמה טהורה שריחקה ולדה, מותר לזלף מי שלייתה וליתן אגרוף מלח ברחמה, אבל לא בבהמה טמאה).

ראה גם לקמן אצל עובדין דחול. עיי"ע חול המועד (טרחא יתירה).

כותב ומוחק

א: לב, כד (גרירת שעוה שנטף על הדיו).

ב: שב, ה (מקצת ציור אינו חשוב מלאכה). שמ, ד (היו במשכן בכתיבה ומחיקה על קרשים לסימן. אפי' לא מחק אותיות אלא שתיקן מקום לכתיבת ב' אותיות חייב. המסיר שעוה שנטף על אותיות, ב' דעות. מחק שלא ע"מ לכתוב אסור מד"ס. שבירת עוגה שעליה אותיות. אותיות שבראשי הדפים, ב' דעות). שמ, ה (נטל גגו של ח ונעשו ב' ז חייב, גגו של ד ונעשה ר' אסור). שמ, ו-ח (בדבר שאין מתקיים אסור מד"ס, ובאויר ועל השלחן מותר. הרושם תבנית לסימן אסור מד"ס, ובכתב שאינו מתקיים מותר. וי"א שבמתקיים חייב ובאינו מתקיים אסור מד"ס. תבנית איזה כתב או מספר חייב. אשורית בלי זיונין בשעטנ"ז ג"ץ פטור שלא נגמרה מלאכתן. כתב משיט"א, ב' דעות. חקיקה בכלל כ. הקורע עור כתבנית כתב חייב). שמ, ט (תוחב אותיות כסף בבגד). שמ, י (רושם כדרך הציירים, תולדת כ. ומ.).

ג: תנה, ח (שבירת מצה שעליה אותיות).

ד: תקיט, ו (סתירת חותם שיש אותיות או צורה אסורה גם ביו"ט).

לש

ב: שכא, טז (י"א שאינו חייב אלא בדברים שהם בני גיבול, ובאינו בר גיבול אסור מד"ס ומותר בשינוי, מעט מעט או גיבול רך בשינוי מעט. וי"א שגם באינו בר גיבול חייב בגיבול עב, ומותר רק אם נתן המשקה מבעו"י. ובגיבול רך אסור מד"ס ומותר בשינוי. אפר וחול הגס ומורסן וקמח קלי ושתיתא וחרדל אינן בני גיבול). שכד, ג (גיבול מורסן, י"א מד"ס ומותר בשינוי, וי"א מה"ת ומותר כשנתן המים מע"ש). שכו, ט (אף שיש להחמיר לגבל מורסן בשינוי, מותר ליקח מורסן בידים רטובות ולרחוץ בהן ידיו). שמ, טז (הנותן זרע פשתן או שומשומין במים).

ג: תעג, לד (כשחל ליל פסח בשבת ירכך החרוסת מע"ש או בשינוי, שיתן המשקה תחלה, ויגבל באצבע או בניענוע הכלי).

ד: תקז, כ (מותר לסתום פי התנור בטיט שהוא לצורך או"נ. אבל אסור לגבל ביו"ט, שאפשר לעשותו מעיו"ט). תקז, כא (לגבל אפר ביו"ט לסתום פי התנור, ב' דעות). תקיב, ז (גיבול מורסן לבהמתו ביו"ט, רק ע"י שינוי).

מבעיר ומכבה

ב: רנג, יא (קדרה בתוך הגחלים, יסירה בנחת שלא יובערו ולא יוכבו בכך). רנד, ב (צלי ע"ג גחלים לא יסיר בשבת שהבשר יכבה במוהל הנוטף ממנו). רנט, ז (פתיחת או סתימת תנור שיש בו גחלים לוחשות). רסד, ה (גרגיר מלח בנר בע"ש לצלל השמן). רסד, ו (המסתפק מנר דולק יש בו משום מכבה). רסה, א (המסתפק משמן שבכלי. החותך נר שעוה הדולק. חתיכת נר שעוה הדולק ביו"ט). רסה, ה (מותר לנער נר דולק). רסה, ו (נר של שמן תלוי אסור ליטול ממנו דבר היתר שמא יתנדנד). רסה, ח (אסור ליתן מים בכלי תחת הנר לקבל הניצוצות, אפי' מבעוד יום. גרם כיבוי מותר בשעת הדליקה. כלי מים בפני האש שיתבקע ע"י האש ויכבו. משקה על הטלית שלא ישרף). רסה, ט (מותר ליתן מים בעששית להגביה השמן או כדי שלא תתקלקל העששית. קודם השבת מותר ליתן נר בחול אבל לא מים לשפופרת שבה נר. מותר לתחוב נר בחול אבל לא במים). רסה קו"א ג (גרם כ. התירו בדליקה לצורך גדול. תחיבת נר בחול או במים ביו"ט). ערה, א (מחיטת ראש פתילה). רעז, א (לא לפתוח דלת או חלון נגד הנר שמא יכבה, ומותר לנעלה). רעז, ב (וכן בנר שאחורי הדלת, שמא ינקש בפתיחה או בנעילה ותיכבה הנר). רעז, ג (וכן בנר שמן קבוע בדלת וע"י פתיחה ונעילה כדרכו יתקרב או יתרחק השמן מהפתילה). רעז, ד (וכן בדלת נגד המדורה). רעז, ה (כשמנער הטבלה והנר נופל, בנר שמן הוי פ"ר, משא"כ בפתילה או בנר שעוה, או כשמטלטל הטבלה עם נר השמן שעליה). שלד, כב-ג (גרם כיבוי מותר בשעת הד. כלי מים בפני האש שיתבקע ע"י האש ויכבו. משקה על הטלית שלא ישרף). שלד, כד (וכן פושט ומתכסה בבגד וס"ת שאחז בהם האור, כדי שלא יתפשט יותר). שלד, כט (גחלת של מתכת אינה בוערת ולא שייך בה כיבוי מה"ת).

ד: תצה, ב (הוצאת האש או שמרבה האש). תצה קו"א ב (עיקר החיוב אינו משום כליון העצים אלא ריבוי האש. חימום ברזל באור). תקב, ב (אין עושין פחמין ביו"ט, שמכבה האש). תקב, ז (אגודת עצים או עצים דקים במדורה, לא יסלקו מהמדורה שקרוב ליכבות). תקי, ח (כיבוי גחלת של מתכת או אבן בשבת אסור מד"ס, וביו"ט התירו לצורך או"נ, אף כשאינו שוה לכל נפש). תקיד, א-ה (אסור לכבות דליקה ביו"ט כמו בשבת, אא"כ יש בה צורך אכילה שא"א לאכול בלי הכיבוי, ודינו כמכשירי אוכל, שאסור לכבות בשביל הנאת הגוף). תקיד, ו-ז (אסור ביו"ט לסלק השמן שבנר לאחוריו, להסתפק ממנו, להוציא הפתילה ממנו אף שמחזירה מיד, ואם מגביה מעט כדי להרבות אורו מותר). תקיד, ח (מותר לגרום כיבוי ע"י ריבוי הבערה, אבל לא יקצר הנר בסכין וכיו"ב). תקיד, ט (מותר לתחוב הנר בעפר תיחוח למונעו מלהשרף כשיגיע לשם. ושאר גרם כיבוי לא התירו אלא במקום הפסד). תקיד, י (להעמיד הנר במקום שהרוח שולטת, או לפתוח דלת או חלון כנגד הנר, דינו כמו שבת. אבל מותר לפתוח נגד המדורה, שאינו מכבה אלא מבעיר). תקיד, כ (כששורה הפתילה בשמן קודם הדלקה ביו"ט, לא ישרה בשמן נר הדולק, שהוא כמכבה). תקיד, כא (התירו גרם כיבוי לצורך מצוה, הבערת פולווער בשמח"ת). תקיד, כג (אסור להסיר פחם שבראש הנר הדולק, אבל מותר לנפץ או להטות באצבעו). תקיד קו"א ג (גרם כיבוי לא התירו אלא במקום הפסד או לצורך גדול או לצורך מצוה).

ראה גם לקמן אצל הטמנה. שהיה וחזרה. שמא יחתה. שמא יטה. שמא יכבה. שמא יסתפק.

מבשל

עיי"ע בישול.

מודד

ב: שו, יח (מעשה חול וזלזול שבת. מ. של מצוה מותרת. מ. שיעורי תורה). שו, יט (מ. כמתעסק מותרת). שח, פח (מ. ע"י מורה שעות כדי ללמוד, אינה מ. של מצוה). שכג, א (השואל יין מחברו לא ימדוד ולא יזכיר שם מדה שהוא מעשה חול וזלזול שבת). שכד, ב (לא ימדוד שעורים לתת לפני בהמתו).

ג: תנו, ט (לא ימדוד ביו"ט אפי' לצורך מצוה).

ד: תק, ה-ח (אסור לשקול ביו"ט, אפי' ביד מנה כנגד מנה, וטבח אומן אסור אפי' ביד כדי למכרה, וכן בכלי שיש בו שנתות). תק, ט (אסור להניח בכף מאזנים תלוי לשמרו). תק, י (מותר להזכיר שם משקל, תן לי ליטרא בשר). תקד, ט (מ. תבלין ביו"ט). תקו, א (לא ימדוד אפי' לעצמו ולמצוה, ולשיעור חלה יקח באומד). תקיז, ט (לא ימוד שעורים ליתן לפני בהמתו, אלא באומד).

ראה גם לקמן אצל מקח וממכר.

מוליד

ב: שח, פד (כשאוחז זרע תולעת משי תחת אציליו). שיח, כה-ח (אסור לרסק ברד שיזובו מימיו, אלא בענין שנמחה לתוך כוס יין. אסור לחמם פת כפולה שבה שומן קרוש שימוח, אלא בענין שנבלע בפת ואינו ניכר בפ"ע. אסור להחם קדרה שקרש שמנוניתה, אלא בענין שדבר מועט הוא הזב לחוץ. יש להסתפק בשומן שנקרש ע"ג צלי חם, אלא על קמחים וקטניות חמים שנכנס בתוכן. ויש מתירין באלו שאינו מרסק בידים). שכ, טז-כ (אסור לרסק שלג בידים. י"א הטעם שבורא מים ודומה למלאכה, וא"כ מותר להניחם בחמה שימוחו מאליהם. וי"א הטעם שדומה לסחיטת פירות, וא"כ מותר לרסק כשמתערב בדבר אחר או כשהולך לאיבוד, ולשפשף הידים במים עם שלג או מלח, ולרסק שלג לכוס יין, ולהטיל מים על שלג. ולד"ה מותר להניחם בכוס יין, ולשבור חתיכה מקרח, וכדי ליקח מים מתחתיו, ולהשליך מים למלח וליטול ידיו מהם, ולדרוס שלג ברגליו שאפשר שלא ימס. ויש מתירין בשלג מטעם שא"א ליזהר ולא גזרו). שכא, ז (לא ישים פלפלין בבגד לכתוש שמ. ריח בבגד). שכג, יב (אין חופפין כלים במלח, ומותר להדיחן במים עם מלח). שכו, י (רחיצת ידיו במלח או בורית שנימוח על ידו, תלוי בב' הדעות דלעיל שכ, טז-כ). שכח, כח (סיכת מכה בחלב).

ד: תקב, א (אין מוציאין אש ביו"ט). תקיא, ז (אסור להוליד ריח, אפי' ביו"ט, הן בפירות והן בבגדים והן במים לנט"י, ולהוסיף ריח מאותו בושם מותר). תקיא קו"א א (הוכחות דקיי"ל שגם באוכל שייך אולודי ריחא, אלא שכשאינו מתכוין מותר אף בפסיק רישיה).

מוציא ומכניס

עיי"ע הוצאה והכנסה.

מחמר

ב: רסו, ד (אע"פ שאינו שלו).

ראה גם לקמן אצל שביתת בהמתו.

מחתך

ב: שיד, ט (מ. קנה חלול למדת הנקב שבחבית). שיד, יב (סתם פסיקת תלוש מותרת. קורע עור שע"פ חבית יין). שיד, טז (כשמקפיד לחתכו במדה חייב. הי' במשכן. מבקע עצים במדה. אבל מותר לחתוך קשרי עופות צלוים בשפוד, וחוט תפירת עופות ממולאים). שמ, יז (במדה חייב).

ד: תקט, ט (מותר לחתוך קשרי עופות צלוים בשפוד).

מכבה

ראה לעיל אצל מבעיר ומכבה.

מכה בפטיש

ב: רנג, כו (לא להעמיד קדרה חדשה על האש בשבת). שב, ה (על הכלי שנגמר להשוות עקמימותו. היה במשכן. גמר תיקון כלי תולדה. מקצת צורה על כלי העומד לצייר. עשיית כלי שאין בו משום בונה). שב, ו (הלוקט מבגד מהנשאר מהאריגה, כשמקפיד חייב וכשאינו מקפיד אסור מד"ס). שב, ז (המוציא שלל החייטים יש להסתפק). שיד, א (מנקב חבית ומתכוין לפתח נאה). שיד, יז (למ"ד שאין בנין וסתירה בכלים אף בנין גמור, החזרת דלת וכלי פרקים הוא מטעם מ"ב). שיז, ו (פתיחת בית הצואר מתפירת או קשר האומן).

ראה גם לקמן אצל תיקון כלים.

מלאכה שאינה צריכה לגופה

ב: רסו קו"א ב ד"ה אבל בלא (חמירא מכרמלית). ערה קו"א ב (אפי' אם משאצ"ל היא מד"ס, חמורה משאר שבותים לענין גזירה לגזירה). רעח, א-ב (משאצ"ל הוא כשמכבה לצורך השמן או הנר או החולה או הלסטים. משצ"ל הוא כשמכבה לצורך גוף הדבר שהמלאכה נעשית בו שמהבהב הפתילה ע"י כיבוי זה. ולא סגי בכיבוי לחוס על הנר, כי מלאכת קלקול אינה חשובה אלא כשגוף הדבר מתתקן ע"י המלאכה. וי"א כיון שגוף הדבר שהכיבוי נעשה בו הוא הפחם שבראשו ולא הפתילה. ונפ"מ לענין סותר וקורע, אם צריך שיהי' אח"כ יותר טוב מהראשון). רעח, ג (ב' דעות אם משאצ"ל חייב מה"ת או מד"ס. יש דברים שהכל מודים שאינו אסור מה"ת ויש דברים שהכל מודים שחייב מה"ת). רעח, ד (אינו מתכוין ופסיק רישיה הוי משצ"ל, כשנוח לו במלאכה זו). רפ, ג (בפתיחת פתח בגוף האשה בבעילת בתולה). שא, י (זב היוצא בכיס שלא יטנף בגדיו). שב, יז (בשפשוף טיט יבש שא"צ לדבר המתפרר). שב, כא (בשריית בגד). שב קו"א א ד"ה והנה. שיא, ה (יש לה עיקר מה"ת ולא התירוה משום כבוד הבריות). שיד, ד (במוציא סכין תחובה בכותל). שטז, טז (בנטילת נשמה ובצידה, צריך לעורו או לדם או להנקם חייב, וכדי להנצל מהיזקו פטור. צד בסתם, ח' שרצים חייב ושאר שרצים פטור). שטז, יז (במקום היזק התירו צידה). שטז, יט (במקום צער לא התירו הריגתו). שטז, כב (אם היא מה"ת. אם מותר להרוג חיות הנושכות ואין ממיתות). שיט, כט (הרוקק ברוח והרוח מפזר). שכח, ג (המוציא שן). שכח, לב (המפיס מורסא להוציא ליחה, וממילא נעשה פתח להכניס אויר). שכח, לז (גזיזת צפרנים י"א דהוי משצ"ל). שכט, א (כיבוי דליקה). שלד, כה. שלד, כט (כנ"ל). שלז, א (כשעושה חריץ בגרירה). שלז, ה (כשמכריע החבית ונחפר בארץ). שמ, ב (בגוזז היינו שצריך לצמר ושער או שצריך לגוף העברה). שנב, ב (הטעם שאסרו משאצ"ל בכרמלית).

