ס

סגולות

עיי"ע שמירת גוף ונפש.

ב: רסג, א (נרות שבת, לבנים ת"ח). רסט, ד (עמידה בעת שהש"ץ מקדש בבהכ"נ, לעייפות הברכים). רעא, יט (עיניו בנרות בתחלת הקידוש). שא, לג (ביצת החרגול, שן שועל, מסמר שצלבו).

סדור

א: מו, ו (המדפיסים לא יוסיפו בא"י בסוף התחינות). נג, לו (שנכתב לש"ש. הנדפסים). צ, כ (יתפלל מתוך הס.). צ, כב (לא לצייר בהם). צו, ב (לסמן המקומות שלא יצטרך לחפש בתוך התפלה). קכח, ל-לג (עכשיו מתפללין מתוך הס.).

ב: שלד, יג (התירו לכתוב בהם אזכרות, משום עת לעשות לה').

ד: תקיח, א (הולכתם ביו"ט לבהכ"נ וחזרתם). תריט, יג (בקצת מחזורים).

סדר של פסח

עיי"ע מצות. פסח.

ג: תעב, א (שלחנו ערוך מבעו"י. למהר להתחיל שלא ישנו התינוקות). תעב, ו (סידור כלים נאים). תעב, ז (יכוין מושבו, וכל מעשה לילה זה, דרך חירות). תעב, כג (כשהתינוקות רוצים לאכול קודם קידוש, לא יניחם לאכול הרבה. אם יכול להאכילם לחם עוני). תעב, כה (אין חילוק בין אנשים לנשים במצות לילה זה, שאף הן היו באותו הנס, ואכילת מצה הוקשה לל"ת של אכילת חמץ). תעב, לא (לחלק לתינוקות קליות ואגוזים, שישאלו מה נשתנה). תעו, ו (נוהגים לאכול ביצים זכר לאבלות). תעט, ז (הלל וכל הנוהג בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים). תפא, א (אין חילוק בין ליל א' לליל ב' בשום ענין). תפא, ב (קשעה"ט – רק פרשת שמע והמפיל. לילה משומרת מהמזיקין). תפד, א (הרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים, יעשה בביתו עד אחר שתיים כוס בהמ"ז, ואח"כ ילך לבתים להוציאם, ולא ישתה). תפד, ד (ואם ירצה יגמור שם הלל וישתה שם כוס ד'). תפד, ה (או יגמור בביתו ואח"כ ילך. או יקדים בבתים אחרים ואח"כ ילך לביתו). תפד, ו (או ילך קודם אפיקומן, ויאכל ויברך שם בהמ"ז). פסקי הסדור תסה-ח.

אפיקומן

ג: תנז, טו. תנח, י-יב. תסא, יב. תעב, יב. תעב, יד (בהסיבה. זכר לפסח). תעג, לה (בוצעים מצה אמצעית, הגדולה לא. במקום הפסח. מצניעים במפה. צרורות בשמלותם). תעו, ה (על השובע, אבל לא אכילה גסה, ואם נפשו קצה באכילה אינו יוצא י"ח). תעז, ג (זכר לפסח. לכתחלה ב' זיתים, זכר לק"פ וחגיגה. לא יאכל אחריו שום מאכל). תעז, ד (אם צריך בהסיבה, ב' דעות). תעז, ה (יש נוהגים – בשמלותם על שכמם). תעז, ו (קודם חצות, כמו הפסח). תעז, ז-ט (שכח והסיח דעתו, בירך בהמ"ז ונזכר קודם ברכת כוס ג', אחר ברכת הכוס, אחר תחלת הלל, אחר הזכרת השם שבחתימה). תעז, י (נאבדה ואין לו מצת מצוה יאכל משמורה משעת לישה, וספק נילוש ע"י חש"ו בד"ס להקל). תעז, יא (הנוהגין לנקוב חתיכת א. ולתלות). תעח, א (אחר א. אסור לאכול. משקין המשכרין אסור. מים מותר. שאר משקין, ב' דעות). תעח, ב (לא יאכלנו בשני מקומות, אפי' בחדר א'). תעח, ג-ה (ישן וניער הוי כאכל בב' מקומות. מקצת בני חבורה לא ישנו אין שינת מקצת חשובה הפסק. נתנמנם לא הוי הפסק). תעח, ו (ישן או שינה מקומו בין סעודה לא. יכול לאכול א.). תעט, ח (רצה לילך לבית אחר, ילך קודם אכילת א. או אחר בהמ"ז). תפב, א (יש לו רק כזית מצה שמורה יאכלנו א. ויברך עליו על אכילת מצה, ולא יכרכנו עם מרור). תפד, ו (כנ"ל – תעט, ח). פסקי הסדור תסח (קודם חצות).

ביצה

ג: תעג, כ-כא (זכר לקרבן חגיגה. ביעא בל' ארמי בעא רחמנא למפרק יתנא. צלי או מבושל. אוכלין אותה בסעדוה). תעג, כג (אף כשחל במוצ"ש, שלא היו מקריבים חגיגה בשבת). תעו, ג (גם מקום שנהגו שלא לאכול צלי, מותר לאכול ב. צלויה). תעו, ו (זכר לאבלות, שאין לנו ק"פ. גם בליל שני).

הגדה

ב: רעה, י (באמירת ה. לא חששו שמא יטה). רצו קו"א ג (סומא מברך על ה. אף למ"ד שבזה"ז הוא מדרבנן).

ג: תעג, ג (אין לה תשלומין ביום). תעג, לו-ז (על המצה פרוסה. לחם עוני, עני. הא לחמא, כהא, כלחמא). תעג, לח (לפני מה נשתנה עקירת השלחן, עקירת הקערה). תעג, מ (מלמד את בנו לשאול מה נשתנה, או אשתו, או הוא את עצמו, ואפי' ב' ת"ח שואל א' מהם, ומתחילים שניהם עבדים). תעג, מב (בלשון שמבינים. יפרש להם הענין). תעג, מג (עיקר הנוסח, ומנהג שנהגו). תעג, מד (יחזיר הקערה ויגלה מקצת הפת. בהגיעו ללפיכך יגביה הכוס ויכסה הפת. וכן באמירת והיא שעמדה). תעג, מה (באמירת מצה זו יגביה הפרוסה, וכן במרור). תעג, נ-נא (זורקין יין מהכוס כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן, אמירת המכות, דצ"ך אד"ש באח"ב, באצבע או קמיצה או מהכוס). תעג, נב (גם הסומא חייב ומוציא אחרים). תפג, ג (אין לו יין, אומר ברכת אשר גאלנו, אבל לא ברכה שעל סיום הלל). פסקי הסדור תסו-ז.

ראה גם לקמן אצל סיפור יצי"מ.

הגדה, דקדוקי לשון

ג: תעג, מא (אין אנו מטבילין). תעג, מו (ונאמר לפניו, הנו"ן סגו"ל או חול"ם. שיר חדש או שירה חדשה). תעג, מט (מן הזבחים ומן הפסחים. ובמוצ"ש י"א מן הפסחים ומן הזבחים). תעה, יא (אם להזכיר פסח באמירת כן עשה הלל).

הלל וברכת השיר

ג: תעב, ה (חובה. גם האבל חייב בה). תעג, מז (אין מברכין על ה. מקצתו לפני הסעודה ומקצתו אחר בהמ"ז). תעג, מח (ה. שבלילה זה מיושב, דרך חירות). תעז, ו (לכתחלה יגמור קודם חצות). תעט, ו-ז (מצוה לחזר אחר זימון, כדי שיאמר הודו והשנים עונים אחריו, אבל די באשתו ובניו. יכול לענות אנא גו' אחר הקטן, אבל הודו יתחיל בעצמו. אמר הקטן יאמר נא ישראל גו' וענה הודו גו' לא יצא. אחר אשתו יכול לומר הודו. לבהמ"ז ולה. הגדול א"צ זימון). תפ, א (על כוס ד' גומר ה. ואח"כ בה"ש, יהללוך או נשמת וישתבח, והמנהג כב' הפירושים, וביניהם ה. הגדול). תפ, ב (יכול לאמרו בבית אחר). תפ, ד (שפוך חמתך, פתיחת הדלת). תפז, ח (בצבור, יש נוהגין).

עיי"ע הלל.

הסיבה

ג: תעב, ג-ד (אבל). תעב, ח (עני ישב על הספסל, ואם אפשר יסמוך על ירך חברו, ולא על ירך עצמו). תעב, ט (על צד שמאל, אף איטר). תעב, י (הטעם שהנשים לא נהגו להסב. י"א שבזה"ז א"צ להסב). תעב, יא (בן אצל אביו צריך ה. אבל לא תלמיד על שלחן רבו, אא"כ נתן לו רשות). תעב, יב (תלמיד הלומד אומנות, וכן עבד עברי, צריכים ה.). תעב, יג (הפטור מה. ומיסב ה"ז הדיוט). תעב, יד (ה. באכילת כזית מצה, כריכה, אפיקומן, ד' כוסות, ובשאר הסעודה הרשות בידו). תעב, טו (י"א שבזה"ז א"צ להסב, ולכן לא היסב א"צ לחזור ולאכול. וטוב להחמיר במצה ובכוס שני, ולא יברך). תעה, ט (גם לכזית מצה של המוציא). תעה, יג (רצה להסב למרור רשאי). תעה, כ (בכורך, ב' דעות). תעז, ד (אפיקומן, ב' דעות).

