נ

נאמנות

עיי"ע מיגו. עד אחד. שויא אנפשיה. שליש.

ב: שצט, טו (בתחום שבת נאמנים עבד ושפחה כנענים שקיבלו עליהם המצות, והגדול נאמן לומר זכור אני כשהייתי קטן שעד כאן היינו באים בשבת).

ג: תלב, י (עבד אשה וקטן בבדיקת חמץ. בדרבנן. בדאתחזק איסורא). תלז, ה (כנ"ל). תלז, ו (כשלא ביטל והבדיקה מה"ת, אף האשה אינה נ. כיון שיש טורח גדול בבדיקה). תלח, ה (תינוק שיש בו דעת).

ה: א, מב (קטן אינו נ. על מה שאחרים או הוא עשו, אבל כששולחים קטן לשוחט או לקנות בשר, אם הוא בר דעת ואינו מוחזק ברוע מעללים, הוא בחזקת כשרות). רבית מה (כשמתנה עם מקבל עסקא שלא יאמינו על ההפסד רק שיברר בעדים).

ו: הלואה כב-ג (אמר על משכון שבידו, או אומן שאמר על כלי שבידו, שבעה"ב נתן לו למשכנו, נ.). עדות יב-ג (צוה לכתוב בשטר נ. שלא נפרע, נ. נגד הלוה או אף נגד יורשיו, נ. למלוה או אף ליורשיו, מועיל ע"י קנין או שאמר לפני הלואה). נ (כשכתוב בשטר נ. כב' עדים, אין שובר בעדים מועיל, אלא בחת"י המלוה עצמו).

אמתלא

ה: א, נו (א. הגונה מועלת. חילוק בין אמר טרפה או טמאה, לבין עשה מעשה סימן שהיא טרפה או לבשה בגדי נדה, וחילוק בין הי' סגי באמירה או שא"א בלא מעשה). א קו"א יד. א קו"א טז. קפה, ד-ה (איזו א. מועלת כשאמרה לבעלה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה אני). קפה, ו (אם צריכה להוציא הא. מפיה). קפה, ז (כשלבשה בגדי נדה). קפה קו"א א (אם מועלת אחרי שכבר שימשה).

אשה

ד: תריח, יד (יולדת).

ה: א קו"א יד (אשת כהן שנשבית). קפה, ב (וספרה לה לעצמה). קפז, כג בתחלתו (שיש לה מכה במקור). קפז, לא (כשאומרת שמרגשת שאין הדם מהמקור). קפח, ו-ז (וספרה לה. אומרת מראה כזה היה, מתי חוששין שטועה).

עיי"ע עד אחד (בידו).

הוחזק בכשרות

ה: א, ב (דעת הפוסקים דבשוחט לא סגי בחזקת כשרות של כל ישראל אלא שמכירים בו). א קו"א ב (כנ"ל. בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים, או מוכר גבינה וחתיכת דג ויין, או לוקח מקצבים ומוכר, בסוריה או בחו"ל. או שוחט דמתא הנוטל שכר. ודוקא לאכול אצלו כשמתארח אצלו, או שיגר לו דורון ממאי דאכיל, או שוחט אקראי במקום שאין חכם שצריך להראות לו הסכין, סגי בחזקת כשרות של כל ישראל, ואפי' פסול לעדות בעבירה של תורה).

יוצא ונכנס

ה: ב, ח (אינו מועיל במומר לתיאבון. מועיל בשחיטת כותי, קודם שגזרו). ב, יב סד"ה ואע"ג (מועיל אף בדאורייתא). ב, יח (מועיל בשחיטת צדוקי מומחה).

כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש כו'

ג: תמז, מד. תמז, מז. תנח, ב.

ה: א, כד. יח, ז. כג, כא. כד, לח.

מומר

ה: ב, ה (מ. לתיאבון נ. על השחיטה ולא על טרחת בדיקת הסכין ותיקונה). ב, ז (אם באנו בגמר שחיטה וסכינו בידו נ. לומר ששחט בסכין זו). ב, י (אינו נ. ששחט בסכין כשרה אפי' נשבע). ב, יב (סומכין עליו בטרחא קטנה של החלפת חמצו בחמצו של נכרי, או הליכתו לטבחי ישראל הקבועים בעיר בזול כמו הטרפות, או בצירוף מה שאומר מומחה פלוני שחט לי). ב, יג-ז (מ. לתיאבון בעבירה אחת, אפי' מילה, על אותה מצוה אינו נאמן, ועל מצוה אחרת ב' דעות. עבר פ"א עבירה אחת, נאמן על מצוה אחרת, ונאמן לאחרים אף במצוה זו, אבל פסול להעיד עדות ממון. לא מל, או לא מל את בנו, הוי כמ. ורגיל בכך). ב קו"א ג (נאמן לאחרים כשמעיד, אבל לא לסמוך להתיר כששותק מלהפריש מאיסורא, על חייו לא חס על חיי אחרים לא כ"ש).

עיי"ע מומר.

מירתת לשקר

ה: א, מב (מועיל בקטן ששולחים לשאול איסור והיתר, ולא בנכרי או חשוד, אלא באיסור דרבנן. וכששולח לשוחט צריך השוחט לכתוב ששחט, ושיכיר העוף בטביעות עין או סימן). א קו"א ב ד"ה ולפי (בסתם ישראל שבחזקת כשרות מועיל אף בדאורייתא). ב, ח (כותי מ. מומר לא מ.). ב, יב (בגבינה צריך שיאמר לקחתי ממומחה פלוני, וברוב מצויין אצל שחיטה סגי שאומר מומחה שחט לי. מועיל רק באיסור דרבנן, או בצירוף טעם אחר להקל).

מסיח לפי תומו

ג: תנא, ה (הקונה כלי מנכרי, המסל"ת שלא נשתמש בו).

ד: תקיג, טו (נכרי מסל"ת נאמן רק באיסור מד"ס. בביצים שמוכר ביו"ט נאמן שנולדו מאתמול, וכן ביו"ט שני שאחר השבת, אבל לא ביו"ט ראשון שאחר השבת). תקיג, טז (עכשיו מביאים הרבה בבת א' ודאי רובם מאתמול בשבת, שאסורים מד"ס, ונאמן מסל"ת). תקיג, יז (אם הנכרי יודע שביצה שנולדה היום אסורה אינו מסל"ת. ואם מסל"ת על ביצים של ישראל נאמן. ואם שאלוהו אינו נאמן). תקיג קו"א ו (באיזה אופן מועיל מסל"ת על ביצים של ישראל, כשהנכרי יודע שהנולד ביומו אסור. מסל"ת לפני אחרים. מספר דבר אחר כו'). תקטו, י (נאמן במסל"ת רק באיסור מד"ס, ספק נתלש וניצוד ביו"ט אסור בשבת שלאחריו מד"ס ונאמן במסל"ת. ספק נתלש בשבת בדברים שאין נאכלין חיין אסור ביו"ט ראשון שלאחריו מה"ת ואינו נאמן במסל"ת). תקטו קו"א ה.

נכרי

א: כ, ב (הלוקח טלית מצוייצת מתגר נ. נאמן, משא"כ הלוקח ציצית).

ב: רמו, ז (השאיל בהמתו לנ. שהבטיח לו שלא יעשה בה מלאכה בשבת, אינו נאמן). רמח קו"א ג (כנ"ל). שה, לו (כנ"ל, אבל המוסר לרועה אין חוששין שיעשה מלאכה בשבת, שנתפס עליה כגנב). שסו, ד (אינו נאמן על גביית עירובי חצרות).

ג: תסז, ו (אמר לישראל שהחטים שמכר לו רחץ במים, בשעת מכר נ. ולא אח"כ, אא"כ מוחזק בעיניו לנ.).

ה: קצ, פא (בכתמים תולין בנ. קטנה, שאינה נאמנת לומר שלא עברה בשוק של טבחים). קצ, צו (לא סמכינן על דבריה לא לאיסור ולא להיתר).

ראה גם לעיל אצל מסיח לפי תומו.

עבידא לגלויי

ו: עדות כה (ע"ל לא משקרי, ולכן נאמר ע"א ואשה או קרוב).

קטנים

ה: קצ, פא (בכתמים תולין בק. שאינה נאמנת לומר שלא עברה בשוק של טבחים).

עיי"ע עד אחד (בידו).

רופא

ב: שא, לב (לומר על עצמו שהוא מומחה לקמיעות). שכח, י (ר. נכרי אין מחזיקים כבקיאים לחלל שבת ע"פ).

ה: קפז, לה-ו (רמ"ת שנאסרה מתי נ. ר. לומר שנתרפאה. חילוק בין ישראל לנכרי).

תגר

א: כ, ב (חזקה על ת. שאינו משקר).

נביאים

א: קיב, א. קיט, ד. קנו, ח. קפז, ד.

ב: רמב, א. שח, א.

ג: תפח, ב. תצ, יז.

ד: תקכט, ה.

נביאים וכתובים

עיי"ע הפטרה. כתבי הקדש. ספר תורה. תלמוד תורה (מקרא).

ב: רפד, ד (בימי הגמרא כתבוהו על הקלף בגלילה כס"ת, והי' אסור לכתוב פרשיות בפ"ע. לצורך קריאת הפטרה התירו משום עת לעשות לה'. עכשיו שמדפיסים נ"ך על נייר ואינו בגלילה ומותר משום עת לעשות לה', מותר גם ההפטרות בפ"ע). רפד, יב. רפד קו"א א (אם צריך דיו וקלף בזמניהם. גם הכתובים בסם וסיקרא מצילין מפני הדליקה). שם ד"ה ואף (האידנא מותר להדפיס ולכתוב פרשיות בקונטרסים על נייר, אבל לא בסם וסיקרא, שנמחקין).

ד: תקכט, י. תקצא, ז.

ה: ת"ת א, א (חובת האב ללמד בנו). א קו"א א ד"ה דהיינו וד"ה ולפי (כנ"ל). ד קו"א ג.

נבלה

עיי"ע טרפות. שחיטה (עיקור).

א: לב, יד. עט, ח.

ב: שח, ט. שח, ע. שכד, ה.שכח, טז. שמג, א.

ד: תצה קו"א ז. תריח, יז.

ה: לב, ג (נשברה המפרקת ובשר עמה ונפסק החוט נ. מחיים). לג, ז (נ. מחיים).

ו: מציאה לט. נזקי ממון יז. נזקי גו"נ ט.

נגעים

עיי"ע טומאה (נגעים).

נדה

עיי"ע זב וזבה. חזקה (אשה בחזקת טהרה). טבילה (טבילת נדה).

א: פח, ב (שנהגו פרישות שלא ליכנס לבה"כ ולראות ס"ת. בימים נוראים, חתונה ויולדת. להתפלל בביתה, לברך בהמ"ז ושאר ברכות וקידוש). קנט, כ (מטמאה במשא).

ב: רסג, ה (מדלקת נרות שבת ומברכת).

ה: קפג הקדמה ד"ה וסדר (סדר ספירת ימי נ. וזיבות. הטילו עליהן דין זבות). קפג, ב (בין באונס קפיצה ודם חימוד, ובין ברצון כפי הטבע). קפג, ג (אפי' טפה כחרדל או פחות מכן). קפג, ד (משיצא מבין השיניים. ובזה"ז אין בקיאין וטמאה אפי' בעומק יותר). קפג קו"א ב הגהה ג (דם נ. גדל במקור או בא משאר אברים למקור). קפג מהדו"ב הגהה ב ע' רמט (דרך התשמיש להביא דם ע"י חימום). שם ע' רנא (איסור וטומאת נ. האי כדיניה והאי כדיניה). קפד, ו (דרך הדם לבוא בהרגל תשמיש). קפד, כב (מעיינה פתוח כל ז'. הטילו עליהן דין זבות). קפד קו"א ד (מעיינה פתוח. הטילו עליהן דין זבות). קפד, כו (חרדה מסלקת הדמים). קפה, ז (לובשת בגדי נדה שלא ללכלך בגדיה בדם נ.). קפז קו"א יא ד"ה וגם (בין ע"י אונס קפיצה בין ע"י ולד). קפח, טז (דם יבש מטמא). קפח, יב (אפי' כחרדל). קפח, כד-ה (דם יבש שאינו נימוח בשרייה).

אותיום

ה: קפז, א (שיעור שחייבים אשם תלוי נאסרת ברמ"ת). קפז קו"א א ד"ה והוא (בלא הרגשה הוי ס' השקול, וחייבין בקרבן בהרגשה דוקא). קצ, קט-י (קינוח תיכף ומיד, שלא הכניסה לחורים וסדקים ולא עמדה מהמטה, טמאה ודאי, ותולין בה לטהר האחרות שהיו אתה במטה, או כמשצאה טהורה לטהרה).

בדיקה

ה: קפג קו"א ב ד"ה וגם (בבית החצון). שם ד"ה ולפי (קינוח הוא מבחוץ, או שהכניסה מעט). שם ד"ה והנה (עיקר ב. היא בצמר גפן או צמר או שחקי דכיתנא). קפו, ו (בחורין ובסדקין). קפז קו"א ו (קשה מאד לבדוק עד מקום שהשמש דש).

בדיקה בשעת וסתה

ה: קפד, כח (גם ו. שאינו קבוע צריך ב.). קפד, כט-ל (עברה עונת ו. קבוע או יום ל' צריכה ב.). קפד, מא (רק אחר שעברה העונה אסור עד שישאלנה). קפד, מב (עבר שיעור ספירה וטבילה מותר מטעם ס"ס). קפד, מד (בו. המורכב, תלוי אם הוא ו. התלוי במעשה או ו. הגוף). קפט, א (בעו"ב, לכתחלה בו ביום). קפט, ד (בוסת הפלגה, בשעת הוסת או אחריו). קפט, יד (בעו"ב שעברה אסורה עד שתבדוק). קפט, פח (ו. הגוף מורכב בפיהוק אינו קבוע, ב. בשעת הו. או אחריו באותה עונה. עברה העונה ולא בדקה, ב' דעות).

בדיקה קודם ואחר תשמיש

ה: קפד, א-ג (אשה שיש לה וסת לא תבדוק). קפו, א (רק בעסוקה בטהרות הצריכוה גם קודם תשמיש). קפו, ב-ג (ג"פ הראשונות למי שאין לה וסת). קפו, ד (ב. עד שלו). קפו, ז (אח"כ, רק בעל נפש יחוש. ג"פ הראשונות יבדוק העד לאור הנר, אחר כל תשמיש בלילה א'. ויש שנהגו שגם ג"פ הראשונות א"צ ב. מעוברת ומניקה יש להקל). קפו, ח (כשאינה רואה פחות מי"ד ימים אחר טבילה, נק' וסת קבוע לענין בקוא"ת). קפז, ב (רמ"ת פ"א, אם צריכה בקוא"ת, ב' דעות). קפז, ג (ב. עד שלו ברמ"ת). קצ, מו (כשרגיל לצאת ממנו דם). קפט, יג (בוסת שאינו קבוע).

בדיקת מוך

ה: קצא, ה-ח (לידע שהדם ממי רגלים ולא מהמקור). קצא, ט (עם ובלי שפופרת). קצא, י (עם שפופרת מועיל אפי' כשרואה בקינוח שאחרי מי רגלים).