ד: תצח, כט (נוטל עפר מוכן ונעשה עי"ז גומא).

מלאכת מחשבת

ב: רנב, יז (כששכח שחפץ בידו והוציא אינו עובר איסור תורה). שנג, א (הזורק מרה

מלאכים

עיי"ע שטן.

א: ג, מהדו"ק א (כשנכנס לבה"כ יאמר למ. המלוים אותו התכבדו כו'). יח, ג (ביוה"כ לובשים לבנים להדמות למ.). סו, ה (אין אומרים ימלוך). עו, ו (לא ניתנה תורה למ. השרת). צה, א (בתפלה יכוין רגליו להדמות למ.). צה, ג (המ. מלעיגים). קא, ה (חילוק בין לשון ארמי לשאר לשונות. היחיד צריך למ. מליץ יודעים מחשבתו של אדם). קכ, ב (מ. מיכאל מקריב נשמות ישראל על מזבח של מעלה. מס"נ הצדיקים להקב"ה באהבה רבה שע"י מ. מיכאל). קפט, ה (ואמרו אמן - למ. השומרים אותו). רו, יד (מ. המות).

ב: רעא, ג (סמא"ל). שה, כא (אדם יש לו מ. מליץ).

ג: תלד קו"א ד (אין נזקקין ללשון ארמי). תעג, נ (מ. הממונה על הנקמה).

ד: תרי, ט (ביוה"כ לובשים לבנים להדמות למ.). תריט, ט (אומרים בשכמל"ו). תריט, יז (עמידה ביוה"כ להדמות למ.). פסקי הסדר שע (סמא"ל).

ה: קפז, יב (לא ניתנה תורה למ. השרת).

ו: שמירת גו"נ י (מ. המות). יג (כנ"ל).

מלאכת יום טוב

נכללו כאן רק הלכות מלאכת אוכל נפש, ואיסורים פרטיים השייכים ליו"ט. שאר פרטי המלאכות נכללו בערך מלאכות שבת, שבכל מלאכה באים גם הפרטים הקשורים ליו"ט.

עיי"ע אמירה לנכרי (ביו"ט). הוצאה והכנסה (ביו"ט). יום טוב. מוקצה (ביו"ט; בעלי חיים ביו"ט).

ג: תמו, ה (אין עשה ול"ת של ביעור חמץ דוחה עשה ול"ת של יו"ט). תנז, יז (אין שורפין קדשים ביו"ט. חלה).

ד: תצה, א (ל"ת ועשה). תצח, לד (אין מ"ע דוחה ל"ת ועשה של יו"ט). תצח קו"א ה (קיי"ל שהוא ל"ת ועשה, ואין מ"ע דוחה אפי' שבות דיו"ט). תקו, ט (כנ"ל, ולא אסור לשרוף תרומה טמאה). תקכו, א (אין מצות קבורת מת דוחה ל"ת ועשה). תקפו, כב-ג (אין מצות שופר דוחה ל"ת ועשה, אפי' איסור מד"ס, לעלות באילן או לשוט במים או טלטול מוקצה או לילך חוץ לתחום, וע"י נכרי מותר באיסור מד"ס).

אינו שוה לכל נפש

ד: תצה, ג (לא הותרה אלא צורך הנאת הגוף השוה לכל נפש). תקי, ח (כיבוי לא הותר אלא לצורך או"נ השוה לכל נפש). תקיא, א (אם רחיצת כל הגוף היא הנאה השוה לכל נפש, ב' דעות). תקיא, ב (אם מדורה להתחמם כנגדה כשהקור אינו גדול היא הנאה השוה לכל נפש, ב' דעות). תקיא, ג-ו (מותר לצלות בשר על גחלים, ולפזר מיני בשמים על הגחלים תחת הפירות לקלוט טעם הבושם, שאינו כיבוי גמור שסופו מבעיר. אבל לא יבעיר עצים כדי לפזר בשמים על גחלים תחת הפירות, ולא יפזר בשמים על גחלים לגמר הבית, שאינם הנאה השוה לכל נפש). תקיא, ז (הולדת ריח הבושם בפירות אינה שוה לכל נפש). תקיד, כא (הבערת פולווער לשמחת היום בשמח"ת אינה הנאה השוה לכל נפש).

אסור בראשון מותר בשני

ד: תצה, טו (מוקצה שנאסר בראשון מותר בשני, ממ"נ אם יום שני קדש כו'). תצה קו"א יא (ע"ח ועירובי תבשילין, אפשר לערב מראשון לשני ולהתנות). תקה, ז (נחלב בראשון מותר בשני ממ"נ). תקיג, ח (ביצה שנולדה בראשון מותר בשני ממ"נ). תקטו, ו (נלקטו וניצודו בראשון לצורך נכרי מותרים בשני מיד ממ"נ). תר, ב (כיון שיום ב' הוא מס', לכן ביצה שנולדה בראשון מותרת בשני).

עיי"ע ראש השנה (קדושה אחת). ראה גם לקמן אצל הכנה מיו"ט לחברו.

אפשר לעשותה מעיו"ט

ד: תצה, ה-ט (אם הי' אפשר לעשותה מעיו"ט, ולא הי' הפסד וחסרון טעם, אסור לעשותה ביו"ט אא"כ משנה קצת בעשייתה, שמא ימנע לעשות מעיו"ט. והוצאה התירו). תצה קו"א ה (כשלא ידע בעיו"ט שנשבר השפוד, או שהי' אנוס מלתקנו, ב' דעות ופסקו להקל בזה. משא"כ לעשות שפוד חדש אסור, אף שהי' אנוס מלעשותו בעיו"ט). תצח, ד (לא גזרו על הוצאה). תצח, לז (שחט בעיו"ט לא יכסה ביו"ט). תק, כא-ב (מליחת דגים). תק, ג (ביקוע קורה לחתיכות גדולות בשינוי, בקופיץ, בסכין, ביד). תקב, א (הוצאת אש ביו"ט). תקד, א-ב (דיכת תבלין שאם ידוך בעיו"ט יפיגו טעמם, ב' דעות אם צריך שינוי). תקד, ג (לא גזרו על הוצאה). תקד, ה (גרירת גבינה במורג חרוץ, כמו דיכת תבלין דלעיל). תקו, ו (לש בעיו"ט לא יפריש חלה ביו"ט). תקו, יד (אסור לעשות שאור לעיסה ביו"ט אלא בשינוי). תקט, א-ב (מכשירים שהי' אפשר לעשותן ביו"ט ראשון אסור לעשותן ביו"ט שני). תקי, ה (בברירת קטניות מתוך פסולת, כשאפשר לעשותה מעיו"ט אסור, אא"כ ברירת אוכל לאכול לאלתר). תקי, יא (עשיית גבינה בעיו"ט טובה יותר). תקי קו"א ב (כנ"ל. י"א שכל מלאכת או"נ שאפשר לעשותה מעיו"ט אסור לעשותה ביו"ט).

ראה גם לקמן אצל מכשירי אוכל נפש.

בדיקת סכין שחיטה

ד: תצח, א (אין מראים לחכם, שמא תהי' פגומה ויחדדנה. חכם רואה לעצמו ומשאילה. חכם מראה לחכם אחר). תצח, ב (בזה"ז אם השוחט יכול לבדקה לעצמו, ב' דעות). תצח, ג (אחר שחיטה מותר לבדוק).

עיי"ע שחיטה (בדיקת הסכין).

הכנה מיו"ט לחברו

ג: תנח, טז-יז (לא יאפה בליל פסח מצות הצריכות לליל שני).

ד: תצה, טו (דבר שמתקנו ומקרבו להנאה אסורה. הכנת מוקצה במחשבה מותרת ממ"נ אם יום שני קדש כו'. הכנת מוקצה במעשה אסור שנוגע במוקצה ביו"ט ראשון). תצה קו"א יא (לומדים זאת מדין ע"ח ועירובי תבשילין שמותר לערב מיו"ט לחברו ולהתנות, ורק בעירובי תחומין אסור מטעם קניית רשות). תקא, יח (שיורי פתילות שנדלקו ביו"ט א' מותר להדליקם ביו"ט שש"ג, אפי' בר"ה). תקב, ד (אסור לכסות האש כדי שישתמר ליו"ט שני, אפי' בר"ה). תקיד, טו (מותר להדליק הנרות ביו"ט ראשון סמוך לחשכה, שהרי אף באותה שעה צריך לאור הנר). תקטו, א (נכרי הביא דורון לישראל פירות שיש במינו במחובר, או בע"ח שיש במינו מחוסר צידה, אסור עד מוצאי יו"ט בכדי שיעשו, אם אסור גם ביו"ט שני ואם אסור אפילו למי שלא הובא בשבילו, ב' דעות. נוהגים לאסור אף ביו"ט שני לכולם באכילה ובטלטול, וכשהוא לצורך השבת או אורחים או סעודת מצוה התירו). תקצו, ב (אסור להתלמד לתקוע בר"ה מיום א' לב', ואצ"ל להוציא השופר לרה"ר).

ראה גם לעיל אצל אסור בראשון מותר בשני. לקמן אצל הכנה מיו"ט לחול.

הכנה מיו"ט לחול

ג: תנח, טז-יז (לא יאפה בליל פסח אלא מצות הצריכות לבו ביום. לש עיסה בע"פ ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה יערים ויאפה, ויאכל ביו"ט א' כזית מכל מצה או יאכיל לקטנים). תנט, כ-כג (כשאופה מצות ביו"ט ידיח ע"י נכרי, ואם אין נכרי יטילם לצוננים, או יבטל הבצק הדבוק בכלים קודם שנתחמץ, ואם דעתו לאפות עוד ידיחם אבל לא יגרדם, והעריבה ידיח בכל אופן).

ד: תקא, ו (גיבוב עצים בחצר כדי לבשל, נראה כמלקט לחול). תקג, א-ג (עשה מלאכה מיו"ט לחול, בענין שא"א ליהנות ממנה ביו"ט, לוקה מה"ת. אפשר ליהנות ממנה ביו"ט, שמא יזדמנו לו אורחים, פטור אבל אסור מד"ס, אפי' להדיח כלים או להביא יין או לחפש בס"ת, ואפי' לצורך השבת או יו"ט שני או ב' דר"ה). תקג, ד (התירו להערים ולבשל חבית מים כדי להשתמש בקיתון א', שאינו מוסיף במלאכה). תקג, ה (וכן התירו להערים ולמלאות הקדרה בשר וצריך לחתיכה א', שהתבשיל משתבח כשיש בקדרה בשר הרבה). תקג, ו (הערמה הב' הנ"ל מועלת רק כשבאמת צריך לחתיכה א'). תקג, ד-ז (לא יאמר בפיו שהמותר יהי' לחול, אא"כ אין כאן הערמה). תקג, ח (יש אוסרים הערמה, ונוהגים להקל לצורך יו"ט שני). תקג, ט (הערמה הא' מועלת רק קודם סעודה). תקג, י (הערמה מועלת רק כשמכל סוג מטעמים מבשל רק קדרה א'). תקג קו"א א (הוכחות שאסור לאמר בפיו שהמותר יהי' לחול, הן בהערמה הא' והן בהערמה הב', אא"כ צריך לחתיכה א' ומתבשל בבת אחת ומשתבח בשאר בשר. אין לחלק בין בישול בשר לאפיית פת). תקו, יא (יכול לאפות ככרות עבות וגדולות, אף שהוא יותר מכדי צורך יו"ט). תקו קו"א ג ד"ה הנה (באפיית פת אסור להערים). תקז, יח (מותר לאפות תנור מלא פת וצריך ביו"ט רק פת א', שנאפה יפה כשיש הרבה פת בתנור. ומותר לאפות ככר גדול מאד כדי שיותיר ממנו לחול, אף שאינו צריך ומערים ואוכל קצת פת ביו"ט). תקז, יט (בתנורים שלנו, ב' דעות). תקז קו"א ז (כשמתירים לאפות תנור מלא פת, א"צ להתכוין להשביח בזה הפת שיאכל ביו"ט. רק שלא יאמר בשביל מחר אני מבשל). תקיד, יב (לא יתקן הפתילה כשאינו רוצה לחזור ולהדליקו בו ביום). תקיד, טו (כנ"ל). תקכז, א (מה"ת אינו לוקה אא"כ בישל סמוך לחשכה שאין שהות ביום לאכול).

ראה גם לקמן אצל מלאכה שאינה לצורך יו"ט. שמא יזדמנו אורחים. עיי"ע מלאכות שבת (הכנה משבת לחול).

הכנה מיו"ט לשבת

ב: רמח, י (יכול לקנות שביתה ביו"ט ע"ש).

ד: תצז, ט (ניצוד במצודה ביו"ט אסור בשבת שלאחריו). תצח, י (עגל שנולד ביו"ט אינו אסור בשבת). תקג, ג (הכנת ס"ת). תקג, ו (בלי ע"ת דינו כמו מיו"ט לחול). תקז, יט (ובמקום מחלוקת יש להקל לצורך השבת). תקיג, א (הכנת שמים מיו"ט לשבת אסורה מה"ת. ביצה שנולדה בשבת שאחר יו"ט, נגמרה במעי אמה מאתמול ואסורה בשבת). תקיג, ב (מד"ס שכל ביצה שנולדה ביו"ט אסורה, משום נולדה ביו"ט שאחר השבת). תקיג, ט (ביצה שנולדה ביו"ט אסורה מד"ס בשבת, ומה"ת הוכנה לאכילה בו ביום). תקיג, י (וכן יו"ט ב' הסמוך לשבת). תקטו, ז (נתלש וניצוד לצורך נכרי ביו"ט. מה"ת הכין לעצמו, מד"ס שאסור לאכלן ביו"ט הכין לשבת ואסור). תרכד, יב (המחזיקים ב' ימים יוה"כ, בע"ש אסור להכין צרכי שבת, אפי' ע"י אחרים או נכרי).