זרוע

ג: תעג, כ (זכר לק"פ. צלוי או מבושל). תעג, כא (נהגו צלי ע"ג גחלים, ואין אוכלין אותו. לא יצלה ביו"ט, אא"כ אוכלה למחר). תעג, כב (יהי' מעט בשר על העצם).

ראה גם לקמן אצל צלי.

חרוסת

ג: תעא, יב (אין מצוה לאכלו אלא לבטל טעם המרור. אכילת פירותיו בע"פ). תעג, יד (יכול לטבל בו הירקות). תעג, כ (יביאו לפני אמירת ההגדה. זכר לטיט ותפוח). (תעג, לב (עב, זכר לטיט. לרככו ביין זכר לדם. פירות שנמשלה בהם כנס"י, תאנים, אגוזים, רמונים, תפוחים, שקדים. מעיקר הדין כשר בירקות ולרככו בקיוהא). תעג, לג (תבלין הדומין לתבן. קנמון וזנגביל). תעג, לד (בשבת ירככו מע"ש או בשינוי). תעה, יא (טיבול המרור להמית הקפא. עכשיו אינו מצוי בינינו ומטבילין למצוה. אין מברכין, שטפל למרור). תעה, יב (לא ישהנו בתוכו, לא לבטל טעם המרירות. לנער). תעה, יט (בכורך, ב' דעות).

עיי"ע כלים (בית חרוסת).

כוסות

א: קעד קו"א ז (הטעם שבהמ"ז פוטר כוס ב').

ג: תעב, ב (בלילה ממש, כמו אכילת מצה). תעב, יד (בהסיבה. כנגד ד' לשונות של גאולה). תעב, טו (בין כוס ג' לד', ואחרי ד', אסור לשתות. כששותה ומברך נראה כמוסיף על מנין הכ.). תעב, טז (צ"ל על סדר אמירת הגדה, מצה ובהמ"ז, והלל). תעב, יז (שיעור כוס רביעית. יין חזק צ"ל במזיגת שתיה עריבה דרך חירות). תעב, יט (י"א שצריך לשתות כל הכוס ובדיעבד רובו, וי"א דסגי ברוב רביעית. ובכוס האחרון צ"ל רביעית, לברך ברכה אחרונה). תעב, כ (לשתות בבת אחת, ובדיעבד בכדי אכילת פרס, וי"א בכדי שתיית רביעית). תעב, כא-ב (לדחוק עצמו לשתות ד' כ. גם בני הבית חייבים לשתות ד' כ.). תעב, כד (כשכוס בעה"ב גדול, יכולים ב"ב לשתות מהשיורים רוב רביעית. והידור ליתן לכ"א כוס בפ"ע). תעב, כה (קטנים וקטנות שהגיעו לחנוך מצוה להשקותם ד' כ. על הסדר). תעב, כו (מצוה לחזר אחר יין אדום, שהוא משובח ושיש בו זכר לדם). תעב, כז-ט (יין ומי צמוקים וחמר מדינה, כמו בקידוש, אבל לא יקדש על הפת, ולא משקין שאינן חשובין). תעב, ל (אפי' עני המתפרנס מהצדקה חייב, אבל נר קודם מפני שלום ביתו). תעג, יא-ג (בין כוס א' לב' מותר לשתות מדינא, ובין ב' לג' יכול לשתות, באם א"צ לברך עליו, או שאינו יין ואינו חמר מדינה אפי' צריך לברך). תעג, לט (כוס ב' א"צ שטיפה והדחה, שכבר הדיחו). תעג, מ (למלאתו קודם אמירת ההגדה, שישאלו התינוקות מה נשתנה). תעד, א-ב (מדינא א"צ לברך רק על כוס א' וג'. והמנהג לברך על כל כוס, שהיא מצוה בפ"ע). תעד, ג (ברכה אחרונה אצ"ל כ"א אחר כוס אחרון). תעז, ט (לא להפסיק בין הלל לכוס ד'). תעט, א (כוס ג' תקנו על בהמ"ז, אף להאומרים שאין בהמ"ז טעונה כוס). תעט, ב (אם אינו נקי צריך שטיפה והדחה). תעט, ג (אחר כוס ג' אסור לשתות יין או משקה המשכר, ויש למנוע אף שאינו משכר). תעט, ד-ה (כשהכוס יותר מרביעית, יכול לשתות יותר, ויכול להפסיק יותר מכא"פ, כ"ז שלא הסיח דעת וא"צ לברך). תעט, ט (בעה"ב יברך בהמ"ז, ויכול ליתן רשות לאחר). תפ, א (על כוס ד' גומר ההלל וברכת השיר). תפ, ב (א"צ לשתותם במקום א'). תפ, ג (י"א שצריך לשתות כוס ד' מיד, ולא להפסיק בפיוטים). תפ, ה (כוס של אליהו). תפא, א (אחד ד' כ. לא ישתה יין או משקה המשכר, וי"א אף שאר משקים שלא יעבור טעם מצה מפיו, חוץ ממים וכיו"ב. המהדרין – אף בליל ב'). תפג, א-ג (אין לו יין). תפג, ד (יש לו כוס א' יין או חמר מדינה יקדש עליו). תפג, ה (יש לו ב' כ. יקדש על הא' ובהמ"ז על הב'). תפג, ו (יש לו ג' כ. יקדש על הא', הגדה על הב', בהמ"ז על הג'. יש לו ד' כ. ישתה בליל א'). תפד, ד (כוס ד' יכול לשתות בבית אחר).

ראה גם לקמן אצל קידוש.

כורך

ג: תעב, יד (בהסיבה. זכר לפסח). תעה, טז-יח (בזמן הבית מצה ומרור מה"ת, וכשאוכלם ביחד אין מבטלין זא"ז. בזה"ז המרור מד"ס מבטל טעם המצה מה"ת, והמצה שאחר אכילת מצת מצוה מבטלת טעם המרור, לכן יאכל כ"א בלבדו, ואח"כ יכרוך לצאת דעת הלל. לכתחלה לא ישיח בין ברכה לאכילתו. יאמר כן עשה הלל). תעה, יט (טיבולו בחרוסת, ב' דעות). תעה, כ (אם צריך הסיבה, ב' דעות). תעה, כא (בליעה בבת אחת). תפב, א (מרור שמד"ס מבטל טעם מצה שמה"ת). פסקי הסדור תסח.

כרפס, ירקות, טיבול

ב: רצז קו"א ב (יכול להוציא אינו בקי בברכת הירקות, שאינם באים לשם הנאתו).

ג: תעג, יד-טו (טיבול ירקות בחומץ או מי מלך או חרוסת, להתמיה התינוקות, אפי' יושב יחידי. א"צ כזית). תעג, טז (איפ"ך. ס' פרך. מין ירק חוץ ממרור). תעג, יז-ח (יכוין לפטור המרור, ולכן לא יברך בורא נפשות, וי"א שאינו מועיל לפטור המרור, ולכן יאכל פחות מכזית כ.). תעג, יט (כשחל בשבת יעשה מי מלח מעט מזעיר לטיבול, או יעשה מע"ש). תעג, כה (אחר שאכל יכול לסלק מהשלחן מה שנשתייר, והמי מלח). תעה, כב-ד (אין לו אלא מרור, יברך על אכילת מרור ויטביל במי מלח וא"צ לאכול כזית. ולכתחלה יחזר אחר שאר ירקות. על תמכא לא יברך בפה"א, שאינו ראוי לאכלו חי). תעו, ז (יש נוהגים שלא לטבל יותר, רק טיבול זה ושל מרור בחרוסת). תפג, ב (קידש על הפת, אם הם ירקות שדרך ללפת בהן, לא יברך בפה"א).

מצות

א: קסז, כג (ברכת אכילת מ. וברה"נ שבו).