בדיקת סממנים

ה: קצ, נז-ח (ספק דם או צבע, צריך לבדוק בז' ס. ואין בקיאים בהם).

בדיקת שפופרת, או שימשה ולא ראתה

ה: קפז, יא (כפול לתוכה. של מתכת ולא עץ או ברזל). קפז, יב (מכחול שבראשו מוך, אצ"ל כעובי השמש. אם הש. צ"ל כעובי השמש, ואם הש. פתוחה מב' צדדים, ב' דעות). קפז, יג (כשאומרים מהצדדים א"צ ז"נ וטבילה. לא נמצא דם, ג' דעות, אמרינן נתרפאה וכשתראה פ"א חזרה לקלקולה, כשתראה ג"פ חזרה נאסרה, תלינן בצדדים וטהורה אף שתראה ג"פ). שם ד"ה ומיהו (קבעה לה וסת לרמ"ת וחדש או הפלגה מתי מועלת ב"ש). שם ד"ה כן (לסמוך על המתירים דלעיל לענין היתר לבעל, ולא לענין ז"נ וטבילה). שם ד"ה ואף (אף המתירים לא אמרו שמהצדדים הוא, אלא כשעבר וסת החדש מרמ"ת ולא ראתה בו). קפז, יד-ז (בבעל ראשון). קפז, כג ד"ה אבל הרשב"א, ואילך (לידע שהמכה מוציאה דם, או לידע שהדם היוצא בא מהמכה). קפז, מז (כשלא נמצא כלל, וכן כשעברה ושימשה ולא ראתה, אמרינן נתרפאה. חזרה וראתה ג"פ חזרה לקלקולה). קפז, מח (רמ"ת שנתעברה תשמש פ"א בימי טוהר, ואם לא תראה מותרת לו לעולם). קפז, מט (עברה ושמשה ולא ראתה מותרת, עד שתחזור ותראה ג"פ). קפז קו"א א ד"ה וגם (הוכחות שא"צ ז"נ וטבילה). שם ד"ה עיין (הוכחות שגם אם אח"כ רמ"ת תלינן מהצדדים). שם ד"ה והנה (הוכחות דקיי"ל דאפי' לא נמצא דם מותרת). שם ד"ה אבל (הוכחות שתולים בצדדים וא"צ ז"נ וטבילה). שם ד"ה ומיהו (כדלעיל קפז, יג ד"ה ומיהו וד"ה ואף). שם ד"ה אלא (הטעם שמועלת כשלא מצאה דם, שלא להצריכה ז"נ וטבילה, כי גם בלי ב"ש הוי ס' השקול מחמת דוחק הצדדים וחזקת אשה). קפז קו"א ד (ב"ש שהדם יוצא מהמכה, כשהמוך לצד המכה, או כשהש. חלולה ופתוחה מב' הצדדים. כשהמכה סמוכה למקור קשה הדבר). קפז קו"א ה (לידע שהמכה מוציאה דם). שם ד"ה ועיין (לידע שהוא דם בתולים).

בית הרחם

ה: קפג, א (מבנה ביה"ר. חדר. צואר הר. פרוזדור. פתח. עליה. לול. כותלי ביה"ר). קפג, ד (בין השיניים. מקום דישה. לפנים מהלול). קפג קו"א ב ד"ה וגם (בית החיצון נק' רחם). שם ד"ה ולפי (בית החיצון אינו נק' פרוזדור. עובי כותלי ביה"ר בשר ולא עור). קפג קו"א ג (האבר מגיע לפנים מן הלול, ודם שיצא למקום דישה טמאה). קפג מהדו"ב ע' רמז (פרוזדור הוא צואר הרחם שלמע' מכותלי ביה"ר). שם ע' רנו (רגילה לראות מהצדדים). קפג מהדו"ב הגהה הב' ע' רמז (אפשר שהפרוזדור מתפשט בכל אורך התורף, ואילו צואר הרחם הוא למע' מכותלי ביה"ר). שם ע' רמח (הלול כנגד הפתח). שם ע' רנ (י"ל שלהרמב"ם אינו כנגד הפתח).

דם בתולים

ה: קפז, נה (מדין המשנה, בוגרת שראתה נותנים לה ביאה א', לא ראתה – לילה א', נערה – ד' לילות. מדין התלמוד – בעילת מצוה ופורש. לענין רמ"ת – כ"ז שמרגשת כאב, ובאינה מרגשת – כדין המשנה). קפז קו"א ה ד"ה ועיין (מה"ת עד שתחי' המכה, ורבנן החמירו אחר ד' לילות, והקילו בשופעת מתוך ד' לילות לאחר ד' לילות בבדיקת שפופרת). קצ, פג (מדינא, בנערה ד' לילות אפי' מפוזרים, בקטנה עד שתחי' המכה).

דמים טהורים, ימי טוהר

ה: קפג, א (ד. טוהר. קושי. עליה). קפג, ב (דם קושי, יולדת בזוב). קפג קו"א ב הגהה ג (ד"ט באים מהמקור). קפז, מח (יולדת שראתה ג"פ, מדינא דגמרא אינה קובעת וסת בימי טוהר, והאידנא מותרת לבעלה אחר ז"נ וטבילה. רמ"ת שנתעברה תשמש פ"א בימי טוהר, ואם לא תראה מותרת לו לעולם). קפז קו"א ה ד"ה וגם (שופעת מימי טהרה לימי טומאה). קפז קו"א יא ד"ה וגם (כשהכאב גורם לדם לבוא במהלך שבילי הדם אם הוא טהור). קפז קו"א יד (האידנא קובעת וסת בימי טוהר, ואינה נאסרת לבעלה איסור עולם). קפח, ה (באים מהמקור). קצ, פד (בזה"ז אין בועלין על ד"ט, ממנהגא ולא מדינא דגמרא).

ראה גם לקמן אצל מראות.

הפסק טהרה

ה: קפז, כג. קפז קו"א א ד"ה עיין שם (מה"ת).

הרגשה

ה: קפג, ג (מה"ת טמאה רק כשיש ה. יציאתו מהמקור לפרוזדור. בלא ה. טומאת כתמים מדרבנן). קפג קו"א ב ד"ה ועיין (בלי ה. גם הדם אינו טמא. אין אומרים ארגשה ולאו אדעתה). שם ד"ה וגם (לתוס' היינו או ה. בית החיצון או ביציאתו מהמקור, לרמב"ם דוקא ה. מקור, ולר"ן דוקא ה. בית החיצון). שם ד"ה ולפי (ואפשר שגם לרמב"ם סגי בהרגשת בית החיצון). שם ד"ה והנה (חזקה שבא בהרגשה, שורפין עליה תרומה וקדשים, ומשמשת לקולא ולחומרא). שם הגהה א (יותר נראה לתוס' דקיי"ל שא"צ ה.). שם הגהה ג (יותר נראה שזיבת דבר לח לא מקרי ה. אף להר"ן, ומי רגלים אינה ה. דם מעורב בליחות מקרי ה. כמו בפלי פלויי). קפג מהדו"ב ע' רמו (לרמב"ם ה. שנעקר ממקומו הוא בירור שבא מהמקור, והיא ראיה שברמב"ם, וכשאינה מרגשת מסתמא הוא דם עליה או מהצדדים). שם ע' רמח (טמאה מטעם אימור שחתה כו', אמרינן אולא"ד או הרגשת מ"ר היא). שם ע' רנה (כשאינה מרגשת היא ספק אם בא מהמקור). קפג מהדו"ב הגהה א (כשהרגישה שנזדעזע גופה, או שיצאה מהמקור, משא"כ ה. ביציאתו לחוץ). קפג מהדו"ב הגהה ב ע' רנא-ב (לרשב"א וסיעתו צריך ה. ממש, וזה טעם כתמים, ולרמב"ם הוא בירור דלא אתא מהמקור). קפז, ב (ברמ"ת). קפז, לג (שיטת הרמב"ם ושו"ע ורמ"א, שחזקתו בה. וכשלא ה. תלינן במכה או ממאכולת. שיטת סה"ת ומהרא"י דלא אמרינן חזקתו בהרגשה. ודעת הט"ז וש"ך לחלק). קפז קו"א י ד"ה ומה (אם מתירין אף בהרגישה, בהניחה תחת הכר ומצאו עגול, במי רגלים, בנמצא על שלו ושלה). קפח, ה (הרגישה ומצאה מראה טהור טהורה). קצ, ב (כנ"ל. לא מצאה כלום טמאה. מסולקות דמים טהורות).

הרגשה, טומאת כתמים כשלא הרגישה

ה: קפג, ג בתחלתו. קפג קו"א ב ד"ה והנה (כשבודקת בדבר שאינו מק"ט אינה טמאה). קפג קו"א ג (כנ"ל). קפג מהדו"ב ע' רנח (כשמצאה בקרקע עולם). קפג מהדו"ב הגהה ב' ע' רנ (מהו ההפרש בין נמצא בכותלי ביה"ר לבין בדקה קרקע עולם). שם ע' רנא-ב (בקרקע עולם מיירי בשעה מועטת אחר שבדקה עצמה ומצאה טהורה). קצ, א (נפ"מ לראתה על בגד צבוע או שאינו מק"ט. גם בזמן מרובה אין חוששים דארגשה ולאו אדעתה מה"ת). קצ, כא-ב (בדבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו. פחות מכשיעור. כלי חרס מגבו. כשמקבל טומאת נגעים, ב' דעות. בנין בחו"ל). קצ, קכב (רק בדבר המק"ט).

הרגשת עד או שמש

ה: קפג, ג ד"ה וכל (לא הרגישה, לדעת הרמב"ם אמרינן חזקה שבא בה. וכסבורה ה. עד או שמש הוא). שם ד"ה אבל (לדעת התוס' הוי ס' דאורייתא). שם בהגהה אחרונה (משמעות התוס' דהוי ודאי דאורייתא). קפג קו"א ב ד"ה וכל (לרש"י תלינן בה אף לקולא, ולתוס' רק לחומרא). שם ד"ה ועיין (אף שהרגישה אמרינן ה. עד הוא). שם ד"ה ולפי (אפשר שבקינוח בבית החיצון אין לומר כסבורה שהרגישה ביציאתו מהמקור, ומכ"ש בקינוח מבחוץ, ואינה טמאה ודאי). קפג קו"א ג (אמרינן כשלא הרגישה כלל, משא"כ כשהרגישה מבין השיניים ולפנים). קפג מהדו"ב ע' רמה (טמאה מטעם אימור שחתה כו', ולא היתה הרגשת עד). שם ע' רנג (רק כשנמצא בקרקע פרוזדור, ואצ"ל שחתה כו'). קפג מהדו"ב הגהה ב ע' רנב (אף בשעה מועטת שאין לומר ארגשה ולאו אדעתה י"ל הרגשת עד היא). קפז, י (הרגישה בשע"ת וראתה מופלג אח"ת אמרינן ה. ש. היא). קפז, כג ד"ה אבל אם (לתוס' כשבדקה ולא הרגישה ס', ומצטרף לס"ס). קפז קו"א א ד"ה והא (כנ"ל). קצ, קכב (לרמב"ם טומאתה דאורייתא, ולתוס' מספיקא).

ראה גם לקמן אצל נמצא בפרוזדור.

הרחקות

א: קנט, כ (בתו. משרתת). סדר נט"י לסעודה טז (בתו).

ד: תרטו, א (גם ביוה"כ. לא יגע בה, ולא ישנו במטה א', ולא ירבו בדברים).

ה: קפד, ו (חיבוק ונישוק אסור מה"ת. לא אסרו בוסת, וכן לישון במטה א'). קפד קו"א א (הוכחות ששינה במטה א' חמירא מחיבוק ונישוק).

וסת

ה: קפד, ז-יב (יום או לילה, מנה"ח ועד שקיעה, בכל תקופות השנה). קפד, טז-יח (קטנה אינה חוששת עד שתתחזק בג"פ). קפד, כב (כשנמשך כמה עונות, אזלינן בתר תחלה והשאר הוא תוספת דמים). קפד קו"א ד (דעת הרמב"ן, כשנמשך כמה ימים חוששת לכל יום בפ"ע). קפז קו"א א ד"ה ואין (מדרבנן. להחמיר ולא להקל. בבדיקת שפופרת). קפז קו"א יג ד"ה וכיון (כל שמשוה ראיותיה קבעה לה ו.). קפט, נג (כנ"ל קפד, כב).

ראה גם לעיל אצל בדיקה בשעת וסתה. לקמן אצל עקירת וסת. פרישה בשעת וסתה.

וסת, קביעותה בימי נדה וזיבה

ה: קפד, כא (קביעותו בימי נדתה, כשפסק הדם וחזר. כשקבעה בג"פ). קפז קו"א יג ד"ה אלא (הקדימה לראות בימי זיבה אינה קובעת, רק נעשית זנב לראיית נדתה). שם ד"ה וכן (אם בזה"ז קובעת וסת בימי זיבה, ב' דעות). קפט, קיב (אם קובעת בזה"ז בימי נדה וזיבה, ב' דעות. בימי נדה – רק לחומרא כשנקבע, ובימי זיבה אף לקולא. ראתה ג"פ בר"ח וג"פ בכ' ובר"ח קובעת ו. בתוך ו. לד"ה). קפט קו"א ד ד"ה ועיין וד"ה ומיהו (ראתה ר"ח ר"ח כ"ה ור"ח, וכן בהפלגה).

וסת הגוף

ה: קפד, מד-ה (פיהוק ועיטוש המורכב בו. הימים, דינו כו. הימים גרידא. ואם אינו מורכב, יש חילוק אם רואה בשעת הפיהוק או בסוף ואחריו). קפו, ב (שלא בשעת ו. אינה צריכה בדיקה). קפו קו"א א (חוששת לעונה בינונית). קפז, לט (ראתה פ"א או ב"פ חוששת ליום החדש, ולהפלגה מראיה האחרונה שבלא פיהוק). קפט, עו-פב (קובעת בג"פ, אפי' בלי זמן ידוע). קפט, פח (לא המשיכה ראייתה אחר הפיהוק, כשמגיע ו. בודקת ומותרת מיד. לא בדקה זמן מופלג מותרת באותה עונה). קפט, פט-צא (פיהקה וראתה פ"א חוששת לוה"ג ולימים. נעקר א' מהם חוששת לשני. נעקר כ"א מהם אינה חוששת למורכב). קפט, צח (כנ"ל קפט, צא).

ראה גם לקמן אצל וסת המורכב.

וסת הדילוג

ה: קפט, טו (ד' ראיות או ה'). קפט, טז-כא (סוגי וה"ד). קפט, כד-ח (קביעת וה"ד בימי החודש ג' או ד' ראיות, ב' דעות. הי' לה קודם ו. קבוע ושינתה, צ"ל ג"פ בשינוי). קפט, כט (ו. לדילוג חלילה). קפט, לב (אין חוששת לו עד שתקבענו). קפט, מט-נא (כנ"ל. וה"ד בימי החדש צ"ל ג' או ד' ראיות, וה"ד בהפלגה צ"ל ד' או ה' ראיות. הי' לה קודם ו. קבוע אין ראי' ראשונה מהמנין). קפט, ס (אם צריך ד' ראיות). קפט קו"א ב (אין חוששים למורכב מסירוג ודילוג).