עיי"ע מלאכות שבת (הכנה משבת ליו"ט). עירובי תבשילין.

זלזול יו"ט כדרך חול

ב: שא קו"א ו (להוציא בקתדרא כשרבים צריכים לה). שא קו"א ז (לצאת עם מקל לתקן פסיעותיו במבוי המעורב מותר ביו"ט ובשבת, משא"כ בעובדין דחול שנאסר אף בחצר. המביא כדי יין בסל ובקופה).

ד: תצה, יא (הוצאת משא ע"י בהמה ביו"ט). תצז, ב-ג (דג בביבר שאין בו צידה לא יצודה במצודה, ובבור עמוק תופס ע"י כלי). תצח, טו (השוחט בהמה בשדה לא יביאנה במוט אלא אברים אברים). תצט, ב (אין מולגים הבהמה, אלא הראש והרגלים והעוף). תקב, ג (אין נופחין במפוח של אומנין. שפופרת. מפוח של בע"ב ע"י שינוי). תקד, ד (בשחיקת פלפלין וחרדל בריחיים קטנים, ובגרירת תמכא במורג חרוץ). תקד, ז-ח (כשכותש הריפות במכתשת גדולה, ובא"י או בזמנינו אף בקטנה). תקי, ט-י (לא יתלה המשמרת ביו"ט, ומערים לתלותה כדי להניח בתוכה פירות). תקי, טז-יז (לא ישא משאות גדולות בסל או בקופה, ברחובות או מבואות). תקי, יח (המוליך תבן לא יפשיל הקופה לאחוריו). תקי, יט-כ (הנושא משאות, אם אפשר ישנה מדרך חול). תקי, כא (אין מביאים עצים כרוכים בחבל או מחצלת או קופה). תקטז, ו (לא ישלח בג' בנ"א בשורה זא"ז, אפי' בחצר מעורב שרבים מצויין שם). תקטז קו"א ב (דוקא בשורה זא"ז). תקטז קו"א ג (בחצר דלא שכיחי רבים לא אסרו). תקכב, א (הסומא והזקן אין יוצאים במקל ביו"ט, ולא הרועה בתרמילו). תקכב, ג (מותר להוציא אדם לרה"ר כשיש צורך קצת, אבל לא על קתדרה, אא"כ רבים צריכים לו).

עיי"ע מלאכות שבת (טרחא יתירה; עובדין דחול).

לצורך בהמה

ד: תקיב, א (לכם ולא לבהמה). תקיב, מותר ליתן מזונות לבהמתו, אבל לא יעשה שום מלאכה בשבילה, אפי' כרמלית ושבות. וגיבול מורסן רק ע"י שינוי).

לצורך נכרי

ב: שכה, א (ביו"ט אסור לזמן נ. לאכול עמו שמא ירבה בשבילו).

ג: תנז, יח (עיסה שחציה של נ. אסור לאפותה, שיכול לחלק קודם אפי').

ד: תצח, כב (בהמה שחציה של נ. מותר לשחטה, שא"א לכזית בלא שחיטה, ואפי' שותפים בב' בהמות. ואם הן שוות או הנ. נותן לו הגדולה ישחוט רק אחת). תצח קו"א ב (חילוק בין זה לעיסה בשותפות עם הנכרי). תקו, יב (עיסה בשותפות עם הנכרי, יחלק קודם אפי' ולא יאפה כולה). תקיב, א (לכם ולא לנכרים. אסור לזמנו שמא ירבה בשבילו. מותר לשלוח לביתו, אבל לא דרך רה"ר). תקיב, ב (כשבא מעצמו לבית הישראל, מותר להאכילו, בלי הפצרה). תקיב, ג (כשמוסיף לצורך עבדו ושפחתו וכלבו דינו כמו הוספה לצורך חול, אבל לצורך נכרי אסור בכל אופן). תקיב, ד (מה שהתירו שהתבשיל משתבח כשיש הרבה בשר בקדרה, הוא רק כשיכול לאכול הכל, משא"כ כשצריך ליתן מקצת תבשיל זה לעבדו ושפחתו). תקיב, ה (וכשאופה בתנור נכרי ונותן לו פת בשכרו, מותר כשאינו מייחד הפת עד אחר אפיה). תקיב, ו (בני חיל שנתנו קמח לאפות להם, אם יכול לתת לתינוק מהפת, יתנו מהפת לתינוק ויאפו הכל). תקיב קו"א ג (הטעם שמותר לאפות בתנור נכרי הנ"ל, אף שאינו יכול לאכול הכל). תקיב קו"א ד (הטעם שבבני חיל התירו דוקא כשנותן מהפת לתינוק).

ראה גם לקמן אצל מלאכה שאינה לצורך יו"ט.

מכשירי אוכל נפש

ד: תצה, ד (כשגופו נהנה מדבר שנתקן ע"י עשיית מלאכה, אסור מה"ת כשאפשר לעשותן מעיו"ט. אסור לתקן שפוד לצלות בו, אא"כ נשבר ביו"ט, או בעיו"ט ולא יכל לתקנו בו ביום). תצה קו"א א (ביקוע עצים למדורה הוי מא"נ). תצה קו"א ד (כיבוי הנר מפני דבר אחר, לדעת הרא"ש אם א"א בלעדיה לא חשיב מ. ולדעת שאר הפוסקים חשיב מ. ואין אומרים בה מתוך). שם ד"ה והנה לפי (גם בתיקון כלי מתירין מא"נ כשא"א לעשות מעיו"ט). תצח, כג (תלישת צמר ונוצה במקום שחיטה, גם כשא"א בלעדיה אסור, כי אפשר לעשותה מעיו"ט). תצח קו"א ד (כנ"ל). תקא, ב (ביקוע קורה לעצים דקים, שאפשר לעשותן מעיו"ט). תקז, י (טיט שנפל בתנור, אם נפל מעיו"ט אסור לגורפו). תקז יב-ד (כיבוי בגריפת התנור, מותר רק אם א"א לאפות בלא כיבוי). תקז, טו (אסור לכבות המכבדת כדי לאפות בה עוד, שאפשר לשאול מכבדת אחרת). תקז קו"א ה-ו (גריפה המותרת היינו אפי' לטבל המכבדת במים כדי לגרוף, והאסורה – אפי' בלי טיבול במים). תקח, א (אין מלבנים את הרעפים). תקח, ב (חתיכת נייר ושבירת חרס ופציעת קנה לצליה). תקט, א (שפוד שנעקם לא יפשטו ביו"ט, אא"כ א"א לצלות בלא תקון, וא"א למצוא שפוד אצל אדם אחר, ולא הי' אפשר לתקנו בעיו"ט, וגם אז היא הלכה ואין מורין כן, שלא יטעו להתיר כשהי' אפשר לתקנו בעיו"ט). תקט, ג (וכן בשפוד ארוך שצריך לקצר). תקט, ד-ז (השחזת סכין אסרו בכל אופן, אלא שאם עדיין יכול לחתוך בה ע"י הדחק, יתיר לעצמו ע"י שינוי ע"ג סכין אחרת וכיו"ב, ויורה לאחרים להתיר להעביר שמנוניתה ע"ג סכין אחרת). תקט, ח (עופות ממולאים מותר לתפרם, רק שיתקן החוט ויכניסו במחט מעיו"ט, והחוט הנשאר אחר התפירה נהגו לשרפו). תקט, י (הגעלת וליבון כלים אסורים, אלא באופן שהתירו תיקון שפוד לעיל תקט, א). תקט, יא-ב (כלי ברזל שאפו בו מאכל גבינה, מותר לחממו כדי לאפות בו מאכל בשר ועי"ז מתלבן בליבון קל). תקט, יג (ואם הליבון הוא מחמת חומרא מותר בכל אופן). תקט, יד (נקיבת נקב חדש בחבית). תקט, טו (הדחת וטבילת כלים). תקט קו"א ב (יש אוסרים מכשירים בכל אופן, ויש אוסרים בתיקון כלי בכל אופן, ואנו מתירים מכשירים שא"א לתקנם מעיו"ט, ומ"מ אוסרים בסכין שמצוי ואפשר בשאלה). תקי קו"א ב (חילוק בין מ. או"נ ביו"ט, שבנאנס או שנפגם ביו"ט מותר, לבין מ. מילה שאין דוחין אפי' נאנס או נתפזרו). תקיד, ב-ה (כיבוי, שלא הותר אלא כשא"א להציל האוכל באופן אחר, ואסור בשביל הנאת הגוף). תקיד, כג (מלאכת הכיבוי לא הותרה אלא לצורך או"נ ממש).

ראה גם לעיל אצל אפשר לעשותו מעיו"ט.

מלאכה שאינה לצורך יו"ט

ג: תעג, כא (לא יצלה הזרוע בליל סדר, אא"כ יאכלה למחר).

ד: תצז, כז (טריפה אסור להפשיטה). תצח, יא (שחיטת בהמה מסוכנת, תלוי אם יש שהות ביום לאכול כזית צלי). תצח, טז (מתי חוששין בשחיטה שתמצא טרפה ושחט שלא לצורך יו"ט). תק, יג-טז (יכול למלוח הבשר שרוצה לאכול ביו"ט, ויחד אתו יכול למלוח שאר הבשר. או אפי' זה אחר זה, ויערים ויאמר מזה אני חפץ לאכול. חילוק בין קודם לאחר סעודה). תק, כ (שריית הבשר הקילו בה יותר מהדחה). תקו, ו (עיסה שנילושה בעיו"ט ואינו יכול להפריש חלה ביו"ט, אם מותר לאפות הכל, ב' דעות. מה שהתירו שהפת נאפית יפה כשיש פת הרבה בתנור, הוא רק כשיכול לאכול הכל אם יזדמנו אורחים). תקו, י (חלת חו"ל במקומות שנהגו להאכילה לכהן טהור, מותר לאפותה ולהוליכה לביתו, אפי' הפרישה מעיו"ט). תקיא, א (כשמבשל לשתיה ביו"ט ומוסיף לצורך רחיצת הגוף, דינו כמו הוספת מים לצורך חול). תקיב קו"א ב (הוספת בשר בקדרה שעל האש דינו כאפיית הפת שאינו חד טרחא). תקצז, ד (המתענה אסור לו לבשל לאחרים).

ה: א קו"א ה ד"ה ואם (שחיטת בהמה מסוכנת, כשיש שהות לאכול כזית, בלא בדיקת הריאה).

ראה גם לעיל אצל הכנה מיו"ט לחול. לצורך נכרי.

מלאכת אוכל נפש

ג: תנז, יז (חלה שאין מאכילין לכהן בזה"ז אינה מא"נ ואסור לאפותה ביו"ט).

ד: תצה, ב (מ. הנעשית בגוף האוכל ומשקה. מ. הבערה שהיא האש המתקנת האוכל, נק' מא"נ). תצה, ט (אסרו מלאכות שדרך לעשותן הרבה יחד לצורך אכילת ימים רבים). תצה קו"א א (הטעם שהבערה נק' מא"נ. לטעם הר"ן גם ביקוע עצים נק' מא"נ, ולא קיי"ל כן). תקד, ד (איסור שחיקת פלפלין וחרדל בריחיים קטנים, וגרירת תמכא במורג חרוץ, שדרך לשחוק הרבה יחד). תקו, יג (יש לו פת נקיה ורוצה לאפות פת הדראה, או שרוצה לאכול פת שנילושה היום). תקי, ח (הותר רק בשוה לכל נפש, משא"כ תיקון חרדל ע"י כיבוי גחלת לתוכו. וכיבוי גחלת מתכת מותר). תקי קו"א ב-ג (הותרה ולא דחויה, ולא מהדרינן אהתירא). תקי קו"א ד (כיבוי הגלחת בחרדל אסור אף בשינוי). תקיא, א (מותר להחם מים ביו"ט לצורך שתיה או לצורך הדחת כלי או"נ).

ראה גם לעיל אצל אינו שוה לכל נפש. אפשר לעשותו מעיו"ט.

משום שמחת יו"ט

ב: שיג, טו.

ג: תמה, י. תמז, י. תמז, נח. תנא, יג. תנא, כב. תנא, לב. תנא, לד. תסז, יד. תסז, טז. תסז, כ. תסז, לב-ג. תסז, נא. תסז, נד. תסז, נז. תסז, נט. תסז, סה (אף בחוה"מ מקילין מש"י).

ד: תצז, יא. תצז, כט-לא (מש"י התירו לטלטל הטרפה ששחט מחמה לצל, ולמכור הטרפה וחלק האחוריים לנכרי, שלא ימנע מלשחוט). תצח קו"א ה (קיי"ל שש. יו"ט אינה דוחה איסור מד"ס, ואינה דוחה איסור מוקצה. לא ישחוט אא"כ יש לו דקר נעוץ). תצט, ג-ה (מש"י התירו לטלטל העור מחמה לצל וליתנה במקום דריסת הרגלים, אם נשחטה ביו"ט, או סמוך לחשכה. וכן ימלח בשר לצלי ע"ג העור). תצט, ו (נשחטה בראשון אסור בשני). תצט, ז (וכן בעוף שנשחט ביו"ט, לטלטל הנוצות להצניען). תצט, י (וכן בחלבים לטלטלן מחמה לצל, ולא להפכן או לשטחן ע"ג יתדות). תצט, יג (מותר לקצב בשר על כלי שמלאכתו לאיסור). תצט קו"א א (טעם החילוק בין טלטול מחמה לצל לבין להפככן או לשטחן). תצט קו"א ב (מש"י אפשר התירו לטלטל אפי' חֵלב שהוקצה לסחורה). תצט קו"א ג ד"ה הנה המג"א (גם בזה"ז התירו מליחה מועטת על העור). תקא, ב (התירו ביקוע קורה לחתיכות גדולות, שאסור מד"ס משום עובדין דחול). תקג, ח. תקיב קו"א ג (כשאופה בתנור נכרי וצריך לתת לו פת א' בשכרו). תקטז, ג. תקיח, א (לסלק ולהחזיר דלת מחנות שיש בה ציר א'). תקיח, ח. תקיט, ג-ד.

ה: א קו"א ו ד"ה ובתשובת.

עיי"ע יום טוב (שמחה).