ג: הקדמה להל' פסח (חיוב אכילתו בליל ט"ו ניסן). תנז, טו (לא הפריש חלה מהמ. יפריש מהאמצעית שאצ"ל שלמה, המזומנת לבצוע חתיכה לאפיקומן). תנח, ב (קודם חצות). תנח, ז (ראשונה העליונה לברכת המוציא, שניה לברכת אכילת מצה, ושלישית לכריכה עם מרור). תנח, י (השניה, שממנה לוקחים כזיתים לאפיקומן, צ"ל גדולה יותר). תנח, יא (אפיקומן וכריכה מד"ס). תעב, ב (בלילה ממש, כמו ק"פ). תעג, כ (יביאו לפני אמירת ההגדה). תעג, כה (קודם אכילת הירקות). תעג, כו (כהן מלמע', לוי תחתיו וישראל תחתיו). תעג, לה (יבצע מ. אמצעית, הגדולה לאפיקומן, ומקצתה להחזיר בין השלמות, לומר ההגדה על לחם עוני). תעה, ג (א' מלחם משנה תהי' לחם עני, או שהפרוסה היא בנוסף לב' מצות שלמות, ב' דעות). תעה, ד (בעת ברכת המוציא יאחז השלמות, והפרוסה ביניהם). תעה, ה (בעת ברכת על אכילת מצה יאחז בפרוסה ובעליונה). תעה, ה-ט (המוציא על השלמה ועל אכילת מצה על הפרוסה, או ההיפך, ב' דעות. ולכן יאכל כזית מכל א', שניהם בהסיבה, ולכתחלה יאכלם ביחד, ובדיעבד – אפי' הפסיק בדבור). תעה, י (נוהגים שלא להטביל במלח). תעה, טו (מה"ת אף בזה"ז שאין פסח). תעה, כה-ז (בלע מ. יצא. בלע מ. ומרור, אין המרור מבטל או חוצץ למ. כרך המצה בסיב ובלא לא יצא) תעה, כח-ט (אכל בלא כוונה או שכפוהו נכרים, יצא. לא ידע שלילה זו פסח, או שהוא מצה, לא יצא, אפי' בליל יו"ט שש"ג). תעה, לא (אכל מצה כשהוא נכפה בשטותו ונתרפא חייב לאכול). תעה, לב (אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה ראשון. משאכל כזית יצא מה"ת). תעה, לג (אין לו תשלומין). תפב, א (יש לו רק כזית מ. שמורה ישאירנו לאפיקומן). תפב, ב (יש לו מ. שמורה משעת לישה ורק כזית מ. שמורה משעת קצירה, יניחנו בין השלמות ויברך עליה). תפב, ג (יש לו רק כזית מ. או חולה שיכול לאכול רק כזית, יאכל תבשילו תחלה, ובסוף יאכל הכזית. אין לו יין יקדש על הכזית ואח"כ סעודתו). תפב, ד (י"א שגם ברכת המוציא היא על הפרוסה). תפב, ד-ה (יש לו רק ג' מ. יאכל בליל א' רק מהאמצעית, ובליל ב' לא יבצע לאפיקומן עד אחר ברכת המוציא על לחם משנה שלמות. ואם אפשר ישייר פרוסה קטנה לאמצעית בליל ב'). תפב, ו (יש לו ג' מ. שמורה וא' שאינה שמורה, ישאיר לליל ב' השלמה התחתונה לכורך, ומה שנשאר מהעליונה לאמצעית, ושאינה שמורה לעליונה לברכת המוציא). תפב, ז (יש לו ג' מ. ואין מ. א' מספקת לליל א', ישאיר מצה וחצי לליל ב'). תפג, א (אין לו יין, יקדש על המ. וקודם קידוש יבצע לאפיקומן).

ראה גם לעיל אצל אפיקומן. כורך.

מרור

ג: תנד, טו (צ"ל שלו. עכשיו מד"ס). תעא, יא (אכילתו בע"פ וביו"ט ראשון). תעג, יז-ח (אם צריך לברך עליו בפה"א, או שהוא כדברים הבאים בתוך הסעודה, ב' דעות. ולכן כשמברך על הכרפס יכוין על בפה"א של המ. וגם בלא"ה לא יברך על המ.). תעג, כ (יביאו לפני אמירת ההגדה). תעג, כז (ה' מיני מ.). תעג, כח (מצטרפין לכזית. בעלין ובקלחים, אבל לא בשרשים הקטנים. בשרש הגדול, ב' דעות). תעג, כט (עלין לחים. קלחים אף כמושים ויבשים, אבל לא מבושל וכבוש בציר. כבוש במים מעל"ע, ב' דעות). תעג, ל-לא (לחזר אחר חזרת. כששוהה בקרקע מתקשה הקלח ונעשה מר. אין לו חזרת יקח עולשין, תמכא, חרחבינא, מרור. שאר ירקות, ב' דעות. ידחוק עצמו לקיים מצות מרור. חולה ילעוס שירגיש מרירות). תעה, יא-ב (טיבולו בחרוסת. לברך אחר הטיבול). תעה, יג (אם רצה להסב רשאי). תעה, יד (בכא"פ). תעה, טו (מה"ת – עם הפסח. בזה"ז מד"ס). תעה, כב (אין לו שאר ירקות, יטביל מ. במי מלח ויברך על אכילת מ. ואחר אכילת מצה יאכל מ. בלא ברכה). תעה, כה (בלע מ. לא יצא). תעה, כח-ט (אכל בלא כוונה או שכפוהו נכרים, יצא. לא ידע שלילה זו פסח, או שהוא מצה, לא חשוב כוונה, וב' דעות אם מצוות שמד"ס צריכות כוונה). תפג, ב (כשמקדש על הפת, יאכל מ. אחר הגדה). פסקי הסדור תסז.

ראה גם לעיל אצל כורך.

נטילת ידים

ב: רעא, כג (אחר קידוש).

ג: תעג, ד (הטעמים לנט"י אחר קידוש דוקא. נט"י קודם הטיבול במשקה בלא ברכה). תעג, יט (קודם הטיבול בלא ברכה). תעה, א-ב (אע"פ שנטל לטיבול יחזור ויטול לסעודה. הטעמים).

עיי"ע נט"י.

סיפור יצי"מ

ג: הקדמה להל' פסח. תעג, נג (א' הי' תפוס בידי נכרים ואמר כל פרשיות יצי"מ). תפא, א (כל הלילה, עד שתחטפנו שינה).

ראה גם לעיל אצל הגדה. עיי"ע זכירות (יצי"מ). מצרים.

צלי

ג: תעו, א-ג (מקום שנהגו שלא לאכול בשר צלי אסור לשנות, אפי' עגל ועוף, ודגים וביצים מותר. בכל מקום לא יאכל גדי מקולס). תעו, ד (צלי קדר, ב' דעות. ואפי' בישלו תחלה. צלאו ואח"כ בשלו מותר).

ראה גם לעיל אצל זרוע.

קידוש

ג: תעא, יד (כשפורס מפה ומקדש). תעב, ב (א' מד' כוסות. בלילה ממש). תעג, א (אם אפשר ימזוג לו אחר דרך חירות). תעג, ב (שהחיינו). תעג, ג (ק. יש לו תשלומין ביום, כמו בשבת). תעג, ד (קודם נט"י). תעג, ה (אמירת ויכלו להוציא ב"ב). תעג, ו (יקנה"ז במוצ"ש). תעג, ז (שכח להבדיל, יבדיל על כוס שני. נזכר אחר כוס שני או באמצע סעודה יבדיל אז. נזכר אחר אכילת אפיקומן יבדיל על כוס שלישי. נזכר אח"כ יבדיל על כוס רביעי. נזכר אח"כ יבדיל על כוס חמישי). תעג, י (לא יברך ברכה אחרונה, שנפטרת בבהמ"ז ובברכה אחרונה שעל כוס ד'). תפג, א (אין לו יין יקדש על הפת). תפג, ד (יש לו חמר מדינה יקדש עליו).

קערה

ג: תעג, כו (סידור המינים על הק.).

קרבן פסח וחגיגה

ב: שמג, ח (האכלתו לקטן שלא נמנה עליו).

ג: תעב, ב (בלילה ממש). תעג, כ (בזמן בהמ"ק הביאוהו בשעת אמירת הגדה). תעג, כג (כשחל במוצ"ש לא היו מקריבין). תעג, מט (ח. נאכלת קודם פ. שיהא נאכל על השובע. מן הזבחים הם ח. ושלמי שמחה). תעז, א (ק"פ נאכל על השובע). תעז, ב (אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, שום מזון אחר אכילת ק"פ). תעז, ו (קודם חצות). תעח, ב (לא יאכלנו בשני מקומות, אפי' בחדר א').

עיי"ע קרבנות (קרבן פסח).

סודר

עיי"ע קנינים (סודר).

א: י, כא (שבמלכות א"י. עיקרם לצרור מעות ולקנח הזיעה). מ, ה. מב, ד-ה. מד, א.

ב: שא, לז. שא, מא. שב, יב. שיח, ז. שיט, יג-ח. שיט, כג. שכ, כא.

ד: תקי קו"א ד.

סוטה

א: לב, ד (כתיבה בדיו שיכול להמחק).

ה: א קו"א טו (ע"א אמר נטמאה אינה שותה דרגלים לדבר). קפג מהדו"ב רנג-ד (אי ילפינן מס. לשאר איסורים).

סוכה

עיי"ע יום טוב (סוכות).

ב: רסג קו"א ג (נכרי העושה ס. הישראל מברך לישב בס.). רעג, ד (ס. בתוך הבית חשוב כמו חדר א'). שע, א (אינה אוסרת על הטלטול בחצר).

ד: תרכה, א (מצוה לבנותה מיד אחר יוה"כ). תרכו, א (אינו יוצא י"ח אלא כשעשויה לצל, ולא לדירה בקביעות, או לתשמיש של צניעות, או למחסה מזרם ומטר). תרכח, א (ס. תחת הס. אם העליונה גבוהה י"ט וצלתה מרובה מחמתה ויכול להשתמש בה בכרים וכסתות, התחתונה פסולה). תרכח, ד (כשרה רק אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה. ס. בראש העגלה או הספינה). תרכח, ה (בראש הגמל או האילן, כשרה ואין עולין לה בשבת). תרלא, ט (עשיית הס. א"צ כוונה). תרלא, י (שיעורה ז"ט על ז"ט). תרלו, ג (יוצר כלי חרס, שעושה קדרות בסוכה פנימית ומוכר בחיצונה, חיצונה כשרה, ופנימית היא כבית, אא"כ מגביה הסכך ומניחו לשם חג). תרלז, א-ב (אצ"ל כל ז' ימים באותה ס. ויכול לעשות ס. בחוה"מ, או לילך לס. אחרת בחוה"מ). תרלז, ג (לך ולא הגזולה, אבל שאולה ושותפות כשרה). תרלז, ד-ח (גזול היינו שגזל עצים וסיכך בהם ואינו רוצה להחזיר דמי העצים, או שגזל סוכה בראש העגלה, או שבנאה ראובן בקרקע שמעון שלא מדעתו וגזלו ממנו שמעון, אבל בנה ברשותו או שבנה מדעת שמעון, אין מחובר לקרקע נגזלת, ויוצא בה). תרלז, ט-יא (מותר לישב בס. חברו שלא מדעתו כשאינו שם, אבל לא יבנה בקרקעו ולא בקרקע של רבים, ועם עשה לא יברך עליה). תרמ, ו (עשה ס. במקום שידוע שיצטער בה פסולה). תרמ, ז (ס. קטנה כשרה, ויכפוף רגליו בשינה ואינו חשוב צער).