וסת הפלגות

ה: קפד, כב (מסוף ראיה לתחלת ראיה, משהפסיקה בטהרה). קפו, ח (כנ"ל. י"ד לטבילה). קפז, מא (רמ"ת בהפלגה שוה מסוף ראיית עת נדתה). קפז קו"א יג ד"ה והנה וד"ה אלא וד"ה וכן (הוכחות להנ"ל. זנב לראיית וסתה). שם ד"ה היינו (ו"ה דוקא שלא ראתה בינתיים). שם ד"ה ועקירת (קבעה ו"ה בג"פ נעקר בפ"א, שאין כאן ה. שלמודה בה). קפט, ג (מסוף לתחלה). קפט, ד (חוששת לו אף שעדיין לא קבעתו). קפט, לא. קפט, לו (חשבינן עונות ולא ימים). קפט, מ (הקדימה ראייתה לא עקרה). קפט, מג (ג' דעות בהקדימה ראייתה, שלא נעקר ומונה מראייה א', שנעקר, שלא נעקר ומונה מראייה ב'). קפט, מד (ראתה ר"ח ניסן וכ' בו וא' וט' אייר חוששת לי"ז וכ' וכ"ח בו, מלבד וסת החודש לכל הראיות ועו"ב, עד שתקבע א' מהם). קפט, מה-ו (ראתה בימים שאינן שוין חוששת לכולם, נקבע א' מהם אגלאי מילתא שהראיות שבינתיים דמים יתרים הם). קפט, נה (לעולם מונין ו"ה מיום שראתה בו ולא מיום שראוי' לראות בו). קפט, נו-ז (קבעה כ' ואח"כ קבעה ל', נעקר כ'). קפט, נח (קבעה כ' וראתה ל' וחזרה וראתה כ' נעקר ל'. קבעה ל' ואח"כ קבעה כ' אינה חוששת לל' ולא נעקר, וכשראתה ל' חזר למקומו). קפט, נט-סג (קבעה כ' ונעקר ג"פ ולא קבעה יום אחר, אינה חוששת לכ' ולא נעקר, וכשראתה בו חזר למקומו). קפט, סה (וכן כשהפסיקה לראות ג' עונות, ואח"כ חזרה וראתה. קודם שחזרה וראתה, א"צ לחוש להפלגת מ' או ס' יום). קפט קו"א ד ד"ה ועיין וד"ה ומיהו (אחר שקבעה הקדימה וראתה, וחזרה וראתה בקביעותה, אם נעקר ו. שאינו קבוע, ב' דעות. ראתה ל' ל' כ"ה ול'). שם ד"ה וצריך (כנ"ל קפט נח). קפט קו"א ה (קבעה ל', והקדימה לכ"ז וראתה עד ל'. חילוק בין הפסיקה באמצע ללא הפסיקה, ובהפסיקה - בין דינא דגמרא להאידנא שקובעים בימי נדה). קצא, ה (מסוף ראיה עד תחלתה לכה"פ כך וכך ימים).

וסת החודש

ה: קפט, ח (חוששת לו אף שעדיין לא קבעתו). קפט, כג (אין מדקדקין במלא וחסר. לאל גומר עלי). קפט, לו (דוקא כששלשתן ביום או שלשתן בלילה). קפט, לח (הקדימה ראייתה ונמשכה ראייתה בתוך היום לא נעקר). קפט, מ (ואם לא המשיכה, נעקר). קפט, מה-ו (ראתה בימים שאינן שוין חוששת לכולם, נקבע א' מהם אגלאי מילתא שהראיות שבינתיים דמים יתרים הם). קפט, סו-ט (קבעה ואח"כ שינתה ג"פ לימים שאין שוין, אינה חוששת לקבוע ולא נעקר, וכשראתה בו פ"א חזר למקומו). קפט, סח (הקדימה ראייתה ולא המשיכה לתוך היום, נעקר). קפט קו"א ד ד"ה אפילו (אחר שקבעה הקדימה פ"א חוששת גם לו). שם ד"ה ועיין וד"ה ומיהו (חזרה וראתה בקביעותה אם נעקר ו. שאינו קבוע, ב' דעות. ראתה ר"ח ר"ח כ"ה ור"ח).

ראה גם אצל שאר סוגי הוסתות, מתי חוששת גם לוה"ח.

וסת הימים

ה: קפו, ב (ו. החדש או הפלגה). קפט, כב (ביום שוה בשבוע בהפסק ג' שבועות. כשהם רצופים).

וסת המורכב

ה: קפד, מד-ה (וה"מ מו. הימים עם ו. התלוי במעשה חוששת לעו"ב, אבל לא וה"מ עם ו. הגוף). קפז, מב (רמ"ת ג"פ בביאה ב' או ג' שבליל טבילה שאחר ראיית וסתה, תפרוש לעולם בליל זה, אא"כ עברה ושמשה בו ולא ראתה ג"פ, שאינו נעקר אלא כעין שנקבע). קפז, מג-ד (רמ"ת ג"פ בביאה א' שבליל טבילה שאחר ראיית וסתה נאסרה עולמית). קפז, מה-ז (רמ"ת ג"פ בביאה ראשונה אחר ג' לידות, או רמ"ת ג"פ אחר כל לידה, ועברה ושימשה בינתיים בלא דם, י"א שתולין בלידה, בצירוף שיטת ר"ח שרמ"ת לא נאסרה אלא מיד אחר נשואיה, ומותרת לבעלה אחר ז"נ וטבילה). קפז, נא (רמ"ת ב"פ בהפלגת חצי שנה, ולא ראתה בינתיים, חוששת למורכב מהפלגה ותשמיש פ"א, וחוששת בשניהם לוסת החדש. רמ"ת ג"פ בהפלגה והגיע יומו ולא ראתה מותרת לעולם). קפז, נב (רמ"ת ג"פ בהפלגה, אינו נעקר אלא כעין שנקבע). קפז קו"א יג ד"ה והנה, ואילך (רמ"ת אחר טבילה אינה קובעת, רק נעשית זנב להפלגה שוה מסוף ראיית עת נדתה). שם ד"ה היינו (וה"מ הוא דוקא ברצופין). שם ד"ה וכיון (כנ"ל קפז, מב). שם ד"ה ועקירת (קבעה וה"מ ג"פ אם נעקר בעקירת א' מהם, ב' דעות. רמ"ת המורכב בהפלגות שוות בודאי סגי ודאי סגי כשנעקר בפרישה). שם ד"ה ועיקר (הוכחות לחילוק הנ"ל קפז, מב-ד – בין רמ"ת בביאה ראשונה אחר טבילה לרמ"ת בביאה ב' או ג'). קפט, עג (קפצה וראתה ב"פ ביום ידוע, ובפעם הג' קפצה מאתמול וראתה היום, ב' דעות אם קבעה וה"מ או רק לימים). קפט, עה (קבעה וה"מ מקפיצות וימים אינו נעקר אלא כעין שנקבע. אם צריך ג"פ רצופות לקבוע, ב' דעות. וכן בראתה ג"פ בקפיצה והפלגה שוה, ובינתים ראתה בלא קפיצה). קפט, פג (ו. הגוף מורכב בימים, א"צ בדיקה לא' מהם בלבד, אבל אסורה כל העונה). קפט, פד-ו (פיהקה ב"פ בר"ח ובפעם הג' פיהקה ביום אחר וראתה. ראתה בר"ח בלא פיהוק. פיהקה בר"ח וראתה בר"ח). קפט, צא (ו. הגוף מורכב בימים, צ"ל רצופים דוקא). קפט, צז (ופורשת כל העונה). קפט קו"א ב (קפצה וראתה ג"פ בא' בשבת שאינם רצופים. אם צריך רצופים בוה"מ. הטעם דסגי בג"פ).

ראה גם לעיל וסת הגוף. לקמן וסת שע"י אונס. רואה מחמת תשמיש.

וסת הסירוג

ה: קפט, ל. קפט, לד (קובעת בג' או בד' ראיות, ב' דעות). קפט, לה (הטעם שאינה חוששת לו עד שתקבע). קפט קו"א ב (חילוק בין וה"ס באשה לבין שור המועד. קפצה וראתה ג"פ בא' בשבת שאינם רצופים, הטעם דלא חשיב וה"ס. אין חוששים למורכב מסירוג ודילוג).

וסת קבוע

ה: קפד, ד (אפשר שיבא דם שלא בשע"ו). קפו, ח (כשאינה רואה פחות מי"ד ימים אחר טבילה, אינה נק' ו"ק אלא לענין בדיקה קודם ואחר תשמיש). קפז, כג (אם יכולה לתלות שלא בשע"ו, במכה שא"י אם מוציאה דם). קפט, ב (שינתה פ"א חוששת גם לאותו יום, ולא לעו"ב). קפט, מא-ב (כנ"ל). קפט, מז (כנ"ל). קפט קו"א א ד"ה אבל (אם חוששת לעו"ב, ב' דעות). קצא, ה (מסוף ראיה עד תחלתה לכה"פ כך וכך ימים).

הדרכים לקבוע וסת, צויינו אצל כל וסת ביחוד. כאן צויינו דיני אשה שיש לה וסת קבוע.

וסת שאינו קבוע

ה: קפד, יג (שראתה פעם א', חוששת ביום זה בחדש שלאחריו). קפו, ב-ג (צריכה לבדוק ג"פ קודם ואחר). קפט, מא-ב (חוששת לוסת החדש והפלגה ועו"ב). קפט, מז (כנ"ל).

וסת שעות

ה: קפט, י-יא (אחר טבילה או שאר דברים).

וסת שעל ידי אונס; התלוי במעשה

ה: קפד, מד (אכילת שום ובצל ופלפלין, קפיצה, הכה בעלה, משא כבד, אינה חוששת אלא כשמורכב בימים, ואין צריך לשאול אותה). קפז, לט (ראתה פ"א או ב"פ חוששת ליום החדש וההפלגה). קפז קו"א יב (ראתה בלא קפיצה, ובסוף כ' ראתה בקפיצה, אינה חוששת להפלגה). קפט, ע-עב (קפצה, חלתה, הכה בעלה, משא כבד. קפצה וראתה ג"פ חוששת ואינה קובעת. קפצה וראתה פ"א או ב"פ חוששת למורכב מקפיצה עם יום החודש או ההפלגה). קפט, צד (אם אכילת שום דינה כקפיצה, ב' דעות). קצא, יג (במי רגלים דהדור למקור ואייתי דם, נעקר בפ"א).

ראה גם לעיל אצל וסת המורכב.

חתיכה ושפופרת; קרטין

ה: קפג קו"א ב ד"ה ועיין (גם הדם אינו טמא, אלא למ"ד מקורו טמא. לר"ן אינה טמאה מטעם שאינה מרגשת) שם ד"ה וגם (מכנסת הש. לפרוזדור, וממעטינן לרמב"ם אף שהרגישה ביציאתו מהמקור, ולר"ן כיון שלא הרגישה בבית החיצון). שם הגהה ג (הכניסה ש. למקור. פלי פלויי). קפג קו"א ג (אי סגי בהפסק אויר בין דם לבשר. כשצדדי מוך מפסיקים). קפח, ח-ט (לשיטת רא"ש וטוש"ע טהורה אם הח. וש. הוציאו הדם מתוך המקור שלא כדרכו. לשיטת תוס' ורמב"ם טהורה אם הח. וש. הפסיקו בין דם לבשר הפרוזדור במקום שהשמש דש. כשמצאה דם על החתיכה, לד"ה חוששין שהדם בא כדרכו). קפח, י (בנפילת חתיכה מהמקור נפלה, לד"ה טהורה.. פאר פאל). קפח, יב (נפלה ח. בשר שורה במים פושרים, ואם נימוחה טמאה. נפל המקור, ב' דעות אם צריך בדיקה). קפח, יח-כ (בדיקת פושרים. לחומרא או לקולא). קפח, כא (מיעוך). קפח, כב (כשיש עליה דם אין תולין במכה של הקליפות שנפלו). קפח, כג (בדקה ג"פ ולא נימוחו הותרה, שלא בשע"ו). קצא, טז (ק. שרואה תמיד בשעת ואחר מ"ר תולין שבאים מהכליות. ואם מוצאת רק אחר מ"ר, ועל העד, ובלא כאב, צריכה בדיקת פושרין). קצא, יז (כשרואה עם מ"ר ונימוחו, תלוי בב' דעות).

כאב

ה: קפז, יז (כ. ל"ד למכה. כ. ברמ"ת מקילין בבדיקת שפופרת). קפז, כג ד"ה ומ"ש הרשב"א שאומרת (כ. לא מקרי מכה). קפז, לד (כשתמיד רואה בשעת כ. ב' דעות. כשרואה בשעת כ. בעת הטלת מי רגלים). קפז קו"א ג (חילוק בין כ. בצדדים או במקור). קפז קו"א יא ד"ה מה (הוכחות שכ. גדול חשוב כמכה). שם ד"ה אלא (כ. בשעת תשמיש לא תלינן כ"כ במכה). קצא, ד (כשרואה תמיד בשעת הכ. או אחריו, ודאי דם מכה היא, אם אין לחוש שיבא הדם מהמקור מחמתו).

ראה גם לקמן אצל מכה. עיי"ע חולה (מיחוש וכאב).

כתמים

ה: קפג קו"א ב ד"ה והנה (בדבר שאינו מק"ט אינה ט.). קפג מהדו"ב ע' רנד (בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות). קפג מהדו"ב הגהה ב ע' רנא (נמצא בכותלי ביה"ר היא טומאת כ. והבודקת בדבר שאינו מק"ט או בצבעונים טמאה מפני שהי' על בשרה שמק"ט). קפה, ט (לפעמים גם דם העד מקרי כ.). קפז קו"א ה ד"ה ומה (ספק עברה בשוק של טבחים אינה תולה). קפז קו"א י ד"ה ומה (למ"ד דלא בעי הרגשה טהורה מה"ת שמא מעלמא, שהוא רוב לגבי דמי המקור). קצ, א (כשאין להתיר מטעם הרגשה מתירים מטעם שמא מעלמא, דהרבה דמים מצויים בעולם, או בצירוף שמא מעליה). קצ, ד (לא גזרו בקטנה אפי' בגופה ואין במה לתלות). קצ, ה (בבעולה, ב' דעות). קצ, ו-ז (עד שתראה ג"פ, אפי' אינן מכוונות, אפי' הפסיקה באותו יום). קצ, ט (כגריס תולין במאכולת, ובשחור – בפרעוש אם מצויים). קצ, יד (על בשרה פחות מכגריס, ב' דעות). קצ, טו-יז (הרגה פשפש או במקום שמצוי פשפש עד כתורמוס). קצ, יח (טיפין סמוכין על בשרה אין תולין להקל). קצ, יט (מראה טהור שמסביבו אדום החמיר הרמ"א, דוקא כשידוע שהמראה טהור מגופה, והאודם הוא קץ המראה טהור, והוא יותר מכגריס, אין תולין במכה). קצ, יט-כ (מראה עגול או טיפין בבשרה טמאה, אם הוא כשיעור המטמא בבשרה, לפי הדעות דלעיל). קצ, כג (לא גזרו על בגד צבוע. כ. שמקצתו על הצבוע ומקצתו על הלבן). קצ, כד-ז (במקום שאפשר לבא מהמקור. עקבה ולא שוקה, גודלה ולא שאר האצבעות, גב רגלה ולא שלצד חוץ, אפי' אין לה במה לתלות). קצ, כט-לא (נמצא על בשרה ולא על בגדיה חזקה שמגופה הוא, אא"כ יכול לבא ממכה). קצ, לב-ה (נמצא מהחגור ולמטה טמאה, למע' מהחגור טהורה). קצ, לט-מ (כ. א' למע' מהחגור וא' למטה ממין א', טהורה). קצ, מא-ה (עברה בשוק של טבחים. מכה שיכולה להתגלע, בה או בבנה). קצ, מט-נד (ב' נתעסקו בצפור ומצאה כל אחת כסלע, אם באו לישאל בב"א אסורות. אם היתרון הוא פחות מכגריס). קצ, נה (כתורמוס בפשפש וכגריס במאכולת. כשהרגה הרבה פשפשין או מאכולות. דם צפור). קצ, סא (מצאה בבדיקה אין תולין, אפי' מאכולת מעוכה עליו). קצ, סב (וכן כשהניחה במקום שאין לתלות במאכולת). קצ, קכא (אין בכ. משום וסת, ואינה עוקרת בו וסת אחר).