מתוך שהותרה לצורך

ג: תמו, ה (הבערה וזרייה, לצורך מצוה עוברת של ביעור חמץ שנמצא ביו"ט). תמו קו"א ג (קיי"ל שלצורך מצוה בזמנה ועוברת מותר. משא"כ שריפת קדשים, ומילה שלא בזמנה, וכן כשאפשר לבער חמץ בו ביום בלי חילול יו"ט).

ד: תצה, ג (ובלבד שיהא קצת צורך יו"ט, הנאת הגוף השוה לכל נפש או מצוה בזמנה ועוברת). תצה קו"א א (במדורה). תצה קו"א ג (מילה שלא בזמנה אינה דוחה שאפשר למולו אחר יו"ט. קבורה דוחה דמצוה לקברו קודם שקיעה). תצה קו"א ד (בכיבוי אין אומרים מתוך, כי אין אומרים מתוך במכשירים). שם ד"ה וזהו (דעת התוס' שאומרים מתוך במכשירים, מתוך שהותר בונה בגיבון הותר לבנות בית). שם ד"ה אבל (לא נאמר מתוך אלא בהוצאה והבערה ושחיטה ואפיה ובישול). תקז, יב (אין אומרים מתוך במכשירים, בכיבוי שבגריפת תנור). תקיא, א (מותר להחם מדורה להתחמם כנגדה ולהחם מים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו). תקיד, יג-ד (נר של בטלה אסור להדליק ביו"ט, ולכבוד יו"ט או נרות בהכ"נ אינם נר של בטלה). תקיח, א (בהוצאה, ובלבד שיהא בה צורך יו"ט קצת). תקכו, ג (להחם מים לטהר המת ולהוציאו לקבורה דרך רה"ר). תקכו, ט (כשקוברים למחר אסור, שאין בזה צורך היום).

עיי"ע הוצאה והכנסה (ביו"ט).

קבורת מת

ד: תקכו, א (אינה דוחה יו"ט ראשון). תקכו, ב (לקברו ע"י נכרי). תקכו, ג (טלטול והוצאה והבערה ע"י ישראל). תקכו, ד (וכשא"א לקברו בו ביום בבה"ק ולמחר שבת, יקברוהו לשעה ע"י נכרי, או יחמרוהו בחמר וזפת בארון, עד לאחר השבת). תקכו, ו (יו"ט כחול לענין ק"מ ע"י ישראל). תקכו, ז (ואסור לעשות דברים שבפרהסיא שאסור בחוה"מ, שיש לחוש למראית העין, לחצוב אבנים ולקצץ ארזים. לא ילך מחוץ לתחום להביא תכריכים). תקכו, ח (לא יבנו הכיפה על הקבר). תקכו, ט (נהגו לעשות ע"י נכרי אם אפשר). תקכו, י (אם יקברוהו למחר לא יחללו יו"ט אפי' באיסורים מד"ס, ויש מחמירין אף מלטלטלו). תקכו, יא (דברים המותרים ביו"ט שני מותר לעשותן ע"י אנשים רבים). תקכו, יג-ד (כשקונים תכריכים וחופרים קבר, אם אפשר לא יזכירו סכום מקח ומעות). תקכו, טו (מותר ללוותו ביו"ט שני חוץ לתחום ולחזור, אבל לא ע"ג בהמה. הקברנים שיש להם טורח יכולים לרכוב, ואח"כ יחזירו כלי הקבורה). תקכו, יז (מת המוטל בשדה וחשש שיאכלוהו כלבים, יוצאים ביו"ט שני מהלך כמה ימים למהר קבורתו). תקכו, יח (ציוה שיוליכוהו לעיר אחרת לקברו אצל קברי אבותיו, לא יוליכוהו ביו"ט שני). תקכו, יט-כ (תינוק תוך שלשים שגמרו שערו וצפרניו, ואין ידוע אם כלו חדשיו, ומלוהו, דינו כגדול). תקכו, כא (אין קורעין על המת ביו"ט שני).

עיי"ע קבורה.

שמא יזדמנו אורחים

ד: תצח, יא (לכן מותר לשחוט מה"ת כשאין דעתו לאכול ממנו, חכמים התירו רק במקום הפסד, כמו שחיטת מסוכנת). תצח, יב-ד (אם מותר להפשיט ולמרוט נוצות מטעם זה, ב' דעות). תקג, ב (מטעם זה מותר מה"ת לבשל, אף שאין המלאכה צריכה לו).

ראה גם לעיל אצל הכנה מיו"ט לחול.

מלוה ולוה

עיי"ע הלואה.

מלחמה

עיי"ע קנינים (כיבוש).

א: קנח, יד (היוצאים למ. פטורים מנט"י).

ב: רמח קו"א א (במ. מצוה צרין על עיירות נכרים. אם יש חיוב בכל יום שמוכנים לצור). שז, כט-ל. שכט, ו (נכרים שצרו על עיירות, על עסקי נפשות, סתם, בעיר הסמוכה לספר). שסו, ב (היוצאים למ. א"צ לערב ופטורים מנט"י, אפי' מ. רשות). שצא, ב. תז, ג.

ג: תצ, טז (גוג ומגוג).

כלי מלחמה

ב: שא, ג (סייף. קשת. מגן. רומח. אינם תכשיטין, שלע"ל בטלין. שריון. כובע ברזל. אנפלאות ברזל).

מליחה

עיי"ע כבישה. צליה. שיעורי תורה (מליחה). תערובת (מלוח).

ג: תמז, לז (בני מיעיים, מבחוץ). תנא, לה (בסלים מנוקבים). תנב, כ (הציר נבלע בבשר אף כשטרוד לפלוט את דמו).

ד: תק, יג-טז (מ. בשר ביו"ט). תק, יז (לא ישהנו במלחו י"ב שעות). תק, יט (דוקא אחר הניקור).

בכלי מנוקב

ד: תצט, ד (ע"ג עור המונח בשיפוע, שדינו ככלי מנוקב. מליחה לצלי).

ג' ימים בלא מליחה

ב: שכא, ו (ביום הג' בשבת לא ידיחו אפי' ע"י נכרי).

ד: תק, כ (שרייתו ביום הג' ביו"ט).

הדחה שקודם ואחר המליחה

ג: תסז, מט.

שובר מפרקת

ה: כג, יז (י"א שאסור אפי' ע"י חתיכה ומ. ובשאר קירוב מיתה מותר, וי"א שאסור רק חי וה"ה בשאר קירוב מיתה).

מלך

עיי"ע ברכות (מלכות). דינא דמלכותא דינא. קנינים (כיבוש).

א: קד, א (מ. השואל בשלומו באמצע ק"ש). לוח ברה"נ יב, טו (הרואה מ. אוה"ע). יב, טז (מצוה להשתדל לראותו). סדר ברה"נ יג, ט (הרואה מ. אוה"ע). יג, י (מצוה להשתדל לראות מ.).

ו: גזלה טו (כל הארץ למ. ובידו לגזור שלא יהנה אדם מארצו אלא במכס. שר בעיירות שלו. עיר שהמלך נתן לשר. בני הארץ סמכה שהוא אדוניהם. אם יש לו דין מוחזק במכס שמגיע לו, ב' דעות). יז-ט (שליח המ. מ. הוא. כרת אילנות של בעלי בתים והרס בתיהם, או שהמ. כעס ולקח ביתו או נכסיו, אינו גזל). נזקי ממון ד (מ. שהטיל מס).

מלקות

עיי"ע עונשים.

ב: רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע (האומר לאשה אקפי לי קטן). מהדו"ב תתצ (המכה עבד כנעני שלו, לדעת ב"י).

ג: תפח, א (הנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח).

ד: תצה, א (מלאכת יו"ט). תקג, א. תקכז, א (בישל ביו"ט סמוך לחשכה). תרז, יא-טו (דוקא ע"י דיינים סמוכין, בהתראה, ב' רצועות, של חמור. בזה"ז אין מועיל. בערב יוה"כ, באמירת וידוי והוא רחום ג"פ, ברצועה כל דהוא, של עגל, מוטה, פניו לצפון). תריח, יג. פסקי הסדור שע (בערב יוה"כ).

ה: קפה, ז.

ו: עדות ז (עבר בזדון ע"ד שחייב מ. פסול לעדות). נזקי גו"נ א (ארבעים יכנו לא יוסיף). ב (המכה חברו פחות משו"פ). טז (עכשיו לא ניתנה רשות לדון מ.). שאלה ושכירות כב (חסימת בהמה).

מכת מרדות

ב: רנא, א (העובר על דברי חכמים).

ג: תעא, ד (האוכל מצה בע"פ).

ד: תצו, ב (חילל ביו"ט ראשון בדבר שאיסורו מד"ס). תצו, ג (ת"ח שעבר על מה שחייבים נידוי). תקג, ב (מלאכה ביו"ט סמוך לחשכה). תריב, ח (האוכל ביוה"כ מאכלים שאינם ראוים). תריב, יד (כנ"ל).

ו: נזקי גו"נ טז (יש רשות לטובי העיר לענוש). שמירת גו"נ ד (העובר על מה שאסרו חכמים מפני סכנה).

ממזר

ב: רפב, ח (חייב בכל המצות. עולה לתורה).

ד: תרו, י (מי שקרא לחברו מ. לא פגם בכבוד אבותיו).

ה: ת"ת ד, א (מ. ת"ח קודם לכה"ג ע"ה).

מן

א: א מהדו"ב, ט (בטחון, שהקב"ה נותן לחם דבר יום ביומו). א מהדו"ק, י (שכל מזונותיו באים בהשגחה). קפז, ג.

ב: רמב קו"א א. רסז, ג. רעא, יז. עדר, א-ב. עדר, ה. רצא, ז. שצו, א.

ג: תצ, ב.

מנהגים

א: לו, ב [ת] (כל מקום שהלכה רופפת הלך אחר מ.). סח, א. סח, ב (מ. התפלה בי"ב שערים לי"ב שבטים). קפ, ו (מ. ישראל תורה).

ב: רמט, יג (נהג פ"א והי' בדעתו לנהוג כן לעולם, או שנהג ג"פ ולא התנה שיהא בל"נ). רמט קו"א א (לא לבטל מנהג אבותינו, אל תטוש תורת אמך. להתחיל מנהג אין חיוב). רעא, כג (כשעובר על מ. כדי לעשות כדברי הכל אין מוחין בידו).

ג: תלב, יא (מ. ישראל תורה). תצד, טז (כנ"ל). תצד, טז (מ. אבותינו תורה).

ד: תר, ה (מ. אבותינו). תריג, יט (אין מ. להתיר האסור אלא לאסור המותר). תרכד, י (מ. אבותינו). תרמט, כא (כנ"ל).

אל תטוש תורת אמך

ב: רמט קו"א א (סעודה בע"ש).

ג: תסא, כז (מצה כפולה ונפוחה). תסח, ט (מלאכה בע"פ קודם חצות).

ה: ב קו"א ב (שהי' במשהו).

לא ישנה המנהג מפני המחלוקת

א: סו, ו. סח, א. סט, ד.

ג: תסח, י-יא (בתוך תחום העיר של מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, אסור אפי' בצנעה. ובשאר חומרות מותר בצנעה או בפני ת"ח). תסח, יג-ד (בא למקום שנוהגין היתר, לא יתראה בפניהם שמחמיר).

ד: תצו, ז (בא לחו"ל ביו"ט שש"ג לא יעשה מלאכה אפי' בצנעה). תקצ, ט.

ראה גם לקמן אצל לא תתגודדו (אף במקום שאין מ.).

לא תתגודדו

א: קיד, א-ב (אגודות אגודות, בהזכרת גשם וטל). קיז, ב. קסא, א (לא יחמיר בפני המקילים).

ג: תצג, ז (שלא יעשה כב' תורות, אף במקום שאין חשש מחלוקת).

לימוד זכות

א: נג, יג. ק, א. קג, ב. קכח, לז. קנח, ג. קסו, א. קעז, ז.

ב: רמד, ח. רעא קו"א ג. רעו, ח. שג, כג. שו, יד. שז, כג. שיט, ט. שכ, כד. שכה, טז. שלט, ב.

ג: תסט, ה. תפט, ל.

ד: תרלט, ט. תרמו, ו.

ה: רבית לג. רבית סה.

ו: שמירת גוף ונפש ג.

מטעם נדר

ב: רמט, יג (נהג פ"א והי' בדעתו לנהוג כן לעולם, או שנהג ג"פ ולא התנה שיהא בל"נ).

ג: תסח, טז (מנהג העיר שאינו חשוב אין חייבים בו אלא מטעם נ. ואינה ניתרת אלא בשאלה וחרטה. הבנים חייבים בהם רק אם נהגו ג"פ או שנהגו פ"א והי' בדעתם לנהוג כן לעולם). תע, ה (נהגה פ"א והי' בדעתה לנהוג כן לעולם). תע, ח (כנ"ל).

מנהג שאינו חשוב

ג: תסח, טז (העם החמירו שלא עפ"י ת"ח. אנשי העיר חייבים מטעם נדר. בא ממקום אחר אף שדעתו להשתקע לא חל עליו, רק שלא יזלזל בפני המון עם). תסח, יז (הבנים שנהגו ג"פ או פ"א והי' דעתם לנהוג כן לעולם, חל עליהם. בלא"ה אינם חייבים).

מקום שנהגו

ג: תסח, ט-י (מלאכה בע"פ קודם חצות תלוי במנהג המקום, ואף בניהם אחריהם עד סוף הדורות, או מי שבא ודעתו להשתקע, אפי' חוץ לתחום העיר, או שלא בא להשתקע והוא בתחום העיר). תסח, יב-ד (ההולך למקום שנהגו היתר ודעתו להשתקע מותר. דעתו לחזור יחמיר בצנעה). תסח, טו (בא למקום שאין מנהג קבוע, לא נפקע חומרי המקום שיצא, אף שדעתו להשתקע). תעו, א (אכילת צלי בליל סדר תלוי במנהג המקום. ואף בניהם אין רשאין לשנות. וכן מי שבא לדור במקום זה). תצג, ז (לא ישנה ממ. ימי הספירה במקום שנהגו).

ד: תצו, ח (חומרי מקום שהלכו לשם).

ו: הפקר יג (לעסוק עם נכרי שישראל אחר מכירו ונו"נ אתו, ב' דעות, ותלוי במנהג המקום).

עיי"ע יום טוב (יו"ט שש"ג).

מנין

עיי"ע מצוות (מנין המצות). תפלה (מנין, צירוף).

א: קנו, טו (אסור למנות ישראל, אלא מוציאים אצבעותיהם).

ב: רסג, א (יכולים להוסיף על דבר מכוון. ב' נרות לשבת). רפב, א (כנ"ל. ז' גברי בקרה"ת בשבת).