ברכה

א: ריג, ו (אחד מברך לכולם).

ד: תקצב, ז (היושב בס. יכול לשוח ואינו חשוב הפסק). תרלט, יב (ברכת לישב בסוכה על אכילת שחרית פוטרת את מה שקובע עצמו לשתיה, לפניה ולאחריה, ואת השינה והטיול כל היום). תרלט, יג (אין ב. אכילה פוטרת אכילה, אם יצא בינתיים מהס. ושהה בחוץ שעה ושתים, או שהי' בדעתו לשהות הרבה). תרלט, יד (נכנס בתוך הסעודה לס. אחרת הסמוכה לה, יחזור ויברך על הס. ולא על ברה"נ). תרלט, טו (נכנס לס. אחרת לשינה או טיול יברך, ואם לקבוע עצמו שם על השתיה, ב' דעות). תרלט, טז (שכח לברך יברך אחר גמר הסעודה, שעדיין יושב בס.). תרמא, א (אין מברכים על עשיית ס. שעיקר המצוה היא לישב בס. ואין מברכים שהחיינו שסומכין על שהחיינו שבקידוש היום). תרמא, ב (קידש בתוך הבית יברך שהחיינו בפעם הא' שאוכל בס. אחר ברכת לישב בס.). תרמג, א (בקידוש ליל א', אחרי קידוש היום). תרמג, ב (בישיבה. עובר לעשייתן – קודם האכילה שהיא עיקר המצוה). תרמג, ג-ד (בליל שבת ויו"ט – קודם שתיית היין, ובסעודת היום – קודם האכילה, אחר ברכת המוציא). תרמג, ה (שהחיינו יש לה תשלומין כל ז', ויברך בס. לפטור גם הס.).

דפנות

ב: שמו קו"א א ד"ה ואעפ"כ (ד. עקומה). שטו, ג (מחיצת עראי).

ד: תרלא, ח (קנים היוצאים מאחורי הס. וב' ד. נמשכים עמהם כשרה). תרלא, ט (קנים הבולטים לרוח ד' וד. א' נמשך עמהם כשר). תרלו, ב (אפי' עשאן מתחלת השנה שלא לשם חג כשר). תרלט, י (ג' ד. ועכשיו נוהגין לעשות ד' מחיצות).

הוקצה למצותו

ד: תרלח, א (אסור להסתפק מהס. כל ז' ימי החג מה"ת, אפי' נפלה הסוכה). תרלח, ב (מד"ס גם הדפנות הוקצו למצותן, אא"כ מוכחת כוונתו בעשיית דופן זו למצוה מהמובחר ולא מדינא). שם בהגהה (ואסורין הסכך והדפנות והנוי אפי' בשמע"צ, ובחו"ל אף בשמח"ת). תרלח, ג-ד (הניח חבילות קנים מקושרים על הסכך לא חלה עליהן קדושה, הוסיפן על הדפנות לחזקן או להוסיף בעבין חלה עליהן קדושה). תרלח, ה (אסור להסתפק מהן קיסם לחצוץ שיניו, אבל מותר להניח עליהן חפציו ולהריח בהם). תרלח, ו (אסור להסתפק בנויי סוכה כל ז', ואפי' נפלו, ובשבת ויו"ט אף בטלטול). תרלח, ז-י (בנויי סוכה מועיל תנאי, שאינו בודל מהן ביה"ש של שמונת הימים, או ביה"ש סתם, או מלהסתפק מהם בכל עת שארצה). תרלח, יא (נהגו להסיר בכל עת שירצו, וה"ז כאילו התנו). תרלח, יב-ד (בסכך שאסור מה"ת אין תנאי מועיל. וכן בדפנות, אם יש בהן איסור סתירת אהל בביה"ש של יו"ט, משא"כ כשהוסיף קנים לדופן לחזקן ולא חיברן, או שעשאה בחוה"מ, מועיל תנאי). תרלח, טו-ז (איסור זה חל מיד שישב בה פעם א' בחג זה). תרלח, יח (אם יודע שהילדים יאכלו הנוי, יתנה).

עיי"ע ארבעה מינים (הוקצה למצותו). מוקצה (מחמת מצוה).

ישיבה בסוכה

א: לב, ח (בשעת גשמים).

ג: תלב, ז (חילוק בינה לשאר מצוות חובה).

ד: תרכה, א (לכוין בישיבתו שצונו זכר ליצי"מ בענני כבוד). תרכז, א (שלא יהי' בינו לסכך אהל גבוה י"ט. ישן תחת המטה). תרכז, ב-ג (כילה גבוהה י"ט מהארץ, ויש רחב טפח בפחות מג"ט מגגה). תרכז, ד-ה (סדין הפרוס על קלונסאות שקבוע בקונדסין הבולטין מהמטה, אסור לישון תחתיו אם הוא גבוה מהמטה י"ט, או שהסדין פרוש עליו ביושר). תרלט, א (כעין תדורו, ס. קבע וביתו ארעי. כלי אכילה ושינה בס. אבל כלי קמח ומים אצ"ל בס.). תרלט, ב (אחר אכילה יוציא כלי אכילה מהס. ולא ישטוף בו, רק כלי שתיה). תרלט, ג (מנורת מתכת בס. אם אין חשש לשרפה). תרלט, ד (אוכל וישן ומטייל ומספר בס. והלימוד תלוי לפי הענין). תרלט, ה (כשאין שם בהכ"נ יתפלל בס.). תרלט, ו (יבדיל בס.). תרלט, ז (אכילת עראי חוץ לס. שינת עראי בס.). תרלט, יא (פת פחות מכביצה ושאר מאכלים נק' אכילת עראי ופטור). תרלט, יב (מותר לשתות חוץ לס. אא"כ קובע עצמו לשתיה). תרלט, יז-ט (אין חיוב, אלא שלא יאכל חוץ לס. ביו"ט ובשבת חיוב לאכול פת יותר מכביצה בס. וי"א דסגי בכזית פת בבית. בליל ראשון חייב לאכול כזית בסוכה. ואם יש גשמים יקדש בס. ויאכל כזית פת בס. והשאר בבית, וי"א שיאכל הכל בבית). תרלט, כ (לא יאכל בערב סוכות מהמנחה ולמע', ויאכל בס. אחר צאה"כ וקודם חצות). תרמג, ב (תשבו מלשון תתעכב. אין מצוה לישב).

נויי סוכה

ד: תרכז, ו (מותר לישב תחתם אפי' גבוהים י"ט ורחבים ד"ט ומקבלין טומאה, שבטלים לסכך כשהם סמוכים לו בד"ט). תרלח, כ (לא יכתוב פסוקים על נ"ס). תרלח, כא (אין לתלות שעטז לנוי, אא"כ הוא למע' מראשותיו). תרמ, י (כשלא יכול לאכול בס. מפני הרוח יכול לפרוס סדין על או תחת הסכך, אבל לא בשבת ויו"ט).

ראה גם לעיל אצל הוקצה למצותו.