ראה גם לעיל אצל הרגשה (טומאת כתמים). לקמן אצל מעלמא אתא. עד הבדוק. תולה בחברתה.

מי רגלים

ה: קפג מהדו"ב ע' רנח (מצאה במ"ר הוי טומאת כתמים, דאפשר לתלות אף בצדדים). קפז, לד (כשמרגשת כאב חוששים שבא גם מהמקור, ולכן מתירים דוקא שלא בשע"ו ע"י בדיקת מוך). קפז קו"א ה ד"ה ומה (דומה לעד שא"ב. בשניהם מקרי נולד הספק קודם בדיקה. חזקה עם המים בא). שם ד"ה דזיל (הטעם שנקרא נולד הספק קודם בדיקה). קפז קו"א י ד"ה ומה (מתירים אף בהרגשה). קצא, א (ג' שיטות ביצא דם עם מ"ר, הרמב"ם ורמב"ן ושו"ע דקיי"ל כרבי יוסי שטיהר בכל אופן, התוס' ורא"ש שר"י טיהר רק ביושבת או בעומדת ומקלחת, ר"ח שגם בזה יש לה טומאת כתמים, ולא טיהר אלא ביושבת ומקלחת. אם חוששים לר"י דבתר דתמו מיא אתא דם, ב' דעות). קצא, ב (כשיש לתלות גם באיש, אם מטהרין אפילו בעומדת ושותתת). קצא, ה (כשמרגשת כאב ובודקת שבא מהצדדים, מתי צריך שיהי' שלא בשעת וסתה דוקא). קצא, יא-ב (ראתה תוך מ"ר וגם אח"כ בקינוח, ב' דעות).

מכה

ה: קפג, א (מ. שבמעיים. בכבד. בכוליא). קפג קו"א ב ד"ה ועיין (מ. שבמקור). קפז, יט-כ (מ. שבמקור ושאינה במקור). קפז, כא-ב (בירור אם דם מ. דומה לדם ראייתה). קפז, כג דע מוציאה (שיטת המרדכי שלא בשע"ו סגי במ. שא"י אם מוציאה דם, ושיטת בעה"ת שצריך לידע שמוציאה דם). שם ד"ה אבל, ואילך (ב' דעות בשיטת הרשב"א, אם צריך לידע שמוציאה דם. עכ"פ צריך לידע שהיא מ. גמורה ולא סגי בכאב). שם ד"ה ולא (גם בכתמים צריך לידע שהיא מ. גמורה, ויכולה להתגלע ע"י חיכוך). קפז, כה (מ. שמוציאה דם טהורה בכל אופן). קפז, כו-ח (בעו"ב אינה טהורה אלא כשמרגשת שבא מהמ.). קפז, כט (בכתמים מותרת בכל אופן). קפז, לב-ג (מוצאת תמיד באותו צד. דעת מהרא"י להקל כשיש לה וסת. ודעת הב"י ורמ"א להקל מטעם שלא הרגישה). קפז, נה (תולין אף לטהר הדם. טעם החילוק בין מ. לדם בתולים שהצריכו ז"נ וטבילה). קפז קו"א א הגהה ב (אם דוחק הצדדים חשיב מ. ואי הוי ס"ס, ב' דעות). קפז קו"א ה (הוכחות שלהרשב"א א"צ לידע שהמ. מוציאה דם). שם ד"ה וגם (חשש שדם נדה מעורב בדם מכה). קפז קו"א יא ד"ה והנה (מ. שהדם נצרר וא"י אם מוציאה דם, תיווך בין פי' הרמ"א והש"ך ברשב"א). קפח, יא (בשעת וסתה אין מטהרין, וכן בחתיכות שנפלו). קפח, כב (קליפות שנפלו ועליהן לחלוחית דם, אין תולין הדם במכה). קצ, מו-ז (תולה במ. של בעלה). קצ, פט (אם תולה במ. בג"י ראשונים של ז"נ).

ראה גם לעיל אצל כאב.

מסולקות דמים

ה: קפד, כג (מעוברת משהוכר עוברה אינה חוששת לוסתה). קפד, כד (מניקה כל כ"ד חדש אינה חוששת לוסתה. חדש העיבור). קפו, ז ד"ה ומעוברת (חוששות לראייתן. א"צ בדיקה קודם ואחר תשמיש). קפט, ק (קטנה שראתה פ"א אינה חוששת. ראתה ג"פ בימים שאינם מכוונים, ב' דעות). קפט, קא-ב (קבעה, והפסיקה צ' יום, חזרה לקדמותה ואינה חוששת). קפט, קג-ה (קבעה מצ' לצ'). קפט, קו-י (זקנה שהפסיקה צ' יום, דינה כקטנה). קפט, קיג-טו (מעוברת ומניקה שראו פ"א חוששות). קפט, קטז (עברו ימי ההנקה חוזרת לו. הראשון, מיד או אחר שתראה פ"א, ב' דעות). קצ, ב (הרגישה שנפתח מקורה ולא מצאה כלום טהורה). קצ, ד (קטנה אינה חוששת לכתמים, אפי' על גופה ואין במה לתלות). קצ, ה (בבעולה, ב' דעות).

מעלמא אתא

ה: קפג, ג ד"ה ולפי (כשלא הרגישה אם תולין לומר מ"א או הוי ספק, ב' דעות). קפג קו"א ב ד"ה והנה (כנ"ל בדעת הט"ז). קפג מהדו"ב הגהה ב ע' רנב-ג (בקרקע עולם בזמן מרובה אמרינן מ"א).

מעת לעת

עיי"ע טומאה (טומאת מעת לעת).

מקור מקומו טמא

ה: קפג קו"א ב ד"ה ועיין (מחלוקת).

מראות

ה: קפח, א (מה"ת ד' מיני אדמימות, האידנא אסרינן כל הדומה לאדמימות). קפח, ב (שחור אדום הוא שלקה. והאידנא אסרינן אפילו דיהה מן הדיהה, מגזירת הגמרא או הגאונים). קפח, ג (לבן שהוכהה כבגד שנפל עליו אבק מותר). קפח, ד (מ. זהב או אתרוג או חלמון מותר אף שיש בו נטיה לאדמומית. נתייבש ונעשה אדום, או אדום בקצוותיו, קיי"ל שאסור, אלא שא"צ לחכות עד שיתייבש). קפח, ה (הרגישה ומצאה לובן וירוק טהורה, שגם הוא בא מהמקור).

ראה גם לעיל אצל דמים טהורים.

נמצא בפרוזדור

ה: קפג, א (מהלול ולפנים חזקתו מהמקור וטמא. מהלול ולחוץ בגג פרוזדור טומאתו בספק. בקרקע פ. ובכותלי ביה"ר, לרמב"ם ס' ולרש"י וסיעתו ודאי). קפג קו"א ב ד"ה ועיין (לרש"י ורמב"ם מיירי שלא הרגישה ואמרינן הרגשת עד הוא, ולתוס' מיירי שהרגישה). שם ד"ה ולפי (נמצא בקינוח בבית החיצון או מבחוץ). שם ד"ה והנה (נמצא בבדיקה בבית החיצון אא"ל שהוא רק טומאת כתמים). קפג מהדו"ב ע' רמה (טמאה מטעם אימור שחתה כו' ולא היתה הרגשת עד). שם ע' רמח (כשיש רוב לדמים מהמקור אמרינן ארגשה ולאו אדעתה, או כסבורה הרגשת מ"ר היא). שם ע' רמט-נא (גם מהלול ולחוץ יש רוב, ומהלול ולפנים הוי רוב ומצוי). שם ע' רנו (נמצא בקרקע פ. לתוס' ודאי טמא ולרמב"ם ספק. נמצא בגג פ. לשיטת הרמב"ם בפי' המשניות ובחבורו. נמצא בכותלי ביה"ר תולין בדוחק הצדדים). קפג מהדו"ב הגהה ב ע' רמח (י"ל שגם בנמצא בכותלי ביה"ר טמאה, ודוקא הבא מדוחק הצדדים טהור). שם ע' רמט (בנמצא בגג לדעת הרמב"ם). שם ע' רנא (נמצא בכותלי ביה"ר אם היא טומאת כתמים). שם ע' רנב-ג (נמצא לבתר הכי משמע, בלא הרגשה). קפז, כג ד"ה ומ"ש הרשב"א ואי (ספקו טמא). שם ד"ה אבל באשה (לרמב"ם הוי ס' מהצדדים ומצטרף לס"ס). קפז, כד ד"ה ועוד (לרש"י ותוס' לא הוו ס', רק ברמ"ת מדוחק האבר בצדדים). קצ, א (בכותלי הרחם, ב' דעות).

עד הבדוק, שאינו בדוק

ה: קפז, לג ד"ה אבל בידוע (בדקה בעה"ב והניחה תחת הכר ומצאה עליו דם, אם תולין במאכולת מדלא הרגישה, ב' דעות). קפז קו"א ה ד"ה ומה (הרשב"א מתיר כשלא ידוע אם עבר בו בשוק של טבחים. קיל יותר מכתמים. יש לה מכה מקרי עשא"ב). קפז קו"א י (כנ"ל קפז, לג. כשאין הוכחת משוך או עגול אם תולין. אם תולין אף בהרגישה). קצ, סב (עה"ב שהניחתו בקופסה או כל שאין לתלות במאכולת ודם אחר). קצ, סג-ו (בדקה בלילה והניחתו תחת הכר או כסת ולמחר נמצא עליו דם. עגול פחות מכגריס ולא הרגישה תולין במאכולת ושא"ד. משוך אין תולין. יותר מכגריס טמאה נדה. עגול והרגישה. משוך ולא הרגישה ויש במה לתלות). קצ, סז-ט (טחתו בו בירכה מבחוץ, ולמחר מצאה דם עליו ועל ירכה, ב' דעות אם תולין כמו תחת הכר או לא). קצ, ע-עב (עד שא"ב ואין במה לתלות אסורה מה"ת. יש במה לתלות ג' דעות, הטוש"ע פוסקים שטמאה טומאת כתמים, והרמב"ם פוסק שכגריס ועוד טמאה נדה, והרשב"א פוסק שטהורה, ולמעשה אינו מתיר אלא בכתם בחלוק שא"ב. מהו עד שא"ב, הרמב"ן ותוס' פי' שבדקה קודם ולא בשעת בדיקה, והרשב"א פי' שמסתפקת אם עברה בו בשוק של טבחים, והר"ן פי' שאפי' לקחה מהאשפה. חילוק בין עה"ב שהניחה תחת הכר לעד שא"ב, שכאן נולד הספק קודם בדיקה). קצ, עג (עד שא"ב שטחתה בירכה, ב' דעות). קצ, עו (כתם בחלוק שא"ב תלינן אפי' בדבר שאינו מצוי). קצ, קכב (עד שא"ב קיי"ל שהיא טומאת כתמים).

ראה גם לקמן אצל תולה בחברתה.

עונה בינונית

ה: קפד קו"א ד (מתחלה לתחלה, כרוב הנשים שרואות בסוף ל'). קפו קו"א א (המצריכים בדיקה למי שאין לה וסת קבוע, אין ע"ב אלא למי שיש לה וסת הגוף). קפט, א (מתחלה לתחלה. ב' הראיות בכלל ל'. פורשת מתחלת הלילה עד סוף היום. י"א דסגי בבדיקה וא"צ לפרוש). קפט, מב (ראתה בר"ח ניסן וכ' בו חוששת לאדר"ח אייר. דעת הרמב"ן שא"צ לפרוש).

קפט קו"א א (הוכחות שב' הראיות בכלל ל'. אי סגי בבדיקה או צריכה לפרוש, ב' דעות, והמקילין יש להם על מה שיסמוכו). שם ד"ה ובמשמרת (יום ל' או ל"א, ב' דעות).

ראה לעיל אצל סוגי הוסתות, מתי חוששת לעו"ב. וכאן צויין לדיני עו"ב עצמה.

ראה גם לעיל אצל בדיקה בשעת וסתה. לקמן אצל פרישה בשעת וסתה.

עקירת וסת

ה: קפז, יג ד"ה ומיהו (רמ"ת בוסת המורכב, אם נאסרת על בעלה סגי בפ"א, ואם לא נאסרת צ"ל ג"פ). קפז, מב (אינו נעקר אלא כעין שנקבע). קפז, נב (כנ"ל). קפז קו"א ב (כנ"ל). קפז קו"א יג ד"ה ועקירת (וסת המורכב אם נעקר בעקירת א' מהם, ב' דעות. וסת הפלגה נעקר בפ"א, שאין כאן הפלגה שלמודה בה). ). קפט, נט-סג (קבעה כ' ונעקר ג"פ ולא קבעה יום אחר, אינה חוששת לכ' ולא נעקר, וכשראתה בו חזר למקומו). קפט, סו-ט (קבעה ואח"כ שינתה ג"פ לימים שאין שוין, אינה חוששת לקבוע ולא נעקר, וכשראתה בו פ"א חזר למקומו). קפט, סח (הקדימה ראייתה ולא המשיכה לתוך היום, נעקר). קצ, קכא (נעקר ג"פ וקבעה בכתמים ליום א', אין בכתמים משום ו. ולא נעקר לגמרי ו. הראשון).

פרישה בשעת וסתה

ה: קפד, ה (מדרבנן, וקרא דוהזרתם היא אסמכתא). קפד, ו (מדרבנן, ולא אסרו מדינא חיבוק ונישוק ושינה במטה אחת). קפד, יט (ספק קודם או אחר נה"ח אינה אסורה אלא ביום, ובשקה"ח – בלילה). קפד, כ (נמשכה ראיתה ביום, אסורה כל הלילה וכשיעור הנמשך ביום). קפד, לא-ח (היוצא לדרך צריך לפקוד אשתו סמוך לו, י"א בתשמיש וי"א בדברי ריצוי וחיבוק ונישוק. ההולך לדבר מצוה). קפד קו"א ב (הוכחות שמדינא לא אסרו חיבוק ונישוק). קפט, א (עו"ב פ. מתחלת הלילה עד סוף היום).