מנעלים

עיי"ע הוצאה והכנסה (מלבוש; שמא ישכח).

א: ב מהדו"ב, ד (ינעל ימין תחלה ויחלוץ שמאל תחלה ויקשור שמאל תחלה). ב מהדו"ק, ד-ה (כנ"ל). ב מהדו"ק, ט (המונע מ. מרגליו כמנודה למקום. ימכור כל מה שיש לו ויקח מ.). ד מהדו"ק, יח (החולץ מ. צריך נט"י). עו, ב (לענין מה הם בטלים לגוף). קכח, ו (לענין נ"כ. בתי שוקים של עור. מחופים עור. יחד עם מכנסים). קכח, כז (הנוגע בהם צריך נט"י).

ב: שא קו"א ה (קיי"ל להתיר מ. של עץ ביוה"כ). שח, מג (סנדלים שבימיהם היה עור בצדדיו וב' רצועות קבועות כו'). שח, מה (סנדלים שלנו). שיז, א (ת"ח אין חולצין בלילות).

ד: תריד, ב-ג (אינו נק' מ. אלא של עור. של עץ מחופה עור. קב הקיטע מחופה עור. של גמי וקש ובגד).

ו: שמירת גו"נ ט (לא ינעל בעוד רגליו לחות ממי רחיצה. בימיהם נעלו על רגלים יחפות).

מסור

עיי"ע מומר (מסור).

מסייע

עיי"ע מלאכות שבת (שנים שעשו). לפני עור. תערובת (זה וזה גורם).

א: יא, ד (נכרי שזר ציצית, וישראל מסייעו). יד, ג.

ב: רסג קו"א ג ד"ה ולא (אף שמ. אין בו ממש, אפשר שלענין ברכה מהני). שטז, ז (אין בו ממש. לכן ב' שעשאוה פטורים). שכח, ג (אין בו ממש). שכח, כ. שכח, כא (כשהתירו אמירה לנכרי, והנכרי יכול לעשותו בלבדו, מותר לסייעו, אף שבשאר מלאכות אסור לסייע מד"ס). שמ, ב (כנ"ל).

ג: תסח, ד (אין בו ממש).

מסייע לעוברי עבירה; מחזיק ידי עוברי עבירה

ב: שמז, ג (מסייע לעוברי עבירה אסור אפי' יכול ליטלו בעצמו). שמז, ד (להשאיל כלי מלאכה בשבת לחשוד. כשיש לתלות שיעשה מלאכת היתר מותר. בכלי המצוי. כשיש בו משום דרכי שלום. אמירת תצלח מלאכתך במלאכת איסור). שמז, ה.

ה: רבית ג .

ו: גזילה ט (כשקונה מהגנב וגזלן, אא"כ מתכוין לטובת הבעלים, להחזיר לו). גזילה כג (לעשות שינוי בגזלה, או לסייעם בשום דבר).

מסירות נפש

א: א מהדו"ק, י. קכ, ב (מס"נ הצדיקים להקב"ה על כל דיבור ודבור, באהבה רבה שבאה להם ע"י מלאך מיכאל שר החסד).

מספרים וגימטריאות

עיי"ע חשבון.

א: יא, כז (תרי"ג גימטרי' ציצית וח' חוטין וה' קשרים). יא, ל (ל"ט כריכות, כמנין הוי' אחד). כד, ז (י' ספירות, קשרים בב' ציצית. כ"ו חוטין וקשרים כמנין שם הוי'). מו, א (ק' ברכות. הוקם על). סא, ג-ד (רמ"ח תיבות בק"ש. ט"ו ווי"ן באמת ויציב). סא, ו (א' ח' ד'). קא, א (קי"ג תיבות בסיומי ברכות התפלה. קי"ג פעמים לב בתורה). קנה, א (פ"ג מחלות, כמנין מחלה). קנח, יז (לחמם טמא גי' בלא ניגוב ידים).

ב: רסג, א (ב' נרות, ז', י). רעא, יט (ב"פ נר – ת"ק).

ג: תעג, טז (כרפס, ס' רבוא עבודת פרך). תפט, ח (צחות לה"ק ימים ל' רבים משנים ועד עשרה, ומי"א ואילך – יום. מנין המועט או מנין המרובה קודם).

מעוברת

עיי"ע חולה (מעוברת). עובר. עיבור.

ב: רס, ד (כשעוברת על צפרנים עלולה להפיל).

ד: תרה, ג (כפרות למ.).

ה: קפד, כג (מסולקת דמים). קפו, ז ד"ה ומעוברת. קצ, ב. קצ, צ. קצ, קטז (כנ"ל).

מעוות לא יוכל לתקון

א: נח, יא. קח, יא.

ו: מציאה א.

מעומד

עיי"ע מיושב. קידוש (עמידה). תפלה (הכנת גופו).

א: א מהדו"ב, ט (פרשת הקרבנות א"צ לומר מ. כמו כהן). א מהדו"ק, יד (צ"ל מ.). ח, ב-ד (ברכת המצות צ"ל מ. חוץ מברכת שחיטה וחלה. יש מצות שצ"ל מ.). כה, כז (בתפילין, הברכה מ. וההנחה – חילוק בין בעלי גמרא לבעלי קבלה). כח, ד (חליצת התפילין). מח, א (פרשת הקרבנות). נא, ב (ברוך שאמר). נא, יא (ויברך דוד. נתינת צדקה). נג, א (ישתבח). נו, ה (אם צריך לעמוד בקדיש). סא, א (בק"ש א"צ). סג, ג (בשכמל"ו ביוה"כ). צד, ח (לא יסמוך עצמו לכותב או לעמוד או לחבירו). צח, ד (בתפלה כמו בקרבן). קכד, ז (בעת חזרת הש"ץ). קכח, כג (נ"כ). פסקי הסדור תרכד (תפלת הדרך).

ב: רסח, יב (ויכלו. עדות). רעא, יט (כנ"ל). רצה, ב (ויהי נועם). רצו, טו (הבדלה).

ג: תעג, ח (הבדלה. משא"כ יקנה"ז). תעג, מח (הלל). תפט, ד (ספירת העומר). תצד, ו (מפטיר. ובהפטרת מעשה מרכבה – גם הקורא בלחש).

ד: תקפה, א (תק"ש וספיה"ע. סמיכה אינה עמידה). תקפה, ד (ברכת התקיעות). תקצב, ב (בתק"ש מעומד אף השומעים עומדים). תרז, ז (וידוי. לא יסמוך). תרמג, ב (קידוש ליל סוכות וברכת לישב בסוכה מיושב).

מעילה

א: לד, ט (מה"ת רק בקדשי גבוה של מזבח ובדק הבית. ומד"ס אסור להשתמש בקדש תשמיש של חול).

ו: מציאה קו"א ב (הפקיד אצל שלחני, השאיל, מתי מעל).

מעקה

ו: שמירת גו"נ א-ג (מ"ע ול"ת לבנות מעקה גבוה י"ט, לבית דירה ד' על ד', וכן בבור שבחצרו, אבל בהכ"נ ובהמ"ד ובית האוצר והבקר והתבן שאין רגילות להשתמש בגגיהן פטורים).

מערה

ב: שצח, ח (מתי נק' בית לענין עיבור עיר בתחומין). תה, ו (הוציאוהו חוץ לתחום ונתנוהו במ.).

ד: תקפז, א-ב (העומד במ. ותוקע).

מעשר

עיי"ע מלאכות שבת (מפריש). צדקה (מעשר כספים). תרומה.

א: קסז, ז.

ב: רסא, ב (מותר לעשר ביה"ש לצורך, או דמאי). רסא קו"א ב (מה"ת בתירוש ויצהר). רעא קו"א ה (אין לעשר ביה"ש). שלט, ז (אין מפרישין בשבת. הפריש מועיל, אלא שלא יאכל מזה בו ביום).

ג: תמה קו"א א (הפקעת מ. ע"י הפקר השדה לזמן). תנז, יח (סגי במח').

ד: תרמט, י (באתרוג).

ה: ב קו"א יג (חמור משביעית). יח קו"א י (התורה האמינה לכל א' על הפרשתו).

ו: מכירה קו"א א (הטעם שאמירה ליתן ללוי לא חשיב כאומר ליתן צדקה לעני. המצוה תלוי' בדגן ולא בלוי). שאלה ושכירות כג (אחר שנגמרה מלאכתן).

אכילת עראי

ב: רעא קו"א ה (שבת קובעת ע"י אמירה, כשאמר מבעוד יום פירות אלו לשבת, משא"כ בביה"ש).

ביעור

א: רב קו"א ה (הגרעינים אין להם ב.).

ג: תל, ג (בשעה ד' וז' של השמיטה, בערב פסח או בערב אחש"פ).

מעשר שני

א: רב קו"א ה (כתיב בי' פרי, ולא פגין ובוסר).

מפולת

עיי"ע חמץ (ביעורו).

א: צ, ה.

ב: שכט, ב-ה. תז, ג.

ג: תמד, יז.

מפתח

עיי"ע הוצאה והכנסה (מלבוש; תכשיט).

מצוה הבאה בעבירה

עיי"ע ארבעה מינים (שלו). בוצע ברך. מצות (שלו).

א: יא קו"א ד (גזל ועדיין לא נקנה בשינוי). כה, לה-ו (כנ"ל). קצו, א (שאין עבירה מצוה).

ג: תנד, יב (הוציא מצה מרשות לרשות אין זו מהב"ע).

ד: תקפו, ד (בשופר גזול יצא, שהשמיעה אין בה איסור גזל). תרמט, ד (לולב הגזול בשאר הימים). תרמט, ה (קנאו בשינוי כשר). תרמט, ו (גזל לולב ומכרו לאחר ולא נתייאשו הבעלים). תרמט, ז (נתייאשו הבעלים והשאילו לאחר אינה מהב"ע).

בעבירה באה לידו

א: יא, יב (גזל וקנה בשינוי לא יברך). קצו, ג (כנ"ל, ובברה"נ ב' דעות).

ג: תנד, י-יא (גזל קמח ועשה מצה. אבל נתנה לאחר, או שגזל מצה ונתייאשו בעלים ונתנה לאחר, או אפי' החזירו לגזלן במתנה, לא בעב"ל).

ד: תקפו, ד (בשופר גזול). תרלז, יא (סוכה גזולה, באופן שיוצא י"ח). תרמט, ה (לולב הגזול שקנאו בשינוי). תרמט, ו (נתייאשו הבעלים ונתנו לאחר, לא בעב"ל).

מצוות

עיי"ע בר מצוה. ברכת המצוות. זריזים מקדימין למצות. לאו הניתק לעשה. מלאכות שבת (במקום מצוה). מת מצוה. נוח לו לאדם. נכרי (ז' מצות ב"נ). העוסק במצוה. עשה דוחה ל"ת. שלוחי מצוה. שליחות (מצוה בו). תשמישי מצוה.

א: ח, ג-ד (יש מהם שצ"ל מעומד). סג קו"א א (מלאכה דומה למ.). קיג, ט (מ. קן צפור אינה רחמנות אלא גזירות על עמו). קסז, ז (י' מ. התלויות בפת). א: קפז, ד (בזכות התומ"צ ניתנה הארץ).

ה: ת"ת ד קו"א א (שלא לשמה).

אין מעבירין על המצוות

א: כה, ב-ג (פגע בתפילין לפני לבישת הטלית). כה, יב (פגע בתש"ר תחלה לא ישגיח בהעברת המצוה). כה, כו (לכן לא יפתח תש"ר עד הנחת תש"י). לו, ב (ט).

ב: רמח קו"א א (לכן כשב' מצוות לפניו יתחיל בזו שבאה לפניו ראשונה). רעא קו"א א (ב' מצות שהשני מקודש טפי. היכא דכי הדדי נינהו בודאי הא' קודם). עדר, ב (בלחם משנה, יבצע על העליונה או הסמוכה אצלו).

ג: תנח, ז (במצות שבסדר של פסח, הראשונה תהי' העליונה). תעג, כו (בסידור המינים על הקערה, אין מקפידין). תעה, ד (כנ"ל – תנח, ז). תפג, ה-ו (בד' כוסות).

ראה גם לקמן אצל מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.

אין עושין מצוות חבילות חבילות

ב: רעא, יב (לא יקדש על כוס בהמ"ז). רצו קו"א ב ד"ה וכן (למ"ד בהמ"ז א"צ כוס, אם יכול להבדיל על כוס בהמ"ז, ב' דעות). רצט, ז (אם יש לו עוד יין, לא יבדיל על כוס בהמ"ז, אלא יבדיל על כוס ב' ואח"כ ישתה כוס בהמ"ז). רצט קו"א ד (הוכחות להנ"ל). רצט, יא (כשחל ר"ה ביום ג' ולא הבדיל, לא יאמר יקנה"ז על כוס א').

ג: תעג, ז (שכח הבדלה בליל סדר שחל במוצ"ש יבדיל על כוס שני, כיון שא"א באופן אחר). תעז, ט (למ"ד בהמ"ז א"צ כוס, לא חשיב ב' מצות על כוס א').

אתעביד בה חדא מצוה כו'

א: כא, א (ציצית שבלו לסימן בספר).

ב: רצז, ו (הדס של מצוה לבשמים להבדלה). שצג, ג (אכילת פת ע"ח בסעודת שבת).

ג: תמה, יב (לשרוף החמץ בערבה של הו"ר. להסיק תנור המצות מערבות הלולב).

ד: תקכז, כה (לבצוע בשבת על פת עירובי תבשילין).

דבר מצוה

א: קעח, ו (מ. עוברת. לקראת חתן, כלה, לבהכ"נ להתפלל עם הצבור).

ב: רמח, א (לדבר מ. מותר להפליג אף בתוך ג"י קודם השבת). רמח, ז (כנ"ל). רמח, יב (כשהולך לסחורה או לראות פני חברו אי חשיב דבר מ.). רמח, יג (כשהולך לסחורה בא"י). רמח קו"א ח (לטייל בא"י, יש להסתפק).

ד: תריג, ח (ההולך לד"מ ביוה"כ יעבור במים עד צוארו. הולך לבהמ"ד, להקביל פני אביו או רבו או שגדול ממנו בחכ'). תריג, יא-ב (או שרוצה לשאול דבר הלכה מחבירו או תלמידו שלמד אצל אחרים, או ללמוד עם תלמידים. לשמור פירותיו).

עיי"ע מלאכות שבת (במקום מצוה).

הידור מצוה

א: כד, ג (התנאה לפניו במ.). לב, ח (לנאות כתב התפילין). קכח, יא (לזלזל עצמו לה. מצוה).

ב: רמב קו"א ד (ה. עד שליש רק בחיוב גמור ולא בה. מ.).

ג: תעב, כד (שכ"א יהי' לו כוס בפ"ע בליל סדר).