סכך

ד: תרכו, ב (תחת התקרה או האילן פסול). תרכו, ג-י (ס. הפסול שחמתו מרובה מצלתו מבטל ס. הכשר שתחתיו שצלתו מרובה מחמתו. (ב) אם הם מעורבים ס. הפסול בטל, ואינו מכשיר ואינו פוסל. (ג) אם ס. הפסול צלתו מרובה מחמתו הוא פוסל בס. הכשר כשיעור ס. הפסול. וי"א שבאופן הא' והג' אינו מכשיר ואינו פוסל, ובאופן הב' מצטרף ס. הפסול להכשיר). תרכו, ח (סכך מחצה כשר ומחצה פסול זה בצד זה, אם אין בפסול ד"ט בגדולה וג"ט בקטנה כשר). תרכו, יב-ג (תלוש שנתחבר כשר. קורות שהרעפים מונחים עליהם אינם לשם צל ופסולים, וע"י הסרת הרעפים לשם סוכה הוכשרו). תרכו, יד (ס. פסול רחב מד"ט פוסל הסוכה). תרכו, כא (כשדלת הגג שעליה סגור היא פסולה). תרכח, ב-ג (ס. כשר שהוא למע' מכ' אמה, אינו פוסל ס. כשר שתחתיו ואינו מצטרף לו). תרכח, ז (לכתחלה אין לסמוך הס. אלא בדבר הראוי לסכך). תרכח, ח (ס. שסמכו על הגמל אין לו קבע ופסול). תרכט, א (אין מסככין אלא בצומח, תלוש, ואינו מק"ט. ולא בעורות, עפר, מתכות, אוכל, כלים). תרכט, ב (גזרו על דבר שהי' ראוי לקבל טומאה ונטהר. כלים שנשברו. מטליות שבלו. בית יד כלי שנשבר). תרכט, ג (בית קיבול חצים, אם יש בהם נקב לקבוע בו החץ מק"ט ופסול). תרכט, ד (קנים חלולים וצנור אין מק"ט וכשרים). תרכט, ה-ו (פשתי העץ שדך, וצמר גפן או קנבוס שניפץ, ונעורת של פשתן הנידק מהפשתן, וחבלים של פשתן, פסולין מד"ס שנשתנית צורתן וכאלו אינן מגדולי קרקע). תרכט, ז-י (מחצלת קטנה שסתמא לשכיבה, או במקום שגם גדולה סתמה לשכיבה, או במקום שרגילין לקובען בגגין כתקרה, פסולה. גדולה שאין לה שפה, או שעשאה או לקחה מהאומן לסיכוך, או במקום שגם קטנה סתמה לסיכוך, כשרה). תרכט, יא (סולם יש להסתפק בו אם מק"ט, ואין להניחו על הס.). תרכט, יא-ג (לכתחלה אין מחזקין ואין מעמידין הס. בדבר המק"ט, אבל דבר המעמיד הס. אפשר להעמידו על דבר המק"ט או ע"ג הקרקע או על חומת אבנים, ומותר לחבר הס. במסמרים ולקשרן בחתיכות בגדים). תרכט, טו-יז (לא יסכך בידות אוכלין המק"ט, אא"כ בטל ברוב הס. הכשר). תרכט, יח (מסככין במאכל בהמה, שבנ"א אוכלין לרפואה). תרכט, יט (ירקות שממהרין להתייבש תוך ז', כדין אויר שפוסל בג"ט, ולא כדין ס. פסול שפוסל בד"ט). תרכט, כ (מחובר פסול לס. קצצו פסול מטעם תעשה ולא מהעשוי, אא"כ ינענע). תרכט, כא (אסרו חכמים ס. שריחו רע או שנושר תמיד). תרכט, כב-ח (חבילי קש ועצים של כ"ה קנים אגודין אסרו חכמים, התיר בצד א' מותר). תרכט, כט-לא (אסור לס. בנסרים ד"ט, אפי' השכיבן על צידן). תרכט, לב (עכשיו שמסככין הבתים בנסרים פחות מד"ט יש לפסול אף בהם. יזהר לעשות הס. קל שיוכלו גשמים לירד בתוכו). תרכט, לג (כל האסור משום גזרה מותר בשעה"ד). תרלא, א-ד (צלתו מרובה מחמתו כשרה. מחצה פסולה. צלתה בקרקעיתה מחצה כשרה. רוב הסכך צלתה מרובה ומיעוטו חמתה מרובה כשרה, ואם אין במיעוטו ז' על ז' מותר לישב תחתו). תרלא, ה (יעשה קלוש שיראו הכוכבים, ואם אין השמש יורד בה פסולה). תרלא, ו-ז (ס. מבולבל עולה ויורד כשר, אם אין ביניהם ג"ט, או שיש בעולה טפח ומכוון נגד האויר). תרלא, י-יא (סכך מחצה כשר ומחצה פסול זה בצד זה, אם אין בפסול ד"ט בגדולה וג"ט בקטנה כשר, אפי' הכשר קלוש והפסול עבה). תרלא, יב (בית מקורה בנסרים בלי מעזיבה, נוטל נסר א' מבין כל שנים ונותן ס. כשר במקומו). תרלו, א-ב (ס. ישנה כשרה, אם עשאה, או חידש בסכך לשם חג). תרלז, יב (כשקוצץ ס. מיער של גוי, יקצצנו הגוי או ישראל אחר שאינו יושב בסוכה). תרמ, יב (כשיש יתושין בס. מוטב לישון בכילה רחבה טפח וגבוה י"ט, שיש מתירין). תרמח, כ (סכך מחצה כשר ומחצה פסול, כשר).

פטורים מסוכה

א: לב, ח (היושב בס. בשעת הגשמים).

ד: תרלט, ח-ט (במקומות הקרים יושן חוץ לס. עכשיו נהגו להקל. הנשוי יכול להיות עם אשתו שפטורה מס.). תרלט, י (החו"כ שיושבים בחדר החופה ז' ימי המשתה והשושבינין היו פטורין מהס. ועכשיו שנהגו לעשות ד' מחיצות לס. גם החתן חייב). תרלט, כא-ב (ירדו טיפות הגשם שמקלקל תבשיל של פול, או שמצטער מהשרב והיתושים, או מהקור שהמאכלים נקרשים, יוצא מהס. ובגשמים מועטים אינו יושן בס.). תרלט, כג-ד (הפטור ואינו יוצא מן ההדיוטות. יצא בהכנעה, כמי שמוזג לרבו ושופכו על פניו). תרלט, כה-ו (פסקו הגשמים גומר הסעודה בביתו. שכב בבית ישן עד שינער מאליו אחרי עלות השחר). תרמ, א-ב (נשים ועבדים פטורים. חציו עבד חייב. טומטום ואדרוגינוס חייבים מספק). תרמ, ג-ד (קטן משאינו צריך לאמו צריך אביו לחנכו, בן ו' שלמות ובחריף בין ה' שלמות). תרמ, ה (מצטער אינו חייב אלא בליל ראשון). תרמ, ו (מצטער מלאכול או לישון מפני הרוח והזבובים וריח רע). תרמ, ז (ס. קטנה יכפוף רגליו בשינה ואינו חשוב צער. חולה פטור הוא ומשמשיו בשעה שמשמשים אותו). תרמ, ח (הקיז דם ומרגיש חולי פטור. לכתחלה לא יקיז בחג, ולא ישתה סם המשלשל, שלא יפטר מס.). תרמ, ט (כבו נרותיו בס. בליל שבת אוכל בבית). תרמ, יא (דוקא מצטער בדבר שדרך להצטער בו, או שידוע שהוא מאניני הדעת). תרמ, יג (אבל חייב בס. אם יכול להסיר הצער). תרמ, יד (סעודת מילה ויולדת חייבים בס.). תרמ, טו-יז (המהלך בדרך והוא על פני השדה, ואפי' בעיר אלא שע"י עשיית הס. יתעכב בדרכו, א"צ לעשות ס. אבל ההולך לכפר לתבוע חובות ולן שם חייב בס.). תרמ, יח (ההולך לדבר מצוה א"צ לטרוח לחזר אחר ס. ואם ס. מזומנת ולא יפריע מלעסוק במצוה חייב לאכול ולישן בה). תרמ, יט (שומרי העיר פטורים בשעה ששומרים). תרמ, כ (שומרי גנות ופרדסים פטורים, אבל שומר כרי חייב). תרמ, כא (יושבי חנות חייבים). תרמ, כב (השכור לעשות יין ולשמרו ממגע נכרי פטור, אבל השומר יין בחצר הנכרי, די בכך שהוא דר בחצר וחייב בס.).

ה: ת"ת א קו"א א ד"ה והנה (קטן מבן ו' שלמות ומעלה חייב בס. או מתחלת ששית. טעם החילוק בין ס. לעירוב).

תעשה ולא מן העשוי

ד: תרכו, יא (קוצץ אילן להכשירו לסיכוך). תרכו, טז-יט (כשהניח סכך כשר ע"ג סכך פסול ואח"כ הסיר סכך הפסול. משא"כ העושה סוכה תחת הגג ואח"כ הסיר הגג, או שעשאה תחת דלת הגג בשעה שהיתה פתוחה ואח"כ סגרה וחזר ופתחה, כשר). תרכט, כ (קוצץ אילן להכשירו לסיכוך, אא"כ ינענע). תרכט, כב (חבילת קש ועצים שהניחה שלא לשם סכך ונמלך לסיכוך). תרכט, כח (רק בפסול מה"ת).

עיי"ע ציצית (תעשה ולא מן העשוי).

סומא

א: יח, א (ס. וכסות ס. חייב בציצית). מו, ז (י"א שלא יברך פוקח עורים). מט, א (תורה בע"פ). נג, יח (חייב בכל המצות ומוציא אחרים). סט, ט (נהנה במאורות שרואין הפקחין, וחייב בברכת יוצר המאורות, ויכול להוציא אחרים). עח, ט (ק"ש כנגד הערוה). עט, א (צואה מלפניו, צריך להרחיק כמלא עיני פיקח). צד, ד (אינו יכול לכוין פניו לא"י ויכוין לבו לאבשב"ש). קכח, מה (נשיאת כפים). סדר ברה"נ יג, ט (ברכת המלך, כשיודע שעובר).

ב: רסג, יב (יכולה לברך על נרות שבת). רצו קו"א ג (מברך ברכת ההגדה). רחצ, יט (לא יברך על נר הבדלה). שא, יג. של, א.

ג: תעג, נב (חייב בקריאת הגדה או שמיעתה מה"ת, ומוציא אחרים).

ד: תקכב, א (לא יצא במקל ביו"ט). תקפה, ח (קיי"ל דחייב בכל המצות, ולא יסלקוהו מלתקוע בשופר).