ראה גם לעיל אצל וסת.

פתיחת הקבר

ה: קפח, ח (אין פה"ק בלא דם, ונקרא כדרכו אף שנפתח ע"י ולד שלם או מחותך או חתיכה או שפופרת. בשפופרת דקה לא נפתח). קפח, יא ד"ה ומהאי (כנ"ל). קפח, טו (בשפופרת דקה לא נפתח, ובחתיכה גדולה נפתח, וכן בנפל פחות ממ' יום). קפח, כו (אין מטהרין אלא בדק שבדקים).

רגלים לדבר

ה: קפג קו"א ב הגהה ג בסופה (טיפת דם המעורבת בליחות). קפג מהדו"ב ע' רנו (כשראתה בעת תשמיש). שם ע' רנח (כשראתה בעת מי רגלים). קפג מהדו"ב הגהה ב ע' רמט (דרך התשמיש להביא דם ע"י חימום). קפז, לד (בעת מי רגלים. בעת הרגשת כאב). קפז קו"א א ד"ה ואין וד"ה אלא (ברמ"ת). קפז קו"א י ד"ה ומה (הוכחה התלויה במקום והתלויה בזמן). קצא, א ד"ה בריש (במי רגלים). קצא, ו. קצא, יב (כנ"ל).

רואה מחמת תשמיש

ה: קפג מהדו"ב ע' רנו (ע"י בדיקת שפופרת אמרינן שמדוחק הצדדים הוא). שם ע' רנז (והשתא נתרפאה, מדאותיום חייבים בקרבן ושורפין קדשים ואין בודקין בשפופרת ואף שלא הרגישה). קפז, א (שיעור שחייבים אשם תלוי נאסרת ברמ"ת). קפז, ב (ראיה קמייתא ממנין ג"פ או לא, ב' דעות). קפז, ד-ז (איך נאסרת לכל). קפז, ח (ג"פ רצופים). קפז, י (הרגישה בשע"ת וראתה מופלג אח"ת). קפז, יח (רמ"ת בעונה שקודם וסתה, ב' דעות). קפז, כז (בשעת וסתה אינה נאסרת). קפז, לה-ו (רופא אומר שנתרפאה). קפז, לז (הזקינה). קפז, לח (רפואת פחד פתאומי). קפז, לט (ראתה פ"א חוששת ליום החדש. ראתה ב"פ חוששת אף לוסת הפלגה. גם בפ"א תולין שבא מהרגל תשמיש, אלא שמקרה הוא ואינה נאסרת). קפז, מ-מא (רמ"ת פ"א או ב"פ בליל טבילה לראיית נדתה, או ליל ב' לטבילה, תפרוש בליל טבילה הבא לראיית נדתה, או ליל ב'). קפז, מב (פרשה בפעם ב', אינה חוששת לפעם ג', כיון שאינה מצטרפת לג"פ). קפז, מז (רמ"ת ג"פ אחר לידה נאסרה. עברה ושימשה ולא ראתה אמרינן נתרפאה. חזרה וראתה חזרה לקלקולה. שיטת ר"ח שרמ"ת לא נאסרה אא"כ ראתה מיד אחר נשואיה). קפז, מח (רמ"ת בימי טוהר מותרת אחר ז"נ וטבילה). קפז, נג-ד (אסור להשהותה אלא ע"י שליש שיתן לה צרכה, ואסורה להיות עמו בחצר א'). קפז קו"א א ד"ה אבל (דעת ר"ח שלא נאסרה אלא כשרמ"ת מיד כשנשאת). שם ד"ה אלא (דוחק האבר בצירוף חזקת טהרה הוי ס' השקול). שם ד"ה והא (ואם הרגישה לא הוי ס' השקול). קפז קו"א יג ד"ה היינו (כנ"ל קפז, לט).

ראה גם לעיל אצל בדיקת שפופרת. וסת המורכב.

שבעה נקיים

ב: שב קו"א א ד"ה והנה (כשלא בדקה יום אחד אם עולה ואם סותר למפרע). שכו, א (רחיצת פניה ובין ירכותיה).

ד: תריג, כא (רוחצת קצת ביוה"כ בין ירכותיה).

ה: קפג הקדמה ד"ה ואשה (ראתה בינתיים סתרה מנינה). שם ד"ה אבל הרואה (מה"ת טובלת ליל שמיני ומשמשת). שם ד"ה וכל (תקנת רבנו הקדוש ו' וז' נקיים). שם ד"ה אבל בנות (החמירו על עצמן אפי' על טיפה ז"נ). קפג, ב (דם קושי צריכה ז"נ מחומרת בנות ישראל). קפה, ב (לבנים). קפו, ח (למנהגינו מתחילים מליל ו' לראייתה). קפז קו"א א ד"ה עיין שם (מה"ת). קצ, פט (אם תולה במכה ובימי נדתה בג"י ראשונים של ז"נ, ב' דעות. חילוק בין תלי' בדבר אחר לתלי' במכה המוציאה דם). קצ, קפה (סותרת).

תולה בחברתה

ה: קצ, עז-ח (בדקה ומצאה טהור והניחתו ואח"כ השאילה לחברתה טמאה הב'). קצ, עט-פה (תולה בנדה ובנכרית, בבעלת דם בתולים ודם טוהר, בסופרת ז"נ, וסופרת ז"נ תולה בנדה). קצ, פו-ז (אין תולה בבעלת כתם ובטהורה). קצ, פח-ט (תולה בימי נדתה. ובג' ימים הראשונים של ז"נ, ב' דעות). קצ, צ (מעוברת ומניקה תולה בעצמה קודם עיבורה). קצ, צב-ט (נתכבס, מתי תולין שהדם נשאר מלפני הכיבוס). קצ, קא-כ (ג' נשים שלבשו חלוק א', ישבו על ספסל א', ישנו במטה אחת). קצ, קיא (יש לה וסת אינה תולה במי שאין לה וסת).

נדרים

עיי"ע מנהגים (מטעם נדר).

א: כה, י (התקשר בקנס כו' צריך התרה לנ.). קכח, נג (נ. ע"ד רבים אין לו התרה).

ג: תפה, ב (חלה על המצוה).

ד: תקצו, ח (נדר להתענות ביו"ט, בר"ה). תרד, ג (נדר להתענות בערב יוה"כ). תרח, ז (הסכים שלא לאכול עוד בערב יוה"כ, אם הוציא בשפתיו אסור מדין נ.). תריט, ב (אין העולם נזהרים. כל נדרי. תנאי וביטול לנ.). תריט, טז (הי' בדעתו לנהוג לעמוד ביוה"כ). תרכד, י (נהג ב' ימים יוה"כ צריך התרה).

ה: א קו"א יד (אם יכול לאסור על עצמו כשאינו מתפיס בדבר הנדור, ב' דעות).

ו: מכירה ד (האומר ליתן לעני נעשה כנ. ואפי' גמר בלבו). הפקר א (נ. לעניים והפקר לכל, אעפ"כ הפקר דינו כנ.).

התרת נדרים

ב: רמט, יג (בג').

ד: תריט, ד (אין מתירין ביחיד). פסקי הסדור שסז (סדר ה"נ ונזיפה בערב ר"ה).

ה: א קו"א א ד"ה אבל (סגי בג' הדיוטות).

עיי"ע מלאכות שבת (התרת נדרים).

חומרה שמקבל על עצמו

א: קסא, ח (נכון להתנות שמקבל בתורת רשות ולא חובה).

כל נדרי

ד: תריט, ב (ביטול כל הנ. שידורו בשנה הבאה). תריט, ג (בלשון יחיד). תריט, ד (מבעוד יום. בשלושה). תריט, ה-ו (ניגונים. מגביה קולו).

לשון נדרים

א: פג, ג (וגם זה. וחדר זה).

מודר הנאה

א: קצו, ז (אורחים אוכלים אצל בעה"ב, יכולים מ"ה לאכול זה מפרוסת זה).

ג: תמג קו"א ג (חליפין אסורים וחליפי חליפין מותרים).

ד: תקפט, ג-ד (מ"ה מחברו יכול חברו לתקוע לו שופר, שאינה חשובה הנאה. אסר עליו תקיעתו אסור לו לשמוע ממנו תק"ש). תרמט, טז (מלולב שלו או של חברו).

נודר מאוכל

ב: ערב, יב (נ. מיין). שפו, ח (הנ. שלא יהנה ממנו לא נתכוין אלא בדרך הנאתו. כקרבן וכהקדש).

נוח לו לאדם שתיעשה מצוה בממונו

עיי"ע שואל שלא מדעת.

א: יד, ט-י (בציצית, רק שיקפלה, ולא בקביעות, ולא יוציאו מבהכ"נ לביתו).

ג: תלז, ז (כשגורם לעשות המצוה בעצמו בהפסד). תלז קו"א ד (כנ"ל).

ד: תקפו, ה (בשופר). תרלז, ט-י (בסוכה). תרמט, ג (בד' מינים, רק שלא יוציאו מביתו לבהכ"נ).

ו: מציאה כז (רק כשבעלים יודעים שלא יגיע מזה הפסד לחפץ). שאלה ושכירות א (אבל לא שיהי' פקדונם ביד אחר).

נזיקין

עיי"ע גרמא. מזיק. מומר (מסור).

היזק ראיה

ו: נזקי ממון יא (אסור לעמוד להסתכל בשדה חברו או בעסקיו ומעשיו או בחצרו, מחשש עין רעה, או שאינו חפץ שידעו ממעשיו. ואם אפשר יעשו שכנים מחיצה קלה ביניהם). יב (לא יפתחו חלון נגד חלון, ואפי' מתרצים אין זו מדת צניעות, ואפי' רה"ר מפסקת). יג (י"א שיזהר אפי' מראיה קלה כנגד בית חברו, ובבני רה"ר אין לחוש).

נזק הרבים

ו: נזקי ממון טז-יח (להרחיק שובך ונבלה נ' אמה מהעיר, ואין יכולים למחול אלא ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר). יט (כשנהגו להוציא זיזים לרה"ר, או לעשות חלל תחת רה"ר, כאילו מחלו זל"ז). כ (אין שורין טיט ברה"ר, אבל גובלים לצורך בנין מיד). כא (לא ישהה אבנים לבנין ברה"ר). כב (שלא יצאו הקוצים לרה"ר). כג (לא ישפוך ביב או מרתף לרה"ר בימות החמה, אלא ע"ד לפנותם לאלתר). כד (מותר להוציא זבלים בשעת הוצאת זבלים). כה (החופר ברה"ר ברשות לא יצבור ג"ט אלא ע"ד לפנותו לאלתר). נזקי ממון קו"א ד (אם מותר עכ"פ לזמן מועט).

נזקי גוף ונפש

ו: נזקי גו"נ א (המכה עובר בל"ת, ומוחרם בחרם הקדמונים, ואין לצרפו למנין עד שיתירו ב"ד. המרים יד להכות נק' רשע). ב (הכאה שאין בה שו"פ חייב מלקות. הכהו חברו והפסיק אסור להכותו. לא פסק רשאי להכותו להציל עצמו. וכן כשמכה אחר. וכן כשרואהו עובר עבירה והוא ברשותו להכותו). ג (וכן כשמסרב לצאת מביתו. וכן כשגוזל ממנו). ד (נתינת רשות אין מועיל, שאין לאדם רשות על גופו להכותו לביישו ולצערו, אלא דרך תשובה או למרק נפשו לה'. מותר להכות בניו הקטנים להדריכם בד"א, או כדי שישמעו בקולו, וכן ביתום שברשותו, ומשרתו אסור אא"כ הוא עבד כנעני, או שהתנה אתו ולא חזר בו). ה (המבעית חברו חייב מדיני שמים). ו (החובל בחברו, אפי' שלא בכוונה ושילם, צריך לבקש מחילה, וכן הגוזל, משא"כ המזיק ממונו). יא-ב (המוסר ובא במחתרת ורודף מותר להציל בנפשם). יג (אסור להכות גנב, רק לב"ד וטובי העיר לסייג וגדר). יד (יחיד שמעלילים עליו בגללו יכול לומר איני עושה זה אלא פלוני לבדו). טו (בזה"ז בטלו דיני קנסות, כשהכה או ביישו בהוצאת שם רע, ואין לנו רשות אלא לנדות עד שיפייס). נזקי גו"נ קו"א א (קראו חברו רשע, קיי"ל שאסור להכותו. אשה רעה השרויה בביתו). נזקי גו"נ קו"א ב (לצורך פרנסה מותר לבייש ולצער עצמו).

עיי"ע מורידין ולא מעלין. רודף.

נזקי ממון

ב: שיג, יד (לא יכנס בשדה ניר חברו לפנות).

ו: הלואה לב (אסור להציל עצמו בממון חברו). נזקי ממון א (אסור להזיק ע"מ לשלם, אפי' לגרום בדבור). ב-ה (אסור להציל עצמו בממון חברו, ואם ממון חברו מזיקו מותר. אמת המים שנכנסה לשדהו, וחיל מלך שבא לעיר ומסים שהטיל המלך, אסור. שור חברו שעלה ע"ג שורו מותר, ואם יכול ישמוט את שורו בנחת). י (נכרי אנסו להראות ממון חברו, בחשש פקו"נ מותר להציל עצמו בממון חברו, ע"מ לשלום ע"פ ב"ד, אבל לא באונס ממון. אנסו על ממון שמסר לו חברו לשמור, אינו חייב להציל ממון חברו בממונו). יד-טו (לא יניח בחצרו דבר המוציא הבל, או צנור מים, או לשפוך עביט מי רגלים, אא"כ הרחיק מכותל חברו ג"ט. שפיכת מים שאינם קבועים, ב' דעות. להשתין – בלבנים ג"ט, באבנים טפח, בסלע א"צ להרחיק, ובעצים, ב' דעות). יז-ח (להרחיק בה"כ קבוע ועשן וקול הכאה ואבק ועפר, שלא יזיק לחברו). נזקי ממון קו"א ג (בסלע מותר להשתין ע"ג הכותל עצמו). נזקי גו"נ ו (אחר ששילם א"צ לבקש מחילה). שאלה ושכירות ו (מותר להציל ממונו בממון חברו ע"מ לשלם, מתנאים שהתנה יהושע כשהנחיל הארץ, ויש חולקין).

תם ומועד

ה: קפד קו"א ד (מ. לסירוגין שוים). קפז, ח (רצופים). קפט קו"א ב (בסירוג צ"ל ד"פ. חילוק בין לוסת הסירוג באשה דסגי בג"פ).

תשלומים

ב: שמג, יא (חיוב קטן).

ו: הלואה כ (אפי' יש לו מעות רשאי לפרוע בסובין). נזקי ממון א (הגורם נזק חייב מדיני שמים).

עיי"ע הלואה (גביה).

נזיר

א: קכח, נא (אסור ביין ומותר בשאר משקים המשכרים).

ב: שח, פט (איסורו ביין). שפו, ח (כנ"ל).

נטילת ידים

עיי"ע ידים. סדר של פסח (נט"י).