ד: תרנא, ב (התנאה לפניו במ.). תרנא, ג (אין בה משום בל תוסיף).

עיי"ע ארבעה מינים. לפנים משורת הדין.

ז' מצוות בני נח

ב: מהדו"ב תתפו ד"ה עיין (עבד שלא קיבל עליו זמב"נ, לדעת הרמב"ם יהרג מיד, וגם בזה"ז ובחו"ל אסור לקיימן, ולדעת הראב"ד ימכר מיד). תתפז (בלא קבלת זמב"נ אסור להשכיר לו דירה, אפי' אינו מז' אומות. לדעת הרמב"ם אפי' ארעי ולדעת הראב"ד דוקא קבע).

ו: גזלה כג (גזל וחמס, אפי' נכרי מנכרי, וחייב מיתה).

עיי"ע בן נח.

כוונה

א: ס, ה (אם מ. צריכות כ. חילוק בין מ. מה"ת או מד"ס. בק"ש ותפלה צריך כ. הענין בפסוק וברכה הא'). ריג, ד (למ"ד מ. א"צ כ. כ"ה גם בברכת המ. ובין בברה"נ).

ג: תעה, כח (זה שלא יצא י"ח בלא כ. הוא רק בק"ש ושופר ולולב וכיו"ב, אבל מ. שנהנה באכילתו, כמו פסח מצה ומרור יוצא בלא כ. ואפי' כפוהו נכרים). תעה, כט (לא ידע שלילה זו פסח, או שהוא מצה, לא יצא. במרור שהוא מד"ס, ב' דעות). תפט, יב (למ"ד א"צ כ. או בד"ס למ"ד שא"צ כ. אפי' שמע ספה"ע ולא כיון לצאת. אא"כ מתכוין שלא לצאת, ולא סגי במחשב אין אני מתכוין לצאת). תפט, יד (שאל חברו כמה ימי ספירה והשיב, השואל הי' דעתו בפירוש שלא לצאת, משא"כ המשיב). תפט, טו (בספה"ע מפלג מנחה ולמע', סמכינן לומר שצריך כ.).

ד: תקפט, ה-ו (התוקע להתלמד או לשורר לא יצא, וגם השומע ממנו לא יצא). תקפט, ט. תקצ, ג (מ. צריכות כ.). תרכה, א (בישיבת סוכה). תרלא, ט (עשיית סוכה אינה צריכה כ.).

עיי"ע לשמה.

לאו ליהנות ניתנו

א: קכח, ס.

ג: תמה, ח.

ד: תקפו, כד. תקפו, כו. תקפט, ג (לכן יכול לתקוע שופר למודר הנאה ממנו). תרמט, יב.

ו: גזלה יב.

מנין המצוות

ב: רמב קו"א א (איסור להתענות בשבת לא חשיב בתרי"ג, דנפקא מאכילת המן שאינה נוהגת לדורות).

ג: הקדמה להל' פסח (ביאור ח' מ. בפסח).

מצוה בשעתה חביבה

א: כה, ד (כשהתפילין מזומנים לפני הטלית).

ג: תנח, ד.

מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה

א: צד, ה (אין חוששין כשמתכוין לקיים המצוה מן המובחר).

ב: רמח קו"א א (לכן יתחיל במצוה שבאה לפניו ראשונה).

ד: תרכה, א (לכן יבנה הסוכה מיד אחר יוה"כ).

עיי"ע זריזים מקדימים למצוה. ראה גם לעיל אצל אין מעבירין על המצות.

מ"ע שהזמן גרמא

א: יז, א-ג (ציצית ותפילין). לח, ג (תפילין). ע, א (ק"ש). קו, ב (תפלה, הלל, קדוש לבנה).

ב: רעא, ה (קידוש). רצו, יט (הבדלה).

ג: תעב, כה (מצות ליל סדר של פסח). תפט, ב (ספירת העומר).

ד: תקפח, ו (שופר). תקפט, ב (שופר). תרמ, א (סוכה).

המתחיל במצוה אומרים לו גמור

ד: תקצב, י.

שומר מצוה לא ידע דבר רע

א: רו, יד.

ג: תנה, טו-ז.

שלוחי מצוה אינן ניזוקין

ג: תלג, לב (בשכיחא הזיקא. כשיש חשש שיחפש מחט).

מצות

עיי"ע חמץ. סדר של פסח (מצות).

אפיה

נכללו בזה גם הפרטים הקשורים לכל העשיה, מלישה ועד אפיה.

ג: תמה, יב (היסק התנור מערבות הלולב). תמז, ט (פחות מעובי טפח). תנג, ט (נתפשט המנהג לאפות קוה"פ). תנג, לא (כנ"ל). ג: תנח, א-ג (נהגו בע"פ אחר חצות, ומדינא יכול לאפותן מתחלת השנה לשם הפסח). תנח, ד (חל ע"פ בשבת נוהגין ללוש בע"ש אחר חצות. טעמים שלא ללוש בליל יו"ט). תנט, לב (המרדה תהי' חלקה בלי סדק וגומא). תס, ג-ד (ראוי לכל אדם לעמוד על עשייתן ולסייע). תס, י (חום התנור שולטל בפחות מעובי טפח, וטוב לעשות רקיקין דקין). תס, יא-ב (אין להקל למלאות המ. בשר או גבינה או ביצה, אפי' מבושלת, ולכתחלה יזהר אם מזרעונים, אא"כ כתושים). תסא, א-ג (תנור של חמץ יכשיר ע"י היסק וגריפה וצינון ויחזור להסיקו לאפות בו, או יטיל קרקע עבה אצבע). תסא, ד (כלי שמסיקין תחתיו ואופין ע"ג, יזהר להסיק תחלה ואח"כ ידבק הפת). תסא, ה (לכתחלה לא ישים המצה על נייר בתנור). תסא, ו (לא יאפה ברמץ ובחמה). תסא, ח-י (הוציא כשחוטין נמשכים ממנה והחזירה, ב' דעות. אין בצק נדבק לאצבע. לא קרמו פניה).

דברים הבאים לידי חימוץ

ג: תנג, א (קטניות אין באים לח.). תנג, יט (כ"ז שהחטים מחוברים וצריכים לקרקע אין באים לח.). תנד, ג (סובין ומורסן באים לח. אבל לא קליפת קש). תנד, ו (חלוט אינו בא לח.). תנט, כה (קמח שנקלה אינו בא לח.). תסב, א (נילושה במי פירות). תסה, ב (חלוט אינו בא לח.). תסג, ב (שבלים שנקלו לא יבשל קמח שלהם, שמא לא נקלו יפה. קמח קלוי, ב' דעות). תסז, יב (נתייבש וא"צ לינק מהקרקע כתלוש, ואם ירדו גשמים בא לח.).

זיעה

ג: תנג, כז (ז. אדם אינה מחמצת, והדעת נוטה שכ"ה בז. בהמה).

חליטה

ג: תנד, ו-ז (מדינא דגמרא אינה באה לחימוץ, ואסרוה גאונים, ואינה אוסרת במשהו אלא באכילה ולא בהנאה ולהשהות). תנה, א (מותר מעיקר הדין, והגאונים אסרו). תסה, ב (מותר לחלוט מורסן וליתן לפני תרנגולים, והגאונים אסרו ח.). תסו, ה (כשצריך לבשל לחולה יחלטו קודם, ועדיף במי פירות).

טחינה

ג: תנג, טז (מותרת ע"י נכרי, שישמור עליו ישראל בן דעת, ולא חש"ו). תנג, כו (בין ט. ללישה ב' ימים, ולפחות מעל"ע, ולפחות לילה, ובדיעבד כשר). תנג, כט-לא (כשטוחן בתוך ל' קוה"פ, ינקר הריחיים קודם ט. וקמח הראשון אחר ט. אין אוכלים בפסח). תנג, לב (לא לטחון בשעה שטוחנין שם תבואה לתותה). תנג, לג (אנשי מעשה הולכים בעצמם לראות הט.).

כפולה או נפוחה

ג: תנא, נז (מחמירין לאוסרן). תס, יא (מצה שמילאוה עם ביצה מבושלת נאסרה, שהיא כ. ואין האש שולט). תסא, טז (כ. אין האש שולט, וצריך להסיר כרוחב גודל, ואם הוא בתוך הפסח נאסרה כל המ.). תסא, יט-כ (מקצת מצה זו מונחת בתנור על מקצת מצה ב', ה"ז כ. ולכתחלה יזהר שלא יגעו המצות בתנור זב"ז, ובדיעבד מותרת אפי' נשכו). תסא, כא (כ. שיש מעט הפסק ואין מונחים זע"ז ממש אין לאסור). תסא, כב-ו (נ. שהמ. נחלקה לב' והחלל כגודל אצבע וגבוה משטח פני המ., נוהגין לאסור כל המ. ואם לא עלה החלל אין אוסרין אלא מקום הנקב, אבל קרום שעלה מותרת). תסא, כז-ט (תערובת כ. או נ. אין להחמיר, וכן א"צ להכשיר התנור. המרדה. עעה"פ מותרת באכילה). תעא, ז (אסור לאוכלה בע"פ).

לישה

ג: תנא, מג (לא ילוש בבית שאור, שריח החמץ הבלוע בכלי ממהר לחמץ העיסה). תנה, כ (אפשר בכלי נחושת). תנה, כט-לא (לא יתן מלח, י"א שהוא כרותח וי"א שהוא כמי פירות. עבר ונתן בה מעט מלח. לש במי פירות ונתן הרבה מלח). תנה, לב (לא יתן תבלין בעיסה, ובדיעבד מותרת. נתן פלפל אסורה). תנה, לד (נפל סיד או פלפל יסירם ומותרת, נילושו בהם, אסורים באכילה ומותרים בהנאה ולהשהות). תנז, ה (לא תהא פנויה מעסק אפי' רגע). תנח, ח (לא יעשה כמין אותיות ע"י דפוס או בידיו). תנח, יא (כנעשו ע"י קטנים אין יוצאים בהם י"ח מצת מצוה). תנט, א-ח (אין לשין במקום שהשמש זורח, וביום מעונן אף לא תחת אויר הרקיע, ולא כנגד חלון פתוח ממש, וכן כשמוליך הקמח או המצות לתנור, ולא אצל התנור במקום שמרגישים חומו, ובדיעבד מותר). תנט, ט (לא יניח בלא עסק אפי' רגע. הניח שיעור הילוך מיל ה"ז חמץ. שפשוף הידים במ. אינה עסק ומחמם הבצק. לא יתחיל לערוך העיסה עד שיתחילו לגרוף הגחלים מהתנור). תנט, יא (אחר שנתחמם ע"י הידים או במקום חם, יכול לבוא לחימוץ בפחות). תנט, יב (לשו ביחד ב' עיסות והחמיצה א' בידוע שהחמיצה הב'). תנט, יג (נראו סדקים חמץ גמור, הכסיפו פניו אסור מד"ס). תנט, יד (לצנן ידיה במים בין עיסה לעיסה). תנט, טו (לקטף במים אחרים. ונוהגין שלא לקטף). תנט, יח (אם יש איזו שהות בין עיסה לעיסה, אפי' פחות משיעור מיל, צריך לנקר כל הכלים). תנט, כ (בין היסק להיסק ידיח כל הכלים). תנט, כד (בעת הלישה לא יתן העריבה ע"ג כר או כסת של צמר). תנט, כה-ו (לא יוסיף קמח לעיסה, אלא ילוש עוד עיסה מגיבול קשה ויערבם יחד. ואם הוסיף קמח יאכלן יבש דוקא. לא ילוש ב' עיסות יחד). תנט, כז (ירחיק המצות מהקמח). תנט, כט (המתעסקים ידיחו ידיהם בין עיסה לעיסה). תנט, ל (יבער הפירורים מהשלחן אחר כל עיסה. יתיר התפירות ויכבס הסדין בין עיסה לעיסה). תנט, לא (לא יהי' גומא וסדק בעריבה). תס, ז-ט (אין עושין סריקין המצויירין, אפי' בדפוס, ובדיעבד מותר). תסה, א (אין נותנים מורסן במים לתרנגולים, שאסרו להניח בלא עסק אפילו רגע).

ראה גם לעיל אצל אפיה.

לתיתה

ג: תנג, כ-כא (מדינא דגמרא מותר ללתות חטים ולא שעורים, והגאונים אסרו באכילה, ומותר להשהות עם נטחן מיד). תסז, א (מדינא הגמרא מותר).

מבושלת

ג: תמד, ד (כשחל ע"פ בשבת, אין נוהגים לקיים בה סעודה ג'). תסא, יד (נתבשלה בכ"ר שהיס"ב אין יוצאים בה, בכ"ש – ב' דעות). תעא, ח (מותרת בע"פ, אף אם מברכים עליה המוציא ובהמ"ז).

מי פירות, זיעה, רוק, וכיו"ב

ג: תנה, יט (כשמתערב בהם מעט מים ממהרים להחמיץ). תנה, כט-לא (כנ"ל. מ"פ לבד אינה באה לידי חימוץ. מלח). תס, יא (כנ"ל – תנה, יט). תסב, א (עיסה שנילושה במ"פ ונתפחה מותרת ואין יוצאים בה, שהיא מ. עשירה ושאינה יכולה לבוא לחימוץ). תסב, ב (מ"פ הם יין, שמרים, שמן, חלב, דבש, מי ביצים, אפי' מי תפוחים חמוצים). תסב, ג (כנ"ל – תנה, יט. עבר ולש בהם ולא אפה מיד, אף שעסק בה, אסורה באכילה ומותרת בהנאה ולהשהותה). תסב, ד (בין נתערב קודם או בשעת או אחר לישה. עיסה שנילושה במים אין מבשלים במ"פ. מותר לקטוף במ"פ. נפלו מעט מ"פ יש להתיר). תסב, ה (מותר ללוש ביין, שהמים שבו נהפך ליין כשהוא תוסס). תסב, ז (נהגו לאסור במ"פ בלבד, שמא נתערב מים כל שהוא. י"א שמ"פ בלבד ממהר להחמיץ והוי נוקשה). תסב, ח (נהגו שלא לקטף קודם אפיה). תסב, ט-י (חטה שנמצאה במ"פ ונתבשלה עמהם, אפי' מבוקעת, אינה אוסרת, ואפי' למנהגינו). תסב, יא-ב (יין צמוקים שלמים, המים שבו נהפכו להיות יין, ואם נדרכו ונתן מים על החרצנים ה"ה כמים מזוגים). תסב, יג (בשאר פירות לא נתהפך המים למ"פ). תסב, יד (צמוקים ששורין במים ואח"כ סוחטין ומבשלים יחד, נשתנו המים להיות דבש ע"י בישול). תסב, טו (שומן שנתבשל נשרפו המים שהדיחוהו בו). תסב, יז (הדיחוהו ונתנגב, המים הבלועים שבו אין עליהם שם מים. משא"כ במצה שרויה במים, שא"א לסוחטה כ"כ). תסב, יח (לחלוחית היוצא מהמלח שחופרין דינו כמ"פ, ושמבשלים, ב' דעות). תסג, א (חורך או מייבש שבלים, אין חוששים שיצא מים משבולת לב', שהם מ"פ). תסג, ד (מותר לעשות תבשיל מקמח ושמן ומעט מלח, אבל לא מלח מרובה). תסד, א (קמח שנפל לטיבול שבו מעט מים, ישרוף מיד. חוץ מהחרדל, שיאכלו מיד). תסה, ד (זיעת אינו מביא לחימוץ). תסו, א (מי רגלים של בהמה חי' ועוף, וצואה אף של אדם, וזיעת אדם, וחלב ושומן וחֵלב ומי מרה דינם כמ"פ. היוצא מהעין והאוזן והחוטם והפה, ומי רגלים של אדם, תולדות המים ומחמיצין). תסו, ב (טל כמים. דם כמ"פ. מצץ בשיניו ורקק דם מחמיץ). תסו, ג (לא ילעוס חטים ויניח ע"ג מכתו). תסו, ו (מצא ריר בשעורים שלפני בהמתו יבער. ובבקר חוששים אף שאין רואים ריר. ויתן מעט מעט שלא ישתייר). תסו, ז (זיעת חומה ובשר, ב' דעות, ומחמירין כב' הדעות לענין אכילה, ומקילין כב' הדעות לענין להשהות. זיעת כותל עץ. זיעת מרחץ, חילוק בין מזיע מהבל או מחום האור). תעא, ב (תבשיל מיני דגן עם מ"פ, לנוהגים היתר).