ה: א, מט-נא (בשחיטה).

סיגופים

א: קנה, א (רק כשיש לו צורך לעבודה).

ה: ב קו"א ה ד"ה ופירש וד"ה וכן (להראות שחוזר בתשובה). ת"ת א, יב (מלמד לא יסגף עצמו באכו"ש ולא יתענה).

ו: שאלה ושכירות כ (כנ"ל).

סימן ברכה, אינו רואה

א: קפ, א (אינו משייר פת על שלחנו). רא, ג (הנותן עיניו בחלק יפה).

ב: רנא, א (העושה מלאכה בע"ש מהמנחה ולמע'). רצו, ה (בית שאין נשפך בו יין כמים). רצט, יט (העושה מלאכה במוצ"ש קודם סדר קדושה). שו, יא (הנוטל שכר שבת).

ג: תסח, ג (העושה מלאכה בע"פ אחר חצות).

ד: תקפה, יא (הנוטל שכר יו"ט).

סימנים

עיי"ע אבדה (סימנים). נתעלם מן העין.

א: לב, יג (בעור סת"ם שנותן לנכרי לעבד).

ה: א, מב (כששולח עוף עם נכרי או חשוד לשוחט, צריך השוחט לכתוב ששחט ושיכיר העוף בטביעות עין או ס.).

ו: עדות מט (שט"ח שנמצא, יחזירו ע"פ ס. מובהק ע"פ הוראת ב"ד).

סמוך

עיי"ע התחיל בהיתר. חצי שעה.

א: פט, ח (למרחץ ולהסתפר גזרו רק סמוך לתפלת המנחה, להפך בעורות ושאר מלאכות – גם סמוך לשחרית).

סעודה

עיי"ע אבלות (סעודת הבראה). ברכת הנהנין (סעודה). דרך ארץ. יום טוב (סעודה). יום הכפורים (סעודה). מילה (סעודה). נט"י (לסעודה). קידוש (במקום סעודה). שבת (סעודה). שיעורי תורה (סעודה).

א: קסו, א (תפלה על מזונו קודם הס. אמירת מזמור ה' רועי). קסז, כא (הבוצע פושט ידו תחלה לקערה). קעז, ו (נהגו בימי חכמי התלמוד בסוף הסעודה לסלק השלחנות הקטנים). קפ, א-ג (להשאיר פת ומפה. לא להביא פת שלמה לבהמ"ז). קפ, ד (כנ"ל קעז, ו). קפ, ו (לכסות הסכין בשעת בהמ"ז בחול. השלחן דומה למזבח).

ב: רצו קו"א א ד"ה והנה (זמן ס. שחרית עד חצות, אח"כ כזורק אבן לחמת וחשיב תענית).

בציעת הפת

א: קסז, ב (פרוסת הברכה לבצוע במקום היפה. צד העליון או התחתון). קסז, ג (לא לבצוע עד אחר הב. יתחיל לחתוך קודם. בשבת). קסז, ד (לבצוע פרוסה לא קטנה ולא גדולה, כחצי זית. בשבת. כשאוכל עם ב"ב). קסז, ו-ז (יתפוס הלחם בימינו קודם הב. ויתן עליו י' אצבעותיו). קסז, ח (לפני הב. יביאו מלח או לפתן). קסז, יט (הבוצע הוא בעה"ב או כהן או גדול בחכמה או חתן. נטילת רשות מבני החבורה ומהכהן - מורי ורבותי). קסז, כ (לא יטעמו מככר הבוצע עד שיטעם הבוצע, וכן כשיש לחם משנה או ככר שלם רק אצל הבוצע. כשכ"א אוכל מככרו). קסז, כא (לא יזרוק הפ.). קסז, כב (פרוסת הברכה לא יאכיל לנכרי או בהמה ועוף. לאכלה בתחלת הסעודה או בסוף). קסח, א-ב (קדימת פת שלמה, חטים ושעורין ושיפון). קסח, ג (פ. שלמה ע"י חיבור שאינו נראה, לענין לחם משנה ולענין עירובי חצרות). קסח, ד (פ. שלמה שדבוקה בה פרוסה). קסח, ה (קדימת גדולה, נקיה, שעורים וכוסמין, חביב). קסח, ו (קדימת פת ישראל).

ב: עדר, ד (לא יטעמו המסובין מככר הבוצע עד שיטעום הבוצע, משא"כ כשיש לכ"א לחם משנה). שסו, י (כנ"ל קסח, ג).

מלח

א: קסז, ח (פת נקיה או מתובלת א"צ מ. נהגו להניח מ. על השלחן. ע"פ קבלה יטבול פרוסת הבציעה ג"פ).

ג: תעה, י (פת נקיה א"צ מ. בליל פסח אין נוהגים לטבול מפני חיבוב מצוה).

סעודה שאצל היולדת

ד: תרמ, יד (כן הי' מנהג בימים הראשונים. חייבים בסוכה).

סעודת בן זכר

א: לוח ברה"נ ג, טז (שאוכלים מיני קטניות וז' מינים).

סעודת מצוה

א: קצו, ז. פסקי הסדור תרכו (בפדיון הבן).

ב: רמב, ט. רמט, ו-ח (שזמנה היום. מילה אפי' שלא בזמנה. ביום האירוסין. בנשואין ז' ימים אחר החופה. פדה"ב בזמנו). שז, כג. שכה, יג. שלג, א.

ג: תמד, טו (ס. מילה, פדיון הבן, אירוסין ונשואין של בת ת"ח לת"ח ובת ע"ה לע"ה, ס. קנין ומשלוח סבלונות). תע, ח (בעלי הברית). תצב, ה.

ד: תרמ, יד (ברי"מ).

עיי"ע איסור והיתר (לצורך אורחים).

סעודת מרעים

ב: שז, כג (כשמזמן אחוזת מרעהו מבני עירו).

ג: תצג, א.

עיי"ע איסור והיתר (לצורך אורחים).

שלחן

א: קסז, ח (דומה למזבח).

ספינה

א: צד, ה-ו (כוונה בתפלה להולך בס.). קסז, טז (קביעת סעודה כשהולכים בס.). קנו, יט (לעבור בס. שיש בה רשעים).

ב: רמד, ד (מלאכה מפורסמת). רמח, א (אין מפליגים בס. למקום רחוק ג' ימים קודם השבת). רמח, ב (להפליג בע"ש למקום קרוב תלוי במנהג). רמח, ג-ד (תחומים בס.). רמח, ה-ו (קודם ג"י מותר להפליג אף שאפשר יצטרך לחלל שבת). רמח, ז (לצורך מצוה מותר אפי' בע"ש). רמח, יג (אם ברור שיצטרך לחלל שבת י"א שאסור אף קודם ג"י). רמח קו"א ד (קופץ מס. לס. בשבת לענין איסור לשוט ולענין תחומין). רמח קו"א ה (מצוה וקניית שביתה מועיל אף לענין חשש חילול שבת). שה, כג (ס. שמוליכות אותה בהמות בשבת). שכה, יא (תחומים בס.). שלט, י-יא (מתי מותר ליכנס לס. בשבת ומבעוד יום). שמה, יט (רבים מהלכין בס. בים). שנה, ב-ט (באיזה אופן מותר לטלטל בס. ולמלאות מים או לשפוך לים). שסב, ח-ט (טלטול בס.). שסו, ג (עירוב לבתים שבס.). שפב, כג (כנ"ל). תד, ג (הבא בס. בשבת לנמל). תה, ד (מחיצות ס. לשבת). תה, ז-ח (ס. המפלגת בשבת).

ג: תסז, יא (חטים שבאו בס.).

ד: תריג, י (לעבור בס. ביוה"כ). תרכח, ד (סוכה בראש הס.). תרלז, ו (כנ"ל).

עיי"ע מלאכות שבת (שט).

ספירות, עשר

א: כד, ז.

ספירת העומר

א: ח, ד (מעומד).

ג: תפט, א (וספרתם לכם, לא סגי בב"ד ובשליח. כששומע מחברו, ב' דעות). תפט, ב (נשים פטורות, ושמו עליהם חובה. י"א שבזה"ז מד"ס). תפט, ג (ממחרת השבת, ממחרת הפסח, בלילה. לא ספר בלילה, ב' דעות, ויספור בלי ברכה). תפט, ד (מעומד. בקמה, בקומה. אסמכתא בעלמא). תפט, ה-ו (ימים ושבועות. ובימים שבין השבועות, ג' דעות. והמנהג לספור ימים ושבועות. ספר שבועות לבד לא יצא. ימים לבד, ב' דעות). תפט, ז (ספר בא"ב, ב' דעות. לא אמר היום לא יצא. לא אמר לעומר יצא. לעומר – בעומר). תפט, ח (ימים – יום. מנין המועט או המרובה קודם). תפט, ט (שבוע ל' זכר). תפט, י (בכל לשון שמבין). תפט, יא (יה"ר שיבנה בהמ"ק כו', אלהים יחננו, אנא בכח, רבוש"ע). תפט, יב-ג (ביה"ש, ב' דעות. אף למ"ד א"צ כוונה, כשמכוין שלא לצאת אינו יוצא. מפלג המנחה ולמע'). תפט, יד-טו (השואל חברו בביה"ש כמה ימי הס. יאמר לו אתמול הי' כך, ולכתחלה יזהר מפלג מנחה). תפט, טז (מותר לספור קודם ערבית, אפי' במוצ"ש). תפט, יז (לא לאכול חצי שעה קודם. התחיל בהיתר, באיסור. בזה"ז מה"ת או מד"ס). תפט, כא-ב (טעה בדיבורו יחזור ויספור כראוי, ואם הוא תוך כדי דבור אצ"ל היום). תפט, כג (לא ספר לילה א', ב' דעות). תפט, כו-ז (כשמקדשים בביהכ"נ יספרו אחריו, וכשמבדילים יספרו לפניו, אחר קדיש תתקבל, וביקנה"ז יספרו לפניו). תצג, ט (לא לעשות מלאכה משקיעת החמה עד אחר ספה"ע. נשים שאין סופרות). פסקי הסדור תסח-ט.