א: ד מהדו"ק, יח-ט (דברים הצריכים נט"י במים וא"צ ג"פ). ז, ב (אחר הטלת מים ולא שפשף קודם ת"ת או תפלה). צב, ז (מה הם מקומות המטונפים שמצריכים נט"י). צז, ג (כשנוגע בבע"ח טמא א"צ נט"י. הנוגע בכינה). קס, יג (ס' נט"י להקל). קסב, ב (כשחכך בשערות ראשו).

ג: תלב, יב (לפני בדיקת חמץ).

ד: תריג, ב-ו (ביוה"כ).

ברכה

א: ד מהדו"ב, א (רק בנט"י שחרית, ולא קודם התפלה). ד מהדו"ק, א (נטילת מל' נטלא, כלי). ד מהדו"ק, ג (אפילו כשאין לו כלי או רביעית. ואם אין לו מים כשרים, מברך רק כשרוצה להתפלל. כשאין לו מים מברך על נקיות ידים). ו, ב-ה (בביהכ"נ. לא יפסיק. לא יברך פעם ב' להוציא הרבים). ו, א (אין לברך אחר עשיית צרכיו קודם ת"ת ותפלה, רק בשחר ולסעודה). קכח, ח (לנט"י לנ"כ). קנח, טז (אחר הנטילה קודם ניגוב. נזכר אחר ברכת המוציא או שהתחיל לאכול או אחר שהפליג בשתיקה, אינו מברך). קנט, כד (בטבילת הידים). קסה, א (לא יפסיק בברכת אשר יצר בין נט"י לב.). סדר נט"י לסעודה ד (קודם שפשוף או קודם ניגוב). ה (הגבהת הידים בשעת הב.). ו (אשר יצר יברך אחר ענט"י). ט (בטבילת הידים).

ב: רסג קו"א ד"ה ולא (לא בירך מיד יברך אח"כ. נכרי הנותן לידים מברך הישראל).

היסח הדעת

א: צב, ה (הה"ד בנט"י לתפלה). קכח, ט (הה"ד בנט"י לנ"כ). קס, יג (ס' הה"ד בנט"י לסעודה). קעח, ז (הה"ד בנט"י לסעודה. הפליג בדברים. עמד להתפלל).

ג: תעה, א (אם אמירת ההגדה היא הה"ד משמירת ידיו).

הפסק בין נט"י לסעודה

א: קסה, א (לכתחלה לא יפסיק בברכת אשר יצר בין נט"י לברכת המוציא. באמצע סעודה א"צ ליזהר אלא מהפסק גדול בין נט"י לאכילה). קסה, ג (כשרבים מסובים נוהגים קצת גדולים ליטול באחרונה שלא להפסיק בשהיה). קסו, א (עד כמה ליזהר מהפסק בין נט"י לסעודה. מזיגת הכוס. שיחה קצרה. קידוש והבדלה. שהיית הילוך כ"ב אמה. הליכה מבית לבית. אמירת מזמור ה' רועי). סדר נט"י לסעודה ו (ליזהר משיחה קלה ולימוד בין נט"י לסעודה).

ב: רעא, כג (קידוש בין נט"י לסעודה. מזיגת הכוס בחמין. מילוי הכוס מהקנקן).

ג: תעג, ד (הקידוש ואמירת ההגדה בליל הסדר).

חציצה

א: קסא, א (כל שח. בטבילת הגוף ח. בנט"י. צואה ובצק תחת הצפורן). קסא, ב (רטיה שעל המכה). קסא, ג (טיט על היד ותחת הצפורן. כנגד הבשר. דרך בנ"א להקפיד עליו. הוא מקפיד עליו). קסא, ד (צפורן שפירשה מיעוטה). קסא, ה (דיו וצבע ודם ושומן. בני אומניות שרגילים בהם. ברוב היד חוצץ בכל אופן). קסא, ו (גליד מכה). קסא, ז (טבעת רפויה). קסב, טו (רטיה). סדר נט"י לסעודה ו (צואה חוץ לבשר. בצק כנגד הבשר).

עיי"ע טבילה (חציצה).

טבילת ידים

א: קנט, טו (שאובין שהמשיכוה כשרה, אם יש מ"ס ואין זחילה). קנט, טז (כשמחובר בניצוק כשר). קנט, יז (בכלי שאינו מחובר אם מועיל). קנט, כא (אי סגי ברביעית, כמו בכלים מה"ת). קנט, כב (במי מעיין. בזוחלין). קנט, כג (בשאובין. בכלי המחובר לקרקע). קנט, כד (יד א' בנטילה וא' בטבילה. נוסח הברכה – על נטילת, על טבילת, על שטיפת). קנט, כה (א"צ לטהר הראשונים, לנגב, להגביה). קס, יד (בשלג). סדר נט"י לסעודה ח (מותר להטביל במי גשמים עכורים. אם צריך מ"ס או מעין. בשלג אסור, ובשכר ומי דבש מותר). ט (סגי בפ"א).

טופח ע"מ להטפיח

א: קסב, ז (אם מצרף).

כוונה

א: קנח, יג (צריכה כ.). קנט, כ (סגי בכ. הנותן או הנוטל. כ. חרש שוטה וקטן. נכרי). קסד, א (בנט"י לסעודה).

ה: ב קו"א א (סגי בכח נותן וכ. נוטל).

כח גברא

א: קנט, יד (כששופכים לתוך הצנור, תלוי אם משים ידו קרוב למקום שפיכה). קנט, יח (כשמניחה על ברכיו נחשב כח נותן. כשפותח הברז על כל שפיכה נחשב בא מכחו). קנט, יט (הטה החבית נחשב מכחו). קנט, כ (קוף אי חשיב כח נותן. קטן מבן ו'). סדר נט"י לסעודה טו (ע"י קטן מבן ו' ולמע'. ע"י עכו"ם. פתיחת הברזא בכח ראשון). טז (מהעכו"ם ומנדה).

ה: ב קו"א א (קטן מבן ו' אם יש לו כח גברא, ב' דעות).

כלים

א: קנט, א (נט"י מכ. דוקא). קנט, ב (כ. גללים ואבנים כשרים). קנט, ג (מחזיק רביעית). קנט, ד (ניקב כונס משקה, מה שלמע' מהנקב אינו כ.). קנט, ה (מחזיק רביעית כשמוטה על צדו. ע"י סמיכה). קנט, ו (כיסוי כ.). קנט, ז (נט"י מהמים שמחזיק בלתי מסומך ושתחת הנקב). קנט, ח (חמת וכפישה. שק וקופה. כובעים של לבדים קשים). קנט, ט (כשנעשה מתחלתו שיעמוד בסמיכה). קנט, י (כ. שפיו צר למע' ומלא נקבים למטה. קומקום שפיו גבוה. כ. שיש בו ברזא למטה). קנט, יא (ניקב במוציא משקה בגיסטרא). קנט, יב (נתבקע במוציא משקה). קנט, יג (נטל ידו מהכ. ושפך ממנה לידו הב'). קנט, יז (כ. שחברו לכותל נוטלים ממנו דרך הברזא). קס, טז (שיהי' רביעית בכ.). סדר נט"י לסעודה יב (צריך להחזיק רביעית. מהנקב או סדק ולמע' לא חשיב כ.). יד (כיסוי הכ. כובעים של לבדים קשים).

עיי"ע כלים.

לברכות

א: א מהדו"ב, ז (סתם ידים כשרות לב.) צב, ה (כנ"ל). קנח, יא (כנ"ל. ואם רוצה להחמיר מותר). קפא, ט (כשמברך על היין באמצע סעודה). פסקי הסדור תרה ד"ה לפי (כנ"ל א מהדו"ב ז). סדר ברה"נ יג, יז (לברכת רעם).

ד: תריג, ד (לב. אשר יצר).

לדבר שטיבולו במשקה

א: קנח, ג (הטעם שהחמירו. ע"י כף. דרכו לאכול ע"י כף. השותה בידיו. האוכל דבש). קנח, יא (הנוטל לפירות נגובים מגסי הרוח). קנח, יב (השותה בתוך הסעודה). קנח, יג (נטל לטיבולו במשקה יחזור ויטול לסעודה). סדר נט"י לסעודה כב (ע"י כף בדבר שדרכו לאכול ע"י כף. בשעה"ד ע"י מפה).

ג: תעג, ד (בליל סדר. בלא ברכה). תעג, יט (כנ"ל). תעה, ב (כנ"ל – קנח, יג).

עיי"ע משקים. מאכלים (דבש).

לנשיאת כפים

א: קכח, ח (כמו בקידוש ידים שבמקדש). קכח, י (נט"י של הלוים היוצקים על ידי הכהנים).

ד: תקיא, ז (נתינת שמן שמריח למים לנט"י הכהנים). תריג, ו (ביוה"כ. הכהן והלוי).

לסעודה

א: צב, ה (היסח הדעת פוסל). קנח, א (תקנו לפת חולין אטו תרומה כשיבנה ביהמ"ק, שסתם ידים שניות ופוסלות תרומה. קבע סעודה על מזונות). קנח, ב (בפחות מכביצה – בלא ברכה). קנח, יג (נטל לטיבולו במשקה יחזור ויטול לס. בלא ברכה). קנח, יד (במדבר ובמקום סכנה ובמלחמה לא גזרו על נט"י). קנט, טו (ליזהר מאד בנט"י. מלא חפנים מים). קנח, טז (באמצע הס.). קסא, ח (שיעורו עד הקנה או עד חיבור האצבעות). קסב, ה (עיקר הטעם, שמא נגע במקום מטונף). קסב, ו (נהגו ג"פ). קסב, ז (נט"י לחצאים במים ראשונים). קסב, י (מים טמאים מטמאים היד אפי' באמצע סעודה). קסב, טז (נוטלין אף על הקרקע). קסג, א (לכרוך ידיו במפה או לאכול בכף מועיל רק כשאין מים ד' מיל לפניו ומיל א' לאחוריו). קסג, ב (המאכיל א"צ נט"י רק האוכל). קסד, א (צריך כוונה ותיכף לס. וכשנוטל שחרית או לטיבולו במשקה יכול להתנות על כל היום כששומר ידיו או בבתי ידים). קסד, ב (נגע במקומות המטונפים באמצע ס. אם צריך לברך על נט"י). קסח, ח (אכל מיני מזונות ונמלך לאכול כשיעור קביעות סעודה). קעד, ה (התחלת קביעות סעודה). קעד קו"א ה-ו (הבדיל אחר נט"י פוטר יין שבסעודה וא"צ לברך אחריו). קעט, ה (כל מקום שצריך לחזור לברך המוציא צריך לחזור וליטול ידיו, ומים אחרונים אין מועילים לנט"י). ריב, ו (האוכל פת הטפל ליי"ש א"צ נט"י). ריב, י (כנ"ל). סדר נט"י לסעודה א (מים בשפע. עד מקום חבור היד לזרוע. ריוח בין האצבעות ומוגבהות למע'). ב (אף שששפך מרביעית יטול ב"פ רצופים). ה (יקח הכלי בימין ויתנו לשמאל ויטול ימין תחלה). יז (נגע באמצע ס. בשוק וירך, חכך בראשו, צואת האף והאוזן. ברכה בלא שם ומלכות). יח (פת פחות מכביצה – בלא ברכה. פת הטפלה לברכה א"צ נט"י). יט (קבע ס. על המזונות). כב (ע"י כף או סכין או מפה). לוח ברה"נ ד, י (פת הטפל לברכה א"צ נט"י). ז, ו (כנ"ל קעט, ה). ח, ב (כנ"ל קסח, ח). סדר ברה"נ ב, ד (כנ"ל קסח, ח). ג, יב-ג (פת הטפל לב. א"צ נט"י. ומ"מ יזהר לאכול פחות מכביצה). ה, ו (כנ"ל קעט, ה).

לתלמוד תורה והזכרת השם

א: א מהדו"ב, ז (סתם ידים כשרות לת"ת והזכרת השם). ד מהדו"ב, א (כשידיו מטונפות, די בכל דבר שמנקה). ז, ב (משום הכון). צב, ו (כנ"ל). צז, ג (כנ"ל). פסקי הסדור תרה ד"ה לפי (כנ"ל א מהדו"ב, ז). תרז ד"ה ומצוה (סגי בכ"ד שמנקה).

עיי"ע תורה (בידים מטונפות).

לתפלה

א: ד מהדו"ב, א (לחזר אחר מים עד מיל אבל לא לברך. א"צ כלי ורביעית ומים כשרים וכח נותן. עד חיבור אצבעות לכף היד). צב, ג (אפילו נטל בשחר, ולא יברך). צב, ד (כשהוא בדרך יחזר אחר מים לפניו עד פרסה ולאחריו עד מיל, ואם יעבור זמן תפלה יקנח בצרור או עפר או קורה). צב, ה (אם היסח הדעת פוסל כמו לאכילה). פסקי הסדור תרז ד"ה אם (נגע במקומות המכוסים נט"י). תרז ד"ה ומצוה (עד מיל. עד חיבור האצבעות ליד. א"צ כלי וכו' ואין לברך עליה).

ד: תריג, ה (ביוה"כ).

מים

א: קנט, טז (מ. מלוחים פסולים). קס, א (נשתנו מראיהן מתי פסולים). קס, ב-ז (נעשתה בהם מלאכה מתי נפסלים). קס, ג (נתן בהם דבר המריח). קס, ד (נטל בהם חברו מרביעית בב"א). קס, ו-ז (שאב בידו מהדלי). קס, ח (נתערבו בהם מים פסולים. שתה מהם כלב או חזיר). קס, ט (מלאכה ושינוי מראה במי מקוה או מעין). קס, ט בשוה"ג (חמי שאור שהיד סולדת בהם). קס, י (מלוחים, מרים, סרוחים. נתערב בהם טיט). קס, יא-ב (חמי טבריה אין נוטלין מהם, וגם להטביל בהם הידים גזרו, כשנמשכים דרך חריץ ואין בהם מ' סאה. וכן בכל מ. שאין ראוים לשתיית כלב). קס, יד (שלג שריסק. מלח. יבחושים. שומן דג). קס, טו (מי פירות. יין. מי דבש נשתנו מראיהן לשבח). קס, טז-יז (שיהי' רביעית בכלי. בשיורי טהרה סגי לב' ברביעית, ולד' בחצי לוג, ולכמה בנ"א מלוג). קס, יז (כשנוטל לכמה אנשים כא' חשובות יד א' ואין מטמאות זו את זו). קס, יח (הרביעית צ"ל מכונס במקום א'). קס, יט (הרביעית – הן ליד א' קטנה והן לב' ידיו של גדול). סדר נט"י לסעודה ז (שינוי מראה. מלאכה. אין הכלב שותה). י (מלאכות הפוסלות. נתערבו מ. פסולים בטלים ברוב). יא (בהמה וחיה ועוף ששתו לא פוסלים. כלב וחזיר).