ראה לקמן אצל מצה עשירה. עיי"ע מי פירות.

מים שלנו

ג: תנה, א (צוננים ולא פושרין או חמים). תנה, ב-ו (הטעם שצ"ל מ"ש, י"א שצריכים לעבור צינון לילה אחר שנשאבו, ויכול לשאבן במשך היום או הלילה עד חצות. וי"א שצריך לשאבן בביה"ש, אחר שנצטננו בחיבורן במשך היום ולפני שמתחילין להתחמם בלילה, ויכול ללוש בהן מיד. לכתחלה יש להחמיר כב' הדעות, לשאוב ביה"ש ולא ללוש עד שיאיר היום, ובדיעבד כשר כששאב במשך היום, או קודם חצות לילה, וילוש אחר י"ב שעות). תנה, ז-ח (הלנתם באויר העולם, במרתף, תחת תקרה). תנה, ט (יכסה כשמוליכן). תנה, י (כששואב ביה"ש לכמה ימים). תנה, יא-ד (כשאופה בליל ט"ו שחל במוצש"ק ישאב בביה"ש ליל ששי. שכח, ישאב ביום ו' קודם ביה"ש. שכח ישאב ע"י נכרי, או יקח מים שאובים שבביתו). תנה, טו-יז (אם חוששים בהם לליל תקופה או מת בשכונה. הטלת ברזל נקי במ"ש, בחוט ולא ביד, שמחממת). תנה, יח (כמו לישה, ע"י ישראל בן דעת). תנה, יט-כ (לא לשאוב בכלי חרס ישנים של פסח העבר, ולא בשאר כלים ישנים של מי פירות, ולא בנחושת). תנה, כא (מ"ש מיוחדים למצת מצוה, ויאמר לשם מצת מצוה). תנה, כב-ג (מי נהרות ובארות ודות). תנה, כד-ה (עבר במזיד קנסוהו, בשוגג או בשע"ד לא קנסו). תנה, כו-ח (פושרין שנצטננו לשין בהן, חמין שנצטננו, ב' דעות. לש בשוגג בחמין או פושרין, ב' דעות. נתערבו ברוב מ"ש לשין בהן). תסז, לה (רגילין ישראל לשמור יפה שלא יפול לתוכה שום דבר).

מצה עשירה

ג: תמד, ג (כשחל ע"פ בשבת, אין נוהגים לקיים בה סעודה ג'). תנד, ד (עירב בה יין או שמן או דבש אין יוצאים בה). תנד, ה (גלוסקה גדולה כששית האיפה אין יוצאים בה). תנד, ו (חלט הקמח ולש בלילה עבה אין יוצאים בה. בלילה רכה אינה מ"ע). תנה, לג (כשעירב תבלין, ב' דעות. במלח – אינה מ"ע). תסב, א (נילושה במי פירות). תסב, ו (נתערב בה מעט מי פירות, ואין במים ס' לבטלם, או שנקטפה במי פירות אף שיש ס' במים נגדם). תע, א-ו (מותר בע"פ רק עד תחלת שעה עשירית, אם טעם המי פירות נרגש. אח"כ מותר רק תבשיל מיני דגן במי פירות, לנוהגים היתר). תעא, ט (מ. שנתפררה וחזר ולש במי פירות, ספק אם היא מ"ע, לא יצא בה י"ח ולא יאכלנה בע"פ). תעה, לב (חיוב אכילת פת ביו"ט, חוץ מלילה ראשון, יכול לקיים במ"ע, ואין נוהגים במ"ע כלל).

מצות מצוה

א: קסח קו"א ד (אם קביעות סעודה לענין המוציא מועיל לענין חיוב מ.).

ג: תנג, א-ב (ה' מינים, מדברים הבאים לידי חימוץ, ולא קטניות. ומצוה מהמובחר חטים). תנג, טו (ע"י ישראל בן דעת דוקא, ולא ע"י נכרי או חש"ו). תנד, א-ב (פת סובין ומורסן אינו נק' לחם, ואם הפרישן וחזר ועירבן אין מצטרפין לשיעור). תנד, ד (מ. סלת נקיה כשרה). תנד, ח (עיסת כלבים אין יוצאים בה. עירב בה הרבה מורסן אין יוצאים בה אפי' אכל כשיעור כזית לבד המורסן). תנח, יא (לא יקח מסתם מצות, שאפשר נעשו ע"י קטנים. ומ. של אפיקומן או כריכה, הן מד"ס ולהקל). תס, א (ע"י ישראל בן דעת דוקא. נתעסק נכרי או חש"ו וישראל שומר שלא תתחמץ, ב' דעות). תס, ב (גם בניקור יש להחמיר). תס, ג (לסייע בעריכה שמצוה בו יותר מבשלוחו). תסא, ו (האפוי בחמה אינו נק' לחם, ובאלפס קרוי לחם). תסא, ז (טרוקנין נק' לחם עוני ויוצא בהם י"ח). תסא, ח (חוטין נמשכין ממנה אינה נק' לחם, נפרכת נק' לחם ויוצא בהם י"ח). תסא, יב-ג (נשרתה במים פחות מכ"ד שעות ולא נימוחה ויש בה כזית יוצאין בה. נשרתה בשאר משקין, ב' דעות אם מפיגין הטעם). תסא, יד (נתבשלה בכ"ר שהיס"ב אין יוצאים בה, בכ"ש – ב' דעות). תסב, א (נילושה במי פירות אין יוצאים בה). תסב, ח (קיטף במי פירות אחר אפיה אינו יוצא בה, וגזרו על כל המצות בב' ימים ראשונים).

ראה גם לעיל אצל מצה עשירה. לקמן אצל תערובת.

ניקור

ג: תנט, ט (נק' עסק קצת שלא יחמיץ כשמנקר, ולא גמור כדי להציל כששוהה קודם ואח"כ). תס, ב (יש להסתפק אם מותר ע"י נכרי וחש"ו. במצות מצוה טוב להחמיר אפי' ישראל עע"ג). תס, ח (לא נאסר מטעם מ. מצויירין. למהר לעשותו).

ערב פסח

ב: שסו, י (נהגו לערב ע"ח במצה בע"פ). שסח, ד (כנ"ל, שיכול לשמרה בפסח, ובכל השנה שלא יתעפש במהרה).

ג: תנא, נו (איסור אכילת מצה שאינה מבושלת). תנח, א (נהגו ללוש המ. בזמן הקרבת הפסח בע"פ).

עיי"ע חמץ (ערב פסח). פסח (ערב פסח).

עשרון

ג: תנו, א-ב (אין לשין יותר מעשירית האיפה קמח). תנו, ג (לש עיסה א', ימדוד עשרון בריוח ויפריש חלה. לש ב' עיסות יצמצם ואח"כ יצרף ויפריש). תנה, ו (בעת נתינת הקמח והמים יאמר לשם מצה של מצוה). תנו, ז-ח (בתנורים גדולים אם מותר ללוש יותר מעשרון, ב' דעות. לש עיסה גדולה מעשרון, אם לא שהתה הילוך מיל מותרת). תנו, ט (ביו"ט יקח עשרון באומד, או יצרף ב' עיסות להפרשת חלה). תנז, ב-ג (כשלש עיסות קטנות ידבקם ויפריש משתיהן יחד). תנז, ד-ה (בעיסה גדולה יפריש מכל עיסה, ולא יכפול להפריש מב' קצותיה, שלא תהא העיסה פנויה מעסק אפי' רגע). תנז, ו (כשעוסקים במהירות יפריש מהמצות שהכלי מצרפן). תנז, יז (ביו"ט פסח ילוש פחות משיעור חלה, שאם יפריש לא יוכל לאפותה או לשרפה ויעבור עליה כשתחמיץ). תנז, יח (לש שיעור חלה לא יפריש עד אחר אפי', ולא יקרא שם על עוגה קטנה אפי' במח'. קרה לה שם יטילנה למים צוננים, וכשיתחממו יחליפם, וישרפם במוצאי יו"ט). תנז, כ (בחלת חו"ל יאפנה ויאכילנה לכהן טהור או קטן, או יבטלנה ברוב קודם אפיה ויאכילנה לכהן טמא). תנח, ה (נהגו לעשות ג' המ. מע. כמו ג' חלות מצה שבקרבן תודה). תנח, ו (יש לו ב"ב מרובים יכול להוסיף על ע. וילוש ב' עיסות ויצרפן ויפריש מהן, או יאפה ג' מצות וחלה קטנה ויצרף בכלי ויפריש ממנה. גם לצורך ליל שני ילוש ע.). תנח, ז-ט (ויעשה בהן נקבים לסימן ראשונה שניה ושלישית, ומכניסם לתנור כסדר). תנח, יא-ד (נאבדה א' מהם נכון לאפות עוד ג' מ. מע. אפי' ביו"ט. נשברה, יקחנה לאמצעית. ויש נוהגין לאפות עוד ג' מ. בשביל ספק. ויש נוהגין לאפות ד' מ. מעשרון).

עיי"ע שיעורי תורה (עשרון).

קטניות

ג: תנג, א (לא בא לידי חמוץ אלא לסרחון, ואינו יוצא בהם י"ח מ. מצוה).

ראה גם לקמן אצל תערובת. עיי"ע חמץ (קטניות). מאכלים (קטניות).

קמח

ג: תנג, טו-יח (סתם ק. כשר מדינא, מלבד במקומות שנהגו לרחוץ החטים. במקום שנהגו לרחוץ החטין חוששין. כשרובם אין רוחצים מותר רק כשפרשו מהכפרים או שהביאו לבית ישראל, ולא כשקונה ממקום קביעותם בביתם או בשוק. הנחתומים דרכם לרחוץ חטים, אבל לא שאר מיני דגן. סולת נקיה בודאי נבללו במים להסיר הקליפה). תנג, כב (ולא יקח חטים מבעל הריחיים, מחשש שיש גם חטים שנרחצו). תנג, כז-ח (לא יניח השק ע"ג סוס בלא אוכף, שמחממם ומזיע. וכן לא יניח הרבה שקים זעג"ז, או לישב על שק. ועכ"פ ימתין יום או יומיים קודם לישה). תנה, ד-ה (לא ידחוק ולא יניח היד ע"ג שלא לצורך). תנט, ו (לא יוליכן מגולין תחת השמש או ביום המעונן תחת אויר הרקיע). תנט, כה (ק. שנקלה יפה אינו בא לידי חימוץ). תסז, ד (כבר אסרו ליקח מנכרי אלא כדי להשהות).

שיעור מיל

ג: תנו, ח (פחות מש"מ, אף בלא עסק אינה באה לחימוץ). תנט, ו (מפה שכיסה בה מצה, ועבר ש"מ, שוב לא יכסה בה). תנט, ט (ש"מ בלא עסק ה"ז חמץ. שהיות אין מצטרפות לש"מ, אם הי' ביניהם עסק גמור). תנט, י (ש"מ י"ח דקות או כ"ד). תסו, טז (קמח או דגן שנופל עליו דלף כל היום, בלי הפסק, טרדת הדלף מונע מלהחמיץ. הפסיק ושהה ש"מ אסור).

שלו

ג: תנד, ט (אינו יוצא כשאינו שלו, ואצ"ל אם גזלה). תנד, י (גזל קמח ועשה מ. יצא, שקנה בשינוי וא"צ להחזיר אלא דמים). תנד, יג (כשאופים או טוחנים ביחד, יאמר מי שתגיע מצתי לידו נתונה לו במתנה). תנד, יד (השאילו ע"מ שיאכלנה היא ש. לכל דבר).

ד: תקפו, ד (בגזול לא יצא).

עיי"ע מצוות מצוה הבאה בעבירה.

שמורה

ב: רנב, טו (שמירה בשעת הטחינה שלא יבאו שם מים).

ג: תנג, יד (י"א לשם מצות בערב תאכלו מ. וי"א לשם שבעת ימים תאכלו מ.). תנג, טו-יט (מעיקר הדין משעת לישה, ונהגו משעת טחינה. וי"א שאין אדם יוצא י"ח אלא בש. משעת קצירה). תעז, י (כל ה. שלנו הן ש. משעת לישה וכשרות לאפיקומן).

שרויה

ג: תסא, יב-ג (נשרתה במים פחות מכ"ד שעות ולא נימוחה ויש בה כזית יוצאין בה. נשרתה בשאר משקין, ב' דעות אם מפיגין הטעם). תסג, ג (מ. אפויה שטחן מותר לבשל). תסג, ה (כשמבשל קמח ומים וחומץ להקשות הקדרה, לא ימלול אלא בקמח מ. אפויה).

תערובת קמח חטים בשאר מינים

ג: תמב קו"א ו-ח (קיי"ל שכזית בכדא"פ נתהפך ויוצא בכזית). תנג, ז (תערובת חטים עם אורז יוצא י"ח בכזית, שאורז נגרר אחר החטים, וי"א דוקא בכזית בכא"פ. תערובת שאר מיני קטניות או שאר מיני דגן בכזית בכדא"פ, וי"א דוקא ברובה דגן).