ד: תקפח, א (מעומד).

ברכה

ג: תפט, א (יכול לשמוע מהש"ץ, אף שיודע לברך). נשים יכולות לברך). תפט, ג (לא ספר בלילה יספור ביום בלא ב.). תפט, יח-כ (לכתחלה ידע איזה יום הוא קודם שיברך, ובדיעבד יצא אפי' הי' סבור בעת הב. ליום אחר). תפט, כא (טעה בספירה א"צ לחזור ולברך, אם לא הפסיק בדברים אחרים). תפט, כד-ה (לא ספר לילה א', יספור בשאר הלילות בלא ב. אא"כ הי' ס"ס לחומרא).

ימי הספירה

ב: רפד, יד (אומרים בהם אב הרחמים כשמברכים החדש).

ג: תצג, א (נוהגין שלא לישא ולהסתפר, מתאבלין על כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא. עושין שידוכין ושמחת מריעות, בלא ריקודים). תצג, ב-ג (קפץ והסתפר קונסים, משא"כ בנשא). תצג, ג (לא קיים פו"ר מותר לישא, ונהגו להחמיר). תצג, ד (בערב המילה מותרים בעלי הברית להסתפר). תצג, ה-ו (י"ס הם ל"ג, י"א עד ל"ג בעומר, וי"א מב' אייר עד ערב שבועות, וי"א מר"ח אייר עד ראשון של הגבלה). תצג, ז (לא ינהג בב' הקולות הסותרות). תצג, ח (להסתפר ולישא לכבוד שבת ר"ח אייר).

ספק

עיי"ע ברכות (ספק ברכות). טומאה (ספק טומאה). טרפות (ספק טרפות). מוקצה (ספק מוקצה). מקוה (ספק). פסיק רישיה (ספק פ"ר). שחיטה (ספק).

אין ספק מוציא מידי ודאי

ג: תלג, כה. תלג, כח. תלג קו"א ה. תלג קו"א טז. תלה קו"א א. תלח, א. תמג, ז.

ד: תקז קו"א א. תקיד קו"א ד.

ה: יח, ב. יח, כד. יח קו"א ב. קפה, א. קפז קו"א ה. קצא, ו.

חסרון ידיעה אינו ספק

ב: רנב קו"א יד. רסא, א. פסקי הסדור תתקא.

ג: תסז, לט.

ה: קצ, נח. קצ, צז.

שני שבילין

ג: תלט, ה (בדרבנן תולין בבאין לשאול זה אחר זה. בדאורייתא אינו מצטרף לס"ס).

ה: קפג מהדו"ב ע' רנד (מתירין מטעם חזקה אף באיסורים, ולא ילפינן מסוטה ברה"ר). קצ, מט (בכתמים תולה כל אחת באותה צפור, אם באו לישאל בבת אחת). קצ, פו (ב' קדרות היתר של ב' בנ"א שנפל איסור דרבנן לא' מהם, ב' דעות אם כ"א בקדרת חברו כשבאו לישאל זה אחר זה. בכתמים כולם כולם מודים שאין כ"א תולה בחברתה).

תולין

א: עו, י (ת. במצוי בין להקל בין להחמיר).

ג: תלט, ו-ט (רק בדרבנן. הניח י' קשורין ומצא ט', הניח ט' ומצא י', הניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת). תסז, לח (במצוי, ואין נק' ספק אלא כשיש לתלות בזה כמו בזה). תסז, מד-ה (ת. במקום שאפשר להתיר שניהם. כשא"א להתיר שניהם אוסרים שניהם).

ד: תצז, כא-ג (זימן יונים לבנים ושחורים, בקן א', בב' קינים. זימן בתוך הקן ומצא על פתח הקן, לפני הקן. יכולים לפרוח. יכולים לדדות. יש קינים אחרים בתוך נ' אמה). תצז, כד (זימן ג' ומצא ב', קשורים זב"ז. זימן ב' ומצא ג' קשורים זב"ז). תצז קו"א ה (כנ"ל בחמץ ובבשר שנתעלם מהעין).

ה: יח, ב (ת. במצוי). לג, יג. לג, טו. קפז, כד ד"ה ואף אם. קצ, פ-פה (ת. הקלקלה במקולקלת. ת. במצוי). קצא, טז.

עיי"ע נדה (תולה בחברתה).

ספק דאורייתא

ספק דאורייתא לחומרא – לא נסמן לרוב המצאו.

א: סז, א (ס. אם קרא ק"ש יקרא ג' פרשיות בברכותיה). קפו, ב (ס. חייב בבהמ"ז מה"ת אין מוציא אחרים). סדר ברה"נ ב, יב (משה תיקן ברכת הזן והוי כעין ס' של תורה).

ב: פסקי הסדור תתקא (י"א שהוא כודאי לענין מחאה).

ג: תלג קו"א יד (לרמב"ם וסיעתו לקולא מה"ת. גם החולקים יודו בס"ס נגד חזקת איסור).

ד: תקצה, א (סד"א קודם לודאי דרבנן).

ה: א, יז (אפי' ע"ה יודע שסד"א לחומרא). א קו"א טו. יח, ג. יח, יט. יח קו"א ה. לא, ה. לב, ח. קפג מהדו"ב הגהה ב ע' רנ (לרמב"ם כל סד"א לחומרא מדרבנן, ורק בדאיקבע איסורא מתחייב אשם תלוי).

ספק דרבנן

עיי"ע ברכות (ספק ברכות). דבר שיש לו מתירין. טומאה (ספק טומאה). מוקצה (ספק מוקצה). ספק דרבנן לקולא – לא נסמן לרוב המצאו.

א: י, טז (להקל – רק כשכבר נעשה האיסור). קס, יג (ס. נט"י ויש מים מזומנים לפניו – חילוק בין ס. נט"י לבין ס. נפסלו ידיו אחרי נט"י). קסז, יב (מטעם זה ס. ברכות להקל).

ב: רמט קו"א ד ד"ה ועיין (כשאינו ס' השקול). רנב קו"א יד (כשאפשר להתברר אסור. אין עושין סד"ר לכתחלה). רסא, א (ס. מחסרון ידיעה אינו כלום). שכה, י (בדבר שיש לו מתירין, ספקו לחומרא). שסה, ט (בשיתופי מבואות). שצד, א (ס. עירוב להקל. ס' אם עירב אסור).

ג: תלג קו"א ה בהגהה ב (בתיקו אי אזלינן לחומרא). תלג קו"א י (לתוס' אזלינן לחומרא). תלג קו"א טו (הלך אחר המיקל ובפרט כשהמה הרבים). תפט, יב (אין להכניס עצמו לספק).

ד: תקיג, יב (כנ"ל – שכה, י).

ה: א קו"א ז ד"ה ואם (אין עושין סד"ר לכתחלה). ב קו"א ב (ס. שהי' במשהו שאסור מד"ס). קפג מהדו"ב ע' רנה (אשכחן באיזהו מקומן לחומרא, מ"מ לענין טומאה אין להחמיר).

עיי"ע מוקצה (ספק מוקצה).

ספק ספיקא

ב: שכט, ג (פקו"נ דוחה שבת אפי' בכמה ס.).

ג: תלג, כד-ה (בבדיקת חמץ מועיל רק כשא' מהם קרוב לודאי). תלג קו"א ו (אם ג' ס. מוציאין מחזקת איסור). שם הגהה ד (כשא' מהם קרוב לודאי מוציא מחזקת איסור). תלח, ג (להקל אף בשל תורה). תלט, א (בבדיקת חמץ מועיל רק בבית בחזקת בדוק). תלט, ה (שני שבילים ובאו לשאול זה אחר זה, אינו מצטרף לס"ס). תנג, יב (חטה מחומצת שנפלה לכרי, או חתיכה הראויה להתכבד שנתערב, ונפל או נאכל א' מהם). תסו, יד (נסתפק אם מים או מי פירות נפלו על הקמח, ושמא נתערבו). תסז, ב (כשמוכר לנכרי קוה"פ מעט חטים שנפלו עליהם מים, שמא יאכלם בעצמו, ואם ימכרם הנכרי לישראל שמא יאכלם קוה"פ). תסז, ח-י (אף אם ירדו גשמים על החטים שמא לא נתחמצו). תסז, לא-ג (חטה שנמצאה במים חמין אחר שנתבשל בהן תבשיל, שמא אח"כ נפלה ושמא לא נתרככה עד עתה. כשנאסר מטעם כל האיסורים כשעת מציאתן אינו נק' ס. אלא לענין ס"ס). תסז, לד (חטה מבוקעת ושבורה שנמצאה במים חמים שנשרה בהם עוף, שמא נפלה עתה ושמא נפלה ממעיו שנתעכלה ונשברה ובטל איסור חמץ). תסז, לט (כשס. א' הוא מחסרון ידיעה לא הוי ס"ס). תסז, מא (חטה שנמצאה בחבית, שמא נפלה תוך מעל"ע ושמא לא נתרככה עד תוך מעל"ע). תסז, מד-ה (בחטה שנמצאה בפיו עם הבשר והמצה. ס"ס מועיל אף באיסור תורה) תסז, מז (חטה שנתרככה שנמצאה בבאר בפסח).