מים שעל היד

א: קנח, יז (מ. אחרונים מטהרין הראשונים, וצריך לנגב). קנט, יג (כשנטל יד א' ברביעית בב"א ושפשף בידו הב'. כשנטל ב"פ בפחות מרביעית. כשנטל ב' ידיו בב"א). קסב, א (השופך כל הרביעית על ב' ידיו נטהרו. פחות מכן צ"ל ב"פ וינגב). קסב, ב-ד (שטיפה א' מרובה כב' מועלת ביד אחד, אלא שהמים טמאים). קסב, ה (כשיש דבר חוצץ על היד צ"ל ג"פ, וסגי ברביעית. כשמלוכלך ואינו חוצץ סגי ב"פ). קסב, ו (המים שמחוץ לפרק אין מטמאים, ואם יצאו מתוך הפרק לחוץ וחזרו מטמאים. לכן יגביה ידו למע' או ישפילם למטה. השופך רביעית או מטביל א"צ להיזהר בזה. כשנוטל על חיבור האצבעות ונטל מים הראשונים עד הקנה). קסב, ח-י (יד שניטלה בפחות מרביעית שנגעה ביד שאינה נטולה צ"ל עליה מים שניים. ואם נגעה ביד שניתן עליה מים ראשונים בלבד, צריך לנגבה או להכשירה בהשקה). קסב, יא (כמה אנשים הניחו ידיהם יחד ונטלן בב"א אין מטמאות זו את זו). קסב, יג (אין יד הטמאה מטמאה מים שעל הכלי, אלא כשיש על היד מי נטילה הראשונה). קסב, יד-טז (אין מים שניים מטהרין אלא מים שעל היד). סדר נט"י לסעודה ג (היד או המים שעליה שנטמאו בנגיעה צריך לנגב ולחזור וליטול).

ניגוב

א: קנח, יז (האוכל בלא נ. בטבילה. כששפך רביעית בב"א). קסב, א (כששופך פחות מרביעית). קסב, ב (בדבר קשה. בכותל, בראשו). קסב, ד (הטביל במקוה א"צ נ.).

שחרית

א: א מהדו"ב, ו-ז (מדינא, כשידיו מטונפות יאמר מודה אני ולא הזכרת ה', ויהרהר ד"ת ולא בדיבור, וכשישן במלבושיו ידיו כשרות. ע"פ הזהר, בכל אופן, אפילו לא יגע במלבושיו ולא ילך ד"א). ד מהדו"ב, א (הטעמים: לנקות ידיו המטונפות, או להעביר רוח הטומאה ולהתקדש ככהן מהכיור). ד מהדו"ב, ב (ג"פ בסירוגין. קודם נט"י לא יגע לעין כו' למים כו' למאכל ומשקה שלא לטמאם). א מהדו"ק, ה (כשידיו מטונפות יאמר מודה אני ולא הזכרת ה', ויהרהר ד"ת ולא בדיבור). א מהדו"ק, ז (ע"פ הזהר לא יגע במלבושיו ולא ילך ד"א). ד מהדו"ק, א (כבריה חדשה ככהן שמקדש ידיו מהכיור). ד מהדו"ק, ב-ג (א"צ מכח אדם. אין לו כלי. אין לו רביעית. אין לו מים כשרים. אין לו מים. ניקוי בצרור עפר או קורה). ד מהדו"ק, ה-ו (קודם נט"י שורה רוח טומאה ולא יגע בידיו לפה כו' ולמאכל כו'). ד מהדו"ק, ז (א"צ לנגב. רק האצבעות, טוב ליטול עד פרק הזרוע). ד מהדו"ק, ח (לתוך כלי מאוס). ד מהדו"ק, ט (רוח רעה שורה עליהם, לא ישתמש בהם ולא ילינם בבית ולא ישפכם במקום שעוברים). ד מהדו"ק, י (יטול בימין ויתן לשמאל וישפוך על ימין תחלה). ד מהדו"ק, יא (יטול לעצמו תחלה). ד מהדו"ק, יב (שכשוך ג"פ). ד מהדו"ק, יג (ניעור כל הלילה). ד מהדו"ק, יד (המשכים קודם עמוד השחר, יטול אח"כ פעם ב' בלא ברכה). ד מהדו"ק, טו (ישן ביום). מו, ב (לא יגע בעיניו קודם נט"י). מו, ג (עכשיו אין הידים נקיות). מז, ט (כשאין לו מים יקנח בצרור כו' ויברך וילמוד). פסקי הסדור תרה ד"ה לפי, ואילך (כנ"ל א מהדו"ב, ו-ז). תרו ד"ה רק (כנ"ל ד מהדו"ב, ב). תרו ד"ה ויזהר (ג"פ בסירוגין עד חבורו לקנה). תרו ד"ה ואם (הברכה נתקנה ככהן המקדש מהכיור. פ"א ברביעית). תרו ד"ה גם (כל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך בש.). תרו ד"ה אם (ניעור כל הלילה). תרז ד"ה ומ"מ (יותר טוב אחר עשיית צרכיו. כשניעור אחר חצות. ברכה רק פ"א ביום). תרז ד"ה המהלך (כשמטביל ידיו במ"ס או במעין יברך ענט"י, ובשעה"ד אפילו פחות ממ"ס). תרטו ד"ה והמדקדקים (לבישת ט"ק לפני נט"י).

ג: תצד, ג (כשניעור כל הלילה).

ד: תריג, ב (ביוה"כ).

שפשוף

א: ד מהדו"ב, א (בנט"י שחרית). קסב, ח-ט (בנט"י לסעודה. וליזהר שלא יגע ביד הב' או כף יד הב' ששפך עליה רק פ"א). קסב, יא (כשנטל ב' הידים בב"א). קסה, א (לנקותן מלכלוכן קודם נט"י). פסקי הסדור תרז ד"ה ומצוה (בנט"י לתפלה). סדר נט"י לסעודה ד (בנט"י לסעודה).

נטע רבעי

א: רב קו"א ג (מתי פירות קטנים אין חייבים). רב קו"א ה (גרעינים, בוסר ופגים פטורים מר. דדמי למע"ש דכתיב בי' פרי. נובלות).

ה: ת"ת א קו"א א ד"ה והנה (ל' יום בשנה חשוב שנה).

ניגון

עיי"ע חזן. קריאת התורה (טעמים). שירה.

א: נא, א-ב. נו, ו. נז, ד. סה, ב. סז קו"א ג. סח, א. קכד, יא. קכח, כד. קכח, לה (בברכת כהנים). קכח, לט. קכח, נח.

ב: רפא, ג-ד (זמירות).

ד: תקכט, י. תקפד, ו. תריט, ה-ו (כל נדרי).

נידוי

עיי"ע חרם. עונשים. קנס.

א: ב מהדו"ק, ט (כמנודה למקום). לח, יא (הנחת תפלין). נה, יד (מנודה אינו מצטרף למנין, ומותר להתפלל בבהכנ"ס שהוא בו). נו, א (השומע קדיש ואינו עונה בנ. מ' יום). קנח, טו (המזלזל בנט"י). קצט, יא (נ. ע"ד עבירה או על עסקי ממון. ענין נ.).

ב: רנא, א (העובר ע"ד חכמים). שו, כו (חרם ונ. בשבת). שמא, ד (נ. בחלום). פסקי הסדור תתקא (למחות בענשים ונ.).

ג: תסח, ג (העושה מלאכה בע"פ אחר חצות משמתין אותו).

ד: תצו, א (המחלל יו"ט בדבר שאסור מה"ת, או יו"ט שש"ג אפי' בדבר שאסור מד"ס). תצו, ג (אין מנדין ת"ח אלא מכת מרדות).

ה: יח קו"א ט (מנדין על שוחט שלא הראה סכין לחכם. מנדין על ביזוי הרב ולא על העדר קימה והידור).

ו: נזקי גו"נ טו (בזה"ז בטלו דיני קנסות, גנבות חבלות הוצאת ש"ר, ואין לנו אלא לנדות עד שיפייס). טז (רשות לטובי העיר לנ. חילוקים בין ת"ח לע"ה, עובר על ד"ת או ד"ס או מנהג).

ניסן

עיי"ע הזכרת נשמות. הספד. חרם. צדוק הדין. קרבנות. תפלה (תחנון). תענית. תפלה.

ג: תנה, ב (עדיין מימות החורף). תנה, כב (כנ"ל). תצב, ד (לא לברך בו בה"ב).

ניקור

ד: תצז, לא (שחט ביו"ט ואין מנקר מצוי, התירו למכור חלק האחוריים לנכרי). תק, יח-ט (נ. בהמה ביו"ט).

נכרי

עיי"ע אבדה ומציאה (נכרי). אונאה (נכרי). אמירה לנכרי. בישולי נכרים. בן נח. גזלה (נכרי). הצלת נפשות (נכרי). כותי. מומר. מוקצה (נכרי). מצוות (ז' מצוות בני נח). נאמנות (נכרי). עירובי חצרות (דירת נכרי). פסיק רישיה (בנכרי). פת (פת פלטר נכרי). קנינים (נכרי). רבית (נכרי). שליחות (בנכרי).

א: ב מהדו"ב, ו (מגלים ראשם). ד מהדו"ב, ב (אין רוח הטומאה שורה עליו). יא, ד (אדעתיה דנפשיה עביד, אפילו עע"ג ואומר לו שיעשה לשם ציצית. רק מסייע מועיל). יא קו"א א (חילוק לענין עע"ג בין טווית ציצית לעיבוד עורות). יד, א (שהטיל ציצית). כ, ו (אין מוכרין טלית מצוייצת לנ. שידמה לישראל וחשוד על שפיכות דמים). לב, יב (אדעתא דנפשיה עביד. אם מועיל עע"ג בעיבוד קלף לשמו. מסייע מועיל). לג, ה (כשמשחיר הרצועות או הבתים). לט, א (פסול לכתיבת תפילין. כותי). לט, ו (נמצאו בידו ס"ת אם חוששים שכתבו להתלמד. בתפילין אין חוששים). מו, ד (מעלתו על העבד, שיכול להתגייר). מו, ה (גם בזה שיש לו יחוס משא"כ העבד. ומעלתו על האשה, שיכול להתגייר ויתחייב במצות). קנו, יט (אין השטן שולט בשתי אומות). קנט, כ (נט"י לאחר מועלת כוונתו. מטמא במשא). קפט, ד (אין לברך הנ. ולא תחנם). קצט, ד (אין מזמנים עליהם). רטו, ב (אין עונים אמן אחר ברכתו, אא"כ שמע כל הברכה).

ב: רחצ, יב (סתם מסיבת נ. לע"ז). שס, ג (אינו מצטרף לשיירה, לענין היקף מחיצות בשבת). שפב, א (חשודים על שפיכות דמים. חשש שילמדו ממעשיהם). שפב, ז (אפי' פחות משו"פ נחשב ממון לבן נח). שפב, כא (כשדר לבדו עם נכרי בחצר ויש דלת מביתו לבית חברו, או שעירב עמו דרך חלון, אינו חושש שיהרגנו).

ג: תנג, טו-ז (פסול בלישת מצות שמורה, וכשר בטחינה, בישראל עומד על גביו). תס, א (ע"ד עצמו עושה. לש וישראל שומרו מחימוץ, ב' דעות).

ד: תרמט, יד (לקנות מהם ד' מינים). תרמט, יח (סתם נ. גוזלים שדות).

ה: ב, א (א"א סתם מחשבת נ. לע"ז). ב, ג (שחיטתו נבלה). ב קו"א ח ד"ה וכל (לא מורידין ולא מעלין).

ו: עוברי דרכים ד (כשטורח להציל בהמת נכרי מצער, רשאי לתבוע שכרו מהנכרי). נזקי ממון טז (אין צריך להרחיק מהם השובך).

נסים

עיי"ע אין סומכין על הנס. ברכת השבח וההודאה (שעשה נס).

א: כה, יא. קצב, ד. פסקי הסדור תריז.

ג: תכט, ד. תל, א (נ. גדול בקרבן פסח במצרים). תע, א. תע, ה. תעב, כה.

נפט

ב: רסד קו"א ב (מין לח הנמדד בכלי). ערה, יב. רעט, ז. רעט קו"א א. שח, ב.

ד: תקיד, כא.

נפל

א: קכח, נ (מל ומת התינוק, וא"י אם כלו חדשיו).

ב: של, ח (ספק בן ח' שנולד בשבת אין מחללין עליו השבת, אא"כ גמרו שערו וצפרניו. וי"א שאין מטלטלין ואין מלין אותו). שלא, ג (כנ"ל).

ד: תצח, ח (בבהמה). תקכו, יט-כ (מת תוך ל' ביו"ט, אם גמרו שערו וצפרניו וא"י אם כלו חדשיו דינו כגדול).

נקימה ונטירה

א: קנו, ג (איזהו נקימה כו').

נרות

עיי"ע הבדלה (נר). חנוכה (נרות חנוכה). יום הכפורים (כבוד). מלאכות שבת (שמא יטה). שבת (נרות שבת). שלהבת.

ג: תלג, א (אור הנר יפה לבדיקה). תלג, ז (אורו מבהיק יותר בלילה). תלג, ח (שעוה, חֵלב, שומן, שמן). תלג, י (עצים). תלג קו"א ב (סתם נ. של שמן).

ד: תרי, ה (נר נשמה ביוה"כ). תרי, ז (נהגו ליקח נכרי לשמור הנ. ביוה"כ). תרי, ח (מי שכבה נרו סימן רע לו, ותקנתו שיחזור וידליקנו במוצאי יוה"כ).

נשואין

עיי"ע אירוסין. אישות. כוס של ברכה (דברים הטעונים כוס). כלה. שבעת ימי המשתה.

א: לח, ו (תפילין וק"ש ותפלה לחתן ושושביניו ובני החופה בעת המשתה). מב, ו (הנחת כתר של ס"ת בראש חתנים). ע, ג (ק"ש לכונס הבתולה בג' ימים הראשונים). קלא, ה-ו (תחנון בבית חתן ביום כניסתו לחופה. חתן בבהכ"נ). קסז, יט (החתן בוצע תחלה). פסקי הסדור תרכז-ח (ברכת אירוסין ונשואין. בבהמ"ז).

ב: רמט, ו (אין לדחות, שלא להבטל מפריה ורביה. סעודת מצוה). רמט, ז (השייכים לסעודה – הקרובים והשושבינים). רסג, יא (חופה בע"ש). רסז, טו (שעושים מנין בביתם). רפ, ג (בעילת בתולה בשבת). רפב, ד (הוספת קרואים בשבת חתונה). רפד, יד (אב הרחמים וצדקתך בשבת חתונה). רפה, י (כשיש חתונה בשבת נוהגים להפטיר שוש אשיש). שו, טו (נתינת מתנה לחתן הדורש בשבת). שיא, ח (לטלטל המת בשבת לצורך חתונה). שטו, יג (מותר להעמיד ולסלק החופה בשבת). שלח, ג (שמחת חו"כ. כלי שיר ע"י נכרי בשבת). שלט, ב (ריקוד בנ. בשבת). שלט, ד-ה (אין מקדשין ואין כונסין לחופה מגזירת מקח וממכר. ויש מתירין למי שאין לו אשה ובנים. וסומכין בשעה"ד כשלא השוו בנדוניא עד הלילה). שלט, ח (י"א שחופה הקונה בבתולה היא יחוד הראוי לביאה, ולא יחוד ע"י שומרים לחופת נדה. אין חופה לאלמנה, ולדעה הב' קנייתה ע"י ביאה בלבד. בשבת ויו"ט אין לעשות קנין הנ"ל).