עיי"ע תערובת.

מציאה

עיי"ע אבדה ומציאה.

מצנפת

א: י, כ (שבארצות המערב, ראשיו מושלכים על הכתף). לב, סב. מא, א. מו, ב. קפג, ו.

ב: שא, סג.

מצרים, שעבוד

עיי"ע זכירות (יציאת מצרים). סדר של פסח (סיפור יצי"מ).

ג: תעג, טז (עבודת פרך). תעג, כ (טיט שנשתעבדו באבותינו). תעג, ל (בתחלה פה רך, ואח"כ בעבודה קשה).

מקוה

עיי"ע טבילה.

המשכה

א: קנט, טו (שאובין שהמשיכוה כשרה לנט"י ולא לטבילת גופו – עד שיהי' הרוב מי גשמים).

כלי

ה: תקוני מקוה (שלא יהי' על התיבה תורת כ. מעולם. נקב בשולי התיבה טע"ט מרובע. מחובר במסמרים לבנין קבוע. אחרי שמחובר יוכל ליתן סיד לסתום הנקב שבשולי התיבה).

עיי"ע טומאה (כלים).

מ' סאה

א: קנט, כא (לכלים סגי מה"ת ברביעית).

ב: שו, יח (מותר למדוד בשבת).

ה: תקוני מקוה (אורך התיבה י"ח טפחים מרווחים, ורחבה למע' מו"ט, וגובה המים יותר מז"ט).

מעיין

א: קנט, כב (יש מכשירים בפחות ממ' סאה. בטבילת הידים).

ה: תקוני מקוה (מי מ. הבאים לתיבה דרך הדפנות המזופפות אין להם דין מ. אלא מקוה).

ניצוק

א: קנט, טז (חבור לנט"י ולא לטבילת גופו. כשיורד טפה אחר טפה).

ג: תנא, נט (כשמערה חמין מכלי כשר לאסור, נאסר ע"י נ. המחברם).

ספק אם היה בו כשיעור

ה: יח קו"א ז (מדד מ. וטבל בה, אין אומרים אוקי חזקת מקוה מדודה נגד חזקת טומאה, שהרי טבל לפניך).

שינוי מראה

א: קס, ט (הדחת סלי זיתים וענבים. מעין. לנט"י).

ד: תצח קו"א ו (שינו מקצת מראיו. מכאן מוכח שלח בלח אינו מתערב בשוה בכל החלקים).

מקרא קדש

א: קפח, יא (ר"ה ויוה"כ, ולא ר"ח).

ב: רמב, א ובשוה"ג (בשבת – כבוד וענג או איסור מלאכה. ביו"ט. בחוה"מ – לענין קרבנות). רמב קו"א א (ביו"ט).

ג: תצ, ה (בחוה"מ). תצא, ג.

ד: תקכט, א (ביו"ט). תקכט, ה (בר"ה ולא בחוה"מ).

מראית העין; חשד

נכלל כאן מה שאנו חוששים שיחשדו בו; משא"כ כשאנו חושדים בו – נכלל בערך חשוד (חשד). ועיי"ע אמירה לנכרי (מראית העין). מלאכות שבת (מראית העין).

א: י, יז-ח (בציצית, ברוב שאינו ניכר). צ, ה (לא יכנס לחורבה). צ, ט. קיג, ז (אפי' בחדרי חדרים). קכט, ב. (כהן שעלה לישא כפיו במנחה של יוה"כ אין מורידין אותו).

ב: רמד קו"א ד. רמד קו"א ה (אם יש ח. ברבים). רמו, ה. רמו, יא. רנב קו"א ב (אין חוששים שלא ידעו הרואים מהפ"מ ושעה"ד ומהדרכי שלום ומאלמות הנכרי ומהדבר מצוה). שא, נו (אפי' בחדרי חדרים). שכה, ג. שסו, ז.

ג: תסז, יד (דבש בפסח, שאין יודעים שהוא של ישראל). תסז, כב (וכן בצפורן וכרכום, משא"כ בשאר פירות יבשים בפסח). תסט, ב (כשאומר גדי וטלה זה לפסח, ב' דעות, אם נאסר משום מ"ע בדיעבד, ועכ"פ אין לאסור בהנאה).

ה: ב קו"א ד (כשנותנים למומר לתיאבון סכין לשחוט, והרואים לא ראו שבדקו הסכין). רבית עד (נכרי המלוה ברבית ע"י ישראל).

ו: הלואה יח (לא ימכור המשכון לעצמו). כא (ולא ישכירנו לעצמו). מכירה טו (שלחו למכור לא ימכור לעצמו, וכן אפוטרופוס). נזקי ממון יג (לא יביט בבית חברו, שיחשדוהו שמסתכל לידע עסקיו). שמירת גו"נ קו"א א (ת"ח לא יצא יחידי).

מפני הרואים

א: כז, ז. ל, ד.

ב: רסו, כז.

ג: תנא, נה.

ד: תצח, לה. פסקי הסדור שעא ד"ה ומן.

משחקים

ב: שח, פג (כדור). שלח, ו (אגוזים ותפוחים. עצמות – טשייך. אום גראד).

ג: תמב, כו (קלפים).

ד: תריא, י (באגוזים על השלחן).

ו: גזלה לא (בקוביא).

משי

א: ח, ט. ט קו"א ב (לא שכיח ציצית מ. דבעינן טויה לשמה).

ב: רסד, א. שא, מו.

משכון

עיי"ע חמץ (משכון). מלאכות שבת (הלואה). רבית.

א: כ, ו.

ב: שכה, ד-ה (כשנכרי בא בשבת לפדות המשכון או להחליפו).

ג: תמא, א (ישראל מישראל קונה מ. לקדש אשה ולקנות בו כו' ולעבור עליו בחמץ ולכל דבר). תמא, ב-ג (נכרי מישראל אינו קונה אלא כשאמר מעכשיו ולא פדה). תמא, ד (יש בו דין אסמכתא). תמא, ו-ט (כשמחליט המ. לנכרי ונשאר בבית הישראל, מתי נשאר עליו אחריותו). תמג, ח (חמץ ישראל ממושכן אצלו ולא מכרו, חייב לבערו ומפסיד כנגד חובו. עבר ולא ביער והחזירו אחה"פ, חייב הלוה לקבלו ולפרוע לו). תעב, ו (מ. של נכרי מותר להשתמש בו).

ה: רבית מז (הלוה על המ. יותר מחובו, שאם לא יפרענו בזמן יהי' המ. שלו. בשעת הלואה או שלא בשעת הלואה. מטלטלין או קרקע). רבית נב-ג (משכנתא דנכייתא). רבית סו (הלוה מנכרי בשביל חברו על מ. חברו והנכרי סומך על המ.). ת"ת ד, יג (המשאיל ספריו לאחרים יקבל משכון בשויו).

ו: הלואה ו (מלוה על המ.). ז (לא ימשכננו בעצמו בזרוע, אלא ע"י שליח ב"ד. בחוץ תעמוד גו'. יחזיר כשצריך לו). ח (ולא בשביל אשתו ובניו). ט (לא יקח כלים שעושים בהם אוכל נפש). י (לא ימשכן אלמנה, וי"א אף גרושה). יא (מדעת הלוה מותר). יג (יכול למשכן ממה שנשאר בסידור בע"ח). יד (חוב שאינו מהלואה מותר ליכנס בביתו למשכנו בעצמו). טו (בשעה הלואה מותר אפי' כלים שעושים אוכל נפש, מאלמנה, וא"צ להחזיר). כב (כשומר שכר עליו, ואינו רשאי להפקידו ביד אחר. אפי' נתן לו רשות להשתמש בו ולמשכנו לא יתן רשות למלוה השני להשתמש בו). כד (הלוה על המ. ע"מ שאם לא יפדנו לזמן פלוני יהי' שלו, אמר מעכשיו קנה, לא אמר מעכשיו, ב' דעות אי הוי אסמכתא). הלואה קו"א א (מדעת הלוה מותר באלמנה וליכנס בביתו, חוב שאינו מהלואה מותר ליכנס לביתו, אבל לא באלמנה). מציאה לח (מ. של ישראל ביד נכרי, שאבדו ומצאו ישראל, יחזירו לישראל ולא לנכרי). גזלה כט (יכול לתפוס מ. על חוב שלא מחמת הלואה). גזלה קו"א ו (מ. שיש לו מנכרי אינו קונה, ולכן אסור לעכבו לעצמו, אלא ע"מ לשלם).

עיי"ע הלואה (גביה).

מכירת משכון

ו: הלואה טז-יז (הלוה על המ. לא ימכור עד ל' יום אחר שתבעו אחר זמן פירעון. ודבר הצריך ללוה, ב' דעות. משכנו אחר זמן הלואה דבר שאינו צריך, לא ימכור עד ל' יום מיום נטילתו). יז (נטל בתורת פרעון יכול למכור מיד). יח (ע"י ב"ד הראוים לדון, ע"פ ג' אנשים הבקיאים בשומא, והמכירה בעדים, ולא לעצמו). יט (שמין כמה היה נותן עכשיו מי שצריך לו חפץ זה). כא (המלוה על המ. יכול להשכירו ויטול השכר בפרעון החוב. מ אחר הוא כפקדון, ולא ימשכן לאחר). הלואה קו"א ג (הוכחה להנ"ל יט).

משכן

עיי"ע בית המקדש. מלאכות שבת (במלאכות הפרטיות, שמבואר בהן היכן היו במשכן).

משנה

עיי"ע תלמוד תורה (מקרה משנה ותלמוד).

משקים

עיי"ע אכילה ושתיה. טומאה (הכשר; טומאת משקים). מוקצה (משקין שזבו). מים. נטילת ידים (לדבר שטיבולו במשקה).

א: קנח, ד (ז' מ.). קנח, ה (מי פירות שרגילים לעשות מהם משקים, מ. לענין שבת ולא לענין טומאה ונט"י). קנח, ה (מי כבשים ושלקות שבלועים בהם אינם מ. ושעליהם – מ. לענין נט"י ולא לענין ברכה). קנח, ז (מ. שנקפה יצא מתורת מ. דבש שנקפה). קנח, ח (כשנגמעת בלי היפוך בלשון). קנח, ט (מ. שנקרש ונימוח כשהיא בפ"ע נק' מ. שומן ודבש תמרים וקנים אינן מ.). קנח, י (מוהל היוצא מצלי אינו מ.). קו"א קנח א (שבלועים בהם הוי אוכל לענין שבת וטומאה). קצז, ב (שתיה בכלל אכילה). סדר נט"י לסעודה כ (ז' מ. נקרש ונימוח בפ"ע. דבש קרוש). כא (מרקחת עם דבש שנעשו גוף א', הולכין אחר הרוב. חישב עליו לאכילה כשהוציא ממנו השעוה). לוח ברה"נ ב, ט (אוכל שנימוח יצא מכלל אוכל. מ. שנקרש יצק מתורת מ.). סדר ברה"נ ח, ח (כנ"ל לוח ברה"נ ב, ט).

ב: שיח, כז (שומן קרוש שנימוח הוי כדבר יבש שאין בו בישול אחר בישול. קדרה שקרש שמנוניתה הוי כרוטב שנצטנן שיש בו בישול אחר בישול).

מת

עיי"ע הזכרת נשמות. הלוית המת. לועג לרש. נפל. צוואה. תחיית המתים. תכריכים.

א: ד מהדו"ק, יח (הולך אצל מ. נהגו ליטול ידיו). טו, ה (מתירים ציצית מטלית של מ.). כג, ה (כנ"ל, קודם שמוציאין אותו מהבית שמת בו). לח, ז (המשמר את המ. עוסק במצוה). מה, א (לא יכנס לד"א ותפילין בראשו). עא, ד-ה (העוסק במצוה, שמירת המ. או חופר קבר). ק"ש בד"א של מ. או קבר או בתוך בה"ק).

ב: רצא, ב. שיא, א-ב (מ. במקום דליקה באיזה אופן התירו טלטולו והוצאתו לכרמלית. בזיון המ.). שיא, ג-ד (מחמה לצל שלא יסריח. כדי לסלק ריחו מבני הבית). שיא, ח (להוציאו מהבית לצורך כהנים). שיא, יג (היה פיו נפתח קושר שלא יוסיף אבל לא לסגור שאסור להזיז אבר ולא להעצים עיניו. ועכשיו נהגו להתיר מפני חשש סכנה).

ד: תרו, ט. תרכא, יד (גם מ. יש להם כפרה ביוה"כ).

מת מצוה

עיי"ע קבורה.

ג: תלא קו"א א ד"ה ומ"ש הח"י (אם דוחה מגילה. אם היא מצוה עוברת). תמד, טז (דוחה מצות ביעור חמץ, וכל מצות שבתורה בשב וא"ת, אף שיש שהות לקברו אח"כ)

ד: תקכו, יז (נודע ביו"ט שמת מוטל ע"פ השדה וחשש שיאכלוהו כלבים).

מתן תורה

עיי"ע יו"ט (שבועות). תורה.

א: א מהדו"ק, י (זכירת מעמד הר סיני). ס, ד (זכירת מ"ת ומעמד ה"ס).

ג: תסח, כב (קודם מ"ת – רוח ששמו טבוח). תצד, א (בו' סיון. בנ"א ליצי"מ. ניסן ואייר מלאים). תצד, כ (אחר ר"ח התחיל משה להתעסק בענין קבלת הת.).

ד: תרכג, יד (במשוך היובל, כשעלתה שכינה).

מתנה

עיי"ע דורון. מלאכות שבת (מקח וממכר). שטרות (זכרון עדות; שטר מכירה ומתנה).

ו: הלואה לג (הולך לאו כזכה). עדות יב (אמר לכתוב כתבוה בשוקא, שלא תהא מ. מסותרת). מכירה ו (תן – זכה, הולך - יכול לחזור בו). ט (שונא מ. יחיה). מציאה ז (קטנים מתנתם מ. מתקנת חכמים).

מתנה ע"מ להחזיר

א: יד, ו-ח (השואל טלית מצוייצת, אנן סהדי דנתכוין למעמ"ל). יד, יא. יד, יד (וכן השואל חוטים לשם ציצית). פסקי הסדור תרטז (בציצית).

ב: רמה קו"א ד ד"ה עיין (שמה מתנה לכל מילי בר מחמץ). שו, יז (לצורך מצות אתרוג, מותר בשבת).

ג: תמח, יח (אינה מועלת בחמץ).

ד: תרמט, ז (הגוזל ד' מינים ונותן במעמ"ל ביום א' של חג). תרמט, כא (בד' מינים ביו"ט שש"ג).

ה: רבית ה (ברבית).