ד: תקיג קו"א ב (ס"ס מותר אף בדשיל"מ. ס"ס קיל מב' תערובות). תקטו, ג (ס"ס מותר אף בהמתנה בכדי שיעשו, דהוי דשיל"מ). תקטו, ד (לענין ס' מוקצה אין יו"ט שני חשוב ס' לעשותו ס"ס).

ה: יח, ג (בדאתחזק איסורא, ב' דעות. בהמה בחייה בחזקת איסור נגד העמד סכין על חזקתו, מתירים מטעם ס"ס. ס"ס אינו מועיל כשס' א' אינו שקול, שיש בו ס"ס לאיסורא). יח, כג (ס"ס לאיסורא, בנפל הסכין לארץ ונמצא פגום). יח קו"א ח (שחט כמה בהמות ונמצאה פגומה אח"כ, מחמירין מטעם לא פלוג). כג, יא (ספק שהייה כדי שחיטה בלי הגבהה והרבצה, או כדי שחיטת עוף). כג, יב ד"ה ולפי (עשב דק שנמצא בושט או בקנה אחר שחיטה). כד, מז (דעת הט"ז שס"ס אינו מוציא בשחיטה להוציא מידי חזקת איסור. ס' שאינו שקול אם מצטרף לס"ס). לא, טו (ס' שאינו שקול מצטרף לס"ס). לג, יב ד"ה ועוד (ניקב החיצון ס' ע"י חולי ס' ע"י קוץ, ואם ע"י קוץ שמא ניקב אף הפנימי). קפד, מב. קפז קו"א א ד"ה אלא (ס' שאינו שקול אינו מצטרף לס"ס). קפז, כג (ס"ס בדאורייתא וס' בדרבנן). קצא, ב (כשא' מהס' תרתי לריעותא).

משם אחד

ג: תלג קו"א ו הגהה א. תלג קו"א יד. תלח, ט.

ה: לב, ה ד"ה אבל. קפז, כג ד"ה אבל באשה, ואילך (ס' ממכה בצדדים ספק מצדדים הוי שם א', ס' ממכה במקור ס' מצדדים הוי ס"ס). קפז, כד (כנ"ל). קצ, עג (עד שאינו בדוק שטחתה ביריכה, שמא הי' הדם על העד מקודם ושמא שהוטח מירכה לעד)..

ספר תורה

עיי"ע כתבי הקדש. נביאים וכתובים. סת"ם.

א: כח, ז (מטפחת שעל הס"ת). לב, י (על הדיפטרא פסול). לב, יא (קדושתה חמורה מתפילין ומזוזה). לב, לד (נחסרה אות תולין). לב, מו (הפסק שבין התיבות והאותיות והשיטות. קריאת התינוק). לב, מט (מותר שלא כסדרן). לב, נ-נא (פרשה פתוחה וסתומה לשיטת הרמב"ם ולשיטת הרא"ש). לב, נב (השאיר ט' אותיות בסוף השורה ומעט ריוח בתחלת השורה. השאיר מעט בסוף השורה ומעט בתחלת השורה אם מצטרפין). לב, נג (העיקר כרמב"ם). לו, ב [ו] (כתיבת ו בס"ת ובתפילין). לט, ג (תפירת הס"ת ע"י הפסולין לכתבו). לט, ו (נמצאו ביד נכרי אם חוששים שכתבו להתלמד). מ, ב (אסור לתלותו אפילו בכיס). מב, ו (קדושתו גדולה מתפילין). מג, ו (אסור להכניסו לבה"כ אפילו בכיסו). מד, ב (כשנופל לארץ, אפילו בנרתקו, מתענים). נה, כא (עמידה בפניה). נה, כג (בני העיר כופין זא"ז לקנות ס"ת).

ב: רפד, ד (ס"ת שחסר בו אין קורין בו). שא, נד (מצא ס"ת בשבת במקום שאינו משתמר ישב וישמרם עד שתחשך, ובימי הגזירה מכסן במקומו והולך לו, ואם גשם יורד מתעטף בו כמלבוש ומביאו לביתו). שלד, טו-ז (ס"ת שבלה או נמחק ויש בו פ"ה אותיות עומד בקדושתו, אף שאין בהם אזכרה, ואף שהם תיבות של תרגום). שלח, א (שיקומו אנשי בהכ"נ כשמוציאים ס"ת מההיכל).

ד: תקיח, א (הוצאת ס"ת ביו"ט לקרות בו). תרכא, ג (בזיון להניחו ולצאת לחוץ). תרלח, כ (אסור לכתוב פסוקים אא"כ הוא ספר שלם).

ה: ת"ת א קו"א ב (מנוקד פסול).

ו: הלואה ה (חייב למכור כדי לפרוע חוב).

סת"ם

צויין כאן רק כשנזכר בפירוש סת"ם (ולא כשנזכר בתפילין בסתם). ועיי"ע כתיבה. לשמה. מזוזה. ספר תורה. קלף. תפילין.

א: לב, י (הקלף צ"ל מעובד בעפצים או בסיד). לב, יא (עיבוד לשמן. טוב שיוציא בשפתיו). לב, יד (אפילו שלא בס. אין כותבים אזכרות ע"ג עור בהמה טמאה). לב, סה (חק תוכות).

סופר

א: לב, לג (צ"ל יר"ש, לדקדק מאד, וכשמכשיל עונשו מרובה).

שרטוט

לב, ח (במזוזה, בתפילין, בג' תיבות מפסוק).

תגין

א: לו, ה (ת. שעטנ"ז ג"ץ. כשאין נוגעות וכשלא עשאן). לו, ו (ת. נוספים).

ספרים

עיי"ע דפוס. מחיצה (בפני הספרים). סדור.

ו: מציאה יז (ס. שנאבדו ויש בהם סימן, אינו מתייאש, אפי' במקום שרובם נכרים). כה-ו (מצא ס. גוללן פעם בל' יום. מתי יכול ללמוד בהם, ולהעתיק מהם). כז (אסור לילך לבית חברו לקרות בהם שלא מדעתו).

ספרי קודש

עיי"ע מחיצה (בפני הספרים). שומרים (לענין הפקיד או השאיל ספרים).

א: יד, יג (אסור ללמוד בס. של חברו שלא מדעתו). מ, ב (אסור לתלותם אפילו קבועים בלוחות). מג, ו (אסור להכניסם לבה"כ, רק בכיסן). מה, ג (אסור לעמוד ערום בפני הס. לכסות הקטנים). פסקי הסדור תרכ (לכסות בפני הצואה).

ב: רפד קו"א א (כתבי הקודש אין נכתבים בסם וסיקרא דהוו זלזול שנמחקים מהר. מ"מ מצילין מפני הדליקה. משום עת לעשות לה' התירו פרשיות פרשיות, ושוב אין להקפיד על קלף ואצ"ל בגלילה). שלד, יב (לא ניתנו ליכתב אלא על עור בהמה טהורה, כתב אשורי, לה"ק, בדיו. נכתבו בכתב ולשון אחר מניחם במקום התורפה עם האזכרות. נכתבו על נייר או בצבעים אסור לקרוא בהם אבל מצילין מפני הדליקה בשבת מפני האזכרות שבהם. עכשיו התירו הכל משום עת לעשות לה', חוץ מלכתוב בצבעים בכתב אשורי ולה"ק). שלד, יג (לא התירו אלא כשאותו העם בקיאים באותו לשון. פרשיות התירו משום עת לעשות לה'). שנב, א (נתגלגל ראש הס"ת לרה"ר וראשו הב' בידו, מותר להחזירו לרה"י, שמשום בזיון כתבי הקודש לא גזרו. כרמלית לא התירו משום בזיון כתבי הקודש).

ה: ת"ת ד, יג (כופין בני העיר זא"ז לקנות ס. לבהמ"ד. בימיהם שתשבע"פ לא ניתנו ליכתב – רק תנ"ך. לכפות יחידים להשאיל ס. לקנות גמרות קטנות להשאיל). ד קו"א ג (כפיית הצבור – אף בספרים מצויין. יחידים - דוקא כשאין מצויים).

ו: הלואה ה (חייב למכור כדי לפרוע חוב).

ספרי חול

ב: שז, ל (עמנואל. יוסיפון).

עיי"ע פילוסופיה.

סרבן

א: נג, כ. קכו, ב.

סריס

א: נג, יב (למנותו ש"ץ). נה, ו (גדול שלא הביא ב' שערות, עד ל"ו, או עד כ' – כשידוע שהוא ס.).

ה: ת"ת א קו"א א ד"ה והנה (עד כ' פחות ל' יום).