ג: תכט, ה (תענית חו"כ בר"ח ניסן). תכט, יז (תענית חו"כ באסרו חג). תמד, טו (סעודת מצוה, בת ת"ח לת"ח או בת ע"ה לע"ה). תצג, א-ב (אין נושאין בימי ספירה, ומי שנשא אין קונסים).

ד: תרלט, י (אין נושאין נשים בחג).

ה: קפד, כד (לישא מינקת חברו, בתוך כ"ד חודש. חודש העיבור). קפד קו"א א (מת לו מת קודם החופה דוחים אבלות).

חופה

א: לח, ו. ע, ב. קלא, ה-ו.

ב: רסג, יא (ח. בע"ש). שטו, יג (העמדת וסילוק הח. בשבת). שלט, ה (אין כונסין לח. בשבת). שלט, ח (ח. הקונה בבתולה היא יחוד הראוי לביאה. ח. נדה. ח. אלמנה).

ד: תקכד, א (אין כונסין לח. ביו"ט). תרלט, י (חדר שחו"כ מתייחדין בו כל שבעה, ונכנסים אצלם רק לשמחם).

ה: קפד, א (מת לו מת קודם הח.). ת"ת א, א (בן י"ח לח.).

כתובה

ה: ת"ת א קו"א ב (בארמית).

ו: עדות מט (כ. שנמצאה).

מזונות

ו: עדות מט (שטר התחייבות לזון ולהלביש בנו וכלתו, או בתו וחתנו, שנמצא).

שבעת ימי המשתה

א: קלא, ו (כרגל. ביום ח' בשחרית).

ב: רמט, ח (מצות הסעודה ז' ימים אחר החופה).

ד: תרלט, י (בימים הראשונים היו מתייחדין החו"כ כל שי"ה בחדר הנק' חופה, ונכנסים לשם רק לשמחם).

נשיאת כפים

א: קכז, ב (יש מקומות שנ"כ כל יום). קכח, א (מ"ע בכל יום. תקנו בשחרית ומוסף. מנחה ונעילה בתענית ויוה"כ. כשהתחילו בעשרה ונשאר רוב. ט' כהנים וישראל א'). קכח, ב (זר). קכח, ג (החיוב בנ"כ כשקראוהו לעלות. כשלא עקר בעבודה). קכח, ד (כשכבר עלה באותו יום). קכח, ה (כשלא עקר בעבודה ולא היה בבהכ"נ בקריאת כהנים. פסולים מד"ס). קכח, ו-ז (במנעלים. בתי שוקים של עור. הצנעת המנעלים). קכח, ח-יא (נט"י, עד הפרק. בלא ברכה. ע"י לוי או בכור או כהן. כשהלוי חכם). קכח, יב-ג (עקירת רגלים קודם סיום ברכת העבודה). קכח, יד (אמירת יהי רצון). קכח, טו (קריאת כהנים. החזרת פנים לעם. פישוט ידים). קכח, טז (אמירת הש"ץ או"א). קכח, יז (אמירת הברכה). קכח, יח (עמידתם לפני ההיכל. כשאין היכל). קכח, יט (כהן השונא. באהבה). קכח, כ (סדר אחיזת הידים והאצבעות. ה' אוירים). קכח, כא-ב (הקראת הש"ץ כל תיבה לכהנים). קכח, כג (בלה"ק בעמידה בקול רם ובנ"כ). קכח, כד (סדר עניית אמן, אמירת רבון העולמים). קכח, כה (החזרת הפנים, אמירת שים שלום וירידה מהדוכן). קכח, כו (החזרת הפנים דרך ימין). קכח, כז (ירידה מהדוכן). קכח, כח-ט (אין רשאים להתחיל כו' עד שיכלה אמן מפי רוב או כל הצבור). קכח, ל-לא (אין הש"ץ והמקרא עונים אמן). קכח, לב-ד (כשהש"ץ כהן אם עולה לדוכן, ומי מקריא ומי מסיים שים שלום). קכח, לה (ניגון). קכח, לו (לא להסתכל בכהנים. שלשול הטלית על פניהם או גם על ידיהם). קכח, לז (פנים כנגד פנים. עם שבשדות. העומדים בכותל מזרחי). קכח, לח (עיר שכולה כהנים. כשיש שם ישראל אחד). קכח, לט (אמירת פסוקים בשעת הניגון). קכח, מ-מא (כ"פ ביום). קכח, מב (כשעדיין לא התפלל). קכח, מג (העומד בתפלה). קכח, מד (בעמידה). קכח, מד-ז (מומין שבגלוי, או ידיו צבועים, פוסלים אם אינו דש בעירו ואין רגילים לשלשל הטלית). קכח, מח (כשקורא שבולת – סבולת. ע – א. ה - ח). קכח, מט (קטן עם כהנים אחרים. ב' שערות באקראי. נתמלא זקנו בקביעות). קכח, נ (כהן שהרג הנפש ועשה תשובה). קכח, נא (המיר דתו. גילוי עריות. ערל. שיכור). קכח, נב (רע מעללים ואינו מדקדק במצות נושא כפיו). קכח, נג (עבר על מצות המיוחדת לכהנים). קכח, נה (פסולים מד"ס, מתי צריכים לצאת מביהכ"נ. אבל ואונן ביו"ט). קכח, נו (פנוי השרוי בלא אשה). קכח, נז (נהגו שאין נ"כ אלא ביו"ט במוסף. ביוה"כ. ביו"ט שחל בשבת. יש"כ לבני א"י שנ"כ בכל יום). קכח, נח (הטיית הפנים לקהל. אמירת רבוש"ע בשעה שמנגנים). קכט, א (נ"כ בשחרית ומוסף ונעילה ובתענית שאין נעילה – גם במנחה). קכט, ב (במנחה יוה"כ, אם עלה לא ירד). פסקי הסדור תרכב (נהגו במוסף יו"ט ויוה"כ. לעקור ברצה. מקרא. לא יתחיל עד שיכלה אמן מהצבור כו'. עם שאחורי כהנים. אמירת רבוש"ע).

ד: תריג, ו (נט"י קודם עליה לדוכן ביוה"כ). תרכג, ח (בנעילה).

ברכת כהנים

א: מז, ז (אחרי ברכת התורה). קכא, ג (נתקנה בצבור. בזמן שמותרת נ"כ. במנחה בת"צ. בער"ה. ביחיד). קכז, ב (כשנ"כ אם הש"ץ אומר אוא"א ברכנו. אם אומר עד ואני אברכם. בזמן שאינו ראוי לנ"כ אינו אומר. הצבור עונים כן יהי רצון). קכח, נז (גם כהן ש"ץ אומר כהנים עם קדושיך). קכט, ב (במנחה יוה"כ).

ד: תרכב, ו (במנחה יוה"כ). תרכג, ח (בנעילה).

נשים

עיי"ע אבדה ומציאה (איבה). אנדרוגינוס. בית הכנסת (עזרת נשים). בעל ואשתו. גילוי ראש (באשה). טומטום. יולדת. מחיצה (בין אנשים לנשים). מעוברת. מצוות (מ"ע שהזמ"ג). נדה. עד אחד (בידו). ערוה.

א: ג מהדו"ב, ב (בבה"כ). ד מהדו"ב, ב (רוב תיקון המאכלים על ידן). יד, ב (בעשיית ציצית). יד, ה (מברכות על מצות שפטורות מהן). יז, א (פטורות ממ"ע שהזמ"ג). יז, ג (יכולות לברך. לא ילבשו ציצית משום יוהרא. בשופר ולולב נהגו להחמיר ע"ע). לט, א (פסולה לכתיבת תפילין). מו, ד (מברכות שעשני כרצונו). מו, ה (אינה יכולה להתחייב בכל המצות). מז, י (מברכות ברכת התורה. חייבות ללמוד הל' הצריכות להן). נה, ב (אין מצטרפות למנין). ע, א (פטורים מק"ש וברכותיה וחייבות בזכירת יצי"מ וסמיכת גאולה לתפלה. נכון שיקראו לפחות פסוק ראשון. ואם רצו – גם ברכות ק"ש ופסוד"ז). קא, ה (נהגו להתפלל בלע"ז). קו, ב (אם חייבות בתפלה. מ"ע מד"ס שהז"ג. הלל. קידוש הלבנה. ערבית). קכח, לח (בברכת כהנים). קכח, נו, (השרוי בלא אשה, בלא שמחה). קסא, ה (צובעות ידיהן לנוי). קפו, א (אם חייבות בבהמ"ז מה"ת. הארץ לא ניתנה להם ליחלק. עם בפ"ע). קפז, ז (זו"נ גוף אחד. אומרות על בריתך ועל תורתך – על הזכרים. מוזהרות ללמוד מצות שלהם). קפט, ד (בני ברית). קצט, ו-ז (נ. בזימון. האוכלות עם ג' אנשים מזמנות. אוכלות בפ"ע רשות בידן לזמן בעצמן, ולא עם העבדים. אינה מצטרפת להשלים לי' או לג'). רו, ו (מותר לה לברך ערומה כשיושבת). פסקי הסדור תרה ד"ה לפי (כנ"ל ד מהדו"ב, ב). תרטז (העושות ציצית). לוח ברה"נ יב, ט (הגומל לאשה יולדת). סדר ברה"נ יב, יא (ברכת שהחיינו ומחיה המתים כשרואות חברותיהן). יג, ג (הגומל לאשה יולדת).

ב: רסג, ה (קודמת לבעלה בהדלקת נרות שבת. מצויות בבית. כבתה נרו של עולם). רסג, ז (המנהג שהדלקת הנר שלה היא קבלת שבת). רסג קו"א ז (אין צבור לנ.). רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע (אינה מוזהרת על בל תקיף). רעא, ה (חייבות בקידוש. מוזהרות בל"ת שהזמ"ג. כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה). רעא, ו (כשמוציאות אנשים בקידוש יבאו לזלזל במצות). עדר, ב (חייבת בלחם משנה). רפב, ה (אינה מחוייבת בקרה"ת, מצטרפת לקרואים אבל לא שיהיו כולם נ. ולא תקרא מפני כבוד הצבור). רצא, ח (בכל מעשה שבת איש ואשה שוים. סעודה ג'). רצו, יט (אם נ. חייבות בהבדלה, ב' דעות. ולכן מי שיצא לא יבדיל לנ. בלבד, ולא יוציאו את האנשים, אבל נ. יכולות להבדיל לעצמן). רצו קו"א ג (נ. יכולות להבדיל לעצמן, כמו שמברכות על הלל דר"ח ולולב בשאר ימי החג, שהן תרתי לפטור). רצט, יח (כשאינן מתפללות ערבית ואינן מבדילות בתפלה יאמר ברוך המבדיל כו'). שג, ג (שחצניות. מראות תכשיטיהן). שכח, יג (בפקוח נפש). שמג, ד (אינה מחוייבת במצות חנוך הבנים).

ג: תלב, י (בבדיקת חמץ). תלז, ו (עצלניות). תעב, י (נהגו שלא להסב). תעב, כה (אין חילוק בין אנשים לנ. במצות ליל פסח, שאף הן היו באותו הנס, ואכילת מצה הוקשה לל"ת של אכילת חמץ). תעט, ז (פטורות מהלל, אבל בליל סדר חייבות כמו אנשים, כמו כל מה שנוהג בלילה זה). תפט, ב (פטורות מספה"ע, ושמו עליהם חובה, ויכולות לברך).

ד: תקכט, ז (שמחת החג בבגדים ותכשיטים). תקפח, ו (פטורות משופר). תקפט, ב (יכולות לתקוע בעצמן ולברך, ואחר שתוקע להן לא יברך, אא"כ מוציא גם עצמו). תקצו, ב (התירו לתקוע להן לעשות נחת). תרו, ג (כפרות, תרנגולת). תרו, יא-ב (טבילת נשים ובתולות בערב יוה"כ). תרי, ט (לבישת קיטל ביוה"כ, אבל לא שאר בגדים לבנים, שאין יכולות להדמות למלאכים). תריט, יז (אין יכולות להדמות למלאכים, בעמידה ביוה"כ). תרמ, א (פטורות מסוכה, וממצות שהז"ג).

ה: א, א (דעתן קלה). א קו"א א (עצלניות. מתי אמרינן דעתן קלות). קפג, בהקדמה (אין כל הנשים בקיאות בחשבות נידות וזיבות). קפד, לא (משתוקקת לבעלה בשעה שיוצא לדרך). קצ, לב (לובשות כמין מכנסיים קטנות לצניעות). ת"ת א, יד (אינה במצות ת"ת, רק הלכות הצריכות להן. אינה חייבת ללמד בניה, אלא ששכרה גדול. לא ילמד בתו תורה).

ו: שמירת גו"נ ט (לא יעבור איש בין ב' נ. או אשה בין ב' אנשים). י (לא יעמוד בפני נ. הולכות או חוזרות מהמת).

נשיקה

א: כד, ד. כד, ו. כח, י. צח, א (אין לנ. בניו הקטנים בבהכ"נ). קכח, ג.

נשמה

עיי"ע הזכרת נשמות. מלאכות שבת (נוטל נשמה). שבת (נשמה יתירה).

א: ד מהדו"ב, א-ב (מסתלקת בלילה. זמן כניסת הנפש הקדושה). א מהדו"ק, א (הקב"ה מחזירה בבוקר). ד מהדו"ק, א (מחזירה חדשה ורגועה). ד מהדו"ק, ד (כשישן מסתלקת). כה, יא (במוח). מו, ד. מו, ו (כנ"ל ד מהדו"ק, א). נה, ח (כשישן מסתלקת). קכ, ב (נ. הצדיקים שמקריב מיכאל). קנו, ג (כשכועס מסתלקת).

ד: תרי, ה (נר נ. ביוה"כ). תריב, ז (הנ. נהנית מהריח).

ה: ת"ת א, ד (תיקון שלימות הנ. בידיעת התורה).

גלגולים

ה: ת"ת א, ד (מי שלא השיג בתורה מה שיכול להשיג). ד, ג (כשחוזר בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר מעלה לקדושה תומ"צ שבעודו רשע).

נשתנו הטבעים

א: קעט, ח (אכילת מלח אחר הסעודה).

ב: רפח, ז (נ. הרפואות ופתרון החלומות).

נתעלם מן העין

א: כ, ג-ד (השולח ביד נכרי חוטי ציצית שאין חתוכין, חוששים שיחליף וצריך חותם בתוך חותם).

ד: תצז קו"א ה (בשר, ספיקא דאורייתא שמא נתחלף בנבילה). תקטו, כג-ד (ישראל ששיגר פירות או דגים, והביאו ביו"ט, חוששים שמא החליפם במה שנתלש וניצוד ביו"ט, אא"כ הוא חותם בתוך חותם. אבל אם קנה מהנכרי בעיו"ט ולמחר ראה שהוא טוב כמו הראשון, אין חוששים שהחליף). תקיז, ד (קמח שנטחן אצל הנכרי מעיו"ט וחתמו ישראל בחותמו).

ה: א, כח (בשר, כשמכירם בטב"ע או סימן). יח קו"א ח.